פסקי דין על ציפורה שטרק | פסקי דין על יוסי צדיק

21844-05/15 ער     22/05/2015




ער 21844-05/15 ציפורה שטרק נ' יוסי צדיק








בית משפט השלום בראשון לציון


22 מאי 2015
ע"ר 21844-05-15 שטרק נ' צדיק






בפני

כב' השופט ארז יקואל

– סגן הנשיאה

המערערת
ציפורה שטרק


נגד

המשיב
יוסי צדיק



החלטה


לפניי כתב ערעור על החלטת רשם מיום 22.4.15,
במסגרתה נדחתה בקשת המערערת למתן

פסק דין
כנגד המשיב בהעדר הגנה.

עסקינן בהחלטת ביניים בהליך בסדר דין מהיר, בו עתרה המערערת לפיצוי בגין לשון הרע בסכום של 70,000 ₪ וכן לפרסום דבר התנצלות פומבי, בגין הדברים שנאמרו לכאורה כלפיה ברשות הרבים. המשיב לא הגיש כתב הגנה מטעמו והמערערת ביקשה שיינתן נגדו

פסק דין
בהעדר הגנה, הכולל פיצוי כספי, נוסח התנצלות ושכר טרחת עו"ד.

בית המשפט דחה את הבקשה, כיוון שלא נרשם בכתב התביעה מספר תעודת הזהות של המשיב כמתחייב מהוראות תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"); כיוון שנוסח התנצלות המבוקש לא נכלל בעתירה שבכתב התביעה ונוכח שסכום שכר הטרחה שהתבקש לא תאם את כללי לשכת עורכי הדין. מכאן כתב הערעור כפי שהוגש.

המערערת טוענת כי החלטת בית המשפט עומדת בסתירה להחלטתו הקודמת באותו עניין מיום
20.4.15, בה ניתנה לה האפשרות להגיש פסיקתה לחתימה ללא ציון מספר תעודת הזהות של המשיב. לטענתה, לאחר שהגישה את הפסיקתה כנדרש, חזר בו כב' הרשם מהחלטתו הקודמת ודחה את הבקשה למתן

פסק דין
.

המערערת מפנה להוראת תקנה 9 לתקנות וטוענת כי יש לציין בכתב התביעה את מספר תעודת הזהות של הנתבע "במידה שניתן לבררה" ואף שלא עלה בידה לעשות כן, אין פגם המצדיק את תיקון כתב התביעה. לגישתה, ככל שיתעורר קושי להוציא את פסק הדין מן הכוח אל הפועל, מדובר בעניין הנתון לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל.

המערערת מדגישה כי כתב התביעה הומצא למשיב כדין, אך זה בחר שלא להגיש כתב הגנתו במועד (ר' נספח 2 לכתב הערעור). לטענתה, אילוצה כעת להמציא את כתב התביעה מחדש, יגרום לה
להוצאות נוספות ולזמן המתנה ארוך.

ביחס לפרסום נוסח ההתנצלות המבוקש, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בקביעתו שנוסח הפרסום אינו נכלל בעתירתה ומפנה לסעיף 35(ב) לכתב התביעה. בנוגע לעניין שכר הטרחה המבוקש בפסיקתה, טוענת המערערת כי לכב' הרשם הסמכות לקבוע את סכום שכר הטרחה וההוצאות בהתאם לנסיבות, כך שגם אם שכר הטרחה שנרשם אינו תואם את כללי לשכת עורכי הדין, אין בכך כדי להוביל להמצאה מחודשת של כתב התביעה.

עיינתי בהודעת הערעור ובנספחיה ולאור מכלול הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על השלמת הדיון מלפני כב' הרשם, על-מנת שיכריע בבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה, לאחר שיונח מלפניו מלוא המידע כמתחייב מהוראת תקנה 7א'(ו) לתקנות. להלן אפרט את הטעמים למסקנתי זו.

אכן, לפי הוראת תקנה 9(3) לתקנות, נקבע כי יש לפרט בכתב התביעה, בין היתר,
את: " שמו של הנתבע וכן מספר זהותו ומקום מגוריו, במידה שניתן לבררם".

לנוכח הברירה המובנית בסיפא להוראת תקנה 9(3) לתקנות, התקבלו בבתי המשפט כתבי בי דין שאינם נושאים את מספר הזהות של בעלי הדין ובשל כך, נוצר קושי בביצוע ההחלטות ופסקי דין על ידי הגורמים שנדרשים ליישמם כגון, רשות האכיפה והגבייה, ביקורת הגבולות וגופים ממשלתיים נוספים.

בתי משפט קבעו כי העדר שיוך שמו של נתבע למספר תעודת הזהות שלו, עלול להוביל ל"בלבול" ולניהול הליכי שווא כנגד בעל דין שגוי וכתוצאה מכך, לפגוע באדם ללא עוול בכפו
(ר' תאמ (חי') 6181-08 אלבז נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י (2.2.2009); ת"א(חי') 24865-12-10 עבד אלכרים סלימן נ' חברת חבמ"ל בע"מ (13.12.2011)).


נחיצות ציון מספר תעודת הזהות של המשיב מודגשת כאשר מבוקש מתן

פסק דין
בהעדר הגנה במעמד צד אחד.

לנוכח קושי זה, הוספה לאחרונה הוראת תקנה 7א.(ו) לתקנות המבהירה, באופן טכני, כיצד על בעל הדין שיוזם את ההליך לנהוג כאשר אין בידיו את מספר תעודת הזהות של יריבו. לשון התיקון קובעת, כי: "... לא היה לבעל דין מספר זהות, יציין זאת בטופס פתיחת הליך אזרחי ובראש כתב בי-הדין ויפרט את הטעמים לכך;..." (ר' ק"ת 7162 מיום 30.8.2012, עמ' 1672).

יוצא שיש להניח בפני
בית המשפט את הטעמים לאי רישום מספר תעודת הזהות של נתבע בכתב התביעה, הן בטופס 1 לפתיחת הליך והן בראש כתב התביעה. בעניינו,
קבע
כב' הרשם
כי: "בהחלטה הקודמת הובהר, כי משהפסיקתא לא נושאת ת.ז. לא ניתן יהא להוציאה אל הפועל. בנסיבות, אפוא, לא מצאתי ליתן

פסק דין
כנגד אדם הנושא שם נפוץ באופן יחסי, בלא שצוין מספר הזהות כמתחייב בתק' 9 לתקסד"א".
כב' הרשם ביסס את החלטתו על הוראת תקנה 9 לתקנות, שיקולי יעילות הוצאת פסק הדין לפועל והקושי הקיים במתן

פסק דין
במעמד צד אחד כנגד משיב שמספר תעודת זהות שלו לא ידוע.
עם זאת, דומה כי הדיון חסר התייחסות להוראת תקנה 7א.(ו) לתקנות.

מעיון בהחלטתו הקודמת של כב' הרשם לצד ההחלטה שבבסיס הערעור, נשקלה פתיחת הדלת להגשת פסיקתה וגם בכך מצאתי חיזוק לצורך בהשלמת הדיון בנושא.

מכל אלו,
הדיון בבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה יתחדש לפני כב' הרשם, לאחר שתניח המערערת מלפניו את טעמיה כנדרש בהוראות תקנות
7א.(א) ו - (ו) לתקנות, בתוך 7 ימים.

ככל שהייתה מאומצת "הגישה השנייה" אשר לסמכותו של בית משפט זה להיעתר לסעד ההתנצלות המבוקש ואיני בטוח שהדיון חצה משוכה זו (ר' ספרו של ש' וינברג "מורה דרך לתביעות לשון הרע" עמ' 214 – 220), עיינתי בסעיף 35(ב) לכתב התביעה וסברתי כי לא נפל פגם בהסתמכות כב' הרשם על היעדר נוסח הפרסום המבוקש מכתב התביעה.

המערערת עותרת בתביעתה "להורות לנתבע לפרסם הודעת תיקון ו/או הודעת הכחשה, בהיקף ובנוסח שבית המשפט הנכבד ימצא לנכון,
וככל שבית המשפט הנכבד יסבור כי בסמכותו הדבר – אף להורות לנתבע לפרסם הודעת התנצלות מתאימה, ואשר תהלום את חומת הפרסום המבזה שפרסם הנתבע". המערערת לא ביארה בכתב התביעה את נוסח ההתנצלות אותה היא מבקשת לפרסם, כמפורט בסעיף (ב) לפסיקתה.

פסיקתה, מטבעה, צריכה לשקף או להבהיר את פסק הדין. כשזה ניתן במעמד צד אחד, נוסח הפסיקתה צריך שישקף את חזית המריבה הידועה לנתבע, מבלי
שיידרש בית המשפט לערוך בה שינויים המצויים מחוץ לידיעתו. בנוסף, סעד ההתנצלות המבוקש חובק מאפיינים שאינם כשל סעד חומרי אחר
וראוי
שיהא לו אפקט ממשי ולא רק כזה שהנו למראית עין. בנסיבות העניין הייחודיות שמלפניי, סברתי כי יש לשקול את העתירה לסעד זה לאחר דיון במעמד הצדדים ולמצער, לאחר יצירת מסגרת התייחסות הולמת בעבור המשיב.

אשר לסכום שכר הטרחה המבוקש, קבע כב' הרשם כי זה אינו תואם את כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו.
גם בעניין זה, לא ציינה המערערת את סכום שכר הטרחה המבוקש ובית המשפט אינו צריך להידרש לתוספות ולשינויים כגון דא אם אינו מוצא לנכון להשלימם בעצמו. עם חידוש הדיון בבקשה, המערערת תשלים את החסר על פי כללי לשכת עורכי הדין.

המזכירות תמציא את ההחלטה לידיעת המערערת וכב' הרשם.

ניתנה היום,
ד' סיוון תשע"ה, 22 מאי 2015, בהעדר הצדדים.











ער בית משפט שלום 21844-05/15 ציפורה שטרק נ' יוסי צדיק (פורסם ב-ֽ 22/05/2015)