פסקי דין על נפתלי רוקח | פסקי דין על הדסה אורנית רוקח | פסקי דין על מרדכי פרץ | פסקי דין על חגית פרץ |

20137-05/15 רעא     23/06/2015




רעא 20137-05/15 נפתלי רוקח, הדסה אורנית רוקח נ' מרדכי פרץ, חגית פרץ








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


23 יוני 2015
רע"א 20137-05-15 רוקח ואח' נ' פרץ ואח'




בפני

כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם


מבקשים

1
.
נפתלי רוקח

2
.
הדסה אורנית רוקח


נגד


משיבים

1.מרדכי פרץ
2.חגית פרץ



בקשת רשות ערעור הל פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' הרשמת הבכירה ר' ג'באלי) בת.ק. 48771-10-14


פסק דין


1.
המבקשים והמשיבים מתגוררים בשכנות בעפולה עלית. בתיהם צמודים זה לזה, וגדר מפרידה בין חצרותיהם. בכתב תביעה שהגישו נגד המבקשים טענו המשיבים כדברים האלה:
"החל ממרץ 2014, כאשר הגיעו לשכונה, הבנים של הזוג הרסו לנו את הגדר, שברו את הפלסטיקים, עיקמו את כל מנורות החצר, בכל יום היה מטאטא הילד אדמה, וכל האדמה נכנסה לבריכת השחיה שלנו. נאלצנו להחליף מים אחת לשבוע, ומחירי המים היו גבוהים מאוד. בכל חודשיים כ-1200 ₪ רק מים. כמו כן השליך הילד מספר פעמים אבנים וחפצים חדים לבריכה, כתוצאה מכך נקרעה הבריכה. הבריכה יחסית חדשה, כשנתיים...
אנחנו מגדלים תוכים מדברים + תוכינים. הילד שלהם לוקח מקלות וזורק על התוכים ועושה רעשים חזקים והורג אותם. עד היום הרג לי יותר מ-30 תוכים ועושה לי נזקים רציניים."

המשיבים העמידו את הפיצוי על הנזק שנגרם לבריכה על סך 6,000 ₪, הפיצוי עבור התוכים בסך 3,000 ₪, והפיצוי עבור נזקי הגדר ומנורת החצר על 1,000 ₪.

המבקשים התגוננו מפני התביעה והתכחשו לטענותיהם של המשיבים.
2.
בפני
בית המשפט קמא העיד המשיב וסיפר, כי מאז נכנסו המבקשים להתגורר בשכנותם נהג בנם של המבקשים "לדפוק על הכלוב של התוכים", ובכל דפיקה שכזו הוא גרם למותם של התוכים מדום לב. לכך הוא הוסיף ותיאר כיצד כל "הפלסקטיקה" שמסביב לחצר נשברה, וכיצד הגינה הלכה ונהרסה לנגד עיניו. לכך הוא הוסיף, כי כאשר שב עם אשתו מחופשה בת שבוע ימים הוא גילה, כי בריכת השחיה (שבחצר) קרועה. לטענתו הוא גילה, כי בנם של המבקשים הוא שחורר את הבריכה, בהחדרת חפץ חד דרך הגדר. מתוך דבריו ניתן להבין, כי גילה את הדבר מתוך צפייה במצלמת האבטחה המותקנת בביתו, אלא שאת הצילומים הוא לא הציג בפני
בית המשפט, כיוון שלטענתו ה-
dvr
נשרף. הוא הציג בפני
בית המשפט קמא תמונות מתוך הטלפון הסלולרי שלו, המוכיחות את נזקי החצר. לכך הוא הוסיף את השלכת האדמה אל תוך הבריכה על ידי בנם של המבקשים. הוא העיד עוד, כי רכש בריכה חדשה והתקין אותה הרחק מן הגדר (מקום בו היתה ממוקמת הבריכה הקודמת שנהרסה). הוא הציג קבלה על סך 5,800 ₪ מיום 11.12.14.
3.
בעדותם בפני
כב' הרשמת הבכירה התכחשו המבקשים לעדות זו של המשיב, כפי שעשו בכתב הגנתם.
4.
בפסק דינה העדיפה כב' הרשמת את גירסתם של המשיבים על פני זו של המבקשים כשהיא מטעימה, כי אין זה מתיישב עם השכל הישר שהמבקשים התכחשו התכחשות גורפת לטענות המשיבים, במיוחד כאשר המבקשים טענו בפני
ה, כי מקורה של התביעה בקנאתם של המשיבים על כך שלמבקשים יש חצר, והנה מסתבר כי לכל בתי השכונה יש חצר. היא התרשמה, כי הכחשת המבקשים נובעת מניסיון להרחיק עצמם מן הנטען נגדם בתביעה.

הואיל וכך קיבלה כב' הרשמת את התביעה, חייבה את המבקשים בתשלום פיצויים בגין הבריכה על יסוד הקבלה שהוגשה לה, ואת הנזק בגין מות התוכים קבעה על פי אומדנה בסך של 2,000 ₪. לכך היא הוסיפה הוצאות משפט בסך של 350 ₪.
5.
על

פסק דין
זה מלינים המבקשים, בבקשת רשות ערעור שהניחו לפניי, כשהם שבים על כך שלא היו דברים מעולם. הם טוענים עוד, כי המבקשים לא הניחו לפני בית המשפט קמא ולו ראיה אחת על כך שהם שגרמו לנזק הנטען, לא כל שכן הוכחה אודות עלות הנזק שלטענתם נגרם להם.

המשיבים ביקשו, בתורם, להותיר את פסק הדין על כנו.
6.
לאחר ששקלתי בטענות הצדדים מצאתי ליתן רשות לערער, לראות בבקשה כאילו הוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור. אלה טעמיי:
7.
אף שעניין לנו בתביעה קטנה, שומה על המשיבים, המבקשים להוציא משכניהם, להוכיח כדבעי את תביעתם, ובכלל זה את הטענה כי ילדי המבקשים הם שגרמו לנזק שלטענתם נגרם להם, כמו גם את שיעור הנזק. נראה בעיניי, כי שני אלה לא הוכחו. הלכה למעשה, להוציא הנימוק, לפיו המבקשים התכחשו התכחשות גורפת לטענות שבתביעה, וטענתם כי התביעה מקורה בקנאתם של המשיבים, לא באה כל הטעמה להעדפתה של כב' הרשמת את גירסת המשיבים. שני נימוקים אלה אין בהם די על מנת להעדיף את גירסת המשיבים על זו של המבקשים. הכחשה גורפת של המבקשים אינה מלמדת על העדרה של מהימנות הגירסה, שהרי המבקשים באמת מתכחשים לטענה כי בנם (בן השמונה) גרם לנזק הנטען. ואותה קנאה עליה נסמכה כב' הרשמת, גם בה אין יותר מאשר ניסיון של המבקשים להסביר את התביעה שהגישו נגדם שכניהם, תביעה שלשיטתם אין בה דבר וחצי דבר.
8.
לא זו אף זו: המשיבים טענו לשני ראשי נזק עיקריים, האחד – הנזק לבריכת השחיה שבחצר (עשויה פלסטיק כלשהו), והשני – מות התוכים.
ככל הנוגע לבריכת השחיה טענו המשיבים, כי בנם של המבקשים נהג לטאטא אדמה (כנראה בחצר בית הוריו), האדמה הגיעה לבריכה, ולכן נאלצו המשיבים להחליף את מי הבריכה מידי שבוע, דבר שהגדיל את חשבון המים. אלא שהמבקשים לא טרחו להציג את חשבונות המים על מנת להוכיח טענה זו. אחר כך הם טענו, כי לאחר ששבו מחופשה בת שבוע הם מצאו את הבריכה קרועה, אלא שלא הסבירו כיצד גילו כי היה זה בנם של המשיבים שקרע את הבריכה. ככל שמדבריהם ניתן להבין כי גילו את המזיק (בנם של המשיבים) באמצעות מצלמות האבטחה, צילומי האבטחה לא הוצגו בפני
בית המשפט. על טענתם של המשיבים כאילו מכשיר ההקלטה נשרף התקלקל לא באה כל הוכחה חפצית. הלכה למעשה, לא הובאה בפני
בית המשפט כל ראיה חפצית שתוכיח את טענתם כי בנם של המבקשים גרם להרס הנטען. יתר על כן, הם גם לא הביאו לפני בית המשפט קמא כל ראיה חפצית על הנזק שנגרם לטענתם, כגון תמונות של הבריכה, הגדר, המנורה ועוד. הצגת תמונות ממכשיר הטלפון הסלולרי לפני הרשמת קמא אינה מועילה, כאשר הראיה לא הונחה לפני בית המשפט, לא נתקבלה כראיה, ולערכאת הערעור אין כל דרך לבחון אותה.
9.
על כך אוסיף, כי המשיבים ביקשו להסתמך, בהוכחת עלות הנזק, על חשבונית שהציגו בפני
בית המשפט קמא, אלא שזו הוצאה כחודשיים לאחר שהוגשה תביעתם. תמוה בעיניי כיצד ידעו המשיבים לציין בתביעתם את עלות הבריכה (6,000 ₪) אם רכשוה כחודשיים אחר כך. מכל מקום, בה עצמה אין כדי להוכיח את גרימת הנזק ואת שיעורו.
10.
אשר למות התוכים, טענת המשיבים לא הוכחה כלשהו. המשיב טען, כי דבר ידוע הוא שתוכים נבהלים מרעש ומתים כתוצאה מדום לב. טענה זו לא הוכחה, ואין צריך לומר, מותם של תוכים כתוצאה מרעש איננו בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. יתר על כן, בעיניי שלי לא סביר הוא, כי מידי יום ימותו תוכים של המשיב רק משום הרעש שלטענתו חולל בנם בן השמונה של המשיבים.
11.
לכך אוסיף, כי אפילו נקבל, לשם הדיון, כי היה זה בנם של המבקשים שהביא למות התוכים, הנזק הכספי שנגרם כתוצאה מכך לא הוכח כלשהו. המשיב טען כי מתו כ-30 תוכים שלו, וכל תוכי הוא מוכר ב-40-50 ₪. יוצא מכך, כי הוא סוחר בתוכים, ואם כך הוא, הרי שהיה בידו להביא ראיה אודות עלות התוכים, אודות מחזור חייהם אצלו (כגון מצבתם, מספר תוכים שנרכשו, מספר תוכים שנמכרו לאורך זמן ועוד כיו"ב), ובכך יכול היה להוכיח כי אכן מתו לו תוכים, ומה שווי הנזק שנגרם כתוצאה ממותם. כב' הרשמת קמא היתה ערה לכשל זה שבהוכחה, ולכן העריכה את שווי התוכים לפי אומדנה. אלא שכאשר בידי המשיבים להביא הוכחה ממשית אודות שווי התוכים, אין מקום לקביעת השווי לפי אומדנה.
12.
לסיכום חלק זה אומר, כי כל שעמד לפני בית המשפט קמא – עדויותיהם של המשיבים כנגד עדויותיהם של המבקשים. מפסק הדין לא עולה, כי התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות היא שהביאה את הרשמת הנכבדה להעדיף את גירסת המשיבים על פני זו של המבקשים, כי אם משום שני טעמים שהטעימה, ובהם לא יכולתי להשתכנע, הכל כאמור מעלה. יתר על כן, כאשר הטענות שבאו מפי המשיבים ייחסו למבקשים מעשים שניתן היה להביא ראיות חיצוניות אודותם, לא כל שכן ראיות חיצוניות להוכחת הנזק, אינני סבור כי ניתן היה להעדיף את גירסת המשיבים, בלא שתיתמך בדבר לבד מעדותם. ראיות חפציות היה בידיהם להביא, וכך גם עדויות של השכנים, שלפי טענת המשיבים עצמם יכולים היו (השכנים) להעיד על התנהגותם הקלוקלת של המבקשים.
13.
ולכל אלה אוסיף, כי הן בבית המשפט קמא והן בדיון שנתקיים בפני
י טענו המשיבים כי הוצא צו הגנה (לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת) נגד המשיבים, ואת זאת הם עשו על מנת לתמוך את טענתם בדבר התנהגותם הקלוקלת של המבקשים. אלא שעיון קל בתיק בית משפט השלום שהוציא את צו ההגנה מגלה, ראשית, כי הצו הוצא בהסכמה, והוא הדדי, וחשוב מכך – בבקשתם ליתן צו לא הזכירו המשיבים ולו במילה את כל ההתנהגות הפרועה שהם טוענים לה בתביעתם הנוכחית, על הנזק הרב שהם טוענים שהסבה להם התנהגות זו. כל שנטען בבקשה ליתן צו הגנה, כי המבקש קילל את ביתם של המשיבים והעליבה, ועוד כיוצ"ב טענות, שבינן לבין ההתנהגות מושא התביעה דנן אין ולא כלום.
14.
סיכומם של דברים הנני מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ומחייב את המשיבים בהוצאותיהם של המבקשים בשתי הערכאות בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום,
ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.














רעא בית משפט מחוזי 20137-05/15 נפתלי רוקח, הדסה אורנית רוקח נ' מרדכי פרץ, חגית פרץ (פורסם ב-ֽ 23/06/2015)