פסקי דין על רוזנר שמואל | פסקי דין על לנדאו אורנה | פסקי דין על רוזן תמר

28096/04 א     23/02/2005




א 28096/04 רוזנר שמואל, לנדאו אורנה נ' רוזן תמר




23
בתי המשפט
א 028096/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
23/02/2005
תאריך:
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

בפני
:

1 . רוזנר שמואל

2 . לנדאו אורנה

בעניין:
תובעים
מלמד עדי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
רוזן תמר
נתבעת
משולם יהונתן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
בפני
תביעה כספית בסך של 25,920 ₪.

פרשת התביעה

בין הצדדים, נחתם חוזה שכירות ביום 2.8.01, לפיו שכרו התובעים מהנתבעת דירה ברחוב
פרישמן 13 בתל אביב, מיום 12.10.01 ועד ליום 10.10.03, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 1,450 $.
להבטחת התחייבויותיהם על פי הסכם השכירות, הפקידו התובעים בידי הנתבעת ערבות בנקאית, בסך של 5,800$ ושוויים בשקלים היה 25,625 ₪.
בתיאום עם הנתבעת, עזבו את הדירה באמצע חודש ספטמבר 2003.
הנתבעת, בהתאם להסכם, ביקרה בדירה באמצע חודש אוגוסט בנוכחות התובעים, כדי לבדוק את מצב הדירה. במעמד ביקורה בדירה, לא היו לה כל טענות באשר למצב הדירה ותקינותה, פרט לחלון שבור במרפסת, אשר נשבר כתוצאה מרוחות חזקות ולא ממעשה או מחדל התובעים ולכן מדובר בבלאי סביר.
באותו ביקור העירה הנתבעת, כי ללא קשר עם עזיבת התובעים, ועקב היות הדירה ישנה, בכוונתה לבצע בה שיפוץ רחב היקף.

טרם עזיבת התובעים את הדירה, הם הציגו את הדירה בפני
מתווכים ושוכרים פוטנציאליים.

גם כאשר נמסרו מפתחות הדירה לנתבעת, עם חזרתה ארצה, לא היו לה כל טענות לגבי מצב הדירה.

התובעים, הופתעו לקבל את מכתב הנתבעת מיום 9.11.03, ובו טענתה לנזקים בדירה. ביום 19.11.03, הודיעו לה התובעים, מבלי להתייחס לגוף הטענות, כי היא נדרשת שלא לממש את כתב הערבות הבנקאית, שזהו צעד אחרון על פי סעיף 18 להסכם.

כמו כן נתבקשה הנתבעת, להשהות כל עבודות שיפוץ לצורך בדיקת הדירה על ידי התובעים.

ביום 24.11.03, קיבלו התובעים מכתב מבא כוח הנתבעת, ולפיו ניתנת להם ארכה של 10 ימים, טרם שתממש את הערבות הבנקאית.

ב"כ התובעים השיב במכתב, כי התובעים לא גרמו כל נזק לדירה וכי הנתבעת מנסה לשפץ את הדירה על חשבונם.

באותו מכתב, ב"כ התובעים קבל על מימוש הערבות טרם הזמן.

הערבות הבנקאית מומשה, בניגוד לאמור בין הצדדים, כאמור בסעיף 20 להסכם.

גם אם לטענת הנתבעת, היו נזקים, היה עליה ליתן לתובעים אפשרות לתקנם.

מימוש הערבות ודך המימוש הם בניגוד לסעיף 18 להסכם.

טענות ההגנה

בנית הדירה הסתיימה במחצית השנייה של שנות השמונים. מדובר בדירה יוקרתית הכוללת גינה מטופחת.

טרם השכרתה לתובעים, הושכרה במשך שנתיים לשוכרים אחרים.
החוזה בין הצדדים, כלל הוראות שמירה על הדירה ופיצוי על נזקים.

במהלך תקופת השכירות, הנתבעת לא הגיעה לדירה לצורכי בדיקתה. רק בחודש אוגוסט 2003, הגיעה לדירה, ונדהמה למראה הנזקים העצומים שנגרמו לה ולגינה, והעירה על כך לתובעת. לנתבעת היה ברור כי עם פינוי הדירה תיערך רשימת ליקויים.

פינוי הדירה בחודש ספטמבר לא היה בתאום עמה ורק בחודש אוקטובר 2003, נודע לה כי הדירה פונתה, טרם תום תקופת השכירות.

לטענת הנתבעת הנזקים שנגרמו לדירה הם:

דלתות
כל עשרת משקופי הדלתות פרט לחדר שינה הורים, היו אכולים בחלקם התחתון משיני כלבם של התובעים. הנתבעת כלל לא הסכימה שיוכנס כלב לדירה.

באחת הדלתות היה חור בקוטר 10 ס"מ, חלק תחתון של דלת אחרת היה שבור, שתי דלתות אחרות מנוקבות במקדח ובאחרות היו חורים. פרט לדלת חדר שינה הורים.

כל הדלתות והמשקופים הוחלפו, בעלות כוללת של 5,500 ₪.
מטבח
בעת מסירת הדירה לתובעים היו בה כיריים גז חדשים, כשהוחזרה לנתבעת, לא ניתן היה לנקותם משאריות הבישול והשמן.
נקנו כיריים חדשים בעלות של 1,600 ₪.

בעת השכרת הדירה המקרר היה במצב סביר עם נקודת חלודה אחת. עם החזרת הדירה, היה המקרר במצב שלא היה ניתן לעשות בו שימוש, עקב חלודה, ומעטפת שומנית שחורה שלא ניתנת להסרה
שוויו של המקרר שנזרק 2,000 ₪.

ארונות מטבח
בעת השכרת הדירה הארונות היו במצב מעולה, ועם פינוי הדירה, מרבית הצירים בדלתות היו שבורים, 2 דלתות זכוכית הוסרו, במגירות היו פטריות שלא ניתן להסירן, הארונות מתחת לכיור היו רקובים, והידיות היו מלוכלכות בשומן. לא היתה ברירה והוחלפו ארונות המטבח בסך של 14,000 ₪.

לטענת הנתבעת השיש במטבח היה יוקרתי ובמצב תקין בעת השכרת הדירה, ובעת פינויה היה שבור והיה צורך להחליפו בעלות של 5,785 ש"ח.

הגינה במרפסת
בעת השכרת הדירה הגינה פרחה והיתה מטופחת כולל עצים, שיחים ופרחים. הושקעו בה סכומים גדולים, ושוויה היה 10,000 ₪.
הגינה נהרסה בתקופת שהות התובעים בדירה, מבלי יכולת לשקמה. הושקעו בגינה החדשה סך של 2,430 ₪.
הריהוט מפלסטיק היה צבוע בצבעים שלא ניתנים להורדה. והרצפה במרפסת הייתה מלוכלכת מבלי יכולת לנקות. עבור הניקיון שולם הסך של 2,200 ₪.

ויטרינות וחלונות

הדירה הוחזרה כשהויטרינות החלונות והתריסים היו שבורים.
עלות החלפתם סך של 20,570 ₪.
עלות עבודות האלומיניום סך של 19,390 ₪.
הנזקים הישירים בהם חייבים התובעים הם 4,189 ₪.

ארון אמבטיה

עם פינוי הדירה, ארון האמבטיה שהיה במצב תקין, היה בלתי שמיש עם ריקבון, פטריות ולכלוך, עד כדי הצורך להחליפו בעלות של 2,200 ש"ח.

האינטרקום והחשמל

הדירה הוחזרה כשהאינטרקום נעקר ממקומו, ללא אפרכסת, היה צורך בהזמנת חשמלאי, הן לתיקון האינטרקום והן להתקנת דימרים ותאורה שפורקו, כולל מאוורר שהיה מלוכלך.

נזקים אלה הינם בסך 2,000 ש"ח.

חשבון הגז שחל על הנתבעים הוא 390 ש"ח.

צביעת הדירה

הקירות היו מלוכלכים והיה צורך לצבוע את הדירה בסך של 6,000 ש"ח.

עבודות קבלן שיפוצים

קבלן השיפוצים שהיה צריך לבצע את כל העבודות ופינוי הפסולת גבה מהנתבעת סך של 13,540 ש"ח.

הפסד דמי שכירות

בתקופת השיפוצים, שארכו שלושה חודשים, הפסידה הנתבעת 13,195 ש"ח.

עוגמת נפש

15,000 ש"ח.

דיון

אדון בתחילה בטענת הרחבת חזית, הנטענת על ידי הנתבעת, ולפיה מכיוון שהנתבעת פירטה את הנזקים הנטענים על ידה, אחד לאחד, והתובעים טענו טענה כללית לפיה לא גרמו לנזקים בדירה, היה על התובעים, להגיש כתב תשובה ולפרט את טענתם, מה עוד שטענתם , טענת קיזוז היא.
על פי ספרו של זוסמן, סדר הדין האזרחי (עמ' 280), הרי שלא כדי לכפור בטענות הנתבע שבכתב ההגנה על התובע להגיש כתב תשובה, שכן טענות אלה תמיד בחזקת מוכחשות, אלא כדי להעלות עובדות חדשות המשיבות על הגנת הנתבע.
התובעים, הכחישו בכתב התביעה כי גרמו נזק לדירה, וכן פרטו כי טענת הנתבעת לנזק הנגרם על ידם שקרית.
אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי מדובר בשינוי חזית.

המחלוקת בין הצדדים היא האם כדין מימשה הנתבעת את הערבות הבנקאית, אותה מסרו לה התובעים על פי הסכם השכירות ביניהם.
שאלה זו היא תולדה של השאלה האם הנזק הנטען ע"י הנתבעת נגרם ע"י התובעים במושכר בעת שהותם בו.
יש לבחון, האם הנתבעת הפרה את ההסכם שבין הצדדים בכך שמימשה את הערבות שלא כדין, או שהתובעים הפרו את ההסכם, גרמו לנזקים וגרמו לכך שהנתבעת רשאית הייתה לממש את הערבות הבנקאית.
לטענת התובעים, הדירה הוחזרה לנתבעת באותו מצב כפי שהם קיבלו אותה, למעט בלאי סביר.

התובעים, בחקירתם הנגדית, השיבו כי הדלת המופיעה בתמונה מס' 2 הייתה סדוקה ועם חורים בעת קבלת הדירה, כך גם הדלת בתמונות 1 ו- 3, ובעצם התמונות משקפות את מצב הדירה, הן כשקיבלו אותה והן כשעזבו אותה. זאת, למעט הויטרינות בתמונות 7 ו- 8, אשר נסדקו בזמן שהותם בדירה, כתוצאה מהרוחות העזות שבאו מכיוון הים.

לטענתם, גם המקרר היה חלוד, כפי שמופיע בתמונה 10, הן בקבלת הדירה והן בעזיבתה.

לגבי הכיריים המופיעות בתמונה מס' 11 ענה התובע שלא נראית כל בעיה בתמונת הכיריים.

לגבי ערימת העיתונים במדרגות - ענה התובע כי מדובר בעיתונים שהתקבלו עבורו לאחר שעזב את הדירה. הוא אישר שהשירותים, על פי התמונה, מלוכלכים, וכך גם המאוורר, שכל מה שנראה בתמונה הוא אבק. לגרסתו, התובעים לא עקרו כל מנורה מהתקרה.

לגבי הגינה טען התובע כי תמונות הגינה משקפות את מצבה, הן בעת קבלת הדירה והן בעת עזיבתה. כך גם לגבי תמונות 30 ו- 31 של ארון האמבטיה.

לטענת התובע, הדירה בעת שהם קיבלו אותה לא הייתה משופצת, לא מסוידת, והוסכם שהם יחזירו אותה באותו אופן. לטענתו, לא גרמו לכל נזק שהוא בדירה מעבר למה שהיה כשקיבלו אותה. הוא אישר שהוכנס כלב לדירה.

התובע השיב לגבי התמונה נ/2, שבה מצולמת הגינה, כי זוהי תמונה מיום תחילת הלימודים של ילדיהם, ומדובר בכשבועיים טרם עזיבתם את הדירה.

התובעת אישרה שספריית ברזל הוצמדה לקיר בעזרת מקדחה, ומשהוסרה על ידם בעת עזיבת הדירה הם לא סתמו את החורים שנוצרו, אך לטענתה, בעת שנכנסו לדירה, הדירה לא הייתה מסוידת ועם חורים במקומות אחרים.

עדת התביעה, הגב' לנדאו, אמה של התובעת, הצהירה כי בעת קבלת המושכר, ניכר היה שהיא הושכרה במשך תקופה ארוכה קודם לכן. היא לא סוידה, היו בה סימני עובש ורטיבות, מעקים חלודים, עם סימני נזילות ועובש באמבטיה.

לטענת גב' לנדאו, בעת שהתובעים קיבלו את הדירה, היא הייתה במצב בינוני, נמצאה חלודה בדלתות המקרר, המדיח לא עבד, הגינה לא הייתה מטופחת, הדירה לא סוידה והתובעים הביאו בעלי מקצוע אשר תיקנו את הנזקים. היא ביקרה בדירה פעמים רבות, וראתה שתוחזקה במצב סביר ביותר, לא נגרם לה נזק, ועוזר או עוזרת בית ביקרו בדירה כל התקופה. לטענתה, הדירה הוחזרה לנתבעת ע"י התובעים במצב סביר ולא היה בה כל נזק.

בחקירה נגדית, היא אישרה כי היו עובש ורטיבות בדירה בעת שהתובעים קיבלו אותה וכן הייתה דלת פגומה. היא אישרה כי הנברשת מחדר הילדים נלקחה ע"י התובעים, וכאשר הוצגה לה תמונה מס' 10, ובה מצולם המקרר, היא השיבה שזו הדלת של המקרר שהייתה חלודה גם עם קבלת הדירה על ידי התובעים ולא ניתנת לניקוי.

עד התביעה, מר דיבקר, אשר עבד כמנקה בבית התובעים במשך 8 שנים, הצהיר כי עבד במשך כשנה וחצי במושכר, כפעמיים בשבוע וכבר מיום הכניסה לדירה, אחת הדלתות הייתה שבורה והמטבח, והדירה בכלל, היו במצב תחזוקתי כזה, שהוא ובנו יחדיו, עבדו כ- 9 שעות לנקותה. הוא העיד כי הכיריים הוחלפו ע"י התובעים לכיריים חדשים, אשר מצבם היה טוב ונשמר כך.

לטענתו, בעת קבלת הדירה על ידי התובעים, המקרר בדירה היה במצב זוועתי, חלוד מבפני
ם ומבחוץ, עם חלודה ועובש במגירות ומסביב, והציע לתובעים לזרוק אותו, אך לבסוף הצליח לנקות אותו בחלקו, ובהמשך ניקה אותו בניקיון שוטף.

על פי תצהירו, בעת הכניסה לדירה, היה עובש בארונות המטבח, ובדירה בכלל היה הרבה עובש, הייתה בעיה עם פתיחה וסגירה של הארון תחת הכיור, ובאופן כללי - פתיחת דלתות ארונות המטבח לא הייתה תקינה. לטענתו, בעת הכניסה לדירה, השיש במטבח היה סדוק, והודבק בדבק צהוב. כך גם היה עובש בארון האמבטיה של הילדים שלא היה ניתן לנקותו.

לגרסתו, הדירה הייתה מוזנחת, כולל קורי עכביש בקירות, ונראה היה שהדירה לא שופצה זמן רב.

הוא העיד כי את החלודה, אשר הייתה בכל מקום במקרר, לא הצליח להוריד לחלוטין.

בתקופת עבודתו במושכר במשך שנה וחצי לא היה כלב בדירה.

לטענת הנתבעת, השוכרים ששכרו את הדירה, לפני התובעים, השאירו את הדירה במצב מעולה. לטענתה הדירה כללה גינה מטופחת במרפסת היציאה מהסלון.

לטענתה היא סמכה על התובעים שיתחזקו את הדירה כראוי, ולכן לא ביקרה בדירה.
התובעים הודיעו לה, בחודשים יוני יולי 2003, כי אינם מתכוונים לממש את האופציה שניתנה להם, לכן היא שלחה את המתווכת בשם דורית לטפל בהשכרת הדירה לאחרים.
לטענתה, המתווכת הודיעה לה שהדירה נראית כ"דיר חזירים" ולא ניתן להשכירה.
בעקבות כך, ביקרה בדירה במחצית השניה של חודש אוגוסט, וגילתה את הדירה במצב נוראי ועם נזקים חמורים ביותר. למרות שהסלון נראה במצב זוועתי, לא בדקה את שאר הדירה.
לטענתה, מתווכת נוספת בשם פנינה, טענה אף היא שלא ניתן להשכיר את הדירה במצבה.

עזיבת התובעים את הדירה בחודש ספטמבר, לא היתה על דעתה, ורק בחודש אוקטובר, נודע לה כי התובעים עזבו טרם שהסתיימה תקופת השכירות.

לטענתה, הנזקים שגרמו התובעים לדירה, עולים על סכום הערבות הבנקאית, ועל כך שלחה לתובעים, מכתב מיום 9.11.03, ובו פירוט הנזקים השונים. למרות מכתב זה, התובעים לא עשו כל מעשה לתיקון הנזקים.
התובעים לא היו מוכנים לתקן את הנזק, למעט תשלום הסך של 600 ₪.

הנתבעת מאשרת כי הציגה את הערבות הבנקאית לבנק כבר ביום 1.12.03, אך המתינה עד לתשובת התובעים שבה הכחישו כי גרמו לנזק בדירה.

לגרסתה, הערבות חולטה כדין, בגין נזקי התובעים לדירה.

לגרסת הנתבעת, כיוון שהתובעים עזבו את הדירה באופן חד צדדי, לא כל תיאום עמה, ומבלי שהודיעו לה על מועד הפינוי, לא התקיים פרוטוקול לעניין הנזקים ועל כן גם לא הוזמן שמאי. מינוי שמאי היה אמור להיעשות בהסכמה אך התובעים הכחישו כל נזק ולכן הם לא פנו זה לזה למינוי שמאי.

בחקירתה הנגדית השיבה כי למרות האמור בסעיף 5 ו' לתצהירה ולפי המפורט בו בעלה, חבריה ובנה ראו את מצבה הנוראי של הדירה, הם לא הובאו לעדות כיוון שהתמונות מדברות בעד עצמן.
כן השיבה כי המתווכות לא הגיעו לעדות כיוון שהן לא רצו ו/או היו עסוקות מכדי להגיע להעיד בפני
בית המשפט.

הנתבעת אישרה בפני
, כי בשנת 1987, תבעה ביחד עם מספר דיירים את חברת הבנייה של הבניין בו נמצא המושכר מושא תביעה זו, בגין ליקויי בנייה.

היא אישרה כי על פי חוות הדעת שנמסרו לבית המשפט, כתמיכה לאותה תביעה, הדירה לא הייתה ראויה למגורים.

לטענתה, היא אישית לא תבעה את קבלן הבניין, באותה תביעה שהוגשה על ידי הדיירים בשנת 1987, אלא הצטרפה לשאר דיירי הבניין, כדי שישפצו את הבניין מבחוץ. לגרסתה, היא נהנתה מדירתה, למרות שתבעה את הקבלן, בגרסה, שהדירה לא ראויה למגורים.

הנתבעת השיבה, כי מעולם לא כתבה לתובעים מכתב שיבואו לערוך רשימת תיקונים, אך אמרה להם זאת בעל פה. לאחר מכן השיבה שאמרה לתובעת שיש ליקויים בדירה.
הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי ערמת עיתונים שבתמונות, נערמה לאחר עזיבת התובעים את הדירה וזו נמצאה מחוץ לדירה.

הנתבעת אישרה כי נתנה הוראה לבנק לממש את הערבות ביום 1.12.03, דהיינו פחות מ-10 ימים של התראה שעליה היה לתת לתובעים, הן על פי סעיף 18.3 להסכם השכירות והן על פי מכתבו של עו"ד טיין מיום 24.11.03.
לטענתה, הובטח לה בבנק כי הערבות תמומש רק ביום 15.12.03.

בחקירתה הנגדית, אישרה הנתבעת כי המקרר הוא בן 19 שנה, וכי התובעים קיבלו אותו עם מעט חלודה, והחזירו אותו חלוד לחלוטין.

הנתבעת השיבה כי לא הייתה כל רשימת ריהוט בעת שנמסרה הדירה לתובעים. לגרסתה, הארונות הם חלק מהדירה, והמקרר הוא חלק מהריהוט. לטענתה, המקרר נזרק לזבל, לאחר עזיבת התובעים את המושכר.

הנתבעת השיבה לאחת השאלות, כי התובעים לא דרשו ממנה שלא לערוך תיקונים, טרם שהנזקים יוערכו, וכשהופנתה לנספח ד' 1 לתצהיר התובעים, והוא מכתבה מיום 19.11.03 בעניין זה, ענתה שהיא לא צריכה להפסיד כסף בגללם (עמ' 23 שורות 1-6 לפרוט').

להזכירנו, נספח ד' הנ"ל הוא מכתב התובעים אל הנתבעת מיום 19.11.03, ובו נדרשת הנתבעת להשהות כל תיקון עד לבדיקת טענותיה.

הנתבעת אישרה כי כל מה שכתבה משפחת רותם במכתבם מיום 26.12.04 הוא נספח ג' לתצהיר התובעים, הוא אמת. בתשובה לשאלה אחרת טענה שלא נכון מה שכתוב במכתבם ולפיו כל הדלתות היו פגומות, לטענתה הם טעו וכתבו "דלתות" במקום "דלת".
אמירתה זו של הנתבעת, הודעת בעל דין היא (עמ' 23 שורות 11-12 לפרוט').

לשאלה הכיצד במכתבו של עו"ד טיין מיום 4.12.03 מדובר על נזק באלפי שקלים, כאשר תביעתה היא לעשרות אלפי שקלים, ענתה שזה משפט של עורכי דין, אבל זה לא נכון.

בתשובה לשאלה אחת ענתה שלא החליפה את המרצפות בדירה לאחר עזיבת התובעים את הדירה, ולשאלה אחרת ענתה שבעצם הדביקה מרצפות אחרות.

השאלה שעליה יש לתת את הדעת היא האם הנתבעת הצליחה להוכיח, שאכן התובעים גרמו לנתבעת את הנזקים הנטענים בכתב תביעה זה.

הנתבעת מודה כי הנתבעים הודיעו לה מראש שאין בכוונתם להישאר בדירה.
הנתבעת אישרה שהגיעה לדירה בחודש אוגוסט, ראתה את הסלון, ולדבריה הדירה היתה במצב מחריד, (ראה סעיף 5 ב' לתצהירה). למרות זאת לא מצאה לנכון להיכנס לשאר חלקי הדירה ולבדוק את מצבה, ובאותה הזדמנות אף לנסות ולהגיע לפרוטוקול רשום של הליקויים הנטענים על ידה בדירה.

רק בחודש נובמבר שלחה הנתבעת מכתב לתובעים, בדבר הליקויים הנטענים על ידה, הוא נספח ד' לתצהיר התובעים.

על פי דברי התובעים, שלא נסתרו, נמסרו המפתחות למתווכת על פי הוראות הנתבעת ולא ברור מדוע היא טוענת שלא ידעה על עזיבתם את הדירה.

הנתבעת פירטה רשימה ארוכה של נזקים בדירה. אציין לעניין זה כי לטענת הנתבעת שתי מתווכות, האחת בשם דורית, אשר ראתה את הדירה טרם מסירתה לתובעים ולאחר עזיבתם את הדירה, ואחת בשם פנינה, ראו את הדירה וטענו שמצבה מחריד. בסעיף 5 ו' לתצהירה מציינת הנתבעת שגם בעלה, חבריה ובנה ראו את מצבה הנוראי של הדירה.

אף לא אחד מכל אלה לא הגיע כדי להעיד בפני
מטעם הנתבעת כי אכן מצב הדירה היה כה נורא. הנתבעת, לא בחרה להזמין אף אחד מהם, הן בעצמה והן באמצעות בית המשפט, ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה.

הנתבעת גם לא מצאה לנכון להביא לעדות את הדיירים שקדמו לתובעים, כדי שיעידו מה היה מצב הדירה עם עזיבתם.

ועל אי הבאת עד כבר נאמר:
"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654) ודי לי בדברים אלו.

הראיות שהוצגו בפני
, מעבר לחוזה השכירות בין הצדדים הצדדים הן:
הנתבעת צירפה לתצהירה תמונות ובהן לטענתה נראים הנזקים שהתובעים גרמו, לדלתות הדירה, מאוורר מאובק, בית מנורה תלוש, אסלה מלוכלכת, ערימת עיתונים, ויטרינה שבורה, ארונות אמבטיה הנראים מלוכלכים, אינטרקום תלוש, גינה מוזנחת וכו'.
כן צירפה הנתבעת קבלות בגין רכישת דלתות. קבלות בגין החלפת שיש, מבלי לצרף חוות דעת מומחה שיש צורך בהחלפתו. קבלות עבור עבודות אלומיניום, מבלי לציין באיזה עבודות מדובר.
במכתבה של משפחת רותם הנ"ל מצויין כי עוד בעת שהותם בדירה, שלבי התריסים החלו נושרים כעלי שלכת בתגובה למגע קל.
קבלות בגין קרמיקה וכלים סניטרים, שלא ברור היכן הורכבו.
קבלות עבור עבודות שיפוצים, שבחלקן לא מצויין סוג השיפוץ.

התובעים הציגו בפני
את המסמכים כדלקמן:

א. את מכתבה של משפחת רותם, שלא הובאו לעדות, אך הנתבעת בחקירתה הנגדית, אישרה שכל האמור במכתבם זה אמת הוא. מכתב זה, מיום 26.12.04 מפרט, כי מצבו של הבניין בכלל לא הייתה מזהירה, בדירה היו מרצפות משוחררות, הדלתות בדירה נבנו מדיקט דק ושבריריות, בקירות כתמי רטיבות, והתריסים נשרו "כעלי שלכת" בתגובה לכל מגע.
הכיריים לא היו תקינות, מקרר לא חדש, שבר בויטרינה מפאת גודלה.

ב. מכתב מהנתבעת לתובעים, מיום 9.11.03, נספח ד' לתצהיר התובעים, ובו היא מפרטת שורת ליקויים בדירה. והתראה בדבר מימוש הערבות הבנקאית.

ג. מכתב מהתובעים לנתבעת, מיום 19.11.03, נספח ד'1 לתצהירם, בו הנתבעת נדרשת שלא לממש את הערבות הבנקאית, שזהו , לטענת התובעים, צעד אחרון לאחר דרישת תיקון בכתב ומתן שהות להיענות לה. במכתב טוענים התובעים, כי לא קבלו מכתב כזה, ולכן הנתבעת איננה יכולה לממש את הערבות. באותו מכתב, דורשים התובעים מהנתבעת להשהות ביצוע כל תיקון, שינוי או שיפוץ, עד שתתאפשר בדיקת טענות הנתבעת.

ד. מכתב עו"ד טיין, ב"כ הנתבעת, מיום 24.11.03, נספח ה' לתצהירם, בו ניתנת לתובעים התראה בכתב, כנדרש בסעיף 18.3 להסכם, טרם מימוש הערבות הבנקאית, וכן הודעה כי באם לא יכסו את עלות התיקון בגין הנזקים שגרמו לדירה, עד ליום 5.12.03, תיאלץ הנתבעת לממש את הערבות הבנקאית.

ה. מכתב הנתבעת לבנק, מיום 1.12.03, נספח ו' לתצהיר התובעים, ובו היא פונה אל הבנק לחלט את הערבות הבנקאית.

ו. מכתב עו"ד טיין אל ב"כ התובעים, מיום 4.12.03, נספח ז' לתצהיר התובעים, לפיו, הנתבעת נאלצה לשלם אלפי שקלים, לצורך החזרת הדירה לסדרה, על כן הנתבעת נאלצת לממש את הערבות הבנקאית, והיא תחזיר לתובעים את יתרת סכום הערבות לאחר כיסוי הוצאותיה.

ז. מכתב משוכר פוטנציאלי, עיוור בעל כלב נחייה, שבפועל לא שכר את הדירה.

ח. כתב תביעה שהוגש על ידי הנתבעת ודיירים נוספים בבניין, בשנת 1986, נגד מי שבנה את הבניין, בגין מה שלטענתם הוא ליקויים קשים מהם סובל הבניין, המסכנים את קיום הבניין וחיי המתגוררים בו.

ט. שלוש חוות דעת שהוצאו לבקשת התובעים באותה תביעה משנת 1986, ולפיהן, לא ניתן לגור בחדרים, רטיבות בחדרים ובקירות, מרצפות שבורות, קשיים בפתיחת דלתות.

כאן אציין כי בעדות הנתבעת נתגלו סתירות, כפי שפורט לעיל ואחזור על מקצתן.

הנתבעת השיבה כי כל האמור במכתב משפחת רותם אמת הוא, ולאחר מכן השיבה כי משפחת רותם התכוונה לכך שיש נזק בדלת אחת ולא בדלתות.

לטענת הנתבעת, היא הפקידה את הערבות הבנקאית ביום 1.12.03, אך הובטח לה שזו לא תמומש טרם המועד. הנתבעת לא הציגה בפני
כל מסמך מאת הבנק להבטחה כזו.

הנתבעת אישרה שתבעה ביחד עם דיירים אחרים בבניין את הקבלן שבנה את הבניין, בגין ליקויי בנייה. היא אישרה כי צורפו חוות דעת לפיהן הבניין לא ראוי למגורים.
למרות זאת העידה בפני
, כי היא בעצם היתה מרוצה מהדירה שלה ונהנתה ממנה, אך הצטרפה לתביעה כחלק מהדיירים, בתקווה שישופץ חלקו החיצוני של הבניין.

הנתבעת השיבה כי לא נדרשה על ידי התובעים, לא לערוך תיקונים, טרם שאלה יוערכו, אך משהופנתה לנספח ד'1 לתצהיר התובעים השיבה כי איננה אמורה להפסיד כסף.

לשאלה, כיצד הנזק הנטען על ידה הוא בעשרות אלפי שקלים, בעוד שעו"ד טיין במכתבו מיום 4.12.93, ציין במדובר בנזק של אלפי שקלים בלבד, השיבה כי האמור במכתבו של עו"ד טיין איננו נכון.

הנתבעת הכחישה בעדותה כי החליפה את מרצפות הדירה ולאחר מכן השיבה כי הדביקה אריחים.

הסתירות הנ"ל בעדות התובעת, עומדות לה לרועץ, ואינן יכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת.

נראה על פניו, כי הנתבעת בחרה לשפץ את הדירה כולה מבלי לערוך דו"ח ליקויים ביחד עם התובעים ומבלי להביא שמאי שיעריך את הנזקים, זאת כנדרש על פי סעיף 20 להסכם בין הצדדים.

פניותיה בכתב אל התובעים אינן כוללות פניה לעריכת רשימת ליקויים.
אכן, חובה זו חלה גם על התובעים, על פי ההסכם, אלא שהתובעים לא עשו כל פעולה, שאסורה עליהם על פי ההסכם, והנתבעת ביצעה בדירה שיפוץ כללי, שאת תמורתו מנסה להטיל על התובעים.

הנתבעת לא טרחה אף להביא מומחה אשר ייתן את חוות דעתו טרם שמצאה להשקיע, על חשבון התובעים סכום כה גבוה, ובעצם בחרה לשפץ את הדירה כולה. שיפוץ כזה יכולה הנתבעת לבצע בדירה, אך לא על חשבון התובעים.

הנתבעת לא פנתה אל התובעים, כדי לתת להם שהות לתקן את הנזקים, שיוסכם עליהם, ויוערכו על ידי שמאי, בעצמם. זאת למרות שבמכתב התובעים אליה, מיום 19.11.03, הוא נספח ד'1 לתצהירם.

הנתבעת לא מצאה לנכון להציג בפני
בית המשפט, בכל צורה שהיא מה היה מצב הדירה, הדלתות, המקרר, המטבח, הארונות טרם שנכנסו התובעים כפי שעשתה זאת עם עזיבתם. כפי שפירטתי לעיל, הנתבעת לא מצאה לנכון אפילו להביא לעדות את המתווכות ואת כל מי שראה את הדירה טרם השכרתה לתובעים, כולל השוכרים הקודמים.

הנתבעים לעומתה המציאו את מכתבה של משפחת רותם ,שכאמור לא הובאה לעדות, אך הנתבעת אישרה שכל האמור בו אמת. במכתב זה, שורת ליקויים בדירה טרם הכנסם של התובעים אליה.

בנוסף העידו בפני
מטעם העובדים, מנקה הדירה ואמה של התבעת, ולפי עדותם מצב הדירה עם הכנסם לדירה היה דומה למצב בו והחזירו את הדירה לנתבעת.

הנתבעת פנתה לבנק, בבקשה למימוש הערבות הבנקאית, ביום 1.12.03, וטרם עברו 10 ימים ממועד ההתראה בכתב.

אתייחס לנזקים הנטענים ע"י הנתבעת:

הדלתות -
לטענת הנתבעת כל עשרת המשקופים והדלתות, פרט לחדר השינה, היו אכולים משיני כלב, באחת מהן היה חור בגודל של 10 ס"מ, ועלות החלפתם היא 5,500 ש"ח.
ראשית אציין, כי גם לשיטת הנתבעת, לפחות בדלת אחד היה חור טרם הגעת התובעים לדירה (עמ' 23 שורה 22 לפרוט').
בנוסף, לטענתה היה בדירה גור כלבים, שגרם לנזקים בדלתות.
לפחות בתמונות 1, 2, 3, 4, 6 מדובר בנזקים לדלתות מעל גובה הידית ולא ייתכן שגור כלבים יכול להגיע לכזה גובה.
בנוסף, על פי מכתבה של משפחת רותם, שהתובעת אישרה שכל האמור במכתב הוא אמת, הרי שהדלתות הפנימיות נבנו מדיקט דק, שבריריות וחלקן פצועות (נספח ג' לתצהיר התובעים).
על פי עדות אמה של התובעת, הגב' לנדאו, והמנקה מר דיבקר, הרי שבעת קבלת הדירה, הדירה באופן כללי היתה במצב לא טוב ועל פי עדות המנקה אף אחת הדלתות היתה שבורה.
לכן, אינני מקבלת את הטענה שכל הדלתות ניזוקו ע"י גור הכלבים של התובעים. אינני שוללת אפשרות שנגרמו נזקים לחלק מהדלתות, ואולי אפילו על ידי אותו גור. אך "תפסת מרובה לא תפסת" הנתבעת מנסה, להטיל את האחריות לכל הנזקים הקיימים בדלתות על התובעים.
כאמור לעיל, על פי מכתבה של משפחת רותם, היו נזקים לדלתות ולא לדלת. ועל פי עדויות אחרות, הדירה כולה היתה מוזנחת.
לו היתה הנתבעת, מציינת אלו נזקים היו קודם להכנסם של התובעים לדירה, ואיזה מהם, לטענתה, נגרמו על ידי התובעים, ניתן היה להתייחס לנושא הנזקים שנגרמו על ידי התובעים.
כאמור, הנתבעת מנסה להטיל על כתפי התובעים, את שיפוץ הדירה ועל כן בעצם, לא הצליחה להוכיח אף אחת מטענותיה.
טענת הנתבעת, לפיה היה צורך בהחלפת כל דלתות הדירה, איננה הגיונית. זאת, בפרט לאור מכתבה של משפחת רותם, שהנתבעת אישרה שכל האמור בו אמת. במכתב זה הדלתות מתוארות כדקות ושבריריות, עם נזקים.
על פניו נראה, כי הנתבעת, ברצונה להחליף את דלתות הדירה, מנסה להיבנות בכך מהתובעים.
לא הובאה בפני
י כל חוות דעת של מומחה שלא ניתן היה לתקן את הדלתות והיה צורך להחליפן.
אני דווחה את טענת הנתבעת כי החלפת כל הדלתות בדירה הינה תוצאה של נזקים שנגרמו על ידי התובעים.

המטבח -
לטענת הנתבעת היו בדירה כיריים חדשים, שעם פינוי הדירה ע"י התובעים לא ניתן היה לנקותם ולכן ניקנו חדשים, והמקרר היה במצב סביר עם נקודות חלודה.

על פי המפורט במכתבם הנ"ל של משפחת רותם, בכיריים היתה בעיה כרונית של זרימת גז. על פי דברי העד דיבקר הוא עבד ביחד עם בנו 9 שעות כדי לנקות את הדירה, כאשר התובעים נכנסו לגור בה. לדבריו התובעים החליפו כיריים חדשים. המקרר לדבריו היה במצב זוועתי, חלוד מבפני
ם ומבחוץ בעת קבלת הדירה, היתה בו חלודה ועובש במגירות ומסביבו והוא עצמו הציע לתובעים לזרוק אותו.

גם הנתבעת אישרה שמדובר במקרר בן 19 שנה אשר נמסר לתובעים עם נקודות חלודה.
אינני מקבלת טענת הנתבעת כי במשך שנה נגרמו למקרר נזקי חלודה כה רבים, ומדובר בעצם בבלאי טבעי, מה עוד שעל פי עדותו של דיבקר המקרר היה במצב זוועתי כאשר התובעים קיבלו את הדירה, חלוד והיו לו נזקים.

לאור זאת, אני דוחה טענה זו של הנתבעת, לפיה היה עליה להחליף את הכיריים ואת המקרר בחדשים, על חשבון התובעים.

ארונות המטבח -
לטענת הנתבעת הם היו במצב מעולה עם השכרת הדירה ועם החזרתה היה צורך להחליפם מפאת מצבם.
על פי עדות הגב' לנדאו ומר דיבקר, הרי שארונות המטבח היו עם עובש בעת כניסת התובעים לדירה, היתה בעיה בפתיחת וסגירת הארונות בכלל, השיש היה סדוק, ומצבם היה לא טוב.

אינני מקבלת גם את טענת התובעת שהיה צורך להחליף את כל הארונות.

הגינה במרפסת -
הנתבעת טוענת כי זו הושחתה ע"י הנתבעים, הרי שיש לזכור כי התובעים לא שהו לפחות כשלושה חודשים בדירה מעת עזיבתם אותה, ויש להניח שזו התייבשה משהנתבעת לא תחזקה אותה כראוי מאז שהתובעים עזבו את הדירה.
הן הגב' לנדאו שהעידה שהגינה לא היתה מטופחת, והן על פי עדות מר דיבקר הגינה לא היתה במצב כה טוב כפי שהנתבעת מתארת.
גם לעניין זה אני דוחה את טענת הנתבעת.

החלפת התריסים -
טוענת הנתבעת, כי היה עליה להחליף את כל תריסי האלומיניום, זאת כאשר על פי מכתבה של משפחת רותם, הרי ששלבי התריסים נשרו כעלי שלכת, ומכאן עולה שהתריסים היו שבורים טרם הכנסם של התובעים לדירה. בוודאי שלא ניתן להניח שבשנה אחת של שכירות נשברו כל תריסי הדירה.
אינני מקבלת את טענתה זו של הנתבעת.

צביעת הדירה -
גם על פי מכתבה של משפחת רותם על הקירות היו כתמי רטיבות, על פי עדות הגב' לנדאו ואדון דיבקר הדירה הייתה במצב נוראי, היא לא סוידה טרם שנמסרה לתובעים היו בה סימני עובש, רטיבות, נזילות ומעקים חלודים וכן ולדברי מר דיבקר היה בה הרבה עובש ונראה היה כי הדירה לא שופצה זמן רב.

אין ספק, כי גם אם היה על התובעים לסייד את הדירה , מדובר בסכום שאינו מגיע לידי 6,000 ₪.

נראה על פניו שהנתבעת בחרה לשפץ את הדירה באופן טוטאלי ולא התייחסה לנזקים שנגרמו בפועל על ידי התובעים, אם היו כאלה, ואותם בלבד היה עליהם לתקן.

לאור כל המקובץ לעיל, ככלל, מקובלת עלי גרסת התובעים, הנתמכת בעדות הגב' לנדאו, וערה אני לכך שהיא אמה של התובעת, ושל מנקה הדירה. אלה נתמכים במכתבה של משפחת רותם.

מהעדויות שהובאו בפני
, אני מקבלת את גרסת התובעים, כי קיבלו את הדירה, כשהיא מוזנחת, קירות רטובים, עובש בארונות, לא מסוידת, רצפות שבורות, ועוד כהנה וכהנה, כמתואר על ידי עדי התביעה, ובמכתבה של משפחת רותם.

סבורני, כי נכון לקבוע שהתובעים גרמו לבלאי סביר, וגור הכלבים ששהה בדיה בחלק האחרון של תקופת השכירות, גרם לנזקים נוספים , ואולי אף בחלק מהדלתות, אך הכל בתחום הסבירות.

כל אלה עדיין אינם מובילם למסקנה, שכתוצאה מכך, הנתבעת נזקקה לשיפוץ שעשתה בדירה.

מסקנתי, מהעדויות והראיות שהובאו בפני
, שהנתבעת, ביקשה לבצע שיפוץ כללי בדירה, זוהי זכותה המלאה, כל עוד השיפוץ על חשבונה, ולא על חשבון התובעים.

מכיוון שאני מקבלת את הטענה כי התובעים, במהלך שהותם בדירה, גרמו לנזקים שהם בגדר "בלאי סביר", והכלב לנזקים נוספים שלא זוהו במפורש על ידי הנתבעת, אני קובעת כי על הנתבעים היה לצבוע את הדירה כולה, לתקן חורים בקירות וחורים שנוצרו כתוצאה מהורדת נברשת וכן תלישת אפרכסת האינטרקום, לנקות היטב את הדירה מהלכלוך שנוצר בה, לתקן את הויטרינה וחלק מהדלתות.

כל המתואר, מוערך על ידי בסך של 4,000 ₪.

כאן המקום לציין כי הנתבעת נהגה שלא כדין, עת חלטה את הערבות, מבלי שהמתינה לתקופה המצוינת בהסכם ובמכתבו של עו"ד טיין, מבלי שנתנה לתובעים שהות לבדוק את הנזקים הנטענים ולנסות לתקנם על חשבונה.

בכך שהנתבעת מימשה את הערבות הבנקאית שלא כדין - הפרה היא את ההסכם.

היה על הנתבעת, טרם שתיקנה את התיקונים בגין הנזקים שלטענתה נגרמו ע"י התובעים, לתת לתובעים שהות לבדוק אותם, להעריך אותם ולתקנם על חשבונם.

הנתבעת תחזיר לתובעים, את ההפרש בין סכום הערבות הבנקאית, כשהוא צמוד ונושא ריבית כדין, מיום חלוט הערבות ועד לתשלום בפועל, ובין הסך של 4,000 ₪ כשהוא צמוד ונושא ריבית כדין, מיום עזיבת התובעים את המושכר ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות המתוארות בפסק דיני זה, ומכך שהנתבעת הפרה את ההסכם, תשלם לתובעים את הוצאותיהם וכן שכ"ט בסך של 6,500 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן היום י"ד ב אדר א, תשס"ה (23 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת
028096/04א 120 כהן מזל








א בית משפט שלום 28096/04 רוזנר שמואל, לנדאו אורנה נ' רוזן תמר (פורסם ב-ֽ 23/02/2005)