פסקי דין על צמח חג'אג' | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

5358-09/14 בל     21/05/2015




בל 5358-09/14 צמח חג'אג' נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 5358-09-14


21 מאי 2015

לפני
:

כב' השופטת
אירית הרמל

ה
מערער
צמח חג'אג'
ע"י ב"כ: עו"ד יובל וסרברגר בר
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אילת ברעם




פסק דין



1.
לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.7.14 אשר קבעה למערער 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני, לפי סעיף 37(7)א. כן קבעה כי יש לנכות משיעור הנכות הרפואית שנקבעה למערער, נכות בשיעור 10% בגין 'מצב קודם'.

העובדות
2.
המערער, יליד 1948, נפגע בתאונת עבודה ביום 5.2.2013. קודם לתאונה המערער עבר שתי תאונות נוספות- ביום 19.3.95 וכן ביום 28.10.98, אשר הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי
כתאונות עבודה, ובגינן נקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי.

3.
ביום 6.7.2014 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה"), שמעה את המערער ובא כוחו ובדקה את המערער. הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית ובהמשך סיכמה קביעתה, בזו הלשון:

"הועדה קבעה נכות בשיעור 10% עפ"י סעיף 37 7 א' ומנכה 10% על פי אותו סעיף בגין נכויות אשר הוקנו בועדות ב-1998 ו-1995 באבר זה. תחולה מ-1.3.13.
הועדה קבעה שאין נכות בתחום הנוירולוגי.
הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר לאנה, 25.6.14 בעניין ההגבלה בתנועה. אכן מדובר בהגבלה קלה אך היה עליו לנכות את הבקע הקודם כמקובל בתחום הנוירולוגי. בדיקה נוירולוגית תקינה והוועדה דוחה את הערר בתחום הנוירולוגי".

4.
על החלטה זו הוגש הערעור שבפני
.

טענות הצדדים
5.
המערער

טען כי בעבודת הוועדה נפלו טעויות משפטיות המטילות פגם בהחלטתה לנכות נכות בשיעור 10% בגין מצב קודם. לטענת המערער, טעתה הוועדה בכך שלא התייחסה התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר לאנה, אורטופד מומחה, מיום 25.6.14. ד"ר לאנה קבע, כי על סמך בדיקת
ct
מיום 15.12.13, המערער סובל מבלט דיסק דיפוזי עם לחץ על השק הדוראלי ואקצנטרי לשמאל בחוליות
l2-l3
.
זאת כאשר בדיקות ה-
ct
שנערכו למערער קודם לתאונה, ב-10.4.95, 29.4.01 ו-2.3.06, ושהונחו בפני
הוועדה, הראו כי אותן חוליות הינן תקינות. על כן, לדבריו, יש להכיר בתאונה הנידונה כגורם הנסיבתי לבלט הדיסק הנרחב בגובה
l2-l3
ולמצבו של המערער כיום. עוד טען המערער, כי בבדיקתה הקלינית את המערער, נמצאה הגבלה בתנועה וכן כי הוועדה התייחסה לגובה חוליות
l3-4, l4-5, l5-s1

בלבד, אשר ממצאיהן היו קודם לתאונה דנן. נוסף על כך, טוען המערער כי הפרמטרים שנבדקו על ידי הוועדה אינם בפרמטרים זהים לממצאים של נותן חוות הדעת. על כן, טוען המערער כי יש להשיב את עניינו לוועדה.

6.
מנגד טען המשיב כי לא נפל כל פגם משפטי בקביעתה של הוועדה, שהינה
מנומקת ומבוססת על שיקול דעתה הרפואי בלבד
;
הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, בה נמצאה הגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה המקנה 10%
;
הוועדה ניכתה נכות זו לאור קביעה חלוטה של ועדה רפואית לעררים מיום 20.10.02 בגין תאונה משנת 1998, אשר התאימה למערער נכות זהה
;
הוועדה התייחסה באופן מפורש לחוות הדעת של ד"ר לאנה, אך על רקע חוסר יכולתה להתעלם מהנכות הקודמת שנקבעה למערער ואי התמודדותו של ד"ר לאנה עם עניין זה, לא קיבלה את מסקנות חוות הדעת. לעניין בדיקות ההדמיה- הלכה ידועה כי בדיקות הדמיה מהוות כלי עזר בלבד. מעבר לכך, הוועדה לא היתה צריכה להתייחס לבדיקות משנים 1995 ו-2001 אשר קדמו למועד התאונה, למרות זאת היא ציינה במפורש את הפער שבין הבדיקות בציינה כי בבדיקת ה-
ct
האחרונה נמצא ממצא-
l2-l3

אשר לא היה קיים בבדיקת הדמיה משנת 1999.

דיון והכרעה
ניכוי מצב קודם
7.
תחילה אציין כי המערער אינו מערער על שיעור הנכות שנקבע, אלא רק על קביעת הוועדה בדבר ניכוי מצב קודם בשיעור של 10%. אי לכך, השאלה שבמחלוקת היא האם נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה בדבר ניכוי מצב קודם?
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש להשיב על השאלה בשלילה וכי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

8.
כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לערערים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה

(עב"ל(ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213 (1999))
. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן
(עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, 22.6.2006))
.

9.
הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה

(דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60)
. בעניין לביא
(דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יז 130)
נפסק לעניין חובת ההנמקה כי
"ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק"
.

10.
בית הדין הארצי קבע בעניין מרגוליס את המקרים בהם ניתן לנכות 'מצב קודם' משיעור הנכות הכוללת, בזו הלשון:

"אם הוכרה התאונה כ'תאונת עבודה', אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.
לשון אחר:נ
הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה
:
ב
אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל

(דב"ע (ארצי) נג/46 – 01 מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ו 364 (1993))
.

11.
במקרה דנן החליטה הוועדה כי יש מקום לנכות 'מצב קודם' משיעור הנכות הכוללת שנקבעה למערער בגין הגבלת תנועות קלה בעמוד השדרה המתני, שנקבעה לו עקב תאונות קודמות מהשנים 1995 ו- 1998. הוועדה הסבירה כי הניכוי מבוסס על אותה נכות קודמת שנקבעה למערער בגין אותו סעיף ליקוי- 37(7)א. עוד היא ציינה כי עיינה בחוות הדעת של ד"ר לאנה ואכן התרשמה כי עולה ממנו הממצא של הגבלה קלה בתנועות כפי שעלה מהבדיקה הקלינית שערכה למערער. הוועדה הסבירה כי אינה מקבלת את חוות דעת ד"ר לאנה, וזאת כי בניגוד למקובל בתחום הנוירולוגי, לא התייחס כלל לעניין הנכות הקודמת והזהה שנקבעה למערער בעבר, בגין התאונות הקודמות.

12.
הוועדה ציינה,
לעניין הפער שבין בדיקת ה-

ct

מיום 15.12.13 לבין בדיקת ה-
ct
מיום 4.1.99, כדלקמן:
"בוצע
ct
מותני, 15.12.13 אשר הראה שינויים ניווניים קלים בעמ"ש מותני, בלט דיסק דיפוסי
l2-l3
, l3-l4, l4-l5
ו-
l5-s1
".
וכן- "
ct
מ-4.1.99
הראה בלטי דיסק
l3-4, l4-5, l5-s1
".
(ההדגשות לא במקור- א.ה).



אם כן, ברי כי הוועדה היתה ערה לפער העובדתי הקיים שבין ממצאי שתי הבדיקות- לאחר התאונה דנן נמצא בלט דיסק דיפוזי

l2-l3
שלא היה קיים עובר למועד התאונה. הוועדה אכן היתה ערה לכך, כי על סמך בדיקת ה-
ct
מיום 15.12.13 נוסף ממצא רפואי חדש. עם זאת, הממצא הרפואי החדש מתייחס לחוליה
l3-l2
, אשר גם היא מהווה חלק מעמוד השדרה המותני ומכאן שמדובר בעצם בפגיעה באותו אזור, אשר נבחן בעת קביעת הנכות הקודמת של המערער. על כן, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, אשר העלתה ממצא של הגבלת תנועות קלה בעמוד שדרה מותני, ובהתאם להגבלה זו נקבעת הנכות. יצוין כי הנכות אינה נקבעת בהתאם לחוליות ספציפיות אלא בהתאם להשפעה של הפגיעה על הגבלת התנועות של המערער.

13.
הלכה ידועה היא כי

בדיקה קלינית עדיפה על פני ממצאי הדמיה שהינם כלי עזר בלבד (
בר"ע 12391-07-13 יעקב חזק - המוסד לביטוח לאומי

,
(5.3.2014
(
וכי אופן ביצועה מעוגן גם הוא במסגרת שיקול דעתה הרפואי.
אם כן, אי השפעתו של הממצא החדש שהופיע בבדיקת ההדמיה מיום 15.12.13, על קביעתה של הוועדה בדבר הגבלת התנועות ממנה הסובל המערער, אינו מצדיק את התערבותו של בית הדין, אשר אינו מוסמך להתערב בשיקול הדעת הרפואי והמקצועי השמור לוועדה.
14.
לעניין חוות הדעת של ד"ר לאנה, מפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן התייחסה לחוות הדעת ואף הביעה הסכמה עם קביעתו כי המערער זכאי לדרגת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף ליקוי 37(7)א, בגין מגבלה בתנועות בעמוד שדרה מתני. עם זאת, הוועדה לא הסכימה עם אי התייחסותו של ד"ר לאנה לקיומה של אותה מגבלה בתנועה גם לאחר התאונות הקודמות, אשר בגינה קיבל את אותה דרגת נכות ועל בסיס אותו סעיף ליקוי.
15.
בהתאם להלכת מרגוליס המפורטת לעיל, על מנת לנכות מצב קודם, היה על הוועדה לאבחן אצל המערער ממצאים מוכחים הקודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקוי ובשיעור הקבוע באותו סעיף, ועניין זה אכן מתקיים במקרה דנן. לאחר שתי התאונות הקודמות לתאונה דנן, הן מ-1995 והן מ-1998 המערער הוכר כבעל נכות רפואית בשיעור של 10% לפי סעיף ליקוי 37(7)א- אותו סעיף ליקוי המתאים למצבו הרפואי הנוכחי כעולה מבדיקתה הקלינית של הוועדה. מכאן שלא נפל פגם בעבודתה של הוועדה לעניין זה, והחלטתה היא החלטה סבירה ומנומקת.
16.
אי לכך, קביעת הוועדה לנכות 10% מנכותו של המערער בגין מצב קודם, הינה מנומקת וברורה וניתן בנקל לעמוד על הלך מחשבתה. מדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין לבית הדין את הכלים או הסמכות להתערב בה.

קביעת נכות זמנית
17.
טענה נוספת של המערער, היא שהוועדה לא התייחסה כראוי לחוות הדעת של ד"ר לאנה, בנוגע להמלצתו להעניק למערער אחוזי נכות זמניים כדלהלן: 100% נכות זמנית לפי פריט 35(1)(ז) בגין בלט דיסק בגובה

l2-3
מתאריך 5.2.13 ועד 30.4.13, וכן 50% נכות זמנית לפי פריט 35(1)(ה) בגין החלמה מבלט דיסק מתאריך 1.5.13 ועד 31.8.13. המשיב טוען כי הוועדה קבעה כי תחולת הנכות היא מיום 1.3.13 ולפני מועד זה שולמו למערער דמי פגיעה. ד"ר לאנה לא מציין הגבלות תנועה בפרקי הזמן הנטענים וכן המערער לא הציג תעודות אי כושר נוספות.

18.
כאמור לעיל, גם בעניין קביעת נכויות זמניות, הנכות נקבעת בהתאם להגבלות תנועה ולא לפי ממצאי בדיקות הדמיה והמערער לא הציג מסמכים המעידים על הגבלות בתנועה בתקופה הנטענת. המערער אף לא הציג בפני
הוועדה תעודות אי כושר המעידות על מצבו עובר ליום 1.3.13. הוועדה קבעה את מועד תחולת הנכות מיום 1.3.13, כאשר גם קביעה זו של הוועדה, מבוססת על הפעלת שיקול דעתה הרפואי ובהתאם לחומר שהיה מונח לפניה. כאמור, המערער לא הציג בפני
הוועדה מסמכים המעידים על הגבלה בתנועה ותעודות אי כושר, עובר ליום 1.3.13.

19.
מכאן שלא נפל כל פגם בקביעת הוועדה לעניין מועד תחולת הנכות.

20.
בנסיבות העניין לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

21.
סוף דבר

– הערעור נדחה.

22.
לפנים משורת הדין,

אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.



ניתן היום, ג' סיוון תשע"ה, (21 מאי 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 5358-09/14 צמח חג'אג' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 21/05/2015)