פסקי דין על מזל זיסו | פסקי דין על סוזט לנדאו

4856-06/15 רעצ     02/06/2015




רעצ 4856-06/15 מזל זיסו נ' סוזט לנדאו








בית משפט השלום בחיפה



רע"צ 4856-06-15 זיסו נ' לנדאו


תיק חיצוני: 0231305105


לפני
כב' השופטת
רויטל באום


מבקשת

מזל זיסו


נגד

משיבה
סוזט לנדאו





פסק דין


לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת הגב' מיכל ברלינר-לוי מיום 19.5.15 בתיק הוצל"פ 02-31305-10-5 (להלן – "תיק ההוצל"פ").

1.
המבקשת, שהינה החייבת בתיק ההוצל"פ, הגישה ביום 13.4.15 בקשה להכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים לשם איחוד תיקיה, וזאת לאחר שתיק איחוד קודם שהיה לה, נסגר בשנת 2009 מפאת אי ביצוע תשלומים במסגרתו וצבירת חוב פיגורים.

בהחלטה מיום 13.4.15 התקבלה בקשתה של המבקשת, תוך שנקבע כי תנאי לפתיחת תיק האיחוד הינו תשלום הסך של 3,000 ש"ח על חשבון פיגוריה. כן נקבע כי צו החיוב בתשלומים בתיק האיחוד יועמד על 500 ש"ח, לאחר שיכולתה הכלכלית של המבקשת נבדקה על יסוד הצהרותיה והמסמכים שצירפה.

2.
תחת הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל, הגישה המבקשת ביום 19.5.15 בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 13.4.15. בהחלטה שניתנה באותו יום, ואשר בעטיה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, נקבע כי אין מקום לשינוי ההחלטה מיום 13.4.15.

3.
על הנוהג הפסול של הגשת בקשות לעיון חוזר, שאין בהן כל חידוש של ממש, ואשר כל מטרתן להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור עמדתי במספר פסקי דין (וראו למשל: רע"צ 13726-04-14, רע"צ 17184-06-14, רע"צ 38291-01-15).

אם סברה המבקשת כי נפלה שגגה בהחלטה מיום 13.4.15 שומה היה עליה לבקש רשות לערער עליה, ולא להגיש בקשה לעיון חוזר, בה נטען כי "אין ביכולתה" לעמוד בתשלומים שנקבעו בהחלטה הקודמת, בלא שניתן טעם כלכלי של ממש לדבר.

המבקשת למעשה מבקשת לערער על החיובים בהם חויבה בהחלטה מיום 13.4.15, והמועד לכך חלף; לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד ולא ניתן כל טעם להארכתו.

4.
מעבר לכך, ואף לגופם של דברים, לא מצאתי כי יש כל יסוד לטענות המבקשת.

5.
כאמור, למבקשת היה בעבר תיק איחוד, אשר פוזר מפאת אי ביצוע תשלומים במסגרתו, והוא הגורם לכך שנקבע כי על המבקשת לשלם סכום ראשוני בסכום משמעותי.

6.
תקנה 29(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת -

"חייב לא יגיש יותר מבקשת איחוד אחת; נדחתה בקשת איחוד של חייב, לא יגיש בקשה נוספת אלא אם כן הראה כי בנסיבות הענין חל שינוי יסודי המצדיק זאת".

לשון התקנה ברורה וחד משמעית: לא תוגש יותר מבקשת איחוד אחת. זהו הכלל.

החריג, שינוי יסודי בנסיבות העניין המצדיק הגשת בקשה נוספת, הינו עניין שעל החייב להראותו.

על הרציונל העומד בבסיסה של תקנה 29(ב) עמדתי בפסק דיני מיום 16.2.14 בתיק רע"צ 27680-02-14, ואין מקום לשוב על הדברים.

7.
בהחלטה מיום 13.4.15 נרשם, כי לפנים משורת הדין, יפתח למבקשת תיק איחוד נוסף אם תפקיד סך של 3,000 ש"ח. מכאן, שההחלטה עליה מבקשת המבקשת למעשה לערער לא ניתנה עפ"י שורת הדין, לפיו בקשתה של המבקשת צריכה הייתה להידחות ללא כל תנאי, אלא עניין שבשיקול דעת.


לא מצאתי כי נפל כל פגם בשיקול דעת כב' הרשמת.
8.
ראשית, המבקשת כאמור אינה משלמת דבר לכלל נושיה משך חודשים; ביצוע תשלום משמעותי בסך של 3,000 ש"ח, אותו יהא על המבקשת לגייס במאמץ, יביא למסקנה כי המבקשת החליטה לשנות דרכיה, ולשלם את חובותיה לנושיה, ועושה כן במעשים ולא במילים בלבד; שינוי זה בהתנהגות יכול להיחשב כשינוי נסיבות מהותי, המצדיק פתיחתו של תיק איחוד נוסף למבקשת.

לא ייתכן כי חייב לא ישלם לנושיו דבר משך חודשים, ואז יבקש כי רשם ההוצאה לפועל יתעלם ממחדליו הנמשכים, ויחייבו בתשלום רק מכאן ולהבא. קיים חוב פיגורים בגין אי ביצוע צווי חיוב בתשלומים, ותשלום חלקו המזערי הינה הפעולה המינימלית המצופה מחייב שנמנע מתשלום עד כה.

9.
שנית, ולעניין גובה צו החיוב; המבקשת אינה חולקת כי הכנסותיה החודשיות עומדות על הסך של כ-6,500 ש"ח (בהחלטה מיום 13.4.15 נרשם 6,374 ש"ח הואיל והמבקשת לא הציגה אסמכתא על קבלת קצבת ילדים בסכום של 140 ש"ח, אותה הציגה רק בבקשתה לעיון חוזר), כי הוצאותיה החודשיות עומדות על הסך של 5,400 ש"ח או כי בין הוצאותיה החודשיות קיימת הוצאה בסך של 300 ש"ח עבור טלפון סלולרי וסך של 200 ש"ח בגין טלוויזיה וכבלים.

בכל הכבוד, שתי הוצאות אלה (טלפון סלולרי וכבלים) הן בגדר מותרות לאדם החייב מעל
113,000 ש"ח לנושיו, כפי המבקשת כאן. זאת ועוד – הפער בין הכנסותיה המוצהרות של המבקשת להוצאותיה המוצהרות עומד על 1,100 ש"ח, יותר מפי שניים מגובה צו החיוב החודשי שנקבע.

לא ברור על כן מדוע אין המבקשת "מסוגלת" לעמוד בצו החיוב החודשי, באשר בחינת נתוניה מביא למסקנה אחרת.

יתרה על כן, צו חיוב בתשלומים בגובה של פחות מ-10% מהכנסתה המוצהרת הינו בגדר הסביר, אף מעט למטה מכך, לטעמי, וזאת בפרט נוכח הפער בין ההכנסות להוצאות.

10.
נוכח כל המפורט לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

הואיל ולא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.


ניתן היום,
ט"ו סיוון תשע"ה, 02 יוני 2015, בהעדר הצדדים.








רעצ בית משפט שלום 4856-06/15 מזל זיסו נ' סוזט לנדאו (פורסם ב-ֽ 02/06/2015)