פסקי דין על נביל מרשוד | פסקי דין על מרים מרשוד | פסקי דין על גואד תופיק אלשורטי

2148/00 א     22/02/2005




א 2148/00 נביל מרשוד,מרים מרשוד נ' גואד תופיק אלשורטי




1


בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת.א. 2148/00

בפני
:
כב' השופט יוסף שפירא


23/02/2005



בעניין:
1. נביל מרשוד

2. מרים מרשוד

ע"י ב"כ עו"ד ח' גנאיים





התובעים


נ ג ד



גואד תופיק אלשורטי

ע"י ב"כ עו"ד ע' שאכר





הנתבע


פסק דין


תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו הסכם שנחתם בין מוכר לקונה דירה וכן יפוי כח בלתי חוזר שניתן בקשר עם העסקה מבוטלים, וכן להורות לנתבעים להחזיר את החזקה בדירה לידי התובעים.

הרקע העובדתי
כפי שעולה מכתב התביעה, התובעים (להלן: "מרשוד") הינם תושבי מדינת-ישראל, אשר התגוררו, בשכונת בית חנינה-ירושלים, והינם הבעלים ו/או הזכאים להירשם כבעלים של מלוא הזכויות בדירה בשטח 75 מ"ר, המכילה 3 חדרים, סלון, מטבח, מקלחת ושירותים, הנמצאת בקומת קרקע מהבניין הבנוי על הנכס הידוע בחלקה 133, גוש 7 ירדני (להלן: "הדירה").

התובעים שוהים בארה"ב לצרכי עסקיהם, הם הסמיכו את אחיה של תובעת 2, מר אברהים מוחמד עיסא אבו דאלו, להיות מיופה כוחם הכללי, וזאת בהתאם ליפויי כוח כללי שאושר ע"י הקונסול הישראלי בניו יורק, והנושא מס' 413, בין היתר, לצורך מכירת הדירה (להלן: אברהים").

אברהים נתבקש ע"י משפחת מרשוד למכור את הדירה למרבה במחיר.
משנודע לנתבע כי הדירה מוצעת למכירה, פנה אל אברהים על מנת לרוכשה.
בתום המו"מ שהתנהל בין הצדדים נערך ונחתם הסכם מכירה בתאריך 31.1.99 ולפיו נמכרו מלוא הזכויות בדירה לנתבע תמורת סך של 73,000$ (שבעים ושלושה אלף דולר ארה"ב). (להלן: "ההסכם").

על פי האמור בהסכם התחייב הנתבע לשלם את התמורה בשלושה תשלומים כמפורט להלן:

א. סך של 5,000 ₪, במעמד חתימת ההסכם.
ב. סך של 40,000$ ישולמו כעבור שבוע ימים מיום חתימת ההסכם, הינו תוןך חודש וחצי, לכל היותר.
ג. ואת היתרה בסך של כ-31,800$ ישולמו תוך חודש וחצי, לכל היותר.

ואכן, במעמד חתימת ההסכם, מסר התובע לנתבע, צ'יק על סך 5,000 ₪, משוך מחשבונה של הגב' סלימאן מונא, שזמן פרעונו 30.2.99.

למחרת החתימה על ההסכם פנה הנתבע לאיברהים ודרש ממנו לסור למשרדו של הנוטריון עבדאללה עודה, על מנת לחתום על יפויי כח בלתי חוזר.

אין מחלוקת כי אכן ביום 2.12.99 היו הצדדים (אברהים והנתבע) אצל עו"ד עודה שהינו נוטריון וכי איברהים חתם על יפוי כח בלתי חוזר.

כמו כן אין מחלוקת כי החזקה נמסרה לקונה, אם הם חליקים כיצד זה קרה.

המחלוקת
התובעים באמצעות אברהים, (להלן: "התובע"), אינו חולק כי חתם על יפוי הכח הבלתי חוזר, אלא טען שהוא נדרש לחתום עליו לצורך קבלת משכנתא על ידי הקונה, ולכן חתם בטרם קיבל תמורה כלשהו. במילים אחרות, לטענתו לא קיבל ולו דולר אחד, ואף השיק על סך 5,000 ₪ שקיבל לא ניתן היה לפורעו הואיל והוא ניתן ליום 30.2.99, תאריך שאינו קיים בקלנדר, שכן בחודש פברואר לעולם אין 30 יום.

כן טוען התובע כי הנתבע לקח את מפתחות הדירה מהשוכר שהיה בה.

הנתבע טוען לעומתו, כי אמנם בהסכם עצמו ישנם תנאי תשלום אולם הואיל ונדרש לשלם את כל התמורה בתשלום אחד, אחרת לא יקבל את יפויי הכח הבלתי חוזר, שילם את מלוא התמורה ב"מדרגות" לפני הכניסה למשרד אצל הנוטריון.

ניתוח עדויות התובעים
עו"ד מוחמד אלאגאווי ערך את ההסכם בין הצדדים. לפי עדותו ההסכם (ת/3) נחתם במשרדו לאחר שהצדדים ידעו את כל הפרטים, ולא התנהל בפני
ו מו"מ. העד זכר כי ניתן שיק על סך 5,000 ₪ כערבון אולם לא זכר את פרטיו. כן ציין כי מזכירתו היא שהובילה את הצדדים לנוטריון (שהוא אחיה) והוא זה שהכין את יפוי הכח על פי הסטנדרט המצוי במשרד (במעבד התמלילים שלו).

לשאלה:
"האם זה נכון שהתובע פנה אליך לאחר החתימה על ייפוי הכח הבלתי חוזר וטען בפני
ך שהוא לא קיבל את התמורה?"

ענה:

"לא. לא בא אלי ולא ראיתי אותו". (ע' 13).

בחקירה הנגדית הוא נשאל אם הכתוב ביפוי הכח שהתמורה שולמה, זו דרישה מיוחדת ענה:

"ת. לא זוכר. ברצוני להוסיף שחתימה אצל נוטריון בוודאי ובוודאי שהוא קורא את ההסכם לפני ששני הצדדים ורק לאחר מכן מאשר וחותם".

תשובה זו מסבירה את שנשאל בחקירה הראשית בדבר קיומם, כביכול, של שני הסכמים, וברור שהוא רואה ביפויי הכח הבלתי חוזר מעיין הסכם שני, לאור הרישום שהתקבלה מלוא התמורה.

אני מקבל את עדותו כמהימנה. נשוב לכך להלן.

עיסא אבו דלו
עד זה הינו אחיו של אברהים, העיד לפני אברהים ובנוכחותו באולם. העד אישר את פרטי העיסקה והעיד כי הם לא קיבלו את התמורה. העד מספר כי יומיים לאחר חתימת ההסכם צלצל אחיו של הנתבע וסיפר שהוא רוצה לקבל הלוואה ולשלם את כל התמורה בתשלום אחד.

לפיכך, הופנו לעו"ד שיכין את יפוי הכח, ואחותו (המזכירה) הלכה עם אחיו אובהים לנוטריון, ואח"כ לדבריו היו צריכים להביא להם את הכסף.
בחקירה הנגדית סיפר כיצד נוצר הקשר עם הקונה, שידע על הכוונה למכור הדירה וזאת מפי השוכר. העד העיד שחתם על ההסכם (ת/3), אולם משזה הוצג לו חזר בו.
עוד עולה מדברי העד, כי לעניין התשלום עצמו כפי שהנתבע טוען לו, הוא לא היה נוכח. לפיכך עדותו אינה מעלה ואינה מורידה לנקודה המרכזית במשפט זה.

העד איברהים אבו דלו (התובע)
העד חוזר על הגירסה שבכתב התביעה. הוא מוסיף שהעיסקה לא דווחה לרשויות המס, האירוע אצל הנוטריון ערך כשתי דקות, הוא אישר שקיבל השיק (ת/1) ולא הציגו "כי תאריך כזה לא קיים" (ע' 20).

הוא חזר וטען כי לא קיבל את התמורה. לשאלת בית המשפט:

"ש. לא אמרת להם לצאת מהדירה".
ענה:
"ת. ראינו שנפלנו בידי רמאים אז פנינו לשלטונות החוק, הגשנו נגדם תביעה דרך העורך דין שלנו". (ע' 21).

ייאמר כבר עתה, כי התביעה הוגשה ביום 13.3.00. דהיינו, למעלה משנה לאחר חתימת ההסכם ומתן יפויי הכח. כשנשאל התובע בחקירה הנגדית, כיצד הוא מסביר זאת ענה שניסה לערב אנשים "מבחוץ" אחרי חתימת ההסכם. לשאלה כיצד הכיר את הנתבע ענה כי פרסם מודעה בעיתון (בנגוד לאחיו שטען שהנתבע הגיע דרך השוכר).

העד מאשר שמכר גם מכונית של אחותו על פי יפויי הכח שהיה בידיו. כשנשאל כיצד עושים העברת בעלות ברכב, הסכים כי באותו יום כשמשולם הכסף "באותו רגע".
לשאלה אם ידע שחתם על כך שקיבל את מלוא התמורה, ענה:

"ת. כן, כי הם רצו לשלם את כל הכסף אחרי יומיים. הם רצו לקחת את הכסף מהבנק כדי לסגור את כל העסקה".

ובהמשך:

"ש. כשהבנק יראה את המסמך הזה וכתוב ששולמה התמורה אכן הבנק יתן להם הלוואה.
ת. זה בעיה שלו". (ע' 23, שורה 20).

לעניין המפתח העיד כי לא נתן אותו לקונה, ואף לא אמר למישהו ליתן להם, וכעבור שעתיים שלוש קיבלו את המפתח.

והוסיף:

"אם המוכר לא היה נותן להם את המפתח אז אני הייתי נותן להם, כי האמנתי... היה אמון. הגשנו תביעות קודם לכן דרך עוה"ד, יותר מוקדם" (ע' 24 שורה 15).

לשאלה מדוע לא עשו דבר במשך 7 חודשים מאז שניתן פסה"ד בהעדר הגנה (בתיק זה עד ביטולו) ענה:

"ת. כלום
ש. למה?
ת. כי יש לי עו"ד והוא מנחה אותי מה לעשות" (עמ' 25).

עדי ההגנה
הנתבע ג'וואד אלשורטי
הנתבע מספר שקרא בעיתון על הדירה ויצר קשר טלפוני, בעקבותיו הלכו לעורך הדין אלאלנאווי עם עיסא (אחיו של איברהים - עד תביעה 1), ולאחר שהתברר לו שלעיסא אין זכויות בדירה והבין שלאברהים יש יפוי כח מהאחות, ביקש שאיברהים יבוא לנוטריון, יחתום על יפויי כח בלתי חוזר, ויקבל את הכסף.

"הלכנו אני ואיברהים לנוטריון. עשינו את היפוי כח בלתי חוזר והכל בסדר. לאחר מכן הלכנו ביחד עם איברהים. נפגשנו בבנק, משכנו סכום של 45,000 ₪" (ע' 26).

אשר לתשלום התמורה הוא מעיד:

"שילמתי לאיברהים את כל הסכום בבת אחת, היה לי 10,000 דולר, 23,000 דולר, 20,000 דולר והסכום בשקלים 45,000 ₪, כולם ביחד שילמתי לאיברהים" (ע' 26).

הוא מעיד כי את הכסף מסרו לו בבית בנוכחות אימו, אחיו אשתו וגיסו. אולם מיד בהמשך מעיד כי שילם לאיברהים הכסף 5 דקות לפני שנכנסו למשרד הנוטריון הנמצא בשער שכם, וכי הוא גר בבית חנינא בשכונת נוסייבה. בסופו של דבר התובע אישר לדבריו שקיבל את הכסף, ואמר תודה ובהצלחה וכן "הנה המפתח" (עמ' 27).

כן סיפר שנתן לאיברהים דבש.

אשר לתשלום הוא מפרט את מקורות הסכום של 63,000$, וכי אח"כ עשו חשבון לפיו נשארו חייבים עוד 10,000$ לפיכך הלכו לבנק ומשכו 45,000 ₪, משם הלכו לצורף שהמיר את הש"ח ל-$.

לגבי השיק ת/1 הוא מעיד שנתן אותו כערבון ביום חתימת ההסכם אחרי הצהרים במשרד העו"ד, וכי דרש אותו חזרה מעיסא. לשאלה מדוע ראה צורך לפנות לעיסא ענה:

"ת. לעיסא אין כלום בעסקה הזאת אבל מטבע הדברים מדובר באחיו, הוא בא עם אחיו. קיבלו את הכסף עם הדבש" (ע' 32).

ולשאלה היכן שילם הכסף ענה:

"ת. בדיוק במדרגות של הכניסה לעוה"ד. איך שהוא נכנס למשרד של מר עודה הכסף היה בכיסו".

ד י ו ן
בפני
שתי גירסאות נוגדות לחלוטין. זה אומר "שילמתי", וזה אומר "לא קיבלתי".

בכל גירסה ישנם בקיעים שאינם מאפשרים ליתן אמון בה.

גירסת התובע אינה קוהרנטית. אנמק:

א. אם התובע לא קיבל את התמורה, יכול היה להפקיד את השיק ע"ס 5,000 ₪, גם אם הוא היה מתועד ל-30.2.99, שכן גם אם אין תאריך כזה כל בנק היה מכבד אותו אילו הופקד החל מראשון למרץ.
ב. אם לא קיבל התמורה, מדוע איפשר התובע לנתבע לתפוס חזקה בדירה, מדוע לא פנה מיד למשטרה או לבית משפט?
ג. מדוע חתם על יפוי כח בלתי חוזר, מבלי לקבל מכתב שהכסף ישולם לו רק לאחר קבלת המשכנתא? שהרי לדבריו היה ער לכך שהוא חותם שקיבל את מלוא התמורה.
ד. מדוע המתין תקופה כה ארוכה עד להגשת תביעה זו?

מול תמיהות אלו, מצויות עדויות ההגנה לפיהן התובע קיבל את כל הכסף לפני הכניסה אל הנוטריון.

גם בגירסת עדי ההגנה ישנם בקיעים או תמיהות כגון מדוע היה צריך לשלם את התמורה במדרגות ולא בבית? ולחלופין מה המניעה לבצע התשלום במשרדו של הנוטריון ובנכוחות צד שלישי?

כמו כן לא הגיוני שניתן להגיע מבית חנינה לבנק בתוך 5 דקות.

אמו של הנתבע העידה כי נמשך מחשבונה 45,000 ₪. נקודה זו אינה נהירה שכן מדפי הבנק נראה כי הסכום הופקד חזרה.

מדוע היה צריך להפגש בבית הנתבע כדי לספור את הכסף, ולתת אותו רק אחר כך במדרגות?

לאור כל האמור אינני יכול ליתן אמון לא בגירסת התובע ולא בגירסת הנתבע.

במצב זה כשהתובע חתום על מסמך לפיו קיבל את מלוא התמורה, עליו להפריך החזקה העולה מן המסמך.

אכן, אין להעיד בעל פה כנגד מסמך בכתב, עפ"י סעיף 80 לפקודת הפרוצדורה האזרחית העותומנית, והעיקרון שטבוע בו עדיין לא נס ליחו (ראו ע"א 1011/01 (מחוזי ת"א) ניצולת הקרטל בע"מ ואח' נ' דניר דננברג בע"מ ואח' (לא פורסם)).

לכאורה, ניתן היה לקבל עדות על נסיבות החתימה כפי שנקבע בפרשת "אפרופים" (ע"א 4628/93, מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, וכן בדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל פדאור 95(1) 477), אולם התובע לא עבר משוכה זו, ולפיכך מטעם זה, כשלעצמו, יש לדחות התביעה.
(כן ראו י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד-2003, 1305, שם, 1310 וההפניות שם).

נטל ההוכחה
מכח הכלל כי, המוציא מחברו עליו הראיה, נקבע כבר מקדמת דנא:

"בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת".
(ע"א 357/72, פ"ד כז(1) 744).

במצב זה כשלשון המאזנים מעוינות, הרי שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה, ולפיכך דין התביעה להידחות (ע"א 4022/88 הטכניון נ' צביה טויסטר (לא פורסם); ע"א 9718/03 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' אשתר אורי, לא פורסם)).

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ג באדר א' תשס"ה (22 בפברואר 2005), בהעדר הצדדים.

_______________
יוסף שפירא
- שופט












א בית משפט מחוזי 2148/00 נביל מרשוד,מרים מרשוד נ' גואד תופיק אלשורטי (פורסם ב-ֽ 22/02/2005)