פסקי דין על בדיע חמאתי | פסקי דין על ו-3 אח' | פסקי דין על נעים עבד אללה חמאתי

360/77 עא     10/04/1979




עא 360/77 בדיע חמאתי, ו-3 אח' נ' נעים עבד אללה חמאתי




(פד"י ל"ג (2) 193)

(פד"י ל"ג (2) 197)

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 360/77

השופטים:
כבוד מ"מ הנשיא לנדוי
כבוד השופטת בן-פורת
כבוד השופט ברק

המערער:
בדיע חמאתי
, ו-3 אח'



ע"י ב"כ עו"ד א' אירני

נ ג ד

המשיב
:

נעים עבד אללה חמאתי
ע"י ב"כ עו"ד נ' עספור

ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, נצרת
(הנשיא י' בהלול, והשופטים ת'אור ו-נ' קליינברג)
, מיום 8.3.1977, ב-ע"א 50/76 שבו נדחה ערעור המערערים על פסק-דינו של בית-משפט השלום, נצרת
(השופט נתילי)
, מיום 28.7.1976, ב-ת"א 1094/76 תיקי המרצה 188/76, 221/76.


פסק-דין


מ"מ הנשיא לנדוי
:

המערערים הם ילדיו של המנוח נ עמאן חמאתי והמשיב הוא דודם, אחיו של המנוח. המשיב החל בבניית בנין, שנועד לחנות, על חלקת אדמה בנצרת שלא היתה רשומה בספרי האחוזה והוא טוען לבעלות בה בשלמותה. החלקה נמצאת בהליכי הסדר וביום 19.6.1975 החליט פקיד ההסדר בהליך שלא על ריב לרשום אותה בשלמותה על שם המשיב, אך לוח הזכויות שבו צריכה החלקה להיכלל טרם פורסם. המערערים טוענים שהחלקה היתה שייכת בחלקים שווים למשיב ולאביהם המנוח, ושאלה הסכימו ביניהם לחלק את החלקה באופן שהקנין בחלק הצפוני יקום למשיב והקנין בחלק הדרומי למנוח. את הבנין מקים המשיב בחלק הדרומי דווקא.

המערערים הגישו תביעה נגד המשיב וטענו בה שתי טענות חלופיות:

(א) שבבנותו פוגע המשיב בקנינם (כפי הנראה קנין שביושר) בחלק הדרומי של החלקה ובזכות החזקה שלהם הנגזרת מזכות הקנין; (ב) שמכל מקום החלקה היא קנינם של בעלי הדין בבעלות משותפת (מושעא) ובבנותו על החלקה ללא הסכמתם של המערערים פוגע המשיב בזכות הבעלות והחזקה המשותפת שלהם. הסעד שבקשו הוא מתן צו מניעה שיאסור עליו הסגת גבול, כלומר פגיעה בזכות החזקה שלהם על-ידי עבודות בנייה וחפירה. הם גם בקשו מתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיב להמשיך בבנייה.

המערערים הגישו תביעה נגד המשיב וטענו בה שתי טענות חלופיות:

(א) שבבנותו פוגע המשיב בקנינם (כפי הנראה קנין שביושר) בחלק הדרומי של החלקה ובזכות החזקה שלהם הנגזרת מזכות הקנין; (ב) שמכל מקום החלקה היא קנינם של בעלי הדין בבעלות משותפת (מושעא) ובבנותו על החלקה ללא הסכמתם של המערערים פוגע המשיב בזכות הבעלות והחזקה המשותפת שלהם. הסעד שבקשו הוא מתן צו מניעה שיאסור עליו הסגת גבול, כלומר פגיעה בזכות החזקה שלהם על-ידי עבודות בנייה וחפירה. הם גם בקשו מתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיב להמשיך בבנייה.

ביחס להחלטתו של פקיד ההסדר לרשום את החלקה כולה בשם המשיב טענו המערערים, שלא הופיעו לפני פקיד ההסדר מפני שסמכו על המשיב שזה ישמור על זכויותיהם, ויבקש לרשום את החלקה כטענתם, אך המשיב לא עמד בחובת נאמנות זו ותחת זאת גרם לרישום החלקה כולה על שמו. בכוונתם לבקש את רישום זכותם בדרך תיקון לוח הזכויות, לפי סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) (להלן: הפקודה), אך זאת יוכלו לעשות רק בעתיד, תוך שלושה חודשים מיום הצגת לוח הזכויות.

השופט הראשי המלומד בבית-משפט השלום דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני מן הטעם שהסכסוך בין בעלי-הדין הוא סכסוך בעלות שבית-משפט שלום אינו מוסמך לדון בו. הוא המשיך וקבע, בלי לגבות את ראיותיהם של בעלי-הדין, שמאותו טעם יש לדחות על הסף גם את התביעה העיקרית למתן צו מניעה סופי. פסק-דינו אושר בבית-המשפט המחוזי בנצרת ומכאן הערעור לפנינו שהוגש ברשות שניתנה.

בטיעונו לפנינו הגביל מר אירני בשם המערערים את הערעור לענין צו המניעה הסופי בלבד, והבקשה למתן צו זמני אינה עומדת עוד לדיון.

בית-המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על סעיף 7 של הפקודה הקובע כי אחרי פרסום הודעה המוקדמת על ההסדר ועד לפרסום לוח הזכויות לא תוגש תובענה לשום בית-משפט בענין זכויות במקרקעין, פרט לאמור בפקודה עצמה. את הסעיף הזה יש לקרוא ביחד עם סעיף 108, המסייג את הוראות הסעיפים 7, 8 ו-43 של הפקודה בקבעו כי אלה לא יחולו "על תביעות שהן בסמכותו של בית משפט שלום לפי סעיף 28(3) לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957". סעיף 28(3) קובע כי בית-משפט השלום ידון ב-

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם".


בית-המשפט המחוזי מביא בפסק-דינו מדבריו של בית-משפט זה בע"א 707/75 פואד סעיד אגבריה, ואח' נגד פואד סעד אגבריה, ו-4 אח', פ"ד ל(2) 714. אובחן. שאליו עוד אחזור בהמשך הדברים. פסק-דין זה שימש לו כאסמכתא עיקרית לדחיית התביעה.


מר אירני טען שהחלטותיהן של שתי הערכאות הראשונות גורמות עוול למערערים: אם נכונה טענתם שבבנותו על החלקה פוגע המשיב בזכות הקנין והחזקה שלהם (בין שזכות הקנין היא בלעדית ובין שזו זכות בעלות משותפת), הרי שהם עומדים חסרי אונים וחסרי סעד מול פני מעשה של פגיעה בזכותם, כל עוד לא פורסם לוח הזכויות, ואין לדעת מתי לוח הזכויות יפורסם. בינתיים משלים המשיב את הקמת הבנין ויוצר מצב חדש בחלקה שקשה יהיה להשיבו, אם לבסוף תתקבל בקשתם לתקן את לוח הזכויות.


צדק בית-המשפט המחוזי בהפנותו את תשומת הלב לפסק-הדין שנתן בית-משפט זה בע"א 707/75 [1], הנ"ל, והאמת ניתנה להאמר שישנן בפסק-דין זה, שאני הייתי שותף לו, אמרות היכולות להתפרש לכאורה כנותנות יסוד למה שהחליט בית-המשפט המחוזי. אולם מן הצורך לקרוא את פסק-הדין בע"א 707/75 [1], בהקשר לעובדות שבהן נאמר דברי בית-המשפט.


נאמר שם כי תביעתם של המערערים, היתה תביעת בעלות אשר הוצגה שלא כהלכה כתביעת חזקה. ואמנם התביעה ההיא לא הוגשה לאמיתו של דבר כדי לשמור על חזקה או כדי למנוע פגיעה בחזקה, אלא כדי למנוע תוספת ערך למבנים (טחנה ובריכה) שעליהם היה בידי המשיבים רישום נפרד, להבדיל מן הקרקע שעליה נבנו אותם מבנים, כי פעולות השיפוץ של מבנים שהם עסקו בהן היו משנות את הערך היחסי של המבנים לעומת ערכה של הקרקע, שעליה הוקמו, ומשום כך היה השיפוץ עשוי להשפיע על תוצאותיו של דיון לפי סעיף 157(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (ויצויין שתוך כדי הדיון בתביעת המערערים שם בוטל סעיף 157(ב), באופן שהתביעה עצמה נעשתה חסרת בסיס במובן זה – וראה שם, בראש עמוד 721). דברים אלה לא פורשו בפרשת התביעה שם, אם כי הם היו מונחים ביסוד התביעה. וכה אמר השופט שמגר (שם, בע' 718 ז):

"...כתב התביעה יצר את המצב המטעה כאילו מדובר רק על סכסוך בין מספר בעלים משותפים של חלקת אדמה המוחזקת במושעא, אשר מתבטא בכך שאחד מן הבעלים מבקש להשתמש במקרקעין המשותפים ללא נטילת רשות משותפיו או אף בניגוד לרצונם."


ולהלן, בראש ע' 720:

"שאלת סמכותו של בית-משפט לדון בסוגיה פלונית נבחנת ומוכרעת על-ידי זיהויה ואיתורה של השאלה האמיתית שבמחלוקת. תובע איננו יכול לדחוק עצמו לתוך תחומי הסמכות הצרים שהותוו לבית-משפט פלוני על-ידי כך שיתאר את הנתונים תיאור מקוטע..."


כאשר משווים את העובדות כאן לדברים אלה, יש לומר שהמערערים נסחו את תביעתם מבלי להסתיר דבר, וטענתם לחזקה היא טענה כנה שלא באה לכסות על מחלוקת אחרת שבה מעונינים התובעים לאמיתו של דבר. אכן, טענת החזקה שלהם מבוססת על טעות קנין או טענת קנין משותף, אבל בית-משפט השלום הוא המוסמך לדון בה לפי סעיף 28(3) של חוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, אם כי התביעה מבוססת על טענת קנין (ראה ע"א 145/58 חיים קלקודה נגד אג"ד (א.ש.ד.) אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח', פ"ד יג (1) 260; פ"ע לז 373. אושר, בע' 266, סעיף 8 ובע' 270 ו-ז), ואם בית-משפט השלום יחליט בשאלת הקנין, לא יהיה לממצאיו בשאלה זו תוקף של מעשה בית-דין, כי אם תהיה זו החלטה שבגררא בלבד, לפי סעיף 35 של חוק בתי המשפט, תשי"ז-1957. מכאן שאינה יכולה להיווצר סתירה בין פסיקתו של בית-משפט השלום ובין מה שעלול להיפסק לבסוף בהליכי ההסדר.


נכון הדבר שבע"א 707/75 [1] אמר השופט שמגר גם, בדברו על המגמה המונחת ביסוד סעיף 43 לפקודה:

"לא בכדי בקש המחוקק למנוע, ככל האפשר, התדיינויות מצטלבות וסותרות בערכאות שונות סביב שאלות היסוד של מעמד המקרקעין הנמצאים בהסדר, כי הרי יהיה בכך כדי לסכל כל אפשרות להביא את ההסדר לסיומו המועיל."


אבל גם דברים אלה יש לקרוא על רקע העובדות של הענין שנדון שם. שאלת הבעלות היתה שם תלויה ועומדת ממילא לפני בית-משפט זה, בערעור על החלטה בדיון על ריב שנתן בית-המשפט המחוזי בהליכי ההסדר עצמם (ראה שם, בע' 715ד), ומה שכבר נפסק בענין הבעלות היה עשוי להיות מעשה בית-דין גם לצורך התביעה נשוא ע"א 707/75 [1]. בזה היתה, איפוא, נעוצה סכנה ממשית של "התדיינויות מצטלבות וסותרות בערכאות שונות" בשאלת הבעלות כלשון השופט שמגר. ואילו כאן אינני רואה שצפויה סכנה כזאת. אכן, קיים החשש שאם המערערים יוכיחו את בעלותם בתביעה, נשוא הערעור הזה, כענין שבגררא ולאחר מכן תידחה בקשת המערערים לתקן את לוח הזכויות, יהיה צורך לשוב ולמסור את החזקה בחלקה כולה למשיב ובעקבות זאת יבוטל גם צו המניעה (אם בית-המשפט השלום יתן צו מניעה). אך כנגד חשש זה קיים אינטרס ממשי בידי המערערים שאם הצדק עימם, יזכו לסעד ראוי בתקופת הביניים עד לפרסום לוח הזכויות. בנסיבות אלה אינני רואה שמן הראוי הוא לפרש את הסייג שבסעיף 108(1) לפקודה פירוש מצמצם ולהוציא מתחולתו תביעה שמטרתה למנוע פגיעה בזכות של חזקה, אף כי מקור החזקה הנטענת הוא בטענת בעלות.


ברצוני להזכיר כאן את פסק-דינו של בית-משפט זה בע"א 26/49 יצחק דיאבלה נגד יצחק בן-שמואל סלונים, פ"ד ה 298; פ"ע ד 10 אושר. בע' 198 (ובעקבותיו ע"א 42/61 "מגדן" בע"מ נגד מטע בע"מ בית-חרושת למצרכי מזון, ו-2 אח', פ"ד טו(2) 1737. אושר), שבו המציא בית-משפט זה לתובע תרופה של פסק-דין הצהרתי, כדי לשמור בתקופת ההקפאה עד לפרסום לוח הזכויות על תביעת העברת מקרקעין על יסוד זכותבר מיצר שהתובע טען לה, וזאת למרות ההוראה המפורשת של סעיף 7 לפקודה (סעיף 6(1) דאז). אמר הנשיא זמורה (שם, בע' 303 ג):

"...כוונת סעיף 6(1) הנ"ל היא למנוע שינויים ברישומי זכויות בקרקעות במשך תקופת ההסדר.

פסק דין
הצהרתי כמבוקש לא יגרום לשום שינוי ברישומים במשרד ספרי האחוזה..."


מה שפסק בית-המשפט שם מתוך דאגה שמא תקופח זכותו של התובע בתקופת ההקפאה, יש לעשותו מקל וחומר כאן, בדרך הפעלת הסייג שבסעיף 10-8(1) של הפקודה כלשונו.


על יסוד האמור, יש לדעתי, לקבל את הערעור ולהחזיר את הדין לבית-משפט השלום, על מנת שידון בתביעה למתן צו מניעה לגופה. אם יוחלט בסוף הדיון הזה להוציא צו מניעה, יש להגביל את הצו באון שתוקפו יפוג כעבור שלושה חודשים מהיום שיוצג לוח הזכויות הכולל את החלקה הנדונה; ואם המערערים יגישו תוך תקופה זו בקשה לתיקון לוח הזכויות, לפי סעיף 59 של הפקודה, יוסיף צו המניעה לעמוד בתוקפו עד להכרעה בבקשת התיקון, ולאחר מכן יהיה המשך תוקפו של הצו תלוי בתוצאותיה של בקשת התיקון.

השופט ברק
:
אני מסכים.

השופטת בן-פורת
:
אני מסכימה, אך ברצוני להוסיף את ההסבר הבא:

ההלכה הפסוקה היתה מאז ומתמיד שצו מניעה בנושא השגת גבול במקרקעין או בשימוש בהם נמצא תמיד בסמכותו של בית-משפט השלום בתוקף סעיף 28(3) לחוק בתי-המשפט, תשי"ז-1957. בע"א 107/70, המועצה המקומית באר-יעקב נ' נתן פרמן, פ"ד כד(2) 593. אובחן. הוגשה תובענה לסכום פיצויים על הסגת גבול
לפני בית-המשפט המחוזי, הואיל ומבחינת הסכום היתה לו הסמכות לדון. בית-משפט זה החליט כי במסגרת ההליך, בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על הנתבעת להמשיך באותה הסגת גבול (הזרמת מי שופכין לאדמת התובע) – על התובע לבקש אך ורק בבית-משפט השלום, כי:

"...לא יכול להיות כל ספק, כי בקשה זו מכוונת נגד השימוש שהמערערת עושה בנכסיה ומשום כך נופלת בגדר סעיף 28(3)..."


משמע שחרף סמכותו הענינית של בית-המשפט המחוזי לדון בתביעת הפיצויים להטבת הנזקים שגרמה אותה הסגת גבול נמשכת עד למועד הגשתה, נאלץ התובע לפנות בבקשה לסעד הזמני אל בית-משפט השלום. גישה דומה נקט בית-משפט זה עוד בע"א 29/58 נסים לוי נ' עמרם עקריש, פ"ד יב(2) 1457; פ"ע לה 393. אובחן.


אודה כי, לדעתי, מן הראוי למנוע פיצול זה העשוי לגרור החלטות סותרות וסיבוכים מיותרים. מעדיפה אני את הגישה בה נקט בית-משפט זה בע"א 425/69 מנדל ו-זלמה ז'אקלין פוטרמילק נ' שמחה ו-בת-עמי פלד, פ"ד כג(2) 385, אושר. שם עמדה לדיון השאלה אם בית-המשפט המחוזי, בדונו בתביעה לאכיפת חוזה מכר של מקרקעין, רשאי במהלך הדיון לתת צו מניעה או צו עשה זמני הנוגעים לחזקה. בית-המשפט המחוזי (ככל הנראה על סמך ע"א 29/58 [6], הנ"ל), החליט בשלילה אך בית-משפט זה, בקבלו את הערעור, הסביר לאמור (ע' 387, סעיף 4):

"על פי סעיף 28(3) לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957 תביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין היא בגדר סמכותו של בית משפט השלום, וממילא יוצא הענין מגדר סמכותו של בית-משפט המחוזי, כאמור בסעיף 18(1) לאותו חוק. לו בקשו המערערים את הסעד אשר ביקשו בהמרצתם כדבר העומד בפני
עצמו וללא כל קשר עם הפרשה כולה, הייתי מסכים... שבית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בענין... ואולם בקשת הסעד הזמני... אינה עומדת בפני
עצמה. הם אשר הובאו על-ידי... התובעים בפני
בית המשפט המחוזי ונתבעו לבצע בעין חוזה להעברת הבעלות במקרקעין ומסירת החזקה גם יחד.. אין אנו מחייבים מי שמבקש ביצוע-בעין של הסכם למכירת מקרקעים, לפצל את הענינים השנויים במחלוקת ולהרבות משפטים, אלא בית-המשפט המחוזי הוסמך במקרה כזה לדון ולפסוק בכל ענין שהצדדים חלוקים לגביו. סמכותו מקבילה לזו של בית משפט השלום..."


בעניננו הסעד של צו מניעה (בין זמני ובין סופי) מבוקש כדבר העומד בפני
עצמו ולפיכך (כמודגש בקטע דלעיל) מוסמך בית-משפט השלום, והוא בלבד, לדון בכך, יתרה מזו, כעולה מכל הדוגמאות דלעיל, סמכותו של בית-משפט השלום בכגון דא תמיד קיימת, אלא שלעתים יש גם לבית-המשפט המחוזי סמכות מקבילה לו, זאת כדי למנוע שלא לצורך ריבוי תביעות ופיצולן. במקרה זה, כמוסבר על-ידי כבוד מ"מ הנשיא, תוכח שאלת הבעלות בהליכי ההסדר, ומכאן שיש כאמור הצדקה לראות בבקשה לצו מניעה ענין העומד בפני
עצמו, ואשר בית-המשפט היחיד המוסמך לדון בו הוא בית-משפט השלום.


אין זו אלא תוספת לנימוקיו של חברי הנכבד מ"מ הנשיא (לנדוי
) שאני מסכימה להם.


הוחלט כאמור בחוות דעתו של מ"מ הנשיא. ההוצאות בשלוש הערכאות עד היום הזה, בסכום כולל של -.10,000 ל"י, תשולמנה לפי תוצאות הדיון החדש בבית-משפט השלום.


ניתן היום, י"ג בניסן תשל"ט (10.4.1979).








עא בית המשפט העליון 360/77 בדיע חמאתי, ו-3 אח' נ' נעים עבד אללה חמאתי, [ פ"ד: לג 2 197 ] (פורסם ב-ֽ 10/04/1979)