פסקי דין על אהרון בורנשטיין | פסקי דין על צפורה פרח

37608-11/14 תק     12/05/2015




תק 37608-11/14 אהרון בורנשטיין נ' צפורה פרח








בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע



ת"ק 37608-11-14 בורנשטיין ואח' נ' פרח ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת עמיתה
דרורה בית אור


התובע

אהרון בורנשטיין
- ת.ז. 007130818

רח' האקליפטוס 117, עומר


נגד


הנתבעת

צפורה פרח

- ת.ז. 008701682
רח' ויצמן 52 דירה 8, נתניה




פסק דין


הקדמה:
בתיק זה התקיימו שלושה דיונים, דיון ראשון התקיים ביום 08.01.15 במעמד שני הצדדים. לבקשת הנתבעת נדחה הדיון להוכחות ליום 20.01.15. הנתבעת לא התייצבה לדיון
ההוכחות וגם לא זימנה את עדיה. עקב כך ניתן ביום 20.01.15

פסק דין
בהעדר התייצבות. לבקשת הנתבעת בוטל פסק הדין (ר' בענין זה ההחלטות בתיק) והתביעה נקבעה לדיון ליום 10.05.15. במועד זה התקיים דיון במעמד שני הצדדים כולל עדים שהעידו מטעם הנתבעת.

לגופו של ענין:
התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה על סך 8,320 ₪.

לטענת התובע קיבל מהנתבעת הזמנה לבצע יציקת שכבת בטון בעובי של 10 ס"מ בחצר לביתה של הנתבעת, העבודה כללה יישור השטח בחצר ביתה וכן כללה העבודה יציקת עמוד ברזל והעמדת מסגרת עץ כהכנה ליציקה שהייתה אמורה להיות בחודש יולי 2014.

הוסכם כי עלות העבודה תהיה 6,300 ₪.

מצורף לכתב התביעה הסכם שנקרא "הסכם להתחלת עבודה והזמנה ליציקת בטון" מיום 08.07.14 בחתימת הנתבעת.

טוען התובע בכתב התביעה כי לצורך ביצוע העבודה העביר חול וחצץ כ- 5 טון של חומר, ומאחר והחצר של הבית של הנתבעת נמצאת במקום שלא מאפשר כניסה במשאית הועבר החומר בטנדר מספר פעמים ופורק בשטח בדליים. עוד לדברי התובע השטח שעליו היה צריך לצקת את הבטון היה 25 מ"ר בגובה של הבטון 10 ס"מ, מאחר ומערבל בטון לא יכול היה להיכנס לשטח הוא העביר את החומר לצורך ביצוע היציקה באופן ידני עם עובדים דבר שלקח יומיים שלמים. לדבריו סיכם עם הנתבעת שהוא יכין את כל החומר ליציקה ויתחיל לצוק והיא תוכל להגיע בבוקר לראות שהיציקה מתבצעת על פי עובי המוסכם ביניהם.

לטענת התובע דרשה הנתבעת להיות נוכחת במועד יציקת הבטון. יום לפני היציקה הניח התובע רשתות ברזל והביא 500 קילו מלט. באותו ערב התקשרה הנתבעת והודיעה לתובע כי היא מבטלת את היציקה עקב המצב הביטחוני – מדובר במלחמת צוק איתן שהייתה בחודש יולי 2014
בדרום.
לטענת התובע נאלץ לפרק את רשת ברזל שהניח ולקחת בחזרה את המלט שכן המקום פרוץ ולא בטוח. את המלט והברזל החזיר למחסן וחיכה לחלוף המלחמה. החול והחצץ נשארו בחצר.

עוד לטענת התובע בחלוף חודשיים ביקשה הנתבעת מהתובע להשלים את העבודה והתובע דרש ממנה שתשלם מפרעה על חשבון העבודה. לדבריו התברר לו כי הפקידה לחשבונו 2,000 ₪ וכאשר שאל אותה מדוע הפקידה רק סכום זה ביטלה הנתבעת את ההפקדה. לדבריו הודיע התובע לנתבעת כי רק לאחר שיופקד כל הסכום שסוכם יסיים את העבודה.

הנתבעת לא הפקידה כל סכום שהוא ועל כן לא הושלמה בסופו של דבר עבודת היציקה.

לאור האמור לעיל, תובע התובע מהנתבעת את הסך של 6,300 ₪ שכן לדבריו החל בביצוע העבודה כמפורט לעיל, דהיינו העביר חול, חצץ, מלט העברה שהייתה מסובכת ומורכבת כמו כן הניח רשתות ברזל והביא 500 קילו מלט. כאמור את המלט היה צריך לקחת חזרה לאחר שהנתבעת ביטלה את היציקה וכמו כן היה צריך לפרק את רשתות הברזל. עוד לדברי התובע בהתחלת ההתקשרות בחודש יולי לא ביקש מהנתבעת כל סכום שהוא בעבור העבודה אך כאשר התקשרה אליו הנתבעת כעבור חודשיים וביקשה שיחדש את העבודה דרש ממנה מפרעה. בעקבות זאת כאמור הפקידה 2,000 ₪ אך מיד ביטלה את ההפקדה. לדבריו הכין את השטח, יישר אותו והכל היה מוכן ליציקה ואת כל זאת עשה עוד בחודש יולי 2014 ובעקבות בקשת הנתבעת שביטלה את מועד היציקה בשל המלחמה לקח את המלט והברזל על מנת שלא יגנבו אותם. לדבריו בפועל למעשה ביצע את מירב העבודה במקום, ועל כן דרש מהנתבעת שתפקיד סכום כסף משמעותי לצורך המשך העבודה והוא יבוא ויסיים אותה.

התובע המציא לבית המשפט תמונות מהן עולה כי אכן יישר את השטח, ביצע מדידות, הציב עמוד ברזל באמצע החצר שמבוטן במלט ובטון.

לטענת הנתבעת מדובר בתביעה שקרית לדבריה היא התקשרה בטלפון עם התובע לצורך ביצוע היציקה של רצפת בטון בחצר ששייכת לדירה שלה וביקשה הערכת מחיר , הערכה של עלות היציקה ותו לו.

לטענת הנתבעת יומיים לפני מלחמת צוק איתן שוחחה בטלפון עם התובע שאמר לה כי העבודה תעלה 6,000 ₪ ואז לדבריה, הגיע התובע לחצר וכבר באותו יום דאג להביא חומר, שקי חול, חצץ והחל לעשות את העבודה, למרות שלא התבקש לעשות זאת. לדבריה ללא הודעה טלפונית ומבלי לסגור עימה סופית התחיל לעשות את העבודה בשטח. עוד לדבריה טענתו של התובע כי הביא רשתות ברזל ו- 500 קילו מלט היא שקרית, ועל כן לדבריה, היא לא הייתה מחויבת לשלם לו מאומה שכן לא סיכמה איתו באופן סופי שיבצע את העבודה.

לגבי העמוד שקיים בשטח, לדבריה סיכמה איתו שיחליף את העמוד שתומך בסככה ולכך הוא הוסיף עוד 300 ₪ לעבודה. לטענתה הוא הניח את העמוד על האדמה ללא כל בסיס או קיבוע.

לאחר שלטענתה רק שוחחה עם התובע בטלפון בענין העבודה, אך לא הזמינה ביצוע שלה, פרצה מלחמת צוק איתן והיא הודיעה לתובע שהיא איננה מגיעה לבאר שבע. לדבריה מיד לאחר הפסקת האש קיבלה מהתובע את פרטי חשבון הבנק שלו והפקידה שיק על סך 2,000 ₪ לדבריה דיבר איתה התובע וטען בפני
ה כי הסכום שהפקידה איננו מספיק ועל כן בו ברגע הודיעה לבנק על ביטול השיק. לדבריה השאיר התובע בחצר את החול והחצץ. עוד לדבריה מאז חודש ספטמבר 2014 היא מנסה להתקשר עם התובע ומבקשת ממנו שיפנה את המקום מהחצץ והחול אך הוא מסרב לעשות זאת ודורש ממנה לשלם לו עבור העבודה שביצע שלדבריה כלל לא סוכם ביניהם שיבצע אותה. לדבריה יש לה עדים שכל דבריו של התובע הם שקר והיא תבקש לזמנם לביהמ"ש.

בביהמ"ש חזרה התובעת והדגישה כי לא התכוונה להתקשר עם התובע בעסקה, ובשיחת הטלפון עימו בתחילת חודש יולי 2014 רק רצתה לברר מהי עלות העבודה ותו לא. לדבריה התובע הגיע לחצר של הדירה שלה וביצע עבודה בניגוד למוסכם ביניהם. שוב חזרה וציינה שעקב המצב הביטחוני ביטלה את הגעתה לבאר שבע.

לדבריה כאשר הוגשה נגד התביעה ונדרשה לשלם 6,000 ₪ הייתה מופתעת שכן
התובע לא התבקש לבצע את העבודה וגם לטענתו כאילו הביא לה למקום מלט וברזל היא שיקרית. לענין זה לדבריה היא תביא עדים שהתובע לא הביא למקום מלט וברזלים.

כאמור לעיל ביקשה הנתבעת לזמן עדים להוכחת טענותיה והתיק נקבע להוכחות. העדים התייצבו ביום 10.05.15.

העד הראשון מר ינון
סופר
סיפר כי היה דייר בבית ששייך לנתבעת ברח' אברהם אבינו בבאר שבע, לדבריו התגורר בנכס עד ליום 06.09.14. סיפר כי ידוע לו שהנתבעת התכוונה לשפץ את הגינה, לדבריו
ראה בחזית הבית בחלק הקדמי 4 שקים גדולים שהונחו שם, איננו יודע מי הניח אותם, לא מדובר בחלק האחורי של הבית שבו אמורה הייתה להתבצע עבודת היציקה אלא בחלק הקדמי של הבית.
כאשר נשאל על ידי ביהמ"ש באיזה מועד ראה את השקים, אמר כי היה זה שבועיים לפני שעזב את הנכס. לדבריו, עזב את הדירה ב- 06.09.14 ואת השקים ראה שבועיים קודם לכן, דהיינו בסוף חודש אוגוסט 2014.

העד נשאל על ידי התובע האם יכול להיות שהשקים הונחו על ידי מישהו אחר ולא על ידי התובע והשיב שהוא תיאם עם הנתבעת את המועד של הבאת השקים ואמר למי שהביא אותם היכן להניח אותם, אך לא היה זה התובע הוא לא ראה את התובע (ר' עמ' 10 ש' 4).

לשאלת הנתבעת האם הוא יכול להיזכר שכל האירוע היה לפני המלחמה ולא בחודש ספטמבר, השיב
על כך העד בעמ' 10 ש' 13: "יכול להיות כי בגלל המצב הביטחוני אני לא אומר שזה הגיע בספטמבר אני אומר במהלך אוגוסט, למיטב זיכרוני במחצית השנייה של אוגוסט".

כאשר התבקש העד
על ידי ביהמ"ש לחדד את דבריו ענה בעמ' 10 מול ש' 17: "לשאלת ביהמ"ש האם זה היה ביולי אני משיב שיכול להיות שאני טועה, סבירות מאד גבוהה כי זה היה לקראת עזיבתי". ודוק העד עזב את הנכס בחודש ספטמבר.

כאשר נשאל על ידי הנתבעת לענין חומרי הבניה שנמצאים בחצר הבית, ענה העד (עמ' 10 ש' 26):
" אני זוכר שדיברנו לגבי החומרים שהיו בחזית הבנין ולא מאחור"
יצויין כי גם בחקירה ראשית וגם בחקירה נגדית ציין העד כי ראה שקי חול בחצר הקדמית של הבית ולא בחצר האחורית. התובע טען כי השאיר את השקים בחלק האחורי של הבית ולא בחלק הקדמי ולכן לטענתו ייתכן והשקים שהיו בחלק הקדמי אינם השקים ששייכים לתובע אלא מישהו אחר שבא לבצע שם עבודה.

עוד ציין העד כי מעולם לא היה בחלק האחורי של הבית בחצר האחורית שכן, לא השתמש בדלת שיצאה לחצר האחורית ולכן לא יכול היה לראות אם יש שם או אין שם חומרי בניה, גם מהחלון של המטבח לא יכול היה לראות אם יש חומרי בנייה כי גדר מסתירה את האפשרות לראות זאת.

עוד ציין העד כי לא ראה מעולם ברזלים ומלט בחצר האחורי כי כאמור לא יכול היה לראות מה נעשה בחצר האחורית.

עד נוסף שהעיד היה הגיס של הנתבעת מר יצחק פביוס לדבריו, שילמה הנתבעת לתובע 2,000 ₪ מקדמה ואת יתרת הכסף היה צריך הדייר להעביר לו אך לטענתו התובע דרש את מלוא הסכום עבור העבודה. עוד לדברי העד חומר הבנייה הובא לחזית הבנין ומהחזית העבירו אותו לאחור. העד אמר כי הוא עצמו מעולם לא ראה ברזל כשבא לשטח וגם לא ראה שהתובע יישר את השטח כמו כן לא ראה שקי מלט.

העד הדגיש כי התובע התנה את המשך עבודתו בחצר
כנגד התשלום מלוא התמורה עבור העבודה.

כאשר נשאל על ידי התובע האם זה נכון שהעבודה למעשה הופסקה עקב המלחמה, אישר זאת העד. עוד לשאלת התובע אמר שהוא יודע שהתובע קיבל 2,000 ₪ וכן הוא יודע שהנתבעת ביטלה את הסכום הזה. כאשר נשאל על ידי הנתבעת האם זה נכון שהיא והעד קבעו עם התובע פגישה בבאר שבע תשובתו הייתה נכון שהוא היה בבאר שבע יחד עם הנתבע, והתובע חזר ואמר להם שהוא מבקש את מלוא הסכום ושוב חזר וטען העד כי לא ראה בעיניו כי התובע יישר את השטח ולא ראה ברזלים ומלט.

העד נשאל על ידי ביהמ"ש האם הגיע לבאר שבע בחודש ספטמבר והוא משיב כי היה שם וראה שקים של חול וגם דרש מהתובע להוציא את השקים מהמקום אחרת יתלונן על כך בעירייה. עוד ציין העד כי היה עד לשיחות שניהלה הנתבעת עם התובע בהם דרשה מהתובע לקחת את החומרים שהיו בחצר ואז לדבריו באחד השיחות התובע השיב לו שיעשה עם החומרים מה שהוא רוצה ולא בא לקחת אותם לחצר.

יצויין כי התובע אישר כי הייתה שיחה עם העד שצלצל אליו ובה הוא ביקש שייקח את החומר והתובע ענה לו כי הוא יכול לעשות עם החומר מה שהוא רוצה, שכן לא משתלם לו לקחת את החומר מהמקום, הכוונה לשקי החול. העד הדגיש כי דאג מיד עם פרוץ המלחמה לקחת רק את שקי המלט והברזל אך לא לקחת את שקי החול והחצץ את הדברים האלה השאיר בשטח.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות במסמכים שצורפו וכן עיינתי בפרוטוקולים ושמעתי את העדויות הן של התובע, הנתבעת והעדים מטעם הנתבעת, מצאתי כי התובע הוכיח את תביעתו.

מדובר בתובע שהתקשר עם הנתבעת בעסקה ליציקת שכבת בטון בעובי של 10 ס"מ על אדמת החצר של הנתבעת בשטח של 25 מ"ר. העסקה כללה בנוסף ליציקת שכבת הבטון, העמדת עמוד ברזל באמצע החצר, ביטון העמוד. סך כל העסקה הייתה 6,300 ₪.

התובע צירף לכתב התביעה מסמך מתאריך 08.07.14 בו מפורטת העבודה ואשר עליו מתנוססת חתימתה של הנתבעת. התובע ציין במפורש במהלך הדיונים בביהמ"ש כי התובעת שלחה לו את הזמנת העבודה ב- 08.07.14 ורק לאחר שקיבל את ההזמנה בכתב, רכש חומרים שכללו 4 לוחות עץ פיני, 3 שקי חצץ ליציקת בטון, 3 שקי חול לטיח, 13 שקי מלט, 2 רשתות ברזל ומוט ברזל. כל הציוד הזה נרכש בתאריכים 09.07.14 ו- 10.07.14, דהיינו לאחר שקיבל את ההזמנה חתומה על ידי הנתבעת לביצוע העסקה של יציקת הבטון בחצר של הנתבעת.

לא רק זאת, התובע ציין באופן מפורש כי לצורך העברת החומר לחצר האחורית שכר עובדים שכן מדובר במקום שהגישה אליו קשה והיה צריך להעביר באופן ידני את החומרים והציוד לחצר האחורית כולל המלט והברזל. לדבריו מדובר הייתה בעבודה של יומיים שלמים של העברת החומר והציוד לחצר. עוד ציין התובע כי התחיל את העבודה, דהיינו יישר את השטח, ניקה אותו הציב את מוט הברזל בחצר והכין את השטח ליציקת הבטון עצמה, כאשר לעצם היציקה הוסכם בינו לבין הנתבעת כי הנתבעת תגיע לבאר שבע לוודא שעבודת היציקה נעשית בהתאם לדרישותיה.

התובע הציג תמונות בהן רואים שטח מיושר ונקי שעדין לא בוצעה בו עבודת יציקה אך רואים במקום מוט ברזל שמבוטן ועומד במרכז החצר.

אין מחלוקת כי בבוקר שבו הייתה צריכה להתבצע היציקה ביטלה הנתבעת את הגעתה לבאר שבע עקב המצב הביטחוני שכן פרצה מלחמת צוק איתן והיא החליטה שלא להגיע לאזור הדרום דבר שהיה מובן לתובע. לאחר שהשלמת העבודה נעצרה עקב המצב הביטחוני ציין התובע כי נאלץ לפרק את רשתות הברזל ולקחת גם את המלט שכן מדובר בציוד יקר שלו היה משאיר אותו בחצר יכול היה להיגנב שכן המקום הוא פתוח וכל אחד יכול להיכנס אליו. עוד לדבריו את שקי החול והחצץ השאיר במקום כי לא חשש שיגנבו אותם. לדבריו גם פירוק הרשתות והחזרת הרשתות והמלט למחסן היא עבודה לא פשוטה שהתובע נאלץ לבצע בתוקף הנסיבות.

התובע גם לא דרש מהנתבעת בשלב זה כל סכום שהוא בעבור העבודה שכבר ביצע ושכללה גם את מה
ששילם עבור החומרים והמתין עד לאחר המלחמה.

כאשר הסתיימה המלחמה, כעבור חודשים ביולי 2014 ובחודש ספטמבר, לדבריו פנתה אליו הנתבעת וביקשה כי יסיים את העבודה, בשלב זה לדבריו דרש ממנה שתשלם לו מפרעה על חשבון העבודה. אין מחלוקת כי הנתבעת העבירה לו שיק על סך 2,000 ₪ אך יום לאחר מכן ביטלה את השיק. גם עובדה זו היא ראייה לטענתו של התובע כי אכן הייתה ביניהם הסכמה לענין ביצוע עבודת היציקה על ידי התובע ולא כפי שטענה הנתבעת כי ביקשה מהתובע אך ורק לבדוק את השטח ולתת לה הצעת מחיר. הנתבעת בתום המלחמה חזרה וביקשה מהתובע להשלים את העבודה וגם שלחה לו מקדמה על סך 2,000 ₪. כאמור עובדה זו מחזקת את הטענה שאכן הייתה עסקה בין הצדדים.

לטענת התובע אכן דרש מהנתבעת כי תפקיד סכום גבוה יותר מהסך של 2,000 ₪ ולדבריו כאשר כאשר זאת מהנתבעת, היא ביטלה את השיק בטענה כי "חששה שהתובע עושה לה עוקץ".

הנתבעת כאמור לעיל טוענת כי היא התקשרה עם התובע בטלפון לעניין ביצוע יציקת בטון בחצר שלה אך מעולם לא הודיעה לו במפורש כי עליו להתחיל בעבודה ורק רצתה שילך לשטח על מנת שיגיש לה הצעת מחיר. לדבריה, התובע במרמה התחיל לעבוד מבלי שהיא נתנה לו הוראה להתחיל לבצע את העבודה.

אי לכך לטענתה נדהמה לשמוע שהתובע כבר התחיל את העבודה וגם הביא חומרים למקום - חול וחצץ. לדבריה ראתה כעבור זמן מה את שקי החול והחצץ אך בענין טענתו של התובע כי הביא למקום מלט וברזלים מדובר לדבריה בטענה שקרית שכן מעולם התובע לא הביא זאת למקום והיום הוא דורש ממנה תשלום עבורם.

יצויין כי לא היה לנתבעת כל הסבר במעמד הדיונים להסכם
החתום על ידה בענין העבודה של יציקת הבטון עליו היא חתומה מיולי 2014. עיון בהסכם מלמד כי הנתבעת הזמינה את העבודה אצל התובע ורק לאחר שחתמה על ההסכם החל התובע ברכישת החומר והציוד הדרוש והתחיל את העבודה עד לשלב יציקת הבטון עצמה שנעצרה עקב המלחמה. גם התובע וגם הנתבעת מסכימים כי התובעת הייתה אמורה להגיע לבאר שבע בבוקרו של אחד הימים בחודש יולי לראות את היציקה אך עקב המלחמה ביטלה את הגעתה.

לא רק זאת התובע צירף לתביעתו צילומים של השטח שבו הייתה אמורה לבצע את עבודת הבטון ומהתמונות רואים שהשטח סומן בקרשים וחוטים, השטח הוכן ואף הוצב בו עמוד כל זה לקראת ביצוע עבודת היציקה שכאמור לא בוצעה עקב המלחמה.

גם העדים שהעידו מטעמה של הנתבעת לא הצליחו לסתור את טענותיו של התובע בדבר העבודה שבוצעה בפועל על ידו בשטח וכן לא סתרו את טענות התובע שאכן הייתה התקשרות עם הנתבעת לביצוע עבודת יציקת הבטון וכי עלות העבודה הייתה 6,300 ₪.

העד ינון סופר שהיה בנכס של הנתבעת לא ראה כלל מה קרה בחצר האחורית שכן לדבריו מעולם לא יצא לשם ולכן לא יכול היה להעיד אם התובע ביצע או לא ביצע את העבודה בחצר האחורית, את שקי החצץ והחול שלטענתו ראה הוא ראה בחזית של הבנין ולא בחצר האחורית, כמו כן הוא ראה אותם בסוף חודש אוגוסט וספק אם מדובר באותם שקים התובע השאיר
בחצר האחורי.

הגיס של הנתבעת מר פביוס לא מתייחס לטענת הנתבעת לפיה מעולם לא התכוונה להתקשר עם התובע לביצוע עבודה בפועל. עדותו של מר פביוס מתייחסת לענין תשלום המקדמה בסך 2,000 ₪ שבסופו של דבר גם בוטלה וכן לענין שקי החול שאין ספק שהתובע השאיר אותם בחצר האחורית.

מכל האמור לעיל, מצאתי כי מדובר בעסקה שהתקשר התובע עם הנתבעת לבצע יציקת בטון בחצר האחורית. העסקה נרשמה בהסכם שנערך בין הצדדים עליו חתומה הנתבעת. מצאתי כי התובע אכן התחיל בעבודה באופן שגם רכש ציוד וחומרים לביצוע העבודה שבה היה צריך להעסיק פועלים. כי במשך יומיים העביר חומרים וציוד לחצר האחורית
וגם ביצע ניקיון ויישור של השטח לצורך ביצוע היציקה כמו כן הציב במקום עמוד במרכז החצר כפי שהוסכם בינו לבין הנתבעת.

עבור עבודתו והציוד שרכש זכאי התובע לקבלת תשלום. יחד עם זאת הואיל ולא כל העבודה בוצעה, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של מלוא הסכום של 6,300 ₪ אלא לחייבה עבור העבודה שביצעה בפועל והחומרים שניקנו. אני מעריכה עבודה זו בסך של 5,000 ₪. בנוסף לכך יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט . התובע התייצב לשלושה ימי דיונים ועל כן יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ עבור שלושה ימים דיונים.

לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ עבור העבודה שביצע וכן סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט, סה"כ 6,500 ₪ .

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

יצויין כי הנתבעת הגישה ביום 15.01.15 מסמך שנושא את הכותרת תביעה שכנגד על סך 4,000 ₪. נוכח קבלת
התביעה העיקרית אני דוחה את התביעה שכנגד.

בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח עותק לצדדים.

ניתן היום,
כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 37608-11/14 אהרון בורנשטיין נ' צפורה פרח (פורסם ב-ֽ 12/05/2015)