פסקי דין על עודד ליבהבר | פסקי דין על מתן עוזיאל

41311-11/14 עא     11/06/2015




עא 41311-11/14 עודד ליבהבר נ' מתן עוזיאל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 41311-11-14 ליבהבר נ' עוזיאל


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אביגיל כהן


המערער

עודד ליבהבר
ע"י עו"ד יורם עברון


נגד


ה
משיב

מתן עוזיאל
ע"י עו"ד רון לוינטל




פסק דין


1.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת לימור ביבי-ממן) מיום 21/9/14 בת.א. 31549-05-11 ולפיו התקבלה תביעת המשיב שהוגשה מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") והמערער חויב לשלם למשיב פיצוי בסך 30,000 ₪ וכן הוצאות ושכ"ט עורך דין.

2.
העובדות בקצרה הן כדלקמן:
המשיב (להלן: "מתן") היה חבר באתר האינטרנט

:

www.c

ouchsurfing.

o

rg
(להלן: "האתר"). זהו אתר אינטרנט המרכז פעילות של חברים

המאמינים באירוח תיירים בבתים פרטיים במקום בבתי מלון וזאת ללא תמורה כספית.
האתר כולל דף בית וכן דפי פרופיל פרטיים של החברים באתר, במסגרתם ניתן להוסיף ביקורת על המארח או המתארח.

במסגרת פעילות אירוח שכזו, התארחה תיירת הולנדית בשם ברדיאן סלמה קופמן (להלן: "סלמה") בביתו של מתן מיום 27/3/11 ועד 29/3/11 בשעה 23:00 לערך, אז עזבה את דירתו.






ביום 3/4/11 כתבה סלמה ביקורת בדף הפרופיל הפרטי של מתן באתר:


"i've been thinking about heaving a reference for a week now and i don't like doing it, but i feel like i should. yesterday i accidentally bombed in to an english girl who told me a similar story of her cs experience with matan. i got a message from matan and he invited me to stay at his place. i spoke with him on the phone and went over to his nice apartment. the first two nights were allright, he seemed to be a nice guy. only the 3th day we had big arguments about me offending him. he basically thought that i was teasing him and he didn't want to understand that i was not interested in him. i left his house in the middle of the night. i feel like its my obligation to write my thoughts: i think matan is using cs as a datingwebsite and i'd like to make people aware of this.
"

כב' השופטת ביבי ממן תרגמה בפסק הדין זאת כך:
"חשבתי כבר במשך שבוע האם לכתוב את הביקורת הזאת, ואני לא מרוצה מכך שאני עושה את זה אבל אני מרגישה שעליי לעשות זאת. אתמול נתקלתי במקרה בבחורה אנגליה אשר סיפרה לי סיפור דומה אודות חווית ה-

cs
שלה עם מתן. קיבלתי הודעה ממתן והוא הזמין אותי לשהות בדירתו. דיברתי איתו בטלפון והגעתי לדירתו הנחמדה. שני הלילות הראשונים היו בסדר גמור, והוא נראה כבחור נחמד. רק ביום השלישי התגלעו בינינו ויכוחים רציניים על כך שאני מעליבה אותו. בעיקרון, הוא חשב שאני מתגרה בו והוא סירב להבין שאני לא הייתי מעוניינת בו. עזבתי את ביתו באמצע הלילה. אני מרגישה שזו חובתי לרשום את דעתי: אני חושבת שמתן משתמש ב-

cs
כאתר היכרויות ואני רוצה לגרום לכך שאנשים יהיו מודעים לזה.".

(עמ' 2 שורות 13 – 21 לפסק הדין).


לאחר מכן היתה התכתבות באמצעות הודעות


s.m.s
באנגלית בין מתן וסלמה במסגרתם אמר לה כי יפנה למשטרה, יפנה למשרד הפנים כדי לגרשה מישראל ויילחם על שמו הטוב.
לאחר אותה התכתבות סלולרית כתב מתן בדף הפרופיל הפרטי של סלמה:







"do yourself a big favour and stay away from this bipolar person. selma is a poor lady that has nothing else in life except 2 parents + a handicapped brother. hence she's trying to ruin every beautiful person that is better than her. i'm not going to judge her for her jealousy attacks, or lies ("accidentally bombed in to an english girl"? yeah right… datingwebsite? she asked me if i use condoms, why would you ask this if not wanting to tease or sleep with me?) or anger for not getting an israeli work permit. i feel very sorry for her that god doesn't like her. this is a proof for how cruel such person can be whilst having in life".



ובתרגום סימולטני לעברית:
"עשו לעצמכם טובה גדולה ותתרחקו מהאדם הדו קוטבי הזה. סלמה היא גברת מסכנה שאין לה שום דבר בחייה חוץ מ-2 הורים + אח נכה. לכן היא מנסה להחריב כל בן אדם מקסים שהוא יותר טוב ממנה. אני לא הולך לשפוט אותה על התקפות הקנאה שלה, או שקריה ("בטעות נתקלתי בבחורה אנגליה"? כן בטח... אתר היכרויות? היא שאלה אותי אם אני משתמש בקונדומים, למה שמישהי תשאל אותי דבר כזה אם היא לא רצתה לגרות אותי או לשכב איתי?) או על זעמה על כך שלא קיבלה אישור עבודה ישראלי. אני מאוד מרחם עליה על כך שאלוהים לא אוהב אותה. זו היא ההוכחה לכמה אכזרי אדם כזה יכול להיות בשעה שאין לו כלום בחייו".

(מתוך מסעיף 6 לפסק הדין).

התביעה הוגשה בגין פרסום שפרסם הנתבע – המערער (להלן: "עודד") בדף הפרופיל של סלמה ביום 3/4/11 ובו נכתב:

"i hosted selma for more that a week and she was great to host, very friendly, intelligent and easy going. highly recommended! i was also a first-hand witness to her odyssey with a certain matan uziel, a disgraceful member of






the cs community, as selma had to flee his flat in the middle of the night after refusing to give-in to his endless sexual innuendos. i saw the sms's he left her afterwards, threatening to sue her after she left him the negative reference that he rightfully deserved, so don't pay attention to anything that guy wrote on this counter-reference, and do yourselves a favor – try to avoid this guy's dubious hosting experience."


זהו הפרסום נשוא התביעה:

תרגומו לעברית כפי שנכתב בפסק הדין הוא:
"אירחתי את סלמה במשך יותר משבוע והיא היתה אורחת מעולה, מאד חברותית, אינטליגנטית ונינוחה. מומלצת בחום! כמו כן, הייתי עד מכלי ראשון למסע התלאות שנאלצה לעבור עם אחד, מתן עוזיאל
, בושה של חבר בקהילת ה-

cs
, כאשר סלמה נאלצה להימלט מדירתו באישון ליל לאחר שסירבה להיעתר לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות.
ראיתי את המסרונים שהוא שלח לה לאחר מכן, בהם איים לתבוע אותה לאחר שהיא כתבה אודותיו את הביקורת השלילית שהגיעה לו בצדק, אז אל תשימו לב לשום דבר שהבחור הזה כתב בביקורת-הנגד שלו, ועשו לעצמכם טובה – נסו להימנע מחוויית האירוח המפוקפקת אצל הבחור הזה".

(הדגש אינו במקור – א.כ.).

בגין פרסום זה הגיש מתן נגד עודד תביעה על סך 100,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות.

3.
פסק דינו של בית משפט קמא:
בית משפט שמע את עדויות בעל הדין, וכן עדים נוספים מטעמו של עודד הגיע למסקנה, כי הפרסום הוא בגדר "לשון הרע" לפי המבחן האובייקטיבי וסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע וכן מצא כי הוכח "פרסום", כנדרש עפ"י סעיף 2 לחוק.






לפיכך, נפנה לבדוק, אם התקיימו ההגנות מכוח חוק איסור לשון הרע.

נקבע, כי אין הגנה מכוח סעיף 14 חוק איסור לשון הרע, כיוון שלא הוכח שהאמירה נשוא הפרסום היא "אמת".
בית משפט שמע גם את עדותה של סלמה.
כב' השופטת ביבי-ממן על בסיס העדויות ששמעה קבעה, כי הטענות לפיהן נמלטה סלמה מביתו של מתן באישון לילה וסירבה להיעתר לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות אינן נכונות. גם סלמה עצמה לא פרסמה דברים חמורים שכאלו בביקורת שהיא פרסמה על מתן.
כב' השופטת הדגישה, כי הקביעה ולפיה האמירות אינן אמת מבוססות רק על עדותה של סלמה וגרסתה, הגם שאינה נקייה מספקות.

בית משפט ציין, כי עדותה של העדה "סופי" שהעידה מטעמו של הנתבע עודד, ואף היא התארחה בביתו של מתן, נמצאה כעדות לא קוהרנטית ולא למדה מעדותה, כי מתן רמז כלפיה רמיזות מיניות וכי היא נאלצה לעזוב את ביתו על רק אותן רמיזות.

בית משפט קמא קבע, כי האמירות של עודד לפיהן היה עד לדברים "מכלי ראשון" וייחוס רמיזות מיניות בלתי פוסקות למתן אשר הובילו להימלטות של סלמה מדירתו – לא התבררו כאמת, ועל כן נדחתה טענת ההגנה מכוח סעיף 14 לחוק.

בית משפט לא קיבל את טענת ההגנה עפ"י סעיף 15 (6) לחוק איסור לשון הרע – הבעת דעה בתום לב, זאת כיוון שלא היה מדובר רק בהבעת דעה אלא בהבאת עובדות אשר הוצגו כאילו התרשם מהן הנתבע באופן ישיר ושאין בהן ממש וכן נקבע, כי לא התקיימה הוראת סעיף 16 (ב) לחוק כיוון שאין מדובר בפרסום שנעשה לאחר שעודד נקט באמצעים סבירים להיווכח אם אמת הם, אם לאו.


שאלת הפיצוי:
בית משפט התחשב בכך שהפרסום הוסר מהאתר בחלוף 7 ימים. היקף הפרסום היה יחסית מצומצם כיוון שהתפרסם בדף של סלמה כתגובה לביקורת של מתן על סלמה ולא בדף של מתן עצמו והעמיד הפיצוי על סך 30,000 ₪.





כמו כן נפסקו הוצאות משפט בסך 2,600 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

מכאן הערעור שלפני

4.
המערער טוען, כי לא היה מקום לחייבו לשלם
למשיב כל סכום שהוא. עסקינן
בהתבטאויות של המערער
בפרסום אשר אינן מהוות לשון הרע כאשר בוחנים אותן בהקשר של כלל ההתכתבות אשר פורטה.


המערער טען, כי הפרסום נעשה במדור ביקורת שהוא המקום הטבעי להבעת דעה ובית משפט טעה כאשר קבע, כי הפרסום אינו מהווה הבעת דעה.

למערער עומדת הגנת תום הלב שכן הוא האמין בתום לב ובאופן מלא לאמיתות גרסתה של סלמה. הפרסום לא נעשה על מנת לפגוע במשיב אלא בעיקר על מנת להגן על סלמה.
כמו כן נטען, כי היה צריך לבדוק את מכלול החלופות בסעיף 15 לחוק – 15 (2), 15 (3), 15 (4) ו- 15 (10) דבר שלא נעשה כלל.

עוד נטען, כי בית משפט טעה כאשר קבע, כי הגנת "אמת דיברתי" לא הוכחה.

בנוגע לסוגיית הפיצוי:
המערער טען, כי בנסיבות העניין, היה צריך לכל היותר לפסוק פיצוי בסך 1 ₪ בלבד.

5.
המשיב טוען בעיקרי הטיעון, כי דין הערעור להידחות.

הוא נסמך על פסק דינו בית משפט קמא. מדגיש, כי עסקינן בפרסום אשר התברר כי אינו אמת. אין מדובר בהבעת דעה אלא בעובדות שנטענו והתבררו כלא נכונות.

עוד נטען כי לא חלים בענייננו, ההגנות הקבועות בחלופות של סעיף 15 לחוק וכי סכום הפיצוי
מצוי במתחם הפיצוי הנהוג בתיקים מסוג זה.






6.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובמכלול החומר שלפני הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א)
חוק איסור לשון הרע משקף איזון בין זכות האדם לשמו הטוב – מחד, והזכות לחופש הביטוי – מאידך.
על מנת לבחון את קיומה של עילה על פי חוק איסור לשון הרע, מבצע בית המשפט בדיקה
בשלבים שונים (ראה ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שירנסקי ואח' (הלן: "עניין נודלמן").

השלב הראשון
– פירוש הביטוי על פי הקשר אובייקטיבי. שואבים מהביטוי את המשמעות העולה ממנו על פי אמות מידה של האדם הסביר.
משמעות האמירה אינה תלויה בכוונת המפרסם או באופן שבו הובן הפרסום על ידי הנפגע אלא השופט היושב בדין צריך לבחון מה המשמעות, שקורא או שומע סביר מייחס למילים נשוא התביעה. (ראה לעניין זה גם: ע"א 740/86 תומרקין
נ' העצני פד"י מג (2) 334, 337 – 338, ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון פ"ד נו (2) 607, עניין נודלמן בפיסקה 18).

השלב השני
-
בודקים אם הדברים מהווים
"לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק והאם התקיים פרסום על פי סעיף 2 לחוק.

השלב השלישי
– בחינת ההגנות השונות על פי סעיפים 13 – 15 לחוק.

השלב הרביעי
– שאלת הסעדים, וזאת כאשר מתקיימים תנאי שלושת השלבים הקודמים.

ב)
בענייננו,
ביצע בית משפט קמא את הבדיקה על פי השלבים דלעיל:
נקבע, כי עסקינן ב" לשון הרע" על פי המבחן האובייקטיבי. מתן הוצג כמי שהוא "בושה" לקהילת ה-
s.c
כיוון שסלמה נאלצה להימלט מדירתו באישון לילה לאחר שסירבה להתמסר לרמיזותיו המיניות.






מי שמעיין בפרסום יכול לקבל את הרושם ולפיו חווית אירוח אצלו היא מפוקפקת.
גם כאשר קוראים את הפרסום נשוא התביעה בהקשר של הפרסומים השונים אשר נעשו בעניין האירוח של הגברת סלמה, (הביקורת של סלמה בדף הפרופיל של מתן, ההתכתבות בין מתן וסלמה) ניתן להגיע למסקנה ולפיה על פי מבחן אובייקטיבי עסקינן ב"לשון הרע".

גם אלמנט ה"פרסום" מתקיים בענייננו, כיוון שמדובר בדברים שנכתבו בדף הפרופיל של סלמה והוא עונה על דרישות סעיף 2 (ב) לחוק.

על כן יש לבחון – האם התקיימו ההגנות על פי החוק.

ג)
טענת הגנת "אמת בפרסום" על פי סעיף 14 לחוק:
בית משפט הגיע למסקנה ולפיה לא הוכח שהאמירות נשוא הפרסום הן אמת על בסיס העדויות שנשמעו בפני
ו ובבחינת הגרסאות השונות תוך התרשמות ישירה מהעדויות.
כאשר נבחנה עדותה של סלמה הגיעה כב' השופטת למסקנה ולפיה לכל היותר מדובר בניסיון ליצירת קשר ולחיזור מטעם מתן, סירוב של סלמה, טענה של מתן שסלמה פיתתה אותו. אמירה של מתן כי תצטרך לעזוב את הבית למחרת היום והחלטה של סלמה לעזוב באותו יום כיוון שהרגישה לא נעים להישאר ואף נקבע, כי סלמה עשתה ניסיון כבר באותו מעמד ליישב את ההדורים עם מתן והוא סירב. (סעיף 25 לפסק הדין).
על בסיס העדויות נקבע, כי הדברים שנכתבו על ידי עודד ולפיהם נמלטה סלמה מביתו של מתן באישון לילה הואיל וסירבה להיעתר לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות של מתן, לא נתמכו על ידי עדותה של סלמה עצמה.
אף בביקורת שפרסמה סלמה עצמה על מתן היא לא תיארה סיטואציה חמורה כפי שהוצגה על ידי עודד בפרסום שהוא פירסם.
עוד צוין, כי האמירות של עודד בנוגע לכך שהוא היה עד מכלי ראשון למסע התלאות, אף הן התבררו כלא נכונות.

מסקנת בית המשפט ולפיה התברר, כי הדברים שנכתבו אינם אמת ולא יכולים לחסות תחת הגנת סעיף 14 לחוק מתבססת על ממצאים עובדתיים ועל ממצאי מהימנות.





מושכלות יסוד היא שאין ערכאת ערעור נוטה להתערב בממצאי עובדה אליהם הגיעה הערכאה הדיונית

אלא במקרים חריגים ביותר, למשל כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם הנופל לשורשו של עניין או כאשר הטעות בולטת על פניה. (ראה לעניין זה: ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (סעיף 18 לפסה"ד), ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף ג'אן (סעיף 34 לפסה"ד).

במקרה דנן, אין מקום להתערב בקביעות אלו ועל כן מקובלת עלי המסקנה ולפיה לא הוכחה ההגנה על פי סעיף 14 לחוק.

ד)
טענות ההגנה על פי סעיף 15 לחוק:
בפסק הדין נבחנה לגופה רק טענת ההגנה על פי סעיף 15 (6) לחוק אשר קובע:
"

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
(6)
הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבקורת כזאת - הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה";

נקבע, כי בענייננו,
הפרסום לא מהווה הבעת דעה בלבד אלא כולל עוב
דות אשר מוצגות כאילו התרשם מהן עודד באופן אישי, והתברר כי עובדות אילו אינן נכונות.
על כן,
לא יכולה להתקבל טענת הגנה בנוגע "הבעת דעה".

במסגרת הערעור טוען ב"כ המערער, כי בית משפט היה צריך לבחון גם חלופות נוספות בסעיף 15 לחוק.
כך למשל סעיף 15 (2) אשר קובע:
"היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".







סעיף 15 (3) לחוק אשר קובע:
"הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר".

סעיף 15 (4) לחוק אשר קובע:
"הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות".

וסעיף 15 (10) לחוק אשר קובע:
"הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן".

כפי שכבר צוין לגבי סעיף 15 (6) לחוק בפסק הדין, הרי בענייננו, הפרסום לא כלל רק הבעת דעה אלא גם עובדות שהתבררו כעובדות שאינן נכונות, ועל כן, לא יכולה לחול גם הגנת סעיף 15 (4) לחוק.
לו היה מדובר רק בהבעת דעה או אמירה כללית ולפיה לא מומלץ להתארח בביתו של מתן, ניתן היה לבחון את קיומה של הגנת סעיף 15 (2) לחוק אך במקרה דנן, כאשר נכתב בפרסום כי עודד היה עד מכלי ראשון למסע התלאות של סלמה, כאשר היא נאלצה להימלט מדירתו של מתן באישון לילה וכו' וכו', אין מדובר רק בפרסום שחבר קהילה אחד רואה לנכון להזהיר חברי קהילה נוספים מכח חובה מוסרית או חברתית.
במקרה דנן, הדגש היה על כך, שהפרסום עצמו כלל עובדות שהתבררו כעובדות שאינן אמת אפילו על פי עדותה של הגברת סלמה עצמה כפי שסיכמה זו כב' השופטת ביבי ממן בפסק דינה ולפיכך, אין אפשרות להחיל במקרה דנן את ההגנות על פי הסעיפים אשר צוינו על ידי ב"כ המערער.

לגבי סעיף 15 (10) לחוק, יש להדגיש, כי הפרסום של עודד אינו בא לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסם עליו קודם לכן, אלא עודד הוא למעשה "שחקן חדש". כל ההתכתבות הקודמת שנערכה היתה בין מתן וסלמה.





עודד לא היה צריך להכחיש דבר כלשהו שנאמר עליו.

יש לזכור, כי אכן משהגיע בית משפט קמא למסקנה ולפיה לא ניתן להנות מהגנת אמת בפרסום, הרי חל בענייננו סעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון הרע אשר קובע חזקה כי הנתבע עשה את הפרסום שלא בתום לב כאשר "הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא". (סעיף 16 (ב) (2) לחוק).

נראה, כי עודד האמין שהפרסום הוא אמת, ומלבד העובדה שהוא לא היה עד מכלי ראשון לבריחתה של סלמה מביתו של מתן ולנעשה בין כותלי ביתו של מתן כאשר רק סלמה ומתן שהו שם, הוא אכן האמין שהמתואר על ידו הוא בבחינת אמת, אך לא די בכך ועל כן נקבע בסעיף 16 (ב) (2) לחוק, כי יש צורך לנקוט לפני הפרסום באמצעים סבירים כדי להיווכח אם הפרסום הוא אמת, אם לאו.
לא ראיתי כי נעשה ניסיון, ולו שטחי, לברר מול מתן את גרסתו לאירועים, בטרם נעשה הפרסום.

לפיכך, לאור האמור לעיל, לא התקיימו במקרה דנן הגנות סעיף 15 לחוק.

ה)
שאלת הפיצוי:
הפיצוי שהתבקש הוא פיצוי סטטוטורי על פי סעיף 7 א' לחוק איסור לשון הרע.
בית משפט לא פסק את הפיצוי המקסימלי אלא
התחשב בכך שבחלוף 7 ימים הוסר הפרסום מהאתר, היקף החשיפה לפרסום היה מצומצם ואין מדובר בפרסום בדף של מתן עצמו.
נפסק פיצוי בסך של 30,000 ₪.

כאשר בית משפט שוקל את שיעור הפיצוי, הוא בוחן בין היתר את חומרת הפגיעה שארעה, תפוצת הפרסום מהווה שיקול חשוב ופרסום בתפוצה גדולה, כגון פרסום באמצעי תקשורת מחמיר את הפגיעה ומצדיק הגדלת פיצוי. (ראה לעניין זה:
רע"א 10520/03
בעניין בן גביר
[פורסם בנבו]
סעיף 32 לפסק הדין ופסקי הדין שאוזכרו שם).






כמו כן בית משפט מייחס חשיבות בקביעת שיעור הפיצוי להתנהגות הניזוק ולמעמדו קודם לאירוע הפגיעה ונותן משקל גם להתנהגות הפוגע בעת הפרסום.
יש לתת משקל גם לנושא ההתנצלות ולדבקותו של הפוגע באמירות הפוגעניות בלא לחזור בו.


ביהמ"ש העליון בע"א 89/04
ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח'

בעניין נודלמן, פירט בנוגע לשיקולים שעל ביהמ"ש לפסוק בעת פסיקת פיצויים בתביעה לשון הרע.
נקבע, כי
בראש
ובראשונה
יש ליתן משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, וקיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך בהוכחת נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה. (ראה סעיף 55 לפסה"ד, אשר מפנה
ע"א 354/76
עזבון מנדל שרף נ' שרותי יעוץ כלכלי בע"מ
, פד"י לה
(4) 169 (1981), ול
ע"א 2668/97
רו"ח דורון רופין נ' גלובס פבלישר עיתונות
, פד"י נה
(1) 721, 725).
צוין, כי יש להתחשב גם בהתנהגות הצדדים לאחר הפרסום, ואף במהלך הדיון המשפטי, יש להתחשב בבחינת כוונת המפרסם (האם פעל מתוך זדון או מתוך רישול וקלות דעת), וכן יש לשקול את הנסיבות הכלולות בסעיף 19 לחוק.
בימ"ש פוסק סכום הפיצוי, בין היתר, עפ"י אמות מידה כלליות ולפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

במקרה דנן, סכום הפיצוי מצוי בתוך המתחם אשר מסור לשיקול דעתו של כב' השופט אשר יושב בדין במסגרת הערכאה הדיונית.
אין מדובר בפיצוי חריג אשר מחייב התערבות של ערכאת ערעור.
העובדה ששופט בערכאת ערעור, לו היה יושב בדין בערכאה הדיונית, סבור כי הוא היה פוסק סכום גבוה יותר או סכום נמוך יותר, אין בה לכשעצמה עילה להתערבות בסכום אשר נפסק על ידי הערכאה הדיונית. (דומה הדבר אף לנוהגה של ערכאת ערעור בכל הקשור לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לחייב בכלל בעל דין בהוצאות ולקבוע את סכום ההוצאות.
ראה לעניין זה פסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 6685/11
גריידי נ' הולצמן


[פורסם בנבו]
(ניתן ביום 4/7/12) בסעיף 5 ובאסמכתאות אשר צוינו שם וכן
ע"א 8340/10
מ.ו. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים בישראל – משרד האוצר


[פורסם בנבו]
(ניתן ביום 30/1/13) בסעיף 23 לפסק הדין).






לפיכך, לא מצאתי לנכון
להתערב גם בכל הקשור לגובה הפיצוי.

7.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב)
המערער ישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך כספי הערבון ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.
יתרת הערבון תוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ג)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ד סיוון תשע"ה, 11 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
















עא בית משפט מחוזי 41311-11/14 עודד ליבהבר נ' מתן עוזיאל (פורסם ב-ֽ 11/06/2015)