פסקי דין על שמואל גימפל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

33919-01/15 בל     01/06/2015




בל 33919-01/15 שמואל גימפל נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 33919-01-15


01 יוני 2015

לפני
:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר

ה
מערער
שמואל גימפל
, ת"ז 067307116
ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל גבע
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי



פסק דין


1.
זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 23.11.14 (להלן - הוועדה).

הוועדה קבעה כי בעקבות תאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה מיום 19.7.2005, במהלכה נפגע המערער (להלן – המערער או הנפגע)
בצווארו, נותרו למערער 10% נכות בשל סחרחורת (לפי פריט ליקוי 72(4)(ב)(7), וכי לא נותרה נכות בשל ליקוי שמיעה וטנטון בעקבות פגיעה זו.

2.
עניינו של הליך זה, שהוא ערעור שישי במספר על קביעות הוועדות הרפואיות לעררים בעניינו של הנפגע, בשאלה האם רשאית היתה הוועדה לקבוע כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין תלונת הטנטון, בהתחשב בטענת הנפגע כי ועדות רפואיות קודמות קבעו בהחלטות חלוטות כי קיים קשר סיבתי כאמור.

להלן עובדות המקרה:

3.
המערער נפגע בצווארו בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה ביום 19.7.2005. לאחר שוועדה רפואית קבעה ביום 1.11.06 כי לא נותרה נכות המתבטאת באחוזים בעקבות הפגיעה, הוגש ערר מטעם הנפגע וביום 22.2.07 קבעה ועדה רפואית לעררים 20% נכות זמנית לתקופה 15.8.05 – 22.2.08. בישיבה זו התלונן הנפגע באוזני הוועדה על סחרחורות, ליקוי שמיעה וצפצופים. בסיכום החלטתה זו קבעה הוועדה כך: "לאור בדיקות ה-
eng
והשוני ביניהן מקבלת הוועדה את הערר וקובעת נכות זמנית בשיעור 10% לשנה. לפני הוועדה הבאה יש להפנותו לבדיקת
eng
חוזרת. באשר לתלונת הרעשים הוועדה קובעת נכות זמנית למשך שנה. לוועדה הבאה יש להפנותו לבדיקת שמיעה ומאפייני טנטון. גם נכות זאת בשיעור 10% - סה"כ נכות זמנית בשיעור 20%. הנכות ניתנת בהתאם לחוו"ד של ד"ר שוחט
".

4.
בתום תקופת הזמניות התכנסה ועדה רפואית מדרג
i
ביום 18.5.08 וקבעה שוב דרגת נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה 23.2.08 – 28.2.09. בהחלטה זו קבע ד"ר מרואן בין השאר כי "בנושא הצפצופים לפי ב.שמיעה מיום 29/2/08 קיים ליקוי שמיעה דו צדדי בצורת שקע ב- 6000 הרץ עם טנטון שלדבריו כל הזמן ללא שינוי עם אוזניות כאשר הטנטון במאפיינים שלו מתאים לטנטון תמידי, אך היות והמצב עם דינמיקה לפי בדיקת

eng
– אני ממליץ להכיר לו ב- 10% נוספים עבור טנטון תמידי

". בסעיף
האבחנות (סע' 27 לפרוטוקול מיום 18.5.08) צוין : "סחרחורת וטנטון תמידי".

5.
בתום תקופת הזמניות התכנסה ועדה מדרג ראשון ביום 15.3.09, שקבעה למערער 10% נכות בגין טנטון (לפי פריט ליקוי 72(4)ד'
( ii)
ו10% נכות בשל פגיעה באוזן הפנימית (לפי פריט ליקוי 72(4)(ב)1), בסך כולל של 19% נכות צמיתה
החל מיום 1.3.09.


על קביעה זו הגישו הן המוסד והן הנפגע ערר. בערר המוסד נטען כי אין מקום לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תלונת הטנטון לבין הפגיעה שהוכרה, בין השאר משום שבמסמכים שבתיק אין עדות לכך שהנפגע מתלונן על טנטון בסמוך למועד הפגיעה, וכי התלונה הועלתה לראשונה בחוות-דעת מטעם הנפגע שניתנה על-ידי ד"ר שוחט ביום 2.2.07.

בערר הנפגע נטען כי היה מקום לקבוע נכות בשל ליקוי שמיעה בנוסף לנכויות שנקבעו.


בעקבות הערר התכנסה ועדה רפואית לעררים ביום 18.5.09 וקבעה למערער 10% נכות בשל הסחרחורת. ועדה זו קבעה בין השאר כי במסמכים הרפואיים השונים הסמוכים למועד הפגיעה אין זכר לתלונת הטנטון, וכי "הוועדה בדעה שאין כל סיבה שתלונה זו לא היתה מצויינת בפני
הרופאים המקצועיים אם אכן היתה קיימת". הוועדה סיכמה כי היא מקבלת את ערר המוסד וקובעת ש"אין נכות מבחינת הטנטון".

6.
על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.5.09 הגיש הנפגע ערעור לבית הדין (בל 843-06-09). ביום 17.1.10 ניתן פסק-דין בהליך זה על-ידי כב' השופט י' גלם שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של הנפגע יושב לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב שתדון בערר הנפגע ותתייחס בין השאר גם לעובדה כי וועדות רפואיות קודמות קבעו לנפגע נכויות זמניות.

7.
ביום 12.4.10 התכנסה וועדה רפואית לעררים בעקבות פסק-הדין, וחזרה על קביעתה כי אין נכות שמיעתית ואין לקשור בין תלונת הטנטון לבין הפגיעה שהוכרה. הוועדה קבעה בין השאר כי "בדיקות השמיעה מתאריכים 4.11.06 ו- 20.2.08 מראות סף עיצבי בשמיעה של כ- 13-17 דציבל בתדרי הדיבור עם ירידה קלה בתדרים הגבוהים. הוועדה עברה שוב על המסמכים בתיקו כולל חוו"ד רפואית של המל"ל א.א.גרון מיום 15.10.06 ואין כל איזכור לתלונת הטנטון עד לתאריך זה שהוא כשנה לאחר האירוע". הוועדה סיכמה כי "לאור בדיקות השמיעה שצויינו לעיל אין נכות שמיעתית. לאור תיאור הטנטון המאוחר אין הוועדה קושרת את הופעת הטנטון לתאונה הנדונה ודוחה את ערר הנפגע".

8.
על החלטה זו הגיש הנפגע ערעור לבית הדין (בל 41407-05-10). ביום 23.1.11 ניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, "על מנת שתבדוק את המערער מחדש ותיתן החלטתה בערר המקורי שהוגש על-ידי המערער, וזאת בשים לב לעובדה כי וועדות רפואיות לעררים קודמות שאחרונה מהן ביום 15.3.09, קבעו כי יש קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הטנטון ממנו סובל המערער ואף העניקו לו 10% בגין הטנטון".

9.
ביום 13.3.11 התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. הוועדה סיכמה כי "עפ"י המסמכים שבתיקו ברור שתלונה על טנטון החלה חודשים ואולי אף יותר לאחר התאונה. גם התלונה של הנפגע כעת כי הטנטון החל מאז התאונה ולא השתנה עד היום אינו תואם טנטון כתוצאה מחבלה חד פעמית כאשר במקרים כאלה לרוב חלה הטבה בטנטון אחרי תקופה של כמה חודשים לכל היותר. לפי כך וגם על סמך בדיקות השמיעה המראות בספק ירידה בשמיעה בטונים הגבוהים לדעת הוועדה אין קשר בין תלונת הטנטון לתאונה הנדונה. הערעור נדחה".

10.
על ההחלטה מיום 13.3.11 הוגש ערעור שלישי במספר לבית הדין (בל 29249-05-11). ביום 5.1.12 ניתן בהליך זה פסק-דין נקבע כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין האחרון שכן לא התייחסה לקביעות קודמות בתיק. לפיכך נקבע כי עניינו של הנפגע יוחזר לוועדה על מנת שתפעל בהתאם לאמור בפסק-הדין מיום 23.1.11, "תתייחס לקביעות ועדות רפואיות לעררים קודמות ולוועדה מדרג ראשון מיום ה- 15/3/09 שקבעו כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לטנטון ממנו סובל המערער".

11.
ביום 1.7.12 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים וקבעה כי עיינה שוב בתיקו של התובע ולא מצאה תלונות בדבר טנטון וכי בדיקות השמיעה לא העלו ממצאים עקביים ו"לכן, וזאת למרות שוועדה מדרג
i
קבעה לו נכות בגין הטנטון, הוועדה הזאת אינה משנה את החלטתה שלא קיים קשר בין התלונה על הטנטון לבין התאונה הנדונה
."

12.
על ההחלטה מיום 1.7.12 הוגש ערעור רביעי במספר לבית הדין (בל 13127-10-12). ביום 13.5.13 ניתן בו פסק-דין בו נקבע כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסקי הדין הקודמים שכן נעדרת מהחלטתה התייחסות לקביעת ועדה רפואית לעררים מיום 22.2.07 שקבעה אף היא נכות זמנית בשל טנטון. לאור האמור, נקבע כי עניינו של הנפגע יוחזר לדיון בפני
ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, שתדון בערר מראשיתו ופרוטוקולים של ועדות קודמות לא יעמדו בפני
ה.

13.
ביום 8.4.14 התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכבה החדש. הוועדה ציינה בין השאר כי בהתאם לדו"ח חדר מיון מיום 20.7.05 הנפגע התקבל לביה"ח נהריה עם תלונות בדבר כאבים בצוואר ובגב העליון, סחרחורות ובחילות ולא התלונן על בעיות באוזניים; כי בבדיקת שמיעה שבוצעה כחודש לאחר התאונה נמצאה שמיעה תקינה משמאל וליקוי מינימלי בתדרים הגבוהים מימין; בדיקה נוספת מיום 14.11.06 נמצא ליקוי א-סימטרי קל בתדרים הגבוהים לרעת אוזן שמאל עם סף שמיעה 15 ד"ב בשתי האוזניים; בדיקת שמיעה מ- 17.2.09 מימין שמיעה תקינה ומשמאל ליקוי תחושתי עצבי בתדרים הגבוהים, סף שמיעה 15 ד"ב בשתי האוזניים; בדיקת רופאת אא"ג מ- 17.8.05 (כחודש לאחר התאונה) הועלו תלונות בדבר סחרחורת מלווה בבחילה וחולשה כללית; בבדיקת
eng
לא מופיעה תלונה בדבר טנטון; בבדיקה נוירולוגית מיום 17.1.06 תלונה בדבר סחרחורת; בדיקת
ct
מ- 7.4.06 – תקינה; בבדיקה מיום 18.1.06 הועלתה תלונת סחרחורת; בדיקה נוספת מ- 7.2.07 מצוינת תלונת סחרחורת וצרידות אין תלונה בדבר טנטון. הוועדה ציינה כי עיינה באישור רפואי מיום 2.2.07 בו מצוינת תלונה בדבר "סתימות באוזניים טנטון תמידי חוסר שווי משקל לאחר חבלת ראש", וכי שם ד"ר שוחט לא מציין מתי הופיע הטנטון לאחר התאונה ואין תיאור של מאפייני הטנטון המדגים אותו כתמידי.

הוועדה סיכמה כי התלונות בדבר טנטון הופיעו לאחר התאונה "דבר המעלה ספק לקשר הסיבתי בין הטנטון לתאונה ובנוסף תיאור הטנטון הינו של טנטון לא תמידי". באשר לקביעות הקודמות בתיק קבעה הוועדה כי "עניין הנכות הזמנית שנקבע בעבר בעניין הטנטון אינו רלוונטי לאור האמור לעיל".

14.
על ההחלטה מיום 8.4.14 הוגש ערעור חמישי במספר לבית הדין (בל 5088-06-14). ביום 22.9.14 ניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית באותו הרכב על מנת שתשקול עמדתה באשר לשיעור הנכות בגין תלונת הטנטון, וכי "בעניין זה הוועדה תעיין בקביעות של ועדות רפואיות מהתאריכים 22.2.07 ו- 18.5.08 שקבעו נכות זמנית בשיעור 10% בגין תלונת הרעשים באוזניים, ותשים אל ליבה את העובדה כי על ההחלטות הנ"ל לא הוגשו ערר או ערעור על-ידי המוסד. באם תחליט הוועדה לסטות מהקביעות הנ"ל, תנמק את הבסיס לקביעה כאמור."

החלטת הוועדה נשוא הערעור
15.
ביום 23.11.14 התכנסה הוועדה נשוא הערעור וציינה כי פסק-הדין הונח בפני
ה. באשר לקביעות הקודמות בתיק ציינה הוועדה (סע' 21 לפרוטוקול) כי "ידוע כי המל"ל לא הגיש ערעור על הנכויות הזמניות הללו והגיש ערעור על הנכות הצמיתה שנקבעה בוועדה דרג
i
שקבעה כי קיים טנטון תמידי.
הוועדה עיינה שוב בכל החומר שבתיק ובבדיקות השמיעה. הוועדה מציינת כי בוועדה מיום 2.2.07 פרופ' גולץ קבע נכות זמנית בנושא טנטון תמידי ללא פירוט כלל או נימוק בנושא מאפייני הטנטון או הסיבה לטנטון התמידי. בהמשך ד"ר מרואן ביום 18.5.08 מסתמך על בדיקות השמיעה ומציין גם בחוות דעתו כי הטנטון שמתואר כל הזמן הינו ללא שינוי עם הרכבת אוזניות. גם כאן הוחלט על טנטון זמני. ברגע שהנכות על טנטון הינה זמנית יש לשער כי המצב ישתפר או שהנכות אינה צמיתה. ד"ר מרואן שקבע נכות זמנית בנושא הטנטון קבע ב- 15.3.09 10% בגין טנטון תמידי. בבדיקה שלו בוועדה מצוין כי קיים טנטון אולם לא דן במאפיינים של הטנטון וקובע טנטון תמידי ללא נימוקים.
הוועדה חוזרת על הנימוקים המפורטים שכתבה בישיבתה מתאריך 8.4.14. קביעת נכות לגבי הטנטון על-פי ספר התקנות נקבעת לפי התיאור הקליני של הטנטון, המצאות תלונות חוזרות הקשורות בטנטון ובדיקת שמיעה תואמת. התובע לא התלונן על טנטון על-פי המסמכים שקיימים בוועדה עד לתאריך 2.2.07. מאחר ולא היו תלונות מתועדות על טנטון מיד לאחר התאונה לא ניתן לקשור כי הטנטון קשור לתאונה הנדונה. בנוסף, חלק מהמאפיינים אינם תואמים טנטון תמידי ובדיקת מאפייני טנטון מ- 20.2.08 מתאר טנטון ב- 800 הרץ ללא שינוי עם אוזניות. הוועדה חוזרת על החלטתה כי מדובר בטנטון לא תמידי ויש לקבל את ערעור המוסד
".

טענות הצדדים
16.
הנפגע טוען, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין האחרון, כי הוועדה לא נתנה החלטה מנומקת וסבירה באשר לשלילת הקשר הסיבתי לאור קיומן של החלטות חלוטות קודמות בעניין זה. לאור השתלשלות בירור העניין בוועדות השונות עותר המערער כי בית הדין יקבע את נכותו.

17.
עמדת המשיב היא כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כי החלטות קודמות שניתנו בעניין הקשר הסיבתי בין תלונת הטנטון לבין הפגיעה קבעו נכויות זמניות בלבד, ואינן בגדר החלטות מבוססות ומנומקות. לפיכך נטען כי
הוועדה נשוא הערעור הסבירה והבהירה במנומק מדוע יש מקום לסטות מאותן החלטות קודמות, ובכך מילאה אחר הוראות פסק הדין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

18.
בעב"ל 264/03
פסד דוד – המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 8.6.04) (להלן- עניין פסח דוד)
סוכמו ההלכות לעניין אפשרות סטייתה של ועדה רפואית מקביעות סופיות וחלוטות של קודמותיה בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין פגימה לה טוען נפגע. בעניין פסח דוד חזר בית הדין הארצי על הכלל לפיו קביעה סופית וחלוטה כאמור "תהיה שרירה וקיימת ואין להופכה עוד. לעניין זה אין נפקא מינה אם המדובר בנכות יציבה או בנכות זמנית".

עוד נקבע בפסק-הדין בעניין פסח דוד כי לכלל זה קיימים יוצאים מן הכלל שיאפשרו שינוי וסטייה מהכלל האמור, וכי "נימוקים המצדיקים שינוי החלטתה של ועדה רפואית, בדבר קיומו של קשר סיבתי או שלילתו, עשויים בין היתר - ולא כרשימה סגורה - להיות אלה: שינוי העיתים;
שינוי הנסיבות, לרבות גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן ושלא ניתן היה לבררן במועדן; שינוי במצב בריאותו של הנפגע; קביעת הוועדה הרפואית לפיה הנתונים המצביעים על קיומו של קשר סיבתי, או תנאים השוללים קיומו, אינם מספיקים כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה" (ראה בסעיפים 7 ו-8 לפסק-הדין בעניין פסח דוד).

19.
על הלכה זו חזר בית הדין הארצי במספר הזדמנויות, וביניהן נזכיר:

א.
בבר"ע 46959-10-10 חני עוז – המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 26.12.10) נקבע כי קביעותיה של ועדה רפואית שקבעה נכות זמנית במסגרת תביעה להחמרה על יסוד קביעתה כי "לא ניתן בשלב זה להכחיש קשר סיבתי בין אירוע חבלתי 1999 לניתוח כעת בהחמרה" – אינה בגדר החלטה "סופית" אלא יש לראות בה החלטה שניתנה על יסוד הנתונים שהיו קיימים באותו שלב, ואין בה כדי למנוע מוועדה רפואית לעררים שהתכנסה בתום תקופת הנכות הזמנית לדון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי.

ב.
בבר"ע 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי
– רותם מלחי (ניתן ביום 11.8.13) נקבע באשר לשלילת קביעת קשר סיבתי במסגרת קביעת דרגת נכות זמנית כי "לא למותר לציין, כי לעתים במסגרת הדיון בנכות זמנית שוקלת הוועדה הרפואית שיקולים מקלים מאלה שנשקלים על ידה במסגרת הדיון בנכות צמיתה, בשל היותו של ההליך בשלביו המקדמיים. כך גם נקבע בעניין פסח דוד כי "במקרים המתאימים, יש לשקול הימנעות משלילה חד משמעית של קשר סיבתי בשלבים מוקדמים, כל עוד יתכן שקיימת זיקה בין הפגימה לתאונה."
עוד נקבע בעניין מלחי כי בנסיבות בהן קביעות הוועדה בשאלת הנכות הזמנית ניתנה ללא דיון מפורט בשאלת הקשר הסיבתי אין לראות בהחלטה זו משום "קביעה כדין, סופית וחלוטה" ולפיכך אין פגם בכך כי הוועדה נשוא הערעור דנה מחדש בשאלת הקשר הסיבתי.

20.
כאמור, בעניינו של הנפגע ניתנו החלטות קודמות שקבעו קשר סיבתי בין תלונת הטנטון לפגיעה שהוכרה:

א.
החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 22.2.07
(שבהרכבה נכלל מומחה אא"ג פרופ' גולץ) בה לא צוינו כל ממצאים באשר לקיומו של טנטון וצוין כי הנכות הזמנית בשיעור 10% בשל תלונת הרעשים "ניתנת בהתאם לחו"ד של ד"ר שוחט".


ב.
החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון (ד"ר מרואן) מיום

18.5.08 שקבע כי
"בנושא הצפצופים לפי ב.שמיעה מיום 29/2/08 קיים ליקוי שמיעה דו צדדי בצורת שקע ב- 6000 הרץ עם טנטון שלדבריו כל הזמן ללא שינוי עם אוזניות כאשר הטנטון במאפיינים שלו מתאים לטנטון תמידי, אך היות והמצב עם דינמיקה לפי בדיקת
eng
– אני ממליץ להכיר לו ב- 10% נוספים עבור טנטון תמידי

".

21.
הוועדה נשוא הערעור הסבירה באשר לקביעות אלה, כי אין להסתמך עליהן לצורך ביסוס קביעה בשאלת הקשר הסיבתי, שכן קביעת פרופ' גולץ ניתנה ללא כל פירוט של הממצאים שביסוד הקביעה, וקביעתו של ד"ר מרואן ניתנה על אף שמאפייני התלונה כפי שהוצגו לו (ללא שינוי עם אוזניות) אינן מתאימים לקביעת דרגת נכות בשל טנטון תמידי, וכי קביעתו ניתנה ללא דיון במאפייני הטנטון וללא נימוקים. עוד ציינה הוועדה כי אין להסתמך על קביעות אלה שכן מדובר בקביעות שביססו קביעת דרגת נכות זמנית בלבד.

בישיבתה של הוועדה בהרכבה הנוכחי טרם פסק-הדין הסבירה הוועדה באשר לקביעתו של ד"ר שוחט (ששימשה בסיס לקביעתו של פרופ' גולץ ללא נימוקים), כי ד"ר שוחט לא מציין באישור מיום 2.2.07 מתי הופיע הטנטון לאחר התאונה ואין תיאור של מאפייני הטנטון המדגים אותו כתמידי.

הוועדה הסבירה עוד כי בהתאם למסמכים שבפני
ה, מועד העלאת התלונה, בדיקת מאפייני טנטון ותיאור התלונה וקיומן של בדיקות שמעה תואמות – אין מקום לקבל את תלונת הטנטון ולקבוע נכות בגינה.

22.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי קביעותיה של הוועדה כמפורט לעיל עולות בקנה אחד עם הפסיקה המאפשרת לוועדות הרפואיות לדון בשאלת הקשר הסיבתי, על אף שנדון על-ידי ועדות קודמות, בנסיבות בהן "
קביעת הוועדה הרפואית לפיה הנתונים המצביעים על קיומו של קשר סיבתי, או תנאים השוללים קיומו, אינם מספיקים כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה
", כאמור בפסק-הדין בעניין פסח דוד.

הוועדה נשוא הערעור הסבירה כי אותן קביעות קודמות אינן מבוססות על נתונים המספיקים לביסוס מסקנה מוצקה, אינן נשענות על ממצאים מפורטים ואינן מנומקות.

לכך יש להוסיף כי אותן קביעות קודמות באשר לקשר סיבתי ניתנו במסגרת החלטות בהן נקבעה דרגת נכות זמנית בלבד, ומכאן אף עולה ספק באשר לסופיות הקביעה, שכן לו לדעת המומחים באותן ועדות שקבעו את הנכויות הזמניות התמלאו מלוא התנאים לקביעת דרגת נכות בשל טנטון תמידי – יש לשער כי היתה נקבעת כבר אז נכות תמיתה בשל תלונה זו, והדבר לא נעשה – דבר האומר דרשני.

23.


לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי אין פסול בהחלטת הוועדה לדון בשאלת קיומו של קשר הסיבתי, שעה שהחלטות קודמות בעניין זה ניתנו באופן שאינו מבוסס על ממצאים או אינו מנומק ולפיכך אין לראות בהן משום קביעה "סופית ומוחלטת". קביעת הוועדה בשאלת הנכות, קיומו של קשר סיבתי והתייחסותה לאותן קביעות קודמות - ניתנה באופן מפורט ומנומק, כמצוות פסק-הדין המחזיר.

24.
אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.

25.
אין צו להוצאות.

26.
הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ה, (01 יוני 2015
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 33919-01/15 שמואל גימפל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/06/2015)