פסקי דין על ירון מרדכי | פסקי דין על ירון דורי | פסקי דין על ירון אמיר |

2602/03 פ     22/02/2005




פ 2602/03 מדינת ישראל נ' ירון מרדכי , ירון דורי , ירון אמיר




121
בתי המשפט
פ 002602/03
בית משפט השלום כפר - סבא
22/02/2005
תאריך:
כבוד השופטת נאוה בכור

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
שמרלינג

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . ירון מרדכי
- נוכח
2 . ירון דורי
- נוכח
3 . ירון אמיר

- נוכח

הנאשמים
להב
ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת דין

1. החלטתי לזכות את הנאשמים 2 ו-3 מהעבירה המיוחסת להם בכתב האישום, ולהרשיע את נאשם 2 בניסיון תקיפתה של המתלוננת, ואת נאשם 1 בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, בו מיוחסת להם עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380+382 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

3. כמפורט בכתב האישום, מיוחס לנאשמים, כי ביום 24/7/00, בשעה 14:00 לערך, ברחוב מצודת בית"ר 3 בבת-ים, על רקע סכסוך עסקי- משפחתי, תקפו הנאשמים 1 ו-2 את אחיו של נאשם 1- זאב ירון (להלן :"זאב" או "מתלונן 1"), בכך שנאשם 2 דחפו והיכהו באמצעות אגרופיו, ונאשם 1 נשך אותו באפו וגרם לתלישתו ולדימום רב, ונשך את אצבעות ידיו. כתוצאה מכך, נזקק מתלונן 1 לתפירת האף ולטיפולים רפואיים נוספים לשיקומו.

כמו כן, תקפו שלושת הנאשמים את עידן ירון (להלן:"עידן" או " מתלונן 2"), בכך שנאשם 1 הכה בו באמצעות אגרופו, ונאשמים 2 ו-3 היכו בו באמצעות קופסאות פח בפני
ו.
כתוצאה מכך נגרמו לו שריטות וחבלות בפני
ו, בצווארו, בחזהו ובגבו.

באותן הנסיבות, תקפו הנאשמים 1,2 את יפה ירון (להלן :"יפה" או "המתלוננת"), בכך שנאשם 2 הטיח בראשה כסא, ונאשם 1 הכה בה באגרופו בעינה ובכל גופה.
כתוצאה מכך, נגרמו לה חבלות בפני
ה ובצווארה.

4. במועד הקראת כתב האישום- כפרו הנאשמים במיוחס להם.

5. ראיות התביעה
בסיס ראיותה של התביעה הינו עדויותיהם של המתלוננים - עידן ירון (ע"ת/8), אביו - זאב ירון (ע"ת/9), אימו, המתלוננת - יפה ירון (ע"ת/10), שוטרים (ע"ת/1 - ע"ת/6), וכן החשמלאי לביא מרצ'לו (ע"ת/7).

ע"ת/8 עידן ירון, פרט בחקירתו הראשית את מהות הסכסוך העסקי -משפחתי בין אביו (ע"ת/9), ואחי אביו (הנאשם 1) - שגרר גם את בני המשפחה האחרים למערבולת חסרת מוצא (נאשמים 2 ו-3 הינם בניו של נאשם 1 ועובדים איתו בעסק המשפחתי).
על פי עדותו, אביו ודודו - היו שותפים בעסק ליצור סוליות שירשו מאביהם (חברת "העקב") בין 74' ל-94' - מועד בו נותקה שותפותם ביוזמת אביו, ונערכה חלוקה בין עסקם ("סולרון") לעסקם של הנאשמים (tnt) באמצעות קיר שחצץ ביניהם, בעוד תשתיות המים והחשמל נותרו לשימושם במשותף.
בנוסף למבנה שבעסק המשותף - היה דונם אדמה ריק, ועל פי הסכם ביניהם ב- 98' ולאחר שזכה נאשם 1 בשטח ברצף עם המבנה שברשותו, הוסכם בין הצדדים כי מחצית מהשטח תוכל לשמש אותם(את העד ומשפחתו) לאחסנה - והם גידרוהו ללא התנגדות.
הם נדרשו לשירותיו של ע"ת/7 - שהינו חשמלאי - שהתקין כבל חשמל מעל שטחו של הנאשם 1 - לחצר המגודרת ששימשה אותו לאחסון.
עקב התדיינויות משפטיות, ולאחר שהוצא צו סגירה לעסק (המשותף), תבע הנאשם 1 את איחוד החלקות, ולובתה התחרות בין האחים (נאשם 1 וע"ת/9).
ב- 4.7.00 נדחתה התביעה - וחברת tnt היתה צריכה לפרק סככות שבנתה.
העד ומשפחתו ביקשו להוסיף כבל תקשורת של מצלמות וידאו ואזעקה (על פי דרישת חברת הביטוח) על הקו שהיה קיים עוד מ-98', כנ"ל.
ביום ו' בשבוע שלפני 24.7.00 - הכבל נחתך.

בתגובה, ביום א' העוקב, 23/7/00 - סגר את ברז המים המוביל לעסקם של הנאשמים, לאחר שנאשם 1 אמר לאביו כי הם חתכו את הכבל. הוגשה אף תלונה במשטרה על חיתוך הכבל.
הנאשמים יצאו מבית עסקם לאחר ניתוק המים - והוא ביקש מנאשם 1 שיאפשר את חיבור הכבל.
הוא התווכח עם נאשם 1, שאף אמר לו שחתך את הכבל כי הוא מפריע לו, כי יעשה בשטחו מה שהוא רוצה, ואף איים עליו במפתח צינורות, שאם לא יפתח את המים - יכהו, וכי יהיו שם רצח ודם, ואף הפנה מילותיו כלפי אביו (של העד ) שיצא לעברם.
הנאשם 1 אף צעק שהוא ישבור רכבים במקום - אך העד עמד בסירובו לחבר את המים, כל עוד לא יחובר הכבל.
הנאשם 1 הזעיק את המשטרה - הגיעה ניידת ובה שוטר ושוטרת - ולהוראת השוטר שביקש להשיב את הסדר - חויבו הצדדים לחבר את המים והכבל.
ע"ת/7 נקרא לחבר את הכבל, ובשעות הערב הגיע, והוא (העד) עלה עמו למתוח את הכבל מעל חצרם של הנאשמים.
הנאשם 2 ו-3 יצאו באיומים וצעקות שירד מגגם ושלא יעז לחבר את הכבל, והוא (העד) התקשר לאביו שיודיע על כך למשטרה. במשטרה פגש נאשם 1 את אחיו שהזהיר מפני פגיעה בכבל - לבל יעצר האחראי לכך.
אביו שב למפעלם - והכבל חובר. למרות זאת, היה המפעל חשוך, וע"ת/7 מצא כי כבל חשמל מזין שעבר דרך החומה החוצצת בין בתי העסק - נחתך.
אביו רץ שוב למשטרה, הגיש תלונה - וזו לא הגיעה למקום.
אביו הלך שוב למשטרה, ובחצות - הלכו הצדדים לבתיהם.
למחרת (יום האירוע), הלך אביו לשוטר הקהילתי (ע"ת/1 - שמואל אילני), שהגיע בשעה 11:00. כל אותה עת הם היו מושבתים מעבודה.
אילני ניסה לתווך בין הצדדים, ניסח הסכם הבנות, וכשביקש העד לצלמו - קרעו אילני וזרקו.
הוא אף ביקש להיכנס עם ע"ת/7 לחבר את הכבל - וסורב על ידי הנאשמים.
הוא ביקש מאילני שיצטרף אליו לדבר עם נאשם 2 ,בשל הקרבה ביניהם בילדותם - ואילני סירב. הוא רצה לדבר עם נאשם 2 - יצא ממשרדו, נעמד מחוץ לדלת הזכוכית של חנותם של הנאשמים - קרא לנאשם 2, שהסתכל עליו בהתנשאות - לצאת, נאשם 2 סימן לו שהוא יכנס אם הוא מעז - והוא נכנס.
הוא שאל את נאשם 2 למה הוא רוצה להגיע, ומה הם מנסים לעשות - ואז קפץ לעברו נאשם 2 כשמבט של אלימות בעיניו, בתנופת חניקה - והוא התגונן ונתן לו אגרוף לפניו.
הנאשם 2 חנקו, קרע את חולצתו, והוא ניסה להוריד את ידיו ממנו, למשוך את בגדיו כדי לצאת או להסתובב ואז שניהם נפלו. אמו צעקה לו מאחוריו לצאת מהחנות וצבטה בשכמותיו, ואז נכנס נאשם 1 ונתן אגרוף בפני
ה של אמו, והטיחה בריצפה, בעוד הוא נאבק עם נאשם 2 על הרצפה.
אביו נכנס וחצץ בין נאשם 1 ואימו - והוחלפו מהלומות בין נאשם 1 ובין אביו.
בעוד הוא נגרר לצדה הימני של החנות - נכנס נאשם 3, אמר "זה הסוף שלכם, עכשיו אתם בשטח שלנו", קפץ על גבו מאחור ואז הוא עזב את נאשם 2, והחל להתגושש עימו. נאשם 3 חבט בצלעותיו וניסה להפילו ארצה, בעוד הוא אחז בו בחניקה וניסה להישאר יציב כשהוא נשען על קיר.
הנאשם 3 צעק כל הזמן לאביו - "את זאב, את יפה, את המספריים", הנאשם 2 פנה להוריו, השתולל בכל כיוון - שבר כסא על אימו, ובעט ברגליה.
אילני היה בחנות ואז נכנס גם ע"ת/7. נאשם 1 הגיע לעברו (של העד), כשנאשם 3 משמאלו, התקרב אליו כשפיו מלא דם מסביב ללסתותיו ומעל סנטרו, אמר לו "גמרתי את אבא שלך", ניסה לנקר את עיניו באצבעותיו, לקח קופסת שימורים ועם החלק החד ניסה להכות בעיניו ובפני
ו - פצעו בגשר האף, וגרם לו שט"ד בעין שמאל (הוצגה תעודה רפואית - ת/8).
אז הגיעו שוטרים למקום, והוא ראה את אביו כשפניו מדממות. הנאשם 2 שבר עליו כסא בנוכחות השוטרים, ובשלב בו נמצא לבד עם נאשם 1 בחנות - אמר לו זה שירצח גם את אימו.
כשראה את נאשמים 2 ו-3 מחוץ לחנות שוכבים על ברכיהם וידיהם קשורות, נאשם 3 סינן מבין שיניו שזה עוד לא הסוף.

ע"ת/9 זאב ירון, מסר בחקירתו הראשית בהמשך לעדותו של בנו (ע"ת/8), כי ב-20.7.00 שררו קנאה ושנאה בינו לבין אחיו (נאשם 1) - עד שזה אמר לו שירצח אותו. מאז הפירוד ביניהם ב-94' היו ביניהם מריבות, שנאה, קנאה, תככים, ולשון הרע נגד בני משפחתו - כשהנאשמים ניסו לפגוע בהם בהיותם מתחריהם.
בהמשך לדחיית התביעה לאיחוד החלקות - נותרה מובלעת קרקע השייכת לו מזרחה לחלקו של אחיו. בהיותו הוא בחלק המערבי של העסק, הוא אחסן בחלק הקרקע שלו קונטיינרים ובהם סוליות, והתקין אזעקה על פי דרישת חברת הביטוח -כשהכבל עבר דרך שטחם של הנאשמים.
ב-21.7.00 (יום ו') נחתך כבל חשמל ששמש את עסקו - והוא ראה באיזור הקונטיינרים כבלים זרוקים, קרועים וחתוכים.
הנאשמים ביקשו להזיק לו ולחבל בגלל הצלחתו, ובעוד שלהם היה הפתרון הזמני של חלוקת העסק - נוח, בשל הרצף הטריטוריאלי של המבנה והשטח - זה לא היה המצב מבחינתו.
הוא התלונן במשטרת בת-ים על הפיצוץ המתרחש במערכת היחסים ביניהם.
ביום א' העוקב (23.7.00) הלך למשטרה, ובהמשך - סגר את שיבר המים שבחלקו.
הנאשם 1 יצא עם צינור, איים להרביץ לו, לרצוח אותו, ולשבור את רכבו - והגיעה ניידת משטרה. להוראת השוטרים כי הנאשמים יחברו את החשמל והוא את המים - כך עשה.
החשמלאי ע"ת/7 הגיע לשם חיבור הכבל - אך הנאשמים לא איפשרו לו ולבנו (ע"ת/8) לחבר את החשמל. הוא רץ למשטרה, שם היה גם נאשם 1 -והשוטר בן הרוש התרה בו כי אם יחתכו הוא ובנו את הכבל - הם יעצרו. הוא התקשר לבנו (ע"ת/8) שהיה על הגג עם ע"ת/7 - ואמר להם לחבר את החשמל.
החשמלאי חיבר את הכבל - אך לא היה מאור. החשמלאי גילה כי כבל שעובר דרך חגורת הבטון בקיר החוצץ ביניהם - נחתך.
הוא הלך למשטרה, וזו לא הגיעה עד 23:00.
למחרת הלך שוב למשטרה, לשוטר אילני, שהגיע וניסה ליישב את ההדורים - ולא הצליח. היה מתח, והם היו חסרי אונים ולא ידעו מה לעשות.
בנו (ע"ת/8) החליט לדבר עם נאשם 2 על מנת לפתור את הבעיה, ואילני התיר לו להכנס לדבר עם נאשם 2 בנוכחות החשמלאי.
בנו רץ ונכנס לחנותם של הנאשמים, אישתו (ע"ת/10) הלכה בעקבות בנה על מנת להוציאו - לאחר איומי הרצח שהופנו אליו, אל אישתו ובנו.
הוא הלך לשם על מנת להוציא את אישתו, וראה את נאשם 1 רוצה להרוג אותה בלוקחו פחית קולה, הכה בה בפני
ה ובתוך עיניה - והוא ניסה להפריד ביניהם.
הוא ראה שנאשם 1 שלף מספריים לעבר בנו, שלא הגיעו לידי נאשם 3 ,והחשמלאי העיפם. הנאשם 1 משכו והפילו על הרצפה, נשך את אגודלו ביד שמאל ובכתפו השמאלית, וכרת את אפו בנשיכה. נאשם 2 זרק עליו כסא שלא פגע בו - אלא באישתו.
הוא אושפז יומיים בבית החולים, נותח 6 פעמים על ידי פלסטיקאי, ולא עבד במשך 3 חודשים.
כשנכנס לחנותם של הנאשמים - הוא ראה את ע"ת/8 "הולך מכות" עם נאשם 2, ואחר כך עם נאשם 3 - שקפץ עליו על גבו. בנו תפסו והורידו מהגב - ותפסו בפינה עד לבוא המשטרה.
הנאשם 2 השתולל, הכה את אשתו, כמו גם נאשם 1 - שמשכו, הפילו, קרב את פיו לאפו - ונשכו באכזריות (הוגשו תעודות רפואיות - ת/9, ת/10, וכן צילומי הפגיעות בו - ת/11 א' - ה').

ע"ת/10 יפה ירון - פרטה בעדותה את רקע הסכסוך בין הנאשמים והמתלוננים, כנ"ל, לרבות היום קודם לאירוע.
ביום האירוע, הגיע אליהם השוטר הקהילתי אילני, ונאשם 1 הכתיב לו נוסח הסכמה שאם יחתמו עליו - יחבר את החשמל. אילני קרע את המכתב.
בנה רצה לשוחח עם נאשם 2, ולמרות שניסתה לעצור בעדו - נכנס לחנותם של הנאשמים.
אחרי 2 שניות היא היתה אחריו, והחלה קטטה בין בנה לנאשם 2. היא ניסתה לדחוף את בנה החוצה - ולא הצליחה.
הנאשם 1 הגיע, תפסה, והכה אותה באגרוף בעין שמאל.
בעלה הגיע "והוציא אותה מהסיפור".
נאשם 2 השתולל, וניסה לפגוע בבנה.
היא הבחינה שבעלה מכוסה דם, וניסתה להוציאו החוצה.
נאשם 2 לקח כסא וניסה להכותה בהם, אך אילני תפסו.
לאחר שהוציאה את בעלה - חזרה פנימה, וראתה את נאשם 1 עם פחית קולה ביד - בנה עמד בפינה ותפס את נאשם 3 - ונאשם 1 ניסה להכותו.
נאשם 3 צעק לאביו לגבי המספריים, נאשם 1 לקחם - אך החשמלאי תפס אותה והוציאה החוצה.
הגיעו השוטרים למקום והוציאו את הנאשם 2 - שהמשיך להשתולל, והשוטרים השכיבוהו.
היא נפגעה בעינה השמאלית, במצחה ומעל השפה כתוצאה ממכותיו של נאשם 1 שנתן לה מכת אגרוף והטיח בה חפץ בראש, או את הראש בקיר.
כתוצאה מכך נגרם לה קרע ברשתית, היא במעקב חצי שנה, אפו של בעלה נכרת, והוא עבר ניתוחים ואשפוזים (הוגשה תעודה רפואית - ת/12).

עוד העידו מטעם התביעה -
ע"ת/1 - אילני שמואל (להלן: "אילני") - שהינו מפקד תחנת השיטור הקהילתי בת ים דרום.
הוא זומן לראשונה למקום כמה ימים טרם 24.7.00 על ידי נאשם 1, שטען בפני
ו על סכסוך רב שנים במקום, שהוא פוחד כי יגלוש לאלימות. הוא הגיע כמה פעמים - אך לא תמיד שוחח עם הנוכחים. ביום האירוע, הגיע עקב קריאתו של המתלונן 1.
על פי דו"ח הפעולה שעך (ת/1) - בהמשך לפניה של זאב ירון, בעל עסק ברחוב מצודת בית"ר 3 בבת-ים, בנושא של סכסוך מסחרי בינו לבין אחיו מרדכי ירון, טען כי הוא חושש שהסכסוך, שנמשך שנים, יגלוש לאלימות - הוא הגיע למפעל "עקב" לצורך גישור, בניסיון ליצור רגיעה, עד החלטה של בית המשפט. הוברר כי מרדכי ירון חתך כבל חשמל למפעלו של המתלונן 1, ואילו זה סגר את אספקת המים. התברר כי השניים עושים חבלות הדדיות, כאשר בניו של מרדכי (דורי ואמיר), משתפים פעולה עם אביהם, ואילו בנו של של זאב - עידן, שלם איתו במעשיו.
במקום נכחה יפה ירון, אשתו של זאב ירון, אשר נשארה פסיבית. מאמצי הפשרה שלו לא הועילו. במהלך השיחה עם עידן ירון בחדר משרדו של אביו, איים באלימות, הוא הסביר לו כי זו אינה הדרך, אך עידן שוב טען כי אין לו מוצא אחר, ולפתע רץ מתוך החדר לעבר משרדו של מרדכי ירון, כאשר בחדר בניו של מרדכי דורי ואמיר והחל תוקף אותם.
הוא רץ אחריו בנסיון להפריד, ולקטטה הצטרפו זאב ואימו, שצעקה וניסתה להפריד.
מרדכי, דורי ואמיר החלו תוקפים את זאב והחלה קטטה רצינית בין כל הצדדים. הוא ראה שאפו של זאב מוכתם בדם ובני המשפחה עם דם בכל גופם. הוא ניסה להפריד, כאשר במהלך הנסיון "חטף" גם הוא עצמו, ראה כסאות נשברים וזכוכיות, ונאלץ להזעיק תגבורת ואמבולנס לפינוי הפצועים.
המעורבים הועברו ע"י יס"מ בילוש לתחנת בת-ים, זאב, מרדכי, יפה ודורי פונו לביה"ח, ועידן ואמיר נשארו בתחנה.

בהמשך, הוסיף העד בעדותו, כי עידן (מתלונן 2) "התחמם" - והוא ניסה להרגיעו. עידן יצא מהמשרד, רץ לעבר חנותם של הנאשמים, והוא לא הבין מה הוא רוצה לעשות, רץ אחריו - וזה הוא הראשון שהשתולל.

בחקירתו הנגדית, אישר העד, כי כשהגיע לזירת האירוע (מצולמת בנ/2 - נ/4) - היו הצדדים נרגשים ונסערים - והוא ניסה לפשר ביניהם וערך טיוטא של הסכם (נ/1), עליו לא חתם מי מהצדדים, כשהנאשם 1 אמר לו כי אם המתלונן 1 יחתום עליו - הוא מסכים גם כן. מתלונן 2 דיבר בנימת אלימות כללית, קם מכסאו, ורץ לכוון משרדם של הנאשמים. הוא רץ אחריו, לא איבד קשר עין עימו (למעט כשייצא ממשרדו), ולאחר שנכנס לחנותם של הנאשמים - ראה אנשים "הולכים מכות".

הוא ראה שנאשם 2 "חטף מכה", והנאשם 1 וזאב מתגוששים - כשפניו של זאב מכוסות דם.
יפה, האם, קיבלה מכת כסא בראשה, וניסתה כל העת להפריד בין הניצים "ומשכה אנשים".
הוא לא ראה מספריים במקום.

הוא ערך דו"ח מעצר לעידן בגין תקיפה חבלנית, ובו ציין כי: "לא נשארה לי ברירה" (נ/5)

ע"ת/2 - אברהמי יעקב
חוקר במשטרת בת ים.
גבה הודעת נאשם 1 מיום 25.7.00 (ת/2) - לפיה (כלשונה) יום לפני כן, בשעה רבע לשתיים, היה במשרדו בקומה השנייה, והבחין בעידן ירון, יפה ירון והשוטר שמואל, נכנסים לחנות לקומת הקרקע. הוא מיד שמע צעקות של בנו דורי... הוא ירד במדרגות ונכנס לחנות, וראה את דורי שוכב על הרצפה, ואת עידן ירון מחזיק את הידיים מאחורה ועם יד שנייה על הראש שלו. יפה ירון בעטה בגבו של בנו, והוא ראה שפניו של בנו זבות דם. קודם כל הוא תפס את יפה ירון וזרק אותה הצידה, ודחף את עידן. הוא נתן לו דחיפה לכיוון השולחן מפני שהוא היה על בנו. באותו רגע נכנס אחיו- זאב, התנפל עליו באגרופים לפנים ולחזה, והפילו ארצה. הוא איבד את הכרתו, והוא זוכר ששני שוטרים הרימו אותו ולקחו אותו לבית החולים וולפסון.
כשירד למטה, ראה את בנו דורי שוכב על הרצפה, עידן עליו, ואמו בועטת בו. כשירד, בנו אמיר לא היה באולם הייצור, וכשהוא קם מעלפונו והוצא החוצה, ראה את אמיר.
הוא לא תקף את עידן באמצעות קופסאות פח. לא היה לו שום דבר ביד, הוא רק שמע צעקות, וזה הכל.
הוא "זרק" את אמו של המתלונן 2, משום שראה אותה תוקפת (דוחפת) את בנו.

וכן, גבה את הודעת נאשם 2, מיום 27.7.00 (ת/3), לפיה (כלשונה), לאחר שהשוטר אילני חזר אליהם מזאב, ולאחר שהאחרון קרע את ההסכם שאילני כתב- אילני בא ואמר שמאותו רגע אין לו מה לעשות. הוא נכנס לחנות שלו, וכעבור דקה- שתיים, עידן ירון התפרץ לחנות תוך הדיפת דלת הכניסה בכח, תקפו באגרופים, והפילו ארצה. הוא תקף את עידן באגרופים בחזרה ככל שיכל, אחריו נכנסה לחנות יפה ירון, ובזמן שעידן רוכן מעליו, בעטה בו בבטנו, באגן וברגליים, ובאותן שניות הוא לא ראה דבר. מרגע שהחלה הקטטה הוא היה במצב של בהלה, והוא לא יכול לפרט מה היה ומה קרה.
כשקם, ראה את עידן ואת אמיר ירון עומדים מאחורי שולחן הקופה ומתגוששים. כשעמד על שתי רגליו- רץ לכיוון עידן ואמיר על מנת לעזור לאמיר, שצעק לו "תזהר יפה מאחוריך". הוא הסתובב, ראה את יפה מניפה כסא, תפס את הכסא ו"הלביש" אותו עליה.
באותן שניות ראה את זאב ואת אביו נופלים לרצפה, היה שם דם רב, והוא שמע את אילני מזעיק עזרה.
הוא תפס כסא, והנחית אותו על יפה. הוא היה בהכרה והיה על הרגליים.
אחיו אמיר החזיק ביד את עידן... אבל הוא לא ראה את אביו.
לשאלה, האם כשראה את הקטטה בין אביו לזאב ראה את אביו נושך את זאב, השיב שהוא לא ראה, הוא רק ראה דם, ראה שהם תופסים זה את זה ושהם נופלים. הוא לא ראה שאביו תקף את יפה.
המספריים המוצגות בפני
ו (מוצג 622/02) שייכות לחנות, והוא לא יודע מי החזיקם.
אם עידן טען שהוא נכנס לעסק ואמר לו "זה מה שאתה רוצה" ושהוא היה הראשון להתנפל על עידן, השיב שזה שקר.
לטענה כי השוטר אילני ציין שהוא ומשפחתו תקפו את המתלונן 1 - השיב שהם התגוננו. הוא לא נגע בזאב, ולא היה ביניהם דבר.
הוא לא יודע מי צעק "תן את המספריים אני ידקור אותו".
הוא נלקח לבית החולים "וולפסון", עשו לו בדיקות וצילומים, הוא נפגע בראשו, באזור השפה, באוזן וכל גופו חבורות.
הוא זה שאמר למרצ'לו לחתוך את הכבל, והוא זה שחתך את הכבל שמרצ'לו העביר לפני שבוע ומחצה, משום שהפריע לו שהעבירו את הכבל בלי לבקש רשות.
הוא אדם לא בריא, ויש לו בעיות לחץ דם, תפקודי לב, וקוצר נשימה, והוא מטופל בכדורים.

בחקירתו הנגדית, אישר העד כי ביקש שהמתלונן 1 והמתלוננת יצולמו (נ/6) כיוון שהבחין בחבלות על גופים - אך לא יודע אם זה בוצע.
הוא לא יכול לאשר כי נאשם 1 סבל מחבלה רפואית, ואינו זוכר אם נאשם 2 צולם.

ע"ת/3 - חנה שושן
חוקרת במשטרת איילון, שגבתה את הודעת נאשם 3 מיום 24.7.00 (ת/4), לפיה (כלשונה), יש להם סכסוך משפחתי לאורך השנים. במשך תקופה ארוכה, משפחתו של דודו, עמו היו להם קשרי עסקים, ולאחר הפירוק ובמהלכו, נהגו באופן אלים. אביו חולה לב, ולכן הוא תמיד מוותר, וכל פעם הם נסוגים כשמתקיפים אותם. ביומיים האחרונים, הניחו כבל חשמל מעל השטח שלהם ללא רשותם, ותוך כדי הסגת גבול, איומים, לגלוג וקריאות תיגר. הכל נעשה בתכנון, הם עשו צעד, והתלוננו במשטרה.
לאחר שהם הניחו את הכבל - הם חתכו אותו, וכעבור יומיים הניחו כבל נוסף. הבוקר, הם קראו לשוטר שינסה לגשר בעניין הסכסוך, והתלוננו כנגדם. כעבור שעה של מו"מ עם השוטר שהלך הלוך ושוב, לא הגיעו להסכמה, והשוטר אמר שאין לו מה לעשות והתכוון ללכת. הוא ראה שאין המשך של מו"מ, ובאותו רגע היתה תקלה במערך היצור. הוא ניגש לאולם היצור, וכעבור 2 דקות חזר לכיוון המשרד. הוא שמע דפיקות בקיר, הבין שיש קטטה ופנה לכיוון החנות.
הוא פתח את הדלת, וראה את עידן, זאב ויפה בתוך החנות בה היו גם השוטר, החשמלאי שלהם, ונהג ערבי עימו הם עובדים... מתקיפים את אביו ואחיו במהלומות ואגרופים. יפה עמדה מאחור והעיפה כיסא וחפצים נוספים על אביו ואחיו, והחפצים והכסא פגעו בהם.
הוא הצטרף לתגרה, במהלומות אגרופים ודחיפות גוף, שהופנו רק כלפי עידן שהיה הצעיר, החזק וגדול הגוף. הוא לא תקף את האחרים. בנקודה הזאת הגיעו השוטרים לחנות... השוטר הצליח בשלב מסוים להתגבר על המהומה בתוך החנות. אחיו דורי הספיק לצאת מהחנות, יפה היתה מחוץ לחנות, השוטר והחשמלאי, תפסו את עידן.
אז,הוא ראה שמכים את אחיו מחוץ לחנות. מאוחר יותר הסתבר שהיו אלה שוטרים בלבוש אזרחי, היתה התקהלות ענקית, וכשראה שמכים את אחיו- תפס את המוט של הכסא שנשבר במהלך הקטטה, וניסה לצאת מדלת החנות. בשנייה שיצא מהדלת, תפסו אותו שני אנשים, הורידוהו, לרצפה ואזקוהו. אחר כך היה עם אזיקים, הוא לא קיבל מכות מאף אחד.
הוא הגיע במהלך הקטטה, ואחרי שהגיע -הקטטה נרגעה.
לשאלה מדוע הלם באגרופיו ולא הסתפק בהפרדה בין הניצים, השיב שהוא למעשה פנה לעידן שהיה האדם האלים והחזק שהיה באותו רגע בחנות. הוא לא יודע אבל... הוא החל את הקטטה. לאחר מכן הוא התגושש איתו על הפינה של הקיר. הוא קפץ ... ו"הדביק" אותו לקיר, מפני שהיכה את אביו.
הוא לא היכה באמצעות המוט, רק החזיקו בידו בסוף הקטטה, והרימו באופן אינסנקטיבי.

בחקירתה הנגדית, אישרה כי קיבלה מאילני מוט עץ שבור - שהושמד (נ/7).

ע"ת/4- ברקוביץ עדי
בלש במרחב איילון.
במועד האירוע התקבלה קריאת מצוקה בשל קטטה באיזור התעשיה בבת-ים בשל שוטר שהיה זקוק לעזרה. הוא הגיע למקום הארוע עם הצוער פאול טנקובסקי וגולן עטרי. מיד ביורדו מהרכב - הבחין בנאשם 3 כשהוא מחזיק מוט ברזל ורץ לכיוון בחור אחר וצעק לו "יא בן זונה". הוא רץ לעברו, צעק לו "עצור משטרה" בהיותו לבוש בבגדים אזרחיים, ואז הדפו הנאשם 3 בחזהו.
הוא עצרו לאחר שהזדהה בתעדות מינוי.
הוא המשיך להשתולל תוך כדי המעצר. היתה המולה במקום, צעקות והרבה מעורבים. הוא תפס את מוט הברזל (כמפורט בת/5).

בחקירתו הנגדית - אישר העד כי על המוט שתפס, שהינו מוט עץ ולא ברזל, היתה טיפת דם - על פי צבעה.
חוזר על עדותו כי המוט נתפס מהנאשם 3, למרות שצוין שמו של נאשם 2 בת/5.

בחקירתו החוזרת - אף הציג את ת/6, דוח המעצר ל נאשם 3, בו צוין כי תפס מידיו מוט עץ, וכי זה אמר בתגובה כי הותקף, ו"היה תחת תקיפה".

ע"ת 5 מאיר זנאטי:
חוקר במשטרת ישראל.
בעקבות הארוע נשוא כתב האישום, יצא לבה"ח וולפסון, ורשם את המזכר ת/7 - לפיו בשעה 17:00 בהנחיייתו של רפ"ק איציק ונגר, יצא לבית החולים "וולפסון", על מנת לבדוק מה קורה עם ארבעה מעורבים בקטטה ותקיפה חבלנית בין בני משפחת ירון, מאחר וחלק מבני המשפחה פונו לבית החולים עם פציעות וחבלות.
במיון הכירוגי בבית החולים מצא את זאב ירון שהיה פצוע בפני
ו, והתברר שאפו נפגע בצורה קשה כתוצאה מהקטטה. כמו כן, על פניו וידיו היו פציעות וחתכים, וכנראה יאושפז.
אשתו, יפה ירון, היתה עם פגיעות בצווארה ושטף דם בעין, וכנראה תשוחרר בהמשך. דורי ירון נפגע, לטענתו, בראשו בפני
ו, ובידיו ורגליו היו חתכים, ולא ידוע אם ישוחרר היום.
מרדכי ירון שוחרר לאחר שקיבל טיפול, ובנו דורי מסר כי היו לו פגיעות קלות בפני
ם ובראש.
לאחר שתיחקר את כל המעורבים (פרט למרדכי ירון ששוחרר), מסר לכולם הזמנות לחקירה. ההזמנה עבור ירון (מרדכי) נמסרה לבנו דורי ירון.

בחקירתו הנגדית, ציין העד כי לו היה מבחין בפגיעות על נאשם 2 כמופיע בנ/8 - היה מציינן. הוא תשאל בע"פ את כל המעורבים- אך תיעד זאת בכתובים, למרות החשיבות שבכך.

ע"ת 6 גולן מטרי:
בלש במרחב איילון.
הוזעק ביום הארוע למקום, הגיע עם עוד מספר ניידות והיו בלאגן וצעקות. הוא ישב ליד הנהג ולבש בגדים אזרחיים.
הוא רץ לעבר נאשם 2 וניסה להשתלט עליו, נפל על הרצפה - והנאשם 2 נלקח לניידת, כשהוא ללא חולצה ודם על גופו.

בחקירה נגדית - אישר כי ערך את דו"ח הפעולה (נ/9), לפיו, בתאריך הנ"ל, בשעה 14:00, בעקבות ארוע תקיפת שוטרים ברח' מצודת בית"ר 3 בבת-ים, הגיע למקום ברכב והבחין באדם ללא חולצה
שסימני דם על גופו, ומכנסיו (ג'ינס) מוכתבים בדם, היוצא מפתח החנות. הוא צעק לעברו "משטרה", וכשבא לתופסו בידו, הנ"ל ניסה להלום בו.
הוא הגן בידו, ותוך כדי, צוות הבילוש שהיה עימו קפץ על הנ"ל ותקפו.
הנ"ל הובא לתחנה, ופרטיו - דורי ירון.

כן ערך דו"ח עיכוב לנאשם 2 (נ/10), בו הגיב כי - "העסק שלי, הם פלשו לעסק שלי".

ע"ת 7 לביא מרצ'לו :
עובד עיריית בת ים שעשה עבודות חשמל לנאשמים והמתלוננים. כמה ימים טרם 20.7.00 הוא התקין כבל לשטח של המתלוננים, נאשם 1 כעס, והכבל נחתך.
הוא היה בזירת האירוע ב-24.7.00.
מתלונן 2 יצא ממשרדם של המתלוננים בהליכה מהירה האופיינת לאופן הליכתו, לאחר ויכוח עם השוטר, אמו יצאה אחריו, היו צעקות וראה התקוטטות ובלגאן בחנותם של הנאשמים.
היו מספריים אצל הנאשם 1, והוא הוציאם מידיו, כדי שלא יהיה בלגאן (עמ' 31 ש' 22).
הוא הלך להפריד.
הוא ראה את מתלונן 1 מדמם בפני
ו מהאף (עמ' 31 ש' 16) ראה את נאשם 3 מתקוטט עם מתלונן 2, אל לא ראה את תחילת הקטטה.

6. ראיות ההגנה
א. נאשם 1 (ע"ה/3) (עמ' 110-101 לפרוטוקול) מסר בעדותו את השתלשלות יחסיהם המשפחתיים והעסקיים עם המתלוננים, עד לפירוק השותפות ביניהם (נ/21) על פי הגרלה - שעל פיה חולקה האדמה השייכת לעסק.
הם התקינו כבל תת קרקעי להספקת מקור כוח חשמלי עצמאי - והיו תלויים רק במים במתלוננים.
בעקבות התדיינויות משפטיות (נ/11, נ/22 א'-ג') - רכש בסופו של דבר את כל המגרש.
עוד כחצי שנה טרם 20.7.00 סרב שהמתלוננים יעבירו כבל ללא רשותם מעל חלקתם - והוא אף אמר זאת לע"ת/7, וב- 20.7.00 התייצב ע"ת/7 וביקש להעביר כבל מתוקף הוראתו של המתלונן 1. המתלונן 2 עשה לעברו תנועות מגונות, הוא הרגיע את ילדיו לבל יגעו בדבר, והם נשארו במקום, בעוד הוא הלך.
בנו (נאשם 2) חתך את הכבל, וכך הבין ב-23.7.00 - כשבנו (נאשם 3) בא אליו - ולא היו מים במקום. המתלוננים עמדו בחוץ קפצו ואיימו עליו ומתלונן 2 אמר לו
שישפך דם ויהיו מכות. הוא נכנס לעסקו כי הרגיש חלש, הזעיק משטרה, והגיעו שוטר ושוטרת שאמרו לו לפנות לערכאות. הוא התקשר לעורך דינו, והלך לביתו ב-17:00.
למחרת היה מתח באויר, הוא ישב במשרדו וראה בטלויזיה במעגל סגור ששוטר נמצא בחצר המפעל. היה זה אילני, שאמר שהוא רוצה לפשר בין הניצים.
אילני ניסח מכתב - ושמע צעקות כי המתלוננים לא מסכימים לו, למרות ניסיון נוסף של אילני לפשר. בנו (נאשם 2) נכנס לחנותם, ונאשם 3 הלך לאולם היצור.
פתאום, במסך של הטלוויזיה במעגל סגור במשרדו - ראה את המתלונן 2, שהינו פרא אדם מילדותו, וגם מתנהג כך - על בנו (נאשם 2) שהינו חלש בשל פגיעה מוחית מגיל 6, המתלוננת נתנה לו בעיטות בפלג גופו התחתון, והוא (נאשם 1) "העיף" אותה.
הוא ניסה לתפוס את מתלונן 2, ול"הורידו " מבנו - ולא הצליח. מתלונן 1 משכו ממתלונן 2, תפסו והפילו כשידו השמאלית מתחת לשולחן, וידו הימנית מתחת לשולחן השני - החל לחנקו, נתן לו מכות בחזהו ובפני
ו - הוא נשכב, והיה "חצי מעולף". הוא החל מאבד נשימתו, מתלונן 1 הכניס את פניו לפיו, והוא ראה את "המוות בעיניים".
מתלונן 1 הכניס את בוהנו לגרונו, הוא היה קשור, לא ראה מה נעשה איתו, לא חשב, וכמעט נהרג.
הוא לא היה מודע למעשיו, אינו יכול לאשר כי נגס את אפו של אחיו (מתלונן 1), אך הרגיש כי זה הרפה אחיזתו בו, הרגיש הקלה, והחל לנשום. הוא נלקח לביה"ח וולפסון בשל הפגיעות בו (הוגשו תעודה רפואית נ/23, וצילומו על ידי בנו למחרת נ/24 א'-ג').
בריאותו רופפת בשל אי ספיקת לב ובעיה נשימתית, הוא אף בעל שעור נכות של 65%, ונוטל תרופות.

גם בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו כי לא הצליח להפריד את מתלונן 2 מבנו (נאשם 2), אחיו נתן לו מכות אגרוף בפני
ו ובחזהו - הוא נשכב ואיבד הכרתו, נחנק, ולא יכל לנשום. אחיו רכן עליו, הוא לא התרומם אליו, ולא יכל להסתובב.

נאשם 2 (ע"ה/1) (עמ' 88-76 לפרוטוקול), ציין גם הוא את רקע האירועים כי המתלוננים הציקו להם כל הזמן, וב- 20.7.00 ניסה מתלונן 2 וע"ת/7, בהסתובבם על גג הסככות בשטחם - להתקין כבל חשמלי. כשהבחין בהם, קרא לאחיו (נאשם 3), והם פנו לע"ת/7 שיפסיק את מתיחת הכבל שהתקנתו היתה מסוכנת ורשלנית על גגות המתכת.
נאשם 1 ונאשם 3 ביקשו מע"ת/7 להפסיק את מתיחת הכבל - והמתלונן 2 התגרה בהם.
הוא אמר לאחיו בסערת רגשות שיחתוך את הכבל, ולקראת סיום העבודה - אמר למתלונן 1 כי יחתוך את הכבל אם זה לא יורד, והמתלונן 1 אמר לו שיהרוג אותו.
כשהלכו המתלוננים - הוא חתך את הכבל (שהיה מונח על תשתית של כבל תקשורת קיים).
ביום א' (23.7.00) אמר לו אביו שאין מים במפעלם ושהמתלוננים איימו עליו שיהרגו אותו - והם קראו למשטרה, שהגיעה אחרי רבע שעה.
בהוראת השוטרים - פתחו המתלוננים את המים.
בשעות הערב ניסו ע"ת/7 והמתלונן 1 לחבר את הכבל כשהיו על הגג - הוא אמר להם שיחתוך את הכבל - ולא חתכו בשנית. כשהגיע למחרת למפעל ראה את המתלוננים, לפי עיניהם, כי הינם על סף פיצוץ. אביו אמר לו שיש שוטר בדלת, הוא פתח את הדלת - והגיע אילני. הוא שאלו למה חתך את כבל החשמל המזין, ואביו הסביר לו את השתלשלות יחסיהם. השוטר כתב נוסח מוסכם עליהם - איתו הלך למתלוננים ומתלונן 1 סרב לחתום עליו. אילני הלך אליהם שוב במטרה לנסות ולפשר.

הוא נכנס לחנותם - ואז הגיע מתלונן 2, רץ לעברו אדום וכועס, צעק עליו, התנפל עליו ונתן לו אגרופים בפני
ו ובפלג גופו העליון. בשל פגיעתו בילדותו במחלה ויראלית - הוא מטופל בתרופות בשל בעית לחץ דם המחלישות אותו.
למרות שאמר למתלונן 2 לצאת - זה הלם בו, הפילו לרצפה, רכן עליו, הכה בו באגרופיו, קרע את חולצתו והמשיך להלום בו.
המתלוננת נכנסה ובעטה בו בצידו השמאלי.
אביו (הנאשם 1) נכנס, משך את המתלוננת, אחיו (נאשם 3) תפס את המתלונן 2, שהיה האגרסיבי, בודדו, והצמיד אותו לקיר.
הוא הרגיש חבוט, המום, צלצולים באוזניו, כוכבים וצללית מול עיניו, וראה בזוית העין את המתלונן 1 נותן מכת אגרוף בחזהו ובפני
ו של אביו, והם התגוששו.
לשמע הזהרתו של נאשם 3 - הסתובב, ראה את המתלוננת מחזיקה כסא - והוא דחפו לעברה.
אביו שכב על הרצפה, בין שולחן המכירה לבין המזגן, המתלונן 1 מעליו, נתן לו אגרופים, ניסה לחנוק אותו, דחפו למטה, ואז צעק אילני בקשר, ונכנסו שוטרים - שתפסו אותו. הוא רצה למנוע בעדם - ופתח הדלת. הוא נלקח לביה"ח וולפסון כשהוא ללא סנדלים, חולצתו קרועה, ופניו מדממות.
הוגשה תעודה רפואית (נ/15), ופגיעותיו צולמו ביום שלמחרת (נ/16 - נ/19).

בחקירתו הנגדית הוסיף הנאשם 2, כי אביו תפס את המתלונן 2, ומתלונן 1 חבט בו כשהמתלונן 2 עוד מכה בו. אביו עזב את מתלונן 2 ואז נתן לו (לנאשם 1) מתלונן 1 אגרוף לחזהו ופניו, והם התקוטטו ביניהם.
אחיו (נאשם 3) נכנס, תפס את מתלונן 2, הצמידו לקיר, וניטרלו. הוא עצמו קם וראה את אביו, כשעליו מתלונן 1.
הוא הסתובב - תפס כסא שהחזיקה המתלוננת, ודחף אותו לעברה.

ג. נאשם 3 (ע"ה/2) (עמ' 101-89 לפרוטוקול) ציין בעדותו את קרות האירועים טרם יום האירוע כמפורט בכתב האישום כפי שתיארוהו הנאשמים האחרים, כשלא ידע, אלא בדיעבד כי אחיו (נאשם 2) חתך את כבל החשמל של המתלוננים.
לאחר נסיונות הפשרה של אילני, שהגיע למקום, הלך לאולם היצור, וכששמע רעשים כקטטה - רץ לעבר החנות, וראה את מתלונן 2 יושב על אחיו (נאשם 2) ומכה בו באגרופיו, כשהמתלוננת בעטה בו, והמתלונן 1 שוכב על אביו (נאשם 1) ומכה בו אגרופיו. הוא תפס את המתלונן 2, והעיף אותו לכיוון הקיר.
הוא הסתובב וראה את המתלוננת מניפה כסא לעבר אחיו (נאשם 2), צעק לו שיזהר, והבין שהדף את הכיסא. אז התפרצו כ-20 אנשים, 3 תפסו אותו ו-3 תפסו את אחיו.

בחקירתו הנגדית ציין, כי המתלוננת זרקה חפצים (עמ' 99 ש' 18) והוא תפס את מוט "הכסא של יפה", האחד שנשבר (עמ' 100 ש' 7-6).

ד. כן העידו 3 עדי הגנה נוספים:
(1) ע"ה/4 פקד רונן סהר - שהינו קצין חקירות בתחנת איילון והיה ממונה על החקירה נשוא כתב האישום.
זירת האירוע לא תועדה, לא נערכו בדיקות מז"פ כלשהן (מוט ומספריים שנתפסו).
פציעת הנאשמים לא תועדה בצילומים.
אינו יודע מדוע לא נחקרה עדה לאירוע שהיתה במקום, ונפטרה בפיגוע הדולפינריום).
(2) ע"ה/5 בלה גרבר - חוקרת בתחנת אילון שחקרה את מתלונן 2. היא רשמה כל מה שאמר.
(3) ע"ה/6 רויטל רנר - חוקרת בתחנת אילון. גבתה את הודעת המתלוננת שהציגה בפני
ה מספריים שנמסרו לה על ידי ע"ת/7.
היא לא זוכרת אם היו עטופים בניילון ולא באחריותה לבקש בדיקות מעבדה.

ה. הוגשו מוצגים נ/1 - נ/24 א'-ג', שצוינו בצד העדויות הרלבנטיות, שבמהלכן הוגשו.

7. דיון ומסקנות
א. לאחר ששקלתי ובחנתי את מכלול השיקולים שהובאו בפני
, הנני מעדיפה את גרסאותיהם של המתלונן 1 והמתלוננת - על פני גרסאות הנאשמים, ובאשר ל מתלונן 2 - ספק נותר בליבי, שלא הוסר, בנוגע לגרסתו בנוגע לתחילת האירוע, ותקיפתו הנטענת על ידי נאשם 2, ובבחינת "פלגינן דיבורא" - מהימנה עלי גרסתו בנוגע להמשך האירועים, המשתלבים עם עדויות התביעה האחרות, וראיותיה, ונוכח סתירות ותמיהות רבות בעדויות הנאשמים עצמם.

ב. אין מחלוקת בין הצדדים כי עובר לאירוע נשוא כתב האישום היתה מערכת יחסים עכורה בין משפחת הנאשמים למשפחת המתלוננים, שקרבת דם ביניהם (נאשם 1 הינו אחיו של מתלונן 1, נאשמים 2 ו-3 הינם בניו של נאשם 1, מתלונן 2 הינו בנו של מתלונן 1, והמתלוננת הינה אשתו של מתלונן 1) - שנבעה מחילוקי דעות עסקיים בדבר דרך חלוקת עסק שירשו הנאשם 1 והמתלונן 1 מאביהם.

הצדדים אף התדיינו בערכאות (נ/12) - וסופו של דבר - נפרדו דרכיהם בחלוקת שטח הקרקע השייכת לעסק המשותף (נכון ליום האירוע נשוא כתב האישום).
המתלוננים, כמו הנאשמים (כל אחד מנקודת מבטו) תארו מריבות, קנאה, שנאה, הצקות תמידיות, ותחרותיות שאפיינו את מערכת היחסים שבין המשפחות הניצות, שעלתה על שרטון, ואף הוגשו בעקבות כך תלונות במשטרה.

על רקע זה, התקינו המתלוננים ב- 20.7.00 כבל אזעקה ווידאו על כבל קיים - מעל חלקם של הנאשמים בעסק - כבל זה נחתך טרם האירוע (20.7.00) - והוגשה תלונה על כך במשטרה על ידי המתלוננים (מתלונן 2 עמ' 35 ש' 4, מתלונן 1 עמ' 49 ש' 12-11).
הצדדים חלוקים בדבר הסכמתם של הנאשמים להעברת הכבל של המתלוננים מעל שטחם - אך בכל מקרה, ובלא קביעת ממצא שבעובדה בקשר להסכמה/אי הסכמה זו - נאשם 2 הודה כי חתך את הכבל (עמ' 78 ש' 16).
למרות שאביו של הנאשם 2 אמר לו, על פי עדותו, לשמור על פרופיל נמוך (עמ' 77 ש' 30-29), ואחיו אמר לו לא להתעסק "עם זה" (עמ' 78 ש' 6-4), ונוכח סירובו של ע"ת/7 ומתלונן 2 להפסיק את מתיחת הכבל - בחר ב"סערת רגשות" (עמ' 78 ש' 4), בלא לוותר, ולאחר שאיים על מתלונן 1 כי אם לא יוריד את הכבל - יחתכו - חתך את הכבל, ובהתנהגותו ניכרה מידה רבה של אלימות וכעס כלפי המתלוננים - שבאו לידי ביטוי גם למחרת.
למול התנהגות זו, בחרו המתלוננים להתלונן במשטרה ביום 21.7.00, וביום 23.7.00 (יום א' שלאחר חתוך הכבל) ומשום שהנאשמים לא איפשרו את חיבור הכבל על ידי ע"ת/7 - התלונן מתלונן 1 שוב במשטרה (עמ' 49 ש' 19) ולאחר שסגר את שיבר המים גם למפעלם של הנאשמים.
טען כל אחד מהצדדים (נאשם 1 בעמ' 104 ש' 7-5, מתלונן 1 עמ' 49 ש' 18-14) כי בעקבות כך איים עליו הצד השני (ובכל מקרה, אף אחד לא ציין זאת בפני
השוטרים שהגיעו למקום - ואף סביר כי שני הצדדים הפנו התבטאויות מאיימות האחד כלפי השני). שוטרים הוזעקו למקום על ידי נאשם 1 - ומתלונן 1 חיבר את זרימת המים.
כבל החשמל חובר מחדש באותו יום על ידי ע"ת/7 - אך בעקבות היעדר מאור במפעלו של המתלונן 1 (עמ' 50 לפרוטוקול) - הלך למשטרה מתלונן 1 בפעם השלישית, ובפעם הרביעית ביום 24.7.00 - כששוחח עם אילני, שאף הגיע למקום.

בהתנהגותו זו, אין ספק כי המתלונן 1 ביטא יחס מאופק למעשי הנאשם 2 שחיבל בכבל ואף בעקבות היעדר המאור במפעלו ביום 23.7.00 - ניסה להעזר בגורמי אכיפת החוק, ולא בכח הזרוע, על מנת ליישב את הסכסוך. הוא אף חיבר את זרימת המים לעסקם של הנאשמים - לאחר שניתקו' כשבניתוק זה - לא גרם לנזק במזיד לרכושם של הנאשמים, או למניעת אפשרות המשך
פעולות המפעל - וזאת לעומת ניתוק חשמל שיש בו השבתה של מפעלו, יחד עם גרם נזק ממשי לרכוש.

סירובו של המתלונן 1 לחתום על נ/1 - לא מצביע על תוקפנותו, בנסיבות בהן מצוי הוא במצב בו חתימתו עלולה לפגוע בזכויותיו המשפטיות - כשעורכי דין מעורבים בסכסוך בין הצדדים' וע"ת/1 אינו הסמכות המשפטית המוסמכת לערוך מסמכים בעלי משמעות משפטית כה רבה ואופרטיבית.

ב"כ הנאשמים הצביע על אפשרות כי לא כבל החשמל נחתך בפעם השניה, וייתכן כי היתה בעיית מאור אצל המתלוננים - אך בכך אין כדי להפחית מחומרת התנהגותו של נאשם 2 בחותכו את כבל החשמל אף לראשונה - שהוביל להתדרדרות האירועים, ונסיבות העדר המאור אצל המתלוננים הביאו אותם באורח הגיוני ונסיבתי להניח כי היו אלה הנאשמים שחיבלו בכבל החשמל - בפעם השניה.

ג. עדותם של המתלונן 1 והמתלוננת הותירו רושם מהימן, שקול, סדור ומדוד, לא הפריזו בתיאור האירועים, כשהמתלוננת אף אמרה באורח מפורש כי נאשם 3 לא תקפה כלל - עמ' 72 ש' 20-17), וכי לא נפגעה מהכסא שהניף לעברה נאשם 2 (עמ' 74 ש' 22).

גרסתה של המתלוננת שהגיעה ראשונה לחנותם של הנאשמים אחרי בנה (מתלונן 2), כי נאשם 1 הטיח בראשה חפץ (או את ראשה בקיר), כי תפסה ונתן לה מכת אגרוף בעין שמאל (עמ' 66 ש' 14-12, עמ' 67 ש' 3-1) - תואמת את ת/12 בנוגע לפגיעה שנגרמה לה - כשהיא מפנה למחולל הפגיעה בה - שהיה הנאשם 1 בהתנהגותו.
המתלוננת מפרטת את הנפת הכסא לעברה על ידי הנאשם 2, שנתפס על ידי אילני - כפי שמפרטים גם המתלוננים וכך גם אילני - פרט בת/1 את נסיונה של המתלוננת להפריד, והכסא שפגע בה (כך גם בעדותו - עמ' 15).
בת/1 אף תיאר אילני את המתלוננת כפסיבית במהלך המו"מ שהתנהל באמצעותו בין המשפחות.
גם המתלונן 1 העיד כי כשבא להפריד את נאשם 1 מהמתלוננת, ראה כי נאשם 1 הכה את המתלוננת בפחית קולה בראשה לתוך עיניה והיא נפצעה (עמ' 52 ש' 6-4, ש' 23), ונאשם 2 זרק עליו כסא - שפגע במתלוננת (עמ' 52 ש' 26).
שאלת פגיעת הכסא במתלוננת אינה מהותית, באשר נאשם 2 מודה בהנפת הכסא ודחיפתו לעבר המתלוננת, ויכול והמתלוננת לא חשה, בהמולת הרגע, ולאחר שנפגעה בפני
ה ובעינה, כי נפגעה על ידי הכסא.
גם מתלונן 2 ראה את שבירת הכסא על אימו (אין מחלוקת על ידי הנאשמים כי אכן נשבר, ונאשם 3 אף לקח מוט ממנו ויצא מחוץ לחנות), וכי נאשם 1 בעט ברגליה, נתן אגרופים בפני
ה, והטיחה ברצפה.
המתלוננת לא זוכרת כי הוטחה ברצפה על ידי נאשם 1 (עמ' 72 ש' 14) ולא צוין על ידה או המתלונן 1 כי בעטו בה, אך אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת מהימנות גרסתו בנוגע לתקיפת אימו (להבדיל מתקיפתו הנטענת שאינה מהימנה עלי).

גרסת הנאשמים בעדויותיהם כי המתלוננת בעטה בנאשם 2, ועל כן פנה אליה נאשם 1 להרחיקה מבנו - אינה נתמכת בגרסתו של אילני לגבי נסיונה של המתלוננת להפריד, כמו גם בתעודה הרפואית של נאשם 2 - שאין בה עדות לפגיעות (התואמות לבעיטות בו) בפלג גופו התחתון [זולת חתכים - ת/7 - שתאמו את שכיבתו על משטח מחוספס (עמ' 88 ש' 19-18)], או לתלונות על בעיטות (נ/15 - נ/19).
גרסת הנאשמים כי נאשם 1 כלל לא תקף את המתלוננת - כלל לא תואם את העדויות על הפגיעה בה - באופן התואם את גרסתה, ובכל מקרה העידה כי הכסא שהניף נאשם 1 לא פגע בה באופן שלא יכל לגרום לפגיעותיה.
בכל מקרה, טענה המתלוננת כי גם לאחר שנפגעה בעינה - יכלה להמשיך ולהבחין במתרחש סביבה - באופן שפרטה.

גרסת המתלוננים כי היו מספריים במקום, שנטל נאשם 1 לאחר שנאשם 3 צעק לעברו כי יקחם - אושרה על ידי ע"ת/7, שלקח המספריים מידיו, וע"ה/6 - כי מספריים הועברו אליה מהמתלוננת, שע"ת/7 מסרם לה.
ע"ת/7 לא זוכר למי נתן את המספריים - אך אין בכך כדי לסתור את גרסתם של המתלוננת ומתלונן 1, כנ"ל, בדבר תוקפנותו של נאשם 1 כלפיהם.

בגרסת המתלונן 1 מאשר הוא את גרסת אישתו, כנ"ל על תקיפתה על ידי נאשם 1, והעיד על פגיעת נאשם 1 בו כשבא להפרידו מהמתלוננת - אותה תקף.
אין מחלוקת בדבר הפגיעה במתלונן 1 (ת/9 - ת/11 א'-ה').
הוא יצא מיד לאחר המתלוננת לעבר חנותם של הנאשמים כדי "להוציא" את אשתו משם - ולאחר שהפרידם - משכו נאשם 1 לרצפה, נשך את אגודלו ביד שמאל, וכן את כתפו, כרת לו את אפו והוא נזקק לטיפול רפואי.
מתלונן 2 לא ראה את פציעת אביו.
הנאשמים מתארים בעדויותיהם כי היה זה המתלונן 1 שמשך את הנאשם 1 ממתלונן 2, שהיה על בנו (נאשם 2) ולאחר שלא הצליח למושכו ממנו והפילו - כשנאשם 1 מפרט כי נחנק על ידו, קיבל ממנו מכות אגרוף בחזהו ובפני
ו, ולא היה מודע למעשיו כי נגס את אפו של אחיו, על מנת להחזיר לו את נשימתו. נאשם 2 חוזר על כך בעדותו, וכך גם נאשם 3.

נאשם 1 טוען למעשה, כי מעשיו חוסים בצל פטור מאחריות פלילית משום שנהג להגנתו העצמית - אך גרסתו זו, כמו גרסאותיהם של הנאשמים 2 ו-3 אינן מהימנות, כבושות, ובלתי הגיונית בעליל, באשר נאשם 1 כלל לא ציין בהודעתו (ת/2), כי נאשם 2 חנקו, אלא כי התנפל עליו באגרופים לפניו וחזהו, הפילו ארצה, ואיבד הכרתו.
בנ/23 ציין בפני
ו רופאו בביה"ח אף כי לא איבד הכרתו במהלך האירוע.
גם אם ניסח הנאשם 1 בעדותו כי הכרתו היתה מעורפלת בלבד - השתמש במהופך באותה טרמינולוגיה בפני
חוקרו - ובפני
רופאו בנוגע לאיבוד/אי איבוד הכרה, ולא ציין דבר בנוגע למצב אחר מודעות בו היה נתון.
עוד יצויין, כי בהודעתו ת/2 ציין נאשם 1 כי לאחר שראה את מתלונן 2 על בנו, שפניו זבות דם - תפס את המתלוננת, העיפה הצידה, ודחף את המתלונן 2 לכיוון השולחן.
לעומת זאת, בעדותו, ציין כי לא הצליח להרחיק את מתלונן 2 מבנו, והיה זה נאשם 3 שעשה כן.
שינוי גרסה זה בא להרחיק את נאשם 1 מתקיפתה של המתלוננת, ולספק הסבר על נסיבות תקיפתו על ידי מתלונן 1 (כי לטענתו זו אך הרחיק את המתלוננת מבנו - ומיד לאחר מכן הותקף על ידי מתלונן 1 ללא כל סיבה, בעודו מנסה "להציל" את בנו המותקף).
יצויין, כי גם מתלונן 2 מציין בעדותו כי היה זה נאשם 3 שמשכו מעל נאשם 2, כפי שמסרו הנאשמים - אך אין בכך כדי ליישב את הסתירות שבין עדותו והודעתו של נאשם 1 בקשר למודעותו למעשיו.
גם הנאשמים 2 ו-3 לא ציינו בהודעותיהם (ת/3 ו-ת/4 בהתאמה) דבר על חניקת אביהם - כשנאשם 2 ציין כי כשבעטה בו המתלוננת - לא ראה דבר, היה בבהלה, ולא יכול לפרט מה קרה, ורק ראה אותם נופלים וכי היה דם רב.
נאשם 3 מתאר בהודעתו כי אחיו ואביו הותקפו במהלומות ואגרופים על ידי המתלוננים והמתלוננת - ולא התייחס כלל להפלת אביו, חניקתו או איבוד הכרה שלו.

אין גם להתעלם ממידת הפגיעה הרבה במתלונן 1 (כעולה מת/9 - ת/11 א'-ה'), וגם אם נתן מכות אגרוף לנאשם 1 (כפי שנראה בנ/21 א'-ג') - התנהגותו של נאשם 1 הינה בלתי מידתית ובלתי
סבירה בנסיבות העניין על מנת למנוע פגיעה בו, ואינה עולה בגדר "הגנה עצמית" (הוא אף שוחרר באותו יום מביה"ח).

סופו של דבר, נמצאות גרסאות הנאשמים בנוגע לתקיפת נאשם 1 על ידי המתלונן 1 - כבושות, ללא הסבר הגיוני, ועל כן הנני מעדיפה את גרסת המתלונן 1 על פניה, על כי נאשם 1 תקפו שלא כדין באופן שהעיד עליו מתלונן 1, ולא משום הגנתו העצמית של נאשם 1.

ד. גרסתו של מתלונן 2
למול גרסתו כי הותקף על ידי נאשם 2 - מצביעות הראיות שהובאו בפני
על תוקפנותו של מתלונן זה, כעולה מעדותו שלו, כי היה בסערת רגשות, מעדותו של אילני כי המתלונן 2 היה "מחומם" והוא (אילני) אף אמר לו שאלימות היא לא הדרך, כי המתלונן 2 הלך לעבר חנותם של הנאשמים ללא קבלת רשות ממנו, רץ לעבר הנאשמים והשתולל שם (עמ' 12 לפרוטוקול), ומעדותו של ע"ת/7 עולה כי הלך בהליכה מהירה לעברם.
גם המתלוננת העידה כי מיד לאחר שיצא בנה ממשרדם - הלכה אחריו (עמ' 66 ש' 11), באופן המצביע על חששה מהתנהגותו, העידה כי היתה מרחק 10 מ' מבנה, ולא העידה כי ראתה אותו משתהה בטרם נכנס לחנותם של הנאשמים (עמ' 71 ש' 14, 12), שלא כפי שהעיד המתלונן 2 (עמ' 36 ש' 25-20).

בנסיבות אלה, נכנס מתלונן 2 לחנותם של הנאשמים והתנפל על נאשם 2 - וגרסתו כי היה זה נאשם 2 שקפץ עליו, חנקו, קרע את חולצתו, תפסו בשתי ידיו - והוא השיב בכך שנתן
לו מכת אגרוף בפני
ו (עמ' 36 ש' 25-23) - אינה מהימנה, ואינה משתלבת עם כלל הראיות בדבר אופן כניסתו למקום, והילך הרוח בו היה נתון.
המתלונן 2 היה זה שנכנס לרשותו של הנאשם 2, בתנופת כעסו - כשהוא נסער וכועס קודם כניסתו - ואף בדו"ח המעצר שנערך לו ציין "כי לא נשארה לו ברירה" (נ/5) כביטוי לתחושת אשם, ובעל יוזמת תקיפתו של מתלונן 2 - ולא ההיפך.

מתלונן 2 אף טען כי כשהגיע נאשם 3 - עזב את נאשם 2 (עמ' 37 ש' 7), באופן המצביע על שליטתו על האירועים ולא התגוננותו מפני נאשם 2.
משכך - אין הנאשם 2 אחראי למעשיו כלפי מתלונן 2, באשר ביקש הוא להגן על עצמו באורח סביר ומיידי כדי להדוף תקיפה שנשקפת ממנה סכנה ממשית של פגיעה בגופו.
נאשם 2 ניסה אמנם להלום בשוטר שקרא לעברו (ע"ת/6) באופן המצביע על מצבו הנפשי באותה עת ועל תוקפנותו - אך אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת הנ"ל.

נאשם 1, נזעק לעזרת בנו שהותקף (במיוחד נוכח בעיותיו ורגישותו הבריאותית של נאשם 2 שנפגע מוחית בילדותו ובריאותו לקויה), ועל פי גרסתו - ניסה/הצליח אך להרחיק המתלונן 2 מבנו, בעוד שלפי מתלונן 2 תקף אותו נאשם 1 בנסותו לנקר את עיניו, ובאמצעות קופסת שימורים ניסה להכותו ופצעו בגשר האף (עמ' 37 ש' 22-19) ועל פי המתלוננת - ניסה לפגוע במתלונן 2 באמצעות קופסת שימורים (עמ' 66 ש' 22-20) ואף נטל מספריים (ש' 23).
לא ניתן לנתק את נסיונו של הנאשם 1 לבוא להגנת בנו המותקף מהרושם שנוצר אצלו כי מתלונן 2 הוא התוקפן, מפניו יש להתגונן, ולאחר שהבחין בו מכה את בנו אף בטלויזיה במעגל סגור ממשרדו - ועל כן תקף את מתלונן 2 במידה סבירה, מיידית ונחוצה, הנותרת בגדר הגנה על אחר, באופן הפוטרו מאחריות פלילית בשל כך.
לא יכולתי לקבוע ממצא שבעובדה בנוגע לגורם לפציעתו של מתלונן 2 (ת/8) - אם על ידי נאשם 2 או נאשם 1 - וזאת בהמשך לגרסת מתלונן 2 כי נפגע בפני
ו מנאשם 1 מקופסת השימורים, כנ"ל.

ואולם, תקיפתה של המתלוננת והמתלונן 1, כנ"ל (ס"ק ג') על ידי נאשם 1 באופן בו נעשו, ותוצאות תקיפתו כנ"ל - אינם בגדר הגנתו העצמית או הגנת בנו.

ה. באשר לנאשם 3 - זה ביקש גם הוא להגן על נאשם 2, ופנה למתלונן 2 על מנת להרחיקו ממנו.
מתלונן 1 ציין, כי נאשם 3 החזיק במתלונן 2 לאחר שנצמדו לקיר, המתלוננת ציינה כי לא היכה אותה, ועל כן, לא מהימנה עלי גרסת מתלונן 2 כי נאשם 3 חבט בצלעותיו, ניסה להפילו או לחנוק אותו (כשאף אחד מעדי התביעה לא ציין זאת).
"קפיצתו" של נאשם 3 על מתלונן 2 היתה על מנת להגן על אחיו, במידה סבירה, מיידית ונחוצה, ועל כן פטור הוא מאחריות פלילית בשל כך.
גם אם נטל נאשם 3 מוט כסא שנשבר, והדף את ע"ת/4 שקרא לעברו "משטרה" - הרי ששוטר זה לא היה לבוש בגדי משטרה, הנאשם סבר כי מכים את אחיו (נאשם 2) - ועל כן, אין בכך כדי להצביע על תוקפנותו.
נאשם 3 צעק לעבר אביו כי יקח מספריים בעת האירוע בחנותם - אך אין בכך לחזק גרסת מתלונן 2 בקשר לנסיבות הגעתו לחנותם של הנאשמים, כשנאשם 3 הגיע בעיצומו של האירוע, וחש לעזרת אחיו המותקף.

ו. לא התעלמתי מהעדויות על מצבם הבריאותי הרעוע של נאשם 1 ו-2 - שלא מנעו את ההתדרדרות וההסלמה של האירוע נשוא כתב האישום בלהט יצרים ובשנאה הדדית, שיכול והעצימה את כוחם הפיסי שהופעל במהלך האירוע.
נאשם 1 שוחרר עוד באותו יום מביה"ח ועל פי ע"ת/5 - לא היו הפגיעות בנאשמים משמעותיות.

ז. מחדלי חקירה
ב"כ הנאשם הצביע על מחדלי חקירה, על כי לא צולמו הנאשמים בפגיעותיהם, לא נבדקו ט"א או שרידים הנחזים כדם, או כי לא נחקרה עדה לאירוע (עובדת בחנותם של הנאשמים שנפטרה לאחר לאירוע בפיגוע הדולפינריום) - אך דבר נוכחותה של העדה לא צויין על ידי הנאשמים עצמם בהודעותיהם, ובדיקות אחרות לא היו רלבנטיות - באשר נאשם 2 הודה בחזקת הכסא ודחיפתו לעבר המתלוננת, והמספריים היו כבדרך שגרה בחנותם של הנאשמים - ונשאו, מן הסתם, ט"א שלהם.

8. סופו של דבר, אני קובעת כממצא שבעובדה, כי נאשם 1 תקף שלא כדין את אחיו (מתלונן 1) בכך שמשכו והפילו לרצפה, נשך את אגודלו השמאלית ואת כתפו וכרת בנשיכה את אפו, באופן המפורט בכתב האישום עד שנזקק לטיפולים רפואיים רבים, לרבות תפירת אפו.
כן, תקף הנאשם 1 שלא כדין את המתלוננת בכך שתפסה, נתן לה מכת אגרוף בעינה השמאלית, הטיח בראשה פחית קולה - וגרם לה חבלות בפני
ה וצווארה.
כן, ניסה (משום הספק אם פגע בו) הנאשם 1 להכות את מתלונן 2 באמצעות קופסת שימורים - אך מעשהו חוסה בצל ההגנה העצמית - כשחש לעזרת בנו.

נאשם 2 ניסה לתקוף שלא כדין את המתלוננת כשהניף לעברה כסא, ובאשר למתלונן 2 - הכאתו אותו חוסה בצל ההגנה העצמית מפני תוקפנותו של מתלונן זה.

נאשם 3 אחז במתלונן 2 והצמידו לקיר - אך חוסה בצל ההגנה העצמית (הגנת אחיו).

9. סופו של דבר, הנני מזכה את הנאשמים 2 ו-3 מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ומרשיעה את נאשם 2 בניסיון תקיפה - על פי סעיף 379 + 25 לחוק, ואת נאשם 1 - בעבירה של תקיפה חבלנית על פי סעיף 380 לחוק.

ניתנה היום י"ג ב אדר א, תשס"ה (22 בפברואר 2005) במעמד הצדדים.

נאוה בכור
, שופטת

עיקרי הכרעת הדין הובאו לידיעת הצדדים.

ב"כ הנאשמים:
אבקש כי הטיעונים לעונש ישמעו במועד נדחה, לאחר שאעיין בהכרעת הדין.

ב"כ המאשימה:
אין התנגדות.

החלטה

1. נדחה לשמיעת טיעונים לעונש ליום 19.4.05 שעה 14:00.

2. הנאשמים מוזהרים בדבר חובת התייצבותם.

ניתנה היום י"ג ב אדר א, תשס"ה (22 בפברואר 2005) במעמד הצדדים.

נאוה בכור
, שופטת

002602/03פ 142 אתי ב.ש.








פ בית משפט שלום 2602/03 מדינת ישראל נ' ירון מרדכי , ירון דורי , ירון אמיר (פורסם ב-ֽ 22/02/2005)