פסקי דין על בוריס מירזאיב | פסקי דין על בכוריה מירזאיב | פסקי דין על אלברט רוזוליו

6627/02 א     27/02/2005




א 6627/02 בוריס מירזאיב, בכוריה מירזאיב נ' אלברט רוזוליו




1
בתי המשפט

א 006627/02
בבית המשפט השלום בירושלים
בתיק עיקרי: 006627/
כבוד השופט שמעון פיינברג
- סגן נשיא
לפני:
1. בוריס מירזאיב

2. בכוריה מירזאיב

שניהם ע"י ב"כ עוה"ד א. שטכלברג

בעניין:

התובעים
נגד
אלברט רוזוליו
ת.ז. 065566770
ע"י ב"כ עוה"ד י. שוורץ
הנתבע
נגד
עלי שיקראת ת.ז. 080651821
הצד השלישי
מתייצבים:
פסק-דין

1. בפני
תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מליקוי בנייה בבית שרכשו מהנתבע בשכונת פסגת זאב ירושלים. הנתבע בנה את הבית באמצעות הצד השלישי, ששימש כקבלן משנה.

2. בית המשפט מינה את המהנדס יגאל ברגמן כמומחה מטעמו לבדיקת לקויי הבניה. מר ברגמן נעזר במהנדס הקונסטרוקציה, מאיר אשכנזי. המומחה ברגמן כתב בחוות דעתו מיום 16.9.03 כי מצא ליקויים שעלות תיקונם בסך 95,350 ₪ + מע"מ. כל הליקויים מקורם בבנייה המקורית ואינם מושפעים מבלאי. לא הוגשה חוות דעת נגדית והמומחה לא התבקש להחקר על חוות דעתו.

3. הליקוי המרכזי שנמצא נובע מהתמוטטות עבודות הפיתוח באגף הצפוני המערבי של חצר הבית, ושקיעת רצפת האבן מבואה לרבות מהלך המדרגות החיצוניות בכניסה.
הצדדים היו חלוקים באשר לסיבת ההתמוטטות. התובעים טענו כי ההתמוטטות נגרמה עקב ביצוע הפיתוח ללא תמיכה מספקת (זאת, בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעמו, המהנדס יעקב פטל). לעומת זאת, טען הנתבע כי התובעים גרמו להתמוטטות בשל עבודות בנייה, חפירה ושינויים רבים שביצעו בבניין.

4. אני מעדיף את גירסת התובעים, מהסיבות המפורטות להלן:
א. התובע העיד כי קיבל את החזקה הפורמלית בבית, בעת שהבית היה מושכר לשוכר שניהל במקום גן ילדים. מרגע המסירה הפורמלית, קיבלו התובעים את דמי השכירות מהשוכר. במהלך תקופת השכירות, אירעה ההתמוטטות בגינה. בשל הסכנה הבטיחותית שנוצרה, ובעיות רטיבות קשות בתוך הבית, עזב השוכר את הנכס. התובעים תפסו את החזקה בפועל בבית, והחלו בעבודות לשיקום הגינה, אך העבודות נעצרו עקב צו מטעם עירית ירושלים, משום שהעבודות בוצעו ללא היתר בנייה.

ב. התובעים אמנם לא הזמינו את השוכר להעיד מטעמם. אך מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה כי כלל אינו מכיר את נסיבות ההתמוטטות. בחקירתו הנגדית, הוא טען כי נודע לי כי התובע ביצע פעולות בנייה במקום שלטענתו גרמו להתמוטטות, ממכתב שקיבל על כך מעירית ירושלים על בנייה בלתי חוקית המתבצעת במקום. לטענתו, נסע לבית וראה שהתובע הביא למקום פועלים, ברזלים ובלוקים. הוא אף צילם את אשר ראה.
לנתבע לא היה הסבר מדוע לא הזמין את התיק שנפתח בעיריה בעקבות הבנייה שנעשתה במקום. הוא גם לא נתן הסבר לכך שלא הגיש את התמונות שטען שצילם.
לכן, טענות הנתבע ביחס לסיבת ההתמוטטות נשענות על בלימה.

ג. המהנדס ברגמן אמנם לא קבע בחוות דעתו ממצא וודאי באשר לסיבות להתמוטטות. אולם המומחה הסתמך על קביעתו של מהנדס הקונסטרוקציה אשכנזי, לפיה "יש סבירות גבוהה שטענת הדייר כי הפיתוח בוצע על גבי טפסות נכונה." קביעתו של המהנדס אשכנזי מבוסס על סימנים אובייקטיביים, כמוסבר בחוות דעתו, שצורפה לחוות דעתו של המהנדס ברגמן.

5. באשר לליקויים האחרים, טען הנתבע כי התובעים התיעצו עם מהנדס מטעמם לפני שרכשו את הדירה, ולפיכך משלא התלוננו על ליקויי הבנייה בעת קבלת הבית, הם מנועים להסתמך עליהם.
גם טענה זו התבררה כחסרת כל בסיס. התובע הכחיש שהביא עמו מהנדס לבדיקת הבית לפני שרכש אותו. הנתבע, בחקירתו הנגדית, הודה כי ידוע לו רק מפי השמועה כי הובא מומחה לבית, ואם כן, מדובר במומחה מטעם סוכנות התיווך (עמ' 10 ו- 11 לפרוטוקול). הנתבע גם לא הצביע על כל פגם ספציפי שהתובעים יכלו לגלותו בעת מסירת החזקה, או שגילו בתקופת הבדק ולא דיווחו עליו.

6. עוד טענה מפי הנתבע היתה כי לאחר מתן חוות הדעת של המומחה ברגמן, הביא קבלן לתיקון הליקויים, אך התובעים סירבו לאפשר לו לעבוד.
בהקשר זה יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 17.5.04, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה היה על הנתבע להודיע עד ליום 15.6.04 על שמו של קבלן מטעמו לביצוע תיקונים.
אין מחלוקת כי הנתבע הציע קבלן לבצע את התיקונים, אולם מאחר והקבלן לא היה קבלן רשום, המהנדס ברגמן, בצדק, לא אישר את עבודתו. לאחר מכן, לבקשת התובעים, החליט בית המשפט ביום 5.9.04, כי לאור התנהלות הנתבע ביחס לביצוע התיקונים, שלא יבוצעו עוד תיקונים על ידו. הנתבע לא ביקש אחרי מתן החלטה זו לבצע תיקונים באמצעות קבלן רשום. כמו-כן, לא התקבל כל דיווח מהמהנדס ברגמן כי הוצע קבלן רשום לביצוע התיקונים.
לפיכך, אני דוחה גם את הטענה הזאת.

7. לאור כל האמור, עולה כי לנתבע אין הגנה של ממש כלפי עיקר תביעתם של התובעים. לפיכך, אני מחייב אותו לשלם להם את עלות תיקון הליקויים לפי חוות דעתו של המהנדס ברגמן בסך 95,350 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך חוות הדעת (16.9.03) ועד לתשלום בפועל.

8. לתובעים מגיע פיצוי בגין עוגמת הנפש בגין שלילת חצרם שהתמוטטה, החרדה מכך שהם מתגוררים בבית שבו סכנה בטיחותית, נזקי הרטיבות הקשים שהתגלו בבית, שהפכו חלקים מהבית לשטחים שאינם ראויים למגורים, והליקויים האחרים שלא תוקנו.
אני מעריך את סכום הפיצוי שמגיע לתובעים בסך של 40,000 ₪. על הנתבע לפצותם בסכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (17.6.02) ועד לתשלום בפועל.

9. התובעים תבעו הפסד דמי שכירות כתוצאה מכך שלא יכלו להשכיר שתי דירות שהכשירו בקומה התחתונה בשל בעיות רטיבות חמורות. לפי תצהיר התובע, הדירות הושכרו, אך השוכרים עזבו את הדירות לפני תום תקופת השכירות בשל הרטיבות.
למרות שהתובעים הוכיחו כי היו בעיות רטיבות בבית, לרבות בקומה שהושכרה, לא הוזמנו השוכרים למתן עדות על הסיבות שבגינן עזבו את הדירות. כמו-כן, לא נערך איתם כל הסכם בכתב בדבר קיצור תקופת השכירות. התובע לא מסר בתצהירו נתונים מדויקים מהם ניתן לחשב את הנזקים שלטענתו נגרמו עקב הפסקת השכירות. הוא אף לא נקב בתצהירו בסכום הפסד דמי השכירות.
עדותו של התובע ביחס לתקופות השכירות של השוכרים אינה עולה בקנה אחד עם תמציות הרישום של עירית ירושלים שצורפו לתצהירו. לפי תמצית הרישום, השוכרת אילנית כהן החזיקה בדירה מיום 22.10.02 ועד ליום 31.8.04 (ולא חודש, כפי שטען התובע בתצהירו). השוכרת האחרת, אילנה רובינשטיין, שכרה לפי תמצית הרישום מיום 13.2.03 ועד ליום 4.3.04 (ולא תשעה חודשים, כפי שנטען בתצהיר). התובע לא מסר כל הסבר ביחס לאמור בתמצית הרישום.
התביעה לתשלום אובדן דמי השכירות בגין הקומה התחתונה גם לוקה בבעייה אחרת, והיא בעיית ריחוק הנזק. הבית נמכר לתובעים כיחידת מגורים אחד. רק לאחר קנייתו, הגישו התובעים בקשה לעיריה לחלק את הבית ליחידות נפרדות על מנת לאפשר השכרת הדירות. לא הוכח כי בעת שמכר את הדירה לתובעים, היה הנתבע צריך לצפות שאם יתגלו בבית ליקוי בנייה שימנעו שימוש בחלקים ממנו, יאלץ לממן הפסד שכר דירה כתוצאה מחלוקת הבית ליחידות משנה המיועדות להשכרה.
לפיכך, התביעה לתשלום הפסד דמי שכירות נדחית.

10. התובעים גם לא הוכיחו את תביעתם להחזר מסי ארנונה על חלקי הבית שלא יכלו לעשות בהם שימוש. התובע אמנם נקב בתצהירו בגודל שטח הקומה התחתונה, אך לא הגיש תוכנית או מדידה של השטח. הוא גם לא הביא ראיה לתמוך בטענתו כי חויב בתשלום ארנונה בשיעור של 53 ₪ למ"ר. לפי "פירוט יתרות חשבון" שצירף לתצהירו עולה כי חויב בשיעור ארנונה הרבה יותר נמוך. גם כאן, לא נקב התובע בתצהירו בשיעור החזר הארנונה שהוא טוען שמגיע לו.

11. לסיכום, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכומים כמפורט להלן:
א. עלות תיקון הליקויים לפי חוות דעתו של המהנדס ברגמן בסך 95,350 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.9.03 ועד לתשלום בפועל.
ב. פיצוי בגין עוגמת נפש סך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.6.02 ועד לתשלום בפועל.
ג. הוצאות משפט, לרבות שכרו של המהנדס פטל מטעם התובעים בגין עריכת חוות דעת, וחלקם של התובעים במימון שכר הביניים של המהנדסים ברגמן ואשכנזי, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד כל הוצאה ועד לתשלום בפועל.
ד. שכט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ בצירוך ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

12. מאחר והצד השלישי לא התגונן, אני מקבל את ההודעה לצד שלישי, ומחייב את הצד השלישי לשפות את הנתבע על כל סכום שישלם לתובעים על פי פסק הדין. בנוסף, ישלם הצד השלישי לנתבע אגרת ההודעה לצד שלישי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד לתשלום בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום עד לתשלום בפועל.

ניתן היום י"ח באדר א' תשס"ה, 27.2.05, במעמד המתייצבים.

שמעון פיינברג
, ש'ופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 6627/02 בוריס מירזאיב, בכוריה מירזאיב נ' אלברט רוזוליו (פורסם ב-ֽ 27/02/2005)