פסקי דין על אור גולן | פסקי דין על אושר פרו השקעות ופיתוח בע"מ

38328-09/14 סעש     02/06/2015




סעש 38328-09/14 אור גולן נ' אושר פרו השקעות ופיתוח בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

סע"ש 38328-09-14


02 יוני 2015
לפני:
כב' הרשמת מרב חבקין


ה
מבקש
:

אור גולן




-

המשיבה
:

אושר פרו השקעות ופיתוח בע"מ



החלטה

בפני
בקשת המבקש לחייב את המשיבה (להלן: "המשיבה" או "החברה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בסך שלא יפחת מ-47,000 ₪.

טענות הצדדים בתמצית
1.
לטענת המבקש יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, וזאת לאור הנימוקים הבאים:
א. המשיבה הגישה תביעה שכנגד כנגד המבקש, כאשר מטרתה להלך אימים על העובד ולהניעו להסיר את תביעתו כנגדה.
ב. המשיבה הנה חברה פרטית בעירבון מוגבל שמניותיה מוחזקות בשרשור מניות על ידי שתי חברות פרטיות בעירבון מוגבל שהנן מפרות חוק ואף המשיבה חייבת חובות אגרה לרשם החברות. המשיבה ככל הנראה חדלת
פירעון. חשבון הבנק של המשיבה הוגבל עקב אי כיבוד של למעלה מ-10 המחאות בשנת 2014. אמנם בהליך שהתנהל, כב' השופט עודד מאור קבע, כי ההגבלה תעוכב, אולם אין למבקש ידיעה בדבר מצב ההגבלה נכון להיום.
בכתב התביעה שכנגד המשיבה עצמה מציינת שהחל מחודש 3/2014 נרשמה ירידה במחזורי הפעילות שלה, אם כי היא מייחסת זאת למבקש בחוסר תום לב. המשיבה גם ציינה, כי המסעדה שהפעילה נסגרה.
ג. על פי הפסיקה הדנה בהוראת סעיף 353א לחוק החברות, נקודת המוצא הנה, כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן בנסיבות העניין.
הנטל על החברה להוכיח שתוכל לשאת בהוצאות ככל שייפסקו כנגדה.

המבקש גם עומד בדרישות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.
ד. סיכויי התביעה שכנגד הנם קלושים.


2.
המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה ופירטה את הנימוקים הבאים:
א. מטרת הבקשה היא למנוע מהמשיבה את יומה בבית הדין וזאת על מנת להסתיר מעיני בית הדין את התמונה בכללותה ותוך שימוש ציני בהליכי משפט. הסכום בו נקב המבקש הנו מופרך ומוגזם – עניין המוכיח את ניסיונו למנוע מהמשיבה את זכותה לגשת לערכאות לשם הגנה על זכויותיה.
ב. על פי תקנה 519 כפי שפורשה בפסיקה, הכלל הוא כי אין להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע אלא במקרים חריגים. יש לזכור כי תקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה אינן כוללות הוראה מקבילה לתקנה 519.
ג. יש להעניק חשיבות מכרעת לזכות הגישה לערכאות של המשיבה שהיא זכות יסוד הנעלה על חוקי היסוד. מדובר גם בזכות הקניין של המשיבה הניצבת מול זכות הקניין של המבקש.
ד. הכלל הוא כי אין לחייב תובע בערובה בשל עוניו בלבד.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית
3.
בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא
קיימת תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984
(להלן – תקנות סדר הדין האזרחי ), הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה 519, וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969
[דב"ע (ארצי) נה/218 – 3
עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].
4.
עת מובאת בפני
בית הדין
בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, שומה
על בית הדין ליתן משקל לעובדה כי בתקנות בית הדין לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הכלל הוא שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים.
מקובל כי בדיון בבקשה להפקדת ערובה מבצע בית הדין איזון בית זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד המהווה בסיס לקיומן של יתר זכויות היסוד
(ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של
בעל הדין שכנגד שלא לבוא לידי הפסד במקרה שהתביעה כנגדו תידחה.
5.
במקביל לתקנה 519 ולתקנות 427 – 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר עניינן
בחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות, מוצאים אנו
בחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן – חוק החברות)
את סעיף 353א, הקובע כך:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן ערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

6.
השאלה בדבר
תחולת הוראה זו בבתי הדין לעבודה נדונה במסגרת ע"ר 15046-12-11 חוה נחמני נ' קנטרי פלורס (28/1/13) ( להלן – עניין נחמני) ונקבע, כי הוראת סעיף 353א חלה גם בהליכים המוגשים בבית הדין לעבודה.

7.
בעניין נחמני נקבע, כדלקמן :
"
החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות
ניתנת לסתירה בשתי דרכים חלופיות: האחת – 'אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין'; השנייה – 'אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה';
החלטה בבקשה להפעלת ערובה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ועליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה, האם מצבה הכספי הרעוע של החברה נגרם על ידי התנהגות הנתבע ועוד
".


ובהמשך-


"בית המשפט העליון הדגיש כי הנטל להוכיח הן את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות המשפט והן את הנסיבות המצדיקות שלא לחייב בהפקדת ערובה מוטל על כתפי החברה התובעת, וכי בדרך כלל אין זה ראוי במסגרת בקשה להפקדת ערובה לדון בהרחבה בניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לכך רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאד; יש לדאוג שקביעת גובה הערובה הנדרשת תהיה מידתית ותאזן נכונה את כל השיקולים הרלוונטיים".

8.
בית המשפט העליון (כב' הש' מלצר)
קבע ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.2.09 ) (להלן – עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ), כי חיוב חברה בהפקדת ערובה במקרה בו לא הוכחה יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטא את הכלל. הפטור מהפקדת ערובה על ידי חברה אשר לא הוכיחה את יכולתה לשלם הוצאות הינו החריג לכלל. הנטל להוכיח התקיימות נסיבות המצדיקות שלא לחייב את החברה התובעת
רובץ על כתפיה של האחרונה (סעיף 13 לפסה"ד).

ומן הכלל אל הפרט
9.
המשיבה בתגובתה לא התמודדה כלל עם הטענה בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם את הוצאות המשפט למבקש ככל שתחויב בהן, ודומה כי אף יצאה מנקודת הנחה שהמבקש אכן לא יוכל להיפרע מהמשיבה (סעיף 8 לתגובה).
10.
במצב דברים זה, וכאשר נטל ההוכחה בדבר יכולת כלכלית לתשלום הוצאות המשפט מוטל על המשיבה, אין אלא לקבוע, כי האחרונה לא הרימה נטל זה.
11.
כאמור, נקודת המוצא הנה, כי הכלל הוא חיוב חברה
בהפקדת ערובה, כאשר לא הוכחה יכולתה לשאת בהוצאות בעל הדין שכנגד. נטל ההוכחה בדבר קיומן של נסיבות המצדיקות העדר חיוב בערובה אף הוא מוטל על החברה.
12.
לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח, שמדובר בנסיבות בהן מוצדק שלא לחייבה בהפקדת ערובה. בהתאם לפסיקה, אין זה ראוי לדון בהרחבה
בשלב זה בשאלת סיכויי התביעה, ויש להידרש לכך אך במידה ומדובר במצב מובהק. ממילא לא טענה המשיבה, כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד באופן המצדיק פטור מהפקדת ערובה.

יודגש, כי המשיבה נמנעה מצירוף תצהיר לתגובתה וזאת כאשר נטל ההוכחה מוטל עליה (ראה סעיפים 25 – 26 לפסה"ד בעניין נחמני).
13.
משבאתי לכלל מסקנה שיש מקום לחיוב החברה בהפקדת ערובה נותר לקבוע את שיעור הערובה שתופקד. בהקשר זה נקבע בפרשת נחמני, כי "יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב
בערעור לגבות את הוצאותיו. בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפני
ו" (סעיף 29 לפסה"ד).
14.
על פי הפסיקה גם בשלב קביעת סכום הערובה יש לאזן באופן נכון את מכלול השיקולים הרלוונטיים ואת הזכויות החוקתיות של שני בעלי הדין תוך מתן משקל ראוי (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ בסעיף 13 לפסה"ד).
15.
אשר על כן, בשים לב לסכום התביעה ולמהותה, לגובה ההוצאות המקובל בבית הדין לעבודה, וכן לעובדה כי יש להעניק משקל משמעותי לזכות הגישה של המשיבה לערכאות,

מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך של 5,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה לידיה.
16.
בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לקבוע, כי שאלת הוצאות הגשת בקשה זו תילקח בחשבון בסיומו של ההליך.
ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ה,
(
02 יוני 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.






























סעש בית דין אזורי לעבודה 38328-09/14 אור גולן נ' אושר פרו השקעות ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/06/2015)