פסקי דין על יעקב בוחבוט | פסקי דין על גלית בוחבוט | פסקי דין על דן מרדכי גרשוני

18427-11/12 הפ     28/06/2015




הפ 18427-11/12 יעקב בוחבוט, גלית בוחבוט נ' דן מרדכי גרשוני








בית משפט השלום בנתניה



ה"פ 18427-11-12 בוחבוט ואח' נ' גרשוני


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
סמדר קולנדר-אברמוביץ


המבקשים

1.יעקב בוחבוט

2.גלית בוחבוט
ע"י עו"ד אופיר דדוש


נגד


המשיב

דן מרדכי גרשוני
ע"י עו"ד אריאלי



פסק-דין

1.
המרצת פתיחה שהוגשה על ידי המבקשים יעקב וגלית בוחבוט
כנגד המשיב דן מרדכי גרשוני
להצהיר שחובם למשיב עומד בגובה של 270,090 ₪ .

2.
טענות המבקשים:
המבקשים לוו מהמשיב סך של 350,000 ₪ בשלש הזדמנויות שונות.
על פי הסכם הלוואה מיום 15.9.10 לוו המבקשים סך של 100,000 ₪ נושא ריבית חודשית של 3% למשך שנה ולאחר מכן 5%.

במשך שנה שילמו המבקשים מדי חודש סך של 3,000 ₪ בגין הריבית.
כן מסר המשיב למבקשים רכב לאחר תאונה והחתימם על קיזוז של כ- 50,000 ₪ מההלוואה.
להבטחת ההלוואה רשמו המבקשים משכון לטובת המשיב
על דירתם ומשלא פרעו את חובם נאלצו למכור למשיב את דירתם תוך שהוא מנצל את מצבם.
המשיב גבה שכר דירה מדירת המבקשים בסך של 2500 ₪ לחודש למשך 30 חודשים.
בהתאם לחוק היה על המשיב לגבות ריבית בשיעור של 8.94% שנתי לכל היותר ולא 36% כפי שגבה.

בשל התנגשות בין זכות המשכון של המשיב לבין זכויות מעקלים אחרים הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי.
בדיון שהתקיים שם הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המשיב יהיה רשאי לפעול למימוש המשכון כאשר כספי התמורה יופקדו בקופת ההוצאה לפועל ויחולקו לנושים. עוד קבע בית המשפט שכל הנוגע
למחלוקת בין הצדדים על גובה החוב ינקטו המבקשים בהליך לקביעת גובה החוב.
לכן הגישו המבקשים המרצת פתיחה זו.

3.
טענת המשיב:

המשיב מתגורר בחו"ל כאשר אביו
המתגורר בישראל הוא שהלווה למעשה הכספים למבקשים.
ביום 23.3.09 נחתם הסכם הלוואה הראשון בין הצדדים לפיו לוו המבקשים מהמשיב סך של 100,000 ₪ והתחייבו לריבית של 3% לחודש.
המבקשים שילמו מספר תשלומים והפסיקו לשלם, כאשר סכום החוב עמד על סך 120,000 ש"ח.
ביום 11.8.10 נחתם הסכם הלוואה שני בין הצדדים בסך 230,000 ₪. המשיב להסכים למתן הלוואה זו כנגד התחייבות המבקשים לפנות את דירת מגוריהם ולהשכירה כאשר דמי השכירות יועברו אליו. כן התחייבו המבקשים להחזיר את דמי ההלוואה או מכספי מכירת הדירה.
ביום 15.9.10 נחתם הסכם הלוואה נוסף לסכום של 210,000 ₪. לצורך הבטחת הלוואה זו הוסכם שבמידה והחוב הכולל לא יוחזר במועד הפרעון תמכר הדירה ותמורתה תשמש לכיסוי ההלוואה.
המשיב העביר למבקשים סך של 90,600 ₪ מתוך סכום ההלוואה האחרון.
חובם של המבקשים עומד למעלה מ 440,000 ₪.

4.
במהלך הדיונים הוברר שהמבקשת נמצאת בהליכי פשיטת רגל אולם התקבל אישור בית המשפט המחוזי להמשך ניהול התביעה.

5.
דיון משפטי:
אין מחלוקת שהמבקשים חתמו על הסכם הלוואה הראשון מיום 23.3.09 לפיו סכום ההלוואה הינו 100,000 ₪ וסכום הריבית החודשית הינו 3% חודשי.

המשיב לא הגיע כלל למסור עדותו. אביו של המשיב, אלי גרשוני הוא שמסר תצהיר מטעמו ואף העיד בבית המשפט.
מאחר והמרצת הפתיחה הוגשה כנגד המשיב, סבורני שהיה אף על המשיב ליתן גרסתו לתובענה שכן טענות המבקשים מופנות כלפיו.

6.
אביו של המשיב הצהיר שאינו עוסק בהלוואות חוץ העיד אולם נעתר לתחנוני המבקשים והסכים להלוות להם הסכומים, כאשר זו ההלוואה היחידה שנתן.

7.
מאחר ועסקינן במספר הלוואות כפי שיפורט בהמשך ומאחר ואביו של המשיב הוא החתום על הסכם ההלוואה והוא שהלווה למבקשים סכומים, ומאחר והמשיב כלל לא הגיע למסור גרסתו בשאלה האם נוהג ליתן הוא הלוואות, אזי מסקנתי הינה על מתן הלוואה זו חולש חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג 1993.

8.
בהתאם לחוק נקבע גובה הריבית המקסימלית שניתן לגבות בהלוואות מעין אלה. ריבית של 36% לשנה גבוהה היא עד מאוד לעומת הריבית שנקבעה בחוק.
משכך סבורני שבהתאם לחוק יש מקום להעמיד את סכום ההלוואה בהתאם לריבית המקסימלית שניתן לגבות שהינה
בהתאם לסעיף 5 לחוק- פי שנים ורבע מהשיעור שיפרסם בנק ישראל של העלות הכוללת הממוצעת לאשראי
לא צמוד הניתן לציבור על ידי הבנקים, כפי שנקבע על
ידי בנק ישראל.
כמפורט בסיכומי המבקשים הריבית המקסימלית בהתאם לפרסום בנק ישראל הינה 9% (פי שנים וחצי מריבית
שנתית ממוצעת של 4% ).

9.
המשיב טוען שהיה על המבקשים להמציא חוות דעת לענין חישוב הריבית. איני סבורה כך שכן חישוב הריבית נקבע בחוק כפי שפירטתי לעיל ומשכך ניתן לערוך החישוב.

10.
המבקשים טענו ששילמו כשנה עבור הריבית.
אביו של
המשיב טען מנגד ששילמו בתחילה שישה חודשים, ולאחר מכן שלושה חודשים נוספים.
(ראה עמ' 22 שורות 18-22
(
. אף אם נלך לשיטת המשיב אזי שולם על חשבון ההלוואה סך של 27,000 ₪.
המשיב היה זכאי לחייב המבקשים בריבית שנתית בגובה 12,375 ₪ על הסך של 100,000 ₪. מכאן שהמבקשים שילמו מעבר לסכום הריבית ועל חשבון ההלוואה.
מסקנה נוספת הנובעת הינה שסכום חוב המבקשים לאחר כשנה וחצי ולאחר ששילמו סך של 27,000 ₪ הינו סך של 91,562 ₪.

11.
אין מחלוקת שביום 11.8.10 נחתם הסכם הלוואה שני בין המשיב למבקשים. לטענת אביו של המשיב המבקשים לוו סך נוסף של 230,000 ₪ וביחד עם הסכם ההלוואה הראשון הם חייבים 350,000 ₪.
אף כאן לא ניתנה למעשה גרסת המשיב עצמו אלא גרסת אביו.

בבית המשפט העיד אביו של המשיב שנתן למבקשים סך נוסף של 80,000

₪, וכן סך נוסף של 100,000 ₪ וכן רכב. הווה אומר למרות שבהסכם נרשם שניתן על ידו סך של 150,000 ₪ נוספים, אזי למעשה הועברו רק 100,000 ₪ (ראה עמ' 23 שורות 13-14) וכן רכב שלטענתו מחירו היה 50,000 ₪.
מעדות המשיב עלה שתמורת הלוואה זו קיבל למעשה דמי שכירות מדירת המבקשים.

12.
המבקשים טענו שדמי השכירות שולמו למשיב במשך 30 חודשים. בבית המשפט העיד אביו של המשיב שקיבל שכירות הדירה כשנתיים מיום 1.11.11 (ראה עמ' 24 שורות 26-29).
המבקשים טענו שהמשיב קיבל על חשבון שכר הדירה סך כולל של 75,000 ₪.
המשיב
לא טען
ולא פירט סכומים אחרים שקיבל המשיב לטענתו. משכך ומאחר ושוכנעתי שהתקבל שכר דירה במשך תקופה בגין הדירה, יש מקום לקבל הסכום שציינו המבקשים בגין השכרת הדירה.

13.
מחלוקת נוספת הינה באשר לרכב. המבקשים טוענים שחלק מסכום ההלוואה הינו רכב כאשר שוויו הינו 34,950 ₪, אולם אביו של המשיב החתים אותם על קיזוז סך של 50,000

₪ בגין הרכב למרות שהרכב היה לאחר תאונה קשה.

בבית המשפט העיד אכן אביו של המשיב שהעביר למבקשים רכב – ראה עמ' 23 שורות 13-15).
מהו שווי הרכב?

בתצהירו לא מציין כלל אביו של המשיב דבר לענין הרכב ושוויו. אם זאת מאחר והצדדים הסכימו בהסכם ששווי הרכב הינו 50,000 ₪ ולא הובאו כל ראיות לכך ששווי הרכב הינו נמוך יותר, אזי אין כל מקום לקבל טענת המבקשים. על כן על המבקשים להשיב אף את שווי הרכב שהינו בהתאם להסכמתם 50,000 ₪ בנוסף לסכום ההלוואה.

14.
לאור האמור לעיל המסקנה הינה שהמשיב נתן הלוואה נוספת למבקשים בשני סכומים. האחד סך של 100,000 ₪, והשני 80,000 ₪. כאשר אף לגבי סכומים אלה
יש לחשב את הריבית בהתאם לריבית המקסימלית שנקבעה בחוק. כן יש מקום להפחית התשלום שקיבל המשיב בגין שכר הדירה, ולהוסיף את שווי הרכב.

15.
בהמשך נחתם ביום 15.9.10
הסכם הלוואה שלישי בין הצדדים לפיו הם מאשרים קבלת הסך של 350,000 ₪ ומבקשים ללוות בנוסף 210,000 ₪.
המשיב העיד שהפקיד סך זה אצל עו"ד שחר חסאן לצורך רכישת הדירה (ראה עמ' 24 שורות 13-14). עם זאת הובהר שהמשיב אומנם הגיש המרצת פתיחה בטענה שהוא זכאי לקבל הדירה אולם הסכים בסופו של יום שלא לעמוד על הסכם המכר וביקש את כספו בחזרה. משכך לא קיבל הדירה לידיו.

המשיב הציג מסמכים עליהם חתומה המבקשת לפיה קיבלה כספים ממנו על חשבון הדירה
בהמשך להלוואה זו (ראה נספחים לתצהירו).

המבקשת לא נחקרה כלל ולא קיבלתי כל תשובות ברורות מדוע חתמה על מסמכים אלה. מעדות המבקש עלה שיכול והמבקשת אכן קיבלה כספים מהמשיב בעקבותיהם חתמה על מסמכים אלה. (ראה עמ' 17 שורות 17-22).

מאחר והמבקשת במסמכים אלה מודה
שקיבלה מהמשיב סכומים
אשר יקוזזו מהסך של 210,000 ₪ - סכום ההלוואה, כך שעל המשיב לשלם למבקשים רק את הסך של 119,400 ₪ (ראה המסמך מיום 29.3.12). אזי המסקנה הינה שהמבקשים קיבלו מהמשיב על חשבון הסכם הלוואה זה סך של 90,600 ₪ אשר לא הוכח כלל שהחזירו סכום זה.

16.
עלי לציין שהוצג ההסכם למכירת הדירה (נ' 1) מיום 25.10.11 אולם אביו של
המשיב הודה שהרשום בסעיף 4 להסכם אינו נכון ולמעשה לא שילם את הסך של 560,000 ₪. (ראה עמ' 23 שורות 25-26). אף באשר למסמך נ/3 – הסכם המשכנתא, הודה המשיב שהאמור בו אינו נכון (ראה עמ' 23 שורות 29-30).

17.
לאור כל האמור לעיל
על המבקשים להמציא את חישוב החוב בהתאם לקביעותי ובהתאם לחישוב הריבית כפי שקבעתי לעיל באשר לכל סכומי ההלוואות. לאחר מכן ייקבע מהו סכום חובם למשיב.



ניתן היום,
י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.















הפ בית משפט שלום 18427-11/12 יעקב בוחבוט, גלית בוחבוט נ' דן מרדכי גרשוני (פורסם ב-ֽ 28/06/2015)