פסקי דין על אורית אמיר | פסקי דין על קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ

31169-06/14 תצ     16/06/2015




תצ 31169-06/14 אורית אמיר נ' קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"צ 31169-06-14 אמיר נ' קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ


16 יוני 2015


בפני

כב' השופט
אלכס קיסרי


המבקשת

אורית אמיר


נגד


המשיבה

קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ



החלטה

1.
המבקשת ("המבקשת" או "אמיר") היא חברת קיבוץ גשר הזיו ("המשיב" או "הקיבוץ"), והיא עתרה לאישור תובענה ייצוגית נגד הקיבוץ.

2.
הרקע, בקיצור הנדרש, הוא שהקיבוץ הוא "קיבוץ מתחדש", כמשמעות המונח בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות) תשנ"ו-1995. הקיבוץ עבר הליך של הפרטה בשנת 1998. בין שאר השינויים שהיו כרוכים בהליך ההפרטה חלו שינויים גם בתקנון הקיבוץ, וחלק מהוראות התקנון החדש מעוגנות כיום במסמך הקרוי "נספח אורחות חיים" (נספח ו' לתצהיר התומך בתשובת הקיבוץ) ("נספח אורחות החיים") המסדיר את הכללים, התנאים וההסדרים השונים ביחסים שבין הקיבוץ לחבריו. בנספח אורחות החיים נכללות הוראות הנוגעות להספקת צורכי החברים בגיל פרישה (סעיפים ג.1-ג.23 לנספח אורחות החיים).

3.
לטענת אמיר, הקיבוץ מפר את החובה המוטלת עליו מכוח תקנה 3(א) לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש) תשס"ו-2005 ("התקנות") להבטיח את סכום גמלתה הפנסיונית כאשר תגיע לגיל פרישה, וכאלה הם פני הדברים גם בנוגע לחברים אחרים בקיבוץ, ומכאן הבקשה.

4.
הקיבוץ מתנגד לבקשה, ולטענתו הבקשה אינה עומדת בתנאים המנויים בחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 ("החוק"), ולכן לא ניתן לקבלה ולאשר תובענה ייצוגית נגד הקיבוץ.

5.
בדיון שהתקיים ביום 27.10.14 הסכימו הצדדים שההחלטה בבקשת האישור תינתן על יסוד כתבי הטענות, ובכלל זה סיכומי טענות בכתב שהגישו הצדדים לאחר הדיון.
לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הבקשה.

6.
ייאמר כבר כאן, שהתוצאה שהגעתי אליה מבוססת על מסקנתי, שבנסיבות העניין אין התביעה
שאמיר ביקשה לאשר כייצוגית מקיימת את התנאים הקבועים בסעיפים 3(א) ו-4(א)(1) לחוק, וממילא לא ניתן לאשרה כייצוגית. מסקנה זו מייתרת את הצורך לדון בשאר טענותיה של אמיר ובתוך כך גם לבחון את התקיימותם של התנאים המנויים בסעיף 8 לחוק.

7.
כאמור, טענתה העיקרית של אמיר מושתתת על תקנה 3 לתקנות, שבחלקה הרלוונטי קובעת כך:

"3.
(א)
הקיבוץ יבטיח את הספקת צורכי חבריו שבגיל פרישה באופן שערכם הכולל לא יפחת מגובה סכום הגמלה הפנסיונית.
(ב)
לצורך הבטחת הספקת הצרכים כאמור בתקנת משנה (א), יהא הקיבוץ חייב להפריש או לייחד מקורות לענין זה בעדיפות על פני שיוך נכסי הקיבוץ לחברים, או במסגרת שיוך כזה.
(ג)

...
".

8.
לפי תקנה 1 לתקנות, סכום הגמלה הפנסיוני משמעו "35% מהשכר הממוצע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995", ולטענת אמיר בתקנון הקיבוץ ("התקנון") נקבעה הוראה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 3 לתקנות, שכן ההוראה בתקנון מחייבת חלק מן החברים (על פי הגדרה שנקבעה בתקנון) להיות "האחראים הבלעדיים לצבירת זכויות פנסיוניות... בסכום שלא יפחת מערך אספקת הצרכים המינימלי הקבוע בתקנות". כפועל יוצא מכך, אלה מחברי הקיבוץ שלא צברו זכויות פנסיוניות במידה הדרושה, מצויים במצב של "חסר פנסיוני", אשר על מנת להשלימו מונע מהם הקיבוץ את חלקם ברווחים ובדיווידנדים שהם זכאים להם, תוך שהוא מייעד את סכומי הזכאות – כולם או חלקם – לכיסוי אותו "חסר פנסיוני". לטענת אמיר, מניעת הרווחים מחברים המצויים בחסר פנסיוני נוגדת את הוראות התקנות, והיא גם מאפשרת לקיבוץ לעשות עושר ולא במשפט, שכן במקום למלא אחר החובה הקבועה בס"ק (א) ו-(ב) של תקנה 3 לתקנות, משתמש הקיבוץ בסכומים שאמיר – וכמותה חברי הקבוצה הנטענת – זכאים להם בתורת חלקם ברווחי הקיבוץ.

9.
סעיף 4(א)(1) לחוק קובע:

"(א)
אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:
(1)


אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;

".

10.
השאלה היא אפוא אם אמיר היא "אדם שיש לו עילה בתביעה", כאמור בסעיף 4(א)(1) לחוק, ובמילים אחרות – אם יש בידה עילת תביעה כנגד הקיבוץ, ואם עילת תביעה זו היא ממין העילות שניתן לבררן בהליך ייצוגי.

11.
לטענת הקיבוץ, שאינה שנויה במחלוקת, אמיר טרם הגיעה לגיל פרישה (סעיף 14 לבקשת האישור), ומכאן שלכאורה יש ממש בטענת הקיבוץ שהוראת תקנה 3(א) לתקנות איננה רלוונטית לגביה, מפני שלשון התקנה היא שהקיבוץ יבטיח את צורכי החברים "שבגיל פרישה", ולכן לעת הזו אין לקיבוץ חובה כלפיה, וממילא לא ניתן לטעון שהקיבוץ מפר חובה כזו. הקיבוץ גם טען – ולא בא לכך מענה – שאמיר אינה מצויה במצב של חסר פנסיוני (סעיף 24 לתצהיר התומך בתשובת הקיבוץ, שהאמור בו לא נסתר בתשובתה של אמיר), וגם מטעם זה ניתן לומר שאין בידי אמיר עילת תביעה, וממילא לא ניתן לקבל את בקשתה לאשר את התביעה כייצוגית. אמיר טענה אמנם כי אף שהיא טרם הגיעה לגיל פרישה היא מצויה כבר היום בחסר פנסיוני, ומשום כך נמנע ממנה תשלום חלקה ברווחי הקיבוץ, אולם לדעתי טענה זו לא הוכחה במידה הדרושה ומכל מקום, היא איננה ממין העניין. אשר למחלוקת העובדתית, הקיבוץ הצביע, ולדעתי בצדק, על כך שתצהירה של אמיר התומך בבקשת האישור הוא תצהיר "רזה" שנעדר ממנו טיעון עובדתי מפורט כמתבקש ממהותו של ההליך הייצוגי. אוסיף עוד כי אמנם ייתכן, ואדגיש שלעת הזו איני קובע כך, שמניעת חלקה ברווחים מקימה לאמיר
עילת תביעה אולם מן הטעם שיוסבר להלן, סעיף 3(א) לחוק אינו מאפשר את אישורה כייצוגית של תביעה כזו.

12.
יש ממש גם בטענה אחרת של הקיבוץ, שלשון תקנה 3(א) מחייבת אותו להבטיח את הספקת צורכי החברים שבגיל פרישה, ועל פי פירושה הנכון של התקנה ניתן להבטיח את צורכי החברים לא רק בכסף כי אם גם בשווה כסף. כזכור, תקנה 3(א) נוקטת בלשון ש"הקיבוץ יבטיח את הספקת צורכי חבריו שבגיל פרישה באופן שערכם הכולל לא יפחת מגובה סכום הגמלה הפנסיונית". מושכלות ראשונים של פרשנות משפטית בכלל, ופרשנות חקיקה בפרט, הם שיש לתור אחר התכלית החקיקתית (רע"א 1104/09 היועץ המשפטי לממשלה נ'

alan b steen
(8.12.11)) להידרש תחילה ללשון הכתוב (בג"ץ 5492/07 סמדר בוארון נ' בית הדין הארצי לעבודה (19.9.10)), ורק לאחר מכן, אם זו אינה מספקת תשובה מניחה את הדעת, ניתן להידרש למקורות נוספים (למשל ערכי היסוד של השיטה ראו: בג"ץ 4124/00 ארנן יקותיאלי ז"ל נ' השר לעניני דתות (14.6.10)). בטענותיה של אמיר לא ניתן, ולדעתי לא בכדי, למצוא התייחסות לכך שלפי תקנה 3(א) יכול הקיבוץ לצאת ידי חובתו גם בהספקת צורכי חברים שניתן לאמוד את שוויים לצורך התקנה האמורה.

13.
נספח 7 לבקשת האישור הוא מסמך שנכתב בשנת 2012 בידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לבקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, והוא מכיל סקירה נרחבת של סוגיית הפנסיה בקיבוץ המתחדש. דיון בתוכנו של המסמך ובמסקנות הכלולות בו חורג מגדר הדיון הנוכחי, אולם בענייננו די אם ייאמר שאחד הממצאים המבוססים בין השאר על הוראות התקנות הוא ש"הגמלה הפנסיונית בקיבוץ המתחדש אפשר שתשולם בכסף או בשווה כסף או בעין". ממצא זה תומך אפוא במסקנה המתחייבת מפשוטו של מקרא של תקנה 3(א), היינו שעל מנת למלא את חובתו כלפי החברים שבגיל פרישה, יכול הקיבוץ לשלם להם בכסף או בשווה כסף. התצהיר התומך בתשובה מפרט בהרחבה את שווה הכסף שמעמיד הקיבוץ לטובת החברים (סעיף 27 לתצהיר התומך בתשובה, על כל סעיפי המשנה שלו), ולאמיר לא היה מענה לכך.

14.
הפרשנות שמציע הקיבוץ לתקנה 3(א), והיא מקובלת עליי, משמיטה את הבסיס לתביעתה של אמיר, שכן בתובענה, שאותה היא מבקשת לאשר כייצוגית (נספח 1 לבקשת האישור) היא אינה טוענת, וממילא גם אינה מביאה ראיות לכך, שהערך הכולל – בכסף ובשווה כסף – של הגמלה שמציע הקיבוץ לחבריו שבגיל הפרישה נופל מן הערך המזערי הקבוע בתקנה 3(א) לתקנות. עיון בתובענה, כמו גם בבקשת האישור, מלמד שטענותיה של אמיר הן גם צופות פני עתיד וגם מוסבות על נושא אחר, שאינו קשור ישירות לחובת הקיבוץ על פי תקנה 3(א). צופות פני עתיד – מפני שכאמור, אמיר עדיין איננה בגיל פרישה, ובכל הנוגע לעניינה טענתה היא שהקיבוץ אינו משקיע משאבים על מנת להבטיח את הגמלה הפנסיונית כאשר היא תהיה זכאית לה. מוסבות על נושא אחר ואינן רלוונטיות לתקנה 3(א) – מפני שכמסתבר, העניין האמיתי העומד ביסוד בקשת האישור והתובענה הוא הטענה שעל מנת להבטיח את תשלומי הגמלה שלה, הקיבוץ מעכב תחת ידו את הסכום שאמיר זכאית לו כחלקה ברווחי האגודה השיתופית. לכן, משבחרה אמיר להשתית את התובענה ואת בקשת האישור על הוראת תקנה 3(א) לתקנות, אין מנוס מן המסקנה שלעת הזו אין בידה עילת תביעה כלפי הקיבוץ, וממילא לא יכול להתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) לחוק, היינו שקיימת אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה.

15.
בהקשר זה אתייחס גם לטענתה של אמיר, שגם אם ייקבע שלא מתקיימים לגביה התנאים המאפשרים הגשת תובענה, אזי על פי סעיף 8(ג) לחוק ועל פי הפסיקה (ת"צ (ת"א) 2484-09-12 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' דוד כהן (18.2.13)), יש לאפשר את החלפתה של אמיר בחבר קיבוץ אחר שמתקיימים בעניינו התנאים הדרושים לקבלת הבקשה ואישור התובענה כייצוגית. שקלתי את הטענה ואני מחליט לדחות אותה, מפני שחבר הקיבוץ האחר שבו מדובר, י' שני ("שני"), הגיע אמנם לגיל פרישה ובכך הוא שונה מאמיר, אולם עיון בתצהירו (שצורף כנספח
8 לבקשת האישור) מלמד שכמו אמיר, גם הוא אינו טוען, וממילא גם לא מוכיח, שהקיבוץ מפר את חובתו לספק, בכסף ובשווה כסף, את צורכי החברים. כל הנאמר בתצהירו הוא שהסכום החודשי שאותו הוא מקבל מן הקיבוץ נופל מסכום הגמלה הפנסיונית כהגדרתה בתקנות. עם זאת, אין בתצהירו של שני כל התייחסות למה שניתן לו, אם ניתן לו, בשווה כסף, ולכן יש לקבוע שגם בעניינו לא הוכחה עילת תביעה, ולכן אין מקום למנותו למבקש בבקשת האישור במקומה של אמיר.

16.
נימוק אחר התומך בדחיית הבקשה הוא שהתביעה אינה ממין אלה שניתן לאשרן כייצוגיות. סעיף 3(א) לחוק קובע, בחלקו הרלוונטי, כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית;...". התוספת השנייה לחוק מונה את התביעות שאותן ניתן לאשר כייצוגיות, ואמיר טענה שהתביעה שהיא מבקשת לאשר היא זו המנויה בפרט 5 לתוספת, היינו "תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך....". בתשובתו טען הקיבוץ שהתביעה שאותה מבקשת אמיר לאשר איננה כזו המתוארת בפרט 5, ומנגד טענה אמיר כי כחברת קיבוץ המאוגד במתכונת של אגודה שיתופית אין מניעה לראות את תביעתה ככזו.

17.
במחלוקת זו דעתי היא כדעת הקיבוץ, וכמותו אף אני סבור שתביעתה של אמיר, במתכונת שבה היא הוגשה, אינה נובעת מזיקה לנייר ערך, ולא ניתן לראותה כמי שמעצם חברותה בקיבוץ, שכאמור מאוגד כאגודה שיתופית, מחזיקה נייר ערך שהוציא הקיבוץ.
פרט 5 לתוספת השנייה מפנה לעניין הגדרת נייר ערך להגדרת המונח בחוק החברות תשנ"ט-1999 ("חוק החברות") ולסעיף 52 לחוק ניירות ערך תשכ"ח-1968 ("חוק ניירות ערך"). בסעיף 1 לחוק החברות נאמר כי נייר ערך הוא "לרבות מניה, איגרת חוב, או זכויות לרכוש, להמיר או למכור כל אחת מאלה, והכול בין אם הן על שם ובין אם הן למוכ"ז". הגדרת נייר ערך בחוק ניירות ערך היא:

"תעודות המונפקות בסדרות על-ידי חברה, אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר ומקנות זכות חברות או השתתפות בהם או תביעה מהם, ותעודות המקנות זכות לרכוש ניירות ערך, והכול בין אם הן על שם ובין אם הן למוכ"ז, למעט ניירות ערך המונפקים בידי הממשלה או בידי בנק ישראל...".

18.
ההגדרה שבחוק לניירות ערך מכירה אפוא באפשרות שתעודה המונפקת בסדרה על ידי אגודה שיתופית תיחשב כנייר ערך לצורך אותו חוק, וממילא גם לצורך פרט 5 לתוספת השנייה לחוק (וראו ת"צ 32223-03-10 לויטה נ' אגודת הכורמים (22.3.11)). אלא שבענייננו אין טענה, וממילא גם לא ראיה, שהקיבוץ הנפיק מניות או שחברי הקיבוץ מחזיקים במניות כאלה. נטען אמנם שחברי הקיבוץ מחזיקים במניות (סעיף 128 ונספח 18 לבקשה), אולם לדעתי צודק הקיבוץ כשהוא מציין שמדובר במניות של חברה פרטית הנמנית עם מכלול התאגידים העסקיים שבשליטת הקיבוץ, ומניות אלה אינן מניות באגודה השיתופית שהיא הקיבוץ, ולכן אין לראות בתביעתה של המבקשת נגד הקיבוץ כתביעה הבאה מכוחו של נייר ערך, כאמור בפרט 5 של התוספת השנייה. בתוך כך אני רואה לנכון לדחות גם טענה אחרת של אמיר בהקשר זה, שמעצם חברותה באגודה השיתופית יש לראותה כמחזיקה במניה בקיבוץ. אמיר הביאה בתמיכה לטענה זו את פסק דינו של בית המשפט העליון בארצות הברית

united housing foundation v. forman
421 u.s. 837 (1975)

("עניין פורמן"), אולם ספק בעיניי אם יש בכך אסמכתא התומכת בטענתה. באותו עניין עמדה לדיון השאלה אם מניות של חברה שהתאגדה על בסיס קואופרטיבי ולא למטרת רווח (
nonprofit cooperative housing corporation
) היא נייר ערך כמשמעו בחוקים המסדירים את המסחר בניירות הערך. בית המשפט העליון בארצות הברית קיבל את הערעור, והחזיר על כנה את החלטת הערכאה הראשונה שבה נדחתה התביעה על הסף, תוך שהוא קובע שהמניות שעמדו לדיון אינן בבחינת ניירות ערך שחוקי האסדרה שנחקקו בשנים 1933 ו-1934 חלים עליהם. אכן, כפי שטוענת אמיר, בפסק הדין בעניין פורמן נקבע כי השאלה אם לצרכי חקיקת האסדרה מניה היא נייר ערך נבחנת, בין השאר, לפי מהותה הכלכלית של עסקת רכישת המניה או הקצאתה, אולם לא זו השאלה העומדת לדיון בעניין שבפני
נו. בניגוד לטענת אמיר, בפסק הדין בעניין פורמן לא נקבע שעצם החברות בגוף מאוגד היא שוות ערך להחזקת מניות בו. לכן כשהקיבוץ, המאוגד כאגודה שיתופית, לא הנפיק מניות לחברים מפני שסעיף 42 לתקנות האגודה (נספח ח' לתצהיר התומך בתשובת הקיבוץ) קובע במפורש כי "אין לקיבוץ כל מניות", לא מתעוררת כלל השאלה שנדונה בעניין פורמן, ולא ברור מה התמיכה שמצאה בו אמיר לעניינה. על כל פנים, כאשר אמיר אינה טוענת שהיא בעלת מניה באגודה השיתופית, לא ניתן לומר שתביעתה של אמיר היא בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך כנדרש בפרט 5 לתוספת השנייה לחוק, והמסקנה היא שלאור הוראת סעיף 3(א) לחוק, אין בידה תביעה שניתן לאשר את הגשתה כתובענה ייצוגית.

19.
לסיום חלק זה של ההחלטה מצאתי לנכון להוסיף הערה הנוגעת לעילת תביעה
אחרת, שצוינה אמנם בכתב התביעה אולם בבקשת האישור היא זכתה להתייחסות מצומצמת, ככל הנראה על רקע העדפתה של אמיר למקד את הדיון בנושא הפרת חובותיו של הקיבוץ להבטיח גמלה פנסיונית. כוונתי היא לטענת אמיר שהחלטת הקיבוץ למנוע ממנה את חלקה ברווחים מקימה לה עילת תביעה להסרת קיפוח, כמשמעותה בסעיף 191 לחוק החברות, שעקרונותיו הוחלו גם לגבי אגודות שיתופיות (בג"ץ 861/07
יונתן קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 107 (8.12.10)). כפי שציינתי, נראה שלכאורה טענה זו אינה משוללת יסוד, אולם בשלב זה אין צורך להכריע בה מפני שהדיון הנוכחי הוא בקשה לאישור תובענה ייצוגית, וכשקבעתי כאמור לעיל, שאין בידי אמיר תביעה שעל פי החוק ניתן לאשרה כייצוגית, אין צורך להכריע בשאלה אם נסיבות העניין אכן מקימות לאמיר עילת קיפוח, ובמיוחד כך כאשר בקשת האישור הושתתה על הפרת חובה הנטענת להבטיח גמלה פנסיונית וכתבי הטענות נסבו בעיקר על עניין זה. משום כך נראה לי שאין זה מן המידה להסיק מסקנות לגבי עילת הקיפוח, כאשר לקיבוץ לא ניתנה אפשרות להתייחס לגופה של עילה זו. על כל פנים, דחיית הבקשה לאישור איננה חוסמת את דרכה של אמיר להעלות את טענת הקיפוח בהליך מתאים. אם תצליח בכך, ואיני מחווה דעה בשאלה זו, ניתן להניח שהתוצאה תוחל גם על חברי קיבוץ אחרים שמצבם דומה, ומשום כך ספק אם יש בכלל צורך בהליך הייצוגי.

20.
ניתן היה לחתום את ההחלטה כבר בשלב זה, אולם מעבר לדרוש מצאתי לנכון להוסיף שתי הערות. האחת נוגעת לעניין השונות שבין חברי הקבוצה המיוצגת. הקיבוץ טען, ואני מקבל את טענתו, שקיימת שונות ניכרת בנסיבותיו האישיות של כל אחד מחברי הקבוצה, בין השאר על רקע נסיבותיו האישיות של כל חבר וגובה החיסכון הפנסיוני שנצבר לזכותו. שונות כזו יכולה להוות שיקול לדחיית בקשת האישור (ע"א 6887/03 חיים רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (20.7.10)), ומכאן שגם אם הייתי נדרש לשקול את השיקולים המנויים בסעיף 8(א) לחוק כדי לאשר את התביעה כייצוגית, הייתי נוטה לדחות את הבקשה על רקע זה.

21.
ההערה השנייה נוגעת לשאלת הייצוג ההולם. סעיף 8(א)(3) לחוק קובע כי "קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;...". מעמדו של עורך הדין המייצג בהליך הייצוגי שונה ממעמדו של בא כוח בעל דין בתובענה אזרחית רגילה (ת"צ (מרכז) 4263-03-11 אשל היאור בע״מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע״מ (5.4.12)), וכבר נפסק שדרישת הייצוג ההולם מחייבת שעורך הדין המייצג לא יוכל להיות גם תובע ייצוגי (ת"צ (ת"א) 1934-09 חנוך גולדברג עו"ד נ' אקסלנס נשואה גמל ופנסיה בע"מ (29.4.12) ות"צ (ת"א)
2728-07 עו"ד צבי שילה נ' ספרינט מוטורס בע"מ (18.2.13)). כמו אמיר, גם בא כוחה הוא חבר הקיבוץ, ולפני כשנתיים הוא הגיש, בשם עצמו ובשם חבר קיבוץ אחר, בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין דומה (ת"צ 43368-06-13). אותו הליך הסתיים בבקשת הסתלקות, שאותה קיבלתי בהחלטה
מיום 1.6.14. נראה לי שעל דרך גזרה שווה ניתן לומר שאין זה ראוי שעורך דין שהוא חבר הקיבוץ ייצג את חברי הקיבוץ בהליך ייצוגי נגד הקיבוץ, גם אם לא מאותם שיקולים. עיון בכתבי הטענות שאותם, מן הסתם, ניסח בא כוחה של אמיר, מלמד שהוא חסר את הריחוק המתבקש בין עורך הדין המייצג לבין התובע הייצוגי וממילא גם בין חברי הקבוצה, ריחוק המאפשר לעורך הדין להשקיף על העניין כמתבונן מהצד
ולא כבעל דבר, ולהעלות את הטענות רק לאחר שהוא שקל את טיבן ואת התוחלת שבהעלאתן.

סיכומו של דבר, אני דוחה את בקשת האישור.

לאחר ששקלתי את הדבר החלטתי, לא בלי היסוס, להימנע מחיובה של אמיר
בהוצאות הקיבוץ.

ניתנה היום,
כ"ט סיוון תשע"ה, 16 יוני 2015, בהעדר הצדדים.




הוקלד על ידי זיו הרמלין







תצ בית משפט מחוזי 31169-06/14 אורית אמיר נ' קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/06/2015)