פסקי דין על מישל בר

6927-12/13 פ     01/01/1900




פ 6927-12/13 מדינת ישראל נ' מישל בר




לך






בית משפט השלום בפתח תקווה
ת"פ 6927-12-13 מדינת ישראל
נ' בר


18 יוני 2015





לפני כבוד השופטת איטה נחמן



המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
מישל בר






#1#>

נוכחים:
ב"כ המאשימה, עו"ד נדב רייכמן
ב"כ הנאשם, עו"ד
שרון גלסנר

הנאשם בעצמו






גזר דין

1.
הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום מתוקן, המייחס לו תקיפה סתם בן זוג, עבירה על סעיף 382(ב) בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 8.9.13, בשעות הערב, התגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת על רקע כסף שהתקבל ממכירת רכב. בהמשך, דרש הנאשם את כספי מכירת הרכב
מהמתלוננת וצעק לעברה: "תביאי לי את הכסף של האוטו יא זונה". בהמשך, ירק עליה.

ביום 9.9.13 בשעה 07:39 או בסמוך לכך, עת הייתה המתלוננת בחדרם של ילדיהם ולעיניהם, קרב אליה הנאשם, ירק בפני
ה וצעק: "תביאי לי את הכסף". בהמשך, אמר למתלוננת כי אם לא תיתן לו את הכסף, הוא לא ייתן לה לצאת מהבית וייקח ממנה את הילדים.

3.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן הורשע ונשלח לקבלת תסקיר שרות מבחן בעניינו. לעניין העונש, המאשימה תעתור לעונש מאסר על תנאי, קנס והתחייבות במידה והתסקיר יהא חיובי במובן הטיפולי, במקרה של תסקיר שלילי עמדת המאשימה תהא למאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שרות וענישה נלווית.

4.
לתיק בית המשפט הוגשו שני תסקירי שירות המבחן.

א.
התסקיר הראשון סקר את נסיבות חייו של הנאשם, לא ארחיב בנושא מחמת צנעת הפרט, אך אציין כי הנאשם בן 38, מנהל אורח חיים דתי, נשוי ואב לארבעה ילדים בני 1.5 ועד 14.5. הנאשם סיים 12 שנות לימוד. התגייס לצה"ל ושוחרר לאחר שנה וחצי על רקע בעיות בתנאי שירותו. לאורך השנים עבד בתחום השיפוצים ובניית רהיטים וגילה יציבות תעסוקתית, לאחר מכן עבד במשך שנה כאב בית בבית ספר, ומזה כעשרה חודשים אינו עובד. הנאשם מוכר לשרות המבחן משנת 2007 בגין עבירה דומה, והושת עליו צו של"צ בהיקף 250 שעות, אותו לא הצליח להשלים. בעקבות כך הופקע צו השל"צ והוטל עליו קנס כספי. הנאשם תיאר עצמו בפני
קצינת המבחן כאדם סגור המתקשה בהבעת רגשות, נוטה להתעצבן בקלות ולאבד שליטה כלפי אשתו וילדיו. איבוד השליטה מתבטא בריבים קולניים וקללות מצדו. עוד שיתף כי מוכר הוא לשירותי הרווחה על רקע קשייו בתפקודו ההורי
ובחובות הכלכליים בהם נתון בעקבות קשייהם לעמוד בתשלומי משכנתא ואשר גורמים להסלמת הוויכוחים והריבים בין בני הזוג. אשר לעבירה נשוא התיק, תיאר הנאשם בפני
קצינת המבחן ויכוח שהתפתח בינו לבין אשתו על רקע החלטתה למכור את רכבה של אמו של הנאשם, הנמצא בשימושם, על מנת לשלם את חובותיהם. הנאשם תאר קשייו לשלוט בכעסו ובתגובתו האלימה. בנוסף שיתף כי בתקופה בה בוצעה העבירה, החל שימוש בסמי פיצוציות אשר גרם, לדבריו, להקצנת תגובתו. לדבריו, הפסיק באופן עצמאי את השימוש בסמים ובדיקת שתן אותה ביצע בשירות המבחן, נמצאה נקייה מסמים. הנאשם לוקח אחריות חלקית על מעשיו ואינו רואה עצמו כאדם אלים ומתקשה לראות בעייתיות במעשיו. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות על ביצוע העבירה, מטשטש את קשייו ואת הבעייתיות במערכת היחסים עם המתלוננת, אינו עובד ואינו לוקח חלק פעיל בשיתוף פעולה עם גורמי הרווחה ועל כן נמצא בסיכון להישנות ביצוע העבירה. יחד עם זאת, הנאשם תיאר עצמו כאדם מופנם המתקשה להיפתח ומודע לכך שזקוק לטיפול ואינו שולל אפשרות השתלבות בטיפול. עוד התרשמה קצינת המבחן מאדם שהצליח לשמור על יציבות תעסוקתית ובעל כישורים ומוטיבציה היכולים לסייע לו לשוב למעגל התעסוקה. קצינת המבחן שוחחה עם המתלוננת, אשתו של הנאשם וזו שיתפה בחוסר אמון בקשר הזוגי לאורך שנות נישואיהם וריחוק ביחסים. יחד עם זאת, אינה תופסת את הנאשם כאדם אלים ואינה חוששת מפניו. קצינת המבחן התרשמה ממערכת יחסים זוגית המאופיינת בקשיים בתקשורת, הטחת האשמות הדדיות, אלימות מילולית ונפשית וחוסר אמון. קצינת המבחן ציינה כי בני הזוג הופנו ליחידת הסיוע להליך גישור אך אלה לא הגיעו לפגישה מסיבות שאינן ברורות. על כן, המליצה לדחות הדיון בעניינו ולהגיש תסקיר משלים אשר יבחן את השתלבותם של בני הזוג בטיפול במסגרת יחידת הסיוע ולבוא בהמלצה מתאימה.

ב.
התסקיר המשלים בחן את השתלבותם של בני הזוג בטיפול ביחידת הסיוע
ובחינה מקיפה של המצב. הנאשם לא הגיע לפגישה שנקבעה עמו וניתק עם שירות המבחן כל קשר. אולם, בסמוך למועד הדיון, יצר עמם קשר והסביר כי משום הקשיים עמם מתמודד כיום לא התפנה להגיע לפגישות בשירות המבחן. קצינת המבחן העריכה כי הפניה נבעה מקרב מועד הדיון. עוד תארה קצינת המבחן כי במהלך תקופת הדחיה היו ניסיונות לזמן את אשת הנאשם, המתלוננת, לשירות המבחן אך זו סירבה ושיתפה כי הנאשם עזב את ביתם המשותף והטיפול המשותף ביחידת הסיוע הופסק, עקב חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם. עוד הביעה המתלוננת רצונה להתגרש מהנאשם וציינה כי אינה חוששת מפניו. ע"פ המידע שהתקבל מיחידת הסיוע, בני הזוג הפסיקו את הטיפול משום הסלמה ביחסיהם. על כן, ציינה קצינת המבחן כי הנאשם אינו מסוגל להפיק תועלת ממעורבות גורם טיפולי, בין היתר, משום חוסר תפקודו וקשייו להבין את חומרת העבירות והשלכותיהן. קצינת המבחן המליצה להשית על הנאשם מאסר על תנאי לצד כל עונש אחר שיוטל עליו אשר יהווה עבורו הרתעה מהישנות ביצוע עבירות דומות.

5.
ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, הפנה לעבודות כתב האישום, לתסקירי שרות המבחן שהתקבלו בעניינו של הנאשם, לנסיבות שאינו קשורות בביצוע העבירה ולפגיעה בערך המוגן. לגישת המאשימה, התסקיר הראשון שהתקבל בעניינו של הנאשם הינו תסקיר שלילי, הנאשם לוקח אחריות חלקית, מתקשה לראות את הבעייתיות שבמעשיו, אינו לוקח חלק פעיל בשיתוף הפעולה עם גורמי הרווחה וקיים סיכון להישנות ביצוע העבירות. עם זאת, אינו שולל אפשרות להשתלב בהליך טיפולי. אשר לתסקיר המשלים, טען ב"כ המאשימה כי ע"פ התסקיר, הנאשם ניתק את הקשר עם שירות המבחן, כמו גם המתלוננת סירבה להגיע לפגישה והטיפול ביחידת הסיוע הופסק משום חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם. עוד טען כי הנאשם הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי. כמו כן טען כי המדובר בעבירות אלימות במשפחה שהתבצעו לנגד עיני ילדיהם הקטינים. אשר לעברו הפלילי, טען ב"כ המאשימה כי הנאשם הורשע בעבר בעבירה זהה כלפי בת זוג, והוא חסר כל רצון לטפל בבעייתיותו החוזרת. על כן, עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות השרות לצד עונש צופה פני עתיד, קנס ופיצוי.

6.
ב"כ הנאשם, בטיעוניה לעונש, הפנתה לעובדות כתב האישום ולחלוף הזמן מאז ביצוע המיוחס לו. עוד הפנתה הסנגורית ליחסים בין בני הזוג. לגישתה, בני הזוג עשו ניסיונות בינם לבין עצמם לפתור בעיותיהם אולם משלא הצליחו, החלו בהליכים בבית המשפט, הנאשם עזב את ביתו, כלכלת הבית פוצלה לשניים והנאשם תומך במזונות לילדים. לגישתה, עצם לקיחת האחריות, פרידתם ופירוק המערכת הזוגית ביניהם, מהווה עבורם טיפול מסוים. על כן, עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם מאסר על תנאי, התחייבות, קנס או פיצוי.

7.
הנאשם, בדבריו האחרונים, הביע צער וחרטה על מעשיו והפנה לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
דיון

8.
כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הערך החברתי שנפגע

9.
במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים בדמות זכותו של כל אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל גופו, ובפרט זכותה של אישה לשלמות גופה ותחושת בטחונה מפני אלימות בן זוגה. פגיעתו בערכים חברתיים אלו, הינה קשה וחמורה.

מדיניות הענישה הנהוגה ומתחם העונש ההולם
10.
מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה בה הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות במשפחה ובתפקיד בית המשפט, בהעברת מסר מתבקש, באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שפוגע במעשיו במאבק בנגע זה.
יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל
(מיום 11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

11.
כאשר

בית

המשפט

גוזר

את

דינו

של

נאשם, שלא

במסגרת

הסדר

כלשהו, עליו

לפעול

במסגרת

תיקון 113

בחוק, באשר

לעקרונות

ולשיקולים

המנחים

בענישה

ובטכניקה

ובמתווה

המפורטים

בתיקון.

שונים

הם

פני

הדברים

באותן

מקרים

בהם

גזירת

הדין

נעשית

במסגרת

הסדר

טיעון

לעניין

העונש, בין

אם

מדובר

בהסדר

סגור, הסדר

טווח

או

רף

עליון. במקרים

אלה

חובה

על

בית

המשפט

הגוזר

את

הדין, גם

על

פי

פסיקת

בית

המשפט

העליון, ליתן

משקל

משמעותי

למספר

שיקולים

ואינטרסים

שאינם

בהכרח

חלק

מאותם

עקרונות

המפורטים

בתיקון 113

בחוק כגון: האינטרס

בעידוד

הסדרי

טיעון, מכלול

השיקולים

שעמדו

ביסוד

ההסדר

ואינטרס

הציפייה

של

הנאשם

כי

ההסדר

יכובד.

ראה

בעניין

זה

ע"פ 1958/98

פלוני

נ' מדינת ישראל

,

פ"ד

נז (2002) 577 (1) בעמ' 607-608, כך

גם

קבעו

בתי

המשפט

לאחר

חקיקת

תיקון 113 בחוק:

ת.פ. (מחוזי, י-ם) 27505-06-12

מדינת ישראל

נ'

אבו

חארתיה

(מיום 27.12.12) ות.פ. (מחוזי, ב"ש) 5093-02-10 מדינת ישראל
נ' גיאמי (מיום 18.2.12).

יש

לזכור

כי

ברקע

האינטרס

בכיבוד

הסדרי

טיעון

עומדת

הנחת

העבודה

כי

התביעה, כמי

שמופקדת

על

אינטרס

הציבור,

פועלת

בתום

לב

ומשיקולים

ענייניים

והסדרי

הטיעון

אותם

מגבשת

מתיישבים

עם

העקרונות

והשיקולים

המנחים

בענישה

שנקבעו

במסגרת

תיקון 113 בחוק.

במקרה זה סבורה כי

יש

לראות

ברף

הענישה

העליון

שאליו

הגיעו

הצדדים

כרף

הענישה

הראוי

בהתאם לעקרונות

המנחים

בתיקון 113

בחוק

ויש

לגזור

את

העונש

לפיו.


נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
12.
במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה יש לקחת בחשבון את קיום הנסיבות הבאות:
התכנון שקדם לביצוע העבירה;
הנאשם ביצע את מעשיו על רקע ויכוח עם המתלוננת, כך שלא ניתן לקבוע כי קדם למעשיו תכנון.
חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה;
הוא העיקרי.
הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה;
הנאשם צעק לעברה של המתלוננת וירק עליה, לעיני ילדיהם. מעשים אלו היו יכולים להוביל לפגיעה קשה במתלוננת וכן בילדיהם.
הנזק שנגרם מביצוע העבירה;
הנאשם פגע בשלמות גופה ובביטחונה של המתלוננת בביתה מבצרה.
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה;
הם ויכוחים בינו לבין המתלוננת. כמו כן, לדברי הנאשם באותה התקופה החל שימוש בסמי פיצוציות ולטענתו, צריכת הסמים הקצינה את תגובתו.

לא נגרעה יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, הוא אינו קרוב לסייג לאחריות הפלילית ויכל להימנע מהמעשה עליו הייתה לו שליטה מלאה. אין זו הרשעתו הראשונה של הנאשם בפלילים. הרשעתו האחרונה הינה משנת 2007, בגין אותה העבירה וסבורה אני כי אין הנאשם למד משגיאותיו וחוזר ומבצע מעשיו באופן חוזר. חמור מכך, מבצע העבירות לנגד ילדיו. נראה כי אין בידי הנאשם מורא מהחוק ופועל הוא באופן המשרת את צרכיו, גם אם מדובר במעשים עוברי חוק.

חריגה ממתחם העונש הראוי

13.
סעיף 40ד(א) בחוק קובע כי חריגה ממתחם העונש ההולם תהא אך אם בית-המשפט מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם.

בתחילת ההליך הפלילי בתיק זה, בני הזוג היו נשואים וחיו תחת קורת גג אחת. בני הזוג הופנו להליך גישור ביחידת הסיוע של בית המשפט. ממידע שהתקבל מיחידת הסיוע, בני הזוג הפסיקו את הטיפול ביחידת הסיוע עקב חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם. כיום נמצאים בהליכי גירושין והנאשם עזב את ביתם המשותף.

לאור המורכבות, שרות המבחן טען כי אין הנאשם מסוגל להפיק תועלת ממעורבות גורם טיפול בשירותו. ע"פ האמור לעיל, אין סעיף זה רלוונטי בענייננו.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

14.
כמצווה על בית המשפט בסעיף 40יא בחוק יש לקחת בחשבון, בעת ענישת הנאשם, את נסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן נסיבות אלו נלמדות מטיעוני ההגנה, מתסקירי שירות המבחן ומדברי הנאשם.


המדובר בנאשם, בן 38, אב לארבעה ילדים ממערכת זוגית עם המתלוננת בתיק הנדון. כיום בני הזוג נמצאים בהליכי גירושין. אין ספק כי הטלת עונש מאסר תפגע בנאשם, במשפחתו של הנאשם, ובעקיפין גם במתלוננת, נוכח גירושיהם ותשלומי המזונות שעל הנאשם לשלם עבור ילדיהם המשותפים. הנאשם סבל מהזנחה לאורך שנים ומאלימות מצד אביו כלפיו וכלפי אמו. אבי הנאשם נפטר לפני כשנה וחצי על רקע התמכרותו לאלכוהול ואמו סובלת מסוכרת. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן לקולא וחסך זמן שיפוטי, הביע צער וחרטה בגין מעשיו ונטל אחריות, חלקית, עליהם. הנאשם לא עבד מזה חודשים, אולם, לדבריו, בתקופה הקרובה יתחיל בעבודתו החדשה כמנהל עבודה בחברת "מליבו". הנאשם בעל עבר פלילי משנת 2007 בגין עבירה דומה.


15.
לאור האמור לעיל הנני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.
מאסר על תנאי למשך 7 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירות אלימות כנגד הגוף, לרבות איומים.

ב.
קנס כספי בסך 1000₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.


הקנס ישולם מתוך ההפקדה בסך 1000 ₪ שהופקדו ביום 21.2.15.






ג.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך של 5,000 ₪ שלא יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות. לא תחתם ההתחייבות ייאסר למשך 5 ימים.


זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#2>
ניתן
והודע היום א' תמוז תשע"ה, 18/06/2015 במעמד הנוכחים.

איטה נחמן
, שופטת

הוקלד

על

ידי

אלינור

אנידז
'
אר






פ בית משפט שלום 6927-12/13 מדינת ישראל נ' מישל בר (פורסם ב-ֽ 01/01/1900)