פסקי דין על יהודה יצחק רוזנברג | פסקי דין על דינה רוזליס | פסקי דין על דוד רוזליס |

5868-02/14 א     26/05/2015




א 5868-02/14 יהודה יצחק רוזנברג נ' דינה רוזליס, דוד רוזליס








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"א 5868-02-14 רוזליס ואח' נ' רוזנברג



26 מאי 2015




מספר בקשה:
6

בפני

כב' השופטת
תמר אברהמי


המבקש

(הנתבע/ התובע שכנגד)

יהודה יצחק רוזנברג

נגד


המשיבים

(התובע/הנתבעים שכנגד)

1. דינה רוזליס
2. דוד רוזליס




החלטה

1.
לפני בקשת הנתבע, שהוא אף תובע בתביעה שכנגד (להלן גם "המבקש"), לביטול החלטות ו

פסק דין
שניתנו במעמד צד אחד בדיון שהתקיים ביום 20.11.14 (להלן: "הדיון").

לדיון התייצבו בא כוחם של התובע והנתבעים בתביעה שכנגד (להלן גם "המשיב או המשיבים") והמשיבים עצמם. המבקש ובא כוחו לא התייצבו.

כללי
2.
עניינן של התביעה והתביעה שכנגד בקריסתה של חברה ליבוא ושיווק רהיטים (מרן יבוא ושיווק רהיטים בע"מ) אשר המשיב (2) והמבקש היו ועודם בעלי מניות בה בחלקים שווים ואשר נמצאת בהליך פירוק (להלן: "החברה"). בין הצדדים נחתם הסכם מיום
18.4.12 (להלן: "ההסכם") שעניינו, בין השאר, ב"הזרמת כספים נוספים" לחברה על מנת למנוע את קריסת העסק ובביצוע פעולות למציאת רוכש לעסק.

3.
בכתב התביעה שהוגש ע"י המשיב עתר זה לסעד הצהרתי לפיו דינו של ההסכם מיום 18.4.12 להתבטל. לחלופין עתר המשיב להצהרה ולפיה, בין היתר ובעיקר, יש בהסכם לכל היותר כדי ליצור לו התחייבות עד לסך של 1,290,538 ₪ (בלבד).

המבקש מצדו הגיש כתב תביעה שכנגד ובו עתר לסעד כספי בסך 2.5 מיליון ₪ כמו גם לסעדים הצהרתיים בעניין חבות נטענת של המשיבים לשאת בכל חיוביו והוצאותיו בקשר עם חובותיה של
החברה. במסגרת התביעה שכנגד נטען, בין השאר, להפרה של ההסכם וכן להתנהלות קלוקלת, רשלנית וחסרת תום לב של המשיבים, להפרת חובות אמון, נאמנות, גילוי וזהירות, ולגרימת נזקים ממוניים ושאינם ממוניים.

4.
כעולה מכתבי הטענות, הצדדים חלוקים בשאלה מהי הסיבה לקריסת החברה - האם החברה קרסה בשל הפרת ההסכם (כשיטת המבקש), או שמא הקריסה קשורה להתנהלותו הלוקה של המבקש לאורך השנים (כשיטת המשיב). כן חלוקים הצדדים, בין השאר, בשאלה האם חלו בכריתת ההסכם פגמים המזכים את המשיב בביטולו (ולחילופין, האם יש מקום לפרשו באופן המגביל את חבות המשיב לכדי הסך הנזכר).

5.
התיק נקבע לדיון קדם משפט ליום 20.11.14. זהו הדיון אליו לא התייצבו המבקש ובא כוחו.

6.
במסגרת הדיון עתר ב"כ המשיבים, בהעדר התייצבות למבקש, לקבל את התביעה (ולהורות על ביטול ההסכם מיום 18.4.12), לדחות את התביעה שכנגד ולחייב את המבקש בהוצאות.

הבקשה למתן

פסק דין
בתביעה שכנגד בהעדר התייצבות התקבלה בהתאם להוראות תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות" או "תקנות סדר הדין האזרחי"). בכל הנוגע לבקשה לקבלת התביעה העיקרית צוין, כי התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט עדיין אינה מספקת על מנת לשכנע בזכות לקבלת הסעד המבוקש (בתביעה העיקרית). בית המשפט הפנה לתקנה 157(2) אשר מציינת כי במקרה בו תובע התייצב לדיון ונתבע לא התייצב אליו, על התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו. נקבע כי על המשיב (התובע) להגיש את הדרוש ברמה הראייתית על מנת שניתן יהיה לכל הפחות לדון בבקשה למתן פסק הדין. כמו כן ובנוסף למספר הערות נוספות, נקבע כי המשיב ישקול את דרך ההמשך בהליך ויגיש בקשות בהתאם. התיק נקבע לתזכורת פנימית.

7.
ביום 15.12.14 עתר המבקש לביטול ההחלטות ופסק הדין שניתנו במסגרת הדיון. יצויין כי בהינתן מהות ההחלטות (ונוכח טעוני הצדדים בענין בקשת הביטול) דומה כי ההכרעה המשמעותית אשר המבקש עותר לביטולה היא למעשה פסק הדין בו נדחתה התביעה שכנגד בהעדר התייצבות (להלן: "פסק הדין").

8.
לאחר שמשא ומתן עליו הוצהר לא צלח, הוגשו תגובה מאת המשיבים ותשובה לתגובה מאת המבקש. יוער כי הבקשה אוחזת כ- 25 עמודים (לא כולל תצהיר ונספחים), התגובה אוחזת כ-14 עמודים (כולל "תוכן עניינים" ולא כולל נספחים) והתשובה אוחזת 4 עמודים נוספים.

9.
לאחר עיון בטעונים מצאתי ליתן החלטה בבקשה אף מבלי להורות (באורח שהתבקש) על הגשת תצהירים כאלה ואחרים מאת מי מהצדדים או באי כוחם ועל קיום דיון ובו חקירות של מי מהצדדים ובאי כוחם. כל אלה אינם דרושים ממשית להכרעה בבקשה.

דיון
10.
כידוע, שתי עילות אפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעת בית המשפט.

כאשר קיים פגם בהליך אשר בעטיו היה מקום להימנע ממתן ההחלטה (בעיקר כאשר לא בוצעה המצאה כדין למבקש) יש מקום לביטול החלטה מחובת הצדק (
ex debito justitiae
), וזו תבוטל גם מבלי לבחון את סיכויי הצלחת התביעה/ההגנה, בלא להכריע האם ההחלטה היתה נכונה לגופם של דברים אם לאו, ומבלי לבחון את סיבת אי ההתייצבות. במקרים אחרים מדובר בסמכות הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

ר' לענין זה למשל, רע"א 5448/14 חב' אלגיר טכנולוגיות (2003) בע"מ נ' עו"ד עמית לדרמן מתוקף תפקידו ככונס נכסים
(5.10.14); ע"א 6345/11 מינהל מקרקעי ישראל נ' יומטוביאן (15.5.12); עע"ם 8685/05 המועצה המקומית גדרה נ' משק פטר בע"מ (18.7.10); רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (29.10.00); ע"א 5000/92 בן-ציון נ' עו"ד גורני, נאמן על נכסי בן-ציון (20.2.94); ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי (1.4.54).

11.
במקרה דנן פסק הדין ניתן על יסוד תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי אשר קובעת: "
התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה
; ..
".

בענין הודעה לגבי קיום ישיבת קדם משפט ראוי להזכיר גם את תקנה 142 לתקנות אשר קובעת, כי "
הודעה על קיום קדם-משפט ועל תאריך הדיון בו תומצא לבעלי הדין לפחות חמישה עשר ימים מראש
".

12.
המבקש עותר לביטול פסק הדין וההחלטות שניתנו בדיון מחובת הצדק בשל אי זימונו לדיון. לחלופין עותר המבקש לביטול מכח שיקול דעתו של בית המשפט.

ביטול מחובת הצדק
13.
לטענת המבקש, לא הומצאה לו הזמנה לדיון, אין בנמצא "החלטה כתובה, מפורשת ומתועדת" המורה על קיום הדיון ויש בדבר משום פגם בסמכותו של בית המשפט היורד לשורשו של ענין. המבקש מוסיף וטוען, כי גם מבדיקה שנערכה במערכת הממוחשבת של "נט המשפט", במרכז המידע של מערכת בתי המשפט ובמזכירות בית המשפט, עולה כי לא ניתנה ולא הומצאה לצדדים "החלטה פורמאלית" המורה על קיום הדיון ולא הומצא זימון לדיון.

המבקש טוען כי לא זנח את ההליך וכי אי התייצבותו נבעה לכל היותר מצירוף נסיבות אומלל או טעות מצערת.

14.
הנתונים העולים מתיק בית המשפט הינם כדלקמן: ישיבת קדם המשפט בה עסקינן נקבעה ע"י בית המשפט ביומנו (ליום 20.11.14) במהלך חודש יוני 2014. ככלל, במקרים כאלה (עם קביעת דיון ביומן)
נוצרת במערכת "נט המשפט" משימה של "טיפול בזימון דיון" עבור המזכירות וזו מזמנת בהתאם את הצדדים (יוער כי לא אותרה חובה למתן הוראה בדרך של החלטה "פורמאלית ומפורטת" (כלשון הבקשה) שהעדרה פוגם בסמכות בית המשפט כנטען). מעיון בתיק הממוחשב עולה כי לכאורה ומסיבה לא ברורה (שמא תקלה במערכת המחשוב), במקרה דנן למרות קביעת הדיון, לא הופק ולא נשלח זימון לצדדים לישיבת 20.11.14.

15.
צודק אפוא המבקש בטענה כי לא זומן לדיון, ודאי לא זומן כדין. בהעדר זימון ובהעדר טענה כי מועד הדיון הודע למבקש ע"י הצד שכנגד יש לומר כי לא נמסרה לו "הודעה כראוי" כלשון תקנה 157(3) (אף מבלי להדרש לשאלות של פרשנות בענין זה).

16.
המשיבים סבורים כי למרות שהמבקש לא זומן לדיון, אין מקום לביטול פסק הדין וההחלטות שניתנו בדיון מחובת הצדק. זאת, משום שהמבקש ידע "ברחל ביתך הקטנה" (כלשונם) על קיומו של הדיון מיום 20.11.14.

17.
עמדת המשיבים לגבי ידיעת המבקש על קיום הדיון ביום 20.11.14 נסמכת במידה רבה על שני מסמכים שהוגשו ע"י ב"כ המבקש לבית המשפט עוד בחודש יולי 2014 ומועד הדיון צוין על גבי כל אחד מהם. בכל אחד ממסמכים אלה (האחד מיום 16.7.14 והשני מיום 25.7.15), שהוגשו במסגרת בקשה 3 בתיק הממוחשב, בסמוך למספר התיק צוינו המלים: "קבוע לתאריך 20.11.14 בפני
כב' השופטת תמר אברהמי
".

18.
בענין זה מציין ב"כ המבקש בבקשה (בסע' 10), כי "הח"מ, לכאורה, "ידע" על מועד הדיון" אולם הוא סבור כי בנסיבות הענין אין בידיעה זו (כאשר את המונח 'ידיעה' ציין המבקש במרכאות) כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהליך ונזכרו לעיל היורדים לשורשו וכי בנסיבות, יש להעדיף את כלל "ההמצאה" על פני כלל "הידיעה".


בהמשך, במסגרת הבקשה והתצהירים שצורפו לה, פורס המבקש את נסיבות כתיבת מועד הדיון בשני כתבי בי הדין הנזכרים. בכלל האמור נטען, כי בעת הכנת תגובה מיום 16.7.14 במסגרת בקשה מס' 3, הבחין ב"כ המבקש במועד הדיון שהופיע בצד הימני העליון של המסך (כנראה בתיק הממוחשב במערכת "נט המשפט") וכי מתוך הרגל שמקורו בתקופה שלפני ימי "נט המשפט", בה לשיטתו דרשו מזכירויות בבתי המשפט לציין על גבי מסמכים את שם המותב הדן בתיק ומועד הדיון הקרוב, ציין את מועד הדיון בכותרת המסמך. לגבי המסמך השני בו מופיע מועד הדיון (מסמך מיום 25.7.14), מצהיר ב"כ המבקש כי מסמך זה נוצר באמצעות "שכפול" קובץ התגובה הקודם, כך שכותרות נותרו ללא שינוי ורק תוכן המסמך שונה בהתאם לנדרש.

19.
ב"כ המבקש טוען, כי על פי שגרת העבודה במשרדו, רישום דיונים ביומנים המשרדיים מבוצע בעקבות זימון או כאשר מדובר בדיון שנקבע במהלך דיון אחר (ומבוצע סנכרון יומי של היומנים). נטען כי ב"כ המבקש התמקד בהכנת התגובה ולא נתן דעתו כי יכול ולא ניתנה "החלטה פורמאלית" על קיום הדיון או כי לא הומצא ולא יומצא זימון כדין לדיון וכי מסיבה זו לא בדק הפרקליט האם המועד רשום ביומן המשרדי. ככל שנקף הזמן, ה"ידיעה" על מועד הדיון נשתכחה מזכרונו של ב"כ המבקש כך שבסופו של יום, לא התבצעה בדיקה ולא נרשם מועד הדיון ביומנים המשרדיים, וכך המבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון (וב"כ המבקש מצהיר כי לא הודיע למבקש כלל כי נקבע דיון וכי המבקש עצמו לא ידע על הדיון).

ב"כ המבקש טוען, כי "קבלת זימון לדיון הינה אירוע רב חשיבות, אשר מקבע תודעה ומפעיל שורת פעולות מסודרות של רישום המועד ביומנים המשרדיים" וכי "אי קבלת הזימון שיבשה את עבודת המשרד והובילה לתקלה". אי ההתייצבות נבעה, כך נטען, מצירוף נסיבות אומלל ומצער, ולא חלילה מזלזול בבית המשפט או בהליך.


20.
המשיבים מצדם דוחים את טענות המבקש וטוענים, בין השאר, כי ב"כ המבקש עשה דין לעצמו עת לא התייצב, כי "המסקנה המתבקשת" מידיעה על דיון ואי התייצבות בו היא זלזול "החוסם לחלוטין" את דרכו בחזרה של תובע לבית המשפט, כי אין מדובר ב"טעות משרדית" רלוונטית (אלא עסקינן בתואנות שווא) וכי יש להעדיף את "כלל הידיעה" על "כלל ההמצאה".

21.
אין זה המקום להרחיב בענין הפסיקה הרבה-עד-מאד בבית המשפט העליון ובערכאות הדיוניות בסוגיית "כלל ההמצאה" ו"כלל הידיעה". לדוגמאות בלבד ר' למשל רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.10) (להלן: "ענין אבו עוקסה"); בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (13.11.07); רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (8.7.07); ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט (15.3.01); בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' אוליצקי כריה (1990) בע"מ (8.6.00).

ניתן לציין כי פסק הדין בענין אבו עוקסה (שנכתב בעיקרו ע"י כב' השופטת ארבל) כולל דיון נרחב ומשקף עמדה עדכנית למדי של בית המשפט העליון בכלל ההמצאה ותכליותיו, התפתחות הפסיקה והריכוך שחל לגבי כלל ההמצאה בהקשר תקנה 402 לתקנות, והיחס בין כלל ההמצאה לבין מה שמכונה "כלל הידיעה" (ולמעשה, מהווה דיון גם בסוגיות כמו השתק ומניעות הנוגעות לחובה לנהוג בתום לב דיוני). פסק הדין בענין אבו עוקסה חל לא רק בהקשר המצאה לענין תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי (ר' למשל רע"א 355/15 קינג לפיתוח דימונה בע"מ נ' מ. היכלי זינו (2003) בע"מ (12.4.15)).

22.
בתמצית בלבד יצויין כי מהפסיקה (ענין אבו עוקסה בפרט) עולה כי הכלל הנוהג עודו "כלל ההמצאה", וכי אך מקרים חריגים יוחלו עקרונות מכח "כלל הידיעה", תוך שימוש בעילות של השתק וחוסר תום לב.

בפסק הדין בענין קלינגר (שנזכר לעיל) ציין בית המשפט העליון (בסע' 7 ואילך):

".. כלל "הידיעה" אין פירושו אלא, כי מקום שבו יודע בעל דין ידוע היטב על קיום

פסק דין
בעניינו.. והוא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת בייזום הליך ערעורי, תוך ניצול ביודעין של תקלה שארעה בהמצאה כדין של פסק הדין, כי אז יתכן בנסיבות מסוימות כי חובת תום הלב הדיוני תפעל כחסם וכמניעות לייזום הליך ערעורי... המשותף לאותם מקרים בהם היה בית המשפט נכון למנות את מנין הימים... מיום הידיעה... תחת יום ההמצאה כדין... הוא, דרך כלל, התנהגות חסרת תום לב מצד בעל הדין המערער, שיש בה כדי להצדיק סטייה מן הכלל הנוהג...
.... ההלכה הפסוקה הכירה במצבים חריגים שונים בהם כלל הידיעה גבר על כלל ההמצאה, המתנקזים, במהותם, לדרישת תום הלב הדיוני; הבסיס המשפטי לצורך כך נשען על עילות של השתק, מניעות, והתנהגות הנגועה בחוסר תום לב דיוני...
....חשוב להדגיש, כי בהעדר נסיבות ממשיות של חוסר תום לב דיוני מצד בעל הדין היוזם הליך ערעורי, הכלל המחייב הוא כלל "ההמצאה", וראוי לדבוק בו דרך שגרה.."

23.
בענין אבו עוקסה נקבע כי אין פסול בעמידת בעל-דין על העדר המצאה כדין (חרף ידיעה) ובלבד שעמידה כזו תעשה בתום לב. הפרת חובת תום הלב של בעל דין העומד על זכותו הדיונית כי נפל פגם בהמצאה תבוא מקום בו הוכחה ידיעתו של בעל הדין (למשל, על מתן ההחלטה) ואילו הוא נאחז בפגם בהמצאה או אף עושה שימוש בפגם זה על מנת לקנות לו יתרון דיוני החורג מתכלית התקנות. הודגם כי בכל הנוגע למקרה בו לא בוצעה המצאה כלל (להבדיל מביצוע המצאה שנפל בה פגם), חובת תום הלב תיבחן לאור חלוף הזמן ועת הוכח כי בעל הדין ישב על המדוכה למרות ידיעתו וכי התמהמהותו נובעת למעשה מניסיון להשיג יתרון דיוני (כמו הארכת מועדים להגשת ערעור). יישום עקרון תום הלב ישתנה בהתאם לנסיבות וההֶקשר.

24.
הֶקשר נפוץ, אולי הנפוץ ביותר, בפסיקת בית המשפט העליון בסוגיית "כלל ההמצאה" ו"כלל הידיעה", נוגע לתחילת מנין המועדים הקבועים בדין להגשת ערעור. במקרים כאלה ההכרעה בשאלה זו יכולה לחרוץ את גורלו של בעל דין במובן זכותו להישמע בבית משפט של ערעור.

משמעות דומה ואף רבה יותר יש לסוגיה זו בכל הנוגע, כבענייננו, לשאלת זימונו של בעל דין לדיון, בנוגע למתן

פסק דין
בשל אי-התייצבות. במקרה כזה הכרעה יכולה לחרוץ את גורלו של בעל דין מבלי שניתן לו יומו בערכאה ראשונה, תוצאה שהיא קשה תמיד ומשמעותה חוזקה עם ההכרה בחוקתיות זכות הגישה לערכאות (ר' הערה ברוח זו בהחלטתי בבש"א (ת"א) 175951/03 וילק נ' בנק הפועלים בע"מ (27.1.04) אליה הפנה ב"כ המבקש).

25.
במקרה דנן ברי לא בוצעה המצאה של זימון לדיון. אין מדובר בקיומה של המצאה פגומה בדרך זו או אחרת כי אם בהעדר המצאה. במקביל לכך ברי, כי ב"כ המבקש היה ער למועד הדיון כתוצאה מעיון בתיק הממוחשב מספר חודשים קודם לדיון.

מדובר בתיק בראשית דרכו. הדיון בו עסקינן היה הדיון (המקדמי) הראשון בתיק. אין לפנינו 'היסטוריה' של התנהלות שיש בה כדי להעיד על נסיונות מכוונים לשבש ולהאריך הליכים (וניתן להעיר כי המבקש אינו רק נתבע בהליך אלא גם תובע בתביעה שכנגד ולכאורה אין הוא אך בעל אינטרס לעיכוב והשהיית הליכים).

לא סברתי כי יש בנסיבות הענין, אף לא אלה הנטענות ע"י המשיבים, כדי להביא לקיומה של תשתית המצדיקה הפעלה של השתק ומניעות של המבקש באורח שיבסס סיומו של הליך (התביעה שכנגד) ללא שמיעת טענות המבקש לגופו של ענין.



26.
בהקשר זה ניתן להזכיר גם את העדפתם של בתי משפט לעסוק במהות ככל הניתן (ר' למשל רע"א 9122/06 פרקו נ'
tivona capital corporation
(27.11.06); רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט נכסים ובניין בע"מ (27.02.05)). ידועה גם חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והשלכות מעמדה, לרבות בסוגיות כגון דא (רע"א 4198/05 בן עמי נ' בנק הפועלים בע"מ (2.10.05); רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה, פ"ד נה(5) 43 (10.07.01)).

אכן, לעתים, חרף האמור ועת גדשה הסאה, יש להורות כי הליך פלוני מסתיים מבלי לדון בו לגופו, נוכח התנהלות דיונית חסרת תום לב (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (22.05.12)). ברם, מדובר בחריג ולא מצאתי כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות החלת חריג מסוג זה.

27.
לאור האמור, בהעדר המצאה ומשלא מצאתי כי הנסיבות מצדיקות לחרוג מהכלל, דין ההחלטות שניתנו בדיון מיום 20.11.14 (לרבות פסק הדין בתביעה שכנגד), להתבטל.

ביטול מכח שיקול דעת בית המשפט
28.
להשלמת התמונה יצויין כי לתוצאה דומה תוביל גם בחינתה של העתירה החילופית הנוגעת לביטול פסק הדין מכח שיקול דעתו של בית המשפט.

יוזכר כי במקרה כזה בוחן בית המשפט שני היבטים מרכזיים: מהי הסיבה לאי ההתייצבות לדיון ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין, כאשר על פי רוב שאלת סיכויי ההליך היא עיקר (רע"א 7209/14 ניסן משה נ' לשכת עורכי הדין (10.02.15); רע"א 8186/13 גלעדי נ' ברג (2.2.14); רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (10.8.10); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2.2.09)). ככל שהתשובה לאחת מהשאלות הנ"ל משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.01
); ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ (23.8.93)).

29.
לעניין הסיבה למחדל אי ההתייצבות נדרשנו לעיל. אשר למבחן סיכויי ההצלחה נקבע כי אין בעל הדין חייב להראות כי עמדתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי היא אפשרית, לכאורית (רע"א 9565/09 הנ"ל; ע"א 32/83 אפל נ' קפח (14.7.83); ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן (28.2.63)). נזכיר כי הבקשה לקבל את התביעה העיקרית לא התקבלה במועד הדיון חרף אי התייצבות המבקש, ענין שיש בו כדי להצביע לכאורה על שזו אינה מעלה מתוך עצמה בברור את הבסיס לסעד שהתבקש וממילא, קיומה של הגנה אפשרית. דברים אלה יפים במידה לא מבוטלת גם לתביעה שכנגד שנדחתה בהעדר התייצבות. בין הצדדים נטושות מחלוקות עובדתיות ניכרות. בעצם עמדתו הנחרצת של המשיב בענין קלישות עמדת הצד שכנגד אין כדי להגיע למסקנה, בשלב מקדמי כזה, של העדר סיכוי בקבלת עמדת המבקש. אף אין להפוך את השלב הנוכחי ל'משפט זוטא' בענין סיכויי ההליך (ולא מצאתי לקבל את העתירות לעריכת חקירות).

30.
לאור האמור, גם לפי אמות המידה של ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט, אין מקום לחסימת דרכו של המבקש מהבאת טעוניו לגופו של ענין.

סוף דבר
31.
בהינתן האמור לעיל ומכלול החומר שהובא, הבקשה מתקבלת וההחלטות שניתנו במסגרת הדיון שהתקיים ביום 20.11.14 (לרבות ובפרט פסק הדין בו נדחתה התביעה שכנגד), מבוטלות.

32.
לא מצאתי בראיות ובטעונים האחרים, אשר הובאו מטעם מי מהצדדים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (רע"א 20/15 פרץ נ' ורטיס (18.1.15); רע"א 6509/14 זפט נ' יעקב (3.11.2014)); רע"א 69/12 משה נ' גוהרי (21.3.12); רע"א 1146/11 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (16.8.11); בע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית (26.5.11); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (2008);ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (1983)), ובכלל האמור טענות המבקש בענין הטעייה לגבי (אי) סולבנטיות המבקש והידיעה לגבי תיקי הוצל"פ; בקשות מקדמיות שהגיש המבקש בהליך (כאינדיקציה לחשיבות שהוא נותן לו והעדר זלזול); הטענות ההדדיות המרובות לגופן של התביעה והתביעה שכנגד; טענת המשיב כי ב"כ המבקש אישר לאחר הדיון כי ידע עליו ו"[ה]פטיר קללה עסיסית כלפי כב' השופטת" (ו'הזמנתו' של ב"כ המשיב את ב"כ המבקש לבדיקת מומחי פוליגרף בענין זה באמצעות לשכת עורכי הדין); טענת המשיב לפיה טעות משרדית אינה עולה כדי 'טעם מיוחד' (מינוח שדומה כי לקוח מהלכות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי); דרישת ב"כ המשיב כי ב"כ המבקש יחוייב בהוצאות באופן אישי; עמדת ב"כ המבקש כי על בית המשפט לדרוש מב"כ המשיב "הסברים מפורטים להתנהלותו"; טענת ב"כ המשיב (סע' 196 לתגובה) כי במסגרת הבקשה כלל ב"כ המבקש "איום מרומז" כלפי בית המשפט; ועוד.

33.
אשר להמשך דרכו של ההליך:
א.
בקשות 3 ו-5 לתיק הממוחשב עודן תלויות ועומדות. מדובר בבקשות שהוגשו מאת המבקש ונוכח תוצאת החלטה זו לעיל, יש מקום להדרש אליהן. תגובה לבקשה 3 הוגשה ביולי 2014, המועד להגשת תשובה לפי התקנות חלף לפני זמן רב והבקשה הבשילה לכאורה למתן החלטה. למען הזהירות יצויין כי ככל שלא יוגש דבר עד ליום 7.6.15, חזקה כי אין בדעת המבקש להגיש תשובה. אשר לבקשה 5 - זו הוגשה בחודש יולי 2014 ולא אותרו תגובה או אישור המצאה לצד שכנגד בצירוף בקשה למתן החלטה. ככל שבדעת מי מהצדדים להגיש דבר לגבי בקשה זו, יעשה כן עד לתאריך הנקוב לעיל (7.6.15).
ב.
בית המשפט חוזר על האמור בעמ' 5 ש' 8-13 לפרוטוקול הדיון מיום 20.11.14 (לגבי עו"ד גדיש). ככל שבדעת מי מהצדדים להגיש הודעה בענין קושי, יעשה כן עד ליום 7.6.15.
ג.
הצדדים (עודם) מתנסחים בדרכים שמוטב היה להמנע מהן. כך למשל, ב"כ המשיב לא הסתפק בטענה כי

המבקש ידע "ברחל בתך הקטנה" על קיומו של הדיון מיום 20.11.14 אלא מצא לנכון לכתוב: "ברור כי פרקליט המבקש ידע ברחל ביתך הקטנה על קיומו של דיון ביום
20.11.14.....רחל בתך הקטנה, עם שמלה הלבנה, שעומדת בצל התאנה". בהקשר זה מופנים הצדדים לאמור בסיפא החלטה שניתנה עוד ביום 3.8.14: "
באופן כללי מוצע לצדדים למתן את הטון הננקט במכלול המסמכים המוגשים לבית המשפט (לרבות בענין בקשות הביניים). הדבר אינו משרת את האינטרסים של בעלי הדין ואת הדיון בכלל
".
ד.
התיק יועבר לעיוני ביום 8.6.15.

המזכירות
תמציא ההחלטה לצדדים (ותשומת לבה לביטול פסק הדין בו נדחתה התביעה שכנגד) ותעביר את התיק לעיון לפי האמור לעיל.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ה, 26 מאי 2015, בהעדר.













א בית משפט מחוזי 5868-02/14 יהודה יצחק רוזנברג נ' דינה רוזליס, דוד רוזליס (פורסם ב-ֽ 26/05/2015)