פסקי דין על ראיק דיבי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

636/03 בל     16/02/2005




בל 636/03 ראיק דיבי נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה

בל 000636/03
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
16/02/2005
תאריך:
כב' השופטת מהא סמיר-עמאר

בפני
:
נציג עובדים: אילן פלטי
נציג מעבידים: רפאל רוימי

התובע
ראיק דיבי

בעניין:

נ ג ד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין
1. בתביעתו זו עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה בגין חודשים 12/02-6.

2. תביעה זו מחייבת התייחסות למספר מכתבי דחייה שנשלחו לתובע ע"י הנתבע אותם נפרט להלן, לפי סידרם:

א. מכתב הדחייה מיום 30.7.02, המתייחס לדחיית תשלום הגמלה לחודש 6/02 בהתאם לסעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (להלן: "החוק"), בנימוק שהתובע יצא מהארץ בתאריך 12/6/02 וחזר ביום 13/6/02, במכתב זה הודע לתובע כי זכאותו תחודש מחודש 7/2002.

ב. על פי מכתב דחייה מיום 12.9.02, הודיע הנתבע לתובע על שלילת זכאותו לגמלה בגין חודש 8/02, בנימוק שהוא חייב לפנות לשירות התעסוקה ולקבל כל עבודה התואמת את מצב בריאותו.

ג. ביום 10.10.02, נשלח לתובע מכתב דחייה נוסף, ביחס לזכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה בחודש 8/2002, אך הפעם מפאת סע' 14א(ב)(1) לחוק, ומשום שהתובע יצא מן הארץ ביום 15.8.02, וחזר בתאריך 20.8.02.

ד. ביום 19.12.02, נשלח לתובע מכתב דחייה נוסף, בו נאמר, כי הוא אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 7/2002, הואיל ובשימושו רכב מנועי מס' 8138307.

3. אם לסכם את הנימוקים לדחיית תביעת התובע כפי שאלו באו לידי ביטוי במכתבי הדחייה הנ"ל מטעם הנתבע, הרי הדחייה ככל שהיא מתייחסת לחודש 6/02 ו-8/02 מבוססת על סע' 14א(ב)(1) לחוק, וככל שהיא מתייחסת לחודשים מ-7/02 ועד 12/02, היא מבוססת על טענה של שימוש ברכב מנועי. אי לכך נדון להלן בשתי הסוגיות לפי הסדר, ולאחר שנקבע את העובדות הרלבנטיות.

4. העובדות הצריכות לעניינו, כעולה מחומר הראיות, הן כדלקמן:

א. ביום 17.7.2000 נסע התובע לארה"ב, וחזר ביום 4.7.2001, עקב פטירת אביו.

ב. התובע נסע לטאבה ביום 19.8.01 וחזר ביום 23.8.01.

ג. התובע נסע לטאבה ביום 2.11.01 וחזר ביום 12.11.01.

ד. התובע הוזמן ע"י בן דודו ויצא להפלגה לילית על אונייה ביום 12.6.2002 בשעה 20:00, שחזרה לנמל בחיפה בבוקר יום המחרת ה-13.6.2002 שעה 05:00.

ה. ביום 15.8.2002 נסע התובע לטיול בירדן וחזר ביום 20.8.2002.

ו. בחודש 5/2002 רכשה אם התובע אילן דיבי ז"ל, מכספה, רכב מסוג דייהו רייסר, מודל 1994, שמספרו 8138307 (להלן: "הרכב"), אם התובע לא החזיקה ברישיון נהיגה.

ז. ביום 1.7.2002 נפטרה אם התובע במהלך ניתוח שעברה. בחצי השנה האחרונה לחייה חלה הידרדרות קשה במצבה הבריאות, והיא נזקקה לטיפולים שונים, מעקבים ותרופות.

ח. ביום 3.10.2002, הוצא צו ירושה, לפיו זכה התובע בכל העיזבון של אמו המנוחה, לאחר שיתר היורשים הסתלקו מהעיזבון לטובתו (נספח ד' ל-ת/1).

ט. ביום 6.1.2003, נחתם זיכרון דברים בין התובע לבין מר מישל איוב לעניין מכירת הרכב.
הקונה שילם תמורת הרכב -.13,000 ש"ח במזומן, וקיבל את הרכב לרשותו, ואת יתרת המחיר בסך -.2,000 ש"ח שולמה בשיק דחוי ליום 15/4/03, ומשום כך הוסכם בזיכרון הדברים כי רק לאחר שיכובד השיק תבוצע העברת הבעלות על שם הקונה, ואכן הבעלות הועברה בחודש 4/03 ולאחר פירעון השיק.

5. היציאה מהארץ

א. הוראות החוק הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

1. סעיף 14(ב) לחוק טרם תיקונו קבע, כי:

"הנמצא בחוץ לארץ למעלה מחודש ימים לא תשולם לו גמלה בעד הזמן שלאחר החודש הראשון;ואולם אם יש לו בן זוג זכאי הנמצא בארץ- תשולם בגמלה לאותו בו זוג' בשיעור המשתלם ליחיד, לפי הרכב משפחתו".

2. סעיף 14(ב) לחוק בוטל בתיקון מס' 16, התשס"א - 2001 והוחלף בסעיף 14א.
התיקון פורסם ברשומות ביום 14.6.01. בהוראת תחילה ותחולה שלו, סעיף 5(ג) לתיקון, נאמר לגבי סעיף 14א כי תחולתו "ביום ט"ז בכסלו התשס"א
(1 בדצמבר 2001)", וכי הוא יחול "על גמלה המשתלמת בעד היום האמור ואילך"

3. נוסח סעיף 14א (ב)(1) המתוקן קובע כי:

"לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל גמלה בעד החודש הקלנדארי שבו יצא (להלן -חודש היציאה) ובעד החודש הקלנדארי שבו חזר לישראל (להלן - חודש השיבה) אם הוא אחד מאלה:

(1) הוא יצא את ישראל ב-12 החודשים שקדמו לחודש היציאה.
(2) הוא לא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדארי שקדם לחודש
היציאה".
4. יש לציין, כי הוראת סעיף 14א(ב)(1) הנ"ל לחוק הוחלפה שוב בתיקון 18לחוק, בתוקף מיום 1.1.03, ועל-פי התיקון החדש נקבע כי לא תשולם גמלה לזכאי שיצא את ישראל "אם הוא יצא את ישראל פעם נוספת באותה שנה קלנדארית".
אולם, התיקון האחרון הנ"ל, אינו רלבנטי לעניין שבפני
נו, באשר מושא התביעה הוא שאלת זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה, טרם כניסתו לתוקף של התיקון, ב-1/1/03.

ב. הזכאות לחודש 6/2002

אין חולק, כי הוראת סע' 14א(ב)(1) שהייתה בתוקף במועד הרלבנטי לענייננו מחייבת שלילת גמלת הבטחת הכנסה בעד החודש הקלנדארי בו יצא הזכאי ובעד החודש הקלנדארי בו חזר לישראל, בין היתר אם הוא יצא את ישראל ב-12 החודשים שקדמו לחודש היציאה, משמע הזכאות נבחנת בעת היציאה השנייה לחו"ל.
משכך, יש להיזקק תחילה, לטענת התובע לפיה אותה הפלגה בת מספר שעות שהוזמן אליה ומומנה ע"י בן דודו, אינה בגדר יציאה מן הארץ.

למעשה מחומר הראיות עולה כי מדובר בהפלגה על אוניה שיצאה מנמל חיפה ביום 12/6/02 בשעה 20:00, וחזרה לאותו הנמל לאחר שיט בלב ים של מספר שעות (9 שעות), למחרת 13/6/02 בשעה 05:00.

אם לבחון נסיבות אלו, לאור מהות ותכלית סע' 14א לחוק, והתיקונים שנעשו בו, נראה לנו כי הסעיף מתייחס ליציאה של ממש מהארץ, ולכל הפחות ליממה, ואין הכוונה לשיט בן מספר שעות בלבד, ללא ירידה לחוף ושהות כלשהי במדינה אחרת.

בנסיבות אלו, לדעתנו אין להתייחס לשיט זה כאל יציאה מהארץ במובן סע' 14א לחוק, הן לצורך בדיקת זכאות התובע לגמלה הבטחת הכנסה לחודש 6/02, כ-"יציאה השניה" המצדיקה שלילת הגמלה אם ב-12 חודשים שקדמו לכך, הוא יצא מן הארץ, ולא כ- "יציאה ראשונה", לצורך בדיקת זכאותו לגמלה במידה ויצא מן הארץ בתאריך כלשהו לאחר חודש זה,ועד סוף שנת 2002, שאז שונתה ההגדרה כאמור ( החל מ-1/03).
משכך אנו קובעים, כי לא הייתה הצדקה לשלילת זכאות התובע לגמלת הבטחה הכנסה בגין חודש 6/02.

ג. הזכאות לחודש 8/02

הגם שקבענו לעיל, שאין להביא את השיט בחודש 6/02 גם לצורך בדיקת זכאות התובע לגמלה בעת יציאה לחו"ל במועד שחל אחרי חודש זה, ובין היתר בחודש 8/02, אלא שבקביעה זו אין די, לצורך בדיקת הזכאות לגימלה לחודש 8/02, שכן, ובהתאם לנוסח סע' 14א(ב)(1) שהיה בתוקף במועד זה, יש לבדוק האם התובע יצא את ישראל ב-12 החודשים שקדמו לחודש 8/02 (מלבד השיט ב- 6/02).
מבדיקת אישור משטרת הגבולות, מוצג נ/,3 עולה כי התובע יצא את הארץ לטאבה בחודשים 8/01 ובחודש 11/01, ומשכך, כדין נשללה זכאותו של התובע לחודש 8/02, מכוח סע' 14א(ב)(1), כאשר חודש היציאה וחודש השיבה חד הם.
בהקשר זה, נדגיש כי התנאי לשלילת הזכאות בשל יציאה לחו"ל נעוץ בעובדה שב-12 החודשים שקדמו למועד היציאה, יצא התובע לחו"ל, ואין רלבנטיות לשאלת מקור המימון של הנסיעה לחו"ל וסיבתה, מלבד סיבות רפואיות כמפורט בסע' 14א, ושלכל הדעות לא נטענו ולא התקיימו בענייננו.

6. הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה בחודשים 7/02, 12/02-9

א. כאמור זכאות התובע לגמלה בחודשים אלו נדחתה ע"י הנתבע בנימוק של
שימוש/ בעלות ברכב.
לטענת התובע הרכב נרכש ע"י אמו מכספים שלה, ולצורך הסעתה לטיפולים רפואיים רבים ודחופים שנזקקה להם עקב המחלות הרבות מהם היא סבלה.
מנגד, טוען הנתבע רישום הבעלות על שם אם התובע שלא היה לה כלל רישיון נהיגה, הינו פיקטיבי ויש לראות בתובע כבעליו של הרכב, וכי מכל מקום התובע הוא זה שעשה שימוש קבוע ברכב.

ב. מחומר הראיות שהובא בפני
נו שוכנענו כי אצל אימו המנוחה של התובע חלה הידרדרות דרסטית במצבה הבריאותי בחצי השנה האחרונה לפני מותה, ונזקקה לטיפולים שונים תכופים, מעקבים ותרופות וכדומה, זאת ניתן ללמוד לא רק מעדות התובע אלא מאישור הרופא המטפל (נספח ג' ל-ת/1), ומהעובדה שהיא נפטרה בחודש 7/02. לעניין הבעלות אנו מקבלים את גרסת התובע שהרכב שייך לאמו ומומן מכספה, הראיה שהרכב נמכר תקופה קצרה אחרי הטיפיל בצו הירושה לפיו התובע זכה בכל העזבון לאחר וויתור יתר היורשים.

לעניין השימוש, הוברר כי טענת התובע לפיה הוא עשה שימוש ברכב רק לצרכיה של אימו בחייה וגם זאת לסירוגין, ובמשותף עם אחיותיו, לא נסתרה ע"י הנתבע, כך גם לא נסתרה טענתו כי לאחר פטירתה ועד לקבלת צו הירושה הוא השתמש ברכב רק לפעמים ובעיקר במקרים שהיה צריך להראות אותו לקונים פוטנציאליים.
מכל מקום, עדותו של התובע באשר לאופן השימוש הלא קבוע עד לחודש 10/02, במהלכו ניתן צו הירושה של אימו המנוחה, עשתה עלינו רושם אמין, ונראית בנסיבות העניין כסבירה.
אי לכך, אנו קובעים כי, השימוש שעשה התובע ברכב בתקופה זו אינו בגדר שימוש קבוע שיש בו כדי להוות טובת הנאה , השוללת את זכאותו לגמלה במובן חוק הבטחת הכנסה.

ג. שונה המצב באשר למעמדו של התובע בחודשים 11,12/02 בהם הוא הפך לבעלים ברכב לכל דבר ועניין, לאחר הוצאת צו הירושה של האם וזכייתו הבלעדית בכל עזבונה. אי לכך, בתור בעלים של הרכב שבו עשה שימוש והוציא הוצאות דלק של 40-50 ₪ לשבוע, בדין שלל הנתבע את גימלת הבטחת ההכנסה לחודשים אלו לאור סעיף 9 א. לחוק ותקנה 10 (ג) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב- 1982.

לאור הנ"ל, אנו קובעים כי התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה רק בגין החודשים 7/02 ו-10/02-9.

7. סוף דבר
התביעה מתקבלת חלקית כדלקמן:
התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בגין החודשים; 7/02-6, 10/02-9.
התובע אינו זכאי לגמלה בגין חודשים; 8/02, בשל יציאה מישראל, ובחודשים; 12/02-11
מפאת בעלות ושימוש כבעלים, ברכב.

אי לכך, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הגמלאות שטרם שולמו, ו/או להחזיר
את הגמלאות שקוזזו, וככל שקוזזו בגין החודשים; 7/02-6, 10/02-9 , הכל בכפוף
להתקיימותם של יתר תנאי הזכאות על פי החוק והתקנות.

נוכח העובדה שהתובע היה מיוצג באמצעות הסיוע המשפטי- אין אנו עושים צו לחיוב בהוצאות.
ניתן היום ז' ב אדר א, תשס"ה (16 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
רפאל רוימי
נציג מעבידים

אילן פלטי
נציג עובדים

מהא סמיר-עמאר

שופטת
000636/03בל 710 ר. סבג









בל בית דין אזורי לעבודה 636/03 ראיק דיבי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 16/02/2005)