פסקי דין על המאפה של ד"ר מארק | פסקי דין על מחלבת י.מרדכי | פסקי דין על בוריס בריינין | פסקי דין על עמק חפר רשת חנויות ארצית | פסקי דין על קלים סלבה (נכסים) 1998 | פסקי דין על טטיאנה ליבוביץ | פסקי דין על פרימסלר ויצ'יסלב | פסקי דין על קלימנט ליבוביץ |

2514/04 א     23/02/2005




א 2514/04 המאפה של ד"ר מארק בע"מ, מחלבת י.מרדכי בע"מ, בוריס בריינין נ' עמק חפר רשת חנויות ארצית בע"מ, קלים סלבה (נכסים) 1998 בע"מ, טטיאנה ליבוביץ , פרימסלר ויצ'יסלב, קלימנט ליבוביץ




1
בתי המשפט

ת.א. 2514/04
בית משפט השלום ירושלים
23/02/2005

כבוד השופט אריה רומנוב

בפני
:
1 . המאפה של ד"ר מארק בע"מ

2 . מחלבת י.מרדכי בע"מ

3 . בוריס בריינין

בענין:
התובעים

נ ג ד
1 . עמק חפר רשת חנויות ארצית בע"מ

2 . קלים סלבה (נכסים) 1998 בע"מ

3 . טטיאנה ליבוביץ

4 . פרימסלר ויצ'יסלב

5 . קלימנט ליבוביץ


הנתבעים

ב"כ התובעים: עו"ד א. שני ועו"ד ס. פלוקיגר

הנתבעים 5-2: בעצמם
פסק דין
1. תביעה זו מאגדת בתוכה שלוש תביעות נפרדות ועצמאיות, של שלושה תובעים שונים. המשותף לכל התובעים הוא, שהם סיפקו סחורה לרשת חנויות מזון המזוהה עם השם "קלים-סלבה", וקיבלו תמורתה שקים אשר לא כובדו על ידי הבנק. בסך הכל מדובר ב-20 שקים, אשר הסכום הכולל שלהם הוא 38,195 ש"ח.

2. מהראיות שהובאו בפני
עולה, כי בשנת 1991 הקימו הנתבעים מס' 4 ו-5 רשת של חנויות מזון אשר זוהתה עם השם "קלים-סלבה". בתחילה הופעלו החנויות על ידי הנתבעים באופן אישי, ולא באמצעות תאגיד. בשנת 1998 הקימו הנתבעים שתי חברות: שם האחת, קלים-סלבה (נכסים) 1998 בע"מ, והיא תכונה להלן בשם "החברה הראשונה". שם השניה, קלים-סלבה (חנויות) בע"מ, והיא תכונה להלן בשם "החברה השניה". בשנת 2002 הקימו הנתבעים חברה שלישית בשם עמק חפר - רשת חנויות ארצית בע"מ, והיא תכונה להלן בשם "החברה השלישית".

לטענת הנתבעים, החברה הראשונה הוקמה על-מנת לעסוק במכירה של ציוד מסחרי, ולא היה לה דבר עם רשת חנויות המזון. לדברי הנתבעים, החברה השניה הוקמה על-מנת להפעיל את רשת חנויות המזון שהופעלה בתחילה על ידי הנתבעים באופן אישי. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי החברה השלישית הוקמה על-מנת להחליף את החברה השניה, ולפיכך, עם הקמת החברה השלישית, הפסיקה החברה השניה את פעילותה.

3. לטענת הנתבעים, במחצית שנת 2003 נקלעה החברה השלישית לקשיים כלכליים, וביום 10.9.03 מונה לה מפרק. ביום 16.11.03 ניתן ביחס אליה צו פירוק על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים.

משמעות הדבר היא, שהחברה היחידה שנותרה פעילה כיום היא, החברה הראשונה.

4. התובעים הינם בעלי עסקים אשר סיפקו סחורה לרשת חנויות המזון. התובע מס' 3 עשה זאת במשך כ-10 שנים. התובעת מס' 1 עשתה זאת במשך 6-5 שנים. התובעת מס' 2 עשתה זאת במשך תקופה של כשנתיים. ככל שניתן להבין, במהלך הקשרים העיסקיים הממושכים בהם מדובר, התובעים קיבלו תמורה מלאה עבור הסחורה שסיפקו, ולא היו להם כל טענות.

5. בהתאם למוסכם, התובעים נהגו לקבל את התמורה עבור הסחורה שסיפקו באמצעות שקים מעותדים. דא עקא, שהחל מיום 28.7.03 וכלה ביום 15.10.03 לא כובדו 20 שקים אשר ניתנו לתובעים עבור סחורה שסיפקו. בתביעה זו מבקשים התובעים, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם להם את תמורת השקים שחזרו.
6. התובעים הגישו את תביעתם נגד החברה השלישית (נתבעת מס' 1), נגד החברה הראשונה (נתבעת מס' 2), ונגד שלושת בעלי העניין בחברות - נתבעים מס' 5-3. אין חולק על כך, שהרוח החיה בצד הנתבעים הינו הנתבע מס' 4.
7. הנתבעים אינם חולקים על כך שלתובעים מגיעה תמורה עבור הסחורה שסיפקו. לטענת הנתבעים, ההתקשרות של כל אחד ואחד מהתובעים היתה עם החברה השלישית בלבד, ולא עם אף גורם זולתה. לדברי הנתבעים, במשך זמן רב היתה החברה השלישית עסק פעיל ומשגשג, ואולם היא התמוטטה בשל נסיבות שאינן תלויות בה. בעקבות התמוטטות החברה השלישית, השקים שמסרה לתובעים לא כובדו על ידי הבנק. כפי שציינתי, התובעים טוענים כי החברה הראשונה לא עסקה בשיווק מוצרי מזון אלא במכירת ציוד מסחרי, ועל כן אין לתובעים עילת תביעה כלפי חברה זו. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי הם עצמם לא חטאו בכל חטא כלפי התובעים, ועל כן אין לתובעים כל עילת תביעה כלפיהם באופן אישי. סיכומו של דבר: הנתבעים טוענים, כי עילת התביעה היחידה הקיימת לתובעים היא נגד נתבעת מס' 1. לטענתם, נוכח העובדה שנתבעת זו מצויה בהליך פירוק, על התובעים להגיש תביעת חוב למפרק החברה, כפי שאמנם התובעים כבר עשו.
8. בפתח סיכומיהם טוענים ב"כ התובעים, כי השאלה האחת והיחידה שבית המשפט יידרש להכריע בה במסגרתו של תיק זה היא, "האם "להרים את מסך ההתאגדות" בין הנתבעות 1 ו-2 לבין יתר הנתבעים, אם לא."
משמעות הדבר היא, שככל שהתובעים, או מי מהם, טענו במהלך שמיעת הראיות ובמסגרת הסיכומים (ר', למשל, סעיפים 17-15 וסעיפים 38-31 לסיכומי התובעים), כי הם התקשרו עם הנתבעים מס' 5-3 באופן אישי, הרי אין לשעות לטענה זו. עיון בכתב התביעה ובתצהירי העדות הראשית שהגישו התובעים מלמד, כי לתובעים היה ברור שהם התקשרו עם תאגיד ולא עם אדם בשר ודם. התובעים טוענים בכתב התביעה ובתצהירי העדות הראשית, כי יש "להרים את מסך" ההתאגדות ולאפשר להם להיפרע מהנתבעים מס' 5-3 כמי שהיו אורגאנים של התאגיד עמו התקשרו. דא עקא, שבמהלך שמיעת עדותם של חלק מהתובעים, וגם בסיכומים שהוגשו על ידי ב"כ התובעים, נעשה "שינוי חזית" בכך שנטען, כי ההתקשרות היתה עם הנתבעים מס' 5-3 באופן אישי. אלא, שטענה זו סותרת את "חזית" המחלוקת כפי שהוגדרה בכתב התביעה ובפתח הסיכומים, ועל כן, ככל שהתובעים טוענים טענה בדבר התקשרות אישית עם נתבעים מס' 5-3, דינה להידחות.
9. השאלה השניה אליה יש להידרש היא, האם ההתקשרות של התובעים היתה עם החברה השלישית (נתבעת מס' 1), או עם החברה הראשונה (נתבעת מס' 2), או עם שתי החברות. כפי שציינתי, הנתבעים טוענים, כי התובעים התקשרו רק עם החברה השלישית. התובעים טוענים, כי התקשרו עם שתיהן.
10. אני מוכן לקבל את טענת הנתבעים, כי החברה הראשונה עסקה (וכנראה עדיין עוסקת) במכירה של ציוד מסחרי, ואילו החברה השלישית (שבאה בנעליה של החברה השניה) עסקה בשיווק של מוצרי מזון. דא עקא, שמהראיות שהובאו בפני
עולות ארבע עובדות: האחת, שהנתבעים לא הבהירו לתובעים במה בדיוק עוסקת כל אחת משתי החברות ועם מי בדיוק התובעים התקשרו. השניה, כי התובעים ידעו שהם מספקים סחורה לרשת המזון של "קלים-סלבה", וכי שם זה דומה לשמה של החברה הראשונה דווקא. שלישית, כי התובעים (או, לפחות, התובעת מס' 2) קיבלו שקים גם של החברה הראשונה, דבר שנותן יסוד לסברה, כי הנתבעים מס' 5-3 ערבבו בנכסי שתי החברות שבשליטתם. הנתבעים הסבירו את העובדה שהתובעת מס' 2 קיבלה שקים של החברה הראשונה בטעות של האדם שנתן את השקים. דא עקא, שלא ברור מה טיבה של אותה טעות, ולא הובהר מהי המערכת החשבונאית הקיימת בין שתי החברות. ורביעית, מהחלטה שניתנה בקשר לתביעה דומה שהוגשה נגד נתבעים מס' 1,2,4 על ידי חברה בשם דולין איי בע"מ עולה, כי גם באותו מקרה קיבלה ספקית המזון שתבעה, שקים הן מנתבעת מס' 1 והן מהנתבעת מס' 2. יתרה מכך, מההחלטה שניתנה באותו תיק עולה, לכאורה, כי שתי הנתבעות הפעילו יחדיו את רשת המזון.
11. התוצאה היא, שאני סבור כי יש לתובעים עילות תביעה ראויות הן נגד החברה השלישית (ועל כן אין חולק) והן נגד החברה הראשונה, וזאת בין בדרך של "הרמת מסך" בשל ערבוב הנכסים, ובין בדרך אחרת. אני מחליט, אפוא, לקבל את התביעה נגד הנתבעות מס' 1 ו-2 ואני מחייב אותן, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום של 38,195 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
12. השאלה אליה יש להידרש עתה היא, האם יש "להרים את המסך" גם בכל הנוגע למישור היחסים שבין שתי החברות לבין הנתבעים מס' 5-3. אני סבור, כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. כפי שציינתי, התובעים סיפקו סחורה לרשת חנויות המזון המזוהה בשם "קלים-סלבה" במשך שנים רבות. רשת החנויות שגשגה והתובעים קיבלו את שכרם ללא כל טענה. השקים מושא תביעה זו לא כובדו על ידי הבנק בעקבות קשיים אליהם נקלעה החברה השלישית. הנתבעים טוענים, כי התמוטטות החברה לא היתה באשמתם, וכי במועד שמסרו לתובעים את השקים המעותדים, הם לא ידעו כי בהגיע מועד הפרעון השקים לא יכובדו. טענות אלה של התובעים לא נסתרו. לא הוכח בפני
כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, ולא הוכח בפני
כי החברה השלישית התמוטטה בשל "מימון דק". בנסיבות אלה, לא הונחה בפני
תשתית מספקת אשר תצדיק "הרמת מסך".
13. לא למותר לציין, כי שניים מבין שלושת התובעים מנהלים את עסקיהם באמצעות תאגידים. חזקה עליהם, כי עקרון האישיות הנפרדת של התאגיד מוכר להם. היה בידם של התובעים לבקש לקבל ערבויות אישיות של הנתבעים מס' 5-3, ואולם הם לא עשו כן. אמנם כן, ניתן להבין את האכזבה והכעס של התובעים מכך שלא קיבלו תמורה עבור הסחורה שסיפקו. ואולם, לא שוכנעתי כי בנסיבות מקרה זה התקיימו התנאים המצדיקים לאפשר לתובעים להיפרע מהנתבעים מס' 5-3 באופן אישי. התוצאה היא, אפוא, שאני מחליט לדחות את התביעה ככל שהיא מופנית נגד הנתבעים מס' 5-3.

14. סוף דבר. התביעה נגד הנתבעות מס' 1 ו-2 מתקבלת, כאמור בסעיף 11 לפסק הדין. התביעה נגד הנתבעים מס' 5-3 נדחית. כיוון שבעניין הנתבעת מס' 2 קיבלתי את עמדת התובעים ובענין נתבעים מס' 5-3 קיבלתי את עמדת הנתבעים אני קובע, שכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתנה היום י"ד באדר א, תשס"ה (23 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
אריה רומנוב
, שופט








א בית משפט שלום 2514/04 המאפה של ד"ר מארק בע"מ, מחלבת י.מרדכי בע"מ, בוריס בריינין נ' עמק חפר רשת חנויות ארצית בע"מ, קלים סלבה (נכסים) 1998 בע"מ, טטיאנה ליבוביץ , פרימסלר ויצ'יסלב, קלימנט ליבוביץ (פורסם ב-ֽ 23/02/2005)