פסקי דין על רעיה שולמית חן | פסקי דין על רוברט חן | פסקי דין על מעיינות זיו בע"מ תאגיד מים וביוב

36584-07/13 א     27/05/2015




א 36584-07/13 רעיה שולמית חן, רוברט חן נ' מעיינות זיו בע"מ תאגיד מים וביוב








בית משפט השלום בקריות




ת"א 36584-07-13 חן ואח' נ' מעיינות זיו בע"מ תאגיד מים וביוב
ח.פ. 514210517




בפני

כב' השופטת
עידית וינברגר


התובעים

1
.
רעיה שולמית חן

ת.ז. 006729172

2
.
רוברט חן

ת.ז. 001068469
ע"י עו"ד רוברט חן


נגד


הנתבע

מעיינות זיו בע"מ תאגיד מים וביוב
ח.פ. 514210517



ע"י עו"ד עפר שפיר ואח'




פסק דין


1.
התובעים מתגוררים בכפר ורדים, וצורכים מים המסופקים להם על ידי הנתבע. הנתבע הינו תאגיד מים וביוב אזורי מיסודן של עריית מעלות תרשיחא, מ.מ.שלומי, מ.מ.כסרא סמיע ומ.מ. כפר ורדים, אשר הוקם בתאריך 1.11.08 מכח חוק תאגידי מים וביוב תשס"א – 2001 (להלן:"התאגיד").

2.
בתאריך 2.12.12 נפגע צינור מים תת קרקעי בחצר ביתם של התובעים, בעת שהתובע שתל עץ בגינה. בעקבות הפגיעה בצינור, החלה נזילת מים בכמות אדירה, אשר הסתכמה לאחר שבועיים, בכ- 681.4 קוב. בעקבות הנזילה, קיבלו התובעים מהתאגיד חיוב עבור צריכת המים בחודשים 11-12/2012 בסך של 10,040 ₪.
התרעה בדבר קיומה של נזילה התקבלה אצל התאגיד, במערכת קריאה מרחוק, בתאריך 5.12.12, ובעקבותיה נשלחה אל התובעים הודעה בדבר קיומו של חשד לדליפה. ההודעה נשלחה בדואר והתקבלה על ידי התובעים בתאריך 16.12.12.

3.
לאחר קבלת דרישת התשלום, ובמסגרת ההתכתבות בין הצדדים, הודיע התאגיד לתובעים כי בהתאם להוראות סעיפים 14-17 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב, והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה) תשע"א – 2011 (להלן:"כללי אמות המידה") רשאים הם להגיש בקשה להכרה בנזילה, אשר תזכה אותם בתעריף מיוחד שיוביל להפחתת אלפי שקלים מגובה החיוב המקורי. לטענת התאגיד, לו היו התובעים ממשים את זכותם להגיש בקשה להכיר בצריכת המים כצריכה חריגה עקב נזילה, היה חיובם מופחת ל- 3,200 ₪ בלבד.


4.
התובעים סירבו להגיש בקשה כאמור, ובתביעה זו הם מבקשים לקבוע כי החיוב החריג נובע מהתרשלותו של התאגיד ומהפרתו חובה חקוקה, שכן היתה מוטלת עליו חובה ליידע אותם בהקדם האפשרי, בשיחת טלפון או באמצעות משלוח מסרון, בדבר הצריכה החריגה.
לטענת התאגיד, דין התביעה להידחות, שכן פעל כדין, בהתאם לכללי אמות המידה והנחיות רשות המים. עוד קודם לכן, טוען התאגיד כי דין התביעה להידחות מחמת טענות מקדמיות.

5.
מספר חודשים לפני מועד הנזילה, הותקן בביתם של התובעים ברחוב האלון 14 בכפר ורדים, מד מים חדש המאפשר קריאה מרחוק. מד המים החדש הינו חלק ממערכת הקר"מ (קריאה מרחוק) שהותקנה על ידי התאגיד.
לטענת התאגיד, מערכת הקר"מ הינה מערכת חדשנית, אשר אין חובה להתקינה על פי דין, וטרם נרכשה על ידי רוב תאגידי המים. התאגיד החליט להתקין את מערכת הקר"מ ולהחליף את מדי המים שהיו מותקנים לצרכנים בתחומו למדי מים מסוג קריאה מרחוק, מתוך כוונה להעניק את השירות המיטבי לצרכניו, אך מאחר שאינו מחויב להתקינה, אין להטיל עליו חובת זהירות מוגברת אם בחר להתקינה.

דיון והכרעה
טענות הסף בדבר העדר סמכות עניינית ואי מיצוי הליכים
6.
בסיכומיו, העלה התאגיד, לראשונה, טענה בדבר העדר סמכות עניינית. על פי הטענה, קבלת הסעד המבוקש, תוך ביטול החיוב, מהווה ביטול או שינוי דברי החקיקה לאורם פעל התאגיד, במועד הנזילה. טענות אלה אינן מצויות, לטענת התאגיד, בתחום סמכותו העניינית של בית משפט זה. סעד זה, לטענת התאגיד, יכול ליתן לתובעים רק בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ.

7.
אין לקבל את הטענה. ראשית, אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה שהדינים אשר חייבו את התאגיד במועד הנזילה דווקא הטילו עליו חובה שבדין לשלוח אל התובעים מסרון מיד עם קבלת הקריאה, בתאריך 5.12.15.
שנית, אף לולא הייתי מגיעה למסקנה זו, טענה לפיה אין אדם חייב לשאת בחוב בהתאם לדרישה שקיבל מתאגיד מים וביוב, אינה נתונה לסמכותו העניינית של בית המשפט העליון.
פסק הדין המנחה בסוגיה הינו
בג"צ 4439/11
מסעדת קדרים ואח' נ' מי כרמל בע"מ (9.01.13), ממנו עולה כי הדרך הנכונה להשיג על דרישת תשלום שהוצאה ע"י תאגיד מים וביוב, הינה באמצעות תובענה לסעד הצהרתי שתוגש לבית המשפט המוסמך על פי סכום הדרישה.
במקרה הנדון, מבקשים התובעים להצהיר כי דרישת החוב ששלחה אליהם הנתבעת פסולה, ולאור גובה החוב, ברור כי בית משפט זה הוא המוסמך לדון בתובענה (ראו גם :
ע"א 38704-10-12
(ב"ש) משה כהן נ' עין נטפים - מפעלי מים וביוב אילת בע"מ(27.03.13),

עת"מ 16128-12-12
אריזות קמה בע"מ ואח' נ' תאגיד המים נווה במדבר
(28.01.13)).

8.
טענת התאגיד לפיה אין הוא מוסמך לפטור את התובעים מתשלום בגין צריכת מים, אלא במידה שהוסמך לכך בחוק, ובהתאם לדין, נכונה כמובן, אלא שאין באמור כדי להוות טענת הגנה, או טענה מקדמית בדבר חוסר סמכות עניינית.
התובעים אינם מבקשים מהתאגיד לפטור אותם מתשלום בגין צריכת המים החריגה, מכח כללי אמות המידה. עילת התביעה שאובה מדיני הנזיקין, ובמסגרתה מתבקש בית המשפט לקבוע כי
אין הם מחויבים לשלם את החוב שנצבר לחובתם בתאגיד, משום שלטענתם נגרם, ברובו הגדול, בשל הפרת חובה חקוקה או התרשלות מצד התאגיד. מדובר בעילת תביעה "חיצונית" לכללי אמות המידה, ודווקא משום כך נתונה היא לסמכותו העניינית של בית משפט זה.
(ראו לעניין זה: פסק דינו של כב' השופט י.פרידמן בו נדונה טענת רשלנות כלפי המוסד לביטוח לאומי בתא"מ(חי') 8227-07-08 אהובה פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי (28.4.11).
הטענה בדבר אי מיצוי הליכים נדחית אף היא, מאותם טעמים.

הפרת חובה חקוקה
9.
העדה מטעם התאגיד, גב' צרפתי, הצהירה כי ביום 5.12.12 התקבלה, לראשונה, התרעה באמצעות מערכת הקר"מ על חשד לדליפה בצנרת הפרטית של התובעים (סעיף 8 לתצהירה, ובעמ' 21 לפרוט'). צרפתי העידה, כי באותו שלב לא ניתן היה לדעת בוודאות אם אכן מדובר בנזילה, שכן לצורך הקביעה אם מדובר בצריכה חריגה מאוד יש להמתין לעריכת בדיקה השוואתית, פעולה אותה מחויב התאגיד לבצע רק בתחילת כל חודש עוקב – כך בהתאם להוראת סעיף 13 לכללי אמות המידה (ראו חקירתה של צרפתי בעמ' 19 ש' 16, עמ' 27 ש' 20-23 ובעמ' 28-29).
למרות זאת, העידה צרפתי, לא המתינה עד לעריכת בדיקה השוואתית וכבר למחרת קבלת ההתרעה, בתאריך 6.12.12 שלחה לתובעים מכתב המתריע על כך שמנתוני התאגיד עולה חשד לנזילה מצינור בנכס התובעים, וכי על התובעים לבדוק את הנושא ולתקן את הנזילה.

10.
צרפתי הצהירה, וחזרה בעדותה על כך שבאותה תקופה טרם נכנסה מערכת הקר"מ לשימוש מלא, ולמעשה טרם "נמסרה" לתאגיד, אלא היתה בגדר "פיילוט" בלבד, אשר במהלכו למד התאגיד את תפקוד מערכת הקר"מ ובחן אותה. עוד הצהירה, כי במועד הנזילה כלל לא היתה אפשרות למשלוח מסרון מאחר שאפיון זה היה מצוי עדיין בשלבי פיתוח (סע' 6 לתצהירה, ועמ' 21, 30 לפרוט').
הטענה אינה מדויקת, שכן מחקירתה הנגדית של צרפתי עולה כי הסכם ההתקשרות בין התאגיד לחברת ארד טכנולוגיות מדידה בע"מ, עמה התקשר לשם הקמת מערכת הקר"מ ואחזקתה, נחתם עוד בחודש יולי 2011 כלומר כשנה וחצי לפני מועד הנזילה (נ/3).
בהתאם להסכם, תקופת ה"פיילוט" במסגרתה יותקנו 500 מדי קריאה בבתי צרכנים, ובהתאם לסעיף 19 להסכם תקופת ה"פיילוט" ערכה חודשיים בלבד.
צרפתי לא ידעה לומר האם מד הקריאה בבית התובעים היה אחד מאותם 500 שהותקנו במסגרת הפיילוט, מתי החל הפיילוט ומתי הסתיים, אך אישרה כי למיטב זכרונה החלה המערכת לפעול בספטמבר 2012 (ראו עדותה בעמ' 40-41 לפרוט').
הטענה כי המערכת היתה בשלבי הפעלתה הראשונים הינה טענת הגנה של התאגיד, ולפיכך הנטל להוכיחה מוטל עליו. העדה היחידה שהעידה מטעם התאגיד היא גב' צרפתי, אשר לא ידעה לומר מתי בדיוק הסתיים הפיילוט והחלה העבודה עם המערכת.
משלא הובאה מטעם התאגיד כל ראיה לסתור, יש לקבל את טענת התובעים לפיה המערכת החלה לפעול בסמוך לחתימת ההסכם, ובמועד הנזילה, כשנה וחצי לאחר מכן, אושרה כבר המערכת על ידי התאגיד, והחלה פעולתה הסדירה, כך שלא היתה עוד בגדר "פיילוט".

11.
בתאריך 1.2.12 התפרסם תיקון לכללי אמות המידה בק"ת 7085 (ת/6). במסגרת אותו תיקון, נוסף לכללים סעיף קטן (ג1) המורה כדלקמן:
"נוכחה החברה בבדיקה השוואתית, כי הכמות שנמדדה מהווה צריכה חריגה מאוד, תפעל החברה כאמור בסעיף קטן (ג) וכן, אם יש ברשותה מספר טלפון של הצרכן, תעשה מאמץ סביר להודיע לו בלא דיחוי, בטלפון או באמצעות מסרון, כי צריכתו חריגה מאוד. בהודעה תפרט החברה את הכמות שנמדדה ואת שיעור הגידול בצריכה. החברה לא תפנה באמצעות מסרון אם הודיע לה הצרכן כי אינו מעוניין לקבל הודעה בדרך זו." (ההדגשה אינה במקור – ע.ו).


כאשר נשאלה צרפתי האם התקנות שהציגה (נ/5) היו בתוקף בעת האירוע, השיבה בשלילה והעידה כי נכנסו לתוקפן רק בשנת 2015. עוד הוסיפה העדה וציינה כי "המסרון זה משהו חדש שנכנס עכשיו" ( בעמ' 26 ש' 18).
העדות לוקה בטעות ברורה, שכן התיקון לתקנות, פורסם בקובץ התקנות 7805 מיום 1.2.12 ובו הוסף סעיף 13(2)(ג1) המחייב לשלוח מסרון בעת גילוי צריכה חריגה מאוד.

12.
אין חולק, אם כן, כי התיקון לכללי אמות המידה היה בתוקף במועד האירוע הנטען.
עוד אין חולק, כי כללי אמות המידה, ובכלל זה התיקון מיום 1.2.12 אינם מבחינים בין תאגיד
העושה שימוש במערכת קר"מ לבין כזה שאינו עושה שימוש במערכת כזו.
קריאת מונה, שלא באמצעות מערכת הקר"מ, נעשית פעם בחודש, בעוד שמערכת הקר"מ מאפשרת קריאת נתונים בזמן אמת.
יש לבחון, אם כן, האם במקרה הנדון, לאור העובדה שבבית התובעים הותקן מד קריאה מרחוק, והתאגיד הפעיל מערכת קר"מ, התקיימו התנאים בהם מחויב היה התאגיד למסור לתובעים הודעה בדבר חשד לנזילה, באמצעות הטלפון או באמצעות משלוח מסרון.

13.
בטרם אמשיך בדיון, אבהיר, אף שהטענה לא הועלתה על ידי התאגיד, כי כללי אמות המידה הן דין, ולפיכך חובה חקוקה, לצורך דיון בעוולת הפרה חובה חקוקה הקבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). למען הסר ספק, יוער כי הפסיקה מורה שאף חוזר של רגולטור המוסמך בדין לפקח על פעילותו של גוף פרטי באותו תחום, אינן המלצות גרידא, אלא הנחיות מחייבות שיש לאוכפן (ראו:
רע"א 10641/05

הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' חביב אסולין)

14.
"צריכה חריגה מאוד" מוגדרת בסעיף ההגדרות בכללים בזו הלשון:
"כמות המים שנמדדה במד מים, השווה או עולה על 200 אחוזים מהצריכה הרגילה במד המים, ובלבד שלא תפחת מ- 30 מטרים מעוקבים לחודש במד מים משויך, ובמד מים ראשי בנכס – ממכפלת 30 מטרים מעוקבים לחודש במספר הצרכנים הרשומים בנכס."

מד המים של התובעים הינו מד מים משויך, שכן התובעים מתגוררים בבית פרטי.

עיון בנתוני הקריאה, עליהם אין חולק, מלמד כי במקרה הנדון הצביעה הקריאה על "צריכה חריגה מאוד" באופן ברור. ממוצגים ת/4 ו-
ת/5 עולה כי הקריאה ביום 5.12.12 היתה 149.6 והצביעה על צריכה של 132.9 קוב מאז הקריאה הקודמת, ביום 23.11.12, אשר עמדה על 16.7. הקריאה שקדמה לה היתה ביום 9.11.12.
מהנתונים שסיפק התאגיד, עולה כי צריכת המים הממוצעת של התובעים משך תקופה ארוכה לפני הנזילה עמדה על 0.25 קוב ליממה. עבור 12 יממות שבין 9.11.12 לבין 23.11.12 הסתכמה הצריכה בכ- 3.6 קוב (ת/5). לעומת זאת, הצריכה שנרשמה ביום 5.12.12 הסתכמה ב- 132.9 קוב לתקופה של 12 יום, כלומר נכונה טענת התובעים, לפיה במהלך 12 יום הגיעה כמות המים שזרמה מהצינור לצריכה הממוצעת של התובעים משך שנה ורבע!
ברור, אם כן, כי הקריאה מיום 5.12.12 הצביעה על צריכה חריגה מאוד, כהגדרתה בכללי אמות המידה.

15.
צרפתי העידה תחילה, כי הקריאה הראשונה מהמונה של התובעים התקבלה בתאריך 5.12.12. בעדותה זו הסתמכה על נ/2. עם זאת, התובע הציג בפני
ה מסמכים שהומצאו לו מהתאגיד עצמו, מהם עולה כי היו קריאות גם ב- 9.11 וב- 23.11. (ת/4 ו- ת/5) צרפתי לא סתרה את האמור (בעמ' 22 לפרוט').
אעיר כי דו"ח הצריכה למונה שהוצג מטעם התאגיד (נ/2) מתחיל ביום 5.12.12, דבר המעורר חשד כי התאגיד ניסה להסתיר מבית המשפט את העובדה שהיו קריאות קודמות אשר ביחס אליהן הצביעה הקריאה מיום 5.12.12 על גידול ברור בצריכה. אילולא הגיש התובע את מוצגים ת/4 ו- ת/5 מטעמו, ניתן היה לחשוב, בטעות, כי לא היו קריאות קודמות ליום 5.12.12.

16.
מערכת הקר"מ הצביעה, מידית, על חשד לדליפה. כפי שניתן לראות בבירור במוצגים נ/2, ת/4 ו- ת/5. לצד הקריאה נרשם "חשד לדליפה" ובת/4 אף נרשם מפורשות "דליפה".
צרפתי שבה והדגישה, במהלך עדותה, כי כאשר הוציאה מכתב התרעה על חשד לדליפה, חסד עשתה עם התובעים, שכן למעשה היה עליה להמתין לביצוע בדיקה השוואתית לוגית, הנעשית רק בתחילתו של כל חודש, ביחס לחודש שחלף.

17.
השאלה המצריכה הכרעה הינה, האם במקרה שהמערכת משדרת קריאה מדי כמה ימים, וקריאה זו מצביעה על צריכה חריגה מאוד, אשר מערכת הקר"מ מזהה מידית כדליפה, נדרש התאגיד להמתין לבדיקה השוואתית לוגית, הנערכת, לטענתו, אחת לחודש, בטרם יתריע בדבר חשד לדליפה?

18.
בדיקה השוואתית מוגדרת בסעיף 13(א) לכללים כך:
"החברה תבדוק מיד עם קבלת נתוני הקריאה של כל מד מים משויך או של מד מים ראשי בנכס, ולפחות פעם בכל תקופת חיוב, אם הכמות, שנמדדה במד המים גבוהה מכמות הצריכה הרגילה וכן ממוצע הצריכה בשש תקופות החיוב האחרונות, לפי העניין (בסימן זה:"בדיקה השוואתית").

מקריאת הסעיף, עולה כי הבדיקה ההשוואתית צריכה להיעשות "מיד עם קבלת נתוני הקריאה" ולפחות פעם אחת בכל תקופת חיוב.
עדותה של צרפתי לפיה בדיקה השוואתית לוגית נעשית רק פעם בחודש, בתחילת כל חודש, מעידה על האופן בו נעשתה בדיקה השוואתית בעבר, טרם כניסתה של מערכת הקר"מ לפעולה בתאגיד.
עם זאת, במקרה הנדון, לא היה צורך להמתין לביצוע בדיקה השוואתית עד לאחר קבלת קריאה לוגית, כאשר נתוני הצריכה עלו בזמן אמת ממערכת הקר"מ.
למעשה, התאגיד כלל לא הוכיח כי המשיך לבצע "קריאה לוגית" פעם בחודש, לצרכנים להם הותקן מד קראיה מרחוק, וספק רב בעיני אם היה טעם בקריאה כזו, כאשר מתבצעת קריאה מרחוק כל מספר ימים.

19.

צרפתי אישרה כי בתאריך 5.12.12 קיבל התאגיד את נתוני הקריאה של מד המים של התובעים (בעמ' 28 ש' 4-5).
עוד לפני כן, נשאלה צרפתי האם נכון שהצריכה שהופיעה בתאריך 5.12.12 הינה צריכה חריגה מאוד, והשיבה בחיוב (בעמ' 27 ש' 18-19).
התובע עימת את צרפתי עם טענתו, לפיה היה עליה לערוך בדיקה השוואתית מיד עם קבלת נתוני הקריאה של מד המים שלו, בתאריך 5.12.12 ולכך השיבה העדה כי באותה עת לא ביצעה בדיקה השוואתית, אלא רק בדקה התרעות, וכי בדיקה השוואתית נעשית "פעם בחודשיים בזמן קריאות" (בעמ' 28 לפרוט' ש' 25-26).

20.
צרפתי העידה, כי בתאריך 5.12.12 התקבלה התרעה על נזילה (בעמ' 32 ש' 18-19). לדבריה,
בעת שהמערכת מאתרת צריכה רציפה של 24 שעות מופיע התרעה. עוד העידה, כי במועד הנזילה נושא התביעה, היתה המערכת חדשה, והתקבלו הרבה התרעות שלא ניתן היה לסנן ולמיין אותן, לכן הוצאו מכתבים (בעמ' 38 לפרוט' ש' 11-12). עם זאת, כיום, לדבריה קיים במערכת "דף" המכיל גם את הקריאה הנוכחית וגם את הצריכה. זאת, לטענתה, להבדיל ממועד האירוע בו התקבלה רק קריאה, ללא פירוט הצריכה. לכן, כיום, כאשר היא רואה שקיימת צריכה של 1-3 קוב, היא מסתפקת במכתב, אולם כאשר הצריכה הינה מעל 3 קוב היא מנסה להתקשר אל הצרכן, ואם אינה מצליחה היא שולחת איש שטח למקום
(בעמ' 38 ש' 15-20).

21.
צרפתי העידה כי לו היתה רואה את גודל הצריכה היה הדבר מסבר לה את האוזן. לדבריה: "היום שאני רואה צריכה מעל 3 קוב אני מקבלת פיק ברכיים" (בעמ' 21 ש' 20-22) ובהמשך הוסיפה: "אם הייתי רואה לא הייתי יושבת לרגע ולא הייתי נחה לרגע..." (בעמ' 22 ש' 22). לא ראינו את גובה הצריכה. ברור שהצריכה היתה מאסיבית וגבוהה ולו הייתי רואה אותה זה היה נראה אחרת יום." (בעמ' 23 ש' 8-9).
עדותה של צרפתי, לפיה במועד הנזילה לא היתה המערכת מספקת נתוני צריכה, נסתרת מניה וביה תוך עיון במוצגים ת/4, ת/5 ו- נ/2. בכולם ניתן לראות כי לצד הקריאה מופיע גם נתון הצריכה, והצריכה ביום 5.12.12 עמדה על 132.9 קוב ממועד הצריכה הקודמת שהיתה ביום 23.11.12 היינו צריכה של כ- 11 קוב ליום.

22.
מכל מקום, בהמשך, העידה צרפתי כי ניתן היה לראות את הצריכה, אלא שעל מנת לראותה היה עליה להיכנס לכל אחת מהשורות בנפרד. היה עליה להיכנס לתוך מד המים ולעשות השוואה ובדיקה, והדבר לוקח זמן (בעמ' 39 ש' 12-13). לטענתה, באותו מועד בו אירעה הנזילה לא נהגה לעשות כך.
הוכח, אם כן, כי צרפתי ראתה את הנתון בדבר צריכת המים בבית התובעים. מכל מקום, אף אם מסיבה כלשהי המסך שאותו ראתה צרפתי לא כלל את נתון הצריכה, הוכח, לכל הפחות, כי היתה לה יכולת טכנית לראותה, בלחיצת מקש. משראתה צרפתי התרעה על נזילה, וקריאה גבוהה פי עשרה מהקריאה הקודמת, היה עליה ללחוץ על המקש שיאפשר לה לראות את הצריכה – זאת בהנחה שהצריכה לא הופיעה לנגד עיניה, כפי שניתן להתרשם ממסמכים ת/4 ו- ת/5 שהומצאו לתובע על ידי התאגיד עצמו, ובהם ניתן לראות בבירור את הצריכה, ללא לחיצת מקש נוספת.

23.
צרפתי העידה, כי לשיטתה, למרות שמערכת הקר"מ הופעלה על ידי התאגיד, החוק אינו מחייב את התאגיד להודיע אלא לאחר בדיקה השוואתית (בעמ' 29 ש' 11). למרות זאת, בהמשך, נשאלה צרפתי, האם נכון שהיה עליה לבצע בדיקה השוואתית מיד עם הקריאה, בתאריך 5.12.12 ובהתאם לסעיף (ג1) ליידע את התובע טלפונית. צרפתי, אשר לא הבינה את השאלה וכפי הנראה סברה,
כי נשאלה מדוע לא הודע לתובע טלפונית על הדליפה לאחר ביצוע הבדיקה ההשוואתית בחודש העוקב, השיבה כך:
"קיבלת מכתב ב- 16.1. ברגע שאנחנו עושים את הבדיקה ההשוואתית יש לנו אפשרות לעבור למערכת הקר"מ ולבדוק אם הדליפה עדיין קיימת ואם תיקנו. אני מניחה שהגביה פנתה למערכת הקר"מ וראתה שלאחר 5 ימים תוקנה, מה הטעם לעשות טלפון כאשר הצריכה 0.3. מיד עם הקריאה עשינו בדיקה השוואתית."

מתשובתה של צרפתי עולות שתי מסקנות ברורות:
האחת, גם לאחר שנעשית הבדיקה ההשוואתית (כפי הנראה זו "המסורתית" אליה מכוונת כל העת העדה), עובדי התאגיד פונים אל מערכת הקר"מ על מנת לוודא באופן ברור וחד משמעי אם עדיין קיימת דליפה. כלומר, ההתרעה במערכת הקר"מ נחשבת בעיניהם אמינה יותר מהקריאה הלוגית. נשאלה השאלה, אם כן, מה הצורך בבדיקה השוואתית אם במהלכה פונה העובד אל מערכת הקר"מ על מנת לקבל תשובה לשאלה אם יש דליפה?
השניה, העדה מציינת בעצמה כי מיד עם הקריאה עשו בדיקה השוואתית.

24.
מטעם התאגיד העידה רק צרפתי על הנוהג לבצע בדיקה השוואתית בתחילת כל חודש, ביחס לחודש שלפניו. לא הוצגה כל אסמכתא לקיומו של נוהל עבודה כזה, ואני מתקשה לקבל את הטענה שהנוהל נותר כשהיה, גם בזמן שמערכת הקר"מ סיפקה קריאות מהימנות בזמן אמת, מדי כמה ימים.
מכל מקום, אם זהו עדיין נוהל העבודה, יש לשנותו, שכן אינו מתאים לעבודת תאגיד מים בו נעשה שימוש במערכת קריאה מרחוק. בדיקה השוואתית נדרשת כאשר רק באמצעותה ניתן להעריך אם קיים חשד לדליפה אם לאו. בדיקה כזו אינה נדרשת כאשר המערכת עצמה כבר השוותה ומצאה כי קיימת דליפה.

25.
כאמור, אין חולק כי התיקון לכללי אמות המידה היה בתוקף במועד האירוע הנטען. למרות זאת, נראה כי צרפתי לא ידעה על קיומו.
צרפתי העידה, כי בינואר 2015 עתיד להיכנס לתוקפו תיקון לכללי אמות המידה, וכאשר הוצגו בפני
ה הכללים הכוללים את התיקון מיום 1.2.12 אמרה שהתיקון לא היה בתוקף במועד האירוע (בעמ' 26 לפרוט' ש' 28).
צרפתי היא העובדת היחידה בתאגיד אשר טיפלה במשלוח התראות בגין צריכה חריגה, ואם לא ידעה על חובתה לשלוח מסרון, בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 13 לכללי אמות המידה, אין פלא כי התאגיד לא פעל על פי הכללים.

26.
אין חולק כי בידי התאגיד היה מספר הטלפון של התובעים. בכתב התביעה טענו התובעים כי עם התקשרותם עם התאגיד, מסרו פרטי ההתקשרות עמם לתאגיד, בהתאם לסעיף 23 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים וביוב) תשע"א – 2009 ואף כי מספר הטלפון שלהם ניתן לאיתור בנקל. הטענה לא הוכחשה וממילא לא נסתרה.

27.
הצדדים הכבירו טענות ביחס לחופשת הלידה של גב' צרפתי, אולם מצאתי אותן בלתי רלוונטיות לצורך הכרעה בתביעה.
צרפתי הצהירה כי שהתה בחופשת לידה מחודש אפריל 2012 עד חודש ספטמבר 2012 וכי במהלך תקופה זו הצטברו מספר רב של התרעות. במהלך חקירתה הנגדית הבהירה כי לא היה לה ממלא מקום, אם כי, בהעדרה, מנהלת הכספים היתה מתחזקת את המערכת, וכי ההתרעות שטופלו היו התרעות דליפה בלבד. עוד העידה צרפתי כי במהלך חופשתה, הצטברו התרעות רבות במערכת, ולה עצמה לקח זמן ללמוד את המערכת עם שובה מחופשת הלידה (בעמ' 43 ש' 27-30). מששבה צרפתי מחופשת הלידה ארבעה חודשים לפני מועד הנזילה, איני מוצאת כל קשר בין חופשתה לבין האירוע נושא התביעה, אך אם ביקש התאגיד לטעון כי חופשתה של צרפתי היתה הסיבה למחדל, ברור שאין בכך טענת הגנה, שכן היה עליו
למצוא לה ממלא מקום או לוודא בדרך אחרת שצרכניו לא נפגעים בעקבות יציאתה לחופשה.


28.
צרפתי אישרה, כי כיום, בעקבות הכרת המערכת ובעקבות הפקת לקחים מהמקרה נושא התביעה, שולח התאגיד מסרון לצרכנים במקרה של התרעה על נזילה (בעמ' 43 ש' 7-13).
בנוסף, במכתבה של צרפתי אל ראש מועצת כפר ורדים מיום 13.2.13(נספח 10א' לכתב התביעה) עולה כי התאגיד פעל, בעקבות מקרה זה, לאפיון המערכת בהתאם.

29.
לאור האמור, מסקנתי היא כי מרגע שהתאגיד קיבל קריאת מונה שהעידה על צריכה חריגה מאוד, ואשר אף לוותה בהתרעת המערכת עצמה על חשד לדליפה, חלה עליו חובה, בהתאם לסעיף 13(ג) לכללי אמות המידה, לשלוח לתובעים מסרון או להתקשר אליהם בטלפון. משהסתפק במשלוח מכתב, הפר התאגיד חובה חקוקה המוטלת עליו על פי דין, חובה שנועדה למנוע את הנזק שנגרם בסופו של דבר לתובעים. משכך, הוכחו כל יסודותיה של עוולת הפרת חובה חקוקה.

טענת ההתרשלות
30.
לטענת התאגיד, דין הטענה להידחות הן משום שהתאגיד כלל לא היה מחויב על פי דין להתקין מערכת קר"מ, והן משום שכבר למחרת קבלת ההתרעה על החשד לנזילה, במערכת הקר"מ, שלח התאגיד לתובעים התרעה בדבר חשד לדליפה, למרות שלא חלה עליו כל חובה לעשות כן, על פי כללי אמות המידה והנחיות רשות המים. על פי כללי אמות המידה לא מחויב התאגיד לשלוח מסרון או למסור הודעה טלפונית במקרה של חשד לנזילה.

31.
בית המשפט עמדו לא אחת על הקשר שבין הפרת חובה חקוקה לעוולת הרשלנות. יפים לעניין זה דברים שנכתבו בתא"מ (חי') 13519-04-11 מאהר סמרי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (24.10.12):
"אפנה כאן ליחס הרעיוני
שבין עוולת הפרה חקוקה לבין עוולת הרשלנות. הכלל הוא שמדובר בשתי עוולות עצמאיות העומדות על רגליהן. כלומר, יכול ובמקרה מסוים תהא תחולה לעוולה של הפרת חובה חקוקה גם אם אין תחולה לעוולת הרשלנות וגם להפך. ואולם, כשכל התנאים שווים, הכלל הוא
שכאשר הוצבה אמת מידה וסטנדרטים בחובה חקוקה, והוכח שהמעוול הנטען הפר אותם סטנדרטים שנקבעו בדין, יכול הדבר לשמש כאמת מידה שניתן להיעזר בה, גם לצורך בחינת השאלה האם הופר יסוד ההתרשלות שבעוולת הרשלנות. להמחשה ראה למשל סע' 24 לפסק הדין שבע"א 7895/08
קלינה אליעזר ובניו נ' מוחמד יסין.
הדבר הגיוני שכן מהו יסוד התרשלות שבעוולת הרשלנות?: מדובר בסטיה מסטנדרט זהירות סביר. ואם כבר הוצבו (בין בדין ובין בהנחיות רגולוטר מחייבות) סטנדרטים שיש לעמוד בהם, הרי אך הגיוני שניתן יהא לראות בהם
אמת מידה, שברגיל ניתן יהא להיעזר בה
בבחינת "למצער"; היינו שמי שאינו עומד בה (לפחות) ייחשב גם כמי שהתרשל או לפחות יועבר אליו הנטל להמחיש מדוע לא התרשל בנסיבות הקונקרטיות למרות שלא עמד באותם סטנדרטים מחייבים"

סטיית התאגיד מסטנדרטים שנקבעו בכללי אמות המידה, יש בה ללמד על סטייה מסטנדרט זהירות סביר, ולפיכך על התרשלותו.
משלא פעל למשלוח מסרון, כמתחייב בכללים, היה על התאגיד לכל הפחות לפעול למשלוח המכתב במהירות האפשרית. הוכח כי לא כך פעל.

32.
צרפתי לא ידעה להסביר מדוע מכתב שלטענתה הוכנס על ידיה למעטפה לשם משלוח, בתאריך 6.12.12 נשלח, על פי חותמת הדואר המוטבעת עליו, רק בתאריך 12.12.12. משהועלתה על ידי התובעים הטענה כי התרשלות התאגיד נובעת מכך שמכתב שנשלח על ידיו, נשלח באיחור של 6 ימים, והטענה נתמכת בחותמת הדואר (מוצגים ת/1 ו- ת/3) עבר נטל הבאת הראיות אל התאגיד, להוכיח כי העיכוב במשלוח המכתב לא נובע מרשלנות של מי מעובדיו.

33.
צרפתי העידה על תהליך משלוח המכתב. לדבריה, בלחיצת כפתור סימנה את כל ההתרעות שהופיעו במערכת, מבלי לבדוק כל אחת לגופה, והוציאה מכתבי התרעה אוטומטים לכולם, בתאריך 6.12.12. את המכתבים הכניסה למעטפה והעבירה למזכירה. למיטב ידיעתה, המזכירה יוצאת כל יום לדואר.
בהמשך, העידה כי ידוע לה שהעובדה שעל גבי המכתב הוטבעה חותמת של דואר חיפה הנושאת תאריך 12.12.12 אינה מעידה על התרשלות של הדואר, כפי שסברה תחילה, שכן מבירור שערכו עולה כי דואר שיוצא ממעלות מגיע לחיפה ומשם מנותב לכפר ורידים. עובדה זו לא היתה ידועה לתאגיד קודם לכן (בעמ' 46 ש' 3-11).
צרפתי לא ידעה לומר מתי נגשה המזכירה לדואר, ואף לא יכלה לשלול שהיתה בחופשה בשל חג החנוכה. מעדותה עולה כי הדבר כלל לא נבדק (בעמ' 46 ש' 14-25).

34.
מכאן, שהתאגיד לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שהמכתב, שלטענתו יצא ממשרדיו בתאריך 6.12.12 הגיע לתחנת המעבר הראשונה שלו, בחיפה, רק בתאריך 12.12.12. הדבר מעיד כי כפי הנראה לא יצא ממשרדי התאגיד בתאריך הנטען אלא רק מספר ימים לאחר מכן.
ברור אם כן, כי צרפתי היתה אדישה למועד שבו יצא המכתב ממשרדי הועדה או למועד שבו יתקבל בידי התובעים, וזאת למרות שראתה את הצריכה, ואף העידה כי צריכה פחותה במאות אחוזים גורמת לה פיק ברכיים.

35.
כידוע, יסודות עוולת הרשלנות כאמור
בסעיף 35 לפקודת הנזיקין

הם שלושה: קיומה של חובת זהירות, הפרתה, ונזק כתוצאה מההפרה
.
המודל החדש לדיון בעוולת הרשלנות, אשר הוצע בפסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.7.13) לפיו יש לדון ב"התרשלות תחילה" אינו מתאים, לדעת כב' השופט עמית, למקרים הנמצאים באזור הגבול של דיני הנזיקין, כגון מקרים של נזק כלכלי קל.
בנדון, אין המדובר ביחסים בין ניזוק ומזיק המצויים בליבת דיני הנזיקין, שלגביהם אין צורך להתעכב על חובת הזהירות המושגית והקונקרטית (
ע"א 11/4486 ה
נ"ל) ולפיכך שומה עלי לבחון קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית.
קיומה של חובת זהירות מושגית נקבע על פי מבחן הצפיות, ועניינו האם מוטלת על אדם סביר מסוגו של הנתבע חובה לצפות את התרחשות סוג הנזק ביחס לאנשים מסוגו של התובע (ראו:
ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז
(1) 113). חובת הזהירות הקונקרטית עניינה, האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק (עמ' 126-125 לפסק הדין).
סטנדרט הזהירות שהסטייה ממנו מהווה התרשלות, צריך לשקלל איזון בין האינטרסים הרלבנטים: אינטרס הניזוק, המזיק והחברה (
ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט
(1)102).
הערך המוגן בענייננו ברור. אין צורך להכביר מילים על הנזק שנגרם לחברה כולה מאובדנם של מים בכמות בלתי נתפסת, כפי שאירע במקרה הנדון, כאשר האמצעי למניעת בזבוז המים המשווע היה רק בידי התאגיד, והוא לא נזקק לעלות כלשהי על מנת למנוע את הנזק.

36.
לטעמי, מוטלת על תאגיד מים וביוב חובת זהירות מושגית כלפי לקוחותיו, בשים לב להיותו ספק המים של מספר רב של צרכנים, אשר נתונה לו צפיות טכנית ונורמטיבית ביחס לסוג הנזק העלול להתרחש, שכן עליו לצפות כי אי מתן הודעה מידית ללקוחותיו בדבר חשד לנזילה, יוביל לנזק.
שוויון הנפש בו פעלה צרפתי, למרות שראתה את הקריאה ביום 5.12.12 והבינה כי מדובר בנזילה חמורה, אינו מובן, אין לו כל הסבר מתקבל על הדעת.
העובדה שהתאגיד נמנע מליידע את התובעים בדבר הצריכה החריגה מאוד בהקדם האפשרי, והסתפק במשלוח מכתב בדואר, זאת אף מבלי להבטיח שיצא באותו היום, מהווה סטייה מסטנדרט הזהירות הסביר, ולפיכך התרשלות.
הצפיות הטכנית והנורמטיבית היו נתונות, בשים לב לסוג הנזק שאירע ודרך התרחשותו. אותה התרשלות גרמה לנזק, הן מבחינה עובדתית, במבחן הגורם שאין בלתו, והן מבחינה משפטית, בהתאם למבחן הסיכון.
הוכח, אפוא, כי מתקיימים כל יסודותיה של עוולת הרשלנות.

37.
העובדה שתאגידי המים אינם מחויבים להתקין מערכת קר"מ על פי דין, אינה יכולה להוות טענת הגנה,

וטענת התאגיד לפיה אם יטיל עליו בית המשפט חובה כזו עלול הדבר להרתיע תאגידי מים נוספים מלרכוש את המערכת ולהתקינה, אינה יכולה להישמע.

מרגע שתאגיד מים וביוב החליט להתקין מערכת קר"מ, אין הוא רשאי לעצום עיניו מהנתונים שמספקת לו מערכת זו.
חובת הזהירות קמה מעצם החזקת אמצעי המאפשר קריאה מרחוק, ו
תאגיד מים היודע על נזילה מיד עם התרחשותה, לא ישמע בטענה שאין הוא מחויב להודיע לצרכן על הנזילה, רק משום שאין הוא מחויב בהתקנת מערכת קר"מ.
ברגע שקיימת בידי התאגיד האפשרות לזהות את פוטנציאל הנזק, ולמנוע אותו בנקל, חלה עליו החובה למונעו, בבחינת "המונע הזול ביותר".

הנזק והקשר הסיבתי
38.
לטענת התאגיד, אי מתן הודעה טלפונית מידית לא גרם לנזק הנטען על ידי התובעים, שכן התובעים מאשרים כי הנזילה בצינור בחצרם החלה בתאריך 2.12.12 ואילו החשד לדליפה התגלה ממילא רק 3 ימים לאחר מכן, בתאריך 5.12.12.

39.
צרפתי העידה כי הקריאה הראשונה שהצביעה על צריכה חריגה התקבלה בתאריך 5.12.12 וכי בימים 2.12.12 עד 4.12.12 לא התקבלה כל קריאה (בעמ' 30) וראו גם מוצגים נ/2 ו- ת/4. עדותה זו לא נסתרה והיא מקובלת עלי.
את העובדה שלא היו קריאות מדי יום ביומו, לא ניתן לזקוף לחובתו של התאגיד, שכן יש להניח כי הדבר אכן נבע מכשל במערכת, ומתפקוד לא מלא שלה. עם זאת, מרגע שהתקבלה התרעה על דליפה, היה על התאגיד ליידע את התובעים באותו יום.

40.
הקשר הסיבתי במקרה הנדון ברור.
כל כמויות המים שזרמו אל אובדנם החל מיום 5.12.12 ועד יום 16.12.12 בו הגיע המכתב אל התובעים, הינן כמויות שניתן היה למנוע את אובדנם לו היה התאגיד פועל בהתאם לכללי אמות המידה, ובהתאם לסטנדרט זהירות מקובל.
התאגיד הוא שצריך לשאת בעלות צריכת המים שאותה יכול היה למנוע בנקל, ללא כל מאמץ או השקעה מצדו.

41.
התובעים אינם חולקים על כך שהאחריות לצנרת הפרטית שלהם בחצרם, מוטלת עליהם. לפיכך, איני מוצאת לנכון להידרש לטענות שהעלה התאגיד בנושא, בסיכומיו.
אין חולק, כי הנזק שנגרם לצינור והוביל לצריכת המים החריגה נגרם בעקבות רשלנותו של התובע, ובעניין זה אין לו להלין על התאגיד.
כמו כן לא חולקים התובעים על קריאת כמויות המים שנצרכו על ידיהם.
ברור, אם כן, כי על התובעים לשאת בעלות צריכת המים החל ממועד קרות הפיצוץ בצינור, 2.12.12 ועד יום 5.12.12.

לו היה התאגיד מודיע לתובעים על החשד לדליפה עם קבלת ההתרעה, ביום 5.12.12 עד סוף היום, לכל היותר היתה התקלה מתוקנת ביום 6.12.12 (שכן כאשר ההודעה התקבלה בתאריך 16.12.12 תוקנה ליום המחרת). מכאן, כי הנזק שנגרם בשל התרשלות התאגיד והפרת חובה חקוקה מצדו, הינו עלות צריכת המים החל מיום 5.12.12 ועד יום 16.12.12.
התובעים אינם צריכים לשאת בעלות צריכת המים בתקופה זו.
על התאגיד לחייב את התובעים בעלות צריכת המים עד יום 5.12.12 בלבד, ובתעריף השמור לנזילה, בהתאם לכללי אמות המידה, שכן על פי עדותה של צרפתי היו זכאים לחישוב כאמור
(ראו עדותה בעמ' 32 ש' 15-17).

42.
לסיכום, אני מקבלת את התביעה, ומצהירה כי דרישת החוב ששלח התאגיד אל התובעים לחודשים נובמבר-דצמבר 2012 מבוטלת.
התאגיד יערוך לתובעים חיוב חדש, בו תבוטל צריכת המים מיום 5.12.12 ועד 16.12.12, ובגין צריכת המים מיום 2.12.12 עד יום 5.12.12 יחויבו התובעים לפי תעריף נזילה.

התאגיד יישא בהוצאות התובעים בגין האגרה בסך 645 ₪ ובשכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪.


ניתן היום,
ט' סיוון תשע"ה, 27 מאי 2015, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 36584-07/13 רעיה שולמית חן, רוברט חן נ' מעיינות זיו בע"מ תאגיד מים וביוב (פורסם ב-ֽ 27/05/2015)