פסקי דין על מרסל מזרחי | פסקי דין על דיור ב.פ | פסקי דין על אלעד מגורים | פסקי דין על א.מ.השקעות ואח' |

27957-02/15 א     15/06/2015




א 27957-02/15 מרסל מזרחי נ' דיור ב.פ בע"מ, אלעד מגורים בע"מ, א.מ.השקעות בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ת"א 27957-02-15 מזרחי נ' דיור ב.פ.בעמ ואח'










מספר בקשה:
7

לפני
כב' השופט
אבי פורג


המבקשת:

מרסל מזרחי


נגד


המשיבים:
1.דיור ב.פ בע"מ


2.אלעד מגורים בע"מ


3.א.מ.ת.ש השקעות בע"מ


4.מדינת ישראל


5.רשות מקרקעי ישראל


6.רשות הפיתוח


7.עיריית תל אביב- יפו
החלטה
לפני בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות").
כתב התביעה
המבקשת הגישה בבית משפט זה תובענה כספית על סך של 17,400,000 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת מחזיקה בבית מגורים וחצר המצויים ברח' ד' מס' 8, בגבעת עמל ב' בתל אביב והיא מתגוררת שם ברציפות משנת 1947. הבית משתרע על מקרקעין הידועים כחלקות 61-58, בגוש 6107 (להלן: "הנכס"). על פי הנטען בכתב התביעה מחזיקה המבקשת במתחם שגודלו כ- 900 מ"ר, הכולל גם מבנה שמשמש כבית מגורים של בנה. המבקשת עותרת לקבלת פיצוי שווה ערך לדיור חלופי בגין הכוונה לפנותה מהנכס. על פי הנטען בכתב התביעה יש לקבוע פיצוי זה בזיקה לשטח הנכס של המבקשת במועד החתימה על הסכם משנת 1961 בין רשות הפיתוח לבין חברת סולל בונה בע"מ. בשנת 1961 החזיקה המבקשת בשטח כולל של 600 מ"ר ועליהם מבנה מגורים בן שלושה חדרים ועוד חדרי שירות בשטח של 125 מ"ר. לבד מכך היה מצוי במתחם מחסן של 16 מ"ר ועוד סככה של כ- 10 מ"ר.
המבקשת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי מקרקעין, רן וירניק לפיה שוויו של דיור חלוף לנכס מגיע לסך של 13,766,000 ₪ (להלן: "חוות הדעת") (ראו: נספח 1 לבקשה).
המחסן האמור בחוות הדעת הוסב, לימים לבית המגורים של בתה של המבקשת שהגדילה אותו על חשבון שטחים שלא נכללו בנכס, כאשר בתה זו קיבלה פיצוי עבור פינוי בית המגורים שלה ואין בתביעה זו דרישה לתשלום פיצוי בגין המחסן. לפיכך נטען בכתב התביעה ששווי הדיור החלוף בהפחתת המחסן הוא 13,400,000 ש"ח. כן נתבקש פיצוי בגין כאב וסבל ועגמת נפש בסך של 4,000,000 ₪. התביעה כוללת עילת תביעה חוזית, נזיקית, עשיית עושר ולא במשפט וכן עילה כספית.

טענות המבקשת בבקשה לפטור מאגרה
בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגישה המבקשת בקשה לפטור מאגרה.
על פי הנטען, המבקשת היא אלמנה ואם לארבעה ילדים בגירים. בתצהירה טענה המבקשת שאין לה כל מקור פרנסה למעט קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי והיא נמצאת במצוקה כלכלית קשה. כן טענה בתצהירה שאין בבעלותה נכסים או רכוש וכי עשתה כל שביכולתה על מנת לנסות ולגייס את כספי האגרה לרבות פנייה לקרובי משפחתה ואלה השיבו בשלילה. המבקשת פנתה ללשכה לסיוע משפטי במחוז ת"א והמרכז ונמצאה זכאית לקבלת סיוע משפטי. עם זאת,המבקשת מיוצגת בהליך דנן ותישא בשכר טרחת עורכי דינה בתום ההליך בהתאם לתוצאותיו. לבסוף הוסיפה המבקשת כי אין לה את היכולת הכלכלית לשאת בתשלום האגרה כנדרש ממנה לצורך הגשת התובענה דנן וכי דחיית הבקשה תנעל בפני
ה את שערי בית המשפט ותפגע אנושות בזכותה למצות ההליכים המשפטיים המוקנים לה על פי דין. לטענתה, עומדת לה עילת תביעה של ממש וסיכוייה לזכות בתביעה גבוהים ועל יסוד כל אלה, נתבקש פטור מתשלום האגרה. לבקשה לפטור מאגרה צורפו חוות דעת השמאי, העתקים של דפי חשבון הבנק של המבקשת לחודשים 2/15-8/14 (נספח 2 לבקשה), אישור מהלשכה לסיוע משפטי (נספח 3 לבקשה) ואישור יתרות מבנק דיסקונט.
טענות המשיבים בתגובותיהם
בתגובת המשיבה 7, עיריית תל אביב-יפו (להלן: "העירייה") נטען, כי מדובר בתביעת סרק משלוש סיבות עיקריות: העירייה לא פינתה את המבקשת; אין כל יריבות בין המבקשת לעירייה; ואין ולא הייתה מחויבות כלשהי לפיצוי המבקשת על ידי העירייה. באין סיכוי למבקשת בתביעת הסרק שלה, אין טעם לפטור מאגרה. כן נטען כי המבקשת לא הוכיחה שאין ביכולתה לשלם האגרה כדין ובכך לא מילאה את התנאים המצטברים שנקבעו בתקנות ובפסיקה לקבלת הפטור.
המשיבות 3-2 (הנתבעות 3-2), אלעד ישראל מגורים בע"מ וא.מ.ת.ש השקעות בע"מ הן הבעלים הרשומים של המקרקעין שאותם רכשו מדיור ב.פ בע"מ
(הנתבעת 1) (שלושתן יכונו להלן: "המשיבות"). בתגובה מטעמן ביקשו המשיבות לדחות על הסף ולחלופין לגופה את הבקשה מהטעמים שלהלן: המבנה והחצר בהן תפסה המבקשת חזקה מצויים בבעלות המשיבות; המשיבות מצטרפות לתגובת העירייה ונימוקיה; בידי המבקשת האמצעים הכספיים לשלם אגרת בית המשפט; המבקשת העלימה מבית המשפט שבחצר ביתה מתנהל גן ילדים/פעוטון, בגין כל פעוט משולם סך של 3,200 ₪ לחודש, כך שלמבקשת הכנסה של 20,000 ₪ לחודש כאשר אין לה הוצאה בניהול הפעוטון שכן הוא מתנהל על מקרקעין "בחינם" שבבעלות המשיבות ללא תשלום מצד המבקשת (ראו: נספח 2 לתגובה); בחשבון המבקשת מופיעות תנועות בזכות של אלפי שקלים במשך חודשים רבים בסתירה גמורה לטענתה בדבר חסרון כיס; בתדפיס שצורף אין תיעוד להוצאות שיכולות לגרום למצב כלכלי קשה והתדפיס מגלה שהיא מצויה ביתרת זכות העולה על 10,000 ₪; בחינת מצב החשבון מעלה כי יתרת חשבון המבקשת עומדת כעת על זכות של למעלה מ-8,500 ₪; יתרת הזכות בחשבון המבקשת מתקיימת באופן קבוע ורציף בחצי השנה האחרונה שאליה מתייחס התדפיס; בניגוד לנדרש, לא ציינה המבקשת בבקשתה האם זהו חשבון הבנק היחיד שברשותה; בנוסף להכנסות הפעוטון המבקשת נהנית מהכנסה חודשית קבועה מביטוח לאומי ואין עדות שמחשבון זה משולמות הוצאות, גם לא הוצאות שוטפות; המבקשת הסתירה מבית המשפט את העובדה שלילדיה נכסים רבים היכולים ואף חייבים על פי הפסיקה לעזור לה לגייס סכום האגרה; המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מינימלית נחוצה והכרחית ולא צירפה תדפיסים מחשבון הבנק של הוצאות הבית; התמונה שציירה היא חלקית מקוטעת ומגמתית; המבקשת לא צרפה הסכם שכר הטרחה ועולה מהאמור בבקשה כי שכר הטרחה ישולם בכל מקרה וגובהו תלוי בתוצאה; המבקשת החליטה לוותר על הסיוע המשפטי ומכאן ניתן להבין שלא הזדקקה לו ואף לא ברור האם פנתה בשל התביעה הנוכחית או לגבי תביעה אחרת; המבקשת לא פירטה כיצד שילמה לשמאי שכר טרחתו; התביעה חסרת ייסוד, עילתה ככל שקיימת התיישנה לפני עשרות שנים; סכום התביעה מופרז ומנופח וחסר פרופורציה וזאת בשל העובדה שאין בכוונתה לשלם אגרה בגינה. הסכום אינו מנומק, מפורט ומנוגד למציאות. השמאי לא טרח להתייחס לסוג זכויות המבקשת בקרקע, שכן המבקשת אינה בעלים וזכויותיה פחותות מזכויות של דייר מוגן במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב עסקינן בדיירת מוגנת שהפרה התחייבויותיה, פלשה לשטחים ובנתה מבנים ללא היתר כדין ועושה בהם שימוש לעסקים (פעוטון) ודינה סילוק יד; התביעה חסרת עילה, העילה התיישנה שכן הסכם הדיור נחתם ביום 24.2.61 ולחלופין, עילת התביעה לא נולדה כלל והתביעה הוגשה טרם זמנה. המבקשת מחזיקה במבנה שלא פינתה ולא הוגשה נגדה תובענה לסילוק יד; הבקשה הוגשה בחוסר תום לב כשהיא מסתירה מבית המשפט עובדות חיוניות וחשובות ולא פעלה לגיוס האגרה; בנה של המבקשת , מנשה מזרחי ואשתו לינדה מזרחי סמוכים על שולחנה. מנשה פונה מהמקרקעין בתמורה לדמי פינוי, היגר לארה"ב וכעת פלש חזרה למקרקעין ומסרב לפנותם ואף מונע מהמבקשת מלהתפנות בטענה שיסכל פינוייה אלא אם ישולמו לו שוב דמי פינוי בסכומים אדירים; המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי היא נעדרת יכולת כלכלית, משלא פנתה ואף לא טוענת שפנתה לצדדים שלישיים ולא ביקשה מהם לסייע לה. היא לא הסתייעה בבני משפחתה להם רכוש רב ויתרה מכך, בנה של המבקשת, מנשה מזרחי ואשתו סמוכים על שולחנה והכנסתם נחשבת וצריכה להיחשב כהכנסתה. מנשה מזרחי ולינדה מזרחי מחזיקים שני כלי רכב לשימושם האישי; למבקשת ארבעה ילדים שבבעלותם רכוש רב. בתה של המבקשת גלי לנציאנו רוסו, היא בעלים רשום של שלוש דירות מגורים לאחר שדירה רביעית בבעלותה נמכרה (נספחים 5-3 לתגובה); המבקשת יוצגה על ידי באי כוחה הנוכחיים גם טרם פנייתה לסיוע המשפטי ונראה כי הפנייה לסיוע המשפטי נעשתה למראית עין בלבד כדי שהסיוע המשפטי יכשיר כביכול חסרון כיס. מעבר לכך, הסיוע המשפטי סבר שהתביעה בסמכות בית משפט שלום
וניתן להסיק מכך שהתביעה נופחה ללא כל פרופורציה; המבקשת לא פרטה להיכן מועברים כספי הביטוח הלאומי; לא פרטה הכנסות מהפעוטון ותדפיסי הוצאות החזקת הבית בששת החודשים שקדמו לבקשה; לא צרפה אישורים על קיומם או אי קיומם של חשבונות בנק נוספים הנמצאים בבעלותה; לא פירטה אם יש על שמה פקדונות או חסכונות או סכומים אחרים; לא ציינה סכום שכר הטרחה ששילמה לשמאי; לא הוכיחה שפנתה לצדדים שלישיים; המבקשת נבחרה כתובעת יחידה כחלק מ"הטקטיקה" לצרכי הבקשה לפטור מאגרה.
טענות המבקשת בתשובה לתגובות
בתשובה לתגובות הוסיפה המבקשת כי היא ישישה בת 87 המתקיימת מקצבת זקנה, כשסכום האגרה שעליה לשלם עומד על סך של 435,000 ₪. בהתאם לנוסח התקנות החדש יש לבדוק את יכולתו האישית של המבקש בלבד. המבקשת אינה נדרשת להוכיח שעשתה כל שבאפשרותה כדי לגייס מצדדים שלישיים את הכספים לתשלום האגרה בהתאם למצב המשפטי כיום. יכולתו האישית של המבקש פטור מאגרה נבדקת בזיקה לרכושו שלו או רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אך לא רכוש ילדיו. המבקשת לא העלימה מקורות כספיים מבית המשפט. אין בחוות הדעת אינדיקציה לכך שהמבקשת מחזיקה בשלוש יחידות דיור כנטען בתגובות, ואף אם היה כך הדבר, הרי שאין לכך כל ערך כלכלי, שכן בסעיף 1 לתגובת המשיבות נטען שהמבנה והחצר בהם תפסה המבקשת חזקה הם בבעלות המשיבות. הפעוטון אינו שייך למבקשת והוא אינו רלוונטי לבקשה. הוא מצוי בחזקתה וניהולה הבלעדיים של לינדה מזרחי, כלתה, מתופעל בתוך היחידה שבה היא מתגוררת הצמודה ליחידת הדיור של המבקשת ואין לה כל נגיעה אליו. המבקשת אינה יודעת מהן ההכנסות מהפעוטון ואינה נהנית מהן. המבקשת סובלת מקושי בניידות ואין לה יכולת פיזית למשוך בעצמה את הכספים ולכן נאלצת להסתייע בבנה והיא עושה כן על ידי מתן שיק משוך על שמה. הכספים שהיא מקבלת משמשים לחשבונות החשמל, הארנונה, המים ורכישת מוצרי מזון וניקיון. המבקשת מעבירה את רוב שעות היום במועדון קשישים של המוסד לביטוח לאומי בעלות יומית של 15 ₪ ("קשת האגודה"), והימצאותה מחוץ לבית משליך על הוצאותיה. האישור שקיבלה המבקשת מהלשכה לסיוע משפטי הוא ראייה חד משמעית בדבר חסרון כיס. החלטת המבקשת שלא לממש את אישור הלשכה המשפטית לא יכולה לרוקן מתוכן את החלטת הלשכה לסיוע משפטי להכיר במבקשת כמי שידה אינה משגת. למרות אישור הלשכה המשפטית העדיפה המבקשת לפנות לבאת כוחה בהליך זה, שהיא אחייניתה וזאת על מנת שתייצגה בהליך. לפנים משורת הדין ובשל מצבה הכלכלי נאות משרדה של ב"כ המבקשת לגבות את שכר הטרחה בהליך בהתאם לתוצאותיו (ראו: העתק העמוד הרלוונטי מהסכם שכר הטרחה- נספח 1 לתשובה). לו הייתה המבקשת בוחרת להיות מיוצגת
בהליך דנן על ידי עו"ד מלשכת הסיוע המשפטי, הייתה זוכה לפטור אוטומטי, כאמור בסעיף 19(7) לתקנות. הבקשה אינה נעדרת את הפירוט הנדרש כדי לעמוד במבחן היכולת כלכלית. המבקשת לא שילמה כל סכום לשמאי וסוכם עימו ששכר טרחתו ישולם לאחר מתן פסק הדין וללא קשר לתוצאותיו. בכל הנוגע לעילת התביעה וסיכוייה, טענה המבקשת כי תביעתה עומדת על אדנים מוצקים ביותר.
וכך גם סכום התביעה מבוסס ומורכב מרכיב ממוני ולא ממוני. הרכיב הממוני מבוסס על חוות דעת שמאי מומחה כאשר המשיבות לא הגישו חוות דעת נגדית או כל ראייה שתתמוך במסקנתו. השמאי לא נדרש להתייחס לטיב זכויותיה לכאורה של המבקשת בקרקע שכן התביעה מבוססת על זכותה החוזית לקבל דיור אקוויוולנטי. הערכת השמאי ניתנה בהקשר לזכות הנטענת.
הזכויות של המבקשת מגובות בראיות חותכות בדבר זכויותיה לקבל את הפיצוי הממוני, לרבות בפסיקה חד משמעית שקובעת שהמבקשת אינה פולשת כאמור בכתב התביעה. המשיבים כלל לא התייחסו לרכיב הלא ממוני בתביעה וממילא פסיקה זו נעשית על בסיס אומדנה. כן טענה המבקשת כי עילת התביעה לא התיישנה.
תגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ותשובת המבקשת
על אף שהמועד להגשת תגובה מטעם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה חלף זה מכבר ועל אף שהמבקשת הגישה זה מכבר תשובתה לתגובות העירייה והמשיבות, הגיש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ביום 4.6.15 תגובתו לבקשה לפטור מאגרה. במסגרת התגובה נטען, כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח העדר יכולת כלכלית וכן כי דינה של התובענה הוא סילוק על הסף, מאחר שהיא נעדרת עילה, שכן עילות התביעה נגד המדינה התיישנו זה מכבר ואין יריבות בין הצדדים.
תגובה זו שהוגשה באיחור רב מאד, הוגשה ללא שנתבקשה רשות בית המשפט לכך וזאת למרות שב"כ היועמ"ש הודיע קודם לכן, כי לא תוגש תגובה עקב השביתה.
בהתאם להחלטתי מיום 4.6.15, הגישה המבקשת תשובתה לתגובת היועמ"ש וטענה שדין התגובה להימחק על הסף מאחר שהוגשה באיחור ניכר וללא שנתקבלה רשות לכך. כן נטען שיש לדחות הטענות גם לגופן. בהמשך גם הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה על ידי היועמ"ש והמבקשת הגישה תשובה לבקשה זו.
דיון והכרעה
תקנה 14 (א) לתקנות האגרות קובעת, כי על המבקש פטור מאגרה לצרף תצהיר שבו יפרט "את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".
תקנה 14(ג) לתקנות קובעת כהאי לישנא:
"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד." (ההדגשות שלי- א.פ).


תקנה זו קובעת כי על בית המשפט לבחון שני פרמטרים, האחד הוא יכולת כלכלית לתשלום האגרה והשני הוא האם התובענה מגלה עילת תביעה.
על מנת להוכיח העדר יכולת כלכלית על המבקש פטור מאגרה לפרוש בפני
בית המשפט תמונה שלמה ומלאה לגבי מצבו הכלכלי העדכני, עליו להמציא פרטים על רכושו ומקורות הכנסתו ולצרף לכך אסמכתאות [ע"א 254/07 לפיד
נ' סמואל
(21.2.07].
תקנות האגרות תוקנו בשנת 2007 וכיום, יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור מאגרה נבחנת רק על פי נכסיו האישיים, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד. בנוסחן הקודם של התקנות נדרש המבקש להסתייע לא רק בבני משפחתו הקרובים, אלא גם במכרים ובידידים.

בהקשר זה קבע בית המשפט העליון ברע"א 6344/10 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (14.12.11) כך:
"...קביעה חד משמעית לפיה יש להתחשב רק ביכולתו האישית של המבקש, המתבססת על רכושו או רכוש בן זוגו והוריו רק אם הוא סמוך אל שולחנם, הינה קביעה המבצעת איזון שקול ומידתי בין החובה שבתשלום האגרה לבין זכות הגישה לערכאות"

בנוסף על בחינתה של שאלת העדר היכולת הכלכלית, על ההליך לגלות עילה. יש לבחון את עילת התביעה על פני כתב התביעה, ומקום שבו נמצא, שקיים סיכוי כלשהו להצליח בהליך, ניתן יהיה לקבוע כי ההליך מגלה עילה.
בכל הנוגע לסכומה של התביעה לגביו מבוקש פטור מאגרה, על המבקש פטור להבהיר כיצד חושב סכום זה. בהתייחס לתביעות בסכומים גבוהים במיוחד נקבע ברע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה (26.8.07) כך:
"שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה, ויש להטוות את הסכום כחלק ממכלול הערכת העילה. עוד בשכבר הימים נדרש לכך בית משפט זה... כדברי המלומד ש' לוין – פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 11-10 '... לו היה התובע בעל אמצעים, הוא לא היה מסכן את כספו על-ידי הגשת תובענה חסרת סיכוי, אך אם ההליך מוגש חינם, מה איכפת לו להגיש תובענה חסרת שחר או ל'נפח' את תביעתו...?'. זאת, הגם שכלל ננקטת גישה ליברלית כשהמדובר באגרות..." (שם, סעיף ז).
אומנם, באותו מקרה התביעה הוגשה על סך של מאות מליוני ₪ אולם דברים אלה רלוונטיים גם לענייננו שעה שנוכח סכום התביעה מדובר באגרה של מאות אלפי ₪. בהקשר זה, ככל שבית המשפט מוצא כי סכומה של התביעה, נראה לכאורה מופרז, רשאי הוא ליתן פטור מאגרה על סכום תביעה שנראה סביר בעיניו וכך אם ירצה המבקש יוכל להקטין סכום תביעתו או לשלם האגרה על הסכום העולה על הסכום לגביו ניתן אותו פטור כאמור.

מן הכלל אל הפרט
לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה, עיינתי בתגובות, בכתב התביעה ובתשובה לתגובות, סבור אני שדין הבקשה להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן.
מהראיות שהוגשו, עולה לכאורה, כי נוכח גילה המבוגר והכנסתה הנמוכה יחסית, מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים ועדיין חשבונה ביתרת זכות של אלפי ₪ באופן קבוע. אומנם, נראה לכאורה כי למבקשת אין את היכולת הכלכלית הנדרשת לתשלום מלוא האגרה ועם זאת נוכח גובה האגרה בענייננו ניתן יהיה להניח הנחה דומה לגבי חלק משמעותי מכלל האוכלוסייה.
המבקשת
צירפה אישור יתרות ממנו עולה כי נכון ליום 29.10.14 יש לה יתרת זכות בחשבון העו"ש בסך של 5,943.23 ₪.
מתדפיסי החשבון של המבקשת עולה התמונה הבאה: המבקשת מקבלת מידי חודש קצבה מהביטוח הלאומי בסך של 2,913 ₪. פרט לכך אין הכנסות נוספות לחשבון. עוד עולה מהתדפיסים כי ההוצאות החודשיות הן בסך של כ – 500 ₪ עבור שירותי בריאות ולאגודת קשת, וכן משיכה חודשית של סך של כ – 2,000 ₪ במזומן או בשיק.
המבקשת לא הצהירה בבקשתה כיצד משתמשת בקצבה מהביטוח הלאומי, אך בתשובתה לבקשה הצהירה כי בשל קשיי הניידות היא נעזרת בבנה כדי למשוך כספים מחשבונה ועושה כן על ידי מתן שיק עצמי. עוד הצהירה בתשובה לתגובות שהכספים שמתקבלים משמשים אותה לתשלום חשבונות החשמל, הארנונה והמים וכן לרכישת מוצרי מזון וניקיון. כן הצהירה שהיא מעבירה את רוב שעות היום במועדון קשישים של הביטוח הלאומי בעלות של 15 ₪ ליום.
המבקשת צרפה החלטה על מתן שירות משפטי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב- 1972, לפיה ביום 11.11.14 הוחלט להעניק לה שירות משפטי בגין תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט השלום בתל אביב נגד החברה הקבלנית. במסגרת ההחלטה הובהר כי תוקפה יפוג אם לא תפנה לעורך דין תוך שלושה חודשים מתאריך כתב המינוי. כן נקבע במסגרת אותה החלטה כך: "אין לשלם לעוה"ד שכר כלשהוא ו/או החזר הוצאות. עליך לשלם אגרות בית משפט בלבד (במידה ולא נתקבל פטור).".
סעיף 19(7) לתקנות האגרות קובע כי :
"בעל דין המיוצג על ידי עורך דין מטעם לשכת סיוע משפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שירות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו;" פטור מחובת תשלום אגרה.
יחד עם זאת, בענייננו, מדובר בהחלטה שצוין לגביה במפורש כי תוקפה הוא לשלושה חודשים בלבד. יתרה מכך, באותה החלטה יש התייחסות לתובענה בבית משפט השלום ולא להליך דנן. כן נכתב בהחלטה במפורש כי ההחלטה אינה פוטרת את המבקשת מתשלום האגרות וכי עליה לשלם אותן במידה ולא נתקבל פטור מאגרה.
נוכח לשון התקנות, המבקש פטור מאגרה אינו נדרש לפנות לצדדים שלישיים ובית המשפט מתחשב ביכולתה האישית של המבקשת בלבד, בהסתמך על רכושה, רכוש בן הזוג ורכוש ההורים אם המבקשת סמוכה על שולחנם בלבד.
על אף האמור, במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר ביחידת קרקע אחת שבגינה הוגשה התביעה כאשר על אותה יחידת קרקע מתגוררים גם בנה של המבקשת, מנשה מזרחי וכלתו, לינדה מזרחי, המפעילה שם פעוטון, סביר להניח בידיעתה ובהסכמתה של המבקשת.
המבקשת הגישה תביעה המתייחסת לכאורה לזכויות על כל השטח כאמור לעיל, שטח שבו מתגוררים כאמור בנה וכלתה שאף מנהלת שם פעוטון. טענת המבקשת כי הפעוטון המצוי בחזקתה וניהולה הבלעדיים של גב' לינדה מזרחי, כלתה של המבקשת, מופעל מתוך היחידה בה מתגוררת לינדה, הצמודה ליחידת המגורים של המבקשת וכי למבקשת אין כל נגיעה לפעוטון בשום צורה ואופן והיא אינה נהנית מהכנסות הפעוטון אינה מספקת. שהרי, המבקשת תובעת שווי דיור חלופי לנכס בו מתגוררת ולא מפרטת דבר מדוע אפשרה לבנה וכלתה להתגורר ולהפעיל עסק (פעוטון) באותו נכס כאשר אינה מבקשת מהם דמי שכירות או חלק מההכנסות ושלשיטתה היא זכאית למלוא הזכויות של דיור אקוויוולנטי בגינו.
לגבי עילת וסכום התביעה - מעיון בחוות הדעת עולה כי השמאי בחן הנכס והעריך שווי של דיור חלוף לנכס בסך של 13,766,000 ₪. השמאי ביצע את ההערכה, בין היתר, על בסיס שווי דיור חלוף בבעלות, חופשי ופנוי מכל מחזיק, חוב או שיעבוד (הדגשה שלי – א.פ.). השמאי לא בחן מהן זכויותיה של המבקשת, אלא התייחס לנכס בכללותו והעריך את שוויו כאמור. המבקשת טענה בתשובתה כי השמאי לא נדרש להתייחס לטיב זכויותיה לכאורה בקרקע שכן התביעה מבוססת על זכותה החוזית לקבל דיור אקוויוולנטי והערכת השמאי ניתנה בהקשר לזכות הנטענת. קשה לקבל טענה זו כאשר השמאי התעלם מאחד המחזיקים בנכס, הבן וכלתו (שאף מפעילה בנכס עסק), וכן מכך שקיימים בעלים רשומים לנכס (המשיבות 2-3). באמור לעיל יש כדי להחליש משקל חוות הדעת התומכת בתביעה והסכום שננקב בה.
על פי הדין, כאמור לעיל, לא נדרש המבקש פטור מאגרה להוכיח את תביעתו בשלב זה, ודי בכך שיוכיח כי ההליך מגלה עילה. עיון בכתב התביעה, לרבות בנספחיו, מביא אותי למסקנה, בזהירות הראוייה לשלב זה לפיה לא ניתן לשלול את סיכויי המבקשת לזכות בהליך. עם זאת, סכום התביעה נראה לכאורה מופרז, הן בהקשר הסכום שננקב בחוות הדעת כאמור לעיל, והן בהקשר רכיב התביעה הלא ממוני בסך של 4,000,000 ₪ וסיכויה של המבקשת לזכות במלוא תביעתה אינם נחזים להיות גבוהים כל כך. יוסף, כי המשיבות טוענות טענות מקדמיות שגם לגביהן יאמר בזהירות הראויה שהן טעונות ליבון וברור. בעניינו מדובר באגרה בגובה מאות אלפי ₪ שגם אדם שמצבו הכלכלי שפיר היה מתקשה עד מאד לשלמה.
נוכח האמור לעיל, ומשלא שוכנעתי שיש הצדקה לתן למבקשת פטור מאגרה על מלוא סכום התביעה, הבקשה מתקבלת באופן חלקי כך שעבור חלק מסכום התביעה בסך של 4,000,000 ₪ תשלם המבקשת אגרה בסך מופחת כולל של 25,000 (מחצית כעת ומחצית בהמשך בהתאם לתקנות). בגין חלק התביעה העולה על הסכום כאמור לעיל, תשלם המבקשת את מלוא האגרה על פי התקנות.
לחילופין, רשאית המבקשת לתקן כתב תביעתה בתוך 30 יום.
טרם סיום אציין, כי על אף שהוגשה באיחור, קראתי את טענות ב"כ היועמ"ש בתגובתו וכן עיינתי בהמשך גם בטענות המבקשת בתשובתה, ולא מצאתי שיש בהן כדי לשנות מהחלטתי זו.
בנסיבות העניין ובשים לב לפטור החלקי שניתן למבקשת, איני עושה צו להוצאות.


ניתנה היום, 15 יוני 2015, בסמכותי כרשם, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 27957-02/15 מרסל מזרחי נ' דיור ב.פ בע"מ, אלעד מגורים בע"מ, א.מ.השקעות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 15/06/2015)