פסקי דין על יבגני גנסון

10508-05/14 פ     28/05/2015




פ 10508-05/14 מדינת ישראל נ' יבגני גנסון





בפני

כב' השופט אמיר טובי
בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה
נגד
יבגני גנסון
(עציר)
הנאשמים
נוכחים:
ב"כ המאשימה:
ב"כ הנאשם:
הנאשם באמצעות הליווי

גזר דין

כתב האישום

1. ביום 4.2.15 הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. בכתב האישום נאמר כי בין הנאשם לבין ולדימיר טיחומירוב (להלן:"המנוח") שררו יחסי חברות. ביום 18.4.14, החל משעות אחר הצהריים, שהה המנוח בדירתו של הנאשם לאחר שזה הזמינו לישון אצלו. במהלך שהותם בדירה שתו השניים וודקה ולאחר מספר שעות ביקש המנוח לפרוש לשינה. הנאשם הזהיר אותו לבל יעשה את צרכיו במיטה, כפי שקרה כבר בעבר, והמנוח פנה לישון ונרדם במיטת הנאשם בעוד הנאשם נותר ער.

במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, עובר לשעה 00:20 של יום 20.4.14, הבחין הנאשם כי המנוח עשה את צרכיו במיטה. הנאשם תפס את המנוח, העיר אותו משנתו בצעקות ומשך אותו בכח לרצפה. בעוד המנוח שרוע על הרצפה, היכה אותו הנאשם במכות אגרוף חזקות בכל חלקי גופו. כתוצאה מכך נגרמו למנוח שברים מרובים בצלעות, דימומים תת עוריים, פצעי קרע בפני
ם ובקרקפת ושריטות בגפיים העליונות והתחתונות.

ביום 20.4.14 בשעה 00:22 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם למשטרה שהגיעה למקום והזעיקה צוות מד"א אשר קבעה את מותו של המנוח.

כאמור, ביום 4.2.15, הורשע הנאשם בעבירת הריגה לאחר שנשמעו ראיות בתיק.

ראיות לעונש

3. בפתח ישיבת הטיעונים לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי אין לנאשם עבר פלילי ואין בכוונתה להציג ראיות לעונש לבד מהתסקיר מיום 22.2.15 שהוגש בנוגע למשפחת קרבן העבירה.

4. מטעם הנאשם העידה אחותו, הגב' גלינה גנסון, אחות במקצועה, אלמנה ואם לקטינה עמה עלתה לארץ בשנת 2000. העדה סיפרה כי גדלה יחד עם הנאשם וכי זה היה ילד רגיל, שקט וטוב עם הרבה חברים. כשסיים לימודיו בבית הספר, החל לעבוד בשיפוצים ולאחר מכן התגייס לצבא ובתום שירותו עלה לארץ לבדו. בשנת 1993 הגיעו הורי הנאשם לארץ וגרו עמו משך 11 חודשים אך בסופו של דבר חזרו למולדובה. העדה סיפרה כי הנאשם קיבל בצער את החלטת ההורים להותיר אותו לבדו בארץ. ביחס למצבו המשפחתי, סיפרה הגב' גנסון כי לנאשם שתי בנות, האחת בת 18 והשנייה בת 11, וכי הוא היה אבא טוב שדאג לבנותיו וטיפל בהן במסירות. לאחר גירושיו, הוא נשאר לבד ועבד בשיפוצים אצל קבלנים שונים. העדה סיפרה כי ביקשה מהנאשם בעבר לקבל טיפול נגד ההתמכרות לאלכוהול אך הלה השיב שהכל בסדר וכי הוא יכול להפסיק בכל רגע.

תסקיר אודות בני משפחת הקרבן

5. לצורך הכנת התסקיר, נפגש שירות המבחן עם בניו וגרושתו של המנוח והתרשם כי גם בחלוף כ-11 חודשים ממותו ניכר כי הם חשים כאב עמוק וצער רב על הנסיבות הקשות שגרמו למוות.

המנוח היה כבן 63.5 שנים במותו. בהיותו בן 24 נישא ונולדו לו 3 ילדים מנישואיו. על רקע השינויים החברתיים והמדיניים שחלו בברית המועצות לשעבר, איבד המנוח את מקור פרנסתו לאחר שפוטר מעבודה בה עבד כ-20 שנה. בעקבות כך, הוא נקלע לקשיים כלכליים ובהדרגה החלה להסתמן התדרדרות במצבו כתוצאה משימוש מוגבר באלכוהול. בשנת 1999, לאחר עלייתם לארץ של הבן הבכור והבת עם בני משפחותיהם, עלו לישראל המנוח, אשתו ובנם הצעיר. המנוח החל לעבוד עם חתנו בעבודות שיפוצים ובניין אולם במקביל גם יצר קשרים חברתיים עם עולים מחבר העמים שנהגו להרבות בשתיית אלכוהול. בשנת 2007 חזר המנוח לארץ מביקור משפחתי במולדובה במצב רגשי ירוד שהשפיע על חזרתו לצריכת אלכוהול. בעקבות כך הוא עזב את ביתו בשנת 2009, שכר בנפרד חדר ובשנת 2010 התגרש מאשתו. ילדיו וגרושתו עשו, לדבריהם, כמיטב יכולתם כדי לסייע לו בטיפול ודאגה למצבו, כולל הפנייתו למרכזי גמילה שלא צלחו.
6. בתסקיר שהוגש, התייחס שירות המבחן באופן נפרד לכל אחד מבני המשפחה, אולם איני רואה מקום לפרט את הדברים האישיים בהרחבה, מחמת צנעת הפרט. ייאמר בתמצית כי ההתרשמות היתה שמדובר בבני משפחה שתיארו מצבים משבריים בחיי המשפחה על רקע שינויים ומעברים, איתם הצליחו להתמודד באופן אישי ומשפחתי. זאת מבלי להתעלם ממצבו האישי המורכב של המנוח, שהיה אהוב ומשמעותי במשפחתו. נאמר כי למרות הקשיים בהתמודדות עם מצבו ההתמכרותי של המנוח, גילה כל אחד מבני משפחתו דאגה כנה, אחריות ומסירות בקשר עמו. המוות האלים של המנוח הותיר אותם חשופים להד תקשורתי ופולשני כמו גם להליך משפטי ארוך וטעון עד להרשעתו של הנאשם. שירות המבחן ציין כי הפגיעות והנזקים שנגרמו לבני המשפחה באים לידי ביטוי בעיקר בתחום הרגשי על רקע תחושות הגנתיות המקשות על תהליך עיבוד האבל תוך שבני המשפחה עושים כמיטב יכולתם על מנת לכבד את זכרונו של המנוח בצל מותו המשפיל והמצער.

7. בהתייחס לענישה הביעו בני משפחת המנוח את ציפייתם כי תינתן הכרה מקסימלית לחומרת העבירה ותוצאותיה הקשות. זאת תוך אבחנה ברורה שאין לראות במצב השכרות עילה להקלה בחומרת המעשים. בנושא הפיצוי הכספי, ביטאו בני המשפחה את סירובם לקבל סכום כלשהו מידי הנאשם משום שאינם רואים בכך דבר שיכול לכפר על המעשה הנפשע שביצע.

טיעוני המאשימה

8. בטיעוניה לעונש ביקשה המאשימה לקבוע כי מתחם העונש ההולם, בנסיבות המקרה דידן, נע בין 12 ל-16 שנות מאסר בפועל. לגבי הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה נאמר כי מדובר בקיפוח חיים ובפגיעה בלתי הפיכה בערך של קדושת החיים שהוא ערך עליון. בהקשר לכך הפנתה המאשימה לפסיקת בית המשפט המתייחסת לתרומתם המתחייבת של בתי המשפט למלחמה בנגע האלימות על ידי ענישה מחמירה ומרתיעה, לא כל שכן כאשר מעשה האלימות הביא למותו של הקרבן. עוד הפנתה המאשימה לכך שהקביעות העובדתיות בהכרעת הדין מתייחסות, בין היתר, לאכזריות ולאלימות הקשה והברוטלית שהפעיל הנאשם נגד המנוח, שיקולים המהווים נסיבות לחומרה בכל הקשור לנסיבות ביצוע העבירה. נאמר כי עוצמת האלימות, תוצאותיה ונסיבותיה מעמידה את מעשיו של הנאשם במדרג חומרה עליון. בהקשר לנזק שנגרם מביצוע העבירה, הפנתה המאשימה לתסקיר הקרבן המפרט את הנזקים הנפשיים והרגשיים שנגרמו לבני משפחת המנוח כתוצאה מהריגתו בידי הנאשם.

9. המאשימה הפנתה לפסיקה הנהוגה בנסיבות הדומות למקרה זה, המעידה על הטלת עונשי מאסר לתקופות ממושכות. בתוך כך הפנתה כי בענייננו לא קדם כל ויכוח או ריב בין הצדדים, וקצפו של הנאשם יצא על המנוח בגלל שהלה עשה את צרכיו במיטה, על אף שהמנוח התנצל בפני
ו.

10. המאשימה גם ביקשה להתחשב בקביעת העונש בצורך בהרתעת הרבים נוכח התופעה השכיחה של שימוש באלימות תוך שתיית אלכוהול הגובה מחיר כבד ומחייבת ענישה מחמירה.

נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה והערכים החברתיים שנפגעו, עתרה המאשימה לקבוע, כאמור, כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-16 שנות מאסר בפועל. בנוסף, ביקשה לגזור על הנאשם מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למשפחת המנוח.

טיעוני ב"כ הנאשם

11. בטיעוניו לעונש, טען הסנגור כי הנאשם יליד מולדובה, כבן 44 היום, גדל במשפחה נורמטיבית, השתתף בנבחרת האבקות קלאסית, למד מוזיקה וכשסיים בית ספר, שירת בצבא הרוסי. מיד בתום שירותו הצבאי עלה לארץ לבדו, כשהוא בן 20. משך 24 שנות חייו בארץ לא צבר הנאשם לחובתו רישום פלילי כלשהו. לכן תיאורו על ידי המאשימה כאדם אלים, מסוכן וברוטלי אינו תואם את המציאות ואת העובדה כי מדובר במי שאין לחובתו כל רישום פלילי. הנאשם למד עברית, החל לעבוד בשיפוצים, התחתן ונולדו לו שתי בנות. בשלב כלשהו צבר חובות, פנה לטיפה המרה והחלה התדרדרות בחייו שהובילה אותו למצב שירד מנכסיו, אשתו התגרשה ממנו וסופו של דבר הגיע אל ספסל הנאשמים.

12. ב"כ הנאשם ציין את החומרה בה התייחס בית המשפט למעשיו של הנאשם, במסגרת הכרעת הדין. נאמר כי במובנים מסוימים קבע בית משפט קביעות עובדתיות חמורות מטיעוני המאשימה. עוד נאמר כי על בית המשפט להסתכל על התמונה בכללותה, לרבות העובדה שבלילות שקדמו לכניסתו לבית הנאשם, חי המנוח ברחוב לאחר שהוצא מדירתו ולן ככל הנראה בפרוזדור. הנאשם ריחם עליו ולקח אותו לביתו. לכן, התבקש בית המשפט לבחון את התמונה לרוחבה ולא להסתפק באותן חמש דקות של האירוע.

13. בהקשר להליך המשפטי נטען כי על אף שהנאשם לא הודה בביצוע העבירה שיוחסה לו, הרי הוא ויתר על רובם המוחלט של עדי התביעה וההליך היה ענייני ונקודתי, תוך שנחסך זמן שיפוטי רב. הנאשם גם שיתף פעולה עם גורמי החקירה. הוא זה שהזמין את המשטרה ומסר את גרסתו לאירוע.

לאור זאת, סבור הסנגור כי מתחם העונש ההולם נע בין 3.5 ל-7 שנות מאסר ועתר כי העונש ייקבע בגבול התחתון של המתחם, בהתחשב במכלול הנסיבות המקלות המתבטאות בהעדר עבר ונסיבות אישיות הראויות להתחשבות.

קביעת מתחם העונש

14. בבואו לקבוע את העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בענייננו מדובר בעבירת הריגה שהעונש המירבי שנקבע בצידה, בהתאם לסעיף 298 לחוק העונשין, הינו 20 שנות מאסר.

15. הערך החברתי שנפגע כתוצאה ממעשיו של הנאשם הוא הערך העליון של קדושת החיים ושלמות גופו של אדם. מעשיו הקשים של הנאשם הביאו למותו של המנוח ולכן מידת הפגיעה בערך קדושת החיים הינה במדרג הגבוה ביותר. על כגון דא נאמר בע"א 9396/07 מיקל נ' מדינת ישראל
(4.6.2009):

"קדושת חיי אדם היא ערך עליון. היא נובעת מערכי יסוד אנושיים, היא נובעת מן הערכים שבבסיסה של מדינת ישראל
כמדינה יהודית ודמוקרטית; היא עוגנה בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, הקובע (סעיף 1) כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו..." והאוסר (סעיף 2) על פגיעה "בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם"...לדידנו, יש ליתן משקל לקדושת חיי אדם במובנם בערכי מדינת ישראל
ובעולם ערכים אוניברסלי – "שופך דם האדם דמו יישפך, כי בצלם אלהים ברא את האדם" (בראשית, ט', ו') ראו גם לקשר בין המוסר לצלם דברי ר' עקיבא במשנה אבות ג' א' "חיבה יתרה נודעת לו (לאדם – א"ר) שנברא בצלם".

16. עוד ראיתי להתחשב בנסיבות שקשורות בביצוע העבירה בעובדה כי לתקיפתו של המנוח בידי הנאשם לא קדמה התגרות מצד המנוח והצדדים לא רבו או התקוטטו ביניהם. נכון הוא שהמנוח עשה את צרכיו במיטת הנאשם, אך מיד משזה העירו הוא התנצל בפני
ו על כך (ראו דברי הנאשם עמ' 44 ש' 26 לפרוטוקול ועמ' 49 ש' 25). חרף זאת, תקף אותו הנאשם באכזריות, שבר את צלעותיו והביא בסופו של דבר למותו. ראיתי גם להתחשב לחומרה בעובדה שהנאשם צעיר מהמנוח בשנים רבות וחזק ממנו בהרבה, כפי שהוא עצמו העיד וכי הוא האחראי הבלעדי לאירוע ולנזק הטראגי שנגרם ממעשיו, המתבטא בגדיעת חיי המנוח וגרימת נזק כבד למשפחתו, כפי שפורט בתסקיר.

לקולא ראיתי להתחשב בעובדה שלא קדם למעשה התקיפה כל תכנון מוקדם ומעובדות כתב האישום עולה כי מדובר באירוע ספונטני שהתפתח וככל הנראה יצא מכלל שליטה.

17. לאור מקבץ האמור, אני סבור כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל-14 שנות מאסר בצירוף עונשים נלווים של מאסר מותנה ופיצוי למשפחת המנוח.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

18. בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ראיתי להביא בחשבון את עברו הנקי של הנאשם. מדובר במי שזו הסתבכותו הראשונה בפלילים שכן אין לחובתו הרשעות קודמות וזה מאסרו הראשון. בנוסף ראיתי להביא בחשבון את העובדה שהנאשם הוא זה שהזעיק את המשטרה והוביל אותה לזירת האירוע. נכון הוא שבהמשך הדרך לא הודה הנאשם ולא נטל אחריות על מעשיו, אך אין בכך כדי להוביל להחמרה בעונשו אלא לכל היותר לשלילת ההתחשבות לקולא הניתנת למי שמודה ונוטל, בתוך כך, אחריות על מעשיו. בנוסף ראיתי להתחשב בנסיבות חייו של הנאשם כפי שהשתקפו בעדותה של אחותו.

19. בתסקיר שהוגש צוין כי משפחת המנוח בטאה את סירובה לקבל סכום כלשהו מידי הנאשם משום שאין בכך כדי לכפר על מעשיו. ברי שאין בפיצוי, גבוה ככל שיהיה כדי להחזיר את הגלגל לאחור או לאמוד את הכאב והצער שנגרמו למשפחת המנוח כתוצאה ממעשה הנאשם. קבלת הפיצוי אינה מבטאת אף מחילה מצד משפחת הקורבן אלא הכרה בסבל ובצער שנגרם לה. הפיצוי לא נועד לשקף גם את אמדן הנזק הממשי ויודגש כי לנפגעי העבירה הזכות למצות הליך אזרחי כנגד הנאשם, ככל שימצאו לנכון לעשות כן.

סוף דבר

20. על יסוד מקבץ השיקולים שמניתי לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 11 שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 20.4.2014.

ב. 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם בתוך שלוש שנים עבירת הריגה ויורשע בגינה.

ג. פיצוי לגרושתו של המנוח ולשלושת ילדיו בסך 50,000 ₪ לכל אחד שישולם עד ליום 1.10.2015.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015, במעמד הנוכחים.


בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 10508-05-14 מדינת ישראל
נ' גנסון(עציר)
עמוד 1 מתוך 7









פ בית משפט מחוזי 10508-05/14 מדינת ישראל נ' יבגני גנסון (פורסם ב-ֽ 28/05/2015)