פסקי דין על מחמד אבו סווי | פסקי דין על אחמד בן מוחמד אבו סווי |

40704-02/13 פ     01/06/2015




פ 40704-02/13 מדינת ישראל נ' מחמד אבו סווי, אחמד בן מוחמד אבו סווי








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט י' נועם

ת"פ 40704-02-13 מדינת ישראל
ואח' נ' מחמד אבו סווי
ואח'


המאשימה
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

נגד

הנאשמים
1. מחמד אבו סווי
ע"י ב"כ עו"ד זחאלקה עלא
2. אחמד בן מוחמד אבו סווי
ע"י ב"כ עו"ד מנחם בלום


גזר-דין

1.
הנאשמים, שהִנם בני דודים, הורשעו – לאחר שמיעת ראיות – בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 333 בשילוב סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן –
החוק
). נאשם 1 אף הורשע בעבירה נוספת של תקיפה – לפי סעיף 379 לחוק.

2.

להלן העובדות העומדות ביסוד הכרעת-הדין
המרשיעה. ביום 10.2.13 בסמוך לשעה 17:00 נסע המתלונן ברחוב בנבנישתי בירושלים, בסמוך לאצטדיון טדי. בנתיב מימינו נסעו אותה עת הנאשמים, ברכב מסוג מרצדס, שבו נהג נאשם 1. כאשר עצרו המתלונן והנאשמים ברמזור, סימן נאשם 1 בידו תנועת "אצבע משולשת" לעבר המתלונן. בהמשך לכך, ללא כל סיבה הנראית לעין, וממילא – ללא כל התגרות מצד המתלונן, יצאו הנאשמים מהרכב כדי לתקוף את המתלונן. נאשם 1 ניגש לדלת הקדמית-ימנית של מכונית המתלונן, פתח את הדלת, רכן לתוך הרכב, ובתכוף לכך חבט במתלונן בעוצמה רבה – במכות אגרוף רבות, בעיקר בראשו ובסנטרו. בה-בעת ניגש נאשם 2 לדלת הנהג וחבט במתלונן במכות אגרוף רבות במקומות שונים בגופו – בראש, בלחי, בצלעות ובצוואר. המתלונן, שספג בו זמנית מכות משני הצדדים, היה חסר אונים במושב הנהג וניסה ללא הצלחה להגן על ראשו באמצעות ידיו. כתוצאה מתקיפת הנאשמים נשברו ונעקרו מספר שיניים מפיו.

בתכוף לאחר התקיפה האמורה חזרו הנאשמים אל רכבם. הם פתחו בנסיעה מהירה לכיוון בית-החולים "הדסה" עין-כרם (להלן –
בית החולים
). המתלונן נסע בעקבותיהם לצורך איתורם ומניעת הימלטותם, ובו-זמנית דיווח בטלפון הנייד למשטרה על התקיפה. כאשר הגיע רכבם של הנאשמים למחסום הכניסה של בית-החולים, ביקש המתלונן מהמאבטחים במחסום לעצור את רכבם של הנאשמים. בשלב זה, יצאו המתלונן והנאשמים מתוך כלי הרכב, ולאחר חילופי דברים ביניהם – דחף נאשם 1 את המתלונן והפילו על הארץ. בהמשך, הזיז נאשם 2 את מחסום היציאה מבית-החולים, והנאשמים חזרו לרכבם ונמלטו בנסיעה מהמקום. בגין המעשים האמורים הורשעו הנאשמים, כאמור, בעבירת גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – בעניין תקיפתו של המתלונן באזור אצטדיון טדי; ונאשם 1 הורשע בנוסף גם בעבירת תקיפה, בשל
תקיפתו של המתלונן ליד מחסום בית-החולים.

3.

כתוצאה מתקיפת המתלונן באירוע הראשון נשברו ונעקרו למתלונן מספר שיניים, ודם רב ניגר מפיו. בנוסף, הוסבו לו כאבים במקומות שונים בגוף – בצלעות, ביד ובצוואר שנמשכו תקופה לא קצרה. בהכרעת-הדין צוין, כי עדותו של המתלונן, לפיה ביום האירוע נשרו מספר שיניים מפיו כתוצאה מהאגרופים העזים שספג בפני
ו, וכי בעקבות התקיפה אף נשרו מספר שיניים נוספות כעבור ימים ספורים, הייתה אמינה עליי; וגרסה זו אף נתמכה בעדותו של הרופא, אשר התייחס למצב השיניים, שחלקן נשברו וחלקן נותרו מוטות באלכסון. עם זאת נקבע בהכרעת-הדין, כי לא ניתן לשלול שהמתלונן סבל ממחלת חניכיים, שבעטייה שיניו היו מועדות לנשירה עם הזמן. ואולם, אף אם מדובר במצב של "גולגולת דקה", לפיה שיניו של המתלונן היו במצב כאמור, הרי שמכות האגרוף החזקות בלסתו גרמו – כאמור – לנשירת מספר שיניים, עוד באותו היום, ולנשירה של שיניים נוספות זמן קצר לאחר מכן.

4.

המתלונן
נשוי ואב לשלושה. הוא עובד בעיצוב תכשיטים, ומעת לעת משרת במשטרת ירושלים, כשוטר מתנדב. בנוסף לעדותו על האירועים בפרשת הכרעת-הדין, התייצב המתלונן בבית-המשפט, מיוזמתו, גם בפרשת גזר-הדין כדי להשמיע את דבריו לעניין העונש. המתלונן העיד, כי הוא סובל עד היום מכאבי ראש, וכן מן מהטראומה בעקבות התקיפה האלימה הנדונה ותוצאותיה; כי לא הייתה לו אפשרות כלכלית לטפל בשיקום פיו בעקבות נשירת השיניים; וכי מראה פניו – עם שיניים עקורות – מסב לו מבוכה מדי יום כאשר הוא נפגש עם אנשים. עם זאת, הבהיר המתלונן כי הוא מבקש לסלוח לנאשמים, על-מנת שיפיקו את הלקח הראוי ממחילתו ויהיו – לדבריו – לאנשים טובים יותר. הוא הבהיר כי הגיע לתובנה, כי עליו למחול לנאשמים, בעקבות אירוע טראומטי שהתרחש לאחרונה, עת נשרף ביתו על תכולתו ולמרבה המזל ניצלו חייהם של אשתו וילדיו. הוא ציין, כי בשל הנס שנגרם לו על-ידי בורא עולם, גמר אומר בלבו, להקדיש את חייו לעזרה לחברה ולזולת; ועל-רקע זה אף החליט למחול לנאשמים, מתוך תקווה שהללו יבינו את הפסול שבמעשיהם ולא יחזרו עליהם. בעת חקירתו הנגדית של המתלונן בפרשת גזר-הדין, הודו הסניגורים למתלונן בשם שני הנאשמים, על גישתו החיובית לחיים ועל רוחב הלב שגילה כלפי השניים. בתום עדותו, בעת שהמתלונן עשה דרכו מדוכן העדים לדלת אולם המשפטים, קמו שני הנאשמים, ואמרו לו: "
אם אתה סולח לנו גם אנו מבקשים סליחה
"; ובאופן ספונטני המתלונן והנאשמים התחבקו ונשקו איש לרעהו על לחייהם. אעיר, כי האירוע היה יוצא דופן, הן מחמת גדלות הנפש שהפגין המתלונן, והן בשל החרטה של הנאשמים שבאה בעקבותיו.

5.

נאשם 1
הִנו יליד 1986, נשוי ואב לחמישה ילדים. לחובתו הרשעה בעבירות של תקיפת עובד ציבור (שתי עבירות) וחבלה במזיד ברכב, אשר בוצעו בשנת 2009, ושבעטיין נגזר דינו בת"פ 49734-12-11 בבית-משפט השלום בירושלים ביום 9.1.14 למאסר על-תנאי וקנס. את העבירות הנדונות בתיק שלפנינו ביצע נאשם 1 בשעה שהיה תלוי ועומד נגדו התיק הנ"ל. בתקופה האחרונה אובחן נאשם 1 כמי שסובל מחיידק במעיים (הליקובקטר פילורי), ועל-רקע זה נזקק לאשפוזים והשיל כ-25 ק"ג ממשקלו. עד לאירועים הועסק נאשם 1 על-ידי אביו כנהג טרקטור במסגרת עבודות שמבצע האב עבור עיריית ירושלים. לאחר האירועים הנדונים, היה נאשם 1 נתון במעצר במשך 33 יום; ומאז שחרורו מהמעצר ועד היום הוא שוהה בתנאי "מעצר בית מלא" בביתו. בדבריו האחרונים לעניין העונש הביע נאשם 1 צער וחרטה על מעשיו, ושיבח את המתלונן על החמלה שהפגין כלפיו וכלפי נאשם 2.

6.

נאשם 2
הוא יליד 1994, רווק. לחובתו הרשעה בארבע עבירות של סחר בסמים, אשר בוצעו לאחר העבירה הנדונה לפנינו, ותוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים בתיק זה, אשר בעטיין נידון ביום 26.2.14 לשמונה חודשי מאסר בפועל. הוא עוזר לאביו בפרנסת משפחתו המורחבת, ובתקופה האחרונה אף סייע בפרנסת ילדיו של נאשם 1, בן דודו, הואיל והם נותרו ללא מקור פרנסה. בדברים שהשמיע בתום פרשת גזר-הדין, הביע נאשם 2 צער וחרטה על התנהלותו, ואף הוא שיבח את המתלונן על טוב לבו וסלחנותו. נאשם 2 היה נתון במעצר בגין האירועים הנדונים במשך 26 יום.

7.

ב"כ המאשימה
הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירה שביצעו שני הנאשמים ונסיבות ביצועה, בפרט כאשר בחרו לתקוף עובר אורח ללא כל סיבה, וחבטו בפני
ו בעוצמה ובאכזריות, כאשר הלה היה "כלוא" ברכבו ללא כל דרך להתגונן או להימלט. כן הדגיש כי נאשם 1 גם ביצע עבירה נוספת של תקיפה סתם, בנוסף לתקיפה הגורמת חבלה חמורה, ועל-כן עונשו אמור להיות חמור יותר מזה של חברו. לנוכח מהות העבירות שבהן הורשעו הנאשמים ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירה דנן, גרס ב"כ המאשימה כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של נאשם 1 הוא מאסר הנע בין 26 חודשים לבין 45 חודשים; ולגבי נאשם 2 – מאסר בין 24 חודשים לבין 40 חודשים. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה למספר פסקי-דין שבהם הוטלו עונשי מאסר לתקופות לא קצרות בגין עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; אם כי בכל האסמכתאות שהפנה אליהם מדובר היה בגרימת חבלות באמצעות נשק קר, או באירועים אלימים שתוכננו מראש. בכל הנוגע לעונש המתאים בתוך מתחם הענישה ההולם, ביקש ב"כ המאשימה לזקוף לחובתו של נאשם 1 את העובדה שיש לו הרשעות בעבירות אלימות. הוא גרס, כי העונש המתאים אמור להימצא באמצע מתחם הענישה ההולם; ובנוסף עתר להטלת מאסר על תנאי וחיוב הנאשמים בפיצוי המתלונן.

8.

ב"כ נאשם 1
לא הקל ראש בחומרת העבירות שביצע מרשו ונסיבות ביצוען. עם זאת, הדגיש כי החבלה החמורה נגרמה באמצעות "ידיים ואגרופים" (כלשונו) ולא באמצעות נשק קר; וכי ככל הנראה נשירת השיניים נגרמה על-רקע מחלת החניכיים שממנה סובל המתלונן, בבחינת גרימת חבלה חמורה ל"גולגולת דקה". כן ביקש ב"כ הנאשם 1 להביא במניין השיקולים לעניין העונש את העובדה שהנאשמים, אשר כפרו במהלך שמיעת ההוכחות במיוחס להם, ביקשו סליחה ומחילה מהמתלונן, זאת לאחר שטולטלו משמיעת דבריו הכנים כי הגיע לבית-המשפט להודיע לשניים שסלח להם על מעלליהם. בכל הנוגע לתקיפה ליד מחסום בית החולים, ציין ב"כ הנאשם 1, כי מדובר בתקיפה "מינורית" יחסית. הוא טען, כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין נע בין מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין שנת מאסר; ולצורך הצגת מדיניות הענישה הנוהגת, הציג אסופת פסקי-דין שבחלק מהם נגזרו מאסרים בעבודות שירות בגין עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הוא לא חלק על כך, כי ראוי לחייב את נאשם 1 לפצות את המתלונן; והציע להכביד ברכיב הפיצוי ולהקל ברכיב המאסר, בדרך זו, לשיטתו, ניתן לגמול חסד למתלונן על הסלחנות שהפגין כלפי הנאשמים, וכך יוכל גם הלה לטפל בשיניו.

9.

ב"כ נאשם 2
לא הקל, אף הוא, בחומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אך גרס כי מתחם הענישה שהוצע על-ידי המאשימה אינו הולם את המקרה דנן. בהקשר זה ציין, כי בפסקי-הדין שהציגה המאשימה מדובר היה בגרימת חבלות חמורות אגב תכנון מוקדם, או בנקיטת אלימות קשה באמצעות נשק קר. אף הוא, כמו ב"כ נאשם 1, טען, כי מצב השיניים של המתלונן הוא זה שגרם להחמרת הפגיעה ולתוצאות הקשות של נשירת השיניים כתוצאה ממכות האגרוף. כן טען, כי האלימות שנקטו בה הנאשמים לא הייתה מתוכננת, ונבעה מהתפרצות זעם בלתי מבוקרת ונשלטת. לגרסתו, מתחם הענישה אמור להיות "רחב" (כלשונו); ולפיכך, ביקש להסתפק בהצגת הרף התחתון של המתחם, שהוא לשיטתו מאסר בעבודות שירות, זאת לנוכח נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. כן ביקש להתחשב בחרטה הכנה שהביעו הנאשמים על מעשיהם בתכוף לאחר שמיעת עדותו של המתלונן בפרשת גזר-הדין. אף הוא הציע, כמו ב"כ נאשם 1, לצרף לרכיב העונשי של מאסר בעבודות שירות גם רכיב של פיצוי המתלונן.

10.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין,
על בית-המשפט לקבוע בגזר-הדין את מתחם העונש ההולם, זאת לאור העיקרון המנחה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; ובהמשך – לגזור את העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם הענישה ההולם, תוך התייחסות לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, זאת אגב אפשרות לסטות מהמתחם בנסיבות חריגות שצוינו בחוק. על-פי התיקון האמור לחוק, במקרה שבו הורשע נאשם בכמה עבירות, על בית-המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, על בית-המשפט לקבוע מתחם ענישה לאירוע כולו, ולגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע. ואולם, ככל שבית-המשפט מוצא, כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יש לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן לגזור עונש נפרד לכל אירוע, אגב התייחסות לשאלה האם העונשים ירוצו בחופף או במצטבר, או שמא להשית עונש כולל לאירועים כולם (ע"פ 8641/12
מוחמד סעד נ' מדינת ישראל

(5.8.13)). מתחם הענישה נקבע בהתאם לעקרון ההלימה, וביישומו מביא בית-המשפט במניין שיקוליו את הערך החברתי שנפגע בביצוע העבירה, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

11.
העבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שביצעו הנאשמים, חמורה בטיבה ובנסיבותיה. מדובר במעשה בריונות אכזרי, עת נפנו שני הנאשמים לתקוף נהג שנקרה בדרכם, זאת ללא כל סיבה, חבטו בראשו ובפני
ו באגרופיהם, עת ישב חסר הגנה וחסר ישע במושב הנהג, וגרמו לשבירת שיניו. נגע האלימות שפשֹה במקומותינו, לרבות במקומות ציבוריים, או כמו בענייננו – בכבישים, המביא לפגיעה בעוברי אורח תמימים – כמו המתלונן שהוסבה לו חבלה חמורה, מחייב הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על העבריינים. עונשים אלו נדרשים הן משיקולי גמול, הן לצורך הוקעת המעשים, הן לשם ההגנה על שלום הציבור וביטחונו, והן משיקולים של הרתעה אפקטיבית אישית וכללית, למען ייצא מסר מתאים וחד-משמעי לעבריינים ולחברה כולה.

12.
בבואי לקבוע את
מתחם הענישה ההולם
בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, אשר בוצעה על-ידי הנאשמים, יש להתחשב בערכים החברתיים המוגנים העומדים ביסוד העבירה – קדושת החיים, שמירת שלמות הגוף וההגנה על שלום הציבור וביטחונו; וכן להביא בחשבון את העונש המֵרבי שנקבע בצִדה של העבירה – 14 שנות מאסר. בנוסף, יש להתחשב בנסיבות ביצוע העבירה. נסיבות העבירה שלפנינו חמורות, זאת לנוכח – ביצוע המעשים בצוותא על-ידי שניים; תקיפת הנאשמים את המתלונן ללא כל התגרות מצִדו; האכזריות והברוטאליות של התקיפה, עת חבטו השניים בו-זמנית במתלונן משני צדי הרכב, בשעה שהאחרון היה חסר אונים במושב הנהג, ללא כל יכולת להגיב או להימלט מהמקום; עוצמת התקיפה – חבטות במכות אגרוף רבות, חוזרות ונשנות; מיקום הפגיעות – בעיקר באיבר רגיש כמו הראש; ותוצאות התקיפה – עקירת מספר שיניים בפיו של המתלונן, ונשירה של שיניים נוספות בעקבות זאת. החבלה החמורה ותוצאותיה קשות; כאשר המתלונן נותר מאז האירוע ועד היום, מזה כשנתיים וחצי, ללא השיניים שנעקרו ושנשרו, וללא יכולת כלכלית לשקם את פיו. למותר לציין, כי אף לאחר שיעלה בידו של המתלונן לממן טיפול רפואי לשיקום הפה, יסבול הלה מאי-נוחות כל חייו. בכל הנוגע לרמת הענישה הנוהגת, המהווה אמת מידה בקביעת מתחם הענישה ההולם, הוצגו על-ידי שני הצדדים אסמכתאות, שמהן עולה כי בתי-המשפט נוהגים להטיל בגין עבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עונשי מאסר – החל ממאסר קצר, ובמקרים מתאימים גם לריצוי בעבודות שירות, וכלה במאסר בפועל לתקופות לא קצרות. ואולם, כאמור, מתחם הענישה ההולם בכל מקרה קונקרטי, נקבע בהתאם לנסיבותיו.

בהתחשב בעיקרון ההלימה שבענישה, בפגיעה בערכים החברתיים המוגנים שביסוד העבירה ובנסיבות ביצוע העבירה ותוצאותיה הקשות כפי שתוארו לעיל, כמו-גם ברמת הענישה הנהוגה בעבירה דנן – סבורני כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שביצעו הנאשמים, בנסיבותיה הקונקרטיות, נע בין מספר חודשי מאסר בפועל, לריצוי של ממש בין כותלי הכלא, לבין 24 חודשי מאסר.


באשר למתחם הענישה ההולם בגין עבירה של תקיפה סתם, שבה הורשע נאשם 1 בעניין תקיפתו של המתלונן ליד מחסום בית החולים, הרי שהמתחם נע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר בפועל. עם זאת, אגזור על נאשם 1 עונש אחד כולל, לאירוע כולו.

13.
בקביעת
העונש המתאים
יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות. בענייננו, אתחשב לקולא בחרטה שהביעו הנאשמים על מעשיהם; אם כי חרטה זו, שנשמעה כנה, נמסרה בשלב מאוחר של ההליך המשפטי, לאחר שמיעת הראיות ומתן הכרעת-הדין, והיא באה, כאמור, רק בעקבות הצהרת המתלונן כי מחל להם על מעשיהם. יצוין, כי למחילה של המתלונן כלפיי הנאשמים, כמו-גם לחרטה שהביעו האחרונים בעקבות זאת, יש אכן משקל בשיקולי הענישה לקולא; אך אין בהן להצדיק הימנעות מהטלת מאסר של ממש. כן אתחשב לעניין העונש המתאים, בנסיבות האישיות של הנאשמים אשר צוינו על-ידי באי-כוחם. לחובת נאשם 1, אזקוף את העובדה שביצע במהלך האירועים הנדונים שתי תקיפות אלימות; וכן, אתחשב בכך שהעבירות בוצעו לאחר ביצוע עבירות אלימות קודמות, אמנם בשנת 2009, שבהן הורשע, כאמור, לאחר האירועים שלפנינו. לנאשם 2 יש כאמור הרשעה בדין, בגין עבירות סחר בסמים שביצע, כאמור, בעת שחרורו בערובה בתיק שלפנינו, ושבעטיין נידון לשמונה חודשי מאסר בפועל.

+.
על יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשמים כלהלן:

נאשם 1 –
א.
לשמונה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 10.2.13 ועד ליום 14.3.13.
ב.
לששה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת אלימות שתסב לאדם חבלה של ממש.
ג.
לפיצוי המתלונן בסכום של 40,000 ₪.


נאשם 2 –
א.
לשבעה חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 10.2.13 ועד ליום 7.3.13.
ב.
לחמישה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שלוש שנים ממועד שחרורו מהכלא עבירת אלימות שתסב לאדם חבלה של ממש.
ג.
לפיצוי המתלונן בסכום של 40,000 ₪.



הפרקליטות תמסור למזכירות בית-המשפט את פרטי המתלונן, לצורך גביית הפיצויים; וכן תמציא למתלונן עותק מגזר-הדין.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ד בסיוון התשע"ה, 1 ביוני 2015, בנוכחות ב"כ המאשימה, עו"ד עלה זחללקה (גם בשם עו"ד בלום), הנאשמים ומתורגמן בית-המשפט לשפה הערבית.


יורם נועם, שופט








פ בית משפט מחוזי 40704-02/13 מדינת ישראל נ' מחמד אבו סווי, אחמד בן מוחמד אבו סווי (פורסם ב-ֽ 01/06/2015)