פסקי דין על הקשר המוסיקלי בע"מ | פסקי דין על אמל איבראהים

14659-05/13 תאמ     21/05/2015




תאמ 14659-05/13 הקשר המוסיקלי בע"מ נ' אמל איבראהים








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 14659-05-13 הקשר המוסיקלי בע"מ
נ' איבראהים





בפני

כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו


תובעת

הקשר המוסיקלי בע"מ


נגד


נתבעת

אמל איבראהים




פסק דין



פתח דבר
1.
התובעת הגישה לביצוע שני שיקים אשר נמשכו על ידי הנתבעת. השיק האחד הינו בסכום של 20,000 ₪, מועד פירעונו הינו ביום 25.1.11 והנפרע על-פיו היו מר יצחק שוקרון (להלן: "השיק הראשון"). השיק השני הינו בסכום של 11,000 ₪, מועד פירעונו הינו ביום 21.4.11, והנפרעת על-פיו הינה "מטח ירוק" (להלן: "השיק השני").

טענות התובעת
2.
התובעת הינה חברה העוסקת בגביית המחאות. ההמחאות נשוא התביעה הגיעו לידי התובעת ממר אליהו גורז'יסקי (להלן: "אליהו"), אשר המחה את זכותו בהמחאות אלה לידי התובעת.

3.
וזוהי גרסתו של אליהו לעניין ההמחאות: במועדים הרלבנטיים לתביעה היה אליהו הבעלים של חברת
בנייה ולשם כך העסיק צוות עובדים. מר אברהים אבו חאלד (להלן: "אבו חאלד") שימש כקבלן משנה של החברה שבבעלות אליהו במספר פרויקטים אותם בנתה החברה.

4.
אבו חאלד פנה לאליהו באחד הימים בבקשה לפרוט את השיק הראשון עבורו. לנוכח יחסי העבודה וההכרות שבין אליהו לאבו חאלד, פרט אליהו את תמורת השיק באמצעות מר יצחק שוקרון, הוא הנפרע על-פי השיק, קיבל תמורת ההמחאה כסף מזומן ומסרו לידי אבו חאלד. הואיל ואליהו פרט את ההמחאה באמצעות מר שוקרון, היה הוא ערב לסכום השיק.

5.
השיק הראשון חולל, ולנוכח העובדה כי אליהו ערב לפירעונו, שילם למר שוקרון את מלוא סכום השיק וקיבל לידיו חזרה את השיק.

6.
אליהו דרש מאבו חאלד כי יפרע את סכום השיק, וזה השיב כי יעשה כן מהכספים שיתקבלו מרווחי הפרויקטים המשותפים של הצדדים, ומתוך חלקו ברווחים אלה.
7.
בהמשך, פנה אבו חאלד לאליהו פעם נוספת בבקשה לפרוט עבורו שיק נוסף, הוא השיק השני. אליהו הסכים ופרע את השיק השני באמצעות חברה להמרת כספים בשם "מטח ירוק", היא הנפרעת על-פי השיק השני, תוך שאליהו ערב לשיק השני, מתוך אמון כי יהיו בידיו סכומים גבוהים המגיעים לאבו חאלד, מתוכם יוכל לקזז את סכומי השיקים.
8.
אף השיק השני חולל, ולפיכך שילם אליהו את סכום השיק לנפרעת - חברת "מטח ירוק" וקיבל את השיק חזרה לידיו.
9.
באותו מועד לא חשש אליהו כי אבו חאלד לא יפרע את סכום ההמחאות, שכן היה סבור כי יש בידיו סכומי כסף המגיעים לו מפרויקטים אותם ביצעו. בחלוף מספר חודשים התברר לאליהו, כי אבו חאלד עשה לו תרגיל עוקץ במסגרתו הונה אותו במיליוני שקלים, נטל חומרי בניין מספקים בסכומי עתק לצרכו ועסקיו האישיים, תוך שהוא מחייב את חשבון החברה שבבעלות אליהו. בשל מעשיו של אבו חאלד, נאלץ אליהו לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יכריז עליו פושט רגל.

10.
לאור הקשיים הכלכליים, פנה אליהו לב"כ התובעת, עו"ד גולנזר, המטפל עבורו בכמה עניינים, וביקש לבדוק האם יש אפשרות לגבות את השיקים, על מנת שבכספי הגבייה ישלם את שכר טרחתו של עורך הדין.
11.
עו"ד גולנזר הסכים ואליהו המחה את זכותו בהמחאות לעו"ד גולנזר, אשר העבירן לתובעת שהינה חברה העוסקת בטיפול ובגביית המחאות.


טענות הנתבעת
12.
הנתבעת טוענת

כי השיקים נמסרו על ידי בעלה, אבראהים אבראהים (להלן: אבראהים") למר עותמאן מרואן, שהינו בעל עסק ויש לו קשר עם חלפני כספים. השיקים נמסרו למר עותמאן חודש לפני מועד הפירעון בקיזוז של 7%, כאשר הוסכם בין הצדדים כי השיקים לא יופקדו בבנק ותמורתם תשולם מספר ימים לפני הגיע מועד הפירעון. מספר ימים לפני הגיע מועד פירעונם של השיקים, שילם אבראהים את תמורת השיקים למר עותמאן במזומן. מר עותמאן הבטיח להשיב את השיקים לאבראהים, אך לא עשה כן.
13.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים. כך, מעיון בגב השיקים, עולה תמונה, כי אין על גבי השיקים חותמת וחתימה של התובעת. מכאן, שבהעדר הסבה תקינה של השיקים לידי התובעת היא אינה יכולה להיות אוחזת כשורה. כמו כן, התובעת לא הוכיחה כי היא מחזיקה בשיקים, כי ניתן ערך בגין העסקה וכי היא אוחזת בשיקים בתום לב.


דיון והכרעה
14.
השאלות הטעונות הכרעה בתביעה זו הן: האם הוכיחה הנתבעת טענת הגנה בפני
התביעה שטרית; בהנחה כי תוכח טענת העדר תמורה, עולה השאלה האם התובעת הינה אוחזת כשורה בשיק.

העדר תמורה
15.
ראשית, אציין כי הנטל להוכיח טענת העדר תמורה מוטל על הנתבעת, וזאת לנוכח חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובע כי כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה לכאורה שנעשה לו צד בעד ערך.
16.
מטעם הנתבעת העיד בעניין זה בעלה אברהים אברהים (להלן: "אברהים"). אברהים העיד, כי

היה זקוק לכסף מזומן ועל כן פנה למר עותמאן, שהינו בעל מרכול באבו גוש ויש לו קשר עם חלפני כספים. אברהים העיד כי מסר את כל אחד מן השיקים נשוא למר עותמאן מרוואן (להלן: "עותמאן") כחודש לפני מועד הפירעון, כאשר הוסכם בין הצדדים כי השיקים לא יופקדו בבנק ותמורתם תשולם מספר ימים לפני הגיע מועד הפירעון. עותאמן העביר את השיק לחלפן כספים ובאמצעותו פרט את השיקים. מספר ימים לפני הגיע מועד פירעונם של השיקים, שילם אבראהים את תמורת השיקים לעותמאן במזומן. עותמאן הבטיח להשיב את השיקים לאבראהים, אך לא עשה כן. אברהים ציין בעדותו כי ביקש את השיקים חזרה ממר עותמן וזה השיב לו כי אין לו מה לדאוג וכי השיקים יושבו לידיו, אך בסופו של דבר לא עשה כן.
17.
כן העיד מר מרוואן עותמאן, אשר לו מסר אברהים את השיקים. עותמאן העיד כי כאשר קיבל כל אחד מן השיקים מסר אותו לחלפן כספים בשם שלמה מבית שמש ובאמצעותו פרט את השיקים והעביר את סכום השיקים בניכוי עמלה לאברהים. בהמשך, ולאחר שאברהים שילם את תמורת השיקים במזומן לפני שהגיע מועד פירעונם, פנה עותמאן לחלפן הכספים שלמה וביקש את השיקים חזרה, אך שלמה אמר כי אינו מוצא את השיק, שכן קרע אותו או שאבד לו. כן העיד עותמאן, כי הסיכום עם אברהים היה כי השיקים לא יופקדו בבנק וכי לפני הגיע מועד פירעון ישלם אברהים את סכומי השיקים במזומן, וכך אכן היה.
אברהם שילם את השיקים במזומן, ועותמן העביר את תמורת השיקים ששילם אברהים לחלפן הכספים שלמה, אך שלמה לא החזיר את השיקים בטענה כי אלה אבדו.


18.
לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן, הגעתי למסקנה כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את טענת העדר התמורה. כך, עדותו של אברהים כי שילם את תמורת השיקים במזומן לפני הגיע מועד פרעונם, וזאת בהתאם להסכם בינו לבין עותמאן, היתה אמינה עלי ולא נסתרה בחקירתו הנגדית. אף מר עותמאן העיד כי אברהים שילם את תמורת השיקים במזומן לפני הגיע מועד פירעונם, בהתאם להסכם ביניהם, וכי פנה לחלפן הכספים שלמה בבקשה לקבל את השיקים חזרה, אך זה לא השיבם לידיו. גם בעדותו של עותמאן לא מצאתי מקום להטיל ספק.
19.
מכאן, שמדובר במקרה זה בשיקים שהוצאו מלכתחילה כנגד תמורה, אך תשלום תמורתם במזומן הפך אותם לנעדרי תמורה. בעניין זה נפסק, כי עם פירעונה של עסקת היסוד, שוב אין השטרות שהוצאו נתמכים בתמורה כלשהי ועל כן היה על האוחז בשטר להשיבם לידי המושך. סיחור בניגוד לחובה זו נגוע בפגם בזכות הקניין ומכאן שרק אוחז כשורה מתגבר על פגם זה (ראו: ע"א 788/77 פרידמן נ' אייכנבאום חברה למסחר והשקעות בע"מ, פ"ד לד(1) 138; שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, התשס"ז-2007, בעמ' 302 - 303 (להלן – לרנר)).
20.
משהוכיחה הנתבעת כי השיקים סוחרו אף כי תמורתם שולמה על ידי בעלה של הנתבעת, הרי שיש לדון בשאלה האם התובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים.

אחיזה כשורה
21.
בטרם אדון בשאלת האחיזה כשורה אתייחס תחילה לשאלת נטל ההוכחה.
22.
סעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".
23.
על-פי
הוראה זו, ישנה חזקה לכאורה, שהאוחז בשטר הוא אוחז כשורה. לפיכך ככלל, במקום שהתובע, האוחז בשטר, טוען כי הוא אוחז כשורה, מוטל על הנתבע לשלול טענה זו של התובע ולהוכיח כי חרף אחיזת התובע בשטר, אין הוא אוחז בו כשורה. עם זאת, אם הוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, כי אז חל היפוך בנטל ההוכחה ובמקרה זה על התובע מוטל הנטל להוכיח כי הוא אוחז בשטר בתום לב ובעד ערך. הגם שהוראת הסעיף מונה שורה של טענות הגנה אשר בהתקיימן חל כאמור, היפוך בנטל ההוכחה, ההלכה היא שהוראת
סעיף 29(ב)

בפקודה אינה מוגבלת לנסיבות המנויות בה וכי ישנו היפוך בנטל ההוכחה כל אימת שמושך ההמחאה מעלה טענת ההגנה כלפי הנפרע (
ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג
(1) 304 (1979), בפסקה 4; יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית (התשמ"ג-1983), בעמ' 265-263 (להלן – זוסמן); לרנר בעמ' 224).
24.
במקרה זה, הואיל והנתבעת הוכיחה את טענת העדר התמורה, עובר הנטל אל התובעת להוכיח כי היא אוחזת כשורה בשיקים.
25.
סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע כי אוחז עשוי להיחשב כאוחז כשורה אם
נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ונעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל וכן נטל את השטר בתום לב ובעד ערך.
26.
מכאן, שהתנאים לאחיזה כשורה הם: תקינות השטר ושלמותו לפי מראהו; אחיזה בשטר טרם עבר זמנו; העדר ידיעה על חילול השטר; מתן ערך בעד השטר וקבלת השטר בתום-לב. די בכך שאחד התנאים לא מתקיים, כדי לשלול מהתובעת מעמד של אוחזת כשורה בשיקים.
27.
אין מחלוקת כי מדובר בשיקים שסחרותם לא הוגבלה. השאלות שבמחלוקת הן: האם מתקיימים יתר התנאים לאחיזה כשורה ובכלל זה מתן ערך, היות השטר שלם ותקין על-פי מראהו וכן אי ידיעה על חילול השטר קודם לסיחורו.
28.
התובעת טוענת כי אליהו נתן ערך בעד השיקים, שכן קיבל את השיקים ממר חאלד, אשר היה חייב לו כספים, שילם את תמורת השיקים לידי מר שוקרון ומטח ירוק, שהם הנפרעים, ואז המחה את זכויותיו בשיקים לידי התובעת, באמצעות עו"ד גולנזר, וזאת בגין חוב שכר טרחה.
29.
אליהו העיד בעניין זה כי אבו חאלד, אשר היה קבלן משנה שלו, ביקש ממנו לפרוט את השיקים על מנת שיוכל לשלם כסף לפועלים שלו. אליהו פנה לחלפני כספים, פרט את השיקים, ולאחר שנודע לו כי השיקים לא כובדו שילם את תמורתם במזומם לאותם חלפני כספים, שכן ערב לפירעונם של אותם שיקים. בהמשך, המחה אליהו את זכויותיו בשיקים לעו"ד גולנזר, בשל העובדה כי היה חייב לו שכר טרחה, שכן עו"ד גולנזר ייצג אותו בהליך פשיטת הרגל, וזה העביר את השיקים לתובעת, שהינה חברה בבעלותו העוסקת בגביית כספים.


30.
בעניין השיק הראשון, העיד מר יצחק שוקרון, שהינו חלפן כספים, כי אליהו פנה אליו בבקשה לפרוט את השיק וכי מסר למר שוקרון את תמורת השיק במזומן בניכוי עמלה. בהמשך לאחר שהשיק הופקד פעמיים בבנק ולא כובד, פנה לאליהו וזה שילם לו את תמורת השיק הראשון במזומן.
31.
בעניין השיק השני, העיד מר יוסף וייספיש,
כי השיק נמסר לעסק של אשתו בשם מט"ח ריב"ל, ולאחר שהשיק לא כובד, הוא טיפל בעניין ופנה לאליהו, אשר שילם את תמורת השיק במזומן.


32.
מעדותו של אליהו, מר שוקרון ומר וייספיש עולה, כי אליהו הוכיח כי נתן ערך בעד השיקים לאחר שאלה חוללו, שכן שילם את תמורת השיקים לנפרעים במזומן.
33.
יצוין, כי לא הוכח מתן ערך בעד השיקים קודם לחילולם, שכן מר חאלד אשר לטענתו של אליהו חייב לו כספים, לא הובא לעדות.
34.
עוד אוסיף, כי התובעת עצמה, שהינה האוחזת בשיקים, לא הוכיחה כי נתנה ערך בעבור השיקים. כך, לא הוצג הסכם המחאת הזכויות הנטען, לא הוצג הסכם שכר הטרחה בין אליהו לעורך דינו ואף אליהו לא היה יכול לומר בעדותו, מהו סכום שכר הטרחה שהתחייב לשלם לעו"ד גולנזר. מכאן, שלא הוכח כי בחוליה שבין אליהו לעוד גולנזר ולתובעת אכן ניתנה תמורה בעבור השיקים.

35.
ואולם, גם אם אקבל את טענת התובעת כי נתנה ערך בעבור השיקים, או שהיא תובעת מכוח היותו של אליהו כאוחז כשורה בשיקים, הרי שכפי שיפורט להלן לא מתקיימים התנאים הנוספים לאחיזה כשורה הן באליהו והן בתובעת.

36.
סעיף 28 (א)(1) לפקודת השטרות קובע כי תנאי לאחיזה כשורה הוא שהאוחז נטל את השטר כאשר לא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן. מכאן, שידיעת האוחז כי השטר חולל קודם לסיחורו אליו, שוללת אחיזה כשורה.

37.
במקרה זה, השיקים סוחרו לתובעת לאחר שחוללו. כך, מעדותו של אליהו עולה כי הנפרעים הפקידו את השיקים. לאחר שהשיקים חוללו, הם הושבו לידיו ואז הועברו לתובעת. אליהו העביר את השיקים לתובעת לאחר שידע כי אלה חוללו, ואף התובעת לה המחה את זכויותיו בשיקים ידעה כי השיקים חוללו קודם לכן.
38.
מכאן שאליהו אינו יכול להיחשב כאוחז כשורה, שכן ידע על חילול השיקים טרם סיחורם לתובעת, ואף התובעת לה המחה את זכויותיו בשיקים, ידעה על כך.
39.
ואולם, גם אם נאמר כי מלכתחילה אליהו קיבל את השיקים טרם שחוללו, ועל כן יכול הוא להיחשב כאוחז כשורה, הרי שאחיזתו כשורה של אליהו נשללת מהטעם שקיבל שטר שאינו שלם ותקין על-פי מראהו. כך, בתחילה קיבל אליהו לידיו את השיקים מאבו חאלד, מבלי שצויין בהם שם הנפרע. אליהו, או מי מטעמו, הוא זה שמסר את השיקים לחלפני כספים תוך השלמת שם הנפרע על גבי השיקים. אכן, מכוח סעיף 19 לפקודת השטרות, רשאי האוחז בשטר להשלים פרטים החסרים בו, לרבות שם הנפרע.
40.
אך כבר נפסק, כי שטר ללא שם נפרע הוא אינו שטר שלם, ועל כן מי שקיבל את השטר ללא שם נפרע אינו מקיים את הוראת
סעיף 28(א) לפקודת השטרות

ועל כן הוא אינו אוחז כשורה (ראו:

ע"א (ת"א) 2010/05
שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד [פורסם בנבו] ;
ע"א (ת"א) 1527/07
מוסדות נירים ירושלים בע"מ נ' בצלאל
ירון [פורסם בנבו]).
41.
מכאן, שגם אם למחזיק בשטר הייתה רשות להשלים פרט חיוני ובין השאר, את שמו של הנפרע, אין בכך כדי לגרוע מהוראת סעיף 28(א) הקובעת כי "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו". לפיכך, אוחז שנטל מסמך שאינו עולה לכדי שטר חליפין לפי סעיף 3(א), בשל כך ששמו של הנפרע חסר בו, לא נטל שטר חליפין כהגדרתו בסעיף זה ועל-כן אינו יכול לזכות במעמד של אוחז כשורה (
ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצרכי מזון נ' שאול פרל, פ"ד כג

(1) 99 (1969), פסק-דינו של כבוד השופט י' זוסמן, בעיקר פסקה 3;
ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' מנחם קולטון, פ"ד כח
(1) 452 (1974), עמ' 161-159 וכן פסק הדין הנזכר בעניין שחף טקס).
42.
במקרה זה, אליהו, אשר קיבל לידיו את השיקים נשוא התביעה, כאשר שם הנפרע היה חסר בהם, אינו יכול להיחשב כאוחז כשורה בעת קבלת השיקים, שכן היה חסר בהם שם הנפרע, ובוודאי שאינו נחשב לאוחז כשורה כאשר השיקים הושבו לידיו לאחר שחוללו, שכן אז כבר ידע על חילול השיקים והעביר את השיקים לתובעת בידיעה כי אלה חוללו.
43.
עוד אוסיף, כי אין מחלוקת כי השיקים הגיעו לידי התובעת לאחר מועד פירעונם, ומטעם זה אף לא מתקיים בתובעת התנאי הנוסף לאחיזה כשורה לפיו התובעת נעשתה אוחזת השטר לפני שעבר זמנו.

44.
משהגעתי למסקנה כי הן אליהו והן התובעת אינם אוחזים כשורה בשיקים מהטעם שידעו על החילול לפני קבלת השיקים, וכן מהטעם שאליהו קיבל לידיו את השיקים כאשר אינם שלמים ותקינים, די באמור על מנת לדחות את התביעה.
45.
למעלה מן הצורך, אתייחס לטענת הנתבעת בעניין ההסבות על השטר.

46.
הנתבעת טוענת, כי הואיל ונפל פגם בשרשרת ההיסבים וכי לא מופיעות חתימות היסב על בין השיקים, הרי שאין התובעת יכולה להיות אוחזת כשורה.
47.
מעיון בשיק הראשון ניתן לראות כי על גבי השיק מופיעה חתימת היסב של הנפרע: מר יצחק שוקרון ועוד חתימה בלתי ברורה. על השיק השני מופיעה חתימת היסב אחת בלבד של הנפרעת "מטח ירוק".
48.
סעיף 33 (א) לפקודת השטרות קובע כי היסב על-החלק אינו מפרש שום נסב, ושטר שהוסב כך הוא בר-פרעון למוכ"ז.
49.
מכאן, שכאשר חותם המסב את שמו בלבד על גבי המסמך, ללא תוספת כלשהי, זהו היסב על החלק והמסמך הופך להיות שטר למוכ"ז, אשר סיחורו במסירה ואין צורך בחתימת היסב.
50.
במקרה זה, על השיקים מופיעות חתימות היסב של הנפרעים. יתר ההסבות שנעשו הינן בגדר "היסב על חלק", שכן ההסב אינו מפרש נסב, ועל כן סיחורם של שיקים אלה הוא במסירה ולא נדרשות חתימות היסב נוספות.
51.
כאמור, דברים אלה נאמרו למעלה מן הצורך, שכן קבעתי כי לא הוכחה
אחיזה כשורה בשיקים.
52.
סיכומם של דברים: הנתבעת הוכיחה טענת העדר תמורה וכי נפל פגם בזכות הקניין בשיקים נשוא התביעה, ומנגד, התובעת לא הוכיחה כי היא או אליהו,
אשר המחה לה את זכויותיו בשיקים, הינם אוחזים כשורה בשיקים. לפיכך, אני דוחה את התביעה.
53.
התובעת תשיא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.



ניתן היום,
ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 14659-05/13 הקשר המוסיקלי בע"מ נ' אמל איבראהים (פורסם ב-ֽ 21/05/2015)