פסקי דין על מאור ורולקר

25374-04/13 פ     01/07/2015




פ 25374-04/13 מדינת ישראל נ' מאור ורולקר








בית משפט השלום ברמלה



ת"פ 25374-04-13 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' ורולקר




בפני

כבוד השופט הישאם
אבו שחאדה


בעניין:

המאשימה - מדינת ישראל

באמצעות משטרת ישראל תביעות רמלה


ע"י עוה"ד זוהר שקורי שוורץ



נגד



הנאשם - מאור ורולקר
ע"י עוה"ד רענן עמוסי





ה כ ר ע ת – ד י ן


כתב האישום

1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו ביצוע עבירה של תקיפת סתם של בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום ביום 7.2.13, תקף הנאשם את אשתו (להלן: המתלוננת) בכך שבעודה יושבת על מיטה בתוך דירה שבה התגוררה בתחומי העיר לוד (להלן: הדירה), תפס את שתי רגליה, כופף אותן וסובב אותן.

ראיות המאשימה

2.
המתלוננת העידה שבמועד האירוע נשוא כתב האישום, הנאשם הגיע לדירה בהיותו תחת השפעת אלכוהול והחל לזרוק את הסירים שבמטבח וקילל אותה. לטענתה, היא נכנסה לאחד החדרים בדירה שבו הנאשם נהג לישון (להלן: החדר). הנאשם נכנס אחריה לחדר וביקש לישון והיא הודיעה לו שעליו לעזוב את הדירה. הנאשם והמתלוננת פרודים מזה שנים רבות ולטענתה אפשרה לו לגור בדירה וזאת מטעמים של חסד לאור העובדה שלא היה לו מקום אחר לגור בו. בהמשך, הנאשם אחז בשתי רגליה בעודה יושבת על המיטה שבחדר וסובב לה אותן והדבר מאוד הכאיב לה. לטענתה בנם המשותף שלמה היה עד לאירוע (להלן: שלמה). לאחר מכן, הנאשם יצא מהחדר לסלון הדירה. כמו כן, הוסיפה שנכנסה לחדר האמבטיה מתוך חששה מהנאשם והתקשרה למשטרה (פרוט' עמ' 6 ש' 4 – 32, עמ' 7 ש' 20 – 32, עמ' 9 ש' 31 – 32, עמ' 10 ש' 18 – 32).

3.
מטעם המאשימה העיד גם שלמה ואשר לטענתו אביו הגיע לדירה כאשר הוא שתוי. כמו כן, הוסיף כי בעת שהנאשם והמתלוננת היו בסלון הדירה, הנאשם קילל את המתלוננת והאחרונה נכנסה לחדר. לטענת שלמה, כאשר הנאשם, המתלוננת ושלמה היו בחדר, המתלוננת התיישבה על המיטה והנאשם התכופף ואחז ברגליה ושלמה הפריד ביניהם. בהמשך, המתלוננת נכנסה לחדר האמבטיה, נעלה את הדלת והתקשרה למשטרה (פרוט' עמ' 17 ש' 30 – עמ' 18 ש' 31).

4.
המשטרה אכן הגיעה לדירה בעקבות כך שזומנה על ידי המתלוננת. הוגש לעיוני מזכר (ת/2) מיום 10.2.13 (כשלושה ימים לאחר האירוע) שהוכן ע"י השוטרת ספיר כהן (להלן: ספיר) ואשר לפיו ביום 7.2.13 בשעה 16:30 התקשרה אישה ליומן התחנה שהיתה נשמעת נסערת, ולדבריה בעלה נמצא בבית והוא מרביץ לה ולכן נעלה את עצמה באמבטיה. על פי המזכר, נמסר דיווח לניידת סיור שתצא למקום האירוע.

5.
על פי דו"ח הפעולה (ת/3) שהוכן ע"י השוטר שי שלמה (להלן: שי) שהגיע לדירה ביום 7.2.13 בשעה 16:20, הוא הבחין שמהנאשם נודף ריח של אלכוהול. כמו כן, לפי דו"ח הפעולה המתלוננת מסרה לשי כי בעת שישבה על המיטה הנאשם תפס בשתי רגליה וסובב לה אותן.

ראיות ההגנה

6.
בהודעתו של הנאשם במשטרה הוא הכחיש שתפס ברגליה של המתלוננת ולטענתו כאשר הגיע לדירה המתלוננת קיללה אותו ואף זרקה עליו נעליים לכיוון הפרצוף (ת/1, ש' 10 – 17). בהמשך, טען שנכנס לחדר על מנת להחליף את בגדיו והמתלוננת רצתה למנוע ממנו להיכנס לחדר. לטענתו, שלמה נוטה לטובת אימו (המתלוננת) וזאת מאחר ולילה לפני, שלמה רצה להביא חבר ללון בדירה והנאשם סירב ומכאן גם עדותו של שלמה לרעת הנאשם (ת/1, ש' 66 – 76).

7.
בעדותו של הנאשם בבית המשפט, הוא לא הכחיש שהינו נוהג לשתות אלכוהול. לטענתו נכנס לחדר על מנת לישון והמתלוננת ישבה על המיטה ואמרה לו לצאת מהחדר ובתגובה המתלוננת החלה לבעוט בו עם רגליה ועל מנת למנוע ממנה מלבעוט בו במקום "רגיש", כלשונו, תפס את שתי רגליה מבלי לסובב אותן. לטענתו, המתלוננת גם נתנה לו סטירות. עוד ציין כי המתלוננת זרקה לעברו נעליים
(פרוט' עמ' 25 ש' 2 – 28, עמ' 26 ש' 17 – 19, עמ' 30 ש' 13 – 17, עמ' 31 ש' 8 – 22, עמ' 32 ש' 30 -31).

8.
מטעם הנאשם העידה כעדת הגנה בתו, ליטל סטמקר (להלן: ליטל). לטענתה שלמה, הנאשם והמתלוננת היו בחדר והיא היתה בחדר אחר בדירה ושמעה צעקות וראתה את הנאשם יוצא מהחדר ובהמשך המתלוננת החלה לזרוק נעליים לעברו של הנאשם בתוך הסלון ואשר לא פגעו בו. בהמשך, לטענת ליטל המתלוננת נעלה את עצמה בחדר האמבטיה (פרוט' עמ' 36 ש' 5 – 21, עמ' 37 ש' 5 -9, עמ' 38 ש' 8 – 18).

דיון והכרעה

9.
לאחר שמיעת עדותם של העדים וכן בחינה של הראיות שהוצגו בפני
י, הנני מעדיף את גרסתה של המתלוננת על פני גרסתו של הנאשם לגבי אופן השתלשלות האירוע נשוא כתב האישום. להלן נימוקיי:

א.
עדותה של המתלוננת נתמכת בעדותו של שלמה, דבר אשר מחזק את המשקל הכולל של עדותה. יוזכר גם ששלמה היה בן המשפחה היחיד שנכח בחדר בעת שקרה האירוע בין הנאשם למתלוננת. ליטל, על פי דבריה, לא נכחה בחדר וגם לא ראתה את האירוע, אלא רק את ההמשך שלו לאחר שהנאשם יצא מהחדר.

ב.
עדותה של המתלוננת נתמכת גם ב-"אמרת קורבן אלימות", שהינה דברי המתלוננת לשי
שהנאשם סובב לה את רגליה בעת שישבה על המיטה, ואשר נמסרו לשי בסמוך לעת קרות האירוע. יוזכר, שאמרת קורבן אלימות, הינה ראיה לאמיתות התוכן.

ג.
טענתו של הנאשם שהמתלוננת בעטה בו ברגליה ולכן נאלץ להחזיק אותן על מנת שלא תבעט בו במקום "רגיש", כלשונו, הינה בגדר עדות כבושה. גרסה זו לא הועלתה כלל ועיקר בהודעתו במשטרה ועלתה לראשונה רק בבית המשפט.

ד.
טענתו של הנאשם שהמתלוננת גם סטרה לו, גם היא בגדר עדות כבושה שעלתה לראשונה רק בבית המשפט ולא נאמרה בהודעתו במשטרה.

ה.
ליטל, שהובאה כעדת הגנה, אישרה שהיא לא היתה בתוך החדר וראתה רק את המשך השתלשלות הדברים לאחר שהנאשם יצא מהחדר. במילים אחרות, אין בעדותה של ליטל בכדי לחזק את גרסתו של הנאשם לגבי מה שקרה בתוך החדר, כפי שגם אין בעדותה בכדי להפריך את גרסתה של המתלוננת לגבי מה שקרה בתוך החדר.

10.
יוצא מכך, שעדותה של המתלוננת זוכה למשקל משמעותי ובעוד שעדותו של הנאשם זוכה למשקל נמוך, וזאת מהנימוקים שציינתי לעיל.

11.
בתשובתו של הנאשם לכתב האישום, באמצעות בא כוחו, נאמרו הדברים הבאים: "הנאשם מאשר שתפס את שתי רגליה של המתלוננת כאשר היא שכבה על המיטה וזאת כאשר היא בועטת בו בצורה של רכיבה על אופניים לכיוון האשכים והוא לצורך הגנה על גופו תפס את רגליה" (פרוט' עמ' 3 ש' 14 – 16). הנאשם לא הבהיר אם כוונתו לומר שמדובר בטענה של הגנה עצמית. מכל מקום, לאור העובדה שלא קיבלתי את טענתו של הנאשם שהמתלוננת בעטה בו, בשלב כלשהו, טענה שכאמור הינה בגדר עדות כבושה, הרי שהטענה של הגנה עצמית דינה להידחות.

12.
הנאשם העלה בשלב הסיכומים טענה של "זוטי דברים" ואשר לפיה הנאשם רק אחז ברגליה של המתלוננת ולא סובב אותן. טענה זו דינה להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

א.
מאחר והטענה של הנאשם שרק אחז ברגלה של המתלוננת ולא סובב אותן לא התקבלה, הרי שנשמט גם הבסיס העובדתי לטענה של זוטי דברים.

ב.
כמו כן, המתלוננת טענה כי הנאשם הכאיב לה, דבר שגם הוא משמיט את הקרקע מתחת לטענה של זוטי דברים.

ג.
יתר על כן, בעת בחינת הטענה של "זוטי דברים" יש גם לבחון את הנסיבות הכלליות שאפפו את האירוע נשוא כתב האישום: הנאשם הגיע לדירה בהיותו תחת השפעת אלכוהול; בני הזוג פרודים מזה שנים רבות והותר לנאשם לשהות בדירה מתוך שיקולים של חסד לאחר נתק עם המתלוננת וילדיו במשך שנים רבות (בנקודה זו העידו גם ליטל וגם שלמה); עובר לאירוע של תפיסת רגליה של המתלוננת, הנאשם קילל את המתלוננת; המתלוננת נעלה את עצמה בחדר האמבטיה מתוך חששה מהנאשם.
נסיבות כלליות אלה שאפפו את האירוע נשוא כתב האישום אינן מותירות מקום לספק שלא מדובר באירוע של "זוטי דברים".

13.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה נשוא כתב האישום ולכן הנני מרשיעו בביצוע עבירה של תקיפת סתם של בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.


ניתנה היום,

י"ד תמוז תשע"ה
,
1 ליולי 2015
, במעמד הצדדים.














פ בית משפט שלום 25374-04/13 מדינת ישראל נ' מאור ורולקר (פורסם ב-ֽ 01/07/2015)