פסקי דין על רונן נגאר | פסקי דין על שרה נגר

13665-06/15 רעא     18/06/2015




רעא 13665-06/15 רונן נגאר נ' שרה נגר








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



רע"א 13665-06-15 נגאר נ' נגר




תיק חיצוני:




בפני

כבוד השופטת
ורדה פלאוט


מבקש

רונן נגאר


נגד


משיבים

שרה נגר



החלטה

1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת א' רוטקופף) מיום 26.5.15, אשר דחה מספר בקשות שהגיש המבקש : בקשה לפיצול סעדים, בקשה למתן צו לקבלת מפתח, בקשה למחיקת כתב הגנה ובקשה למתן

פסק דין
חלקי – וחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשות בסך 2,000 ₪ בגין כל בקשה (8,000 ₪ סה"כ) וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪ נוספים.

2.
המבקש הגיש בבימ"ש קמא תביעה נגד המשיבה שהנה אשת סבו (אשתו השנייה של סבו ז"ל של המבקש), לאכיפת חוזה, פיצויים, פינוי וסילוק יד, הצהרתי, כספי, נזיקי ע"ס של 499,500 ₪. הרקע לתביעה הנם שני הסכמים עליהם חתמו הצדדים: הסכם למכירת נכס מהמשיבה למבקש; והסכם מגורים לפיו זכאית המשיבה להמשיך ולהתגורר בנכס שמכרה למבקש עד 120 בתנאים הנקובים בהסכם.

3.
במסגרת ההליך בבימ"ש קמא הגיש המבקש מספר בקשות אשר נדחו כאמור בהחלטה נושא הבקשה שלפני, כדלקמן:

בקשה למחיקת כתב הגנה
– לטענת המבקש המשיבה לא מלאה אחר ההליכים המקדמיים כפי שנדרשה. המשיבה לא השיבה במועד לבקשתו לעיון והעתקת מסמכים (אלא באיחור של כשבועיים), לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים ושאלון, ומי שחתומה בשמה על גבי התצהיר הנה בתה אשר אינה בעלת דין בתביעה. בשל כך ביקש המבקש למחוק את כתב הגנתה.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה. נקבע כי גם אם המשיבה הגישה את תשובתה לעיון והעתקת מסמכים באיחור, מעבר לשבעת הימים הקבועים בתקנות, לא ניתן להפעיל נגדה את הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקסד"א אשר אינה חלה על עיון והעתקת מסמכים, ובקשת המבקש בעניין זה הנה חסרת תום לב. אשר לטענה שבתה של המשיבה השיבה על השאלון וחתמה על התצהיר ולא המשיבה עצמה, נקבע כי אין בנסיבות אלו הצדקה למחוק את כתב ההגנה של המשיבה, סנקציה אותה יש לנקוט רק במקרים חריגים מהם עולה זלזול בוטה בהחלטות בימ"ש. מה גם שהמבקש לא הלין על התשובות שניתנו, כי אם על זהות המשיב לשאלות.


דין הבקשה להידחות בסוגיה זו, מכח סעיף 1(10) בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 הקובע שלא תינתן רשות ערעור בהחלטות שעניינן פרק ט' בתקנות סדרי הדין.
מעבר לנדרש יצוין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא. תקנה 122 אשר קובעת סנקציה (מחיקת כתב הגנה) בגין הפרת צו, מתייחסת לצווים בעניין שאלון, גילוי ועיון במסמכים ומתן פרטים נוספים, ולא הודיה בעובדה. ובכל מקרה, על פי הסיפא לתקנה רשאי בימ"ש להאריך את המועד לקיום הצו. בעניינו קבע בימ"ש קמא כי המשיבה מילאה אחר הדרישה, אם כי באיחור, והחלטה זו כמוה כמתן הארכת מועד, ככל שהיה צורך בכך.

4.
בקשה למתן

פסק דין
חלקי – לטענת המבקש, לאחר שהמשיבה או מי מטעמה השיבה על שאלון והודתה בחלק מהעובדות (עריכת שינויים בדירה, אי תשלום ארנונה במועד), היה מקום להיעתר באופן חלקי לתביעה, ככל שהיא מתייחסת לעניינים אלה.
בימ"ש קמא דחה את הבקשה מן הטעם שקיימת מחלוקת עובדתית לגבי הנושאים הללו, למשל האם עריכת השינויים בדירה בהם הודתה המשיבה מותרת על פי ההסכם.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא בעניין זה. כאמור בהחלטה, תקנה 191 לתקסד"א הדנה במתן

פסק דין
חלקי קובעת כי ביהמ"ש רשאי ליתן

פסק דין
חלקי "כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור". בימ"ש קמא התרשם שלא כך הם פני הדברים ונימק מדוע עדיין טענות המבקש בכתב התביעה מצריכות בירור עובדתית גם לאחר שהמשיבה הודתה בחלקן. מדובר בהחלטה המצויה בשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת, לא מצאתי כי נפלה בה שגגה ובקשת רשות הערעור לעניין זה נדחית.

5.
בקשה לפיצול סעדים – לטענת המבקש, תביעתו לשכר דירה ראוי גובשה בגין התקופה בה הפרה המשיבה את הסכם המגורים עד למועד הגשת התביעה. פינוי המשיבה מהדירה אינו ידוע ולכן הוא אינו יכול לגבש את מלוא סעדיו עד לפינוי הסופי.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה בנימוק כי אין צורך בפיצול סעדים. ככל שמדובר בהפרות נטענות של המשיבה ממועד הגשת כתב התביעה המקורי ועד הגשת כתב התביעה המתוקן, חזקה על המבקש עת הגיש את כתב תביעתו המתוקן, כי כלל בו את כל טענות ההפרה. בכל הקשור לדמי שימוש, הרי שזכותו של המבקש לקבל דמי שימוש עבור החזקת המשיבה בנכס שלא כדין כפופה להכרעה בדבר הפרת התחייבויות המשיבה. ככל שתוכח הפרה ויינתן

פסק דין
שיקבע זאת, התביעה לדמי שימוש ראויים תהיה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט שהיא עילה אחרת ואינה מצריכה פיצול סעדים. בהקשר זה הפנה בימ"ש קמא לרע"א 1156/02 חיר נ' לידאי (11.5.03).
לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטה זו.
ומכל מקום,
ככל שיוכיח המבקש את טענותיו, נראה כי יוכל להגיש תביעה חדשה לדמי שימוש החל ממועד הגשת תביעתו המתוקנת. הדבר דומה לתביעה בגין הסגת גבול ודמי שימוש ראויים – התובע זכאי לתבוע את נזקו עד למועד הגשת התביעה, ואם הנתבע ממשיך בהסגת הגבול לאחר הגשת התביעה, נוצרת עילת תביעה חדשה נוספת והתובע רשאי לתבוע שוב על פיה בתביעה נוספת (ר' למשל א'
גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
(מהדורה 11
), 331-332 והפסיקה שם).

6.
בקשה לקבל מפתח – המבקש ביקש ליתן צו שיאפשר לו להיכנס לנכס ולהכניס אליו מומחים על מנת להוכיח את טענותיו. בימ"ש קמא דחה את הבקשה מהטעם שזכות זו לא הוקנתה למבקש בהסכם המגורים, וכן לנוכח טענות המשיבה אשר הניחה פתרונות נקודתיים לעניין חששות המבקש בעטיין הוא עותר לקבל את המפתח.
בבקשה שלפני מודה המבקש כי אכן קיים מנגנון להסדרת ביקור מומחים על פי ההסכם, בו תמך בימ"ש קמא בהחלטותיו (סע' 63 בבקשה), אולם הוא מלין על ההוצאות שנפסקו נגדו.

7.
לא ניתן לבקש רשות לערער על חיוב בהוצאות, על פי סעיף 1(8) בצו בתי המשפט דלעיל. לפיכך כל טענות המבקש בבקשה בעניין זה נדחות על הסף.

8.
כמו כן נדחות טענות המבקש לפיהן מדחיית בקשותיו ומגובה סכום ההוצאות שנפסק נגדו משתמע, כי הוא אינו יכול להגיש בקשות כלל, גם אם הן הוגשו כדין, אחרת התוצאה ברורה, בקשותיו יידחו וקנס גבוה ייפסק לצידן. בימ"ש קמא דן ונימק את החלטותיו בכל אחת מהבקשות שהגיש המבקש. בקשותיו נדחו לגופן וכאמור לא מצאתי מקום להתערב בכך.


כמובן שאין בדחיית בקשה לגופה כדי להעיד על התוצאה לכשתוגש בקשה אחרת מנומקת ומוצדקת. כל בקשה תידון לגופה.

9.
על יסוד כל האמור לעיל נדחית הבקשה.


משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.



ניתנה היום, א' תמוז תשע"ה, 18 יוני 2015, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 13665-06/15 רונן נגאר נ' שרה נגר (פורסם ב-ֽ 18/06/2015)