פסקי דין על פארס פדול | פסקי דין על עומר יאסין | פסקי דין על אכרם אבו האדיר |

38972-05/15 רעצ     14/06/2015




רעצ 38972-05/15 פארס פדול נ' עומר יאסין, אכרם אבו האדיר








בית משפט השלום בעכו



רע"צ 38972-05-15 פדול נ' יאסין ואח'




בפני

כב' השופטת
אביגיל זכריה


מבקש/צד ג' שהפך חייב:

פארס פדול


נגד


משיב
מספר 1 /זוכה:
משיב פורמאלי/ החייב:

1.עומר יאסין
2.אכרם אבו האדיר



פסק-דין

בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם המחוזי מיום 3.5.15 (מר אורי אוחיון - להלן כב' הרשם) לפיה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד לביצוע הפקדת סך של 5,000 ₪ שנקבעה כבר בהחלטות קודמות.
מאחר והמבקש פרש בבקשתו את כל השתלשלות האירועים בתיק שקדמה להליך זה, הוריתי כי עליו להבהיר לאיזו החלטה הוא מתייחס בבקשתו.
ביום 25.5.15 הבהיר המבקש כי בקשתו מתייחסת אך ורק להחלטה מיום 3.5.15 והדיון בתיק זה גודר בהתאם לכך.

המבקש טוען, בין היתר, כי החלטת כב' הרשם פוגעת בזכויותיו המהותיות באופן שאינו מידתי וזאת על רקע מחדלים דיוניים כאלה ואחרים; ההחלטה ניתנה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי מבלי שניתנה לו אפשרות לטעון טענותיו; עוד נטען כי החלטות ביניים שונות של כב' הרשם (שאינן נדונות במסגרת זו) היה בהן לכאורה כדי להכביד על המבקש שלא לצורך.
המבקש טען באופן מסוים כי כב' הרשם פעל לסייע למשיב (להלן - הזוכה) ואף הותיר על כנה החלטה שנהפכה בערכאת הערעור בגלגול קודם.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה ובהחלטת כב' הרשם מיום 3.5.15 - הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים או מי מהם.
להלן הנימוקים.

השתלשלות האירועים כבר פורטה כדבעי בפסק דינה של כב' השופטת טנוס בהליך אחר שנוהל בין הצדדים שבפני
י (רע"צ 44160-05-14) כעולה מהבקשה שבפני
י ונספחיה.
על מנת לתחום את גדר הדיון כאן באופן ברור אחזור על עיקרי הדברים בקצרה:

המבקש היה ככל הנראה מעביד של החייב העיקרי בתיק וככזה נשלח אליו עיקול אצל צד שלישי
בתיק ההוצל"פ. המבקש השיב בתגובה לכך כי החייב אינו עובד עוד ברשותו וכי אין אצלו כספים לעיקול. נוכח קיומו של מידע סותר לתשובה שניתנה הזוכה עתר לזימון המבקש לדיון בפני
כב' הרשם.
משלא התייצב המבקש לדיון בבקשה - ניתנה כנגדו החלטה לפיה הוא יחויב במלוא החוב בתיק.
המבקש עתר לביטול ההחלטה וכב' הרשם בסופו של דבר נעתר לה בכפוף לכך שהמבקש יפקיד סך של 5,000 ₪ עד למועד שנקבע על ידו.
משלא הופקד הסכום האמור במועד הראשון עליו הורה כב' הרשם - נמשכו ההליכים כנגד המבקש. על רקע זה הוגש רע"צ 44160-05-14 שהתברר בפני
כב' השופטת טנוס.

בפסק דינה מיום 25.11.14 מצאה כב' השופטת טנוס מנימוקים שונים לקבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש והאריכה את המועד לביצוע ההפקדה עליה הורה כב' הרשם כך שזו תבוצע בתוך 30 יום ממועד החלטתה. זאת על מנת שתוכל להיבחן בקשת המבקש לעניין חיובו במלוא התיק בנסיבות העניין.

הגם שכאמור בקשת רשות ערעור קודמת שהוגשה על ידו
התקבלה,
הרי שהמבקש
לא הפקיד
את הסכום במועד עליו הורה בית המשפט, ועתר בפני
כב' הרשם להאריך לו את המועד לביצוע ההפקדה מנימוקים שונים שפורטו על ידו שעיקרם מצבו הכלכלי.
בהחלטת ביניים שניתנה על ידי כב' הרשם (שאינה נדונה בהליך זה) ציין כב' הרשם כי ספק בעיניו אם בידו הסמכות להאריך מועד שנקבע על ידי בית המשפט לבית המשפט והורה כי הבקשה להארכת מועד תועבר לתגובת הזוכה.
בין לבין ניתנו החלטות שונות בבקשות ביניים שהוגשו על ידי המבקש על רקע קשיים נטענים בהמצאת הבקשה לזוכה.
בסופו של יום ביום 3.5.15 נדחתה בקשת המבקש להאריך לו את המועד לביצוע ההפקדה וזאת אף מבלי שהתקבלה תגובת הזוכה.
על החלטה זו, ועליה בלבד, נסבה בקשת רשות הערעור שפניי.
ככלל, והדברים ברורים וידועים, ערכאת ערעור לא תטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית אלא אם כן צפה ועולה טעות משפטית גלויה על פניה או שמא עלול להתקיים עיוות דין המצדיק התערבות בהחלטה. מהאמור לעיל עולה כי לא מצאתי שמקרה זה אינו בא בגדר אותם מקרים.

אפשר וההפך הוא הנכון
: דומה כי זהו אחד מאותם מקרים בהם המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, אינו מקיים החלטות שיפוטיות גם כאשר אלה ניתנות לטובתו, ולאחר מכן עותר לכך שהערכאות השיפוטיות יפעלו לתיקון מחדליו אם בכל הנוגע לאי התייצבות לדיונים ואם בכל הנוגע לאי ביצוע הפקדות במועדים שנקבעו לכך. והכול - תוך קעקוע עקרון סופיות הדיון וההחלטות הדיוניות ומבלי לבחול בכל טענה כלפי גורמים שיפוטיים או מעין שיפוטיים ואסביר.

בפסק דינה של כב' השופטת טנוס, והגם שלשיטתה לא נפל פגם של ממש בהחלטת כב' הרשם כפי שעמדה לעיונה באותה עת, מצאה כב' השופטת טנוס להאריך המועד לביצוע ההפקדה הנדרשת על ידי המבקש על מנת לאפשר לו יומו בפני
כב' הרשם ומתוך העדפת הזכות המהותית על פני הכלל הדיוני.
הגם שכאמור ניתן למבקש הסעד המבוקש על ידו ונקצב לכך מועד בידי בית המשפט שלערעור הרי שהמבקש עשה דין לעצמו ולא הפקיד את הסכום הנדרש במועד הנקוב לכך. אמנם, המבקש הגיש בקשה להארכת מועד מנימוקים כלכליים שונים (ר' החלטה מיום 8.2.15) ואולם כל עוד לא ניתנה החלטה המורה אחרת עמד המועד המקורי על כנו ועל המבקש היה לפעול בהתאם להחלטות בית המשפט.
יתרה מכך: בנסיבות המקרה דנן בהן מצא כב' הרשם לציין את עצם הספק בדבר סמכותו להאריך מועד שנקבע על ידי בית המשפט ומטעמי זהירות
מצא להאריך את המועד למבקש במסגרת בקשת הביניים מעת לעת תוך שהוא מתרה בו כבר בהחלטה מיום 18.3.15 כי בהעדר התקיימות התנאים הקבועים בה - תידחה הבקשה להארכת המועד.

הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שכבר ביום 9.3.15 או בסמוך לכך הודיע ב"כ המבקש כי הוא מחזיק בכספים בנאמנות ולא הוסבר - לרבות במסגרת ההליך שבפני
י - מדוע הכספים לא הופקדו כנדרש באותו מועד או בסמוך לכך.
מ
בקשת המבקש לכב' הרשם כפי שהוצגה (הודעה ובקשה להארכת מועד לביצוע הפקדה מיום 9.3.15) עולה כי המבקש עצמו עתר באותו שלב להארכת מועד בת
15 ימים בלבד לביצוע ההפקדה בנימוק שהכספים כבר הופקדו בידי ב"כ, ואולם כאמור גם במועד זה שהתבקש על ידו - לא עמד המבקש.
הדברים עולים מפורשות מההחלטה מיום 3.5.15 ועל כן לא ברור מה טרוניית המבקש כלפי כב' הרשם.

מהחלטות הביניים ניכר כי כב' הרשם הלך כברת דרך כלפי המבקש, והגם שלכאורה ניתן היה להורות כבר ביום 18.3.15 על דחיית הבקשה נוכח הנתון כי הכספים כבר מצויים בידי המבקש, הרי שניתנה לו ארכת זמן מסוימת נוספת תוך מתן התראה הולמת שגם בה לא עמד המבקש. משכך, לא נותר לכב' הרשם אלא לדחות את בקשתו ביום 3.5.15 - כארבעה חודשים לאחר המועד המקורי שנקבע בפסק דינה של כב' השופטת טנוס וכשישה שבועות לאחר המועד בו הודיע ב"כ המבקש בעצמו כי הכספים מצויים בידיו בנאמנות ובהחלטה זו לא מצאתי כי יש מקום להתערב.

גם במסגרת ההליך שבפני
י לא עלה בידי המבקש להצביע על נימוק של ממש מדוע יש מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם בעת הזאת בשים לב לכלל נסיבות העניין לרבות: הנתון כי מדובר במועד שנקבע ב

פסק דין
של ערכאה שיפוטית בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקש בעצמו; הארכה המשמעותית שניתנה דה פקטו לביצוע התשלום; הודעת המבקש מיום 9.3.15 או בסמוך לכך כי אין עוד מניעה מביצוע ההפקדה (ככל שנימוקיו הראשונים הצדיקו הארכת מועד- נתון שכלל לא הוכח); היעדר טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת בפעם השנייה
(בשים לב לכך שבהליך קודם כבר הוארך המועד); אי עמידת המבקש עצמו במועדים המבוקשים על ידו נוכח הנתונים שהוצגו עד כה; נימוק קונקרטי שיש בו כדי להצביע על טעות היורדת לשורשם של דברים בהחלטה מיום 3.5.15 ובה בלבד בשים לב להיבט אליו נדרש הזוכה להתייחס וכיו"ב.

עוד יצוין כי הנימוקים הכלליים ובעלי ההיבט המהותי, לכאורה, שהוצגו על ידי המבקש בבקשה שבפני
י דוגמת כללי הצדק הטבעי, פגיעה בזכות מהותית אל מול נושאים דיוניים וכיו"ב אינם יכולים לטעמי סייע למבקש
בפעם השנייה
שהם מועלים ובעיקר בנסיבות דנן. טיעונים אלה כבר התקבלו
באופן מסוים על ידי ערכאת ערעור זו בהליך הקודם ואין לאפשר למבקש לקעקע את עקרון סופיות הדיון על ידי העלאת אותן טענות במקרה בו הוא עצמו אינו עומד בהחלטות בערכאות השיפוטיות ובמועדיהן.
משכך, אקבע כי לא עלה בידי המבקש להצביע על עילה המצדיקה התערבות בהחלטת כב' הרשם מיום 3.5.15.
טרם חתימה יצוין כי לא רק שרמיזות המבקש כלפי כב' הרשם ומניעיו מקוממות ואני דוחה אותן, אלא שמוטב וטענות אלה כלל לא היו נטענות. זאת בשים לב לכך שמעיון בהחלטות עולה כי כב' הרשם עשה ככל יכולתו על מנת לאפשר למבקש למצות יומו בפני
ו על אף מחדליו הקשים והמבקש הוא שהכשיל את עניינו - שלו למן ההתחלה והחמיץ כל הזדמנות שניתנה לו, פעם אחר פעם, לתקן מחדליו.

בזהירות המתבקשת אציין כי אפשר וזהו אחד מאותם מקרים בהם ראוי היה לקבוע כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ומתנהל בחוסר תום לב ובאופן המביע זלזול שאפשר והוא לבדו היה מצדיק שלילת סעד בפעם השנייה. ואולם, מאחר ומהנימוקים שהובאו לעיל דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מן הפן הדיוני והן מהפן המהותי הרי שלעניין זה אסתפק בכך.

לסיכום, מאחר וכאמור ההחלטה שעומדת לבחינה בפני
י היא אך ורק הבקשה מיום 3.5.15 ובשים לב לאופי ההחלטה ובראי כל ההחלטות שניתנו עובר לה - הרי שלא מצאתי עילה מהותית או דיונית להתערב בהחלטה בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה.
הגם שאני ערה לכך שאפשר ותוצאת הדברים הינה לא פשוטה ביחס למבקש הרי שאין לו להליך אלא על עצמו והדברים משתקפים היטב מאופן התנהלותו מתחילת דרכו בהליכים אלה.

סוף דבר -
דין הבקשה ביחס להחלטה מיום 3.5.15, להידחות.
אין באמור כדי לגרוע מכל זכות או אפשרות אחרת העומדת למבקש על פי כל דין.

משלא התבקשה תשובה - לא יהיה צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ולעיון כב' הרשם אוחיון.

ניתן היום,
כ"ז סיוון תשע"ה, 14 יוני 2015, בהעדר הצדדים.














רעצ בית משפט שלום 38972-05/15 פארס פדול נ' עומר יאסין, אכרם אבו האדיר (פורסם ב-ֽ 14/06/2015)