פסקי דין על מורן כהן | פסקי דין על משה-מושיקו זולאית

64712-12/14 תק     17/06/2015




תק 64712-12/14 מורן כהן נ' משה-מושיקו זולאית








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 64712-12-14 כהן נ' זואלית


תיק חיצוני:


התובעת
מורן כהן
ת.ז. 032208910

נגד

הנתבע
משה-מושיקו זולאית
ת.ז. 301459889




פסק דין


עובר לתקופה הרלבנטית לתביעה שבפני
, התקיים קשר זוגי בין התובעת לבין מעסיקו של הנתבע, מר אייל ממן (להלן: "מר ממן") – שעל רקעו נוצרו בין השניים יחסי חברות.

לטענת התובעת, במהלך חודש נובמבר 2013, בעקבות מעברה להתגורר עם מר ממן בדירתו ועל רקע הקשר החברי שלה עם הנתבע, היא השאילה לאחרון פריטי הריהוט ומוצרי החשמל שבאותה עת לא היה לה צורך בהם, כמפורט להלן:
1.
מערכת קולנוע ביתית
lg

2.
טלוויזיה 37 אינץ'

metz
3.
טלוויזיה 39 אינץ' , "סמסונג"
4.
מיקרוגל
5.
מזנון
6.
ארון אמבטיה
7.
פינת אוכל + 6 כיסאות

לקראת סוף חודש אפריל 2014 עלו יחסי התובעת ומר ממן על שרטון והיא עזבה את דירתו.
בעתירתה לחיוב הנתבע בתשלום סך של 6,499 ₪ ופיצוי בסך 1,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהגותו כלפיה, טוענת התובעת כי על אף הבטחותיו לעשות כן, לא השיב לה הנתבע את הפריטים הנ"ל עד כה והיא נאלצה לרכוש פריטים אחרים במקומם .

הנתבע, המאשר כי התובעת אכן מסרה לו את אותם פריטים, טוען להגנתו כי מדובר היה ב"תחליף תשלום" עבור הובלת תכולת דירתה על ידו ומבלי שסוכם ביניהם דבר בנוגע להחזרתם לידיה.
דא עקא, שבמהלך הדיון בבית המשפט, הציגה בפני
התובעת הודעות טקסט שנשמרו במכשיר הטלפון הנייד שלה (ר' תצלומי ההודעות שצורפו לכתב התביעה) – הודעות המתעדות התכתבות שהתקיימה בינה לבין הנתבע, תומכות באופן משמעותי בגרסתה ועומדות בסתירה לגרסת הנתבע.
כך למשל, בתאריך 27.4.14 שאל הנתבע את התובעת: "בכל מקרה, האם יש עוד משהו שלך אצלי חוץ מהרשימה? כי העברתי את הדירה ואת מה ששלך ושל הדירה הישנה בדירה הישנה אז שלא אתבלבל...",
וכך גם בהמשך- בתשובה לפניית התובעת שכתבה לו: "מושיקו תכין בבקשה את כל מה שיש אצלך כולל הארון של המקלחת.. מחר אצור איתך קשר ותעביר לי את זה... תודה",
כתב לה הנתבע: "לאן את צריכה את זה? יש לך אצלי שולחן עם 4 כסאות, 2 טלוויזיות, מזנון, מנורת עמוד וארון מקלחת... אם יש עוד משהו ששייך לך אצלי תגידי לי שאחרי זה לא נתווכח, סבבה? אה ומערכת קולנוע..." וכן: "תקשיבי לי טוב הדברים שיש לך אצלי מחכים לך יש לך עד שישי לקחת אותם הם בדירה הישנה אם לא תיקחי אותם או שאני אהיה חייב להוציא אותם החוצה או שאשאיר אותם שם ומאותו רגע הם לא באחריותי".
חשוב לציין כי הנתבע צרף גם הוא לכתב הגנתו תצלומים של מספר הודעות ואולם את תצלומי שתי ההודעות האחרונות נמנע הוא מלצרף, ולא בכדי.
הנתבע אשר לא התכחש לעצם ההתכתבות ולתכני ההודעות וטען בעדותו בפני
כי "התנסח לא טוב" וכי באותם ימים הוא מוכן היה "לתת גם את הכליה שלי כדי שכל המצב הזה יירגע", לא הצליח לשכנעני בהסבריו אלה.
לא זו אף זאת, בעוד שבכתב הגנתו טען הנתבע כי התובעת מעולם לא הזכירה את נושא ההשאלה וכי הוא השתמש בפריטים שהיא נתנה לו מבלי שהבין כי יהיה עליו להשיבם לה, התבטא הוא לאורך כל עדותו בבית המשפט במונחים "ציוד שלי" ו- "ציוד שלה".
כך למשל כשאמר: "...עברתי לדירה אחרת בפרדס חנה והפרדתי מה ששייך לי לבין מה ששייך לה מכיוון שרציתי לתת לה את הדירה שהייתה לי כדי שהיא תתגורר שם חודשיים והייתי מוכן גם לשלם על זה והפרדתי בין הציוד שלי לציוד שלה באמת ובנוסף לזה גם פניתי אליה כמה פעמים"
(עמ' 3 לפרוטוקול שורות 9-12).
תשובת התובעת לטענת הנתבע לפיה פריטי הריהוט והחשמל השונים ניתנו לו על ידה בתמורה להובלה שהוא ביצע עבורה, היתה: "אני לא בקשתי ממנו לעשות את הדברים האלה. אני לא נכנסת לכספים שהוא היה חייב לבוס שלו. זה היה סיכום ביניהם... אני אמרתי לו שזה דברים שלי וארצה אותם בזרה וגם אמרתי את זה לאייל".

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל, ברובה המכריע.
גרסת התובעת, הנתמכת כאמור באופן משמעותי ומובהק בהודעות הטקסט שהוחלפו בינה לבין הנתבע, נשמעה לי מהימנה ומשכנעת. לו הייתה גרסת הנתבע נכונה, כי אז אך הגיוני
שהוא לא היה מסכים להחזיר לה את הפריטים שהגיעו לו בתמורה להובלת חפציה אל דירתו של מר ממן.
הנתבע אמנם צירף לכתב הגנתו מסמך שנכתב על ידי אחד ששמו חנן לבן אשר כתב כי "למיטב זכרונו" התכולה שהועברה לביתו של הנתבע
היתה משומשת וכי התובעת והנתבע ביצעו ביניהם עסקת חליפין שבה נתנה לו התובעת את הרהיטים שהועברו לביתו "בתמורה להובלה ו/או במקום לשלם לו שכר", אלא שהנתבע לא הזמין את מר חנן לבן להעיד בבית המשפט וגם עובדה זו תיזקף לחובתו, שכן ההלכה הפסוקה קובעת כי "הימנעות מהבאת עד רלבנטי ללא כל הסבר סביר, יוצרת הנחה לרעת הצד שנמנע מלהביא את העד...".

באשר לגובה הנזק
–
מן הראיות שצורפו לכתב התביעה עולה כי ביום 3.7.14 רכשה התובעת מערכת קולנוע ביתית

lg
חדשה בסך של 699 ₪ וכי הטלוויזיה (37 אינץ'

metz
)
נרכשה על ידה ביום
13.2.2010 בסכום של 3,280 ₪ ולכן מעריכה היא אותה כעת בסכום של 1,000 ₪.
בנוסף לכך, ביום 24.8.14 רכשה התובעת
טלוויזיה מתוצרת "סמסונג" 39 אינץ' (במקום טלוויזית
hair
32 אינץ' שהיתה לה קודם לכן)
בסכום של 1,949 ₪
ואילו ערכם של שאר הפריטים ננקב על ידה בדרך של אומדנא - מיקרוגל- בסך של 500 ₪, מזנון – בסך של 600 ₪, ארון אמבטיה- בסך של 250 ₪ ופינת אוכל + 6 כיסאות- בסך של 1,500 ₪.

לאור אישורה של התובעת כי הפריטים שנמסרו על ידה לנתבע היו פריטים משומשים , ולנוכח הראיות שהונחו בפני
לגבי חלק מהם, הנני מעריכה את ערכם הכולל בסכום של 5,000 ₪ ומחליטה לחייב את הנתבע בתשלום סכום זה בתוספת 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמו לתובעת כתוצאה מסירובו להשיב לה את רכושה.

התוצאה היא, אם כן, שאני מקבלת את התביעה ברובה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום כולל של
6,000₪ בתוספת הוצאות בסך 500 ₪,
בסה"כ
6,500 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום,
ל' סיוון תשע"ה, 17 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 64712-12/14 מורן כהן נ' משה-מושיקו זולאית (פורסם ב-ֽ 17/06/2015)