פסקי דין על משה עמאר | פסקי דין על מרסל אלביליה | פסקי דין על נתח קצבים מותג | פסקי דין על יניב פחימה |

38556-04/14 תצ     21/05/2015




תצ 38556-04/14 משה עמאר, מרסל אלביליה נ' נתח קצבים מותג בע"מ, יניב פחימה








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 38556-04-14 עמאר ואח' נ' נתח קצבים מותג בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
נחמה מוניץ


המבקשים

1.משה עמאר

2.מרסל אלביליה


נגד


המשיבים

1.נתח קצבים מותג בע"מ

2.יניב פחימה




פסק דין


פתח דבר:
לפניי בקשת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006
(להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

העובדות הצריכות לעניין:
1.
ביום
27.4.14 הגישו המבקשים, יהודים שומרי מצוות, בקשה לאשר כייצוגית תובענה כנגד המשיבים בגין מכירת בשר פיגולים בחנות המשיבים לקראת חג הפסח שנת 2014 ובמהלכו.

2.
במסגרת בקשת האישור נטען כי המבקשים רכשו, לקראת החג ובמהלכו, בשר מהמשיבים בהסתמך על המצג שהוצג בפני
הם לפיו הבשר הנמכר על ידי המשיבים כשר, ובהתאם לתעודת כשרות שניתנה על ידי הרבנות הראשית לישראל.

אלא שחיפוש שנערך באטליז על ידי הרבנות הראשית ומשרד החקלאות, במהלך חוה"מ פסח, העלה כי באטליז נמכרו כמויות גדולות של בשר פיגולים שמקורו בשחיטה לא מפוקחת מהמגזר הערבי.

3.
המבקשים טענו כי רכשו בשר טרף, בישלו אותו בכליהם, וכן אכלו והגישו לאורחיהם בשר זה. המבקשים נדרשו להכשיר את הכלים בהם נתבשל ונאכל הבשר באמצעות הגעלה, בהתאם להלכות הכשרות.

4.
נטען כי בעקבות מצגי המשיבים, נגרמה למבקשים עוגמת נפש, תחושת גועל ותחושת אשמה בגין העובדה שצרכו ואכלו בשר פיגולים. כן נגרמה להם פגיעה באוטונומיה של הרצון לבחור
האם הם מעוניינים לרכוש ולאכול בשר שאינו כשר ואינו תחת פיקוח וטרינרי.

5.
עילות התביעה עליהן נסמכה הבקשה הן: תרמית, הטעיה, הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. המבקשים העמידו את נזקיהם על סך של 30,000 ₪ לכל אחד, ובסכום כולל של 9,000,000 ₪ לכלל חברי הקבוצה.

6.
המשבים הגישו תגובה לבקשת האישור בה נטען כי עסקינן בבקשת סרק המוגשת ממניעים פסולים, ויש לדחותה על הסף.

7.
המשיבים טענו כי במהלך הביקורת, נמצא בשר החשוד כמזויף, אם כי, מדובר בכמות זניחה של בשר ביחס לאלפי ק"ג בשר כשר שנבדק על ידי נציגי הרבנות. עוד באותו היום הושמד הבשר החשוד כטרף. בנוסף נציגי הרבנות, יחד עם הווטרינר העירוני, העבירו להסגר 2 משטחים של בשר, עד אשר יומצאו חשבוניות, תעודות וטרינריות ותעודות כשרות, וזאת על מנת להסיר הספק מבשר זה, בביקורת חוזרת שתיערך במקום.

8.
ביום 9.6.14, לאחר סיום הבדיקה על ידי הרבנות והגשת דו"ח סופי ובו המלצת רב העיר להחזיר למשיבה 1 את תעודת הכשרות, הוחזרה למשיבה תעודת הכשרות והדבר פורסם בעיתונות המקומית ביום 13.6.14. יש בכך כדי להעיד על התנהלות תקינה מצד המשיבים.

9.
עוד נטען כי המשיבה 1 קיבלה את המוצר ארוז באריזתו המקורית החתומה על שם חברת "בלדי". המשיבה לא הייתה זו שארזה את המוצר או זייפה את אריזתו. על כן, לא יכלה המשיבה לדעת כי קיים ספק כלשהו בכשרותו.

10.
המבקשים הגישו תשובה לתגובת המשיבים בה דחו מכל את טענות המשיבים.

11.
ביום 12.4.15 התקיים דיון מקדמי, במהלכו הסברתי לצדדים על אודות הסיכויים והסיכונים שכרוכים בבירור בקשת האישור, והצעתי להם לבוא בדברים. ביום 3.5.15 התקיים דיון נוסף בו הושגה הסכמה בין הצדדים כדלקמן: "מבלי שהצדדים יודו בטענות האחד כלפי השני, הוסכם, כפי שיעלה על הכתב, כי הפיצוי לנזקקים יהיה בסך 80,000 ₪ ושכ"ט לב"כ התובעים יהיה בין 40,000- 60,000 ₪, כפי החלטת בית המשפט.

12.
ביום 11.5.15 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה משותפת שכותרתה "הודעה על הסכם פשרה ובקשת מתן תוקף פס"ד להסכמה". הצדדים צירפו לבקשה תצהירים המאשרים את העובדות המפורטות בבקשה.

13.
על פי ההסכם המוצע, בית המשפט יתן למבקשים רשות להסתלק מבקשת אישור התובענה כייצוגית, מבלי שמי מהצדדים יודה בטענות הצד שכנגד, כפי שהועלו בכתבי הטענות.

14.
הצדדים ביקשו להדגיש כי הסכם הפשרה, אשר עיקריו יפורטו להלן, נערך לאור המלצת בית המשפט, היקף הפיצוי, החזרת תעודת הכשרות למשיבה מיד לאחר האירוע ונכונות הצדדים לסייע לנזקקים.

להלן הסכמות הצדדים
א.
המשיב 2 יימחק מבקשת האישור.
ב.
המשיבה תתרום למיעוטי יכולת מוצרי בשר, מסוגים שונים, בסכום כולל של 80,000 ₪.
ג.
התרומה תינתן סמוך לחגי ישראל, כאשר שליש מסכום התרומה יינתן לקראת ראש השנה תשס"ו, שליש נוסף יינתן לקראת פסח תשס"ו, וכן שליש נוסף יינתן לקראת ראש השנה תשס"ז.
ד.
המשיבה תעביר, בסמוך למועדים המפורטים לעיל, שוברי קניה לעמותות הבאות:
1.
עמותת ישיבת קריית שמונה ע"ר: 58-004878-3
2.
יד עזרא ושולמית ע"ר: 580313641
3.
מוסדות מערת עדולם: 58077459
ה.
לאחר כל אחד משלושת החגים המפורטים מעלה, תמסור המשיבה העתקי אישורים לב"כ הצדדים המעידים על כך שהתרומה חולקה בהתאם למפורט בהסכם זה.
ו.
המשיבה תשלם לכל אחד מהמבקשים גמול בסך 3,000 ₪.
ז.
המשיבה תשלם לב"כ המבקשים שכר טרחה בתווך שבין 40,000 ₪- ל- 60,000 ₪, בתוספת מע"מ. מבוקש כי בית המשפט יקבע את הסכום הראוי, במסגרת תווך זה.
ח.
עם מילוי התחייבויות המשיבה על פי הסדר זה, ייראו כל חברי הקבוצה כמי שמוותרים על כל טענה או תביעה בקשר עם הטענות שהועלו במסגרת בכתב הטענות.
ט.
הצדדים סבירים כי ניתן לאשר את ההסדר המוצע ללא פרסום דבר ההסתלקות וכן ללא קבלת עמדה אחרת, הואיל וההסתלקות נעשית מיד בתחילת ההליך ובהמלצת בית המשפט.





דיון:
סעיף 16(א) ל
חוק תובענות ייצוגיות
אשר דן בבקשת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית קובע כך:
"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג... לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט".
הכלל הוא כאשר בית המשפט מאשר בקשה להסתלקות מבקשת אישור, הוא אינו פוסק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג. יחד עם זאת, ככל כלל, גם לכלל זה קיימים חריגים ויש מקרים בהם מצאו בתי המשפט לנכון לפסוק גמול ושכר טרחה גם במסגרת הסתלקות מבקשת אישור.
סעיף 22(ג)(1) ל
חוק תובענות ייצוגיות
קובע לעניין פסיקת גמול לתובע המייצג:
(ג)
בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו -
(1) לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, לפי הענין, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב);
סעיף 22(ג)(1) מאפשר, במקרים מסוימים, לפסוק לתובע המייצג גמול, גם כאשר התובענה לא אושרה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה. כך המקרה שלפנינו בו הבקשה נמחקת מחמת הסתלקות והצדדים מבקשים לאשר הסכמתם בדבר תשלום גמול למבקשים בסך 3,000 ₪ לכל מבקש.
באשר לפסיקת שכר טרחה לבא כוח המייצג, אעפ"י שבקשת האישור לא התקבלה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה, נקבע בעע"מ 2395/07
אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל-מנהל המכס ומס בולים,
(לא פורסם, 27.12.10):
"אמנם, גם על פי הכללים הרגילים הקבועים בחוק, ניתן לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג גם אם הבקשה לאישור לא נתקבלה או שהתובענה הייצוגית לא הוכרעה לטובת הקבוצה, אך מטבע הדברים, מצב זה מוגבל ל'מקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו' (סעיף 22(ג)(1) לחוק). אף שהדבר לא נאמר במפורש, יש להניח, בהתחשב בתכליות החוק ובמנגנוני האיזון שהוא מבקש ליצור, כי דין דומה חל גם לגבי פסיקת שכר טרחה לבא כוח מייצג".
(שם, בפסקה 24).
מכאן, רשאי בית המשפט לאשר תשלום גמול לתובע המייצג מטעמים מיוחדים שיירשמו וכן רשאי הוא לאשר לפי שיקול דעתו, שכר טרחה לבא כוח המייצג, במסגרת אישור בקשת הסתלקות.
בענינן הנדון לפניי, מבקשים הצדדים לאשר את הבקשה להסתלקות המבקשים מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית, כנגד ההתחייבויות המפורטות מעלה מצד המשיבה, ובהן התחייבותה לשלם למבקשים גמול בסך 3,000 ₪ לכל אחד וכן שכר טרחה לב"כ המבקשים בסכום שינוע בין 40,000 ₪ ל-60,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, כפי שיקבע בית המשפט.
בנסיבות מקרה זה אני סבורה שיש לאשר את הבקשה להסתלקות מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגיות, לרבות הסכמות הצדדים המפורטות מעלה.
המשיבה התחייבה לתרום מוצרי בשר למיעוטי יכולת בסכום כולל של 80,000 ₪, וזאת חרף טענתה כי לא ידעה על דבר הימצאו של בשר לא כשר בחנותה, ככל שאכן מדובר בבשר לא כשר.
המבקשים ושאר חברי הקבוצה נוהגים לרכוש ממוצרי המשיבה משך שנים הרבה, מבלי שאירע מקרה כזה או אחר לאורך השנים. כמו כן, תעודת הכשרות הוחזרה למשיבה בסמוך לאחר שניטלה ממנה.
משכך, ולאור העובדה כי לא ברור אם המשיבה התרשלה ועקב כך נמצא בשר החשוד כטרף בחנותה, או שמא המשיבה לא הייתה יכולה לדעת על הימצאותו של בשר זה בחנותה. כן לאור העובדה כי בירור בקשת האישור כרוך בסיכונים ובקשיים ראייתיים לא מבוטלים, אני סבורה כי ראוי בנסיבות מקרה זה לאשר את הבקשה לפסיקת גמול למבקשים בסך 3,000 ₪ לכל מבקש, ושכר טרחה לב"כ המייצג בסך 45,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. עצם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הביאה לכך כי הציבור או לכל הפחות חלקו יפוצה בגין כך שנמכר בשר בחנות המשיבה שכשרותו מוטלת בספק.
נוסף על כך, אני סבורה כי המשיבה תנקוט מעתה ואילך באמצעי זהירות מוגברים על מנת שאירוע כזה לא יתרחש בשנית.
פרסום הודעה על הגשת בקשה להסתלקות:
הצדדים ביקשו לאשר את הסתלקותם מהבקשה ללא פרסום הודעה בדבר הגשת בקשה להסתלקות וללא קבלת עמדה אחרת בשל ההסכמות המפורטות מעלה.


תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "התקנות") קובעת, בהקשר של פרסום הודעת הסתלקות, כך:
"הוגשה בקשה הסתלקות, יורה בית המשפט על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 25 לחוק וכן על משלוח ההודעה כאמור, ליועץ המשפטי לממשלה, בצירוף העתק מן הבקשה ומן התובענה, למנהל בתי המשפט וכן לגוף או בעל תפקיד כקבוע בתקנה 3(א), ורשאי בית המשפט להורות על משלוח כאמור גם לאדם אחר כפי שיורה".

בת"צ 1539-09 ניסן מופקדי נ' סלקום ישראל בע"מ, (לא פורסם, 02.10.11) (להלן: "פרשת סלקום"), סקר כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני את הוראות החוק והתקנות השונות לעניין פרסום בקשר להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ועמד על היחס בין הוראות החוק והתקנות השונות, כדלקמן:
"ראשית, סעיף 16(ד)(1) לחוק מתייחס לפרסום הודעה על כך שניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כח מייצג, במקום אלו שהחליטו להסתלק מבקשת האישור, והכל לפי שיקול דעת בית המשפט. הודעה זו מפורסמת לאחר שבית המשפט אישר את בקשת ההסתלקות ("אישר בית המשפט את הסתלקותם... רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה... וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך"). אין קשר בין פרסום הודעה זו לבין הפרסום הנדרש בתקנה 11(ב) הנ"ל, המתייחסת לפרסום הודעה על עצם הגשת בקשת ההסתלקות, על מנת שניתן יהיה להגיש התנגדות לבקשה זו (כאמור בתקנה 11(ג)).

שנית, סעיף 16(ד) מבחין בין הסתלקות מבקשה לאישור (סעיף 16(ד)(1)), לבין הסתלקות מתובענה ייצוגית לאחר אישורה (סעיף 16(ד)(2)). כאשר מדובר בהסתלקות מבקשת אישור, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להורות על פרסום הודעה כאמור. לעומת זאת, כאשר מדובר בהסתלקות מתובענה ייצוגית – "יורה בית המשפט על פרסום הודעה על כך". תקנה 11, לעומת זאת, איננה עושה אבחנה דומה, אלא מתייחסת לכל "בקשת הסתלקות". אך כאמור לעיל, תקנה 11 עוסקת בפרסום הודעה שונה מן ההודעה שבה עוסק סעיף 16(ד) לחוק.

שלישית, סעיף 25(א)(2) לחוק מחייב את בית המשפט לפרסם הודעה על החלטתו לאשר הסתלקות "מתובענה ייצוגית", ומכאן שאין חובה לפרסם הודעה על ההחלטה לאשר הסתלקות מבקשת אישור. אך סעיף 25((א)(5) לחוק קובע חובת פרסום הודעה על מתן "

פסק דין
" בתובענה ייצוגית, וייתכן כי ניתן לראות באישור סופי של בקשת הסתלקות משום "

פסק דין
", משום שהיא מסיימת את הדיון בתיק.

רביעית, סעיף 25(ג) לחוק מסמיך את השר לקבוע בתקנות חובת מסירת הודעה, המפורסמת לחברי הקבוצה לפי סעיף 25 לחוק, לבעלי תפקידים שונים, כפי שיקבע. ודוק: אין מדובר בסמכות לקבוע נושאים נוספים שלגביהם קיימת חובת פרסום הודעה, אלא אך ורק לקבוע חובה למסור הודעה שפורסמה לפי סעיף 25 לחוק לבעלי תפקידים שונים. מכאן שסעיף 25(ג) לחוק איננו יכול להיות מקור ההסמכה להתקנת תקנה 11. אכן, היועץ המשפטי לממשלה טוען בהודעתו כי מקור ההסמכה להתקנת תקנה 11 הוא סעיף 31 לחוק, הקובע כי השר הממונה על ביצוע החוק רשאי להתקין תקנות לביצועו, כולל "תקנות הקובעות סדרי דין בכל ענין הנוגע לבקשה לאישור או לתובענה ייצוגית".

חמישית, סעיף 25(א) לחוק קובע שורה של נושאים שבהם קיימת חובה לפרסם הודעה לחברי הקבוצה ("על כל אלה תפורסם הודעה"), ואין בסעיף זה חובה לפרסם הודעה על הגשת בקשת הסתלקות. סעיף 25(ב) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעות נוספות על אלו שקיימת חובה לפרסמן לפי ס"ק א', אם מצא כי הדבר דרוש לשם הבטחת ניהול ההליך וייצוג הקבוצה באופן הוגן ויעיל. מדובר, איפוא, בשיקול דעת המסור לבית המשפט, ולא בחובה המוטלת עליו להורות על פרסום".

לאחר שערך סקירה כאמור, הסביר כב' השופט בנימיני כי איננו סבור שקיימת סתירה בין סעיף 16(ד) לחוק לבין תקנה 11(ב), וזאת משום ששתי הוראות דין אלו מתייחסות להודעות שונות. סעיף 16(ד) מתייחס לפרסום הודעה על כך שניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג ובא-כח מייצג במקום אלו שהסתלקו, בעוד שתקנה 11(ב) דורשת פרסום הודעה על דבר הגשת בקשת ההסתלקות. ואולם, מצא כי קיימת סתירה בין תקנה 11(ב) לתקנות לבין סעיף 25 ל
חוק תובענות ייצוגיות
, וכך הדגיש כב' השופט בנימיני:
"...סעיף 25(ב) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעות נוספות על אלו שנקבעו בס"ק א', אם מצא שהדבר דרוש לשם הבטחת ניהול ההליך וייצוג הקבוצה באופן הוגן ויעיל. תקנה 11(ב) מוסיפה על סעיף 25(א) לחוק חובה בדבר פרסום הודעה גם במקרה של הגשת בקשת הסתלקות – ואפילו הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית – ושוללת מבית המשפט את שיקול הדעת שהוקנה לו בסעיף 25(ב) לחוק בדבר הצורך בפרסום הודעה שכזו.

ולסיכום הדגיש:
"אינני רואה דרך לפרש את תקנה 11(ב) באופן המותיר שיקול דעת לבית המשפט אם לפרסם הודעה בדבר הגשת בקשת הסתלקות מבקשת אישור. לשון תקנה 11(ב) ברורה. אך סבור אני כי תקנה 11(ב) חורגת מן ההסדר שנקבע בסעיף 25 לחוק המסמיך, ועל כן אין כוחה יפה לשלול מבית המשפט את שיקול הדעת שהוקנה לו בחוק, קרי: האם לפרסם הודעה כאמור בתקנה 11(ב) לחוק. יהיו מקרים בהם יסבור בית המשפט כי מן הראוי לפעול על פי האמור בתקנה זו, וממילא מצויה הסמכות לכך בידו לפי סעיף 25 לחוק. אך יהיו מקרים בהם יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת שהוקנה לו בסעיף 25 לחוק, כמו גם שיקול הדעת שהוקנה לו בסעיף 16(ד) לחוק, מבלי להיזקק לפרסום הודעה לפי תקנה 11(ב) לחוק".

גם בת"צ (ת"א) 15282-02-10 יזרסקי נ' ישראכרט, (לא פורסם, 30.01.12) הדגישה כב' השופטת רות רונן כי ההחלטה אם לפרסם הודעת הסתלקות אם לאו היא החלטה שנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

אין לי אלא להצטרף לדעתם של חבריי כב' השופט ד"ר בנימיני וכב' השופטת רות רונן, ולקבוע כי ההחלטה אם לפרסם הודעה על אודות הגשת בקשת הסתלקות היא החלטה שבשיקול דעת בית המשפט מן הנימוקים שמצאו הם. בנסיבות העניין כאן, לא מצאתי טעם כלשהו בפרסום הודעה, שכן אין מקום לאתר תובע חלופי, זאת נוכח הסכמות הצדדים והתחייבויותיהם כמפורט לעיל. מה גם שלטעמי סיכויי התביעה אינם גבוהים, מאחר שהוחזרה למשיבה תעודת הכשרות, לאחר עריכת הבירור והבדיקות הנדרשות על ידי נציגי הרבנות הראשית, מה שיכול ללמד על העדר רשלנות או אשמה מצד המשיבה להימצאותו של בשר פיגולים בחנותה. יחד עם זאת, נזכיר כי המבקשים הביאו לכך שהמשיבה תפצה את אוכלוסיית שומרי הכשרות, אשר יכול ונפגעו ממכירת בשר הנחשד כטרף בחנות המשיבה. לפיכך, בגין הסיכון שנטלו על עצמם המבקשים בהגשת הבקשה לאשר התובענה כייצוגית, ראויים הם לגמול, כפי הסכמת הצדדים. כמו כן, ראוי גם ב"כ המבקשים לשכר הטרחה בסך 45,000 ₪ בגין מאמציו והשקעתו בכתיבת הבקשה, בהידברו עם ב"כ המשיבה ועל כך שהביא לפיצוי אוכלוסיית שומרי הכשרות וכן לכך שהמשיבה תנקוט באמצעי זהירות מוגברים מעתה ואילך, בבדיקת משלוחי בשר המגיעים לחנותה.

התוצאה:
הריני מאשרת את הבקשה להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית ומורה על מחיקתה. כן אני מורה על מחיקת המשיב 2 מהבקשה, כפי הסכמת הצדדים.
הריני מאשרת את הסכמות הצדדים המפורטות לעיל, לרבות תשלום גמול למבקשים בסך של 3,000 ₪, לכל אחד ושכ"ט לב"כ המבקשים בסך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הריני מורה לב"כ המשיבה לפרסם הודעה בשני עיתונים מקומיים בקרית שמונה, המפרטת את הפרטים הנוגעים לתרומה והאופן שבו ציבור הנזקקים יכול לקבלה.
הפרסום ייעשה 30 יום לפני כל מועד הנקוב כמועד להעברת התרומה על פי ההסכם.

הריני מורה לב"כ הצדדים למסור לבית המשפט דיווח 10 ימים לאחר ביצוע כל שלב של התרומה על פי ההסכם.


ניתן היום,
ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
















תצ בית משפט לעניינים מנהליים 38556-04/14 משה עמאר, מרסל אלביליה נ' נתח קצבים מותג בע"מ, יניב פחימה (פורסם ב-ֽ 21/05/2015)