פסקי דין על יצחק קורץ | פסקי דין על ליוור ישראל | פסקי דין על קבוצת תנובה | פסקי דין על פאר שירותי כח אדם ואח' |

54243-12/14 עא     24/06/2015




עא 54243-12/14 יצחק קורץ נ' ליוור ישראל בע"מ, קבוצת תנובה, פאר שירותי כח אדם בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 54243-12-14 קורץ ואח' נ' ליוור ישראל בע"מ ואח'

וערעור-שכנגד

24 יוני 2015






בפני

הרכב כב' השופטים:

י' גריל
, שופט בכיר (אב"ד)

ב' טאובר
, שופטת

ת' שרון-נתנאל
, שופטת

המערער:

המשיב בערעור שכנגד:

יצחק קורץ
,
ת.ז.
29734803
ע"י ב"כ עו"ד י. רובין



נגד

המשיבה
המערערת שכנגד:


המשיבות הפורמליות:
1. ליוור ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גב' פסלר מירום

2. קבוצת תנובה
ע"י ב"כ משרד עו"ד ע. שגיא ואח'
3. פאר שירותי כח אדם בע"מ
4. מגדל (המגן) חב' לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ג. גושן
, טנצר ושות'


פסק דין

א)
בפני
נו ערעור וערעור-שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט דאוד מאזן) מיום 9.11.14 בת.א. 5058/03 לפיו חויבה המשיבה לפצות את המערער בסכום של
285,425 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת שכר טרחת עו"ד והחזר הוצאות המשפט.

ב)
הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המערער, יליד 3.11.1972, עבד בשירותה של המשיבה (המערערת-שכנגד) מאז דצמבר 1997 ועד 13.1.99 באמצעות חברת כוח אדם (המשיבה הפורמלית מס' 2), והחל מתאריך 14.1.1999 הועסק כעובד שכיר אצל המשיבה ישירות.

ג)
המערער החל לעבוד בשירות המשיבה כמלקט סחורה ותפקידו כלל הכנת משטחי סחורה ללקוחותיה של המשיבה. על המערער היה להעביר סחורה למשטח המיועד ללקוח מסוים, עבודה הכוללת העמסת סחורה, ניודה, נשיאה, סידור והעברת סחורה במשקלים שונים ממקום למקום בתוך מחסן המפעל.

עסקינן, לפי קביעת בית משפט קמא, בעבודה פיזית הכוללת העברת משא ממקום למקום על ידי הרמה, החזקה, הורדה, דחיפה, משיכה, נשיאה והזזה של סחורה ממקום למקום. מדובר בפעולות חוזרות ונשנות מדי יום ביומו. המערער הרים במסגרת עבודתו משקלים אשר נעים בין 3.5 ק"ג ועד למשקל מירבי של 24 ק"ג.

ד)
בין הצדדים היתה מחלוקת בשאלה האם בשנה האחרונה לעבודתו הועסק המערער בתפקיד בודק שאמור לוודא כי הסחורה המוזמנת מונחת כולה, טרם משלוחה, במשטח המיועד ללקוח, ואין מחלוקת כי זו עבודה הכרוכה במאמץ פיזי נמוך ביחס לעבודת ליקוט הסחורה.

בית משפט קמא קיבל את גרסתה של המשיבה לפיה עבד המערער, בשנה האחרונה לעבודתו, בתפקיד בודק, אם כי לא מן הנמנע שגם בשנה זו חלק מן הזמן, ובעת הצורך, הוא גם עבד כמלקט סחורה. יחד עם זאת, ציין בית משפט קמא בעמ' 3 רישא לפסק דינו:

"בין כך ובין כך המשיך התובע בעבודה שכוללת הרמת משאות".

ה)
אין חולק שהמערער הכין במסגרת עבודתו, שנמשכה משעה 06:30 בבוקר עד 15:30, לרבות שעות נוספות, עד 40 משטחים. כל משטח כזה משקלו הגיע לכדי 500 ק"ג. העגלות שהיו בשימוש מלקטי הסחורה היו ידניות, ולאחר מכן חשמליות, במהלך שנות העבודה אצל המשיבה.

עגלות אלה נועדו להעברת המשטח ממקום למקום, החלפת העגלה הידנית לעגלה חשמלית הפחיתה את הצורך בסחיבת העגלה ממקום למקום, אך אין בכלי עזר זה, לפי קביעת בית משפט קמא, כדי להמעיט את ההרמה והנשיאה של הסחורה ממשטח הקיים במחסן למשטח המיועד להעמסת ההזמנה. אמנם העגלה החשמלית הפחיתה מימד אחד מתוך עבודת המערער, דהיינו, הנעה וסחיבת המשטח ממקום למקום, אך יתר עבודת המערער נותרה בעינה.

ו)
בית משפט קמא קבע, כי המשיבה נושאת באחריות לנכותו של המערער שכן הוכח כי המערער עסק דרך שגרה בהנעת מטענים שמשקלם מגיע לכדי 24 ק"ג, לפחות 8 שעות ביום, בהכינו

כ-40 משטחים בפעולה חוזרת ונשנית. הרמת הארגזים ונשיאתם נעשתה בחלק לא מבוטל של עבודת המערער ויצרה עומס בלתי סביר על גופו בכל עת שעסק בליקוט ידני של הסחורה בתוך המחסן, מבלי שהמערער הודרך בצורה נכונה כיצד להרים את הארגזים, ולמעשה כמעט ללא עזרה.

ז)
עוד קבע בית משפט קמא, שהמשיבה לא דאגה לפקח על עובדיה ולוודא כי ההנחיות, ככל שכן ניתנו, מבוצעות. בכך הפרה המשיבה את חובתה להקפיד על תנאי העבודה של עובדיה המועסקים בעבודה פיזית קשה כשתפקיד המעביד לגרום לכך שהעובדים ימלאו אחר ההוראות הנדרשות וישתמשו בעזרים השונים שהמעביד מעמיד לרשותם.
לרשות המערער לא הועמדה, לפי קביעת בית משפט קמא, כל עזרה והמערער נשא לבדו במעמסה, ואף לא נשקלה על ידי המשיבה העמדת עובד נוסף שיסייע למערער במשימתו.

ח)
לפיכך הגיע בית משפט קמא למסקנה כי:

"בהעדר הדרכה ואזהרה, בהעדר שיטת עבודה (החלפת תפקידים בין הבודק והמלקט במהלך היום) ובהעדר המצאת עזרים מכניים או העסקת עובד נוסף, כשל המעביד בחובתו, ועל כן אני סבור, כי הדבר באחריות הנתבעת"
(עמ' 11 לפסה"ד).

ט)
יחד עם זאת, סבר בית משפט קמא, שיש להטיל על המערער תרומת רשלנות בשיעור של 5% שכן לדעת בית משפט קמא ניתן היה לצפות גם מן המערער לנקוט צעדים כדי להרים את הקרטונים בצורה בטוחה יותר ולהיעזר בחבריו לעבודה להרמת המשא הכבד.

י)
בית משפט קמא מינה את המומחה הרפואי, האורתופד ד"ר מרדכי קליגמן, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט שקבע למערער 30% נכות בגין הגבלה ניכרת בתנועות עמוד השדרה המותני.

בית משפט קמא ציין, שקביעת המומחה הרפואי מבוססת, לא נסתרה ומשתלבת עם קביעת רופאי הוועדה לנכות כללית במוסד לביטוח לאומי.

מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, ד"ר ע. מחאג'נה, קבע כי לא נותרה למערער כל נכות בתחום הנוירולוגי.

מומחית רפואית מטעם בית המשפט בתחום הנפשי ד"ר א. שיינקמן קבעה למערער נכות בשיעור של 10%, מחצית כתוצאה ממצבו של המערער ומחלתו הגופנית, ומכאן שנכותו המשוקללת הכוללת של המערער היא בשיעור 33.5%.

י"א)
למומחה הרפואי בתחום האורתופדי, ד"ר מ. קליגמן, נשלחו שאלות הבהרה והוא ציין בתשובתו, שאם אופי העבודה אצל מעסיקתו הקודמת של המערער
(חברת תנובה – המשיבה הפורמלית מס' 1), דומה לזה שאצל המשיבה כי אז יש לחלק את שיעור הנכות באופן יחסי בין שני המעבידים לפי תקופת העבודה אצל כל אחד מהם.

י"ב)
את נכותו התפקודית של המערער העמיד בית משפט קמא על 40%.

בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי נכותו של המערער נובעת כתוצאה מתנאי עבודתו. ואולם מכיוון שהמערער ביצע גם בעברו עבודה פיזית כמלקט סחורה והרמת משאות במשקל הנע עד 20 ק"ג, כעולה מן האמור במכתבה של המשיבה הפורמלית מס' 1 (תנובה), מוצג נ/25, אין לייחס את נכותו של המערער אך ורק לעבודתו אצל המשיבה.

י"ג)
לא למותר לציין, שהמערער מצדו טען, שהוא לא עבד כל עבודה פיזית אצל מעבידתו הקודמת (תנובה) וכי תפקידו שם היה של בודק. ואולם, בית משפט קמא דחה טענתו זו של המערער וציין, כי נוכח הודאתה של המשיבה הפורמלית מס' 1 (תנובה), מחד גיסא, כפי שזו באה לידי ביטוי בראיות (ובפרט נ/25), ומאידך גיסא, רצונו של המערער להמעיט בתקופת עבודתו בתנובה לצורכי תביעתו, לא היה בית משפט קמא מוכן לקבל את גרסתו של המערער וקבע, כי התקיימו בחברת תנובה, לגבי המערער, אותן נסיבות עבודה כפי שהתקיימו אצל המשיבה. בית משפט קמא העיר:

"תנובה לא נתבעה ישירות על ידי התובע ולא ברור מדוע. אך בכל מקרה נוכח עמדתו כי לא עבד עבודה פיסית שם, בחר שלא לתקן את כתב התביעה"
(עמ' 13 של פסה"ד).

י"ד)
בית משפט קמא הגיע למסקנה לפיה תנאי העבודה של המערער אצל מעבידתו (המשיבה) ואצל המעבידה הקודמת (חברת תנובה) היו זהים.

מכיוון שהמומחה הרפואי ד"ר קליגמן קבע, כי יש לחלק את האחריות בין שני המעבידים לפי תקופת העבודה היחסית, קבע בית משפט קמא, כי המערערת גרמה ל-56% מן הנזק ואילו תנובה גרמה ל-44% מן הנזק.

ט"ו)
בבואו לדון בשאלת גובה הנזק פסק בית משפט קמא לזכות המערער פיצוי בסכום של 200,000 ₪ בגין נזק שאיננו ממוני, סך נוסף של 463,455 ₪ בגין הפסדי השתכרות לעבר, וסך של 563,040 ₪ בגין הגריעה בכושר ההשתכרות, וזאת בשים לב לכך שנותרו למערער 25 שנות עבודה עד גיל הפרישה, לרבות נכותו התפקודית שהיא בשיעור של 40%, ובסיס השכר שלו לעתיד (כ-7,000 ₪ לחודש).

על כך הוסיף בית משפט קמא הפסדי פנסיה בסכום של 90,000 ₪, עזרת צד ג' בסכום של 50,000 ₪, וכן הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה והוצאות כלליות לעבר ולעתיד בסכום של 15,000 ₪.

ט"ז)
סה"כ הפיצוי המגיע למערער לאחר ניכוי אשם תורם של 5% הינו: 1,340,920 ₪. מסכום זה יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 840,173 ₪.

יתרת הנזק מסתכמת איפוא ב-500,747 ₪. מתוך סכום זה פסק בית משפט קמא לחובת המשיבה את הסכום של 285,425 ₪ לפיצוי המערער, לפי חישוב של 57% מתוך סך יתרת הנזק.

י"ז)
על

פסק דין
זה מלינים בפני
נו הן המערער והן המשיבה.

המערער סבור, כי בית משפט קמא קיפח אותו בגובה הסכום שפסק לזכותו, ובין היתר בכך שקבע כי יש לשייך רק 56% מן הנזק לחובת המשיבה. לטענת המערער אין לקבל את הגרסה לפיה הועסק המערער גם בתנובה בעבודה המחייבת נשיאה והעמסה של משאות.

י"ח)
כמו כן נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא משזקף לחובת המערער תרומת רשלנות בשיעור של 5%, כשם ששגה בכך שלא מינה מומחה נוירולוגי אחר במקום ד"ר מחאג'נה, שנמצא, לגרסת המערער, בניגוד אינטרסים. עוד טען המערער, כי בית משפט קמא שגה בכך שלא חייב את המשיבה בפיצוי בגין 30% נכות בתחום הפסיכיאטריה, ובכך שלא העמיד את נכותו התפקודית של המערער על 75%.

י"ט)
המשיבה מלינה אף היא בערעור-שכנגד על החיוב שהוטל עליה כלפי המערער.
לטעמה של המשיבה, שגה בית משפט קמא משקבע שקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער אצלה לבין מצבו הרפואי הואיל והמשיבה סבורה, שאין כל תיעוד רפואי התומך בכך, ולא היתה כל הצדקה להטיל על המשיבה לשאת באחריות לנזקיו של המערער.

גם לא היתה לטענת המשיבה הצדקה להסתפק בתרומת רשלנות של המערער בשיעור של 5% אלא היה מקום להטיל עליו שיעור משמעותי גבוה בהרבה. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בהעמידו את נכותו התפקודית של המערער על 40%, שיעור העולה על נכותו הרפואית המשוקללת. כן סבורה המשיבה, כי שגה בית משפט קמא בהערכת כל אחד ואחד מרכיבי הנזק שנפסק לחובתה, כמו גם בכך שבית משפט קמא לא ניכה מן הפיצוי שפסק למערער את דמי האבטלה ששולמו לו.

כ)
באי כח שני הצדדים הגישו לעיוננו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים. בישיבה שהתקיימה בפני
נו ביום 23.6.15 שמענו את תמצית טענותיהם של שני הצדדים בעל-פה.

לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, להודעת הערעור, לערעור-שכנגד, לעיקרי הטיעון, לתיקי המוצגים, ולתמצית הטענות בעל-פה ששמענו, סבורים אנו שדין ערעורו של המערער להתקבל באופן חלקי בלבד, ואילו את הערעור שכנגד שהגישה המשיבה יש לדחות.

כ"א)
סבורים אנו, שבנסיבות העניין ניתן לקצר ולקבוע כי לא היה מקום להטיל על המערער לשאת בתרומת רשלנות כלשהי.

בית משפט קמא קבע, כי המשיבה לא קיימה את החובות המוטלות עליה כמעבידתו של המערער וכמי שחייבת לספק לו תנאי עבודה בטוחים, להדריכו כיאות, ולפקח על יישום הוראות הבטיחות. אין להקפיד יתר על המידה עם עובד המבקש למלא אחר חובותיו ואחר הוראות מעבידיו, וראו דברי כב' השופט (בדימוס) ח. אריאל בע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה פ"ד מב(1) עמ' 415, בעמ' 425, פסקה 15:

"עד שאנו באים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע ולכרסם כתוצאה מכך בפיצוי המגיע לו עקב הפגיעה שנפגע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד שלמענו עבד ובשירותו של זה נפגע – עלינו להביא בחשבון, שהעובד עלול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם אין לראות בכך בהכרח רשלנות תורמת..."

כ"ב)
בכל שאר הטענות שהועלו הן במסגרת הערעור והן במסגרת הערעור-שכנגד לא מצאנו ממש.

להנחת דעתו של המערער אנו רואים לנכון להדגיש כי שקלנו וחזרנו ושקלנו את טענתו לפיה לא היה בסיס לקביעתו של בית משפט קמא כי תנאי עבודתו של המערער בחברת תנובה היו דומים לאלה שאצל המשיבה, וזאת לאחר שבית משפט קמא לא היה מוכן לקבל את גרסתו של המערער לפיה לא עבד בתנובה בעבודה פיזית הדורשת הרמת משאות.

כ"ג)
מסקנתנו היא, שרשאי היה בית משפט קמא להסתמך על נ/25, שהוא מכתב מיום 8.6.09 מן המחלקה המשפטית של תנובה, לפיה בהתאם להגדרת תפקידו של המערער:

"מדובר בעובד מחסן אשר הועסק כמכין הזמנות למחלקים. מדובר בעבודה פיסית הדורשת הרמת משאות במשקלים שבין 12 ל-20 ק"ג".

כ"ד)
המערער חזר והלין בפני
נו על כך שבית משפט קמא לא רשאי היה לבסס את מסקנתו על סמך האמור בנ/25, שכן חברת תנובה "דיברה בשני קולות", דהיינו, במסגרת הגנתה להודעה לצד השלישי, כפרה בטענה לפיה נשא המערער בתקופת עבודתו אצלה משאות כבדים, וכך טענה היא גם במסגרת תחשיב הנזק שהגישה בפני
בית משפט קמא.

נ/25 הוגש כמוצג מטעמה של המשיבה, והכתוב בו נוגד את האינטרס של חברת תנובה שעמדתה במשפט היתה שהמערער לא נשא בתקופת עבודתו אצלה משאות כבדים. לכן, רשאי היה בית משפט קמא להסתמך על האמור במוצג נ/25, אשר מתאר ומגדיר את תפקידו של המערער כעובד מחסן בתקופת עבודתו בתנובה, ולייחס לו את המשקל הראייתי, כפי שאכן ניתן לו במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא.

כ"ה)
נוסיף, וזאת במידה מסוימת למעלה מן הדרוש, כי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה גם בתקופת עבודתו של המערער בחברת תנובה הוא עסק בעבודה פיזית המחייבת הרמת משאות במשקלים כאמור לעיל, מתיישבת עם חוות דעתו של המומחה הרפואי בתחום האורתופדי שקבע, כי הנזק והנכות של המערער נגרמו על בסיס מנגנון המיקרו טראומה: "לפיו נגרמו לתובע פגיעות זעירות, כעולה מאופי עבודתו, שכל אחת גרמה לנזק זעיר, שהצטברותם לאורך זמן הובילה למצבו של התובע כפי שהוא היום" (ההדגשה שלנו – עמ' 5 לפסה"ד).

כ"ו)
כל שאר הטענות כפי שהועלו בפני
נו, בכתב ובעל-פה, הן מצד המערער והן מצד המשיבה בערעורה-שכנגד, הינן טענות המתייחסות לקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, וכן לקביעות ומסקנות של המומחים הרפואיים אשר בדקו את המערער מטעם בית המשפט, ולרבות מסקנות שהסיק בית משפט קמא מן הממצאים העובדתיים, ומקביעותיהם של המומחים הרפואיים. לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בממצאים, בקביעות ובמסקנות אלה, שיהא בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

כ"ז)
נוסיף, כי למעט באשר לסוגיית האשם התורם, אליה כבר התייחסנו קודם לכן, אף ניתן היה לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת משום שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין. הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית אשר אין לגלות בה טעות שבחוק.

כ"ח)
התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים את ערעורו של המערער חלקית בלבד במובן זה שאנו מבטלים את ניכוי האשם התורם בשיעור של 5%. בהתאם לכך יתקנו הצדדים את סיכום הנזק אשר בפסק דינו של בית משפט קמא. ליתרה שתתווסף יש כמובן להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, וזאת נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא (5.11.14).

את שאר חלקי ערעורו של המערער אנו דוחים ובנוסף אנו דוחים את הערעור-שכנגד.

כ"ט)
בשים לב לתוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. כן תשלם המשיבה למערער את השווי הכספי של אגרת הערעור.

התשלום יבוצע על ידי המשיבה במשרד ב"כ המערער בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ל)
המזכירות תחזיר את הפקדון שהפקיד המערער לצורך הערעור, ככל שהפקיד, לידי ב"כ המערער עבור המערער.
המזכירות תמציא את העתק פסק דיננו לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתן היום,
ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.





י' גריל
, שופט בכיר

[אב"ד]

ב' טאובר
, שופטת

ת' שרון-נתנאל
, שופטת







עא בית משפט מחוזי 54243-12/14 יצחק קורץ נ' ליוור ישראל בע"מ, קבוצת תנובה, פאר שירותי כח אדם בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 24/06/2015)