פסקי דין על ח'ליל ג'אברין | פסקי דין על אדהם ג'אברין | פסקי דין על אמל מחאמיד ואח' | פסקי דין על ברקה א.מ. בע"מ

3010-04/13 סעש     18/05/2015




סעש 3010-04/13 ח'ליל ג'אברין, אדהם ג'אברין, אמל מחאמיד ואח' נ' ברקה א.מ. בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 3010-04-13
סע"ש 3051-04-13
סע"ש 2989-04-13
סע"ש 2947-04-13


18 מאי 2015

לפני
:

כב' השופטת
רוית צדיק
נציג ציבור (מעסיקים)
מר רפאל וייס

ה
תובעים
1
.
ח'ליל ג'אברין

2. אדהם ג'אברין

3. אמל מחאמיד

4. מוחמד ג'אברין
ע"י ב"כ: עו"ד מוחמד מעלואני
-

ה
נתבעת
1. ברקה א.מ. בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד טל קדש



פסק דין


1.
לפנינו תביעתם של ארבעה עובדים (להלן- התובעים) כנגד מעסיקתם –חברת ברקה א.מ בע"מ (להלן- הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתם בנתבעת וסיומה, וכן תביעת הנתבעת כנגד התובעים בגין נזקים שנגרמו לשיטתה,
עקב נטישת העבודה על ידי הנתבעים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים-
2.
הנתבעת הינה חברה העוסקת בעבודות בניה ושיפוצים.

3.
התובעים הועסקו בתקופות שונות אצל הנתבעת כעובדי בנין . התובע מס 1 ג'בארין ח'ליל
(להלן- ח'ליל) היה איש אמונו ויד ימינו של מנכ"ל הנתבעת - איתן מומן (להלן- איתן)
ושימש כמנהלם הישיר של יתר העובדים.

4.
התובעים התייצבו לעבודה באתרי הנתבעת , באמצעות רכב אשר איתן העמיד לרשות ח'ליל.

5.
שנתיים לאחר תחילת העסקתו של ח'ליל בנתבעת ניתן לו רכב לצורך הסעת העובדים ממקום מגוריהם באום אל פחם לתל אביב וחזרה. איתן העמיד לרשות העובדים רכב נוסף , באמצעותו הוסעו לאתרי הנתבעת עובדים נוספים.

6.
התובעים עבדו בימי א' עד
ה' בין השעות 7.00 ל 16.00 . לטענת התובעים ח'ליל היה מתחיל את איסוף העובדים מבתיהם, לקראת השעה 5.00 בבוקר. עם הגיעו לתל אביב היה משאיר את העובדים באתרי העבודה השונים בתל אביב,
ולאחר מכן נוסע למקום עבודתו, כאשר כל המתואר בוצע לפני השעה 7.00 בבוקר. בסיום יום העבודה בשעה 16.00 , היה ח'ליל יוצא מהאתר
עם העובדים אשר עבדו עמו ונוסע לאסוף את יתר הפועלים. לטענת התובעים מדי יום שבו לביתם באום אל פחם , בסביבות השעה 19.00 בערב.

7.
הצדדים חלוקים ביחס לתקופות העבודה של שניים מהעובדים. בעוד התובעים טוענים כי הרישום על גבי התלושים אינו משקף את מועד תחילת העבודה של העובדים ( ביחס לעובדים 2 ו 4 ) , לטענת הנתבעת, תקופות העבודה של כל אחד מהעובדים מפורטות בתלושי השכר.

8.
עוד נחלקו הצדדים בשאלת נסיבות סיום העסקת העובדים. כמו כן,
הצדדים חלוקים בדבר הזכויות הסוציאליות
המגיעות לעובדים לרבות פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה.
מנגד, עתרה הנתבעת לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו בעקבות נטישת העובדים.



העדים-
9.
מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם (להלן- ח'ליל; אדהם; אמל ומוחמד). מטעם הנתבעת העיד מנכ"ל הנתבעת – איתן , וכן העידה רו"ח מטעם הנתבעת הגב' דורית צמח עזר.

נסיבות סיום ההעסקה וזכאות העובדים לפיצויי פיטורים –
10.
לטענת התובעים ביום 11.11.12, יום ראשון
בשבוע, נקלעו לפקק בדרכם לעבודה, בשל מזג אוויר סוער . ח'ליל שלח לאיתן מסרון כי הוא נמצא בפקק תנועה בדרכו לעבודה. איתן
התקשר מספר פעמים לברר היכן ח'ליל והעובדים וביקש כי התובע יפעיל תוכנת ניווט ויבדוק מהו הזמן המשוער להגעה לאתר העבודה ברמת החייל. משהתברר כי הנסיעה תמשך שעה נוספת, איתן החל לצעוק על ח'ליל ועל יתר העובדים שהיו עמו ברכב,
ומיד לאחר מכן ניתק את השיחה. ח'ליל התקשר חזרה אל איתן,
והבהיר כי העניין אינו בשליטתו. לשיטת התובעים, במעמד זה כינה איתן את ח'ליל כמו גם את יתר העובדים "חבורה של אבודים" .
מאוחר יותר התקשר איתן פעם נוספת וח'ליל הסביר כי עוד כעשר דקות יגיעו לאתר. בשלב זה התפרץ איתן פעם נוספת , צרח על ח'ליל וביקש
כי יחזור עם יתר העובדים לביתם ולבסוף ניתק את הטלפון.
ח'ליל ניסה לשוחח טלפונית עם איתן אך משלא צלח הדבר נאלץ לשוב לביתו יחד עם שאר העובדים, בתקווה כי העניינים יירגעו וישובו לסדרם.
לגרסת התובעים, למחרת , ביום 12.11.12 הגיעו לעבודה כרגיל. איתן דרש להיפגש עם חל'יל ביחידות אולם, ח'ליל ביקש כי הפגישה תתקיים בנוכחות כל העובדים בפרט משהעובדים כולם עמדו על תיקון
קיפוח זכויות שבוצעו ע"י הנתבעת כגון אי תשלום זכויות סוציאליות , דיווחים פיקטיביים בתלושי השכר. בנוסף, העובדים ביקשו שאיתן יתנצל על הקללות והאיומים שהטיח בהם יום קודם.

11.
צוין עוד כי מספר חודשים טרם
האירוע הנ"ל, ח'ליל ויתר העובדים פנו לאיתן וביקשו כי ימסור להם תלושי שכר המשקפים את שכרם האמתי והזכויות הסוציאליות המגיעות בהתאם לחוק. בעקבות פניה זו איתן החל להנפיק לתובעים תלושי שכר המשקפים את רכיבי השכר,
עם זאת יתר הזכויות שצוינו על גבי התלושים לא שיקפו את התשלום בפועל. כך למשל על גבי התלושים צוין דמי חגים, דמי הבראה וחופשה שנתית כאשר בפועל רכיבים לא שולמו.
עוד נטען כי ביום 12.11.12 העובדים ביקשו להתחיל לעבוד בשעה שבע בבוקר ולסיים את יום העבודה בשעה שלוש וחצי – אך איתן סירב לבקשתם.

12.
בנוסף נטען כי לאחר דין ודברים בין איתן לעובדים, העובדים פוטרו . איתן הבהיר כי לא ישלם סכומים נוספים
בעוד העובדים השיבו כי בשלב זה הם מבקשים כי ישולמו הזכויות המגיעות להן. איתן השיב כי מדובר בחבורת סחטנים ואינו מעונין להמשיך ולהעסיקם על כן , פיטר אותם לאלתר וללא מכתבי פיטורים.כמו כן הוצהר כי
חרף האמור, העובדים ניסו לחזור לעבודה ביום 13.11.12 מאחר
ולא היה להם מקום עבודה אחר, אך לשווא. איתן ביקש מהעובדים לעזוב את האתר באופן מידי ומסר כי יש לו צוות עובדים חדש וביקש מח'ליל להחזיר את הרכב ואת מפתחות הרכב.

13.
לגרסת הנתבעת, ביום 7.11.12 כאשר התובעים היו בדרכם אל העבודה אולם איחרו להגיע , התקשר איתן אל ח'ליל כדי לברר היכן הם.
התובעים , אשר בזמן השיחה כבר הגיעו לתל אביב ניהלו עם איתן דין ודברים בטלפון ולא נתנו הסבר לאיחור. תוך כדי מחאתם בטלפון, החליט ח'ליל לבצע פרסה ולחזור לביתו יחד עם כל העובדים ,בניגוד לדרישת הנתבעת כי יתייצבו לעבודה.למחרת, ביום 8.11.12 התייצבו העובדים לאתר בניה במלון ורסנו בתל אביב וביקשו
להפגש עם איתן.
במהלך השיחה הודיעו התובעים כי הינם מעוניינים שהנתבעת תשפר את תנאי העסקתם (הפחתת שעות עבודה והעלאה במשכורת) שאם לא כן יתפטרו מהעבודה לאחר שיתנו 14 ימי הודעה מוקדמת.
איתן הבהיר לתובעים כי דרישתם איננה לגיטימית ואין לו כל כוונה להיעתר לסחטנות וישמח לסייע לכל עובד באופן פרטי.

14.
ביום 11.11.12 הגיעו התובעים לעבודה אולם עשו יד אחת כנגד איתן תוך שהם מאיימים כי אם לא ינתנו מכתב פיטורים יעזבו את אתרי הבניה, בידיעה מוחלטת כי התנהלותם עשויה להסב נזקים אדירים לנתבעת.
איתן עמד על סירובו שלא לשפר את תנאי העסקת העובדים והבהיר כי אינו מפטר אותם ובקש כי ימשיכו בעבודתם באתרי הבניה. בתגובה, נטשו העובדים את מקום העבודה באופן קולקטיבי.
העובדים היו מודעים לתוצאת מעשיהם החמורים ולנזקים הנכבדים שהתנהלותם גרמה לנתבעת. התנהלות זו ננקטה על ידם באופן מכוון , יזום ומתוכנן במטרה לפגוע באיתן והותרת אתרי בניה שוממים , תוך פגיעה בעבודות שהוזמנו על ידי לקוחות הנתבעת .
עוד צוין כי התובע 2 (אדהם) פוטר עוד ביום 1.11.12 לאחר שנערך לו שימוע. עם זאת הצטרף הוא אל חבריו העובדים וגרם נזק לנתבעת מעצם נטישת מקום העבודה בתקופת ההודעה המוקדמת (הזמנה לשימוע ומכתב פיטורים ביחס לתובע 2, צורף כנספח 2 לתצהיר הנתבעת).

15.
עוד נטען כי חרף העובדה שח'ליל הועסק במשרת אמון בחר הוא להתנהג כאחרון העובדים ,להנהיג מרד ולנטוש עימם את אתרי הבניה. ח'ליל ניהל את שעות העבודה של העובדים, משכורתם וכל בקשותיהם האישיות על כן היה בעל השפעה ניכרת על יתר העובדים.
בנוסף ,הוטעם כי יש לראות במרד הקולקטיבי שביצעו העובדים אגב התפטרותם החד צדדית וללא הודעה מוקדמת , כאקט שובר אמון ועבירת משמעת חמורה . התובעים לא בחלו באמצעים כדי לפגוע בנתבעת תוך ניצול העובדה כי היה ולא ייעתרו דרישותיהם יגרמו לנתבעת נזקים.
הנתבעת צירפה לתצהירה קלטת ותמלול שיחה שהתנהלה ביום 11.11.12 בין איתן לעובדים. לשיטתה, בסיום השיחה החליטו העובדים לעזוב את העבודה. (דיסק שמע ותמלול צורף כנספח ג' לתצהיר הנתבעת).



הכרעה-
16.
ניתוק יחסי עובד מעביד נעשה בדרך כלל באמצעות פיטורים או התפטרות כאשר ההלכה הפסוקה קובעת כי בשני המקרים יש להראות כוונה ברורה וחד משמעית להביא את יחסי העבודה לידי סיום (ראו-דב"ע שם/3-116 שלום סלמה נ' מד"י , פד"ע יב 375).
כמו כן כלל פסוק הוא כי –
"בעת

הכרעה

בשאלה,

מי

מהצדדים

רצה

להביא

את

היחסים

לידי

סיום, יש, לדעתנו, לבחון

גם

למי

מהצדדים

הייתה

המוטיבציה

להביא



לניתוקם

של

יחסי

העבודה.

רוצה

לומר: מהמסכת

העובדתית

המובאת



לפני

בית

הדין

ראוי,

לטעמנו,

להסיק

לא

רק

מי

יזם

את

ניתוק

יחסי

העבודה

אלא

גם

מי

היה

הצד

המעוניין

בניתוקם"

(י'

לובוצקי
,
סיום יחסי עבודה
הוצ' ניצן 2007
פרק 2 עמ' 7-8).
עת באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (ראו-דב"ע ל/3-18
נוח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב', 41).

17.
במקרה דנן ,
הוצגו בפני
נו גרסאות סותרות בנוגע לגורם היוזם והפועל לסיום יחסי העבודה. לאחר ששקלנו את כלל הראיות שהובאו בפני
נו, אנו סבורים כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה התובעים
ביקשו להתפטר מעבודתם בנתבעת ולא פוטרו על ידה.
גרסה זו מסתברת יותר ומתיישבת עם ההיגיון ניסיון החיים והשכל הישר.
להלן נפרט את עיקר נימוקינו:

18.
נראה כי המחלוקת בין הצדדים יסודה באיחור העובדים למקום העבודה.
לטענת התובעים, מאחר ואיחרו לעבודה שלא באשמתם, איתן התפרץ עליהם באיומים וקללות ואמר להם לחזור לביתם.
לשיטת הנתבעת , העובדים הם שקיבלו החלטה לשוב לביתם. לטענת הנתבעת איתן
לא התעצבן וצעק,
אלא התקשר לברר היכן הם ומדוע הם מתעכבים, כאשר
התנהלות זו העלתה את חמתו של ח'ליל.
עיגון ותימוכין לגרסת הנתבעת מצאנו בתמליל שהוגש (נספח ג' לתצהיר איתן) שם נאמרו הדברים הבאים:
"איתן: מה אני אמרתי לך בטלפון שהתקשרתי אליך אתמול בבוקר? הטלפון הראשון.
היתם- איפה היית?
איתן-
איפה אתה?
היתם- איפה אתה? כן.
איתן- חוץ מזה שאלתי עוד משהו?
היתם: לא.
איתן- לא... .. על מה הדרמה? למה אתה עושה ככה? למה הדרמה? מה קרה? אסור לי להתקשר לעובד שלי.. התקשרתי קודם כל לזה זה לא ענה לי לטלפון.. איתן- אני שאלתי אותך מתי קמת בבוקר?
היתם- לא".
ובהמשך-
"עלאא- אפילו מה שהיה על הכביש מה לעשות יש לך פקק מה לעשות.
איתן- תגיד אבל מה אתה רוצה ממני? אני אמרתי לך משהו אתה באופן אישי על הפקק? לידך אמרתי משהו על הפקק?
עלאא? לא"
(עמ' 23 לתמליל שורות 4-8)
ועוד-
"איתן- אני לא יודע מה אתה רוצה ממני? אני אומר לך דוגרי.. אני לא יודע מה אתה רוצה ממני.
חליל - אם לא קרה מה שקרה אתמול מה..
איתן- מה קרה אתמול איתך? מה קרה? מה קרה? תשעים אחוז ממה שאמרת הנה אנשים פה אמרו שלא קרה.
חליל תעזוב אותי מהיתם עכשו. מה שקרה זה ביני לבינך מה שדברת איתי.
איתן- מה דיברתי איתך?
חליל - שאתה מפסיד כסף.
איתן - נו זה נכון.. אתה לא מבין?
ח'ליל -מה זה נכון?
איתן- אני כשאני מעביר מאה אלף שקל.
חליל- מה אני אשם בזה?
איתן- אני לא יכול להגיד לך את זה? מה אתה נפגע מזה?
ח'ליל-
אתה לא צודק בזה.
איתן- אני לא צודק בזה שאני בלחץ? אני לא צודק בזה שאני בלחץ שאני פה תקוע פה בפרויקט מסריח שלא זז לי קדימה ...
חליל – גם אני.
איתן- לא מבין מה אתה לוקח את זה באופן אישי ? בנאדם בלחץ כן.
חליל - אם אתה בצדק אז אין לי בעיה... אם אתה צודק במה שאתה אומר אז בסדר".
(עמ' 40 -41 לתמליל שורות 11 ואילך ).
ובהמשך-
"איתן- אתמול עשיתם את הטעות הכי קשה שהייתם יכולים לעשות.
ח'ליל- איזה טעות?
איתן- קוראים לזה משבר אמון ברגע.
ח'ליל- אתה אומר לי חבורה של...
איתן- אתה שואל איזה טעות ואתה לא מקשיב. שמע לך שתה כוס מים או שאתה בא לדבר או שבאת להוציא עליי את כל העצבים שלך...
ח'ליל- אני חשבתי אתמול בלילה לעזוב אני בא רגוע לפה. ... נכנסתי רק כדי להסביר לך.
.
...
איתן – אבל גררת את החברה
ליום שבו הם לא עבדו אוקיי.. עכשו אתה נותן לי לדבר.. יש לי את זכות הדיבור ואתה כל פעם זה מפריע לך שאני בא ושם את הדברים האמתיים על השולחן" ..

19.
גרסת הנתבעת נתמכה בעדותו של איתן אשר העיד בחקירתו כי- "עשיתי דבר הכי בסיסי שבעל הבית שרואה שהעובדים שלו לא מגיעים לעבודה מרים טל' ומברר מה קורה. זה מה שקרה . זה היה בבוקר"
(עמ' 12 לפר' שורות 27-30).
ובהמשך- "בסופו של דבר יש כרונולוגיה לאירוע זה. הוא החל בעת שהחברה לא הגיעו לעבודה . התקשרתי לרכב אחד. הטעות שלי כנראה שהעזתי להתקשר לרכב השני, זה מרתיח לו את הדם והוא עשה חזור לאום אל פחם. הרי הוא גייס אותם לעבודה" (עמ' 13 לפר' שורות 13-16).כמו כן , בהמשך עדותו,
אישר איתן כי קודם לשיחה שהוקלטה היו שיחות טלפוניות עם העובדים וכדבריו- "היתה שיחה אחת לח'ליל ואח"כ שיחה עם טאופיק. היו שתי מכוניות. ואז התקשרתי אליו והתקשרתי אליהם כדי לראות איפה הם.. רציתי לראות איפה הרכב השני. יש לי שני אתרים גדולים ואני צריך לדאוג שהם יגיעו בבוקר לעבודה. האנשים ברכב השני הם אנשים שמי שגייס אותם זה ח'ליל" (עמ' 14 לפר' שורות 24-28).

20.
אשר למחלוקת שנפלה בין הצדדים האם איתן הורה לעובדים לשוב לאום אל פחם או שהיתה זו החלטה של העובדים הופנה איתן במהלך חקירתו הנגדית לתמליל שם אמר ח'ליל " אמרת לי לחזור הביתה" ונשאל מדוע משפט זה לא צוטט בתצהירו וכך השיב- " לא אמרתי לו בחיים לחזור הביתה. זה הדבר הכי לא הגיוני בעולם. אני מעולם לא אמרתי דבר כזה לח'ליל- לך הביתה.. לא אמרתי לו כזה דבר. זה שהוא יכול לומר הוא יכול להגיד. אני לא אמרתי לו זאת. הם ניסו לעשות כל מניפולציה אפשרית כדי לצאת עם מכתב פיטורים". לשאלה מדוע לא אמר באותה שיחה לח'ליל כי הוא שקרן ולא נאמר לו לחזור לביתו השיב איתן-" אני אמרתי יאלה. וזה האינטרפטציה שלי לכך שהוא אמר שאמרתי תחזור הביתה" (עמ' 15 לפר' שורות 18-28)

21.
הנה כי כן, גרסתו של איתן בעניין אירועי אותו היום והשיחה המוקלטת בעקבות כך , היתה עקבית קוהרנטית וסדורה ואף עולה בקנה אחד
עם התמליל. על כן מתקשים אנו לאמץ את גרסת התובעים לפיה עם הגיעם לתל אביב איתן הורה להם לחזור לביתם.

22.
בחקירתו הנגדית נשאל ח'ליל- "מי מחליט שהוא עושה פרסה וחוזר חזרה לכפר, אחרי שהגעת לת"א? וכך השיב- "הגעתי לתל אביב לשאלתך. לכניסה לרמת החייל שם הייתי אמור להוריד שני פועלים". לשאלה- .. "אחרי בקשה בצעקות מאיתן הוא ביקש ממני ושאר הפועלים לחזור הביתה כי הוא מבזבז עלינו כסף ולא מתאים לו". לשאלה כיצד הדברים מתיישבים עם העובדה שאיתן המתין להם בעבודה השיב- "הוא יכול לומר מה שהוא רוצה". (עמ'
8-9 לפר' שורות 30 ואילך).

23.
התובע 4 (מוחמד) נשאל אף הוא במהלך חקירתו הנגדית האם באותו יום העובדים הגיעו לתל אביב ואיתן אמר להם לחזור וכך השיב -
"כן. הגענו לתל אביב והוא אמר לנו לחזור". לשאלה מה ההגיון בכך?
השיב "כך הוא אמר לנו". לשאלה האם שמע את השיחה השיב- "לא שמעתי זאת. הוא אמר להם חבורה של אבודים. כך הוא אמר לנו . חליל היה הראש" (עמ' 21 לפר' שורות 4-10).

24.
יובהר כי לא מצאנו כל הגיון בטענה לפיה עם הגעת העובדים לתל אביב איתן הורה להם לסור על עקבותיהם ולשוב לביתם. אף אם נלך לשיטת התובעים ונקבע כי איתן כעס מאד על האיחור (טענה שנסתרה ע"י איתן ולשיטתו התקשר לברר היכן הם נמצאים), הטענה כי היה בעיצומם של שני פרויקטים אותם נדרש למסור ללקוחות במועד סמוך , לא נסתרה. מקובלת עלינו הסברה כי אכן אין כל הגיון כי איתן יורה לעובדים לשוב לביתם לאחר שכבר הגיעו לאתר , כפועל יוצא מהאמור לעיל, לא מצאנו לקבל את טענת התובעים כי פוטרו באותו יום.

25.
התרשמנו ממהימנות וכנות דברי איתן כי אכן נזקק לעובדים על מנת לסיים את הפרויקטים וכל יום שחלף ללא עובדים, נדרש הוא לעלויות נוספות. הדברים עולים מהתמליל כאשר איתן אמר לח'ליל כי- "ח'ליל וואלה אין לי כח .. אין לי כח אני מקבל טלפונים מריט עכשו אני מסנן אותם.. ועושים לי נזק כלכלי ואף אחד זה לא מעניין אותו ומשחקים איתי איזה מן משחק.. עזוב בחייך "(עמ' 51
שורות 6-8).

26.
לאור קביעתינו לעיל , נדרשים אנו לבחינה האם התובעים פוטרו או התפטרו בתום השיחה שהוקלטה ותומללה (נספח ב' לתצהיר הנתבעת).
מהתמליל עולים בין היתר הדברים הבאים -
"איתן- אני אומר לך... זה לא ח'ליל שאני מכיר.
ח'ליל – עזוב איתן.. מה אתה חושב עכשו מה?
אברהים- תקליט .
ח'ליל- אתה חושב שנגמר עכשו אני חוזר הביתה?
איתן -אני אין לי בעיה אבל בסדר.. לבריאות.. זה מה שאתה עושה עכשו.. לא ככה מתנהגים.
עלאא -
ח'ליל אדון.. שים את המכונית.
ח'ליל- טוב".
(עמ' 31 לתמליל שורות 14-20)
ובהמשך-
"ח'ליל- אני יצרתי את זה את הסיטואציה?
איתן- אתה עשית פה שיחה עם כולם לפתוח פה את הדליקה על הבוקר.. היית יכול לדלג להם.. אני אתמול התעקשתי עם אבא שלך אמרתי לו שיחה.. על הבוקר הוא אומר לו סליחה על כל הפקק.
אברהים- הם לא רוצים לעבוד"
(עמ' 46
שורות 12-17).
ובהמשך-
"איתן- טוב תסיים ת'קרקס הזה.
אברהים: עד שלוש וחצי לא פחות.
ח'ליל- אני לא אכפת לי ממנו אני גמרתי
"(עמ' 47 לפר שורות 13-15)
וכן-
"אברהים- תתפטר מאחד תתפטר מכולם בסדר?
איתן- לא אני לא מתפטר מאף אחד
אברהים- לא אני לא אומר תתפטר מכולם בא נעשה מחשבה"
(עמ' 48 לתמליל שורות 24-26).
ועוד נאמר-
"איתן – אני לא אומר כזה דבר.. אני לא מפטר.. מי שלא רוצה שלא יעבוד ושילך לרדוף אחרי הפיצויים שלו.. יש גבול.. לעשות לבעל בית כזאת פדיחה ומה הן צריכים אחרי זה גם לקבל את הפיצויים שלך? מה? כשכל החברים שלי תקועים אותי בשני אתרים עם חוזים שאני סגור מול גופים [לא ברור] כלכלי.. בצורה מאוגדת עושים לי מן תרגיל כזה.
אברהים- אז לכן אני אומר.
איתן- אני נתתי.
אברהים- שיתחילו לעבוד.
איתן- שיתחילו לעבוד בשביל זה אני פה שיתחילו לעבוד.
ח'ליל – רק נעשה אבטלה עכשו.
אברהים: מה?
איתן- ח'ליל אם אני אסכים לשלוש הסחיטה הזאת
תגמר.. אני לא.
ח'ליל : לא לא. אני רק ארבע עשרה יום אני רוצה.
איתן- בסדר.. ארבע עשרה יום שיעבדו כמו שצריך
חליל- אז אין בעיה ..זה אתה רוצה.
איתן לא"...
(עמ' 50 לתמליל שורות 7-21)

בהמשך , לאחר שאיתן אינו מסכים כי העובדים יסיימו לעבוד לפני
השעה 15.30 הודיעו העובדים כי הם נותנים הודעה מוקדמת
בת

14יום.
"אברהים: תסתכל עלי אמל אתה צריך לעבוד עד שלוש וחצי כל יום.. לא מתאים לך מהיום תיתן לו ארבע עשרה יום סגור.. אותו דבר אתה.. אותו דבר אתה.. כולכם אותו דבר.. מסכימים? אני לא רוצה קשר לבלאגן הזה.
איתן- עלאא מה ההחלטה שלך? אני צריך לזוז לרמת החייל יש לי טלפונים מרמת החייל.
עלאא. עד שלוש לוחצים יד.
איתן- אז חלאס תעבוד עד שלוש לא מתאים לך תהיה בריא תעזוב.. אני לא יכול לתת עד שלוש אני לא יכול לתת עד שלוש.
עלאא - עד שלוש.
איתן- אחלה אני חושב שזכותי אוקיי נכנסת לעבודה תנאים מסוימים אחלה תן לי ת'ימים שמגיע לי או לא אני רוצה לדעת איפה אני עומד.


עלאא- ארבע עשרה יום?
איתן- אני שואל כן.
עלאא- כן.
איתן- אחלה יאללה אברהים בו ..
אמל- מחמד מה?
ח'ליל – אני גמרתי.. ארבע עשרה יום נותן לו.
אמל – בסדר אנחנו עובדים ארבע עשרה יום ח'ליל הוא אומר שאני לא בא לעבודה אני.
איתן- למה לא בא?
ח'ליל – אני ארבע עשרה יום נותן לו".
(עמ' 56-57 לתמליל שורות 22 ואילך).
ובהמשך-
"איתן- מה זה אני
מכבד אתכם אתם לא מכבדים אותי. לא מתאים לכם וואלה בבקשה.
עלאא- אמל אין יותר פשוט זה אני אמרתי לו בפירוש אני נותן לו ארבע שערה יום וזהו
".
..
איתן- זה עובר כל גבול.. אמל מה קורה אתה נוסע או לא?
אמל- שום דבר.. אני גמרתי נכון? אני לא אחראי .. מה? מה יכול להיות?.. תשמע מחמד לא יכול להמשיך הוא רוצה עד שעה שלוש וגם אני וגם עלאא עכשיו אני מודיע לך ארבע עשרה יום.
איתן - בסדר
". (עמ' 58 לתמליל שורות 6-7; 21-24)

27.
כאשר איתן הופנה במהלך חקירתו הנגדית לאמירות שצוינו בתמליל ולדברי ח'ליל כי אינולא מתפטר השיב איתן- "נורא פשוט. אם אתה קורא את כל ההקלטה הזאת אתה מבין שאני נאחז בציפורניים במצב שאף אחד לא יתפטר לי ואני אתקע. אתה לוקח פה משפט אחד קצר ומנסה ממנו להשית על כל כך הרבה עמ' שכל אדם שיקרא אותם יבין שאני עושה כדי שהאנשים האלה לא יעזבו אותי לבד באתר. ובסוף עזבו אותי" (עמ' 16 לפר' שורות 1-7).

חליל העיד לגבי הפגישה כי היא התקיימה ביום 12/11 ביום שני. לשאלה האם בפגישה הזו איתן פטר אותו השיב כי פוטר יום לפני כן והוסיף "חזרנו אליו להתחנן שיחזיר אותנו לעבודה".
לשאלה באיזה יום חזר לעבודה השיב ח'ליל- "למחרת ביום 12/11 ". לשאלה האם לא חזר למחרת השיב- "גם ביום ג' ב 13/11 . עבדתי חצי יום"(עמ' 10 לפר' שורות 1-6).
ברם, גרסה זו אינה
עולה בקנה אחד עם הגרסה בתצהירו שם טען כי פוטר בתום הפגישה שהתקיימה בין הצדדים, ביום
12.11.12 .
בהערת אגב יוער כי הצדדים חלוקים ביחס למועד בו נערכה השיחה,
אולם לא מצאנו להכריע במחלקות זו משאין בה לדידנו כדי לשנות. נטעים כי על גבי תצהיר עורך התמליל צוין כי ההקלטה בוצעה ביום 11.11.12, אולם נראה כי נפלה טעות בתאריך , הואיל ועיון בלוח השנה מלמד כי בתאריך 11.11.12 היה יום ראשון, ואילו במהלך ההקלטה הצדדים התייחסו לאירועים של "אתמול" כאשר אין מחלוקת כי העובדים לא עבדו ביום שבת , מכאן מסתברת יותר הגרסה כי השיחה שהוקלטה לא נערכה בתאריך
11.11.12 – יום ראשון בשבוע, כי אם כטענת התובעים ביום 12.11.12.

28.
בהמשך העדות נשאל ח'ליל ע"י בית הדין כיצד עבד ביום 12.11 אם לשיטתו פוטר וכך השיב-
"חזרנו למחרת ה 12/11 ודברנו איתו מ 7 עד 10.30 . המשכנו לסדר עוד כמה דברים. הוא אמר לנו להמשיך לעבוד ואמר שהוא מחר מסדר לנו את התשלום והוא יעלה את השכר היומי. כל הזכויות יהיו בתלוש. למחרת הגענו וחלקתי את הפועלים ברמת החייל ובמלון ורסאנו, הוא החל לצלם אותנו. הוא התחיל לצעוק. הייתי באותו יום אני חושב עם עדהאם ואבא וטאופיק והייטם. שאלנו אותו אם נמשיך לעבוד והוא אמר לא. עוד לא התחלנו לעבוד. הוא הגיע ואמר לנו למסור את המפתחות של שני הרכבים , שנלך הביתה כי יש לו צוות אחר שהוא ארגן. הוא פיטר גם כמה פועלים לפני כן...שלושה שבועות הוא דיבר עם קבלן בשם טאופיק שהוא אמר לעבוד בקבלנות והוא רוצה לצמצם את הצוות ולהפוך זאת לקבלנות" (עמ' 10 לפר' שורות 10-18).

דברים אלה, מעבר להיותם מעורפלים אינם מתיישבים עם הגרסה בתצהירו של
ח'ליל , כך גם לא עם התמליל, מהם עולה כי העובדים התפטרו בתום הפגישה. מקובלים עלינו בהקשר זה דברי איתן בעדותו כי ממכלול השיחה עולה כי "נאחז הוא בציפורניו" על מנת שהעובדים לא ינטשו עבודתם בנתבעת.

29.
בחקירתו הנגדית העיד ח'ליל כי איתן פיטר אותו. כאשר עומת עם כך ששלוש פעמים, בשלוש הזדמנויות שונות, במהלך הפגישה שהוקלטה ותומללה אמר - "אני גמרתי 14 יום נותן לו". השיב –"היתה שיחה של כמה שעות שבן אדם דיבר איתנו בשעתיים ויצא פעם החוצה חזר שוב, לבש מעיל והחל להקליט אותנו והשתנה כל המילים שלו. הוא משך אותנו לדברים שאנו לא רוצים. בתחילה הוא הסכים על כל דבר ואח"כ יצא החוצה והקליט אותנו. הוא לא הסכים על כלום בסופו של דבר. " לשאלה מדוע אמר כי הוא נותן 14 יום השיב שוב תשובה מתחמקת ומתפתלת (עמ' 13 לפר' שורות 1-9).

30.
עינינו הרואות, העד מלין על דברים שנאמרו מפי איתן, וטוען למפנה שחל בהתנהגותו של איתן במהלך השיחה. אולם, לא קיבלנו כל תשובה לאמרותיו הוא ובעיקר דבריו מהם עולה כי סיים ויתן 14 יום. בהמשך עדותו הופנה פעם נוספת לדבריו בתמליל והשיב –"היה מצב של עצבים אך בסוף חזרתי לעבודה". לשאלה מדוע אביו (אברהים) אומר לאיתן שהם (העובדים) לא רוצים לעבוד - השיב פעם נוספת תשובה מתחמקת (ראו עמ' 13 לפר' שורות 10-16). התחמקות ממתן תשובה כמו גם הסתירה וחוסר העקביות בעניין המועד ונסיבות הפיטורים, מפחיתה ממהימנות הטענה כי התובעים ובכללם ח'ליל פוטרו בתום הפגישה.
בהקשר זה יודגש כי כאשר נשאל ח'ליל
"איך אתה מסביר שכל מה שאתה אומר עתה , לא כתוב בתצהיר, בכתב ההגנה ובמכתב של העו"ד שלך? "
השיב- "אני עתה מתחיל לזכור" (עמ' 10 לפר' שורות 21-23)

31.
יתר התובעים לא הציגו גרסה סדורה ועקבית באשר לנסיבות
סיום יחסי העבודה. ונבהיר-


התובע 2
-
לגבי תובע זה אין מחלוקת כי פוטר (ראו לעניין זה נספח 2 לתצהיר איתן) כמו כן אין חולק כי במועד הפגישה בין איתן לעובדים שהה הוא בימי ההודעה מוקדמת. במהלך חקירתו הנגדית אישר כי פוטר כבר ביום 30.10 ונערך
שימוע (עמ' 15 לפר' שורות 4-5).לשאלה , מדוע אם כך הגיש תביעה לבית הדין השיב- "אני רוצה את הפיצויים וזה" (עמ' 15 לפר' שורות 29-30).
כאשר עומת בחקירתו הנגדית עם התמליל ונשאל "אם אומר לך שבדיסק איתן לא פיטר אף אחד ואתם עזבתם יחד". השיב - "לא אכפת לי- הייתי כבר מפוטר".
לשאלה האם יתכן שכולם עזבו יחד מאחר וקיבלו החלטה לעזוב השיב בשלילה,
והוסיף כי איתן אמר להם ללכת מאחר ויש לו עוד צוות.
משנדרש לטענה כי איתן נשאר ללא עובדים, השיב תשובה מתחמקת ומתפתלת שאין בה כדי להשיב על השאלה. כמו כן לשאלה האם ראה בעיניו את הצוות החדש השיב בשלילה (עמ' 16 לפר' שורות 13-27).

התובע 3 –
בתחילת עדותו העיד כי בתאריך 11/11 היה מזג אויר סוער על כן איחרו להגיע לעבודה.לטענתו בשל האיחור איתן התעצבן ואמר להם "לכו הביתה". בהמשך העיד כי ביום ג' (13.11) התקשר אל איתן ושאל מה עם זכויותיו ואיתן אמר לו "תלכו הביתה אתם וחליל ויש לי כבר צוות"... (עמ' 17 לפר' שורות 17-31). עוד העיד כי ביום
12.11 איתן פיטר אותם ונדרש חודש למצוא עבודה חדשה (עמ' 19 לפר' שורה 1).
גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת ח'ליל בעדותו בבית הדין לפיה העובדים פוטרו ביום 11.11. נזכיר
כי גם גרסתו של חליל בעניין זה,
לא נמצאה עקבית.
לשאלה האם ראה את הצוות השיב בשלילה,
והוסיף כי איתן רק ציין זאת. כשנשאל האם קרא את התמלול השיב בחיוב, וכאשר עומת עם דברי איתן כי הוא נותר ללא עובדים השיב העד תשובה מעורפלת שאין בה כדי להוות מענה לשאלה. לשאלה האם שמע שח'ליל אמר שהוא גמר והוא הולך,
השיב
גם הפעם תשובה מתחמקת "זה שלו ולא שלי"(עמ' 18 לפר' שורות 22-23).
בהמשך הופנה לדברי איברהים אשר אמר שהם לא רוצים לעבוד והשיב- "לא יודע. לא ברור מי אומר מה. עשו בלבול" (עמ' 19 לפר' שורות 10-12).
בהמשך עדותו נשאל כיצד הוא מסביר את דברי ח'ליל "אני גמרתי" וכך השיב- "לא יודע. אם הוא היה נותן את כל מה שמגיע לנו הייתי עובד אצלו 20 שנה לא אכפת לי. הוא התנהג בזלזול" (עמ' 19 לפר' שורות 10-13).מדברים אלה ניתן אפוא להסיק כי התובעים הם אלה שבחרו להביא את יחסי העבודה בין הצדדים לידי סיום.

התובע 4
-
התובע עומת בחקירתו הנגדית
עם דברי איתן כי אינו מעונין להישאר ללא עובדים וכך השיב- "סיכמנו איתו שהוא יביא לנו את כל מה שמגיע לנו והוא לא הסכים ... אז איך אעבוד אצלו אם הוא להסכים.. זה אומר שהוא לא רוצה אותנו. הוא אמר שהוא גייס אנשים ולא קבוצה". לשאלה האם ראה שיש לאיתן צוות אחר השיב בשלילה והוסיף "הוא אמר שהוא גייס אנשים והוא לא רוצה אותנו" (עמ' 22 לפר' שורות 19-27).
אין לקבל את פרשנות התובע לפיה במצב בו המעסיק אינו מסכים לתנאים שהציבו העובדים , המשמעות היא כי אינו מעוניין בהמשך העסקתם. נדרשת כוונה ברורה וחד משמעית להביא את יחסי העבודה לידי סיום על כן ,יש לדחות פרשנות על פיה העדר היענות המעביד לתנאי העבודה החדשים אשר דרשו העובדים, משמעותה פיטורים.

32.
סיכום ביניים-
הפוך והפוך בתמליל לא מצאנו כל אמירה ממנה ניתן ללמוד כי איתן פיטר את העובדים. התובעים לא סיפקו תשובות המניחות את הדעת בקשר לאמירות אשר נאמרו על ידם.
זאת ועוד. שוכנענו ברמת ההוכחה הנדרשת כי
לאיתן לא היתה כל מוטיבציה להביא את יחסי העבודה בין הצדדים לידי סיום , עת היה בעיצומם של פרויקטים מורכבים. בהקשר זה מצאנו לציין כי מעבר להיות העובדים עובדים מיומנים ח'ליל אשר שימש כיד ימינו של איתן עוסק 14 שנה בתחום הבניה ,
היה בכיר העובדים בחברה וניהל את שעות עבודתם,
משכורתם וכל הבקשות האישיות שלהם (ראו עמ' 6-7).
על כן מארג הנתונים הנזכרים לעיל , אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי והמקצועי של איתן , שכן פיטורי העובדים באופן מידי בעיצומם של פרויקטים אשר כל יום עיכוב בביצועם כרוך בעלות כספית נוספת , מנוגד לטובת הנתבעת.

33.
מהתמליל עולה עוד כי במהלך המשא ומתן , ולכל הפחות עד לבחינה מחודשת של הדברים, איתן הסכים באופן חלקי לבקשת התובעים כי יסיימו לעבוד בשעה שלוש וחצי.
העובדים לא הסתפקו בכך ודרשו לסיים את עבודתם בשעה שלוש, והודיעו שאם לא כן הם
עוזבים את העבודה.
יצויין כי בניגוד לתצהירם העידו העובדים כי הם דרשו לסיים את יום העבודה בשעה שלוש וחצי אך איתן סירב לכך (ראו סעיף 19 לתצהיר ח'ליל).
כך למשל -
"אמל- הבנתי אנחנו מגיעים כל יום בשבע וחצי אני לא רואה את האישה שלי .. כל החברים כל המשפחה.
איתן- תגיע בשש וחצי תצא מוקדם יותר אין לי בעיה..
תגיע בשש וחצי ..אני עושה לך חיים קלים.. אני מוכן לקום מוקדם גם כן.. אוקיי תגיע בשש וחצי תצא בשלוש וחצי.. קיבלת פתרון.. או שאתה לא רוצה לעבוד .
אמל- לא שש וחצי.
איתן- אני גם קם מוקדם אתם רוצים להרוויח משכורת תל אביב מאום אל פחם. אני משלם את הכסף להביא אתכם לפה.. אוקיי.. המשמעות היא שאתם יושבים באוטו וואלה מה לעשות שיש פקקים? אתם רוצים לחזור?
אמל – אההה.
איתן- חצי שעה לפני תבואו מוקדם יותר בבוקר.. מה? יש פה תחרות בתל אביב יא חביבי מה אתה חושב ? זה לא רק אתם עובדים פה באתרי בניה.
אמל- כמה לעבוד?
אמל – בכל החברות כולם בשעה שלוש.
צד ג: אני מדבר איתך על חברות ששעה שלוש.
...
איתן- חברה נתתי לך את הפתרון אמל נתתי לך את הפתרון אוקיי. אתם נכנסתם לאיזה מן בלבול אתם לא יודעים בדיוק מה אתם רוצים ממני אוקיי.. ח'ליל נעלב שלא בצדק .. היתם עכשו שאף אחד לא יפריע לו .. מי שיפריע לו סימן שהוא לא מקבל את מה שהוא אומר"..
ובהמשך-
"אמל-
הם רוצים עד שעה שלוש.
איתן- אני מוכן רבע לשבע עד שעה שלוש וחצי וזה לא סופי.
אמל.. באנה אני הראשון.
איתן- אני אעשה לך חיים קלים אני מוכן רבע לשבע עד שלוש וחצי וזה לא סופי.. אני צריך לחשוב על זה.. למה? כי אם לא משתלם לי.. אז וואלה אני אומר לכם זה לא משתלם לי.. אני גם כן רוצה לגמור את החודש אני לא עושה מיליונים ..זה הכל..
אמל- יאללה הוא רוצה שנישאר מרבע לשבע עד שלוש וחצי אבל זה לא סופי.
איתן-
ככה לא עובדים.. אתה .. אתה.. ככה לא עובדים ח'ליל .. מה שעשית לי היום"..
(עמ' 31 לפר' שורות 4-15).

34.
יצוין כי
טענת התובעים בדבר אי הסכמה הנתבעת לשינוי תנאי העבודה בהתאם לדרישתם,
היא לכשעצמה תומכת בגרסת הנתבעת כי העובדים התפטרו ולא פוטרו.
בהתייחס להתנהלות זו מצד עובדים כבר נפסק בדב"ע מא/3-1874 נעמי גליק – דויד מרגלית (פורסם בנבו), כי המעסיק הוא זה שקובע את תנאי העבודה וכי בסירובו לקבל את התנאים,
העובד למעשה מביע את התפטרותו. ובלשון בית הדין
-"כאשר עובד מגיש תביעה אולטימטיבית למעביד, לפיה תנאי להמשך

עבודתו אצל המעביד הוא מילוי דרישותיו של העובד ממעבידו והמעביד דוחה דרישות אלה, יכול העובד לוותר על דרישותיו אלה ולהמשיך לעבוד באותם תנאים שעבד ויכול הוא להמשיך ולדבוק באותו אולטימטום, תוך לקיחת הסיכון שהמעביד יסכים שהעובד יממש את אותו אולטימטום.
אין העובד יכול להלין על המעביד במקרה זה, כאשר המעביד מקבל את האיום האולטימטיבי כפשוטו אינו מתנגד לכך שהעובד אכן יממש

את "איומו" ויפרוש".
הדברים נכונים ומתאימים לענייננו אנו, עת שוכנענו כי המעסיק הסכים (ולו לתקופת ניסיון) לדרישות העובדים לשנות את שעות העבודה אך העובדים הציגו דרישה נוספת.

35.
אשר לטענת התובעים כי ככל שהנתבעת היתה משלמת את כל זכויות העובדים,
היו נשארים לעבוד (ראו בין היתר עדותו של התובע 3 עמ' 19 לפר' שורות 10-12). בהקשר זה יש להדגיש כי ככל שכוונת העובדים להתפטרות בדין מפוטר, הרי שטענה זו לא נטענה במפורש. כך גם הטענה כי עובר לפגישה שהתקיימה בין הצדדים פנו מספר פעמים לאיתן בדרישה כי ישולמו זכויות סוציאליות (ראו סעיף 18 לתצהיר ח'ליל) לא נתמכה ולו בראשית ראיה בכתב ואף הוכחשה בפירוש על ידי איתן . מכל מקום על מנת שעובד יחשב כמפוטר מכח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשל"ג- 1973, עליו לעמוד בשלושה נטלים שונים ומצטברים ( ראו- ע"א 496/67 שוקרי נ' מד"י פד"י כב (1) 395; עד"מ 21/03
חברת השמירה בע"מ - מילר, מיום 3.3.04 ; ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם- אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ – חיים אברהם, פד"ע לט 587 דב"ע מח/3-159 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ
290; דב"ע לה /3-41
היגר נ' שוורץ פד"ע ז' עמ' 24). בענייננו, לא הובאה ולו ראשית ראיה כי התובעים עמדו בנטלים אלה.

36.
ויוסף; בחקירתו הנגדית נשאל ח'ליל האם היתה לו וליתר העובדים "בטן מלאה" על איתן והשיב- "כן. היו לנו בקשות. במשך 4 שנים אני מבקש לעלות את התלוש משכורת שלי. הוא היה מבטיח כל הזמן וגם לג'אברין הוא הבטיח" .
משנשאל האם תכננו מראש להתפטר השיב- " לא תכננו כלום. אני בן אדם שעבד 4.5 שנים ויש לי גם זכויות. מה חלמתי בלילה שאני רוצה להתפטר . זה מה שעולה לך בראש? אני אדם מסודר". בהמשך הבהיר כי לא פנה לאיתן אולם פנה למיטל. כשנשאל מה היא אמרה בנוגע לדרישותיו השיב- לא פניתי אליה רק לאיתן. גם כשביקשתי תוספת שכר ממנו הוא הוסיף לי 20 ₪". (עמ' 12 לפר' שורות 10-21).לפיכך,
אם כי למעלה מהדרוש לענייננו אנו קובעים כי התובעים אף אינם זכאים לפיצוי פיטורים בשל התפטרות שיש לראות בה כפיטורים.
מכל מקום, שתי הטענות (פיטורים מחד והתפטרות בדין מפוטר, מאידך) אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. עובד אינו יכול לטעון מחד כי פוטר ומאידך כי התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.

37.
זאת ועוד. לא ברור הכיצד מקום בו כל העובדים אכן סברו כי פוטרו, לא עתרו במסגרת כתב התביעה לקיום שימוע על פי דין, ופיצוי בגין אי עריכת שימוע. יצוין כי אין חולק כי לתובע 2, אשר פוטר ע"י הנתבעת סמוך לאירועים נשוא פסק הדין, נערך שימוע עובר לפיטוריו (ראו לעניין זה נספח א' לתצהיר הנתבעת).

38.
יתרה מכך.הנתבעת טענה כי עובד בשם תאופיק ג'אברין היווה חלק מקבוצת התובעים אשר נטשו את מקום העבודה. אכן, שמו של עובד זה מוזכר מספר פעמים במסגרת התמליל,
באופן שנראה כי היה שותף פעיל באותה פגישה. כנספח ב' לתצהירו של
איתן צורף ההסכם שנחתם בין הנתבעת לבין תאופיק, כאשר צוין כי מזכיר איגוד הסתדרות העובדים חתם על ההסכם יחד עם תאופיק ולצד זאת צויין כי הוסבר לו משמעות ההסכם ותוכנו.

39.
לאור האמור לעיל , לא ברור מדוע העובדים לא זימנו את תאופיק למתן עדות. הדעת נותנת כי ככל שסברו כי היה בעדותו כדי לחזק את גרסתם בדבר פיטוריהם היו דואגים לזמנו לעדות. בנסיבות אלה הימנעות לזימון העד לעדות עומדת לתובעים לרועץ. (ראו לעניין זה ע"א 27/91
קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח'

פ"ד מט(1), 450 ,עמ' 458-459 להרחבה ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמ' 1648 ואילך). נציין כי הנתבעת זימנה את תאופיק כעד מטעמה,
אך הלה בחר שלא להתייצב והנתבעת ויתרה על עדותו כדי לא להאריך את מועד הדיון שלא לצורך.

40.
מהמקובץ מגיעים אנו לכלל מסקנה לפיה התובעים נטשו את מקום עבודתם ולא שבו אליו לאחר הפגישה שנערכה. בנסיבות אלה יש לראות בהתנהגותם כהתפטרות שאיננה מזכה בפיצויי פיטורים.

41.
להשלמת התמונה יובהר עוד כי איננו מקבלים את טענת התובעים לפיה ביום 13.11.12 שבו פעם נוספת לאתר. לתמיכה בטענה זו צירף ח'ליל חשבונית מכביש 6. במהלך חקירתו הופנה לחשבונית והשיב "שלמתי זאת. שלח לי זאת ושלמתי זאת".
כאשר עומת עם הטענה כי תאריך החשבונית מיום 13.11.12 ולא דובר על נסיעה מאותו יום השיב תשובה לא ברורה ומעורפלת . כאשר הובהר כי מספר הרישוי על גבי החשבונית של כביש שש שונה וכלל לא מדובר ברכב מהעבודה השיב- " הוא ביקש ממני אני זוכר טוב טוב. שבוע או שבועיים לא לעבור דרך כביש שש כי הוא רוצה לתקן את ההסכם עם כביש שש. את התאריכים לא זוכר בדיוק". לשאלת בית הדין
האם יתכן שלא נסע ברכב ב תאריך 13/11 בכביש שש השיב "יכול להיות שלא נסעתי". כאשר עומת עם טענות קודמות בגין נסיעות בכביש שש השיב- "אני לא זוכר בדיוק כעת מה לענות" (עמ' 11 לפר' שורות 1-21).
התובע 3 נשאל האם הם חזרו לעבוד ביום 13.11 השיב – "אין לנו מקום לעבוד.. כן חזרנו ביום זה כדי לעשות סולחה בינינו". לשאלה באיזה רכב חזרו השיב-
"לא זוכר בדיוק . היה לו רכב השכרה לשאלתך" (עמ' 19 לפר' שורות 27-30).
התובע 4 נשאל אף הוא אם נסעו באותו יום דרך כביש שש והשיב- "לא. במונית" (עמ' 22 לפר 'שורות 1) כאשר עומת עם הרישום על גבי החשבונית השיב כי אינו יודע (עמ'22 לפר' שורות 2-6).

42.
כמו כן, הטענה כי העובדים נדרשו לשלם על נסיעות בכביש שש נסתרה ע"י הנתבעת. איתן העיד ועדותו בעניין זה מתיישבת עם השכל הישר כי החשבוניות בגין נסיעה בכביש 6 היו מגיעות במישרין אל דואר משרדי החברה ולא ברור כיצד הגיעה לרשות התובעים (עמ' 13 לפר' שורות 21-22; 25-26).


43.
בנסיבות אלה יש לקבוע כי לא הוכח שח'ליל ויתר התובעים שבו לאתר בתל אביב ביום 13.11.12. עוד יובהר כי מכל מקום אין בטענה זו כדי לשנות שעה שקבענו כי העובדים הם אשר נטשו את עבודתם בנתבעת.

44.
כמו כן, הטענה כי למחרת היום עבד צוות אחר באתר לא הוכחה. העדים כולם העידו כי הם לא ראו צוות אחר אבל איתן אמר להם כך . גם אם יש ממש בטענה כי כבר ביום 13.11 עבד באתר צוות אחר , אמינים עלינו בהקשר זה דברי איתן מהם עולה כי "להבדיל מהעובדים שלי אני אחראי.עשיתי סלטות שהפרוייקט לא ייעצר. זה לא היה רווחי . זה היה תקלה חמורה. עד היום אני מלקק את הפצעים על כך" (עמ' 18 לפר' שורות 24-26) בנסיבות אלה אין בעובדה (אשר לא הוכחה),
כי למחרת היום עבד באתר צוות אחר כדי לתמוך בטענת התובעים ולהוכחי כי פוטרו מעבודתם.

מהימנות תלושי השכר-
45.
התובעים
2 ו- 4 טוענים כי הרישום על גבי תלושי השכר אינו משקף את תקופת עבודתם ואת מועד תחילת העסקתם בנתבעת. לטענתם, התלוש הראשון הונפק באיחור של שלושה חודשים , כך שהתובע 2 החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 8.11.11 ואילו התובע 4 החל בפועל לעבוד אצל הנתבעת ביום 24.10.11 אולם, התלושים הונפקו רק החל מחודש 1.1.12.

46.
אשר לתובע 2 לא הוצגו תלושים מוקדמים לתלוש חודש 1/12 . עיון בתלוש מעלה כי תחילת העבודה היתה ביום 1.1.12. אולם לשיטתו החל לעבוד בנתבעת כבר ביום 8.11.11 ואף תמך גרסתו ביומנו של ח'ליל שם צוין כי התובע החל עבודתו בתאריך 8.11.11.
לעניין זה נשאל התובע 2 בחקירתו הנגדית "אתה אומר שהתחלת לעבוד בחודש 11? והשיב- "כן. שנת 11." כאשר הופנה ליומן שנערך ע"י התובע 1 ונשאל "מה זה עיד אל אדחה? " השיב "חג הקורבן". לשאלה מ 4/11 עד 12/11 כותב חליל שכולכם הייתם בחופש ,צכתוב חג הקורבן השיב התובע =2 "נכון ". לשאלה כיצד טען כי החל לעבוד ביום זה השיב- " לא יודע מה כתוב. התחלתי בחודש 11. יש לי פה מהמלל שכתוב פה שהתחלתי ב 1/12 אני התחלתי בחודש 11 ולא בחודש 12. לא זוכר את היום של חודש 11/12" (עמ' 15 לפר' שורות 6-14). לאור עדות התובע 2 , אין באפשרותו לקבל את גרסתו כי החל לעבוד בנתבעת כטענתו בתאריך 8.11.11.
טענה זו נסתרת ברישומי היומן כמו כן אינה מתיישבת עם הרישום בתלושי השכר .
לאור האמור לעיל, שוכנענו כי התובע 2 החל עבודתו בנתבעת בהתאם לרשום בתלושים בתאריך 1.1.12 על כן, תקופת עבודתו בנתבעת עולה כדי 11 חודש ו 11 ימים.

47.
אשר לתובע
4 -עיון בתלושי השכר מעלה כי בתלושים לחודש 11 /11 צוין כי תחילת עבודתו הינה ביום 1.11.11 ואילו החל מתלוש חודש 1/12 צוין כי תחילת העבודה הינה ביום 1.1.12 בנסיבות אלה אנו קובעים כי התובע 4 החל עבודתו בנתבעת ביום 1.11.11.

48.
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע 2 עבד בנתבעת תקופה בת 11 חודש ו- 11 ימים ואילו התובע 4 עבד בנתבעת תקופה של שנה ו – 11 ימים.
להשלמת התמונה נבהיר כי התובע 1 עבד בנתבעת החל מיום 1.6.08 ועד
ליום 11.11.12. התובע 3 עבד החל מיום 1.1.11 וע ליום
11.11.12 .

49.
לטענת התובעים הזכויות הנזכרות בתלושי השכר לא שיקפו את התשלום בפועל. לטענתם, על גבי התלושים צוין דמי חגים, דמי הבראה וחופשה שנתית כאשר בפועל לא שולם דבר בגין רכיבים אלו.
בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) – נגריית שירן בע"מ (ניתן ביום 23.4.13) אשר קבעה כדלקמן –
"אכן, בהתאם לפסיקה, תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה (עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי

(25.11.2008); דב"ע (ארצי) נה/3-19
חנן זומרפלד –מלון זוהר בע"מ [פורסם בנבו] (1.5.1996); דב"ע (ארצי) מז/3-146
יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ 19 (1988)]. במה דברים אמורים? תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו, כגון: שיעור שכרו של העובד בחודש מסוים; מהות רכיבי השכר ששולמו לעובד (גמול שעות נוספות, נסיעות וכו'); ניצול ומאזן ימי חופשה; ניצול ומאזן ימי מחלה, ועוד".הנטל
אם כן,
הוא על הטוען אחרת , לסתור את הנתונים הנקובים בתלושי השכר. הרמת הנטל תיבחן להלן באופן פרטני לגבי כל רכיב.

האם שכר התובעים שולם על בסיס חודשי או על בסיס יומי-
50.
לטענת התובעים שכרם שולם על בסיס יומי ואילו לטענת הנתבעת השכר שולם על בסיס חודשי.
עיון בתלושי השכר מעלה כי לעובדים שולם שכר על בסיס יומי. יצוין כי אמנם בתחילת העסקת התובע 1 שכרו שולם על בסיס חודשי,
אולם עובר לסיום העסקת התובעים מצאנו כי בכל התלושים השכר שולם על בסיס יומי על כן, מקבלים אנו את גרסת התובעים בעניין זה.
יצויין עוד כי במסגרת התביעה לתשלום דמי חגים לא טענה הנתבעת כי התובעים אינם זכאים לתשלום בשל היותם עובדים חודשיים.
לפיכך ועל יסוד
הרישום בתלושי השכר אנו קובעים כי
לתובע 1 שולם שכר יומי בסך 320 ₪. לתובע 2 שולם שכר יומי בסך 250 ₪ , לתובע 3 שולם שכר יומי בסך 280 ₪ ולתובע 4 שולם שכר יומי בסך 270 ₪.

תביעת התובעים להשלמת שכר חודש 11/12-
51.
לתובעים שולם שכר חודש 11/12 בגין 5 ימי עבודה(ראו בעניין זה תלושי העובדים לחודש 11/12 אשר צורפו כנספח יב' לתצהיר הנתבעת).
אין מחלוקת כי החל מיום
11/12 – יום ראשון בשבוע,
העובדים לא עבדו בפועל.
עיון בלוח השנה מעלה כי ה – 1/11/12 חל ביום חמישי בשבוע ובהינתן כי העובדים לא עבדו בימי שישי ושבת ,משלא נטען וממילא לא הוכח כי העובדים נעדרו מהעבודה בחודש 11/12 (קודם ליום 11.11.12) אנו קובעים כי התובעים עבדו בחודש זה שישה ימים על כן הנתבעת חבה
בתשלום שכר בגין יום עבודה נוסף בהתאם לשכר היומי שקבענו לעיל.

52.
אשר על כן , אנו קובעים כי הנתבעת תשלים לתובעים את הסכומים הבאים בגין יתרת שכר לחודש 11/12- לתובע 1 בסך 320 ₪; לתובע 2
בסך 250 ₪ ; לתובע 3 בסך 280 ₪ ; ולתובע 4 בסך 270 ₪.
לא מצאנו לקבל בעניין זה את תחשיב התובעים אשר
צוין ונטען בעלמא וללא כל פירוט(ראו סעיף 9 לסיכומי התובעים). כמו כן אין בידנו לקבל את הטענה כי ביום 13.11.12 התובעים עבדו וזכאים היו לתשלום שכר עבודה בגין יום זה.

הודעה מוקדמת-
53.
בתלושי חודש 11/12 קוזזו סכומים בגין אי מתן
"הודעה מוקדמת" .
משהוכח כי התובעים התפטרו מעבודתם בנתבעת,
ומשהתפטרותם נעשתה לאלתר מבלי ליתן הודעה מוקדמת כדין,
הנתבעת היתה זכאית לקזז תמורת הודעה מוקדמת ממשכורתם כפי שאכן עשתה בפועל.

54.
עם זאת , יש לבחון האם הנתבעת ניכתה משכר העובדים את הסכומים על פי הדין. כאמור, התובעים היו עובדים בשכר (כעולה מתלושי השכר לשנת 2012 שכרם שולם על בסיס יומי ולא על בסיס חודשי)
.

סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות , תשס"א- 2001,

קובע כי עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן:

(1)
במהלך שנת עבודתו הראשונה - של יום אחד בשל כל חודש עבודה;

(2)
במהלך שנת עבודתו השניה - של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה;

(3)
במהלך שנת עבודתו השלישית - של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה;
(4)
לאחר שנת עבודתו השלישית - של חודש ימים.


סעיף 5 לחוק קובע כי הוראת סעיף 4
תחול
בשינויים המחויבים לפי העניין, על הודעה מוקדמת להתפטרות.

55.
ממשכורת התובע 1 (ח'ליל) נוכה סכום של
6,934 ₪ .משהתובע 1 עבד בנתבעת למעלה משלוש שנים,
עליו ליתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים. התובע עבד 5 ימים בשבוע, 22 ימים בחודש, שכרו היומי עמדה על סכום של
320 ₪ , (7,040 ₪) על כן, אנו קובעים כי כדין ניכתה הנתבעת בגין רכיב זה .

ממשכורת התובע 2 לא נוכה כל סכום
בגין אי מתן הודעה מוקדמת כעולה מתלוש השכר לחודש 11/12. תובע זה פוטר וקיבל ימי מוקדמת מהנתבעת, במהלכם עזב את העבודה יחד עם יתר העובדים.

ממשכורת התובע 3 נוכה סכום של
6,885
₪ . משהתובע עבד בנתבעת 23 חודשים ו- 11 יום , (דהיינו יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו במהלך שנת עבודתו השנייה) היה עליו ליתן הודעה מוקדמת של 14 יום. שכרו היומי של התובע עמד על סכום של 280 ₪ כך שעל הנתבעת היה לנכות בגין הודעה מוקדמת סכום של 3,920 ₪. לפיכך אנו קובעים כי הנתבעת קיזזה ביתר בגין הודעה מוקדמת סכום של 2,965 ₪ .

ממשכורת התובע 4 נוכה סכום (ברוטו) של
2,549 ₪ . משהתובע עבד בנתבעת שנה ו 11 יום, היה עליו ליתן הודעה מוקדמת של 12 יום (יום לכל חודש) . שכרו היומי של התובע 4 עמד על סכום של 270 ₪ ליום, על כן היה על הנתבעת לנכות משכרו בגין אי מתן הודעה מוקדמת סכום של 3,240 ₪. בנסיבות אלה אנו קובעים כי התובע 4 אינו זכאי להשבת כספים בגין רכיב הודעה מוקדמת שנוכה משכרו.

זכאות התובעים לפדיון חופשה שנתית-
56.
לטענת התובעים למעט ימי החופשה המופיעים בתלוש השכר לחודש 11/12
מעולם לא שולמו תשלומים בגין חופשה שנתית.
מנגד טענה הנתבעת כי לעובדים שולמו ימי החופשה. לעניין זה הפנתה הנתבעת למכתב סיכום שנשלח עם כל המסמכים הרלוונטיים לב"כ העובדים בחודש 12/12 , עוד טרם נקיטת ההליך המשפטי.

57.
כלל פסוק הוא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על שכמי המעביד (ראו-דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג' 215).
כמו כן, הרמת הנטל אינה מותנית דווקא, בהצגת פנקס חופשה שנתית, וניתן להגיע למסקנה כי המעביד שילם את מלוא ימי החופשה המגיעים לעובד גם על יסוד ראיות אחרות כגון תלושי שכר
(ראו – ע"ע (ארצי 1415/04 גולדה – גולדה שטיחים
,
[פורסם בנבו] כרך לג (28), 64; עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי,
[פורסם בנבו],
25.11.2008).
נאמר כבר עתה
כי תלושי השכר של
התובעים כוללים מאזן ימי חופשה אשר על פי הדין יש בו כדי להרים את הנטל לעניין תשלום ימי חופשה לעובד.

אשר לתובע
1
- אין מחלוקת כי שולם רכיב תמורת חופשה בגין
30.3 ימים , לפי תעריף יומי של 320 ₪, ובסך כולל של 9,609 ₪.
עיון בסעיף "מאזן החופשה" בתלוש השכר ש מלמד כי תשלום זה תואם את ימי החופשה שעל הנתבעת היה לשלם לתובע. לא הובררה ולא בוססה,
טענת התובע 1 כי הנתבעת חבה לו 36 ימי חופשה. כמו כן הסכום הנקוב בטבלה שלשיטתו שילמה הנתבעת בגין רכיב זה ,אינו עולה בקנה אחד עם הרישום בתלוש.
בעוד מתלוש השכר לחודש 11/12 עולה כי לתובע 1 שולמה תמורת חופשה בסך 9,609 ₪ בטבלה (סעיף 6.1 לסיכומי התובעים)
נטען כי
שולם סכום של 4,748 ₪ בלבד בגין תמורת חופשה. להשלמת התמונה נציין כי בחודש 3/09 שולמה
לתובע 1 תמורת חופשה בסך 1792 ₪.

לתובע 2 -
שולם רכיב "פדיון חופשה" בגין
4.26 ימים , לפי
תעריף יומי של 250
₪ בסך כולל של 1,056 ₪. סכום זה עולה בקנה אחד עם הרישומים והתחשיבים בתלושי השכר בסעיף מאזן החופשה.
מהטבלה שצורפה לסיכומי התובעים עולה כי התובע עותר ל- 12
ימי חופשה כאשר טענה זו כלל לא בוססה וממילא לא הוכחה.
התובע כלל לא התמודד עם הרישומים בתלושי השכר כך למשל בחודש 8/12 מופיע כי התובע ניצל 3 ימי חופשה.

לתובע 3 -
שולמה תמורת חופשה בגין
13.45 ימים לפי תעריף יומי של 280 ₪ ובסך כולל של 3,765 ₪. סכום זה עולה בקנה אחד עם הרישומים הנזכרים בתלושי השכר בסעיף מאזן החופשה.
מהטבלה שצורפה לסיכומי התובעים עולה כי התובע עותר ל- 22 ימי חופשה כאשר טענה זו לא בוססה ולא הוכחה ואינה עולה בקנה אחד עם מאזן החופשה הנזכר בתלושי השכר.

לתובע 4 -
שולם רכיב תמורת חופשה בגין 4.34 ימים בתעריף יומי של 270 ₪ ובסך כולל של 1172 ₪ .גם סכום זה עולה בקנה אחד עם הרישומים בתלושי השכר בסעיף מאזן חופשה. מהטבלה שצורפה עולה כי הנתבעת חבה לתובע
12 ימי חופשה אולם טענה זו לא הובררה ולא הוכחה וכאמור אינה מתיישבת עם מאזן החופשה בתלושים אשר נחזה כי נערך כדין. כך למשל התובע לא מתמודד עם הרישום בחודש 8/12 ממנו עולה כי ניצל 3 ימי חופשה.
בנסיבות אלה תביעת התובעים לתשלום בגין פידיון ימי חופשה , נדחית.

דמי הבראה-
58.
לטענת התובעים 2 ו 4 , לא שולמו דמי הבראה מאחר ונטען כי לא השלימו שנת עבודה.
מנגד טענה הנתבעת כי לעובדים שולמו מלוא דמי הבראה.
אשר לתובע 1 -
התובע לא עותר להפרשים ברכיב
זה.
אשר לתובע 2
- משקבענו כי במועד סיום יחסי העבודה התובע
לא השלים שנת עבודה, אינו זכאי
לדמי הבראה.

אשר לתובע 3-
התובע עתר לתשלום סך 3,710 ₪ בגין
10 ימי הבראה (371 ₪ ליום הבראה).מתלוש השכר לחודש 11/12 עולה כי לתובע שולם סכום של 2,931 ₪ (371*7.90) בגין דמי הבראה.משקבענו כי התובע עבד בנתבעת 23 חודשים ו-11
ימים, זכאותו לדמי הבראה עומדת על 11 ימים ( 5+6) לפיכך , על הנתבעת להשלים לתובע 3 דמי הבראה בגין 3.1 ימים. אולם, מתלושי השכר עולה כי בחודש 6/12 שולם לתובע סכום של 94 ₪ בגין דמי הבראה ובחודש 5/12 שולם סך של 420 ₪ בגין רכיב זה. על כן על הנתבעת לשלם לתובע 3 יתרת דמי הבראה בסכום של 636 ₪ (1,150-420-94).

התובע 4
-
התובע עבד בנתבעת תקופה בת שנה ו – 11 ימים, על כן זכאי הוא
לתשלום בגיןחמישה ימי הבראה. לטענת התובע כלל לא שולמו דמי הבראה,
מאחר ולשיטת הנתבעת, עבד תקופה שאינה עולה כדי שנה. אולם, עיון בתלוש השכר לחודש 5/12 מעלה כי לתובע שולמו דמי הבראה בחודש זה בסכום של 431 ₪ וכי בחודש 6/12 שולמו לו 200 ₪ נוספים כדמי הבראה. לפיכך יש להפחית סכום זה מהסכום לו זכאי התובע.
לאור האמור אנו פוסקים כי על הנתבעת לשלם לתובע 4 ימי הבראה בסכום של 1,224 ש"ח.
(1,855 ₪ בהפחתת 631 ₪).

פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה-
59.
לטענת התובעים יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשות לפנסיה , בגין
תקופת עבודתם (כל אחד לפי תקופת עבודתו הוא) בשיעור של 6% , על פי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבניה. עוד נטען כי קיומו של צו ההרחבה ותחולתו על יחסי הצדדים הינו עניין שבידיעה שיפוטית.
בהתייחס לתובע 1
– לטענת התובע כעולה מתלושי השכר וטפסי 106, הנתבעת החלה להפריש עבורו הפרשות לפנסיה החל משנת 2009 בשיעורים שאינם לפי צו ההרחבה אלא בשיעורי צו ההרחבה הכללי החל במשק. בנסיבות אלה טוען התובע 1 כי יש לחייב את הנתבעת במלוא ההפרשות לפנסיה לאורך כל תקופת עבודתו בשיעור של 6% מסך המשכורת , בניכוי הסכומים שהופרשו בפועל בסך 5,824 ₪ כעולה מטופס 106 (נספח יב' לתצהיר איתן).

בהתייחס לתובע 2
-לתובע הופרש סכום של 892 ₪ בלבד וזאת בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת כעולה מטופס 106. לטענתו יש לחייב את הנתבעת להשלים את מלוא ההפרשות החוקיות המגיעות לתובע מכח צו ההרחבה.

בהתייחס לתובע 3
-נטען כי הנתבעת החלה להפריש לפנסיה בחודש 7/11 בלבד על פי צו ההרחבה הכללי במשק למרות היותו עובד בניין. מבוקש לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא ההפרשות לפנסיה בשיעור 6% בניכוי ההפרשות הנמוכות שבוצעו בפועל בסך 2,889 ₪ כעולה מטופס 161.

בהתייחס לתובע 4
- הנתבעת החלה להפריש עבורו הפרשות לפנסיה החל מחודש 6/12 בשיעור מופחת , בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק בעוד על שהנתבעת היה להפריש הפרשות לפנסיה החל מחודש העסקתו הראשון (10/11) בניכוי ההפרשות הנמוכות ששולמו בפועל בסך 1,593 ₪.

60.
מנגד טענה הנתבעת כי לעובדים שוחררו כספי הפנסיה. נטען עוד כי העובדים נדרשו לחתום על טפסים לשם שחרור הכספים בקופות או העברתם על שמם אך לא שיתפו פעולה, כעולה מהתכתבויות ב"כ הצדדים עובר לנקיטת ההליכים.
אשר לתחולת צו הרחבה בענף הבניין
על יחסי הצדדים טענה הנתבעת כי כלל פסוק הוא כי לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או על ענף, יש להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, כפי שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. משקיים ספק בדבר חלות צו הרחבה על מעביד מסוים, יש לבחון את מכלול נסיבות העניין ונטל ההוכחה מוטל על הטוען להוכיח כי הוראות צו ההרחבה חלות עליו (ראו-דב"ע נו/3-727
עוף טנא תעשיות בע"מ - מואסי מוחמד, ניתן ביום 12/12/96).

61.
כפי שציינו בפרק העובדתי,
הנתבעת הינה חברה העוסקת בעבודות בניה ושיפוצים,
ואילו התובעים הועסקו בתקופות שונות אצל הנתבעת כפועלי בנין. מכאן תחולתו של צו ההרחבה על יחסי הצדדים לא נסתרה.יצויין כי המונח מעביד הוגדר בצו כ-"כל מעביד בתחומי הבינוי ו/או התשתיתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לקבות כמנוי בסעיפים 45- 46
לספר הסיווג האחיד לשנת 1993",
ואילו עובד הוגדר בצו כ-"כל עובד ומנהל עבודה באתר בניה (כהגדרת המונח בצו זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי". כמו כן לא נסתרה הטענה כי לתובעים הופרשו הפרשות מעסיק לפנסיה בשיעור הנקוב בצו ההרחבה הכללי במשק לעניין שעה שהשיעורים המפורטים בו נמוכים מהקבוע בצו ההרחבה בענף המעניק זכאות להפרשות מעסיק בגובה 6% מהשכר (ראו סעיף 24 לצו הרחבה בענף הבניין) .

62.
הואיל ותחשיבי התובעים בעניין זה לא נסתרו אנו קובעים כי התובעים זכאים לסכומים הנתבעים בגין השלמת הפרשות לפנסיה. יצוין כי רובריקת "סה"כ הפרשת בפועל " בטבלה
עולה בקנה אחד עם הנטען בטענות הנתבעת בקשר לסכום ההפרשה לפנסיה.
התובע 1 זכאי להפרש בגין רכיב זה בסכום של 8,713 ₪. ; התובע 2 זכאי להפרש
בגין רכיב זה בסכום של 2,314 ₪ ; התובע 3 זכאי להפרש בגין רכיב זה בסכום של 3,217
₪; התובע 4 זכאי להפרש בגין רכיב זה בסכום של 1,689 ₪.

דמי חגים –
63.
לטענת התובעים מעולם לא קיבלו תשלום בגין דמי חגים. בנסיבות אלה
עותרים הם לחיוב הנתבעת במלוא ימי החג כמגיע לכל אחד מהם בהתאם לוותקו (התובע 1 – 40 ימים; התובע 2 – 10 ימים; התובע 3 – 18 ימים; התובע 4 – 10 ימים) .
לטענת הנתבעת, על אף שהתובעים לא עבדו בימי החג היהודים שולמו כספים בגין ימים אלה. עוד טענה כי נראה שהעובדים עותרים לקבלת דמי חגים עבור שתי הדתות, בניגוד לדין.

64.

בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנין , זכאי עובד להיעדר מהעבודה בימי העבודה במהלך החג, על פי מצוות דתו על חשבון המעסיק, בהיקף של עד תשעה ימי חג בשנה, וכן ליום נוסף לפי בחירה ובסך הכל
ל- 10
ימי חג בתשלום, ככל שלא נעדר מעבודתו ביום שלפני החג וביום שלאחריו ובתנאי שיום החג לא נופל ביום המנוחה השבועי של אותו עובד. זכאות זו קמה לעובד לאחר שלושה חודשי עבודה במקום העבודה.
מכאן שהעובדים זכאים לסה"כ 10 ימי חג בתשלום בשנה ועל תחשיב זה
ביססו תביעתם ברכיב זה (בניגוד לנטען ע"י הנתבעת) .

65.
התובעים
טענו כאמור כי הנתבעת
לא שילמה דמי חגים משך כל תקופת עבודתם. אולם,
מתלושי השכר של ארבעת התובעים עולה כי בחודש 9/12 שילמה הנתבעת תמורה בגין 4 ימי חג , וכן בחודש 10/12 שולמה תמורה עבור
2 ימי חג.

66.
בחקירתו הנגדית נשאל ח'ליל כיצד הרישום בתלושים בעניין דמי חגים מתיישב עם הטענה כי לא שולמו לו דמי חגים וכך השיב- " הוא יכול לרשום הכל בתלוש. אני לא קבלתי כסף. ובהמשך העיד-
"כי לא נתן לי תלוש" (עמ' 14 לפר' שורות 16-21) .התובע 2 נשאל בחקירתו הנגדית האם קיבל ימי חגים והשיב כי הוא לא יודע (עמ' 16 לפר' שורות 5-6).

התובע 3 נשאל בנוגע לכך והשיב –"לא קיבלתי חגים. אתם קיזזתם ימי עבודה זה העיקר. כדי לחסוך בימי חגים וחופש. אני עובד 20 יום ורושם בתלוש שעבדתי 14 יום. הוא חסך שש ימי עבודה ואז כתב שזה חגים וחופש. זה העיקר" (עמ' 18 לפר' שורות 14-18).
טענות התובעים לא הוכחו וכאמור הנטל להפריך את הרישום בתלושי השכר רובץ לפתחם. בענייננו התובעים לא הציגו כל ראיה הסותרת את תלושי השכר לחודשים 9-10/12 .
לפיכך, אין לקבל את הטענה כי מעולם לא שולמה תמורת דמי חגים, יצוין כי התובעים אף לא מצאו להפחית ימים אלה מהתחשיב שערכו ברכיב זה.
בהתאם לפסיקה,
תכליתם של דמי החגים הינה "לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם... הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך"( ראו-ע"ע (ארצי) 300360/98
נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ
(30.4.02)).

67.
כמו כן ובהתייחס להוכחת הזכאות לדמי חגים – כבר נקבע כי "על המעסיק, שברשותו נמצא כל המידע בעניין נוכחות העובד במקום העבודה, להראות כי העובד לא הגיע יום לפני או יום אחרי" (ראו-ע"ע (ארצי )665/09
מנרב הנדסה ובנין בע"מ – ארפצ'י זאקי ואח'
(1.11.11); ע"ע (ארצי) 778/06
איוון מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ (28.5.07;ע"ע (ארצי) 633/09
אולג אושרו – אשרמים בע"מ (31.1.12)).
אכן, בהתאם להלכה לעיל, הנטל הוא על המעסיק להראות כי העובדים לא הגיעו לעבודה יום לפני ויום אחרי החג . הנתבעת צירפה לתצהירה תלושי שכר,
מהם עולה כי שולמה תמורה עבור חלק מימי החגים במהלך תקופת עבודתם , כפי שפורט לעיל. בנסיבות אלה ובהעדר כימות מתאים מצד התובעים אין בידנו לקבל את התביעה בגין רכיב זה.

התביעה שכנגד-
68.
נעיר כי לצורך הנוחות התובעת שכנגד תיקרא להלן הנתבעת והנתבעים שכנגד יוגדרו כתובעים.
לטענת הנתבעת, התובעים נטשו את עבודתם באתרי הבניה ביום

11.11.12 באופן קולקטיבי ובאיומים , תוך הותרתם ריקים ושוממים
מאדם , התנהלות אשר גרמה נזקים כבדים לנתבעת, תוך פגיעה
בעבודות שהוזמנו על ידי לקוחות הנתבעת.
עוד נטען כי ח'ליל אשר הועסק כמנהל עבודה וכיד ימינו של איתן גרם לנתבעת
נזקים רבים.
להלן טענות הנתבעת ביתר פירוט:

פגיעה במוניטין ותדמית הנתבעת ופיצוי בגין עגמת נפש-
69.
הנתבעת הינה חברת בניה תכנון ובנית פרוייקטים בתחום תמ"א ושדרוג נכסים קיימים (פרטיים ומסחריים). מעשי התובעים הסבו פגיעה אנושה בתדמית הנתבעת בקרב לקוחותיה הקיימים ובקרב לקוחותיה הפוטנצאליים. כמו כן דרך התנהלותם פגעה במוניטין הנתבעת וגרמה לה עגמת נפש רבה. ח'ליל אשר כיהן במשרת אמון וכמנהל עבודה והכיר את לוחות הזמנים כמו גם את הפיצויים שעתידה הנתבעת לשלם ככל שלא תעמוד בלוח הזמנים,
בחר להנהיג את המרד ולגרום לעזיבת התובעים יחד עמו.
נוכח ההתפטרות הקולקטיבית של התובעים ללא הודעה מוקדמת , נמנע מהנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה
כלפי לקוחותיה איתם התקשרה בהסכמים.
עוד הטעימה הנתבעת כי בעקבות נטישת העובדים נאלץ איתן לגייס "מהיום למחר" קבלני משנה שאינם מוכשרים כמו הצוות שהכשיר במהלך מספר חודשים , כאשר איתן עצמו נאלץ לפקח באופן אישי ולהיות מנהל הפרויקט במקום ח'ליל אשר נטש את העבודה.
סכום הפגיעה בנתבעת בגין ראש נזק זה הוערך לצרכי התביעה בסכום של 100,000 ₪.


מלון ורסנו -
70.
הנתבעת חתמה על חוזה למתן שירותי בנייה לבנית
מלון בוטיק ורסנו בשכונת נוה צדק בת"א . מדובר בלקוח גדול ובפרוייקט דגל של הנתבעת. התובעים ידעו זאת וניצלו זאת במטרה לפגוע בנתבעת ובאיתן. המלון היה בשלבי בניה מתקדמים ואיתן נאלץ להשקיע משאבים גדולים על מנת להרגיע את הלקוח
לאחר עזיבת העובדים, ודאג להיות נוכח באופן אישי שעות רבות באתר במקום להיות נוכח בפרוייקטים אחרים ולעסוק בשיווק ובגיוס לקוחות נוספים.
עוד צוין כי היה לחץ אדיר לסיים את העבודה ולהחזיר את המלון ללקוח לשביעות רצונו. בנסיבות שנוצרו שרר חוסר ודאות גדול לגבי גיוס עובדים אחרים , בעניין מיומנותם וליכולתם ובעיקר אחריותם לעמוד בלוח הזמנים.
התובעים העמידו את איתן בפני
שוקת שבורה אשר נאלץ להתמודד עם קשיים
רבים פתאומיים ובלתי צפויים כמו גם
עם קשיים כלכליים והפסדים.
הסעדים להם עותרת הנתבעת בקשר למלון ורסנו הם כלהלן-
בגין איחור של כ- 15 ימים במסירת חדרי הסוויטות נאלצה הנתבעת לקזז
מהתמורה המוסכמת סכום של 15,000 ₪ , כמו כן נוכח נטישת התובעים נאלצה הנתבעת להוציא כספים בגין קבלני משנה ששכרה להשלמת העבודה באתר בעלות של 33,750 ₪ (ללא מע"מ) חשבונית צורפה כנספח ד' לתצהיר איתן. כן נטען כי הנתבעת היתה אמורה לקבל פרויקט נוסף של משפחת ורסנו אך נוכח התנהלות התובעים נבצר
מהנתבעת לקבלו.

עסקאות ריט -1
71.
ריט 1 היתה לקוחה של הנתבעת בתקופה הרלבנטית . מדובר בקרן נדל"ן
הקונה נכסים , קניונים ובנייני משרדים ומשביחה אותם.
ממועד נטישת העובדים לא קבלה הנתבעת פרויקט מאת הלקוח ריט 1 כאשר במועדים מוקדמים יותר היה מפנה לקוח זה , שני פרוייקטים לחודש לפחות.
בשנת 2012, עד למועד נטישת התובעים, הכנסות הנתבעת מריט 1 עמדו ע"ס של 301,536 ש"ח (כרטסת לשנת 2012 צורפה כנפסח ו' לתצהיר איתן).
לאחר נטישת התובעים ועד ליום 30.4.12 עמדו הכנסות הנתבעת מריט 1 ע"ס של 49,406 ₪ לפיכך, ונוכח הנזקים הנטענים עותרת הנתבעת לחיוב התובעים בגין ההפרש הנובע מירידה משמעותית בהכנסותיה בסכום של 252,130 ₪.

נכסי אריאל-
72.
בתקופה הרלוונטית לנטישת העבודה, הנתבעת שיפצה לובי המוחזק על ידי נכסי אריאל. בשל הנטישה נגרם איחור במסירת העבודה ללקוח לרבות פגיעה בתדמית הנתבעת. כמו כן הנתבעת לא המשיכה לעבוד בפרויקטים נוספים עם נכסי אריאל ונגרמו הפסדים המוערכים על ידה בעשרות אלפי שקלים.

ויתור על פרוייקטים נוספים-
73.
לטענת הנתבעת לא היתה אפשרות לקבל פרויקטים נוספים מאחר
והיתה עסוקה בתיקון נזקים שנגרמו ללקוחותיה הקבועים. לפיכך, ויתרה על
פרויקט בניה בישוב נטף בהיקף של מליוני שקלים.

נזקים נוספים שנגרמו על ידי ח'ליל-
74.
לטענת הנתבעת, ח'ליל אשר שימש כמנהיג המרד גרם לנזקים הבאים-
·
ביום הנטישה ובאופן מכוון גרם ח'ליל נזק לרכב שכור שהועמד לרשותו על
ידי הנתבעת. ח'ליל שבר את לוח השעונים ומחזיר אור אחורי שמאלי וגרם לנזק בסכום של 1,412 ₪ (חשבונית מטעם חברת אלדן צורפה כנספח ח').
·
ברשות ח'ליל טלפון נייד אשר ניתן לו על ידי הנתבעת. ח'ליל לא דאג חרף דרישות הנתבעת, להשיב את הטלפון הנייד.
·
בנוסף, ח'ליל אחז , נכון למועד הגשת התביעה ולמעלה משנה לאחר שנטש את העבודה ,כלי עבודה יוקרתי בשווי של 5,221 ₪ בבעלות הנתבעת (הצעת מחיר מסור אנכי צורף כנפסח י' לתצהיר איתן). ח'ליל התבקש באמצעות ב"כ להחזיר את כלי העבודה במצב תקין וטוב כפי שקיבלו מהנתבעת, יחד עם מכשיר הטלפון ולשפות את התובעת בגין הנזק שגרם במכוון לרכב, שאם לא כן יעמוד הקיזוז משכרו על כנו.
·
רק ביום 18.12.13 ובעקבות התערבות בית הדין הוחזרו הטלפון הנייד והמכשיר החשמלי לרשות איתן.
נוכח ההתנהלות המתוארת שהינה פועל יוצא מהתפטרותו תוך נטישת מקום העבודה מבוקש לחייב את ח'ליל בפיצוי הנתבעת בסכום של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש ונזקים שנגרמו לנתבעת בגינם נאלצה להגיש תביעה להשבת רכוש.

75.
מנגד טענו התובעים כי מדובר בכתב תביעה אשר בא לעולם רק לאחר הגשת התביעה כנגד הנתבעת . כל טענות הנתבעת מוכחשות ואינן נכונות , התובעים לא גרמו נזק לנתבעת הואיל והיא דאגה להביא צוות למקום ביום 13.11.12 .
עוד נטען כי כל החשבוניות והמסמכים שצורפו לכתב התביעה שכנגד אינם
נכונים ואינם מציאותיים. הנתבעת מבקש "להלביש" על התובעים בכלל ועל ח'ליל בפרט,
תביעה סתמית ולא מבוססת , על מנת
להראות כאילו נגרמו לה נזקים כאשר בפועל כל נזק לא נגרם לנתבעת.

נבחן את טענות הנתבעת אחת לאחת.

מלון ורסנו-
76.
הנתבעת עותרת לקבלת סעדים מגוונים בקשר למלון ורסנו כפי שפירטנו לעיל.
אשר לטענות הנתבעת בעניין קיזוז סך של 15,000 ₪ בגין איחור במסירת הפרויקט נשאל איתן בחקירתו הנגדית האם יש בידיו מסמך התומך בקיזוז הנטען וכך השיב- "לא. יש חוזה שמראה זאת. תסתכל בחוזה יש לי קנס. הקיזוז הוא בהתחשבנות . לא תמיד יש מסמך למראית עין. בחיים לא היה לי משפט מסחרי. אני לא רב עם לקוחות. שסגרתי חשבון שלמתי את המחיר הזה" (עמ' 18-19 לפר' שורות
27 ואילך).
כאשר הופנה לטענה בתצהירו לפיה שילם לקבלני המשנה סכום של 33,750 ₪ ונשאל האם זהו סכום ששילם גם עבור עובדים השיב- "אצל עובדים זה היה עולה לי הרבה יותר זול. גם הטעויות שלו עולים יותר. הוא לא מקצועי כמו העובד הקבוע"(עמ' 19 לפר' שורות 4-8).

77.
לאור עדויות אלה, אין באפשרותנו לקבל את תביעת הנתבעת לתשלומים שונים הקשורים למלון ורסנו בגין נזקים שאירעו לשיטתה עקב נטישת העובדים. מדובר בטענות אשר לא בוססו או הוכחו כדבעי. כך, לעניין
15,000 ₪ הנתבעים, אין די בהסכם ההעסקה כדי ללמוד כי הנתבעת אכן שילמה בפועל פיצוי זה. הדברים הנזכרים לעיל יפים בהתאמה לעניין הסך של 33,750 ₪ . כעולה מעדותו של איתן ממילא ככל שהעובדים היו ממשיכים בעבודתם היה עליו לשלם את שכרם ובנוסף איתן הביא בחשבון רכיב זה טעיות של עובדים חדשים ובלתי מיומנים. בנסיבות אלה ובהעדר סכום קצוב אין לפסוק לנתבעת פיצוי. כך גם הטענה כי הנתבעת אמורה הייתה לקבל פרויקט נוסף של משפחת ורסנו אך נוכח התנהלות התובעים נבצר מהנתבעת לקבלו ,לא הוכחה ולו במקצת.
אשר על כן, אין לנו אלא לדחות את הסעד הנתבע בקשר עם "מלון ורסנו" .

עסקאות ריט 1 -
78.
הנתבעת עותרת לקבלת פיצוי בסכום של 252,130 ₪ בגין נזקים שנגרמו
בעטים של התובעים והקשורים ללקוח ריט 1 .
בקשר ללקוח זה הוגש תצהיר מטעם רו"ח הנתבעת הגב' דורית צמח עזר.
בתצהירה העידה כי בשנת 2012 ועד למועד נטישת התובעים, הכנסות הנתבעת
מריט 1 עמדו ע"ס של 301,536 ש"ח (כרטסת לשנת 2012 צורפה כנספח ו' לתצהיר איתן), לעומת התקופה לאחר נטישת התובעים ועד ליום 30.4.12 בה עמדו הכנסות הנתבעת מריט 1 ע"ס של 49,406 ₪.
בחקירתה הנגדית העידה רו"ח כי לא ערכה את הכרטסת שצורפה
לתצהירו של איתן,
וכלל לא טיפלה בנושא החשבוניות של הנתבעת. עוד העידה כי אינה בקיאה בנושא כמות הפרויקטים נשוא הכרטסת ולא בדקה זאת.
בהמשך אישרה כי בכרטסת אין נתונים על הוצאות החברה לשנים 2012- 2013 והעידה כי במשרדה קיים מאזן מבוקר לשנת 2013 ושומות לשנת 2012. מעדותה עולה כי אינה יודעת דבר על ההסכם בין הנתבעת לבין ריט 1
ואין
לה כל פרטים אודותיו. בנוסף,
לא ידעה למסור פרטים על עובדי החברה
לשנים 2012- 2013 או על הוצאות החברה בתקופה זו(עמ' 10-11 לפר' מיום 22.9.14). מכלול עדותה אינו מלמד או תומך בגרסת הנתבעת לעניין הפסדים ונזקים שנגרמו בעטיים של התובעים בנוגע לפרוייקט ריט 1.

79.
יוער כי איתן לא האיר את עינינו בסוגיה הנדונה. כאשר נשאל בחקירתו
הנגדית האם הוא זוכר כמה פרויקטים היו בשנת 2012 השיב- "זוכר באותה תקופה את התקלה הגדולה שנעשתה לי. לא זוכר בדיוק כמה פרויקטים היו. ניתן לבדוק" (עמ' 18 לפר' שורות 9-11).
לאור האמור לעיל, ובהעדר הוכחה ברורה וחד משמעית בדבר הנזקים שנגרמו לנתבעת בקשר עם הלקוח "ריט 1"
תביעת הנתבעת ברכיב זה נדחית אף היא.

80.
אשר לטענות נוספות של הנתבעת בקשר לנכסי אריאל
, וויתור על פרויקט בניה בישוב נטף בהיקף של מליוני שקלים- בנושאים אילו לא הובאה ולו ראשיתה של ראיה שיש בה כדי לבסס ולתמוך בגרסת הנתבעת. לפיכך,
אין לנו אלא לדחותה.

הנזקים המיוחסים לח'ליל
-
81.
תחילה יש לומר כי הנתבעת לא הציגה בפני
נו זכות לקיזוז מכח
הסכם. בד"מ 010712/05
קאסה זנבה - ג.ה. מוקד סקיוריטי בע"מ, ניתן
ביום 24.6.2008)
נקבעו בעניין זה הדברים הבאים–
"יתר על כן,
גם אם היה התובע מסכים בכתב לקיזוז סכום זה אין אנו סבורים כי על בית דין זה להיעתר לקיזוז מעין זה. עסקינן בשכר עבודה אשר הזכאות לו הינה קוגנטית מכוח חוקי המגן ואיננה ניתנת לויתור. גם אם ייתן העובד את הסכמתו לקיזוז זה הרי שאין בהסכמתו ולא כלום.
אין זה מתקבל על הדעת כי כל עובד
יהא חשוף לקיזוזים ולתביעות בגין נזקים אשר הוא גורם למעסיקו במהלכה הרגיל של עבודתו. לו היה מדובר ברשלנות חמורה או בנזק אשר נגרם בזדון, הרי שאז ניתן היה לקבוע כי המעביד זכאי לשיפוי בגין הנזק. אך במקרים בהם הנזק נגרם במהלך העבודה הרגיל ולכל היותר עקב רשלנות סבירה, אין כל הצדקה לחיוב העובד בסכומים אלו."
ראו לעניין זה גם - עב 300222/98


דינה

נאור
-
אנריקה

זאיפרט
, ניתן ביום 14.8.2001).

82.
בענייננו, לא נטען וממילא לא הוכח כי הנזקים שנגרמו לרכב נגרמו שלא במהלך הרגיל של העבודה. כמו כן, לא הוכח כי מדובר ברשלנות חמורה או בנזק שנגרם בזדון. אמנם נטען כי מדובר ב"נזק מכוון", אך הטענה נטענה בעלמא ולא הוכחה . אשר על כן, תביעת הנתבעת לשיפוי בגין נזק שנגרם לרכב דינה להידחות.

83.
אשר לשיפוי בגין הטלפון הנייד והמסור- מכשירים אלה הוחזרו לנתבעת, אמנם בתיווכו של בית הדין,
עוד בחודש 12/13 , על כן לא מצאנו לפסוק לנתבעת פיצוי בגין אלה.
אשר לטענה כי המסור הוחזר במצב לא תקין- טענה זו לא הועלתה בזמן אמת.
איתן נשאל בחקירתו הנגדית לעניין השבת הציוד וציין כי הציוד הוחזר
כשהוא מקולקל וחיבלו בו על כן אינו עובד.
לשאלה מדוע לא כתב מכתב
שהציוד הוחזר מקולקל השיב –" כי איני מתעסק בזוטות" (עמ' 12 לפר'
שורות 10-13).
יצויין כי לכל אחד מהתובעים קוזז ממשכורתו האחרונה סכום של 750 ₪ בגין "נזקים באתר".

84.
בנסיבות אלה לא מצאנו לפסוק לנתבעת פיצוי בגין נזקים שלדידה מיוחסים
לתובע 1, כך גם לא מצאנו לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש,
פיצוי אשר נפסק
רק במקרים חריגים בלבד.

סוף דבר
-
85.
תביעת התובעים מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים :

85.1
יתרת שכר לחודש 11/12 -
לתובע 1
- סכום של
320 ₪;
לתובע 2
- סכום של
250 ₪ ;
לתובע 3
- סכום של בסך 280 ₪ ;
לתובע 4
- סכום של 270 ₪.

85.2
השבת סכום אשר קוזז ביתר בגין הודעה מוקדמת -
לתובע 3
- סכום של 2,965 ₪ .

85.3
יתרת דמי
הבראה -
לתובע 3
-סכום של
636 ₪ .
לתובע 4
-סכום של
1,224 ₪ .

85.4
פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה (הפרשים)-
לתובע 1
-סכום של 8,713 ₪.
לתובע 2
-סכום של
2,314 ₪ ;
לתובע 3
-סכום של 3,217
₪;
לתובע 4
-סכום של 1,689 ₪.

הסכומים הנזכרים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת
התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

86.
התביעה שכנגד נדחית.

87.
הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000
₪
אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית הדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ה, (18 מאי 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





נציג ציבורמעסיקים מר רפאל וייס


רוית צדיק
, שופטת














סעש בית דין אזורי לעבודה 3010-04/13 ח'ליל ג'אברין, אדהם ג'אברין, אמל מחאמיד ואח' נ' ברקה א.מ. בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/05/2015)