פסקי דין על יעקב דוד קניג (המנוח) | פסקי דין על אילנה קניג | פסקי דין על אברהם קניג | פסקי דין על שירותי בריאות כללית | פסקי דין על מדינת ישראל בית חולים רמב"ם |

35703-04/11 א     24/06/2015




א 35703-04/11 יעקב דוד קניג (המנוח), אילנה קניג, אברהם קניג נ' שירותי בריאות כללית, מדינת ישראל בית חולים רמב"ם








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 35703-04-11 קניג(המנוח) ואח' נ' קופת חולים כללית ואח'




תיק חיצוני:



בפני
כב' השופט יוסף סוהיל
– סגן נשיא

התובעים
1. יעקב דוד קניג (המנוח)
2. אילנה קניג
3. אברהם קניג

נגד

הנתבעים
1. שירותי בריאות כללית
2. מדינת ישראל – בית חולים רמב"ם
.



החלטה

רקע
:
1.
ענייננו בבקשת הנתבעות לדחיית התביעה על הסף מחמת "השתק פלוגתא", "השתק עילה", ו"השתק שיפוטי".
תחילה הוגשה הבקשה על ידי הנתבעת 2, ואחריה באה בקשה, זהה בעיקרה, שהוגשה על ידי הנתבעת 1.
בתמצית, טענו הנתבעות, כי מאחר והתובעים טענו בהליך מול המל"ל, כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע המוחי ממנו סבל המנוח בתאריך 27/08/2009, ואף זכו בסופו של יום בתגמולים מהמל"ל בגין האירוע הנ"ל, שהוכר כ"תאונת עבודה", מנועים עתה מלטעון, כי אותו אירוע מוחי נגרם כתוצאה מרשלנותן הרפואית של הנתבעות.

התביעה
:
2.
מדובר בתביעת עזבון המנוח יעקב קניג ז"ל (להלן: "המנוח"), לפיצוי בגין נזקי גוף, בעילת רשלנות רפואית. לטענת התובעים, רשלנותם הרפואית של הנתבעים, או מי מהם, היא שגרמה לאירוע המוחי שהוביל למותו של המנוח.
נטען בתביעה, כי אף שבדיקות דם שבוצעו למנוח ע"י הנתבעת 1, בתאריך 20/04/04, לא היו תקינות, המנוח לא הוזמן לביצוע בדיקה חוזרת, ולא ניתן לו הטיפול הרפואי המתאים.
באוגוסט 2008, חש המנוח ברע, פנה למרפאת הנתבעת 1, ולאחר ביצוע בדיקות, נרשם לו טיפול תרופתי במינונים נמוכים, לאיזון לחץ הדם, מבלי שהופנה לבירור נוסף. בהמשך התפתח אצל המנוח אירוע מוחי, שהוביל לפטירתו ב-08/09/2008.

3.
באשר לרשלנותה של הנתבעת 2, מפרטים התובעים השתלשלות האירועים מעת אשפוזו בבי"ח רמב"ם ב-27/08/2008, ועד לפטירתו.
בין היתר מציינים התובעים אירוע נפילתו של המנוח ממיטתו בבית-החולים, בתאריך 01/09/2008, דבר, שלטענתם, תרם להידרדרות מצבו הנוירולוגי.

4.
לטענת התובעים, הנתבעות התרשלו באבחון ובטיפול הרפואי במנוח, באי-העמדתו על הסיכונים הרפואיים להם היה חשוף, ועל דרכי הטיפול העומדות לפניו; וכן בכך שלא בוצעו לו הבדיקות הרפואיות הנדרשות.

ההליך מול המל"ל
:
5.
קָדַם להגשת התביעה דנא הליך שבו נקטו התובעים נגד המל"ל.
התובעים הגישו תביעה למל"ל להכיר באירוע שגרם לפטירת המנוח כתאונת עבודה, אך תביעתם נדחתה על ידי פקיד התביעות.
בעקבות כך הוגשה תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה, בה נטען, כי פטירת המנוח ב-08/09/2008 הייתה "עקב אירוע מוחי אשר נגרם בשל תנאי עבודתו..." (סעיף 2 לתביעה, נספח א' לבקשת הנתבעת 2).
נטען שם, כי תנאי עבודתו של המנוח הורעו החל מחודש 08/2007 עם חילופי המנהלים אצל המעסיק; ובחודש 11/08/2008 קיבל הודעה מוקדמת על פיטוריו מעבודה.
בתביעה הנ"ל פורטו השתלשלויות של אירועים אשר החמירו מיום ליום את מצוקתו הנפשית של המנוח, על רקע ההודעה לפטרו מעבודתו.
לא הועלתה בתביעה זו, (נגד המל"ל), כל טענה לעניין מצבו הרפואי הקודם של המנוח, ועל הסיכונים הרפואיים שנגרמו כתוצאה ממעשי הרשלנות הרפואית הנטענים כלפי הנתבעות בתביעה דנא. כאמור, מצבו הלך והחמיר עד לפטירתו ב-08/09/2008.

6.
תביעת העזבון נדחתה על-ידי בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה (ר' פסק-הדין נספח ב' לבקשת הנתבעת, מתאריך 22/07/2013).
העזבון לא אמר נואש, והגיש ערעור על פסק-הדין, לבית-הדין הארצי לעבודה. בערעור הועלו טענות העזבון, ובכלל זה תקיפת הקביעה של בית-הדין האזורי לעבודה בדבר היעדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתו החריגים של המנוח לבין פטירתו, וכן הקביעה, כי השפעת האירוע החריג הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים על האירוע המוחי בו לקה המנוח ב-27/08/2009.

7.
בית-הדין הארצי לעבודה לא נזקק להכרעה לגופו של עניין, נוכח הודעת המל"ל לפיה נתקבלה המלצת ביה"ד להכיר בתביעת התלויים לתשלום קצבת תלויים, ובעקבות כך ניתן פסק-דין מ-03/03/2014 לפיו התקבל הערעור בהסכמה.

טענות הנתבעות בתמצית
:
8.
א.
בתביעתם נגד המל"ל טענו התובעים לקיום קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה
לבין האירוע המוחי מיום 27/08/2009, ואף זכו בסופו של יום בתביעתם. משכך, ובנוסף לקיומו של מעשה בי-דין המקים השתק פלוגתא; מנועים הם מלשוב ולהעלות טענות עובדתיות ו/או משפטיות סותרות בהליך כאן, מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי.


ב.
עוד נטען, כי משנקבע ע"י בית-הדין הארצי לעבודה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע
החריג לבין האירוע המוחי, מתקיים "מעשה בית דין השתק עילה", ועל-כן, כך נטען, "אין התובעים יכולים לטעון לנסיבות אחרות (...) אשר גרמו למותו של התובע בבחינת 'השתק פלוגתא'" (סעיף 2 לבקשת הנתבעת 2).

טענות התובעים בתמצית
:
9.
א.
המקרה אינו שונה ממקרים אחרים הנדונים בבתי-המשפט. טול דוגמא של אדם
שנפגע בתאונת עבודה, ובעקבותיה מקבל טיפול רפואי רשלני. מלבד זאת שהמל"ל מכיר בתאונה כתאונת עבודה, ללא קשר לשאלת הקשר הסיבתי, פתוחה הדרך בפני
אותו העובד להגיש תביעתו גם נגד המעביד, בגין רשלנות מעביד, וגם נגד המוסד הרפואי, בגין רשלנות רפואית.

ב.
אין לקבל טענת השתק פלוגתא, מאחר ומדובר בפלוגתאות שונות. הממצאים העובדתיים והרפואיים שנקבעו בבית-הדין לעבודה, שונים מהממצאים העובדתיים והרפואיים הנטענים כאן. גם המומחה הרפואי מטעם בית-הדין לעבודה, קבע, כי למנוח היו גורמי סיכון (מלבד תנאי עבודתו), אשר תרמו לאירוע הלב.

ג.
תנאי סף ליישום השתק פלוגתא הוא שהקביעה העובדתית מושתתת על דיני ראיות או סדרי דין זהים בשתי הערכאות (מפנה בעניין זה ל-ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ).

ד.
גם השתק עילה אין כאן. מדובר בעילות שונות, ומה גם שלא הייתה בבית-הדין הכרעה לגופו של עניין; כך שאין חשש להכרעות סותרות ע"י ערכאות שיפוטיות שונות.

דיון והכרעה:
השתק שיפוטי:
10.
יפים לשאלת ההשתק השיפוטי הדברים שנאמרו ב-רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי נ' המוסד לביטוח לאומי (16/07/2013).
ב

פסק דין
זה נקבע, כי בשל עמדה שנקט המל"ל בביה"ד האזורי לעבודה, לפיה לא התקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין נכותו של הנפגע, המוסד מושתק, על פי תורת ההשתק השיפוטי מלטעון בתביעת השיבוב שהגיש נגד חברות הביטוח, כי הוא זכאי לשיפוי בגין ניכוי שערכו חברות הביטוח מסכום הפיצוי ששילמו לנפגע. נקבע, כי משזו הייתה טענת התביעה המרכזית של המל"ל (בתביעת השיבוב), הרי שתביעתו נחסמת בשל השתק שיפוטי.
בית-המשפט ייחס משקל רב לעובדה, כי טענת המל"ל הנ"ל התקבלה למעשה, וגרמה לדחיית תביעת הנפגע למל"ל.
השופט זילברטל:
"12.
תורת ההשתק השיפוטי (
the doctrine of judicial estoppel
), שהוכרה בשיטתנו המשפטית, קובעת כי "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה" (
ע"א 513/89
interlego a/s
נ'

exin-lines bros. s. a
., פ"ד מח
(4) 133, 194 (1994)). בשיטתנו, לכתחילה, אומץ כלל "ההצלחה הקודמת" (באנגלית:
prior success rule
) שנוהג במשפט האמריקני, בתורת תנאי לתחולתה של תורת ההשתק השיפוטי (
רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן, פ"ד נ
(5) 418, 422 (1997)). כלל זה קובע, כי על-מנת שטענת השתק שיפוטי תתקבל, על בעל הדין שטוען לתחולתה להראות כי לא רק שטענתו של בעל הדין אותו הוא מבקש להשתיק סותרת באופן מפורש את שטען בהליך קודם, אלא גם כי טענה זו התקבלה באותו הליך, אם כי אין הכרח להראות שהוא זכה במשפט בסופו של דבר (ראו:
רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט
(6) 625, 634 (2005), להלן: עניין בית ששון;
state of new hampshire v. state of maine, 532 u.s. 742, 750-751 (2001)
)."

ועוד:
"...הכול יסכימו כי בעל דין שטען טענה או נקט עמדה בפני
בית משפט, וכתוצאה מכך צמחה לו "הנאה" כלשהי – במובן הפשוט של המילה – בפסק הדין, אף אם טענתו לא התקבלה, אינו רשאי לטעון, בשל כללי ההשתק השיפוטי, טענה מנוגדת לאותה טענה או עמדה בה נקט במסגרת הליך קודם. אגב, ניתן אף להרחיק לכת, וליישם כללים של השתק או מניעות במצב בו בהתדיינות קודמת לא העלה בעל דין טענה כלשהי שהיה יכול להעלותה, באופן שלא יתאפשר לו לטעון לה בהתדיינות מאוחרת".


(שם, סעיף 13 לפסק הדין)

11.
נשאלת השאלה, האם יש סתירה בין הטענה, כי האירוע המוחי, והפטירה בעקבותיו, הם תוצאה של תנאי עבודתו החריגים של המנוח, לבין הטענה כי אלה היו תוצאה של רשלנותם הרפואית של הנתבעים?
כמו במקרה הנ"ל, גם בענייננו, לא יכול להיות חולק, כי התובעים, כבעל דין בהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה, טענו טענה שמכוחה קמה להם "הנאה", הלא היא טענת קיום קשר סיבתי בין תנאי עבודת המנוח להופעת האוטם, אם-כי, טענתם נתקבלה שלא לגופה אלא אך במסגרת פשרה, ובסופו של דבר המל"ל
הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושילם לו בגינה גמלאות.

12.

לצורך הכרעה בהליך שהתנהל בבית-הדין לעבודה נגד המל"ל, היה צורך להכריע בשאלת הקשר הסיבתי, והגורם לאירוע הלב; וגם בתביעה כאן, לצורך הכרעה בשאלת הרשלנות הרפואית הנטענת, יש צורך להכריע באותה שאלה – מה גרם לאירוע הלב?
אלא מאי? בענייננו הסתירה בין הטענה כי האירוע המוחי נגרם עקב תנאי עבודה חריגים, לבין הטענה בדבר מעשי רשלנות רפואית מצד הנתבעים, הינה לכאורה בלבד.
התובע, אמנם לא נזקק בהליך מול גורמי המל"ל, להוכיח אחריותו של
מאן דהוא לאירוע הלב, אך נזקק הוא להוכיח מידת "השפעת העבודה" על האירוע, מאחר ומדובר ב"תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין". (סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי).
13.
ברגיל, המל"ל אינו נזקק לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק הגוף כדי להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה, וזאת מכוח חזקת הקשר הסיבתי. לא כך המצב כשמדובר בסיטואציה כזו שבה עסקינן.
הדברים מעוגנים בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע לאמור:
"83.
תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

14.
בענייננו, "התאונה" אינה תוצאה של גורם חיצוני, ומשכך, לאחר שהוכח, כי השפעת העבודה על האירוע
לא הייתה פחותה בהרבה
מהשפעת גורמים אחרים, הוכרה כתאונת עבודה. קביעה זו אינה סותרת ואינה מאיינת "גורמים אחרים", שיכול והשפעתם הייתה שווה, ומשכך אין היא מהווה מחסום מפני הגשת תביעה נגד אותם "גורמים אחרים".

15.
להבדיל מהמקרים הרגילים, במקרה כגון דא, שאלת הגורם לאירוע המוחי היא השאלה הקרדינלית, גם במסגרת התביעה למל"ל.
התובעים אינם מנועים מלטעון עתה, כי רשלנותם הרפואית של הנתבעים היא שגרמה לתאונה. מאחורי הטענה מסתתרת הסברה, כי לולא רשלנותם של הנתבעים, המנוח לא היה נחשף לאירוע המוחי, למרות הלחץ הנפשי בו היה שרוי עקב פיטוריו.
רשלנותם של הנתבעים היא שיצרה אצל המנוח "גולגולת דקה", ובסופו של דבר גרמה לאירוע המוחי.
כן, אין לומר, כי התובעים יזכו ב"הנאה" כפולה, זאת משום שבכל מקרה, אם תביעתם דנא תצלח, ינוכו, מן הסתם, כל הסכומים ששולמו, ושישולמו להם ע"י המל"ל, בגין אותו אירוע.

השתק עילה
:
16.
על פניו ניתן לקבוע, כי עילת התביעה דנא שונה בתכלית מעילת התביעה נגד המל"ל. כאן, העילה הינה רשלנותם הרפואית של הנתבעים, ושם העילה מבוססת על חוק הביטוח הלאומי, ו"הכיסויים" אותם מעניק למבוטח.

משכך, דין הטענה להשתק עילה להידחות.

השתק פלוגתא
:
17.
גם טענה זו דינה להידחות. אמנם, לכאורה, מדובר בפלוגתה עובדתית אחת, שהייתה חיונית להכרעה בהליך מול המל"ל, והינה חיונית להכרעה כאן, הלא היא השאלה מה גרם לאירוע המוחי. אלא שבהליך מול המל"ל כל שהיה על התובעים להוכיח הוא שהאירוע החריג בעבודה (הודעת הפיטורין) תרם במידה משמעותית, ולאו דווקא מכרעת, להופעת האירוע המוחי, ואילו טענת התובעים כאן, שגם מצבו הרפואי הקודם, שהוא, לטענתם, תוצאה של הרשלנות הרפואית הנטענת מצד הנתבעים, תרם להופעת האירוע המוחי. סבורני, כי אלה הן שתי פלוגתאות שונות, ואין לומר, כי קביעת בית-הדין לעבודה בדבר קיום קשר סיבתי בין תנאי עבודת המנוח להופעת האירוע המוחי, משמעה היעדר קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית הנטענת להופעת האירוע המוחי.

18.
לאור המקובץ, דין הבקשה להידחות.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.


נקבע לישיבת קד"מ לתאריך 13/07/2015 בשעה 09:30.


המזכירות תמציא לצדדים, ותזמנם לדיון.


ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 35703-04/11 יעקב דוד קניג (המנוח), אילנה קניג, אברהם קניג נ' שירותי בריאות כללית, מדינת ישראל בית חולים רמב"ם (פורסם ב-ֽ 24/06/2015)