פסקי דין על מתי ברגר | פסקי דין על רינה ברגר | פסקי דין על חוצב אביטל | פסקי דין על חוצב יאיר | פסקי דין על רשות מקרקעי ישראל מחוז נצרת ואח' |

14526-10/13 א     20/05/2015




א 14526-10/13 מתי ברגר, רינה ברגר נ' חוצב אביטל, חוצב יאיר, רשות מקרקעי ישראל מחוז נצרת ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 14526-10-13 ברגר ואח'
נ' חוצב ואח'


תיק חיצוני:



-בפני

כב' השופט
דניאל פיש


תובעים

1
.
מתי ברגר

ת.ז. 007712706
2
.
רינה ברגר

ת.ז. 064731292
ע"י ב"כ עו"ד איתי הפלר ואח'



נגד


נתבעים

1. חוצב אביטל
ת.ז. 005840137
2. חוצב יאיר
ת.ז. 003865052

3. רשות מקרקעי ישראל – מחוז נצרת
4. משרד הבינוי והשיכון – המרכז למיפוי ישראל

באמצעות פרקליטות אזרחית מחוז צפון




פסק דין


1.
בפני
י תביעה במקרקעין לתיקון הגבול בין חלקות התובעים- ברגר מתי ורינה (להלן: "התובעים") והנתבעים- חוצב אביטל
ויאיר (להלן: "הנתבעים"). לטענת התובעים, הם בעלי זכויות החכירה בחלקה 87 בגוש 19063 ברחוב הפרחים 47 בכרמיאל. זכויות הבעלות רשומות ע"ש רשות מקרקעי ישראל שנמחקה מההליך. נטען כי הנתבעים הינם בעלי זכויות החכירה בחלקה השכנה לחלקת התובעים ממערב לחלקה 88 בגוש 19063 ברחוב הפרחים 49 בכרמיאל. נטען כי חלקת התובעים נרכשה בתחילת שנות ה-80 וכי למיטב ידיעתם לא היתה פרצלציה מלאה וטרם נרשמו זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין. נטען שרק לאחר שנים רבות בוצעה פרצלציה על ידי המרכז למיפוי ומשרד הבינוי והשיכון- הנתבע 4 (להלן: "המרכז למיפוי"). נטען שככל הנראה בתצ"ר שהוכן על ידי המרכז למיפוי נפלה טעות שכן הוא נערך לפי שיטה פוטוגרמטית- צילום אוויר. נטען שבשל טעות זו הגבול המערבי של חלקת התובעים הוסט וסומן באופן שגוי וכי טעות זו גרעה משטח חלקתם כ-38 מ"ר בעוד שחלקת הנתבעים גדלה ב-38 מ"ר.

2.
לטענת התובעים, הם פנו למודד מאיר ברמן שקבע בחוות דעתו כי בוצעה טעות וכי הגבול סומן באופן לא נכון ויש לתקנו לפי מדידתו המצורפת. נטען כי ניתן לראות בבירור שבית התובעים נבנה בהתאם לגבולות החלקה הנכונים. לראיה נטען כי המרווח הצידי בין בית התובעים לגבול החלקה המסומן הינו קטן מהנדרש בחוקי התכנון והבניה. עוד ניתן ללמוד מחוות הדעת שעורך התצ"ר התרשל כי ביצע את התוכנית רק על פי צילום האוויר ולא בדק את המצב בשטח. הודגש כי הגדר בין חלקת התובעים לנתבעים נבנתה בשנות ה-80 על ידי הנתבעים במשותף עם התובעים, כאשר היא ממוקמת במדויק על גבול החלקה בהתאם לחוות דעת המומחה. מכאן, נטען שגם הנתבעים יודעים היכן הגבול האמיתי בין החלקות. נטען שהתובעים פנו לרשות מקרקעי ישראל ונאמר להם שהתיקון יבוצע בכפוף להסכמת הנתבעים. התובעים פנו לנתבעים והציגו להם את חוות הדעת אך הם סירבו ליתן הסכמתם לתיקון והתנו את הסכמתם בכך שהתובעים יתנו הסכמתם לשימוש חורג או לעבירות בניה שביצעו בחלקתם. בנוסף, התנו את הסכמתם בתשלום כספי המהווה לטענת התובעים סחיטה.
3.
ביום 27.2.14 התקבלה הודעה מוסכמת בין התובעים לנתבעים 3 ו-4 ממנה עולה כי אכן המדובר בטעות אנוש בהתווית הגבול בין התובעים לנתבעים וכי תיקון התוכנית לצרכי רישום יבוצע על ידי מפ"י באחריותו ועל חשבונו בדרך של מכרז לביצוע תצ"ר מתקנת, הכנת התצ"ר, ביקורת ואישור לרישום. נטען כי המועד להשלמת הכנת התצ"ר הינו 6 חודשים. עוד נטען שלאחר הכנת תוכנית תצ"ר המתקנת יווצרו שינויים בגודל שטחי החלקות ביחס להסכמי החכירה שנחתמו מול הרשות וכפועל יוצא מכך התובעים ישלמו לנתבעים את דמי ההיוון ששילמו הנתבעים ביתר עבור השטח העודף. ביום 4.3.14 ניתן

פסק דין
חלקי המורה על מחיקת הנתבעת 3 כצד להליך ללא צו להוצאות נוכח הסכמת הצדדים.

4.
ביום 20.11.14 התקיים דיון במעמד הצדדים. ב"כ התובעים טען כי המפות מוכנות לחתימה אך כיוון שועדת התיאום טרם התכנסה נקבע כי החתימות ידחו לאחר אישורה הסופי של הועדה לתוכניות. עו"ד מטעם המרכז למיפוי טענה כי עד סוף החודש הגורמים המאשרים יאשרו את התוכניות וכי התקבלה תשובה חיובית מהתובעים והנתבעים לתוצאה לצרכי הרישום. היא הוסיפה שממועד חתימת הצדדים, המרכז למיפוי אחראי להשלמת הרישום וכי להשערתה בתוך כחודשיים הרישום יושלם. הוחלט בהסכמת הצדדים כי הצדדים ימתינו לסיום העברת השטח של 38 מ"ר לידי התובעים. לאחר מכן המרכז למיפוי ימחק מהתביעה והצדדים יסכמו בנושאים הפתוחים: הוצאות שלטענת התובעים מגיעות להם והחזר דמי חכירה והיוון ששולמו במהלך השנים על ידי הנתבעים וסכומים נוספים. יודגש כי ב"כ התובע הצהיר שלא יהיו לו טענות לתשלום או החזר או טענה אחרת כלפי הנתבעים 3 ו-4.

עמדות הצדדים בסיכומיהם
5.
התובעים בסיכומיהם טענו כי בין הצדדים אין מחלוקת בנושא המהותי שהוא הגבול בין חלקותיהם וכי בשל טעות רישומית הגבול סומן בשגגה. נטען כי הנתבעים גילו את הטעות בסימון גבולות המגרשים בעקבות מדידה שהם עצמם הזמינו לצורך טיפול בחריגות בנייה מול הרשות המקומית בכרמיאל. נטען שבמהלך שיחה שהוקלטה בין התובע לנתבע מיום 28.5.2012 מודה הנתבע שמדובר בטעות בקביעת גבול המגרש אך מתנה את התיקון בהסכמת התובעים לשימוש חורג בנכס הנתבעים (הפעלת סטודיו לריקוד). צורף מכתב מהנתבעים לתובעים בנושא רישוי הסטודיו. נטען שלאחר שהתובעים סירבו לדרישה, נשלח מכתב נוסף ביום 1.8.12 בו חזרו על דרישתם. ביום 28.10.12 שלחו התובעים באמצעות עו"ד יעקב סופר חוות דעת מודד מוסמך לנתבעים. במכתב זה ביקשו התובעים את הסכמת הנתבעים לתיקון הטעות ללא פנייה לערכאות. נטען כי הנתבעת 4- מרכז המיפוי הסכימה לבצע את התיקון ודרשה את הסכמת הנתבעים. ביום 20.2.13 שלחו התובעים במייל העתק ממשרד מכתב השיכון לנתבעים. ביום 6.3.13 קיבלו התובעים מכתב מהנתבעים ובו דרישה לתשלום סך של 12,000 ש"ח כתנאי לתיקון הגבול. נטען כי התשלום נדרש כביכול עבור דמי היוון אך לטענת התובעים, לא מדובר בסכום הנכון. נטען כי ביום 18.8.13 שלחו התובעים מכתב ובו בקשה אחרונה להסכמתם בטרם פנייתה לערכאות ותשובת הנתבעים היתה חזרה על דרישתם הכספית בצירוף דרישה למתן הסכמה לחריגות בניה של הנתבעים.

6.
לטענת התובעים, ככל שהנתבעים היו מסכימים לא היה צורך בפתיחת הליכים משפטיים. נטען שהנתבעים התנו בחוסר תום לב את הסכמתם בנושאים שאינם קשורים לתיקון הגבולות, כאשר ברור גם להם שמדובר בתיקון מחויב המציאות וכאשר אין להם מחלוקת שהגבול שורטט באופן שגוי. נטען שהנתבעים בכתב הגנתם ובדיון שנערך לא חלקו על התיקון הנדרש אלא טענו בנוגע לדמי ההיוון ששולמו ביתר. נטען שבחישוב שביצעו התובעים הרי שדמי ההיוון ששולמו ביתר הם בסך 420 ש"ח וכולל הפרשי הצמדה וריבית סך של 573 ש"ח בלבד. נטען שלתובעים נגרמו הוצאות כדלקמן: אגרת בית משפט בסך 1,135 ש"ח, שכ"ט עו"ד הפלר בסך 15,080 ש"ח, שכ"ט המודד ברמן בסך 1,989 ש"ח, שכ"ט לעו"ד הקודם ששלח מכתבים לנתבעים בסך 2,000 ש"ח, הוצאות תמלול בסך 500 ש"ח ופיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן זמן בסך 5,000 ש"ח ובסך הכל- 25,704 ש"ח.

7.
הנתבעים בסיכומיהם טענו כי הצדדים הגיעו להסכמה לסיום כל המחלוקות זמן רב לפני הגשת התובענה והסכם זה בוטל עקב פגמים טכניים. נטען כי בעל הדין הנכון בתובענה הם הנתבעים 3 ו-4 שהיו הצד היחידי להסכם הפשרה שהביא לסיום המחלוקת המהותית בתובענה. נטען כי הטעות נבעה באשמתם או רשלנותם של הנתבעים 3 ו-4 ולא היה מקום לגרור את הנתבעים להליך ועל הנתבעים 3 ו-4 לשאת בהוצאות התובעים. באשר להסכם הפשרה עם הנתבעים 3 ו-4 נטען כי לנתבעים לא היה חלק בהסכם וכי הם לא נטלו חלק בניסוחו, היות ואינם צד לו. נטען שעולה מההודעה שהתובענה הוגשה עקב טעות שנגרמה על ידי הנתבעים 3 ו-4 וכי התובעים יכלו לפעול מולם וההליך היה נחסך וכך גם ההוצאות שנגרמו לצדדים. נטען שכבר ביום 11.9.12 שלח משרד הבינוי והשיכון מכתב לתובעים במסגרתו נאמר להם שאם יתברר שנפלה טעות הרי שיפעלו לתקנה בכפוף להסכמת הנתבעים. נטען שהתובעים לא עשו דבר על מנת לממש את המתווה שהוצע להם בתשובת משרד הבינוי והשיכון.

8.
לטענת הנתבעים, מסקנה זו מתבקשת למקרא המסמכים שהוחלפו בין הצדדים. נטען שב"כ הנתבעים הציע מתווה לסיום המחלוקות, בכפוף להחזר הוצאות הנתבעים שגדלו נוכח התנהלות התובעים. נטען שמסקנה זו ברורה לאור מקרא תמליל השיחה בין התובע לנתבע. נטען כי מעיון בו עולה שהנתבע הוא זה שסיפר לתובע על הטעות במדידה והציע לו מספר פתרונות אפשריים לבעיה. עוד נטען שהנתבע טען שלא ברור לו האם הטעות היא המצב הקיים או שהמצב הקיים הוא הנכון והתב"ע הוא טעות אך למרות זאת הוא מסכים לוותר על ה-40 מ"ר שבמחלוקת. נטען שגם במכתבי בא כוחם נכתב שהנתבעים מסכימים לפתרון המחלוקת ותיקון הטעות והסתפקו בסך של 10,500 ש"ח בלבד- סכום שהסתמך על חישוב שהיה מוסכם בזמנו על הצדדים כי החזר דמי ההיוון העודפים ששולמו על ידי הנתבעים בגין השטח שבמחלוקת עמד על 3,250 ש"ח.

9.
לטענת הנתבעים, התובעים הסתירו מבית המשפט שהצדדים הגיעו להסכם קודם לפיו הטעות תתוקן תמורת החזר הוצאות הנתבעים בשיעור שהוערך באותה העת בסך של 3,250 ש"ח. נטען שהנתבעים חתמו על הסכמה לתיקון אצל נוטריונית תמורת החזרת דמי ההיוון. נטען שהנתבעים חתמו בפני
המסמך מול פקידה של הנוטריונית ויום לאחר מכן הנתבע ניגש למשרד הנוטריונית, נתגלתה לו עובדה זו ובעקבותיה הנוטריונית שלחה הודעה על ביטול ההסכמה ודרשה שהנתבעים ישיבו לתובעים את ההמחאה שנמסרה להם. נטען שהנתבעים חשו שהתובעים עושים להם תרגילים וכי לאחר מכן התובעים לא פנו אליהם אלא החלו במסכת של חילופי מכתבים בין עורכי דין.

10.
באשר להוצאות הנתבעים נטען כי הנתבעים הם אלו שפנו תחילה למודד שהעלה לראשונה את הטעות במדידה ונשאו בשכ"ט המודד בסך של 1,624 ש"ח. בנוסף, שילמו הנתבעים שכ"ט לעו"ד גל בסך 4,000 ש"ח ולבא כוחם הנוכחי סך של 12,980 ש"ח. נטען כי הנתבעים שילמו דמי היוון בסך כולל של 857 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית- סך של 1,334 ש"ח. נטען שבסך הכל הוצאות הנתבעים עומדות על סך של 19,938 ש"ח.
דיון והכרעה
11.
כפי שעולה מהמסמכים שצורפו, הן לתובעים והן לנתבעים נגרמו הוצאות רבות כתוצאה מניהול ההליך. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבור אני שעל כל צד לשאת בהוצאותיו למעט החזר דמי ההיוון שעל התובעים לשלם לנתבעים, תמורת הצגת אישור מהמינהל על גובה הסכום ששולם ביתר. התובעים הם אלו שבחרו להגיע להסכמות עם הנתבעים 3 ו-4 כאמור בהודעה מיום 27.2.14. במסגרת הודעה מוסכמת זו, שהנתבעים אינה צד לה, עולה כי המדובר בטעות אנוש וכי מפ"י באחריותו ועל חשבונו ידאג לתיקונה (סעיף 3 להסכם). בסעיף 5 להסכם צוין כי תיקון הטעות בלשכת רישום המקרקעין כפוף להסכמת בעלי הזכויות- הנתבעים והתובעים וכי בהעדר הסכמתם- בהתאם להחלטה או

פסק דין
של בית המשפט. מכאן, לא ניתן לומר כי הנתבעים לא היו דרושים לצורך סיום ההליך אך לא הוכח כי הנתבעים סירבו לכך ולראיה צורף מכתב ההסכמה מיום 25.7.2012 המעיד על הסכמתם תמורת תשלום סך של 3,250 ש"ח (יוער כי התביעה הוגשה ביום 7.10.2013). יחד עם זאת, התובעים בחרו להשאיר את נושא ההוצאות כנושא המצריך הכרעה בינם לבין הנתבעים, בהתעלם מכך שיתכן והנתבעות 3 או 4 הן אחראיות לאותה טעות ולהוצאות שנגרמו לצדדים. בעקבות הסכמה זו ניתן

פסק דין
חלקי ביום 4.3.14. למעלה מן הצורך אציין כי מוטב לו הצדדים, שהיו שכנים במועדים הרלוונטיים, היו נמנעים מניהול ההליך ולא מתבצרים בעמדותיהם, דבר שהוביל לניהול הליך משפטי מיותר, לרבות גרימת הוצאות מיותרות לצדדים.

12.
לאור כל האמור לעיל, הנתבעים יציגו מסמך מהמנהל המעיד על גובה הסכום ששולם ביתר. על התובעים לשלם את הסכום כאמור תוך 30 יום ממועד הצגת המסמך על ידי הנתבעים.
זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום,
ב' סיוון תשע"ה, 20 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט מחוזי 14526-10/13 מתי ברגר, רינה ברגר נ' חוצב אביטל, חוצב יאיר, רשות מקרקעי ישראל מחוז נצרת ואח' (פורסם ב-ֽ 20/05/2015)