פסקי דין על פבל זולוטורבסקי | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות | פסקי דין על חנוך עדי זהב |

23476-10/14 עא     03/06/2015




עא 23476-10/14 פבל זולוטורבסקי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, חנוך עדי זהב








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 23476-10-14 זולוטרבסקי נ' בנק מזרחי טפחות בעמ ואח'




בפני

כבוד השופטת
דיאנה סלע


פבל זולוטורבסקי


ע"י ב"כ עו"ד אייל מגן


נגד


המשיבים

1. בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה שפורן
ועו"ד דפנה שמעון
2. חנוך עדי זהב

, עו"ד







פסק דין


בפני
י ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אחסאן כנעאן), בתיק אזרחי 17856-12-08, מיום 23/7/14 (להלן: פסק הדין).

1
.
העובדות הצריכות לענייננו
א.
עסקינן בתביעה כספית נזיקית, שהוגשה על רקע מימוש משכנתא שרבצה על זכויות הבעלות בדירה, אשר המערער רשום כבעל מחצית הימנה (להלן: הדירה). המערער ויתר על חלקו בדירה, במסגרת הסכם לפירוק שיתוף עם אשתו לשעבר, לאחר שנישואיהם הותרו (להלן: האישה), והוסכם כי היא תישא בתשלום המשכנתא והדירה תירשם על שמה.

ב.
האישה לא פעלה על פי ההסכם בינה לבין המערער, לא רשמה את הדירה על שמה, וכעבור מספר שנים אף הפסיקה לשלם את המשכנתא. משכך, בשנת 05' הגיש המשיב 1 (להלן: הבנק) באמצעות המשיב 2, בקשה למימוש משכנתא כנגד המערער והאישה, וביום 1/2/06 מונה המשיב 2 ככונס נכסים לדירה (להלן: הכונס).

ג.
בחוות דעת שמאית מיום 20/10/06, עת עמד שער הדולר על 4.3 ₪, הוערך שווי הדירה בסך של 258,000 ₪, ובמימוש מהיר – 219,300 ₪ (51,000 דולר). הדירה נמכרה ביום 15/10/07 בסך של 207,480 ₪.

ד.
המערער הגיש תביעה בבית משפט קמא נגד שני המשיבים, בטענה כי נפלו פגמים בהליך המימוש, כי הכונס התרשל בהתנהלותו, ובגין כך נגרמו לו נזקים אותם פירט.


פסק דינו של בית משפט קמא
2.

בית משפט דחה את תביעת המערער נגד שני המשיבים.
א.
בית משפט קמא דחה את תביעת המערער נגד הבנק על הסף, משקבע כי הכונס אינו שלוח או סוכן של הנושה, אלא משמש קצין בית משפט הפועל בהתאם להוראותיו.
ב.
כן דחה את טענת המשיבים להעדר סמכות עניינית של בית משפט קמא, מפני שאינו יושב כערכאת ערעור על ראש ההוצל"פ, בקובעו כי עסקינן בתביעה נזיקית בגין רשלנות הכונס אגב ביצוע המכר.


ג. לאחר שבחן את חובת הזהירות של כונס הנכסים, קבע כי הכונס דידן הפר חובתו כלפי המערער; הוא לא טרח לשלוח לו מכתב המודיע לו על עריכת השומה, על אף שהיתה לו זכות לפדות את המשכנתא, מכוח סעיף 13א לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, ולא הזמין אותו להתמחרות, בניגוד להחלטה מפורשת של ראש ההוצאה לפועל (להלן: ראש ההוצל"פ), מיום 29/3/06, אשר הורה: "כונס הנכסים יזמין את החייב להתמחרות בדואר רשום עם אישור מסירה. לא תבוצע ההתמחרות מבלי שהחייב יוזמן כאמור. כונס הנכסים רשאי לערוך התמחרות גם בהעדר החייב, ובלבד שהחייב הוזמן כאמור בסעיף זה".


הכונס שיגר למערער מכתב אחד ויחיד מיום 9/4/06, בו הודיע לו כי מונה ככונס נכסים על הדירה, ותו לא. משכך קבע בית משפט קמא כי הכונס פעל שלא כדין והפר את הוראות התקנות והחלטת ראש ההוצל"פ.


ד.
עם זאת, קבע השופט קמא כי לא התקיים קשר סיבתי בין התרשלותו של הכונס לבין נזקי התובע, מפני שהמערער לא הוכיח כדבעי כי לו הוזמן להליך ההתמחרות, היה מתייצב או פודה את המשכנתא. זאת מכיוון שבמכתבי ב"כ המערער לכונס לא נכתב כי המערער חפץ לפדות את המשכנתא. במכתב מיום 4/9/06 נכתב רק כי אין באפשרות המערער לשלם את הפיגור בתשלומי המשכנתא בבת אחת, והוא מציע תשלום אחד בסך 10,000 ₪, ותשלום חודשי קבוע של 1,000 ₪ בנוסף על התשלום השוטף. בית משפט קמא דחה את גרסת התובע בתצהירו, כי לו ניתנה לו הזכות לרכוש את הדירה, היה עושה זאת באמצעות כספו ונטילת משכנתא מבנק אחר, בקובעו כי המערער לא הביא אישור כלשהו שהיה לו כסף, או כי פנה לבנק אחר ולקבל משכנתא. זאת מפני שרק בחקירה הנגדית מסר המערער כי במאי 07' קיבל 135,000 ₪ מחברת כתר פלסט, במסגרת פיצויי פיטורין, ואין כל ראיה בדבר פניה לבנק אחר לקבלת משכנתא. בקובעו כי מדובר בגרסה כבושה, לא ראה לקבלה.

ה.
גם באשר לנזקי המערער, קבע בית משפט כי אלה לא הוכחו, ומכל מקום היתה לו זכות לתבוע רק מחצית הנזק שכן המחצית השנייה שייכת לאישה. המערער טען כי נגרם לו נזק של 50,520 ₪ בגין מכירת הדירה בהפסד עקב מימושה המהיר, והפסד בסך 20,000 ₪ כתוצאה ממכירת הדירה באמצעות הכונס, פיצוי בגין עלות שיפוצים שביצע בדירה בסך 40,000 ₪, פיצוי בגין תשלום חוב פיגורים בסך 48,000 ₪, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך

10,000 ₪, ועוגמת נפש בסך 30,000 ₪.

השופט קמא קבע כי לא קמה למערער זכות למכור את הדירה בעצמו, ולכן אין נזק לגבי מכירת הדירה במימוש מהיר. אשר לנזקים הנוספים, נקבע
כי בהעדר ראיות וחוות דעת, לא הרים המערער את הנטל המוטל עליו.
משכך דחה את התביעה כאמור ואף חייבו בשכר טרחת המשיבים.

על כך הערעור שבפני
.

טענות הצדדים
3.
טענות המערער
א
. המערער טען כנגד קביעותיו של בית המשפט קמא לפיהן הכונס אינו שלוח של הבנק, והבנק פטור מאחריות בכל הקשור לביצוע הליכי כינוס במקרה זה. לטענתו, העלים הבנק נתונים ומידע מאת בית המשפט לגבי היקף הכספים אשר קיבל מאת המערער וגרושתו, וכן לגבי חישוב שכר טרחתו של בא כוחו לפני שמונה ככונס נכסים.

ב
. המערער טען כי בית המשפט התעלם בעניין זה מעדותו של הכונס, אשר הודה כי החומר בוער. עניין זה מהותי לקביעת גובה החוב לספרי הבנק, בעת הצעתו של המערער לשלם עבור חוב הפיגורים טרם מכירת הדירה. לדוגמא, ציין כי תשלום של 1,974 ₪ אותם קיבל לידיו ביום 24/5/05 לא בא לידי ביטוי בסכומים שהוגשו לתיק ההוצאה לפועל (להלן: ההוצל"פ), עוד לפני מינויו של ב"כ הבנק ככונס, ובית משפט קמא לא התייחס לטענות אלה.

ג.
המערער טען כי חוות דעת מומחה שהגיש לא נסתרה, משלא הגיש הבנק חוות דעת נגדית, והסכום בגינו נפתח תיק ההוצל"פ היה צריך להיות נמוך בהרבה.

ד.
לעניין הכונס, משקבע בית משפט קמא כי הכונס הפר חובתו כלפי התובע והתרשל, היה עליו לקבוע כי כל פעולותיו אינן חוקיות. לו נתן הודעה מתאימה למערער, היה נמנע ההפסד הנובע ממכירה מהירה, מכיוון שהוא יכול היה לבדוק את הבית.

ה.
המערער טען כי נגרם לו הפסד ממשי עקב המימוש המהיר ועוגמת נפש רבה. בית משפט קמא לא לקח את כל אלה בחשבון, ולא פסק לו פיצוי עבור ההוצאות המשפטיות שהוציא.

ו.
כן טען כי השיפוץ שערך בדירה לא נלקח בחשבון במכירתה.

ז.
עוד נטען כי לפחות שכר טרחתו של הכונס הנו נזק ישיר אשר נגרם למערער, ואין כל צורך בהוכחה נוספת.

ח.
המערער טען כי נפלה טעות בקביעתו של בית משפט קמא כי בשלב המכירה עמד החוב על 80,000 ₪ על אף שלא הוגשה חוות דעת נגדית, והחוב היה נמוך משמעותית מסכום זה.

ט.
המערער טען כי טעה בית משפט משקבע שהוא זכאי לתבוע רק מחצית הנזק, שעה שהבנק תבע אותו על מלוא היתרה ולא רק על מחציתה. עוד טען כי לא היה מקום למחוק את גרושתו מכתב התביעה בגין היתרה.

י.
לפיכך עתר לקבל את הערעור ולחייב את המשיבים בסכום הנתבע; לחלופין ביקש להשיב את התיק לבית משפט קמא לצורך קביעת הפיצויים המגיעים לו, וכן את גובה החוב במועד הפתיחה של תיק ההוצל"פ. בנוסף עתר לחייב את המשיבים בהוצאות ושכר טרחת עו"ד.

4.
טענות הבנק
א.
הבנק עתר לדחות את הערעור נגדו, בטענה כי אין יריבות בינו לבין המערער בכל הקשור לפעולותיו של כונס הנכסים במסגרת הליך מימוש הדירה. טענות המערער בסוגיה זו מהוות הרחבת חזית אסורה, משלא העלה טענה זו במסגרת כתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו, אלא באופן סתמי וכוללני, והיא חסרת יסוד.

ב.
גם לגופו של עניין, המערער לא טרח להציג ולו פירוט מינימלי של הסכומים ששולמו על חשבון החוב ולא נזקפו על חשבון יתרות החוב, למעט סכום אחד בסך 1,974 ₪, אשר הוכח כי נזקף לטובתו. הבנק הפנה לעדותו של העד מטעמו, לתדפיס היתרות שצרף ולתצהירים שהוגשו בעניין זה.

ג.
אשר לחוות הדעת של המערער, היא אינה תומכת בטענותיו, נערכה באופן בלתי מקצועי ונסתרה.

ד.
אשר לטענת המערער כי הבנק לא קיבל את הצעתו לעיכוב הליכי ההוצל"פ כנגד הפקדת סכום של 10,000 ₪ על חשבון פיגורים בהלוואת משכנתא, זכותו היתה לסרב להצעה שעה שהחוב עמד על 80,000 ₪ ואין לראות בכך רשלנות או חוסר תום לב.

ה.
המערער לא הוכיח כי קמה לו הזכות למכור את הדירה בעצמו, ומשכך היה הבנק רשאי למכור אותה במימוש מהיר, ואין מדובר בנזק שנגרם לו.

ו.
המערער לא הוכיח את העלות של שיפוץ הדירה וכן הוצאות משפטיות שנגרמו לו.

ז.
לעניין הטענות כנגד הכונס, משנקבע בפסיקה כי הוא אינו שלוח של הבנק, נמנע הבנק מלהתייחס לעניינו.

5.
טענות הכונס
א.
הכונס עמד על דחיית הערעור, בטענה כי צדק בית משפט קמא בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות (אותן פירט בטיעוניו במהלך הדיון בערעור), מלבד הקביעה כי הכונס פעל בניגוד להוראות הדין ובניגוד להחלטות של ראש ההוצל"פ, וכי הפר את חובתו כלפי המערער בכך שלא טרח לשלוח לו מכתב המודיע לו על עריכת השומה ועל ההתמחרות.

ב.
הכונס טען כי צדק בית משפט קמא בקובעו שהמערער לא הוכיח כי לו היה מוזמן כדבעי להליך ההתמחרות, היה מתייצב ופודה את המשכנתא, ולכן בצדק נקבע כי המערער לא הוכיח את נזקיו ואת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין שלילת הזכות לפדיון.

ג.
במהלך הדיון בערעור טען הכונס כי לא ערך התמחרות כלל, וכי ראש ההוצל"פ כלל לא הורה לו לערוך התמחרות. לדבריו, לא הזמין את המערער מפני שלא איתר אותו לאחר שפינה אותו מהדירה.

ד.
עוד טען הכונס בדיון בערעור כי שמורה היתה למערער הזכות לפנות לראש ההוצל"פ ולהעלות כל טענה בפני
ו, והוא לא עשה כן .

ה.
כן טען כי בנסיבות הענין היה זכאי להוצאות ההליך בבית משפט קמא.

דיון
6
.
ייאמר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובראיותיהם, אני רואה לקבל את הערעור בחלקו.


דין הערעור נגד הבנק להידחות, מהנימוקים המפורטים בפסק דינו של בית משפט קמא. לא נעלם מעיניי כי המערער העלה טענות לגבי חישוב חובו, ואולם טענות אלה לא נטענו בכתב התביעה המתוקן, ולא היו במסגרת הפלוגתאות שנטענו. אכן, המערער העלה בתצהירו טענות שונות כנגד חישוב חובו, אך משהתנגד לכך הבנק, סבורתני כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא להימנע מלדון בכך.

יחד עם זאת, משהסכים הבנק לוותר על הוצאותיו, יבוטל החיוב בהוצאות לטובת הבנק.

7.

הוכח וכך קבע גם בית משפט קמא, כי הכונס התרשל ופעל בניגוד להוראות הדין ולהחלטתו של ראש ההוצל"פ. לא זו אף זו, מעיון במסמך הקרוי "בקשה לאישור פעולות כונס נכסים", שהוגשה על ידי הכונס ביום 18/10/07 ללשכת ההוצל"פ, במסגרתה ביקש לאשר את הסכם המכר, ציין כי בעקבות הפרסום בעיתונים קיבל הצעת רכישה מאת ה"ה בייטנר. הכונס קיבל את ההצעה שהוגשה לו בסך 52,000$, וביום 15/10/07, נחתם בינו לבין המציעים הסכם לרכישת הדירה שבכינוס. הכונס לא ציין כי לא העביר את שומת הדירה למערער, לא ציין כי לא הזמין את המערער להתמחרות, וכי לא ערך התמחרות כלל, בניגוד להחלטת ראש ההוצל"פ, והתעלם לחלוטין מהעובדה שההסכם עם הקונים נערך שנה לאחר השומה, מבלי לנמק מדוע לא עשה כן, באופן שראש ההוצל"פ יוכל להחליט אם לאשר את המכירה, או להורות על פעולה נוספת שתבוצע.

לא למותר לציין, כי גם בדיון בערעור סבר הכונס כי אין פסול במעשיו, הן בכך שלא הזמין את המערער להתמחרות, אותה לא ערך כלל, והן בכך שלא ציין עובדה זו בבקשה שהגיש לראש ההוצל"פ לאישור מכר הדירה, וטען כי "אם היה משהו פסול, שנראה לו פסול, היה מעיר לי". (עמ' 13 לפרוט'). משנשאל הכונס מדוע לא הזמין את המערער להתמחרות, ציין כי לאחר שפינה את הדירה לא הצליח להשיג את המערער ואין לו כתובת שלו. (עמ' 13 לפרוט'). דא עקא שהתברר כי באותו שלב היה המערער מיוצג, ולא היה קושי להעביר לו מסרים.

מכל מקום, אין ראיה כי הכונס ניסה לאתר את המערער. לא זו אף זו, אם לא הצליח להשיגו, היה עליו להודיע לראש ההוצל"פ
מפורשות כי לא עמד בהחלטתו. זאת מעבר לעובדה שלא ערך התמחרות כלל, ולא עשה כל פעולה לנסות להשיא את מחירה של הדירה. אין מדובר במעשה שיש להקל בו ראש, מכיוון שיש בו פגיעה ממשית בזכות הקניין של המערער.

"מכירת מקרקעין בהוצאה לפועל
, במיוחד מקום בו מדובר בדירתו של החייב,
מן הראוי לה שתיעשה בזהירות ובקפדנות. חובה מיוחדת מוטלת, בעניין זה, על כונס הנכסים. עליו לפעול תוך הקפדה יתירה על תקינות ההליכים".

(רע"א 2501/01 גולדמן נ' בנק ירושלים בע"מ (30/9/01), מפי כב' הש' ריבלין).

מדובר בפגיעה בזכות מהותית ביותר, שנגרמה לכאורה עקב הפרה של מספר הוראות של ראש ההוצל"פ על ידי הכונס, אשר חובת האמון שהוא חייב הוא עיקרון בסיסי ויסודי.

"על כונס נכסים חלה חובה מיוחדת להקפיד לקיים את הוראות החוק לאור הפגיעה החמורה בקניין שיש במכירת דירה לשם גביית חוב מבעליו... במצב זה, בו השמאות מהווה הערכה בלבד, מצווה כונס הנכסים לפעול בזהירות יתרה שמא יגרם הפסד בלתי נחוץ לאחד הצדדים... הכונס אינו סוכנו או שליחו של מי

מהצדדים אלא ידו הארוכה של בית-המשפט. עליו לפעול באובייקטיביות, ואל לו להעדיף את האינטרסים של צד אחד לעומת אלה של הצד השני".
(ת"א (חי') 11338/03 דדון נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ
(3/10/06), מפי כב' הש' פיש).


מכל מקום, בית משפט קמא קבע כי הכונס פעל בניגוד לדין והתרשל, ואין ערעור על החלטתו זו.

8.

אשר לטענה כי המערער הציע רק 10,000 ₪ לצורך פרעון חוב המשכנתא, עובדה זו אינה מלמדת בהכרח על כך כי לא היה מנסה לגייס סכום נכבד באופן משמעותי כדי לרכוש את דירתו, ואין דין פירעון חוב כדין רכישת נכס, במיוחד כאשר מדובר בדירה אשר מחציתה רשומה על שמו. אין דין תשלום פיגורים למשכנתא עבור דירה, עליה ויתר במסגרת הסכם פירוד בינו לבין האישה, כדין רכישת דירה עבור עצמו, כאשר היתה שמורה לו הזכות לנסות לארגן כספים גם מגורמים לבר בנקאיים, ומכל מקום, ראש ההוצל"פ נתן הוראה מפורשת לאפשר לו להשתתף בהתמחרות על דירתו.

9.

יתר על כן, הוכח כי הדירה נמכרה שנה אחרי השמאות שהוצאה, והוכח כי שווי הדירה
במימוש מהיר לא היה מעודכן, כאשר מן המפורסמות כי לצורך עריכת עסקאות במקרקעין באכסניה זו, יש צורך בחוות דעת שמאית מעודכנת.


בהחלטה של ראש ההוצל"פ נכתב במפורש כי כונס הנכסים לא יערוך התמחרות אלא אם תהיה בידיו שומה עדכנית בדבר ערכו של הנכס. "נדחתה ההתמחרות לתקופה העולה על חודשיים – תוגש שומה עדכנית שתערך על ידי שמאי מקרקעין". (החלטה מיום 29/3/06).

"אכן, אין בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ובתקנות ההוצאה לפועל הוראה מפורשת שלפיה תנאי הכרחי למכירת נכס לשם גביית חוב הוא קבלת שומה מעודכנת. אולם עיקרון זה הוא כה יסודי וכה מובן מאליו, עד שיש לראות בו מעין 'תנאי מכללא' למכירה, שאי-קיומו יורד לשורש ההליכים ופוגם אותם מעיקרם... ...לעניין זה יש לזכור, כי בדרך כלל ובעיקר בשנים האחרונות, הופכת כל שומה אחרי חודשים ספורים למיושנת ולבלתי מעודכנת, בשל עליית המדד ועליית מחירי המקרקעין. לפיכך, יש להקפיד על עדכונה סמוך ככל האפשר למכירה" (בר"ע (ב"ש) 66/94 שפר תעשיות לאטקס בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף אופקים [17], בעמ' 161-160; רע"א 1316/96 מנבר, עו"ד נ' טיב תקשורת והשקעות בע"מ [16])."
(רע"א 5609/03 אד מרי השקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, פ"ד נ"ח (3), 97, מפי כב' הש' טירקל;
לעניין הצורך בחוות דעת שמאית מעודכנת, במודעותו של החייב לעצם מתן השמאות, כל זאת
"כדי להשיג את התמורה הגבוהה ביותר האפשרית עבור הבעלים של המקרקעין"
, על מנת לנהל את הליך המכירה בהגינות ובתום לב, ראו גם רע"א (ת"א) 26138/05/12 כהן ניסן נ' סיוה (1/1/13), מפי כב' הש' גייפמן).

ועוד, בחוות הדעת עצמה שניתנה ביום 20/10/06 ציין השמאי כי ערך את השמאות לפי שער דולר קובע של 4.3 ₪ לדולר, וציין במפורש כי "לאורך זמן עשוי לחול בנכס שינוי – עליה או ירידה בשוויו בערכים ריאליים. הנ"ל מותנה במצב השוק ובאופן המקרקעין". (שם, עמ' 8). מכאן, כי גם בשמאות עצמה נכתב שעשוי לחול שינוי בשווי הנכס עם הזמן. משכך, היה על הכונס לבקש שמאות מעודכנת לפני קבלת ההצעה של הקונים, אשר לא ברור מתי ניתנה, בהעדר התייחסות לכך במכתבו של הכונס לאישור המכר.

"יחד עם זאת, המשוואה לפעילות כונס הנכסים באיזון האינטרסים של הבנק לעומת אלה של החייבים אינה כה בעייתית; ...ככל שקיים פער גדול יותר בין הערכת השווי שביססה את מתן המשכנתא לבין הערכת השווי בעת המימוש, על הכונס להגביר את זהירותו טרם הגשת בקשה לאישור מכירה. הגברת הזהירות צריכה להתבטא בשנים: מתן הזדמנות אמיתית לחייבים למכור את הנכס במחיר גבוה מזה שהוצע והארכת תקופת המכירה בתקוה שימצא קונה אטרקטיבי יותר
. (רע"א 8646/01 אסקבל תיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (13/2/02), מפי כב' הש' טירקל).

משכך, הפר הכונס את הוראותיו של ראש ההוצל"פ ואת חובת הזהירות המוטלת עליו בבבואו לממש את דירתו של המערער, אפילו הוא בעלים של מחציתה בלבד, ואפילו ויתר עליה במסגרת הסכם עם אשתו לשעבר. זאת משחזר להיות בעל ענין בה נוכח פעולותיהם של הבנק והכונס.

10.

מכל מקום, הפעולות שביצע הכונס בניגוד לדין ולהחלטות מפורשות מכוחן פעל - משלא הודיע למערער על עריכת השומה, לא ערך התמחרות, לא הזמינו להתמחרות, בניגוד להחלטה מפורשת של ראש ההוצל"פ, שיצרה לו זכות של צד שלישי, ובאי הזמנה של שומה מעודכנת, שהיתה עשויה להשיא את מחיר הדירה
- פגעו באוטונומיה שלו, בזכותו לבחור אם לנסות לרכוש דירתו, שמחציתה היתה בבעלותו, ואף להשיג מימון בנקאי או חוץ בנקאי. משכך הוא זכאי גם לפיצוי בגין עצם הפגיעה בזכויות שקמו לו הן מכוח הדין והן מכוח החלטה מפורשת של ראש ההוצל"פ, כאשר היקף הפיצוי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, לאחר שמיעת הצדדים.


עוד הוא זכאי לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני – עוגמת הנפש המוכחת, שכימותה נתון אף הוא לאומדנא של בית המשפט, לפי הענין שבפני
ו.


אשר לנזקים נוספים, בנסיבות העניין סבורה אני כי משהעלה המערער ואפילו בחקירתו הנגדית גרסה, לפיה בחודש מאי 07' היה בידו סכום של 135,000 ₪, אותם קיבל כפיצויי פיטורים מחברת כתר פלסט, היה מקום לאפשר לו להוכיח גרסה זו במסמכים מתאימים. אם אכן היה ברשותו סכום כסף נכבד זה, אין מקום לקביעה החד משמעית כי לא היה באפשרותו לרכוש את הנכס, להשתתף בהתמחרות, או אפילו להביא קונה מטעמו.


עוד הוכח כי בגין מחדלי הכונס נגרמו לו הוצאות משפטיות משמעותיות, וניתן לכמתן גם בדרך של אומדנא, או פניה לכללי לשכת עוה"ד בקשר לשכר הטרחה המינימאלי.

11.

מטבע הדברים יש מקום לבחינה מחדש של סוגית הקשר הסיבתי.

12.

הערעור מתקבל, איפוא.


א. התיק מוחזר לבית משפט קמא, על מנת שישמע ראיות לענין הנזק הממוני והנזק הבלתי ממוני שנגרם למערער בגין מחדלי הכונס, ויבחן לאורן את סוגית הקשר הסיבתי.

ב.
הערעור נגד הבנק נדחה, למעט בנושא החיוב בהוצאות. דהיינו, המערער פטור מהוצאות המשיב בבית משפט קמא, ואינני רואה לעשות צו להוצאות בערעור נגד הבנק.

ג.
החיוב של המערער בהוצאות הכונס בבית משפט קמא מבוטל בזה. הכונס ישא בהוצאות המערער, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשיב למערער את הערבון, באמצעות בא כוחו.

ניתן היום,
ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015.














עא בית משפט מחוזי 23476-10/14 פבל זולוטורבסקי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, חנוך עדי זהב (פורסם ב-ֽ 03/06/2015)