פסקי דין על שריף-ח'אלד בן מורסל אבו סאלח | פסקי דין על עלאא' בן מחמוד אבו סאלח | פסקי דין על כרים בן מורסל אבו סאלח ואח' |

2849/15 בשפ     11/06/2015




בשפ 2849/15 שריף-ח'אלד בן מורסל אבו סאלח, עלאא' בן מחמוד אבו סאלח, כרים בן מורסל אבו סאלח ואח' נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 2849/15



בבית המשפט העליון


בש"פ 2849/15



לפני:

כבוד השופט א' שהם


העותרים:

1. שריף-ח'אלד בן מורסל אבו סאלח
2. עלאא' בן מחמוד אבו סאלח
3. כרים בן מורסל אבו סאלח
4. עדנאן בן ג'מיל עלא אדין
5. חוסאם מריסאת
6. פאדי בשיר



נ


ג


ד




המשיבה:
מדינת ישראל



עתירה לגילוי ראיה חסויה



תאריך הישיבה:


כ' בסיון התשע"ה
(7.6.2015)




בשם העותרים 3-1 ו-5:
עו"ד טארק חטיב
בשם העותר 4:
עו"ד חיים יצחקי
בשם העותר 6:

עו"ד מאהר תלחמי

בשם המשיבה:
עו"ד יעל שרף
; עו"ד עילית אפשטיין



החלטה


1.
לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן:
פקודת הראיות
).

כתבי האישום שהוגשו נגד העותרים

2.
נגד העותרים 2-1 והעותרים 6-4 הוגש כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 34130-01-15) (להלן:
כתב האישום המתוקן
), במסגרתו הואשמו בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנות 84(1)(א) ו-(ב) וכן תקנה 85(1)(א),(ד), (ה)-(ז) ו-(ט) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן:
תקנות ההגנה
), ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין
); ותמיכה בארגון טרוריסטי, עבירה לפי ס' 4(ב) ו-(ז) לפקודת מניעת טרור, התש"ח- 1948 (להלן:
הפקודה
). העותרים 5,2,1 ו-6 הואשמו גם בנסיון מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114 ביחד עם סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין. העותר 4 הואשם במסגרת אישום נוסף גם בתמיכה בארגון טרוריסטי (מספר עבירות), לפי סעיף 4 לפקודה.


3.
נגד העותר 3 ונאשם נוסף בשם מוחמד אבו סאלח (להלן:
מוחמד
) הוגש כתב אישום נפרד לבית המשפט המחוזי חיפה (6438-02-15), הזהה בתוכנו לאישום הראשון שבכתב האישום המתוקן (להלן:
כתב האישום הראשון
). כתב האישום הראשון מייחס לעותר 3 עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת; תמיכה בארגון טרוריסטי; ונסיון מגע עם סוכן חוץ. בנוסף, הואשם העותר 3, במסגרת כתב האישום הראשון, בביצוע עבירות בנשק כדלקמן: נסיון לרכישת נשק ולהחזקתו, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע (רכישת נשק), לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין; ושידול לביצוע עסקה בנשק, לפי סעיפים 144 (ב2) ביחד עם סעיף 30 לחוק העונשין. בגין העבירות בנשק הוגש נגד העותר 3 בלבד כתב אישום נוסף (ת.פ. 17888-01-15) (להלן:
כתב האישום השני
), אשר נדון במאוחד עם כתב האישום הראשון.

4.

במבוא לאישום הראשון לכתב האישום המתוקן נטען כי, העותר 4 הינו עורך דין המתגורר בנצרת ובעל חווה בכפר מנדא; העותרים 1 ו-3 הינם אחים ובני דודיו של העותר 2, וכולם מתגוררים בסכנין; העותר 6 מאורס לאחותם של העותרים 1 ו-3 ומוחמד אבו סאלח (להלן:
מוחמד
) הינו קרוב משפחתם של העותרים 1 ו-3, והשניים מתגוררים אף הם בסכנין; וכי העותר 5, תושב דיר חנא, הינו חברם של העותרים 1 ו-3. כל העותרים ומוחמד יכונו להלן
בני החבורה.


עוד הובהר בפתח כתב האישום המתוקן, כי ארגון המדינה האיסלמית בעיראק ואלשאם (להלן:
דאע"ש או הארגון
) הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת על ידי שר הבטחון ביום 3.9.2014 (להלן:
ההכרזה
) מכוח תקנות ההגנה, ואולם גם קודם להכרזה היה הארגון בבחינת התאחדות בלתי מותרת מכוח תקנה 81(1)(א) לתקנות ההגנה. כמו כן הודגש, כי דאע"ש הינו גם ארגון טרוריסטי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה.

5.
האישום הראשון לכתב האישום המתוקן מתאר, בין היתר, את המפגשים שנערכו בין בני החבורה, במהלך חודש יוני 2014 ועד לחודש נובמבר 2014, על רקע תמיכתם המשותפת בפעילות דאע"ש. במסגרת אישום זה הודגש, כי העותר 4
הגיע למפגשים האמורים, לאחר שהעותר 3 הכיר אותו בפייסבוק על רקע תמיכתם המשותפת בדאע"ש, והזמין אותו למפגשים. העותר 4 הציג את עצמו בפני
בני החבורה כתומך בדאע"ש וכפעיל רשמי בעל מעמד גבוה בארגון וכן כעו"ד המייצג אסירים בטחוניים. העותר 4 אף טען, כי הוא מתכוון להכריז על עצמו כאחראי הצבאי של דאע"ש בפלסטין, וכי בעבר תוחקר על ידי השב"כ בגין חשד לביצוע עבירות בטחון.


במהלך המפגשים ובעקבותיהם נהגו בני החבורה, כולם או חלקם, לשוחח בינהם אודות תמיכתם בדאע"ש; פעילותו של הארגון בעולם ובמזרח התיכון בפרט; הפעולות שיש לנקוט נגד הכופרים באידיאולוגית הארגון, ואף הפיצו סרטוני תעמולה של דאע"ש. בהמשך, החלו בני החבורה להתכונן לקראת השלב הבא בפעילותם במסגרת דאע"ש. בין היתר, החל העותר 3 להתאמן באִגרוף ובאומניות לחימה; העותר 4 לימד את העותר 1, העותר 3 ואת העותר 6 לרכב על סוסים בחווה שבבעלותו והדריך אותם כיצד לשחוט כבשים וזאת, על פי כתב האישום "
על מנת לחזק את הלב במידה ויצטרכו לשחוט כופרים בסוריה או במקומות אחרים
"; העותר 4 הסביר לבני החבורה כיצד מכינים בקבוק תבערה וכיצד לידות אותו; וחלק מבני החבורה הבהירו לאחרים כיצד להזהר משירותי הבטחון הישראליים ומה לעשות אם ייעצרו, וזאת בעקבות ההכרזה של שר הבטחון


על הארגון כארגון טרור.



עוד נטען בכתב האישום המתוקן, כי העותר 3 ניסה, במהלך חודש יולי 2014, ובתמיכת מרבית
בני החבורה לצאת את הארץ ולהגיע לסוריה. זאת, על מנת להצטרף לחברי ארגון דאע"ש בסוריה ולהלחם עימם נגד השלטון בסוריה.


6.
במסגרת האישום השני לכתב האישום המתוקן, נטען כי העותר 4 התראיין לתוכנית טלויזיה בערוץ 10 ובדבריו הביע דברי שבח, אהדה, וקריאה לתמיכה בדאע"ש. עוד נטען, כי במועדים שונים בשנת 2014 פרסם העותר 4 בפייסבוק פרסומים שונים המביעים תמיכה והזדהות עם דאע"ש, וכן דברי אהדה כלפי ראש הארגון ודוברו.

7.
בכתב האישום השני, שהוגש נגד העותר 3 בלבד, נטען כי במהלך מחצית חודש נובמבר 2014, החליט העותר 4 לבצע פיגוע בישראל נגד אנשי בטחון ודרוזים תוך שימוש בנשק חם. לשם כך, הוא פנה לאדם אחר וביקש ממנו לסייע בידו לרכוש רובה מסוג קלצ'ניקוב, תוך שהוא מבטיח לפעול להשגת 30,000 ₪ לשם ביצוע העסקה.

תעודות החסיון

8.
שר הבטחון, מר משה יעלון, חתם, ביום 2.4.2015, על ארבע תעודות "
בדבר ראיות חסויות
" בהתאם לסעיף 44(א) לפקודת הראיות, הנוגעות לכתבי האישום הרלוונטיים לפרשה. בתעודה המצורפת לתיק, והמתייחסת לכתב האישום המתוקן, הביע שר הבטחון את דעתו כי מסירת ראיות ופרטי מידע, הנוגעים לעותרים שהואשמו בכתב האישום המתוקן, עלולה לפגוע בבטחון המדינה.

ואלה הנושאים המפורטים בתעודת החסיון:

"1. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2. א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.
אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3. תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4. החסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי."

העתירה לגילוי ראיה

9.
העותר 4 הגיש עתירה לגילוי ראיה ביום 26.4.2015, ובהמשך, הצטרפו לעתירה יתר העותרים, על פי בקשתם.


במסגרת העתירה, מבקש בא כוח העותר 4, עו"ד חיים יצחקי
, לקבל לרשותו את רשימת חומר החקירה שנאסף בתיק וכן מסמכים המתעדים את חקירות מרשו והמעורבים הנוספים, בזמן אמת, טרם שנערך לגביהם על-ידי חוקרי שב"כ זכרון דברים. הסנגור הבהיר בעתירה, כי חקירות שירות הבטחון הכללי מתועדות באורח תמציתי בלבד בזכרון דברים, כאשר במרבית המקרים נערך הדו"ח על ידי החוקר בדיעבד, ולאחר תום החקירה. כל עוד אין בידי העותר את רשימת חומר החקירה שנאסף בתיק, אין הוא יכול לדעת האם החוקרים אכן רשמו לעצמם פרטים מן החקירה בזמן אמת, על מנת שיוכלו להעלותם על הכתב במסגרת זכרון דברים, מאוחר יותר. בהעדר רשימה מלאה של חומר החקירה, כך נטען, העותר גם אינו יכול לדעת- האם החסיון שהוטל על המידע בעניינו מתייחס לידיעות ממשיות או חל רק על שיטות, דרכי פעולה, ואמצעים טכניים שהופעלו במהלך החקירה; מה היקפו של חומר החקירה הגלוי שהועבר לעיונו, מתוך כלל חומר החקירה הנוגע אליו; והאם נחקרים אחרים בפרשה, נגדם לא הוגש כתב אישום, נחשפו לאיומים מצד החוקרים או שמא להצעות למתן טובות הנאה, בתמורה לשיתוף פעולה בחקירה. במצב דברים זה, הוסיף וטען עו"ד יצחקי, כי אף ניטלת מהעותר היכולת להבהיר לבית המשפט מדוע החומר הנחסה, חשוב לו להגנתו. לבסוף, הבהיר עו"ד יצחקי, כי המנעות מחשיפת רשימת חומר החקירה עומדת בסתירה לסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב -1982 (להלן:
חוק סדר הדין הפלילי
), הקובע מפורשות הנאשם רשאי לעיין ברשימת חומר החקירה שנאסף בעניינו, והדברים נתמכים אף בפסיקת בית משפט זה.

10.
בא כוח העותר 6, עו"ד מאהר תלחמי
, הבהיר בבקשתו להצטרף לעתירה כי העותר מבקש לנהל משפט זוטא על קבילות ההודאות שנגבו ממנו, ועל כן הוא מבקש למסור לידו תיעוד אודיו או וידאו של חקירותיו על ידי שירות הבטחון הכללי; תרשומות פנימיות בדבר האלימות או אמצעי החקירה הפסולים שננקטו נגדו, וכן אישורים שניתנו להתנהלות מעין זו; מסמכים המתעדים את אופן הטיפול של שירות הבטחון הכללי בתלונות המבקש אודות האלימות שננקטה כלפיו, כפי העולה מזכרון הדברים שנערך ביום 12.12.2014, ושהעתקו נמסר לרשות העותר; ואת נוהל הטיפול בתלונות נחקרים על נקיטה באלימות כלפיהם.

11.
בדיון שנערך בפני
י הבהירו באי כוח העותרים 5-1
כי הם אינם יכולים לנהל את הגנתם כראוי ללא הענות לעתירתם להסרת החיסיון. קל וחומר, כאשר הם, כולם או חלקם, מבקשים לנהל משפט זוטא באשר לאופן בו נגבתה הודאתם. לעניין זה, טען בא כוח העותר 4,
כי יש למסור לידיו הקלטות שבוצעו במהלך החקירות למרשו, כדי להבין כיצד פעלו מדובבים, ככל שנעשה שימוש בפעולת חקירה זו. בא כוח העותרים 3-1 והעותר 5 ביקש מבית המשפט לבחון האם יש בחומר החסוי מידע העשוי לסייע להגנה. בא כוח העותר 6 חזר על עיקרי עתירתו, והבהיר כי לא טיפלו כראוי בתלונות מרשו אודות האלימות, שלטענתו, ננקטה נגדו.

תגובת המשיבה בחלק הגלוי

12.
באת כוח המשיבה, עו"ד יעל שרף
, הבהירה במהלך הדיון בחלק הגלוי כי אין בחומר החסוי כל מידע שהוא חיוני להגנת העותרים וכי המידע הרלוונטי הנוגע לאחרים שלא הועמדו לדין, עולה מתוך החומר הגלוי בעניינם. עוד נטען, כי אין בחומר החסוי כל מידע שיתמוך בטענות הזוטא שבפי חלק מהעותרים, ובפרט לגבי שימוש באלימות כלפיהם, במהלך חקירותיהם. אשר לבקשה לקבל את רשימת חומר החקירה, הבהירה עו"ד שרף שאין להענות לה שכן הרשימה עצמה חסויה ומסירתה עלולה לחתור תחת החיסיון ולפגוע בביטחון המדינה.

דיון והכרעה

13.
סעיף 44(א) לפקודת הראיות שכותרתו "
חסיון לטובת המדינה
", קובע כדלקמן:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה החתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".



הכרעה בעתירה לגילוי ראיה חסויה כאמור תעשה בשני שלבים. בשלב הראשון על בית המשפט לקבוע האם אכן קיים חשש לפגיעה בבטחון המדינה או ביחסי החוץ של המדינה, אם תחשף הראיה. במידה שהתשובה לכך חיובית, על בית המשפט לערוך, בשלב השני, איזון בין האינטרסים הנוגדים, היינו: הצורך בקיומו של הליך הוגן, חשיפת האמת ועשיית הצדק, המורים על גילוי הראיה, לבין האינטרס שעניינו הגנה על בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה (בש"פ 4009/13
פלוני נ' מדינת ישראל

(11.7.2013); בש"פ 5965/12
פלוני נ' מדינת ישראל

(18.10.2012); בש"פ 5312/09
פלוני נ' מדינת ישראל

(10.9.2009)).


עקרון היסוד שנקבע בהלכה הפסוקה, הוא כי מקום שבו מדובר בראיה החיונית להגנתו של הנאשם, ובעיקר כאשר יש בה פוטנציאל ראייתי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו, כי אז יש להעדיף, ככלל, את גילויה של הראיה, על פני חסיונה (בש"פ 3311/13
פלוני נ' מדינת ישראל

(25.7.2013); בש"פ 4143/13
איוב נ' מדינת ישראל

(25.8.2013); בש"פ 120/10
פלוני נ' מדינת ישראל

(24.2.2010)).

14.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה החסוי, הגעתי לידי מסקנה כי גילויו של חומר החקירה המבוקש על ידי העותרים, עלול לפגוע בבטחון המדינה. מנגד, לא מצאתי, כי יש בחומר זה כדי לתרום להגנתם של העותרים, באופן המצדיק כרסום או פגיעה בחסיון שהוטל עליו. גם לוּ


סברתי כי
עשויה לצמוח לעותרים תועלת מסויימת מחשיפת חומר החקירה החסוי (וכאמור אינני סבור כך), תועלת זו אינה שקולה כנגד הפגיעה הצפויה לבטחון המדינה ולמקורות המידע של השב"כ, היה והחומר יחשף.


אשר לרשימת חומר החקירה,
סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, אכן, כי הנאשם וסנגורו רשאים לעיין ב"
רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע
". ואולם, יישומו של סעיף זה כפוף אף הוא לסוגיית חסיונן של הראיות, כפי שעולה מסעיף 78 לאותו החוק. נפסק לא אחת, כי כאשר מסירת רשימת חומר החקירה עשויה לגלות לנאשם פרטים היכולים לפגוע בבטחונה של המדינה, אין מקום להורות על העברת הרשימה (בש"פ 8519/14
פלוני נ' מדינת ישראל

(2.2.2015); בש"פ 3490/14
לנדסברג נ' מדינת ישראל

( 19.6.2014); בש"פ 7281/12

הכהן נ' שר הביטחון
(4.12.2012)).


המשיבה העבירה לידי העותרים, זכרון דברים מחקירתו של העותר 6 מיום 12.12.2014, וכן חמש פרפראזות נוספות הנוגעות לעותרים 3-1, לעותר 6, ולמוחמד. לאחר שמצאתי כי החומר החסוי נופל כולו בגדרן של תעודות החסיון, דעתי היא כי מסירת דו"ח זכרון הדברים והפראפרזות השונות, מאזנות כראוי בין האינטרסים הנוגדים העומדים ביסוד עתירה זו, וכי אין מקום להורות למשיבה למסור חומר נוסף, לרבות רשימת חומר החקירה, באשר מסירתו של חומר זה עשויה לפגוע בבטחון המדינה.


גם טענות הזוטא שבפי חלק מן העותרים, אינן מובילות למסקנה כי יש למסור את המידע החסוי, כולו או חלקו, לידיהם, לרבות תיעוד כזה או אחר של החקירות, ככל שזה מצוי בידי המשיבה. חשיפת תוכן החקירות שהתקיימו במסגרת שירות הבטחון הכללי עשויה לפגוע בבטחון המדינה, ויצוין, כי ממילא, אין המשיבה עושה בו שימוש במסגרת המשפטים המתנהלים נגד העותרים. עוד ראוי להדגיש, כי הובהר על ידי באת כוח המשיבה, כי התביעה תזמן עדים רלוונטיים למשפטי הזוטא אם יתקיימו כאלה, ככל שיהיה צורך בכך. נוסף לכך, יש להזכיר כי זכרון הדברים מחקירתו של העותר 6, המשקף את גרסתו באשר לאופן הפסול בו נגבתה, לטענתו, הודאתו, נמסר לידיו.


בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבלת העתירה, אף לנוכח טענות חלק מהעותרים באשר לאופן גביית הודאותיהם, במהלך החקירות בשב"כ.

15.
לאור האמור, דינה של העתירה להדחות.



ניתנה היום, כ"ד בסיון התשע"ה (11.6.2015).








ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


15028490_i11.doc

י

א
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







בשפ בית המשפט העליון 2849/15 שריף-ח'אלד בן מורסל אבו סאלח, עלאא' בן מחמוד אבו סאלח, כרים בן מורסל אבו סאלח ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/06/2015)