פסקי דין על סנפיר צבי | פסקי דין על ב.ו מפעלי אלומיניום ומתכת | פסקי דין על יצחק ורדר | פסקי דין על ורה פיזדל |

26462/03 א     24/02/2005




א 26462/03 סנפיר צבי נ' ב.ו מפעלי אלומיניום ומתכת בע"מ, יצחק ורדר, ורה פיזדל




1
בתי המשפט
א 026462/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24/02/2005
תאריך:
כב' השופט קליין מנחם

בפני
:

סנפיר צבי

בעניין:
התובע
נ ג ד
1 . ב.ו מפעלי אלומיניום ומתכת בע"מ

2 . יצחק ורדר

3 . ורה פיזדל
הנתבעים
פסק דין
בפני
תביעה על סך 31,968 ש"ח וכן סילוק יד אשר הוגשה בסדר דין מקוצר ומשנתנה בה הרשות להתגונן הועברה לדיון בסדר דין מהיר.

ראשית כל, אבקש להתנצל בפני
הצדדים על הזמן הרב שחלף עד לקבלת

פסק דין
זה.
הדבר נבע מבעיות טכניות-אדמיסטרטיביות ומהעובדה שהתיק היה במזכירות והועלה ללשכתי למתן

פסק דין
רק בחודש ינואר 2005.

התובע הינו הבעלים ביחד עם אשתו באולם תעשיה הנמצא באזור התעשיה בחולון. לטענתו ביום 1.8.01 נערך ונחתם בין התובע לנתבעת 1 הסכם על פיו השכיר התובע לנתבע 1 את הנכס לתקופה שבין 15.8.01-14.8.02 עם אופציה להארכת תקופת השכירות ב 4 תקופות שכירות נוספות כל אחת בת שנה. הנתבעת 1 התחייבה לשלם לתובע בעבור תקופת השכירות סך של 700$ + מ.ע.מ ( להלן: "תקופת השכירות הראשונה") ואילו בתקופת האופציה סך של 750$ +מ.ע.מ (להלן: "תקופת השכירות השניה"). הנתבעים 2 ו3 הינם המנהלים בנתבעת 1 וערבו באופן אישי לתשלום דמי השכירות.

משלא שילמו את מלא דמי השכירות כפי שהתחייבו נשלחה להם הודעה על ביטול ההסכם ודרישה לפינוי הנכס.

הנתבעים בהגנתם טוענים כי בהתאם לחוזה השכירות השכיר התובע לנתבעים גלריה ששטחה כמחצית מהשטח המושכר שלא נעשה בה כל שימוש ע"י הנתבעת וכי לגלריה אין היתר בניה ומשכך על התובע להקטין את דמי השכירות ל 500$. לטענתם הטעה התובע את הנתבעים בכך שלא ציין בחוזה השכירות את השטח המושכר ואת שטח הגלריה ואי היכולת להשתמש בה פגעה בצורה חמורה בשימוש המושכר. לטענת הנתבעת 1 יש לקזז מסכום התביעה סך של 200$ בעבור כל חודש משנת השכירות הראשונה וכן 250$ בעבור כל חודש משנת השכירות השניה שכן אלו הם דמי השימוש הראויים בעבור המושכר ללא הגלריה.

הנתבעים 2 ו 3 טוענים כי עומדות להם ההגנות של ערבים מוגנים ע"פ חוק הערבות.
גדר המחלוקת הצטמצמה לענין חוב דמי השכירות ושאלת תוקף ערבותם של הנתבעים 2 ו3 שכן הנתבעים פינו את הנכס ושילמו לתובע את יתרת החוב בעבור החשמל שצרכו עת שהנכס היה בחזקתם.

התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה

פסק דין
זה מנומק בתמצית כהוראת תקנה 214 טז' (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, לרבות התיאור המובא לעיל.
דיון:

דמי השכירות:

לאחר שבחנתי את תצהירי העדים אסמכתאות הצדדים שמעתי את עדויותיהם והתרשמתי מעדותם ומחקירותיהם קביעתי היא כי הצדק עם התובע וכל טענות הנתבעים לעניין קיזוז דמי השכירות הועלו אך ורק בכדי להתחמק מהתחיבותם לתשלום מלוא דמי השכירות כפי שאפרט להלן:

לתצהירו של הנתבע 2 מר יצחק מרדר צורף העתק חוזה השכירות (נספח ב')
ס' 2 לחוזה קובע כדלקמן:

"הצהרות השוכר
2. השוכר מצהיר בזאת כי:
2.1...
2.2 הוא ראה ובדק את המושכר, מיקומו ויעודי השימוש המותרים בו על פי הדין ומצא את כל אלה מתאימים לצרכיו ומטרותיו וכי לא תהא לו טענה כלשהי בדבר אי התאמה של המושכר." (ההדגשה שלי- מ.ק)

בדיון מיום 7/9/03 (עמ' 4 לפרוטוקול) נשאלה הנתבעת 3 :
ש. "הגלריה עצמה, אני אומר לך, ש 60% ו 40% מפריד ביניהם קיר גבס- פתחתם שם? ת. לא פתחנו שמנו דברים וחיכינו לרשיון לעסק. יש עוד חדר בגלריה".

בסעיף 13 לתצהירו של התובע ציין כי במו"מ לקראת חתימת הסכם השכירות הבהיר לנתבעים כי הם יכולים לעשות שימוש אך ורק ב 40% משטח הגלריה שברישיון וכי יתרת השטח הסגור ואיננו מושכר להם"- מאמין אני לדבריו אלו שכן הנתבעת 3 טענה בחקירתה כפי שהובא לעיל: " לא פתחנו.. יש עוד חדר".

מכאן עולה כי הנתבעים ידעו כי הם שוכרים את הנכס ללא החלק הסגור בגלריה בקיר גבס ואף עולה כי עשו שימוש בחלק הגלריה עליו שולם דמי הארנונה. כמו כן טענה "אחסנו כסאות ושולחנות ולא השתמשנו בהם" (עמ' 4 לפרוטוקול).

הנתבעים במשך כל תקופת השכירות הראשונה לא העלו בפני
התובע כל טענה באשר לגלריה וכן לא דרשו לקזז מדמי השכירות. הנתבעים, באמצעות ב"כ במכתב מענה מיום 21.1.03 למכתבו של ב"כ התובע מיום 13.1.03 טענו:

1. 1. "ידוע למרשך המצב הקשה במשק.
2. 2. מרשתי עושה את כל המאמצים להסדרת תשלום דמי השכירות עד 20.3.03."

גם במכתב זה הנתבעים לא מעלים כל טענת קיזוז או אי התאמה למושכר אותו שכרו וכפי שעמדתי על כך לעיל, כל טענותיהם הועלו בכדי להתחמק מתשלום.

הנתבעים טוענים כנגד התובע כי דו"ח כיבוי האש לא אישר שימוש במקום. מסירת הדו"ח ע"פ עדות הנתבע היתה ביום 20.1.02 משנשאל הנתבע 2 האם יש לו ראיה כלשהיא על מסירת הדו"ח השיב: "לא זוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול)

מנגד התובע שעדותו הייתה אמינה עלי ועדיפה מעדות הנתבעים טען כי כלל לא ידע שהייתה ביקורת מכבי אש בנכס. (עמ' 5 לפרוטוקול)

יתרה מזו אם אכן הייתה בעיה לנתבעים עם הנכס הרי שלא היו מבקשים לממש את תקופת האופציה שהרי ביקורת כיבוי האש הייתה ב 20.1.02 כשבעה חודשים לפני מועד סיום התקופה הראשונה.

ערבות הנתבעים 2 ו 3-:

הנתבעים 2ו3- טוענים כי הינם ערבים מוגנים על פי ההגדרה בחוק הערבות תשכ"ז- 1967. דין טענתה זו להדחות.

ס' 19 לחוק מגדיר "ערב מוגן":

"(1) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עלה על 60,000 ש"ח שקלים חדשים.
(2)..."

כמו כן מוגדר מיהו "נושה":

"בפרק זה "נושה" מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי".

התובעת איננה עוסקת במתן הלוואות, ולא מדובר בערבות להלוואה, אלא בחוב בגין דמי שכירות , לכן לא מדובר בערב מוגן כמשמעותו בחוק הערבות.

לאור כל האמור אני מקבל את התביעה ובנוסף מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ + מע"מ, בגין שכ"ט עורך דין והוצאות משפט.

ב"כ התובע יגיש פסיקתא מאושרת לבית המשפט, הלוקחת בחשבון כבר את הסכומים ששולמו לאחר הגשת התביעה, תוך 7 ימים.
המזכירות תשלח

פסק דין
זה בדואר רשום לצדדים
ניתן היום ט"ו ב אדר א, תשס"ה (24 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט
קלדנית: שלומית שלום








א בית משפט שלום 26462/03 סנפיר צבי נ' ב.ו מפעלי אלומיניום ומתכת בע"מ, יצחק ורדר, ורה פיזדל (פורסם ב-ֽ 24/02/2005)