פסקי דין על יפת עוזרי | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח בעמ

30174-03/11 א     16/06/2015




א 30174-03/11 יפת עוזרי נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 30174-03-11 עוזרי נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
עינב גולומב


תובע

יפת עוזרי


נגד


נתבעת

הפניקס חברה לביטוח בעמ






פסק דין


בפני
תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הנזק בלבד.

רקע:

1.
התובע יליד 17.2.1956.

2.
ביום 15.3.10 נפגע התובע בתאונת דרכים.

3.
ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים מאיר בכפר סבא כשהוא סובל מחבלות בגופו. בבית החולים הוא אובחן כסובל משבר בעצם הבריח משמאל וחבלות בחזה.

4.
התובע שוחרר לביתו ביום האירוע. בהמשך היה נתון במעקב רפואי משך מספר חודשים בקופת החולים ובבית החולים, כשהוא מתלונן על כאבים ומגבלות. בדיקת מיפוי עצמות שנערכה לתובע הצביעה על ממצאים המתאימים לשברים בכתף, בחזה ובצלעות. התובע עבר בין היתר בדיקת
emg
אשר הצביעה על נוירופטיה עצבית של המקלעת הברכיאלית. הומלץ על טיפול שמרני.

הנכות:

5.
התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעתו כתאונת עבודה. תביעתו הוכרה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותו הצמיתה בשיעור 19%, הכוללת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 39(2) לתקנות המל"ל בגין השבר בעצם הבריח ו- 10% לפי סעיף 31(4)(א)(2) לתקנות בגין פגיעה עצבית ביד שמאל.

6.
במסגרת ההליך דנן הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור. התובע הודיע כי הוא מסכים לקבלת הבקשה ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בנסיבות אלה התקבלה הבקשה ומונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר רוזנברג נחום.

7.
המומחה קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בלבד, לפי סעיף 39(2) לתקנות המל"ל ("אי התאחות בחלק האמצעי או הפנימי של עצם הבריח"). בחוות דעתו ציין המומחה כי לא נמצאו בבדיקת התובע סימנים של פגיעה מוטורית או תחושתית ביד שמאל, ולפיכך הממצאים בבדיקת
emg
שנערכה לתובע לא באים לידי ביטוי קליני. כן ציין המומחה כי שברים שהיו בעצם החזה ובצלעות החלימו. אשר לפגיעה בעצם הבריח, המומחה ציין כי תנועות הכתף מלאות, אין דלדול שרירים בחגורת הכתפיים וכוח השרירים שמור ביד שמאל לפי כל קבוצות השרירים. המומחה מצא כי השבר בעצם הבריח לא התאחה באופן תקין וכי נוכח הזמן שחלף מאז התאונה מדובר בחוסר חיבור כרוני. הביטוי המעשי של חוסר החיבור הוא כאב בזמן תנועה, ללא הגבלה בטווחי התנועה של הכתף. על בסיס ממצאים אלה העריך המומחה כאמור את נכותו הרפואית של התובע בשיעור 10%.

8.
התובע טוען כי אין לקבל את קביעת המומחה וכי יש להעדיף עליה את קביעת המל"ל. לטענתו, מלכתחילה ביקשה הנתבעת להביא ראיות לסתור על יסוד הטענה של מצב רפואי קודם שלא היה בפני
ועדת המל"ל, ואילו חוות המומחה בוססה על נתונים אחרים שאינם נוגעים לעברו הרפואי של התובע, ואשר בשלהם בלבד לא היה מקום לקבל את הבקשה.

9.
אינני רואה לקבל את טענות התובע. משהתקבלה הבקשה להבאת ראיות לסתור ומונה מומחה בהסכמה, נפתחה הדרך להבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל בעניינו של התובע. אל מול קביעת המל"ל, עומדת בפני
חוות דעת המומחה מטעם בהמ"ש. חוות דעת המומחה סותרת את קביעת המל"ל וסבורני כי יש להעדיפה. כידוע, לחוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט יש ככלל משקל רב, ובהיעדר טעמים טובים שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לקבלה. בענייננו ניתנה חוות דעת מפורטת וברורה, הנסמכת על בדיקה קלינית שערך המומחה ועל ממצאי בדיקות שנערכו לתובע, והיא לא נסתרה בדרך כלשהי. התובע אף לא זימן את המומחה לחקירה על חוות דעתו. עמדת המומחה באשר להיעדר נכות בגין פגיעה עצבית, שהיתה שונה מהערכת המל"ל בנקודה זו, ניתנה על יסוד בדיקה גופנית שערך לתובע ולאור ממצאיה לפיהם אין לתובע סימנים של פגיעה מוטורית ותחושתית ביד שמאל. למותר לציין כי בדיקה זו נעשתה לאחר בדיקת התובע בוועדה רפואית של מל"ל וממילא היא עדכנית יותר. נוכח כל האמור, אני מוצאת לקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. נכותו הרפואית של התובע עומדת איפוא על 10%.

נתונים אישיים מעברו של התובע:

10.
מהראיות שהוגשו עולה כי התובע בעברו שירת בשירות קבע בצה"ל. מהצבא פרש בשנת 2000.

11.
התובע הוכר בשנת 2007 ע"י אגף השיקום במשרד הביטחון כזכאי לגמלאות בשל פגיעות גופניות שונות מהן הוא סובל.
נכותו הכוללת של התובע באגף השיקום הועמדה על שיעור של 74%. היא כוללת בין היתר נכות בגין פגיעות בטן, פגיעות עור, פגיעה באוזניים, פגיעות אורתופדיות שונות ובכלל זה נכות של 30% בגין החלפה של פרק הירך, וצלקות.

12.
לפי העולה מהנתונים ומעדותו של התובע, התובע מקבל מאז פרישתו מצה"ל פנסיה חודשית ממשרד הביטחון בשיעור של כ- 10,000
₪. בנוסף מקבל התובע תגמולי נכות בגין פגיעותיו שלעיל, בסך כ- 9,000
₪ לחודש (עמ' 9, ש' 29-30).

בסיס השכר:

13.
מתלושי השכר ומדו"ח רציפות ביטוח של המל"ל שהוגש כראיה על-ידי הנתבעת (נ/2), עולה כי לאחר פרישתו של התובע מצה"ל הוא השתלב בשוק העבודה. לפי עדותו, עיסוקו הוא בעבודות החזקה וניהול מבנים.

14.
עובר לתאונה היה התובע מועסק בחברת אדיונים בע"מ, וזאת החל מיום 25.10.09. סה"כ עבד התובע בחברה הנ"ל כ- 5 חודשים עד לתאונה. השכר הרבעוני בו הכיר המל"ל בגין עבודת התובע עובר לתאונה עמד על סך 27,987 ₪, דהינו 9,329 ₪ ברוטו. לאחר מס הכנסה עומד השכר על סך 8,701 ₪. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 9,461 ₪.

15.
הנתבעת טוענת כי בסיס השכר של התובע היה נמוך יותר, שכן בתלושי השכר שצירף התובע צויין שכר ברוטו נמוך יותר. אינני רואה לקבל טענה זו, שכן עיון בתלושים מעלה שנכלל בהם במפורש רכיב של שווי רכב, שהתובע העיד כי הועמד לרשותו על-ידי מעסיקתו. הטבה כאמור הינה בת ערך כלכלי ויש לכלול אותה כחלק מהתמורה שקיבל התובע עבור עבודתו. אין אף לקבל את טענת הנתבעת כי התובע אמור היה לפרוש מעבודתו הנ"ל בכל מקרה בסמוך לתאונה, משלא הובאה כל ראיה של ממש לתמוך אותה.

16.
בנסיבות המפורטות לעיל, אקבע את בסיס השכר לעבר בסך 9,461 ₪, בהתאמה לנתוני המל"ל.

17.
אשר לבסיס השכר לעתיד; התובע טוען כי יש להעמיד את בסיס השכר לעתיד על השכר ששולם לו ערב התאונה כפי שפורט לעיל. סבורני כי בנסיבות ענייננו, ואל מול הראיות הקיימות בדבר מתכונת התעסוקתית שאפיינה את התובע בתקופה שקדמה לתאונה, אין לקבל טענה זו, כפי שיפורט להלן.

18.
מעיון בדו"ח הרציפות של המל"ל עולה כי לאחר שחרורו מצה"ל ובכלל זה בשנים הסמוכות לתאונה, התאפיינה עבודת התובע בחוסר יציבות. התובע החליף מעסיקים רבים, והתמיד תקופות קצרות של מספר חודשים בכל עבודה, תוך תנודתיות רבה במקומות עבודתו. בעדותו ציין התובע כי הדבר נבע בין היתר ממצבו הרפואי שאיננו קשור לתאונה, והעובדה כי נדרש משך השנים לטיפולים רפואיים/ניתוחים (עמ' 9, ש' 22-23).

כמו-כן, עיון בנתוני השכר שבדו"ח המל"ל מעלה כי שכרו של התובע בתקופות השונות שקדמו לעבודתו האחרונה, היה נמוך בצורה ניכרת מהשכר ערב התאונה.


כך, במהלך שנת 2009, השנה שקדמה לשנת התאונה, החליף התובע שלושה מקומות עבודה, ובסה"כ עבד שמונה חודשים באותה שנה. שכרו הממוצע לחודשי עבודתו עמד על סך 3,260 ₪. סכום זה כשהוא משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 3,605 ₪.


במהלך שנת 2008 עבד התובע אצל שלושה מעסיקים שונים, ובסה"כ 11 חודשי עבודה. שכרו הממוצע לתקופה זו עמד על סך 4,477 ₪, ומשוערך להיום (הצמדה בלבד) סך 5,104 ₪.


תמונה דומה של מתכונת תעסוקתית עולה מנתוני המל"ל אף ביחס לשנים שלפני כן.

19.
עולה מכל המקובץ כי התובע עבד מהלך השנים מאז פרישתו, וזאת חרף בעיותיו הרפואיות וההכנסה החודשית המובטחת לו שלא מעבודה. במובן זה אין לקבל את הטענה בדבר היעדר כושר השתכרות של ממש לתובע בשל מגבלותיו הרפואיות שאינן קשורות לתאונה, משהתנהלותו עובר לתאונה מוכיחה בעליל אחרת. מאידך, מדובר במתכונת עבודה המאופיינת בתנודתיות רבה, ובשכר שלאורך השנים היה ככלל נמוך. השכר שהרוויח התובע במקום עבודתו האחרון לפני התאונה, בו עבד כחמישה חודשים, נראה בעליל חריג בתמונה הכוללת. התובע היה בן 54 בעת התאונה, והוא נהנה מרמת הכנסה יציבה שלא מעבודה מפנסיה ותגמולי נכות שאינם קשורים לתאונה. לתובע שלל בעיות רפואיות מהן הוא סובל. בנסיבות קונקרטיות אלה, אין להניח את בסיס השכר לעתיד של התובע לפי שכרו במקום עבודתו האחרון בלבד. בהינתן הנתונים השונים שפורטו, סבורני כי נכון יהיה להניח את בסיס השכר הצפוי ללא התאונה על סך 5,500 ₪ להיום.

נזקי התובע:

אובדן שכר לעבר:

20.
המל"ל הכיר לתובע בתקופה אי-כושר של שלושה חודשים, ולאחר מכן קבע לו נכות זמנית בשיעור 50% למשך כ- 6 חודשים (מיום 14.6.10 עד 31.12.10), ולאחריה נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה של 6 חודשים נוספים (מיום 1.1.10 עד 30.6.10). קביעות אלה של המל"ל עולות בקנה אחד עם החומר הרפואי שהונח בפני
, המלמד על כך שפגיעתו של התובע היתה בתחילה קשה וממשית, והצריכה תקופת התאוששות ומעקב רפואי משך מספר חודשים. התובע לא שב לעבודתו לאחר התאונה, והוא החל בעבודה חדשה בפברואר 2011.

21.
בשים לב לשיעור הנכות הזמנית ולכך שעבודת התובע כאיש אחזקה כוללת היבט פיזי, סבורני כי מוצדק להכיר בתקופת אי-כושר תפקודי מלאה לתובע עד לסיום הנכות הזמנית שנקבעה בשיעור 50%, ובסה"כ תקופה של 9.5 חודשים מיום התאונה.

22.
הפיצו בגין כושר מלא לתקופה הנ"ל הוא בסך: 9,461
x
9.5 = 89,880 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך 96,000 ₪ (מעוגל).

23.
לתקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית במל"ל בשיעור 30% אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן שכר חלקי בסך – 9,461
x
30%
x
6 = 17,030 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה – 18,000 ₪.

24.
החל מיום 1.7.11 נכותו של התובע הינה צמיתה. היא עומדת כאמור על 10% בגין אי-חיבור השבר המלווה בכאבים בעת הזזת הזרוע. עיון בתלושי השכר שהגיש התובע מעלה כי לאחר התאונה עבד התובע החל מפברואר 2011 ולמשך תקופה קצרה של כחודשיים בחברה בשם "ישר מן הגן", בעבור שכר חודשי של כ- 4,150 ₪. לאחר מכן עבד כשנה בבית הלוחם, בעבוד שכר נמוך של כ- 1,250 ₪ לחודש. בשנת 2012 ניסה התובע את כוחו כעצמאי בתחום הנדל"ן, כאשר על-פי השומה שהוגשה הכנסתו החודשית לתקופה עמדה על כ- 1,000 ₪. החל מדצמבר 2013 עובד התובע כאב בית בגנים בחברת בת של עירית רמת-גן, בשכר משתנה שהגיע לסך כ- 5,000 ₪ ברוטו בשנת 2014.


התובע טוען כי על רקע האמור יש לפסוק לו פיצוי שכר חלקי לעבר על בסיס נכות תפקודית של 30%, וזאת לאור נתוני שכרו המצביעים על ירידה ממשית בהשתכרות לאחר התאונה. אינני רואה לקבל את הטענה. כאמור לעיל, הנכות הרפואית שנותרה לתובע, לאחר תקופת ההחלמה, הינה נמוכה ועומדת על 10% בלבד, מבלי שהתובע סובל מהגבלה בתנועות. עבודתו של התובע עובר לתאונה התאפיינה בחוסר יציבות ותנודתיות. בנסיבות אלה אין זה סביר לייחס את מכלול השינויים בתעסוקתו של התובע בשנים
שלאחר התאונה
נשוא דיוננו אליה בלבד.


לאור המפורט, אינני סבורה כי יש מקום לחישוב אקטוארי של ההפסד החלקי לעבר לתקופה שלאחר התייצבות מצבו הרפואי של התובע. נוכח הנכות שנותרה לתובע המסבה לו כאבים, גילו ותחום עיסוקו, ומשסביר כי הנכות השפיעה והקשתה במידת מה על תפקודו, ומנגד – יתר השיקולים שפורטו לעיל, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסד שכר חלקי לעבר לתקופה הנ"ל. אני מעמידה את הפיצוי לתקופה זו על סך 30,000 ₪ (המשקפים כ- 65% מחישוב אקטוארי לפי הנכות הרפואית ובסיס השכר לעבר ובצירוף ריבית).

25.
סה"כ הפיצוי בגין אובדן שכר לעבר – 144,000 ₪.

פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד:

26.
התובע בן 59 היום ונותרו לו עוד כ- 8 שנות עבודה.

27.
מהשיקולים שפורטו לעיל אין מקום בענייננו לערוך חישוב אקטוארי לעניין הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד, אלא ראוי לפסוק פיצוי גלובלי. בנסיבות העניין, בשים לב לבסיס השכר לעתיד, הנכות ושנות העבודה שנותרו, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך 35,000 ₪.

אובדן פנסיה:

28.

החל מיום 1.1.08 עומד בתוקפו צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957. הצו מחייב כל מעסיק לבטח עובדיו בביטוח פנסיוני, על-פי שיעורי ההפרשות הקבועים בו. לענייננו, לשנות הפסד השכר לעבר של התובע, אני רואה לפסוק פיצוי בסך 10% מאובדן השכר, כממוצע בקירוב של שיעור הפרשות החובה של המעסיק עפ"י הצו לשנים הנ"ל. בהתאם לכך, וכנגזרת מאובדן ההכנסה שנקבע לעיל, אני פוסקת לתובע בגין הפסד פנסיה לעבר בסך 14,400 ₪.

29.
בנוסף יש לפסוק פיצוי בגין הפסד פנסיה לעתיד לפי 12% מהפיצוי שנפסק ביחס לעתיד, בסך 4,200 ₪.

30.
סה"כ הפיצוי בגין אובדן פנסיה – 19,000 ₪ (מעוגל).

עזרת צד ג':

31.
בשים לב למהות ומאפייני הפגיעה, ותקופת אי-הכושר והנכויות הזמניות שנקבעו לתובע למשך תקופה ממשית, ומשסביר כי התובע נזקק לעזרה מוגברת בחלק מתפקודיו הביתיים בחודשים שלאחר התאונה, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך 15,000 ₪ להיום. אינני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד, לנוכח נתוני הפגיעה והנכות אשר אינם מצדיקים פיצוי כאמור לעתיד.

הוצאות:

32.
ענייננו בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה והתובע זכאי לשיפוי בגין הוצאותיו מהביטוח הלאומי.

33.
עם זאת, בשים לב לנתוני הפגיעה והתיעוד אודות המעקב הרפואי הנמשך שהתובע נזקק לו בחודשים שלאחר התאונה, ומשסביר כי נגרמו לו עקב כך הוצאות עודפות לרבות נסיעות, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 5,000 ₪.

כאב וסבל:

34.
כפי שפורט לעיל, לתובע נגרם שבר בעצם הבריח שלא התאחה, בגינו נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10%. כן נפגע התובע בחזה ובצלעות, פגיעות שחלפו ולא הותירו נכות צמיתה. פגיעתו של התובע היתה ממשית והוא נזקק לתקופת התאוששות והחלמה של מספר חודשים.

35.
בנסיבות אלה ראוי לפסוק לתובע את הפיצוי המקסימלי בגין כאב וסבל לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976. סכום זה עומד להיום על סך 18,570 ₪. משמדובר בהפעלת שיקול הדעת לפי תקנה 2(ב) הנ"ל, אין להפחית הפיצוי בגין גיל (ר' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, 2012) עמ' 906.

סיכום הנזק:

36.
סה"כ הנזק הוא כדלקמן:


בגין אובדן שכר לעבר – 144,000 ₪.

בגין פגיעה בכושר השתכרות לעתיד – 35,000 ₪.

בגין הפסד פנסיה – 19,000 ₪.

בגין עזרת צד ג' לעבר – 15,000 ₪.

בגין הוצאות
- 5,000 ₪
בגין כאב וסבל – 18,570 ₪.

סה"כ הנזק: 236,570 ₪.

37.
מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל ששולמו לתובע: דמי פגיעה בסך 23,950 ש"ח (לאחר שערוכם להיום) וגמלאות נכות בסך כולל של 102,975 ₪ (לאחר שערוכן להיום), ובסה"כ לניכוי – 126,925 ₪.

38.
היתרה בסך 110,000 ₪ (מעוגל) הינה הפיצוי המגיע לתובע.


סיכומם של דברים:

39.
התביעה מתקבלת.

40.
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 110,000 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובע החזר האגרה ששולמה משוערכת להיום ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי שנפסק ובצירוף מע"מ.

41.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.




המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים



ניתן היום,
כ"ט סיוון תשע"ה, 16 יוני 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 30174-03/11 יפת עוזרי נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ (פורסם ב-ֽ 16/06/2015)