פסקי דין על קשוע בן זקי יוסף

2746/02 פ     27/02/2005




פ 2746/02 מדינת ישראל נ' קשוע בן זקי יוסף




62
בתי המשפט
פ 002746/02
בית משפט השלום בכפר - סבא
27/02/2005
תאריך:
כב' השופטת נאוה בכור

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
פינצי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
קשוע בן זקי יוסף
- נוכח

הנאשם
אבו סייף
ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת דין

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו מיוחסות לו עבירות של פריצה לרכב לפי סעיף 413 ו' לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"החוק") (שתי עבירות), גניבה מרכב לפי סעיף 413 ד' לחוק, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק, מסירת ידיעה כוזבת לפי סעיף 243 לחוק, והחזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 413 ז' לחוק.

2. כעולה מעובדות כתב האישום, מיוחס לנאשם כי ביום 12/4/01 , בין השעות 16:30 לחצות לערך, ברחוב הגליל ברעננה, התפרץ לרכב מסוג הונדה סיביק מ.ר. 8882306 (להלן:"רכב א'"), שבבעלות אסתר יובל - בכוונה לבצע גניבה.
בנסיבות אלו, גנב הנאשם מהרכב רדיו דיסק מסוג "סוני", מגש לרכב עם שני רמקולים, שני מגברים, רמקול עם ארגז שחור, וקלסר ובתוכו כחמישים דיסקים. (אישום ראשון).

ביום 12/4/01, בשעה 15:30 לערך, מסר רמזי חאג' יחיא רכב מסוג מיצובישי מ.ר.
6668902 (להלן:"רכב המיצובישי") לחזקתו של הנאשם.
בתאריך 12/4/01, בשעה 23:00 לערך, הגיע הנאשם עם רכב המיצובישי לרחוב המלכים 25 א' ברעננה, ופרץ בצוותא יחד עם שניים אחרים, לרכב מסוג פיאט מ.ר. 5246305 (להלן:"רכב ב'") שבבעלות ענבר גולדשטיין , על ידי כך שמשכו את חלקה העליון של הדלת הקדמית שמאלית של הרכב, פתחו את הדלת, ונכנסו לתוך הרכב - בכוונה לבצע גניבה או פשע.

בהמשך, ברח הנאשם עם רכב המיצובישי בנסיעה לכיון טירה, כשהשוטר דני ברבירו הבחין בו בנסיעה בצומת עלייה בכפר סבא לכיוון טירה - והורה לו לעצור בצד הדרך.
רכב המיצובישי המשיך בנסיעה מהירה, ומשהגיע לפרדסים המזרחים בסמוך לכביש המוביל, נעצר, והנאשם נמלט מן המקום, ובכך הכשיל שוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק.
בנסיבות אלה, החזיק הנאשם ברכב המיצובישי מברג ומפתח צינורות המשמשים לשם פריצה לרכב.

בהמשך, בתאריך 13/4/01, בשעה 19:45, הגיש הנאשם תלונה לשוטר גרגורי פוקס בתחנת המשטרה בכ"ס, לפיה בתאריך 12/4/01, בשעה 22:00 לערך בטירה, נגנב ממנו רכב המיצובישי שהיה בחזקתו , ובכך מסר לשוטר ידיעה על עבירה מסוג פשע, כשהוא יודע שהידיעה כוזבת.(אישום שני).

3. במועד הקראת כתב האישום- כפר הנאשם במיוחס לו.

4. ראיות התביעה
א. עדות התביעה אסתר יובל (ע"ת/3) וענבר גולדשטיין (ע"ת/4) העידו בדבר הפריצות לרכבים א' וב' שבבעלותן (בהתאמה), כאשר ע"ת/3 העידה (עמ' 10-9) לפרוטוקול) כי ב-12.4.01 בשעה 16:00 החנתה את רכבה בחניית הבניין בו התגוררה ברחוב הגליל 43 ברעננה.
למחרת, בשעה 12:00 - 11:00 הבחינה כי רכבה פרוץ כשחלון דלת הנהג שבור, רדיו דיסק או טייפ נגנב, וכן שני מגברים (מתא המטען), רמקולים אחוריים (על המגש האחורי) ו-50 דיסקים (מהמושב ליד הנהג).
לאחר שהודיעה למשטרה, זיהתה את חפציה (למעט הדיסקים) שצולמו (ת/25), והוחזרו לה (ע"ת/12 - עמ' 38 ש' 25-24), (ת/22 - ובו הבחין
השוטר רפי וקסלר כי מנעול דלת הנהג ותא המטען שבורים) היא פתחה את תא המטען לראות אם חסר דבר - ואמרו לה במשטרה שטשטשה ט"א.
ע"ת/4 חזרה רגלית עם חברה (ע"ת/5) בשעה מאוחרת ב- 12.4.01 (23:00 או 23:30) לביתם ברח' המלכים 25 א' ברעננה (לאחר שיצאו מביתם בשעה 20:00 או 21:00), שם פגשו בשכנם עמנואל (ת/12) (ע"ת/6) שאמר להם שרכבם נפרץ על ידי יותר מפורץ אחד (כשאחד פרץ והיתר חיכו ברכב), שנמלטו מהמקום - והוא רשם את מ.ר. של רכב המילוט ומסרו להם (ת/11).
היא הגישה תלונה במשטרה על הפריצה (ת/7 - בשעה 01:25), אך ע"ת/5 דיווח עליה.

ע"ת/5 אלעד ישראלי, הוסיף וציין, כי ראה שדלת רכב ב' עקומה בחלקה העליון, הוא קיבל פתק מהשכן על מ.ר. של רכב המילוט, והודיע על הפרטים למשטרה כבר בדרכו אליה.
שכנו אמר לו שהיו שני פורצים.
יש תאורה במקום המאפשרת לזהות אנשים ממרחק של 15-10 מ'.

ע"ת/6 עמנואל סטבון, העיד כי בתקופה הרלבנטית הוא התגורר ברח' המלכים 25 ברעננה, וב-12.4.01 חזר עם רכבו בשעת לילה, וחלף על פני רכב מיצובישי הממתין מחוץ לחניה, ובתוכו יושב נהגו שהיה צעיר שחור.
הוא נכנס לחניה, והבחין ברכב ב' ולידו שתי דמויות של אנשים צעירים "הנוגעים ומנסים" בו ומעקמים את דלתו.
כשיצא מרכבו - נכנסו השניים לרכב שמחוץ לחניה בחפזון, ואז קישרם לרכב ב' שדלתו היתה עקומה.
נוכחותו גרמה להם להפסיק את פעילותם, הוא רשם את מס' הרכב שהמתין בחוץ ושאליו נכנסו השניים על מכשיר הפלאפון שלו, ואז פגש את ע"ת/4 וע"ת/5 שחזרו אז לביתם.
הוא אמר להם, לאחר ששאלם אם רכב ב' שלהם - כי היה ניסיון פריצה אליו, ונתן להם את הפרטים, אותם רשמו על פתק.
הוא יכל לזהות את הדמויות בהן הבחין - אך פנו אליו מהמשטרה אך לאחר חודש וחצי, וכבר לא יכל לשחזר את זכרונו (ת/17). הנאשם תואם את תיאור אחד מהמעורבים - אך אינו יכול לומר זאת בוודאות.
הוא לא צעק לעברם דבר, ולא ידע כי בוצעה עבירה עד שנחפזו לעזוב את המקום.

ב. ע"ת/1, סמדר מדמוני ברקן, שהיתה יומנאית בנקודת המשטרה ברעננה - קיבלה את הקריאה על הפריצה לרכבה של ע"ת/4 - מע"ת/5 - ורשמה זאת ביומן האירועים (ת/4) בשעה 01:20 ביום 13.4.01 (ת/9).
עם קבלת הקריאה, היא דיווחה בשידור חי לניידת עוד לפני הרישום ביומן כדי לא לבזבז זמן, ויכול ויש שיהוי של חצי שעה-עד ארבעים דקות בתיעוד קבלת הקריאה ביומן האירועים.
אין נוהלים לגבי רישום ביומן האירועים, אלא תדריך בע"פ עם התחלת תפקידה.
באירועים רגילים היא הקפידה על רישום מיידי ביומן האירועים עם קבלת ההודעה, למעט במקרים של פריצה בזמן אמת לבית או רכב - כבמקרה נשוא כתב האישום, בו אזרח הודיע על אנשים פורצים לרכב, והיה לה חשוב למסור את הפרטים לניידת מאשר לרשום ביומן האירועים, כשהיה צריך גם להתקשר קודם לתחנת כ"ס ולקבל משם מס' אירוע.
היא רשמה על טיוטא את הפרטים הרלבנטיים, שידרה לניידת, ולאחר מכן רשמה את הפרטים.
העדה לא ידעה להסביר פער של כשעתיים מעת הפריצה לרכב ב' ועד לרישומה בת/4 (עמ' 7 ש' 19-18).

ג. ע"ת/7 ברבירו דני שהיה אחראי על צוות מתנדבים שפעלו נגד גניבות רכב - קיבל את הודעתה של ע"ת/1 ביום 12.4.01 שעה 23:00 לערך, על רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 6668902 שביצע התפרצות באיזור התעשיה ברעננה - וברח מהמקום.
הוא התמקם עם ע"ת/8 (שלומי בילגי) בצומת עליה בכ"ס, ובשעה 24:30 הבחין ברכב חולף במקום. הוא סימן לו לעצור בפנס מהבהב על גגו, והרכב החל להמלט לכיוון טירה וסרב לעצור.
הוא המשיך בנהיגה אחרי הרכב תוך שמירת קשר עין רציף עימו - עד טירה, אז הסתובב בסמטאותיה בנסיעה מטורפת, ובפרדסים - נטשו שניים את הרכב, שבו נתפסו מערכות סטריאו וכלי פריצה.
הרכב הועבר בזהירות לרמת הכובש - שם נגרר (ת/23) והוא עצמו חבש כפפות גומי ונזהר שלא לגעת במוצגים בתוכו.

ע"ת/8 - שלומי בילגי - שהיה מפקד יחידת מתנדבים באק"מ כ"ס, ערך דו"ח תפיסה וסימן בנוגע לחפצים שנתפסו ברכב המיצובישי כנ"ל (ת/8, ת/9 א'-ג', ת/28 שאף צולמו - ת/25).
ד. ע"ת/2 אלחנדו פיאוקו - המשרת כטכנאי מז"פ במרחב שרון, ערך דו"ח על העתקת ט"א מהרכוש שנתפס מרכב המיצובישי (ת/5) ו-"לא התקבל גילוי" (העדר התאמה לט"א של הנאשם) (ת/13).
כן, הוגשה חוו"ד לגבי הכלים שנמצאו ברכב הנ"ל (מברג ומפתח צינורות) - בדבר היותם כלי פריצה (ת/6).
הוא לא העתיק ט"א מכלי הפריצה.
על פי ת/10 - לא נבדק רכב ב', ומרכב א' שנבדק - לא היו מעתקים.

ה. ביום 13.4.01 התייצב הנאשם במשטרת טייבה ומסר הודעה, בפני
ע"ת/9 - גרגורי פוקס, על גניבת רכב המיצובישי (ת/1) שהיה ברשותו, ועל פי הודעתו - לקח את הרכב בטייבה מבחור בשם רמזי חאג' יחיא, מאחר שרצה לבדוק את הרכב, לפני שהוא קונה אותו. הוא הגיע עם הרכב לטירה, ובסביבות השעה 22:00 הלך למסעדה של אבו סאלח ושתה, את הרכב הוא החנה בצד, ולאחר שסיים במסעדה הלך לביתו, לשירותים. כשיצא מהבית, הבחין שהרכב איננו.
את מפתחות הרכב הוא שכח ברכב במתג ההנעה, חיפש את הרכב, אך לא מצא.
ביום מתן ההודעה, בשעה 14:00, הוא הלך למשטרת טייבה והודיע על גניבת רכבו, לפני כן הוא הלך לרמזי, בטייבה, ואמר לו שגנבו את הרכב.
תיקן את עצמו, ואמר שאת הרכב מלכתחילה הוא לא לקח מרמזי, אלא מבחור בשם סרסור חאג' יחיא, שאולי הוא אח של רמזי, אך הוא לא בטוח.
סרסור הוא ידיד שלו, ולפני כחודש היה אצלו ושאל אותו אם יש לו רכב למכירה, סרסור אמר שכרגע אין, ושיבוא עוד חודש חודשיים. יום לפני מתן ההודעה שב לסרסור, שנתן לו רכב, שלטענתו שייך לרמזי, כדי שיבדוק אותו, ואם הנאשם ירצה - יוכל לקנותו.
לאחר שהרכב נגנב, הלך ביום מתן ההודעה לסרסור, רמזי לא היה, הוא סיפר לסרסור שהרכב נגנב, וסרסור השיב שהוא יודע (ש' 24-23), וביקש שילך למשטרה ויגיש תלונה, והוא הלך למשטרת טייבה.
לא ידע איך קוראים לאביו של סרסור, לדעתו סרסור בגיל 30 לערך, בלונדיני, ויש לו שרשרת גדולה. הוא לא הכיר את רמזי חאג' יחיא, ולא ראה אותו אף פעם.
לאחר שהואשם על ידי חוקר המשטרה בעבירות המיוחסות לו, סירב לחתום על הודעתו כי לטענתו נכתב הרבה בהודעה והוא לא יודע לקרוא, וקודם לכן הסכים לחתום כי הוא סיפר על גניבת הרכב.
הוא חשב שאחיו או אדם אחר, לקח את הרכב לעשות סיבוב, הוא חיפש את הרכב והמתין, ולכן לא בא בלילה להגיש תלונה, אלא רק למחרת ב- 14:00. ביום מתן הודעתו הוא הגיע לטייבה עם טרמפ.
הנאשם לא הכיר את סרסור זמן רב, בחג הוא הלך לסנוקר בטייבה ושאל אנשים האם יש רכב למכירה, והם הפנו אותו לסרסור, שאמר לו לבוא בעוד חודש בערך.
את המפתחות הוא השאיר ברכב מאחר שהוא שתה 4 בירות אצל אבו סאלח, ואז הלך לביתו לשירותים, ושכח את המפתח ברכב.
הוא לא פרץ לרכב ברעננה, גנבו לו את האוטו.
רמזי חאג' יחיא לא ביקש ממנו להגיש תלונה במשטרה, אלא סרסור, ולא היה לו מושג מי פרץ לרכב ברעננה.
סרסור לא אמר לו איך ידע שנגנב הרכב, הוא אמר לו "עזוב", רשם את מס' הרכב על קופסת סיגריות, ואמר שאם הרכב לא יימצא - אז יצטרך לשלם לו כסף.
בעת מסירת הרכב לידיו על ידי סרסור נכחו רק הם במקום.
ביום מתן ההודעה, בשיחה עם סרסור, נכחו עוד אנשים, אך לא הכיר אותם.
הוא מוכן לעימות עם סרסור, אף באותו הרגע.
הוא לא ראה אף פעם את רמזי חאג' יחיא.
ברכב המיצובישי היו רישיון הרכב, רדיו דיסק לא חדש- נצמד, של ג'יי וי סי, שני דיסקים אחד בערבית ואחד של זהבה בן, וברצפה מאחור - מחבט טניס.
בנוגע לקניית הבירות מאבו סאלח, אפשר לאשר זאת איתו, כמו כן ברגע הקנייה ישבו שם אנשים, אך הוא לא מכיר אותם.
הוא היה מודע לעובדה שהרכב שייך לרמזי חאג' יחיא, כי כך כתוב ברישיון הרכב.
אחיו, אחביל בן ה-17, הוא זה שקרא לו מה שכתוב על רישיון הרכב, מאחר שאינו יודע לקרוא.
לא יכול להיות שטביעות האצבע שלו נמצאות על הרכוש שנגנב מרעננה, ואין לו בעיה שיקחו לו טביעת אצבע. גנבו לו את הרכב. (סוף ההודעה).

ו. על פי ע"ת/9, עלה חשד כי הנאשם, שהגיש תלונה על גניבת רכב המיצובישי - מעורב באירוע, משום הגשת התלונה זמן רב לאחר ביצוע העבירה - ללא הסבר סביר (עמ' 22 ש' 19-15 לפרוטוקול).

בעליו של רכב המיצובישי - הוא רמזי חאג' יחיא (ע"ת/10 - נ/1).

ז. ביום 15.4.01 נחקר הנאשם בשנית על ידי ע"ת/12 (ת/2), ועל פי הודעתו - ידע על מה הוא נחקר, הוא טען שאין לו כל קשר לעבירות המיוחסות לו, והוא לא פרץ לאף רכב.
הוא לקח את הרכב מבחור שהכינוי שלו סרסור, שהוא אח של רמזי, את שמו המלא הוא לא ידע, וכך כולם כינו אותו. כאשר הוא פגש את סרסור בטייבה הוא אמר לו שהוא רוצה לקנות את המיצובישי, סרסור השיב בחיוב, והוא ביקש לקחת את הרכב לבדיקה. סרסור נתן לו את מפתחות הרכב, הוא נסע לחפש מוסך, אך הכל היה סגור. הוא ציין שזו הפעם הראשונה שהוא קונה רכב.
הוא חזר לסרסור ואמר שלא יכל לבדוק את הרכב, ביקש ממנו שהרכב יישאר אצלו - וסרסור הסכים. הוא חזר לטירה עם הרכב, בערב הוא נסע לאבו סלאח לקנות בירות וקוניאק, הוא ישב ברכבו ושתה, לבדו, בסביבות השעה 22:00 הלך לביתו, כדי להטיל את מימיו.
הוא ירד מהרכב ושכח את המפתחות ברכב. לאחר שסיים להטיל את מימיו בבית, הוא יצא חזרה לרכב - לא מצא אותו, לא ראה מי לקח אותו, ולא נתן רשות לאף אדם להשתמש ברכב.
הוא נסע לטייבה לקחת את הרכב ביום חמישי, בשעה שלוש וחצי בצהריים.
הרכב שייך לרמזי חאג' יחיא, והוא לקחו מסרסור, כי רצה לקנות את הרכב, ורמזי לא היה באיזור. הם לא סיכמו ביניהם על מחיר הרכב, ואין לו גם מושג כמה בדיוק שווה הרכב.
הוא לא יודע מה מודל הרכב, סרסור אמר לו שנפח המנוע הוא 1,600 וגם שיש לרכב ביטוח וטסט, הוא לא אמר לו עד מתי יש טסט, והוא הסתכל ברישיון אך הוא לא זכר בחקירה עד מתי הטסט.
הוא חיפש רכב בטייבה, כי הוא מכיר שם אנשים, אך את רמזי וסרסור הוא לא מכיר מלפני כן. כאשר הוא לקח את הרכב מסרסור, הם היו לבד.
הוא לא ראה ברכב רדיו טייפ, רמקולים, או מגברים, היה רק רדיו דיסק ושני רמקולים מורכבים, הוא לא ראה ברכב מפתח צינורות ומברג לפני שהרכב נגנב ממנו, והוא לא ידע למי הם שייכים. הוא לא ידע מהיכן כל הציוד שנמצא ברכב, הרכב נגנב מליד ביתו, אין לו מושג מי שם את הדברים ברכב המיצובישי, והם לא היו ברכב לפני שנגנב.
הוא לא עבד 4 ימים בגלל חג הפסח, לפני כן הוא עבד יום אחד בחפירות וריצוף מדרכות, והגב שלו התחיל לכאוב, בעקבות כך הוא הפסיק לעבוד. בתקופה שקדמה לכך הוא עבד חמישה חודשים בחפירות ומדרכות, ולאחר מכן לא עבד מספר ימים, ולפני פסח עבד יום אחד.
הוא לא ידע למי שייכים כלי הפריצה, מפתח הצינורות ומברג שנמצא ברכב, והוא לא ראה אותם ברכב לפני שהוא נגנב.
היה לו כסף לקנות את הרכב, אך גם לאחיו הוא לא אומר כמה כסף יש לו.
בבית יש לו בערך בין 4,000 ל-5,000 ₪, הם עדיין לא סיכמו על מחיר הרכב. מצבו של הרכב לא הכי טוב.
הוא לא הגיע עם הרכב לרעננה, ולא היה ברעננה כלל. הוא לא פרץ לרכבים ברעננה.
רכב המיצובישי שייך על פי מה שכתוב ברישיונות לרמזי חאג' יחיא, וזה הרכב שלו.
הוא הגיע מטירה לטייבה בטרנזיט שמסיע פועלים מהשטחים, ושילם תמורת הנסיעה 5 ₪.
הוא הגיע לביתו של סרסור לאחר ששאל אנשים בבליארד היכן הוא סרסור, הם הסבירו לו, אז הוא הגיע לביתו ודיבר עימו.
הוא חזר וציין שלא היה ברעננה, הוא לא יודע מי פרץ לרכבים ברעננה, והוא לא יודע מי שם את הרדיו דיסק, הרמקולים והמגברים, שנמצאו בתוך המיצובישי.
בנוסף, אין לו מושג מי שם ברכב את מפתח הצינורות והמברג, הוא לא יודע כלום, והרכב נגנב מליד ביתו. בזמן שהרכב נגנב הוא היה לבדו.
לדבריו, אבו סאלח מוכר משקאות חריפים בטירה, בקונטיינר, המקום מוכר לו, אך קשה לו להסביר, זה ליד המכבסה, הכוונה למוסך רחיצת מכוניות שממוקם ביציאה מטירה ונוסעים לכיון טייבה, בירידה פונים ימינה בשביל כורכר, והוא לא יודע בדיוק היכן זה נמצא. אבו סאלח מוכר לו בפני
ם, והוא קונה אצלו הרבה.
ברכב לא היו בקבוקי בירה, כי הוא זרק אותם לאחר ששתה אותם, הוא קנה 4 בקבוקים וכוסית קוניאק מסוג סטוק, שתה אותם במקום, תמורת זה הוא שילם 35 ₪, ובאותו הזמן הוא היה לבדו.

ח. בהמשך, ביום 17.4.01 שעה 17:53 נחקר רמזי חאג' יחיא (ע"ת/10) בעת היותו במעצר (ע"ת/9 - עמ' 24 ש' 6-4) - באזהרה (ת/20) על ידי ע"ת/11 אבי מונקר, והודעתו הוגשה במסגרת סעיף 10 א' לפקודת הראיות, ולפיה הוא הבין במה הוא חשוד, אך טען שהוא לא עשה את המיוחס לו. בשבוע שקדם למתן הודעתו הוא היה חולה, וחברו מטירה - הנאשם, בא אליו ובקש את רכבו, מדגם הסופר לנסר.
הוא לא זכר בדיוק מתי נתן לנאשם את רכבו. הוא זכר שביום חמישי 12.4.01 בצהרים, התקשר אליו הנאשם למס' הטל' הנייד הישן שלו 261741-054, ושאל אותו אם הוא יכול לקחת את רכב המיצובישי סופר לנסר מ.ר. 6668012, הוא אמר לנאשם שהרכב נמצא בחניית הבית של הוריו, ושהמפתחות נמצאים בתוך הרכב.
כאשר הגיע הביתה, אימו סובחיה אמרה לו שהנאשם היה שם ואמר לה שביקש ממנו רשות לקחת את רכבו, והיא אמרה שאם אישר, אין בעיה שהנאשם ייקח את הרכב. באותו יום הוא לא ראה את הנאשם בכלל.
ביום שבת או ראשון הגיע הנאשם יחד עם חבר שלו, אותו לא הכיר, כי זאת הפעם הראשונה שהוא ראה אותו, החבר חיכה בחוץ ברכב מסוג סובארו, צבע לבן, של שנות ה - 80.
הנאשם הפתיע אותו, וקרא לו מבחוץ כדי לשוחח עימו. הנאשם סיפר לו שהמשטרה רדפה אחריו בטירה, ואז הוא פתח את דלת הרכב וברח כדי שהמשטרה לא תתפוס אותו.
הנאשם לא סיפר מה הוא עשה עם הרכב, אך הוא ציין שהוא היה עם חבר שלו, שהגיע איתו באותו יום והמתין בסובארו הלבנה. הוא אמר לנאשם שיילך למשטרה ויעיד על מה שארע. הנאשם הלך וחזר אליו, באותו לילה או למחרת, הוא לא זכר בדיוק מתי, וסיפר לו שהוא היה במשטרה ומסר עדות בנוגע לנסיבות שבעקבותם הוא ברח מהרכב.
ביום מתן הודעתו, הגיעו לביתו מהמשטרה, אך הוא לא היה, כי היה בביהמ"ש בקשר לתיק של גניבת רכב. השוטרים השאירו אצל אביו פתק, וכשחזר לביתו, אביו אמר לו שרוצים אותו במשטרה, ואז הוא הגיע למשטרה.
ביום שישי ה-13.4.01 הוא היה כל הזמן בביתו עד השעה 20:00 בערך, לאחר מכן הגיעו אליו חברים, שהוא לא זוכר מי הם היו, והם הלכו לסרט חדש של ואן דאם בקניון בנתניה. כאשר הוא קם משינה לא היה אף אחד בבית, הוא התקלח והתגלח עד שהוריו חזרו, אך הוא לא זוכר בדיוק מתי הם חזרו.
את רכב המיצובישי שלו מספר 6668902 הוא לא היה מעונין למכור, הרכב הזה הוא רק שלו ולא של אחיו סרסור, ואם משהו רצה את הרכב - הוא מבקש ממנו ולא מסרסור.
הוא לא רצה להשיב לשאלה מי זה סרסור, הוא לא היה מעונין לדבר עם החוקר, ולא להשיב לשאלות נוספות. הוא ידע שהמנעות מלהשיב לשאלות עלולה לחזק את הראיות נגדו. הוא אמר לחוקר שיכתוב מה שהוא רוצה.
ביום חמישי ה- 12.4.01 הוא סיים לעבוד בשמונה בערב, בסיום העבודה הוא הלך לביתו לנוח, ונשאר שם כל היום. הוא הגיע לביתו בסביבות השעה 22:00 בעזרת ההסעה שהביאה אותו לטייבה, ומאותה השעה הוא לא יצא מהבית באותו היום.
ביום חמישי 12.4.01 היו איתו בבית אביו ואימו שגם יכולים לאשר את עובדה זאת. הוא לא היה מעורב בפריצה לרכב ביום חמישי ה 12.4.01 ברח' המלכים ברעננה, הוא גם לא היה מעורב בפריצה לרכב ברח' הגליל ברעננה בין התאריכים 12.4.01-13.4.01. הוא מתאר
את אחיו הקטן עבדלקאדר שהוא בן 20, רזה וגבוה יותר ממנו בכ - 11 ס"מ, שערו בלונדיני ולא שחור, והוא הבלונדיני היחיד במשפחה.
הוא אף פעם לא נהג ברכב המציבושי שלו מאחר שאין לו רשיון נהיגה, והוא ישב ליד ההגה, אך בכל מקרה לא יכול להיות שיש שם את טביעות האצבע שלו, כי שבוע הוא לא היה ברכבו, מיום שלישי שעבר.
הוא מכיר את הנאשם, הם חברים, הנאשם התקשר אליו ביום חמישי ה 12.4.01 בסביבות הצהריים לטל' הנייד הישן שלו, אך הוא לא יודע מהיכן הוא התקשר.
את הטלפון הנייד מס' 261741-054 הוא מכר כ- 4 ימים לפני חקירתו הנוכחית במשטרה כאשר הוא ישב בבית קפה בטירה, וניגש אליו אדם שהוא לא מכיר ושאל אם הוא מוכר את הטל' הנייד, הוא השיב שכן ובתמורה הוא קיבל 350 ₪.
הוא לא אמר לסרסור או לאדם אחר שהוא מעונין למכור את הרכב המציבושי ,כי הוא לא היה מעונין למכור.
הוא אמר שהוא לא מעונין לענות על השאלות של השוטר ואמר שהוא שותק.
הוא גם שתק כאשר שאל אותו החוקר אם הוא ידע שמישהו רוצה לבצע עבירה עם רכבו- ולא הגיב לשאלה.
הוא לא יצא מביתו ביום חמישי 12.4.01 לאחר שהגיע מעבודתו ב 22:00.
כל יום הוא עובד במשמרת בוקר וערב מ 06:30 עד 14:00, עושה הפסקה, ואז עובד שוב מ- 16:00 עד 20:00.
הוא הדפיס כרטיס במקום עבודתו וניתן גם לבדוק זאת, הוא עובד ב- "טובים חיים" בבני ברק, בבית זקנים. באותו יום חמישי, זה היה היום האחרון שלו בעבודה, והוא אמר להם שהוא לא רוצה לעבוד שם יותר.

ט. ביום 18.4.01 התקשר ע"ת/9 לנאשם לזמנו למתן עדות נוספת - והוא לא התייצב (ת/16), כך גם לזימון לעריכת עימות (ת/18), וכן ניסה ע"ת/9 לברר באמצעות מודיעין תחנת טייבה לגבי קיומו/זהותו של סרסור (ת/19).

י. ב-19.4.01, ולאחר נסיון לזמן את הנאשם למשטרה ב-19.4.01 (ת/14) שלא צלח, ועיכובו (ת/27), נערך עימות בין הנאשם וע"ת/10 (בהיותו במעצר) על ידי ע"ת/12 (ת/21), בו רמזי זיהה את הנאשם שישב מולו והוא הכיר אותו ואמר שהוא מטירה, הוא אמר שזה הבחור שבא אליו לביתו בטייבה וביקש ממנו את רכבו מסוג מיציבושי לנסר, והוא נתן לו אותו בסביבות השעה 15:00.
הנאשם זיהה את רמזי כבחור שכינויו "סרסור" וממנו הוא קיבל את הרכב המיציבושי ביום חמישי בשעות הצהריים.
הנאשם אמר שביום שישי הוא הלך לרמזי ואמר לו שהרכב שהוא רצה לקנות ממנו נגנב.
רמזי אמר שהוא מכיר את הנאשם כחודש ימים.
הנאשם אמר שהוא לא יודע כמה זמן הוא מכיר את רמזי, שהוא לא סיפר לרמזי שהמשטרה רדפה אחריו, אלא שהרכב נגנב ממנו.
רמזי אמר שהנאשם סיפר לו שהמשטרה רדפה אחריו ושהוא ברח מהרכב, ומוסיף שלאחר שהנאשם סיפר לו מה ארע, הוא אמר לו שייגש למשטרה, ושיגיד להם מה קרה.
הנאשם מאשר שרמזי ביקש ממנו לגשת למשטרה, אך הוא אמר שהוא סיפר לרמזי שהרכב נגנב ממנו, ואז הוא אמר לו לגשת למשטרת טייבה.
הנאשם אמר שביקש מרמזי את הרכב, ורמזי נתן לו אותו.
רמזי ציין שוב שהנאשם אמר לו שנערך מרדף אחריו עד טירה, אז הוא עזב את הרכב וברח מהשוטרים, וביקש ממנו לגשת למשטרה.

יא. לאחר ביצוע העימות (ת/21) גבה ע"ת/9 את הודעת הנאשם ביום 19.4.01 שעה 10:25 (ת/3), לפיה הבין על מה הוא נחקר, הוא לא פרץ לאף רכב, לא הונדה ולא רכב אחר, בהתאם למה שמסר בחקירתו הקודמת (ת/2 - נ.ב.).
רכב המיצובישי שהנאשם לקח מסרסור נגנב לו וזאת, לדבריו, האמת.
מאשר שהאדם שהתעמת איתו מס' דקות לפני מתן הודעתו, הוא סרסור.
הוא לא ידע שסרסור ורמזי חאג' יחיא זה אותו אדם, הוא ידע מלכתחילה שסרסור זה הכינוי שלו, אך לא ידע לפני כן שקוראים לו רמזי חאג' יחיא.
הוא לא התקשר לרמזי לנייד כדי לבקש את הרכב, אלא הוא הלך לטייבה ונפגש עם רמזי - סרסור, ליד סופר מרקט ושם הוא לקח את הרכב.
הוא לא היה אצל רמזי -סרסור בבית, והוא לא דיבר עם אמא של רמזי.
בחקירתו הראשונה הוא אמר שרמזי אולי הוא אח של סרסור - אך הוא לא יודע בדיוק.
הוא מאשר שהאדם שאיתו התעמת, לפני הודעתו זו, הוא סרסור.
הוא הביא מביתו 1,000 ₪ כדי לתת לסרסור, במשטרה הוא פגש את סרסור - רמזי שאמר לנאשם שייתן לו כסף נוכח העובדה שהרכב שלקח ממנו הוא לא במצב של נסיעה.
הוא שילם לסרסור 1,000 ₪ מאחר שסרסור טען שהוא שילם לגרר סכום זהה, הרכב נגנב ממנו, אך עבור שירותי הגרר הוא היה צריך לשלם.
הוא שולל שוב את דבריו של סרסור, שאמר שהגיע אליו ב-13.4.01, יום שישי, וסיפר לו שהיה מרדף אחרי הרכב, והוא ברח מהשוטרים.
הוא חוזר וטוען שלא אמר לסרסור דבר כזה, הוא לא ידע אם סרסור משקר.
הוא לא יודע היכן ביתו של רמזי - סרסור, הוא לא היה בתוך ביתו, הם נפגשו ליד הסופר.
הוא לא התקשר לרמזי - סרסור ביום חמישי 12.4.01, אך הוא מכיר את מספר הפלאפון שלו : 454644-050, את המספר הוא ביקש וקיבל מבחור בטייבה, שהגיע מטירה, עם רכב ב.מ.וו, בצבע לבן.

יב. בעדותו ציין ע"ת/10 רמזי חאג' יחיא, כי אינו מכיר את הנאשם אישית, ואינו יודע מה שמו (עמ' 24 ש' 14), כי הנאשם לא לקח ממנו את רכב המיצובישי - אלא ממישהו ששכר ממנו את הרכב הנ"ל, והוא לא יודע את שמו.
הוא מאשר כי הנאשם הגיע אליו ואמר לו שהמשטרה רדפה אחריו וכי הוא עזב את הרכב בטירה (עמ' 24 ש' 24-23), וגם כי הנאשם אמר לו שהרכב נגנב מליד ביתו (ש' 28-27).
אחרי שבא אליו, שוחח עימו הנאשם בטלפון ואמר לו שהרכב נגנב (עמ' 25 ש' 2-1). העד אישר כי הנאשם דיבר איתו קודם הדיון - "ולא חשוב מה הוא אמר לי" (עמ' 25).
הוא שיקר במשטרה (עמ' 26 ש' 5).
הוא לא חבר של הנאשם, אלא רק מכירו, ולא היו האחד בבית השני (עמ' 26 ש' 10-9). הוא נלחץ בחקירה כשמפילים עליו תיק כשהוא האחראי למישהו שנוהג ברכבו, ובאותה תקופה היה לו "על תנאי" על גניבות ופריצות.
עצרו אותו על מה שלא עשה - והוא כעס.
הנאשם אמר בפני
ו דבר אחד, ובחקירה משהו אחר (עמ' 26 ש' 23).
כשבא אליו האדם שאצלו היה הרכב - אמר לו שילך למסור הודעה במשטרה.
הוא אמר לנאשם לספר מה שקרה לו, ושנגנב לו הרכב, ומה שקרה לו (ש ' 24).
הוא מכר את הרכב כבר לפני שהנאשם לקח את הרכב, שלא היה אצלו, ויש לו הסכם על כך בבית.
מאשר שהנאשם נתן לו 1,000 ₪ על הגרר - והוא נתנם לאדם ששכר את הרכב.
האדם ששכר את הרכב אמר לו שהרכב נגנב מהנאשם - הוא שאל את הנאשם מה עשה ברכב - הנאשם אמר לו שהרכב נגנב ליד ביתו - והוא אמר לו שזה לא עניינו - ושיילך למשטרה.
אנשים ששוכרים רכבים הם אנשים מסוכנים, והוא טעה בקשר איתם.
הנאשם אמר לו שהיה במרדף, שברח והשאיר את הרכב בטירה. הנאשם התקשר לשוכר הרכב, אמר לו שהיה מרדף עם המשטרה, וזרקו בטירה (עמ' 27 ש' 28-27).
הוא מפחד כי הרכב על שמו.
הוא כעס על הנאשם, כי לא אמר לו שהיה מרדף אחריו, אלא רק אחרי ששוכר הרכב שלח אותו, הנאשם אמר לו שרדפה אחריו משטרה, כי עזב את הרכב, והוא אמר לו ללכת למשטרה (עמ' 28 ש' 8-4).
הנאשם לא לקח ממנו את הרכב, ובא אליו כי היה בעל הרכב (עמ' 28 ש' 15-14).
בחקירתו הנגדית, מסר העד כי הנאשם לא פנה אליו אחרי המקרה, ולפני הדיון שאל אותו למה הגיע לבית המשפט, וכי אם לא היה מגיע, התיק היה נגמר (עמ' 29 ש' 13-11).
הוא לא מוכן לומר למי מכר את הרכב מחשש לחייו (עמ' 30 ש' 4-2), אלא כי הוא בן למשפחת מסארווה. הוא מכר את הרכב לסרסור - עם המפתחות.
הוא אומר את האמת בבית המשפט - זה שחקר אותו בלבל אותו, אמר לו שחברו אמר שהוא נתן לו את הרכב, והיו צעקות (עמ' 30 ש' 17-16).
הנאשם לא בא אליו בחצות, אלא התקשר אליו מישהו ואמר לו שהיה אחרי הנאשם מרדף, ואחרי זה בא אליו הנאשם ואמר לו שהיה אחריו מרדף, ואמר שלא עשה כלום, למרות שרצה שיתדרך אותו כדי שידע מה לדבר (עמ' 30 ש' 23 - עד עמ' 31 ש' 4).
סרסור בא אליו עם הנאשם ואמר שהיה אחריו מרדף (עמ' 31 ש' 12-11). בהתחלה עם סרסור, אמר שהיה אחריו מרדף, ובעימות - שגנבו לו את הרכב (ש' 15-14).
העד רצה "לצאת מהתיק", כי היה לו תנאי, היה מוכן לחתום על כל דבר, שמע כי הנאשם אמר עליו דברים - ולכן מסר את דבריו במשטרה, אמרו לו שאם יגיד בעימות "כך וכך" - ישתחרר הביתה (עמ' 32 ש' 6-4), אך הנאשם בא עם סרסור ומסר גרסה אחת, ובעימות מסר גרסה אחרת (ש' 6).
הוא לא הרגיש שהנאשם פוחד מסרסור (ש' 7).
הוא כעס על הנאשם כי הפליל אותו, ולולא כן - לא היה מעיד בכלל. הנאשם אמר לו שהרכב נגנב רק בעימות (ש' 26), ואם היה בא אליו אחרי שהיה עם סרסור והיה אומר לו שהאמת היא שגנבו לו את הרכב - יכל "לתת עדות נורמאלית במשטרה ולא היינו צריכים לגלגל שני שקרים ככה סתם" (ש' 25-23).
הוא לא מכיר את הנאשם חודש, הוא לא אמר לו שהוא רוצה לקנות ממנו רכב, והנאשם לא בא אליו לבד הביתה.
סרסור והנאשם באו אליו כי הרכב היה על שמו, וידעו שילך למשטרה - ולא מכירים את הנאשם אלא אותו (עמ' 33 ש' 12-11).

יג. ע"ת/11 אבי מונקר העיד על נסיבות גביית הודעתו של ע"ת/10 על ידו (ת/20) - כשהוא לא היה לחוץ ומבוהל, ותשובותיו היו ארוכות ומפורטות, הוא לא צועק בחקירותיו, לא אמר לנחקר מה להגיד, והקריא לו את הודעתו. החקירה היתה לא בלחץ, שוטפת ולא קצרה (עמ' 36 ש' 17-11). הנחקר לא חתם אחרי ההזהרה, מפאת המחשבה כי בכך הוא מודה בכתוב בה (עמ' 37 ש' 8).
הוא לא עשה דבר להלחיצו או לבלבלו או לומר לו להגיד שהוא נתן את הרכב לנאשם.
לא רשום בחקירה גם כי אמר לנחקר שסרסור העיד כי מסר לו את הרכב (ש' 24-23), וכן לא התנה שחרור ממעצר באמירת דברים בחקירה, והוא לא עושה זאת (עמ' 37 ש' 29-27).

יד. ע"ת/12 עבד קשקוש - גבה את הודעת הנאשם (ת/2), כשבתחילה סרב לחתום - ואחר כך הסכים. ערך את העימות (ת/21) כשע"ת/10 לא היה עצור (ת/26), והנאשם היה מעוכב (ת/27).
ע"ת/10 מסר את דבריו בת/21 מרצונו הטוב והחופשי, לא הופעל עליו לחץ, והוא היה כבר משוחרר. הוא הבין מה נכתב בעימות, והדברים נכתבו על פי דבריו.
לא היתה לו תחושה שמישהו מהמעומתים פוחד.
אין לו כל סכסוך עם ע"ת/10, והוא לא מכירו.

5. ראיות ההגנה
הנאשם העיד כי הלך לאדם ששמו סרסור על מנת לקנות רכב - והוא נתן לו את רכב המיצובישי לבדיקה.
את סרסור הכיר באמצעות חבר (אחמד מסארווה) בחנות סנוקר - והם הלכו לסרסור, הוא לקח את הרכב בשעה 16:00, הלך ושתה בירה ונסע לביתו. הוא השאיר את הרכב ובו תעודת זהות, רישיון ומפתחות - נכנס לשירותים ל-5 דקות וכששב - הרכב נגנב.
הוא חשב שאחד מחבריו לקח אותו או סרסור, הוא חיפש עד 01:00, ולמשטרה לא הלך, אלא רק לאחר שהלך למחרת לסרסור, ואמר לו שהרכב נגנב. סרסור אמר לו שהוא יודע שהיה אחריו מרדף וגנבו את הרכב. הוא לא אמר לסרסור שהיה אחריו מרדף.
בעימות אמר שע"ת/10 הוא סרסור - אך לא ממנו לקח את הרכב.
זה לא נכון שהכינוי של ע"ת/10 הוא סרסור, למרות שאמר זאת במשטרה.
זה לא נכון שהלך בחצות לע"ת/10 ואמר לו שהיה אחריו מרדף.
הוא פוחד מסרסור, וכך ע"ת/10 שאמר לו זאת.
אם ע"ת/10 אמר שלקח את הרכב ממנו - אולי הוא חבר של סרסור והם עובדים יחד, וע"ת/10 היה אצל סרסור כשלקח ממנו את הרכב.
אחרי התאונה - הוא שילם לע"ת/10 כסף, כי חשב שהוא סרסור. הוא לא אמר לע"ת/10 שחבל שהגיע להעיד.
הוא פחד ללכת לטייבה ביום הגניבה, ולא הודיע לבעל הרכב על הגניבה אלא למחרת - כי חשש שלא ישתכנע ושיבקש ממנו לשלם על הרכב.
הוא לא התקשר לחבריו ולבדוק בקשר לרכב, אלא שאל אחד בקרבת המסעדה. הוא שאל וחיפש שעתיים בשכונה, ובמסעדה.
הוא לא זוכר אם היה לו את הטלפון של סרסור, והוא הלך אליו לבד - למרות שפחד. הוא לא סיפר לדודו, לא רצה לספר להם, ולא רצה שיעשו לו בעיות.
הוא ישב בבית וחשב ורצה להגיד לסרסור שגנבו לו את הרכב (עמ' 50 ש' 6).
הוא לא יודע היכן סרסור גר למרות שציין בת/1 כי היה אצלו, ואם ע"ת/10 אמר בחקירתו כי לא רצה למכור את הרכב - זה היה סרסור (עמ' 50 ש' 22).
יכול להיות שע"ת/10 הוא אחיו של סרסור, או בן דודו.

6. דיון ומסקנות
א. לאחר ששקלתי ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני
, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה בנטל הוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום - וזאת מעבר לכל ספק סביר.

ב. אין מחלוקת בין הצדדים ועל פי ראיות התביעה (סעיף 4 א'-ג' להכרעת הדין) כי הרכבים א' ו-ב' כמפורט בכתב האישום - נפרצו, וכי נגנבו מרכב א' חפציה של ע"ת/3 (סעיף א2 לאישום 1), וחפצים אלה נמצאו בחלקם ברכב המיצובישי (מ.ר. 6668902) שנתפס לאחר מרדף אחריו, כי יושביו ברחו מהשוטרים שדלקו אחריהם, ונתפסו בו כלי פריצה - כמפורט באישום 2 סעיף 4-2.
אין גם מחלוקת בדבר היות רכב המיצובישי בבעלותו של ע"ת/10, וכי ביום 12.4.01 בשעה 15:00 לערך - קיבלו הנאשם לחזקתו.
עוד הוכח כי הנאשם הגיש תלונה על גניבת רכב המיצובישי ממנו ב-12.4.01 שעה
22:00 ביום 13.4.01 (ת/1).

ג. גדר המחלוקת בין הצדדים הינה אם רכב המיצובישי נגנב מהנאשם, כמצויין על ידו בהודעתו (ת/1) - ובהמשך אף בהודעותיו ת/2, ת/3, בעימות
שנערך עם ע"ת/10 (ת/21), ובעדותו - או שמא, היה הוא זה שהחזיק ברכב המיצובישי ממועד קבלתו ביום 12.4.01 שעה 15:00 לערך - ועד נטישתו בטירה, בעקבות מרדף המשטרה אחריו כמפורט על ידי ע"ת/7 וע"ת/8, ועל כן, היה הוא זה, מתוקף החזקה התכופה, שהתפרץ לרכבים א' (שחפצים שנגנבו ממנו נמצאו ברכב המיצובישי) ו-ב', וביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ד. התביעה התבססה בראיותיה על גרסתו של בעליו הרשום על רכב המיצובישי (נ/1) - הוא ע"ת/10, רמזי חאג' יחיא.
גרסתו הראשונית, בהודעתו תחת הזהרה, ת/20, לאחר שנעצר - היתה כי הנאשם שהינו חברו, התקשר אליו לפלאפון ב-12.4.01 וביקש ממנו את רכב המיצובישי. הוא הסכים, והנאשם הגיע בהעדרו - ולקחו, כשהמפתחות בתוכו. הוא לא היה מעוניין למכור את הרכב.
אחר כך, הגיע אליו הנאשם ואמר לו שהיה אחריו מרדף משטרתי בטירה כשהיה עם חבר - והם ברחו, הוא אמר לו שימסור הודעה במשטרה, ויום אחרי כן הנאשם אמר לו שכך עשה.
גם בעימות שנערך בין הנאשם וע"ת/10 (ת/21) חזר ע"ת/10 על גרסתו הראשונית, כי הנאשם הגיע לביתו - אך ציין כי הוא נתן לו את רכב המיצובישי, לבקשתו, ביום 12.4.01 שעה 15:00.
לאחר מכן, באותו יום, חזר אליו הנאשם בלילה, אמר לו שהיה אחריו מרדף משטרתי, כי עזב את הרכב וברח מהמקום, וכי הוא אמר לו ללכת למשטרה, ולספר מה קרה.
ע"ת/10 הכחיש את גרסת הנאשם כי אמר לו שרכב המיצובישי נגנב ממנו.

עם זאת, ובעדותו בבית המשפט שינה ע"ת/10 גרסתו, וטען כי הנאשם אינו חבר שלו, וכי לא היו אחד בביתו של השני (עמ' 26 ש' 10-9), כי הוא השכיר/מכר לאדם שלישי את רכב המיצובישי (סרסור), וממנו לקח הנאשם את הרכב.
עוד טען, כי הנאשם התקשר אליו ואמר לו שהרכב נגנב ממנו ליד הבית (עמ' 24 ש' 28-27, עמ' 25 ש' 2-1, עמ' 26 ש' 27, עמ' 27 ש' 18-16).

לאחר שבחנתי את עדותו של ע"ת/10, מול אמרותיו במשטרה, במארג כלל העדויות, לרבות אותות האמת שניכרו בעדותו של ע"ת/10 - הנני מעדיפה את גרסתו באמרותיו (ת/20, ת/21) על פני עדותו.
אין ספק, כי ע"ת/10 ניסה אף בהודעתו ת/20, להרחיק עצמו ממתן פיסי של הרכב לנאשם (באופן שיהא בו לקשור אותו לביצוע העבירות, מתוקף היותו בעל הרכב) - ועל כן, הסביר כי לא הוא נתנו לו - אלא באמצעות אימו.
לא הובאו בפני
ראיות בדבר מעורבותה של אמו של ע"ת/10 במתן רכב המיצובישי - ולמרות זאת, בעדותו שב וציין את עיקר גרסתו - כי הנאשם בא אליו, אמר לו שהמשטרה רדפה אחריו, וכי עזב את הרכב בטירה (עמ' 24 ש' 24-23).
גם כשמערב הוא בעדותו אדם מסתורי, לו השכיר/מכר את רכב המיצובישי, ושסרב למסור את שמו (עמ' 24 ש' 17-16, עמ' 26 ש' 1, עמ' 27 ש' 23), שב ע"ת/10 ומציין כי הנאשם אמר לו שהיה במרדף, שברח והשאיר את הרכב (עמ' 27 ש' 29-25, עמ' 31 ש' 12-11, ש' 18), וכי רק בעימות אמר לו הנאשם שהרכב נגנב (עמ' 32 ש' 26).
העד אף מציין במפורש, כי לו היה אומר לו הנאשם שהאמת היא שגנבו את הרכב - יכל לתת "עדות נורמאלית" במשטרה ולא שקרים (עמ' 32 ש' 25-23).

אין להתעלם מהעובדה שעד זה מעיד על עצמו כי הוא בעל עבר פלילי (עמ' 26 ש' 20, 17, עמ' 32 ש' 3-2) - וכי מסר הודעתו בהיותו במעצר, אך גרסתו המיידית, הראשונית, אותה מסר במשטרה היא המהימנה והאותנטית ותואמת אף באורח חלקי אך מהותי, את גרסתו המיידית של הנאשם עצמו (כפי שיפורט להלן).

עד זה מנסה להרחיק עצמו ממתן רכב המיצובישי לנאשם (ת/20), ובעדותו - ולצורך הרחקה נוספת זו, אף מזכיר לראשונה, באורח כבוש ובלתי מהימן את קיומו של שוכר/רוכש רכב המיצובישי ממנו (סרסור) כשלא הביא כל ראיה בדבר
קיומו של אדם זה, או הסכם (הנמצא לטענתו אצלו בבית), המעיד על מכירת הרכב ממנו קיבל הנאשם את הרכב, ואף כי הגיע אליו עם הנאשם לביתו ב- 12.4.01 בשעות הלילה.
אומנם מתחמק ע"ת/10 מלהשיב לשאלות חוקרו (בת/20 ש' 57-51) בנוגע לאדם בשם "סרסור" - אך בהודעה זו הוא נשאל לגבי אחיו - סרסור, והגיוני הוא כי לא יסכים לערבו בחשדות המופנים כלפיו.

אין בגרסתו הכבושה של ע"ת/10 בנוגע לאדם האחר (סרסור) כנ"ל - כדי לפגום בעצם מהימנות אימרתו המיידית של הנאשם בפני
ו, כי היה אחריו מרדף באותו יום, באופן התואם את ביצוע העבירות כמפורט בכתב האישום.
גם בעימות (ת/21) לא מציין ע"ת/10 את קיומו של אדם שלישי, אף כשמוטח בפני
ו דבר גרסתו של הנאשם כי זה אמר לו כשהגיע אליו שגנבו ממנו את הרכב.
דבר כיבוש גרסתו של ע"ת/10 כנ"ל, מפחית ממהימנותה באופן חלקי, כשבבחינת "פלגינן דיבורא" - מהימנה עלי גרסתו על אימרת הנאשם בפני
ו (המחוזקת אף בגרסת הנאשם, שקריו, ואי שיתוף הפעולה בהליכי החקירה על ידו).
ע"ת/10 ציין בעדותו כי כעס על הנאשם שהפלילו (עמ' 32 ש' 10), כי אמרו לו השוטרים שילך הביתה לאחר שיגיד בעימות את דבריו שבהודעתו (ש' 5, 18), כי רצה לצאת מהתיק כי היה "על תנאי", ומחשש למאסר (ש' 2) - וכן כי בלבלו אותו בחקירתו, וצעקו עליו (עמ' 30 ש' 17-16) וכי הוא לא מציין את שם שוכר/רוכש רכב המיצובישי כי "הם מסוכנים" (עמ' 27 ש' 24) - אך ע"ת/11 העיד על נסיבות מסירת הודעתו של ע"ת/10 באורח מהימן, השולל טענותיו (וכן לא צוינה כל טענה דומה בפני
מח"ש, או קודם לכן), וע"ת/12 העיד כי העימות נערך לאחר שחרוררו של ע"ת/10 ממעצר.
כעסו של העד על הנאשם ברור והגיוני - על כי עירבו בלא לו - אך גם לאחר ששוחרר ממעצרו, שב ע"ת/10 על גרסתו כי הנאשם אמר לו שהיה מרדף אחריו (ת/21), כשהנאשם עצמו מוסר גרסאות משתנות, תמוהות וכבושות אודות אירועי יום 12.4.01 ו-13.4.01 - באופן המפחית ומאיין את מהימנותו.

ע"ת/10 ציין בעדותו כי אינו רוצה לומר מה אמרו לו הנאשם קודם הדיון (עמ' 25) - ועובדה זו משתלבת עם הרושם שהותיר ע"ת/10 בדבר חשש ופחד מלומר את גרסתו במלוא פה בפני
הנאשם, פן יבולע לו.

ה. חיזוק להודעתו של ע"ת/10 (שהתקבלה באמצעות סעיף 10 א' לפק' הראיות) נמצא בעדותו, כששב ומציין את אמרותיו של הנאשם בפני
ו (כי היה מרדף אחריו) ובגרסתו של הנאשם עצמו.
בהודעתו ת/1, פותח ומפרט הנאשם כי לקח את רכב המיצובישי מבחור בשם רמזי חאג' יחיא (ש' 5-4), ולפני שהגיע למשטרה, הלך לרמזי ואמר לו שהרכב נגנב ממנו (ש' 14-13).

משלב זה, ובאורח תמוה - משנה הנאשם את גרסתו וציין כי אדם בשם סרסור הוא זה שנתן לו את רכב המיצובישי, וכי למחרת הגניבה אמר לו שהרכב נגנב ממנו ביום 12.4.01 שעה 22:00 (כגרסתו).
הנאשם הוסיף כי הלך לסרסור מס' פעמים (ת/1 ש' 22-17, ת/2 ש' 18, 13, 60-59) ואף יצר דיכוטומיה ברורה בין סרסור, לרמזי חאג' יחיא בהיותם שני אנשים נפרדים (ת/1 ש' 22, 16 עמ' 2 ש' 3, עמ' 3 ש' 27, ת/2 ש' 11-10, 35-34), ואך לאחר העימות (ת/21) עם רמזי חאג' יחיא (ע"ת/10) - מציין כי ע"ת/10 = סרסור (ת/3 ש' 20-18).

בעדותו חזר בו הנאשם מהמפורט בעימות ובת/3 כנ"ל, וציין כי ע"ת/10 אינו סרסור, אלא אדם אחר, ומסרסור לקח את הרכב.

הלוליינות של הנאשם מותירה את גרסתו בלתי מהימנה בעליל - כשהוא אף משקר בת/3 ובעדותו בדבר ידיעתו את מקום מגוריו של סרסור, וכי ציין שם נפגשו ליד הסופר, ואינו יודע היכן הוא גר (ת/3 ש' 24, עמ' 50 ש' 21-19).
גרסתו זו אינה עולה בקנה אחד עם תיאוריו בהודעותיו ת/1 ות/2 כי הלך מס' פעמים לאדם ממנו לקח את הרכב, כנ"ל, ועל כן ברי, כי ידע את כתובתו.
כשטבעת העדויות מתהדקת סביב צווארו, מפנה הנאשם בהודעתו (ת/3) שנגבתה, לאחר שבעימות (ת/21) הטיח בו ע"ת/10 את אמרותיו המפלילות בפני
ו, לע"ת/10, שהינו סרסור, ושאינו יודע את כתובתו - באופן הסותר את גרסתו הקודמת.
על מנת לישב סתירה זו - שב בעדותו - ומציין כי ע"ת/10 אינו סרסור - כשגרסאותיו בלתי מהימנות באשר נפגש הוא עם נותן הרכב מס' פעמים, והגיוני הוא כי יזכור את חזותו וידע את פרטיו.

בעדותו, ברורים שקריו של הנאשם כשציין שהתקשר לרמזי לפני שהלך לסרסור - אך כיצד ידע פרטיו, ולמה היו רבלנטיים, אם לקח הרכב מסרסור? (עמ' 48 ש' 7).

הנאשם גם לא ידע להסביר באורח המניח את הדעת, את דבר השיהוי בהגשת התלונה למשטרה בדבר גניבת הרכב ממנו.
בת/1 (עמ' 2 ש' 28-27) ציין כי אולי נלקח לסיבוב, חיכה וחיפש אותו - אך בעדותו בפליטת פה, ציין כי ישב בביתו, וחשב ורצה להגיד לסרסור שגנבו לו את הרכב (עמ' 50 ש' 6) - ותיאור זה מסגיר את תיכנונו של הנאשם להמציא את סיפור גניבת הרכב, שלא היתה.
עוד יצויין, כי הנאשם ניגש לנותן הרכב למחרת היום, וחיפש אחרי הרכב שעתיים, אך פחד ללכת לסרסור לטייבה (עמ' 49 ש' 22) פן לא ישתכנע.
עם זאת, הוא הלך לטענתו לבד לסרסור (עמ' 50 ש' 8), לא סיפר לדודו, לא התקשר לחבריו - והתנהלותו זו מפלילה, ומצטרפת לעדותו כי חשב לספר שהרכב נגנב - כהמצאה, ותו לא.

הנאשם גם לא ידע להסביר מדוע נתן לרמזי (ע"ת/10) את 1,000 הש"ח תמורת הגרר לרכב - בעוד שלגרסתו, סרסור נתן לו הרכב, ולו הוא שייך (עמ' 49 ש' 6).

הנאשם לא הביא בעדויותיו, עדים שיכלו לחזק גרסתו - כמו חברו אחמד מסארווה, שהיה איתו אצל סרסור, כשנתן לו את הרכב (עמ' 47 ש' 16-15, עמ' 48 ש' 5), או את סרסור עצמו, שיאשש גרסתו.

הנאשם אף הודה כי הוא יודע את מס' הפלאפון של ע"ת/10 (שמסר בהודעתו כי הנאשם התקשר אליו) - אך אם הרכב של סרסור, ואינו מכיר את ע"ת/10 - ומדוע היה צורך בכך?
הנאשם אף לא שיתף פעולה בהליכי החקירה (ת/16, ת/18), לא התייצב לדיון ביום 13.7.04 והוצא נגדו צו הבאה (והוא נעצר והובא לבית המשפט ביום 7.9.04) - וגם התנהלות זו מחזקת את ראיות התביעה.

מחדלי חקירה
ב"כ הנאשם הצביע על העדר עריכת מסדר זיהוי לע"ת/6 שהבחין במפורט באישום 2, כמו גם לרישום הלא ברור על ידי ע"ת/1 של האירוע בדבר פריצת רכב ב' - אך באלה אין כדי להפחית מראיות התביעה, וגרסת הנאשם נמצאת בלתי מהימנה בעליל.
העדר ט"א על החפצים שנגנבו מע"ת/3 גם הוא לא מפחית מראיות התביעה, במארג הראיות שהובא בפני
.
יצויין, כי בשל גרסתו של הנאשם בת/21 כי ע"ת/10 הוא סרסור - לא מיצתה המשטרה את חיפושיה אחר סרסור זה (אף בחקירת אחיו של ע"ת/10) - אך אין לנאשם להלין אלא על עצמו בעניין זה.

7. סופו של דבר, הנני קובעת כממצא שבעובדה, כי הנאשם נטל את רכב המיצובישי מע"ת/10 ביום 12.4.01 סמוך לשעה 15:00, כי רכב זה לא נגנב ממנו, והוא שביצע את העבירות המפורטות בכתב האישום (כשאישום 1 הוכח מתוקף החזקה התכופה בהחזקת הפריטים שנגנבו מע"ת/3).
כן, מסר הנאשם הודעה כי רכב המיצובישי נגנב ממנו (ת/1) - ביודעו כי היא כוזבת.

8. לפיכך, הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום י"ח ב אדר א, תשס"ה (27 בפברואר 2005) במעמד הצדדים.

נאוה בכור
, שופטת
עיקרי הכרעת הדין הובאו לידיעת הצדדים.

ב"כ הנאשם:
לאור עמדת התביעה למאסר בפועל, אבקש כי יתקבל תסקיר בעניינו של הנאשם, שבו תבחן אפשרות הארכת המע"ת.

ב"כ המאשימה:
אנו מתנגדים לקבלת תסקיר ואני מאשרת כי אנו נעתור למאסר בפועל.
בכל מקרה, נזדקק לשהות על מנת שיהיה בידנו פרוטוקול המע"ת מת.פ. 2563/01 (שלום - כ"ס).

החלטה

1. בשל עתירתה הצפויה של המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל יחד עם הפעלת מע"ת התלוי ועומד נגדו - נדחה הדיון לקבלת תסקיר שירות המבחן וזאת ליום 17.4.05 שעה 11:30.

2. מזכירות בית המשפט תשלח עותק הפרוטוקול לשירות המבחן, על מנת שיערוך תסקירו בנוגע לנאשם עד למועד הדיון הנדחה, ושירות המבחן יתייחס גם לשאלת הארכת המע"ת התלוי ועומד כנגד הנאשם.

3. פרטי הנאשם: טל' 050/6704627, או על ידי ב"כ, עו"ד אבו סייף
: 050/2023199.

4. הנאשם מוזהר בדבר חובת התייצבותו.

ניתנה היום י"ח ב אדר א, תשס"ה (27 בפברואר 2005) במעמד הצדדים.

נאוה בכור
, שופטת

002746/02פ 142 אתי ב.ש.








פ בית משפט שלום 2746/02 מדינת ישראל נ' קשוע בן זקי יוסף (פורסם ב-ֽ 27/02/2005)