פסקי דין על זכאי אבישג | פסקי דין על שרם דוד | פסקי דין על מוסך דוד שרם |

8257/04 א     27/02/2005




א 8257/04 זכאי אבישג נ' שרם דוד, מוסך דוד שרם




1
בתי המשפט

א 008257/04
בית משפט השלום בירושלים
27/2/2005
לפני כב' השופט דוד מינץ
זכאי אבישג

בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עו"ד נ' אביכזר

נ ג ד
1 . שרם דוד

2 . מוסך דוד שרם
הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד י' לוי

פסק דין
התובעת הייתה במועד הרלוונטי לתביעה הבעלים של רכב מסוג פג'ו 306 (להלן: "הרכב"). נתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא בעליו של מוסך (להלן: "המוסך") אשר צורף כנתבע 2. ביום 4.5.04 בסמוך לשעה 16:00 התובעת נסתה להניע את הרכב ומשכשלה הזמינה גרר אשר הוביל את הרכב למוסך. הרכב לא טופל באותו יום אלא למחרת והוחלפה בו חגורת התיזמון (להלן: "רצועת הטיימינג"). בנסיעת המבחן שבוצעה, גילה הנתבע שבלם היד של הרכב אינו מכוון ואולם שוב מפאת השעה המאוחרת, הוא החליט לא לטפל בבעיה זו עד למחרת היום. המוסך נסגר בסביבות השעה 16:30 ובחלוף כשעה קיבל הנתבע שיחת טלפון בה הודיעו לו שפרצה אש במוסך ומכבי אש הוזמנו למקום. התברר שהאש פרצה במנוע של הרכב.

התובעת טענה שהנתבע הוא זה אשר אחראי לפרוץ השריפה ברכב והוא זה שחייב לפצותה על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מרשלנותו. התובעת בקשה לפצותה בסך 42,590 ₪ הכוללים בתוכם את הנזק הישיר לרכב בסך 36,740 ₪, שכ"ט השמאי ששילמה בסך 650 ₪ וסכומים נוספים בגין הפסדי ימי עבודה, עגמת נפש וכיוצ"ב.

מנגד, הנתבע טען שסיבת השריפה לא נעוצה בהתנהגותו ו/או בטיפול שנעשה ברכב על ידו, אלא כתוצאה מקצר שארע ברכב לאחר שהמוסך נסגר. בכל מקרה טען הנתבע שהנזק שנגרם לרכב לא הגיע אלא כדי 16,784 ₪.

שני הצדדים תמכו את יתדותיהם בחוות דעת מומחים מטעמם. התובעת בחוות דעתו של חוקר השריפות מר אלי היינה מיום 5.12.04 והנתבע בחוות דעתו של השמאי ארנון ארז מיום 18.6.04. שני המומחים נחקרו בבית המשפט.

בשולי הדיון הסכים ב"כ הנתבע כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 ובסיכומיה הצטרפה ב"כ התובעת להסכמה. לאור האמור, פטור אני מלנמק את פסקי, אך אעיר הערות מספר על מנת שלא להותיר את הצדדים בעלטה מוחלטת באשר לנימוקים שעמדו בבסיס פסק הדין.

א) נתברר מתוך עיון בחוות הדעת של שני המומחים וגם לאחר חקירתם בבית המשפט, כי למעשה לא הייתה מחלוקת בניהם בקשר לגורם השריפה. כל אחד מהם אמר בלשונו הוא שתחילה נגרם קצר במערכת החשמל. לאחר מכן כבלי החשמל במקום הקצר התחממו. הבידוד העוטף את הכבלים נמס. הכבל נחשף ופגע בגוף הרכב ונוצר כתוצאה מכך קצר גדול יותר שבסוף הוביל לשריפה. כמו כן, שני המומחים היו תמימי דעים שעל מנת שייגרם הקצר שהוביל לשריפה, חלק מסויים של הכבל היה צריך להיות חשוף כשהחוטים שבו היו גלויים ואותו חלק פגע בגוף הרכב. המחלוקת הייתה מה גרם לחשיפת החוטים.

לדעת מר ארז, הקצר הראשוני נגרם לאחד החוטים החשמליים הדקים, מסוג אלו המובילים חשמל לתאורת הרכב, ומשם החל תהליך איטי של התחממות עד אשר החום עלה והקצר התקדם כביכול לעבר אחד הכבלים הראשיים. לטענתו קיימת תופעה של זחילה איטית "הרבה יותר איטי מסיגריה", אשר אורך כמה שעות. תחילת התהליך יכול היה להתרחש לפני או בעת גרירת הרכב למוסך. לעומתו, מר היינה שלל תיאוריה זו והוא עמד איתן בדעתו שחוט מסויים נחשף כתוצאה ממכה או פגיעה ישירה בו והדעת נותנת שאותה מכה או אותו גורם היה בזמן הטיפול שבוצע ברכב במוסך.

ב) בנו של הנתבע (להלן: "הבן") אשר טיפל בפועל ברכב מסר עדות וטען כי טיפל בהחלפת רצועת הטיימינג מבלי שנגע או טיפל במוקדי השריפה (איזור המתנע והמצבר), לכן לדעתו לא הייתה אפשרות שהוא זה אשר פגע באחד הכבלים. ברם, התברר שעדות זו לא הייתה מדוייקת משום שהבן אישר כי החליף את מסנן השמן המצוי בקרבת המתנע.

ג) מדרך הטבע כל החוטים המצויים בתא המנוע של הרכב מבודדים בשכבות שונות של חומרים מבודדים. אין הם חשופים למגע גוף המכונית. על מנת שיווצר הקצר חייבת להיות חשיפה ופגיעה בחומר המבודד של החוטים. שני המומחים טענו שדבר זה עלול לקרות כתוצאה משפשוף או חתך בחומר המבודד. השאלה הייתה אפוא, אחת. סבירות התרחשות חשיפת חוט על ידי הבן בעת הטיפול ברצועת הטיימינג.

ד) קצין החקירות של שירותי הכבאות בעיריית ירושלים, מר דוד רפאל, טען במכתבו מיום 1.11.04 כי סביר להניח שהשריפה נגרמה כתוצאה מתקלה במערכת החשמל של הרכב (קצר), ועל אף שלא התעמק בסיבת התקלה, קבע מצד אחד כי אין אפשרות לקבוע בוודאות מוחלטת מהי סיבת גרימת הקצר. מצד שני הוא קבע כי קיימת סבירות כי השריפה נגרמה מטיפול שעבר הרכב במוסך.

ה) במשפט אזרחי אין צורך לקבוע בוודאות מוחלטת כיצד ארעה ההתלקחות. יש להכריע בעניין לפי מאזן ההסתברויות. לאחר קבלת הגירסה המסתברת ביותר, יש לבדוק אם קיימת אחריות לקרות הנזק.

ו) לנוכח ההסכמה שהייתה בין המומחים שתחילתו של תהליך התחממות החוטים הייתה יכולה להיות אך ורק לאחר חשיפתם, התרשמותי משני המומחים והמסקנה המתבקשת מעדותם הייתה, שקשה להעלות על הדעת שהתהליך המתחיל מחשיפת החוטים עד לקרות הקצר יארך זמן רב ביותר. מקובלת עלי בעניין הזה חוות דעתו של מר היינה אשר גרס שבדרך כלל התהליך יכול לקחת מספר דקות ובמקרים קיצוניים ביותר עד 10 שעות. אישוש למסקנה זו אני מוצא במכתבו של חוקר השריפות, מר רפאל. לכן, משהרכב היה במוסך למשך למעלה מ- 24 שעות ממועד הגעתו ועד השריפה, יש רגליים לטענה שאין זה סביר שהגורם הראשוני לקצר היה לפני שהרכב הגיע למוסך. אני נוטה גם לחשוב למרות עמדתו של הבן שהוא לא פגע באלמנט כלשהו במנוע, שדבר מה קרה בעת הטיפול אשר גרם לקצר הראשוני.

ז) יש רגליים לסברת ב"כ התובעת שאחריותו של הנתבע, לאור סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה הקבלנות, תשל"ד - 1974 היא כשומר שכר ששמירת הנכס שהוא מופקד עליו אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, כמשמעו בסעיף 2(ב) רישא לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967. לכן הנתבע היה אחראי לכאורה באופן מוחלט לנזקי הרכב, זולת אם נגרם עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן, שמשמען אונס או כוח עליון (ע"א 1439/90 מדינת ישראל נ' הום חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(2), 346).

בשים לב לכל האמור, ולאחר עיון גם בחוות הדעת בעניין גובה הנזק, החלטתי לחייב את הנתבע(ים) לשלם לתובעת סך של 25,000 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כן ישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום י"ח ב אדר א, תשס"ה (27 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט








א בית משפט שלום 8257/04 זכאי אבישג נ' שרם דוד, מוסך דוד שרם (פורסם ב-ֽ 27/02/2005)