פסקי דין על עזמי מוחמד קאסם אבו אחמד | פסקי דין על ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים(ולנת"ע) | פסקי דין על ועדה המקומית לתכנון ובניה "יזראעלים" |

32349-04/13 עתמ     01/07/2015




עתמ 32349-04/13 עזמי מוחמד קאסם אבו אחמד נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים(ולנת"ע), ועדה המקומית לתכנון ובניה "יזראעלים"








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 32349-04-13 אבו אחמד נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים(ולנת"ע)
ואח'



בפני

כב' השופטת
אסתר הלמן

העותר
עזמי מוחמד קאסם אבו אחמד

נגד

המשיבות
1. ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים(ולנת"ע)

2. ועדה המקומית לתכנון ובניה "יזראעלים"



פסק דין


1.

בעתירה זו מבקש העותר להורות על בטלותה ו/או ביטולה של החלטת המשיבה 1, ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים, (להלן: "הוולנת"ע" או "הוועדה"), אשר לא נתנה אישורה לתוכנית שיזם העותר, ואשר מטרתה הקמת תחנת תדלוק, על כביש 73, באזור גניגר.

הרקע
:

2.

העותר הוא יזם התוכנית המפורטת מק/יז/ 08/6540 להקמת תחנת תדלוק על כביש 73 בקטע שבין תל עדשים לגניגר, על דרך הכניסה למטווח גניגר (להלן: "התוכנית"). בגדר התכנית ביקש העותר לשנות את יעוד הקרקע מקרקע חקלאית לייעוד קרקע לתחנת תדלוק ושירותי דרך.

3.

שאיפתו של העותר להקים במקום תחנת תדלוק, נדונה במשך למעלה מעשור על ידי
גופי התכנון השונים. לתכנית מושא העתירה קדמו מספר תכניות מפורטות, שכללו בקשה להקמת תחנת תדלוק, אותן יזם העותר, ואלה נבחנו על ידי הגורמים התכנוניים השונים,
כדלקמן:

א.

בשנת 2002, הגיש העותר תכנית מפורטת מספר 13159, שעניינה הקמת תחת דלק ושירותי דרך ופארק מוטורי בסמוך לגניגר. התוכנית הובאה בפני
המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים (להלן "הוועדה המקומית"), וזו המליצה לוועדה המחוזית לתכנון ובניה להפקיד את התכנית בתנאים, לרבות תיקון התוכנית והשלמתה, באופן שיבטיח את שילובה במרחב הפתוח והתאמת השימושים והבינוי לאופי המקום ולנוף. הוועדה ציינה, בין היתר, כי למקום ערכי טבע גבוהים מאד כחלק מהרי נצרת המשתפלים לעמק ולכן נדרש נספח נופי סביבתי. (נספח א' לעתירה).

ב.

בטרם נדונה תכנית זו בוועדה המחוזית, ביקש העותר לאשר תכנית מפורטת,
מצומצמת יותר בהיקפה, שעניינה שינוי יעוד שטח חקלאי לתחנת תדלוק ושירותי דרך בלבד (מק/יז/ 01/6540). ביום 5.8.03 דנה הוועדה המקומית בתוכנית, מכוח הוראת סעיף 62א(א)(10) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1964 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") והחליטה להפקיד אותה בתנאים, וזאת בניגוד לעמדת מהנדסת הוועדה אשר סברה כי אין לקטוע, ללא צורך, את המרחב הפתוח וכי הקטע הנדון איננו מתאים להקמת תחנת דלק, שכן הוא נמצא בשיפולי שמורת טבע והוא בעל ערכיות נופית גבוהה. הפקדת התוכנית הייתה כפופה, בין היתר, לקבלת אישור של
הוועדה
לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: "הוולקחש"פ"), הואיל ומדובר בקרקע חקלאית. בתאריך 20.6.05 החליטה הוולקחש"פ שלא לאשר את התוכנית, בין היתר משום שהוצע להקים את התחנה בשטח חקלאי פתוח, שלא בצמידות דופן לכל פיתוח אחר, באופן שאיננו משתלב בנוף וללא נימוק מוצדק.

ג
.
תכנית נוספת שיזם העותר במהלך שנת 2005, (תכנית מפורטת מק/יז/ 05/6540) אושרה להפקדה בתנאים על ידי הוועדה המקומית, אשר קבעה בהחלטתה כי איננה רואה פגיעה כלשהי בשטחים הפתוחים או באופי הפתוח של השטח וכי התחנה צמודה לכביש 73 ולכביש הגישה למטווח גניגר, על גבי צומת מאושר. גם אישורה של תכנית זו כפוף היה לקבלת אישור הוולקחש"פ, וזו סירבה לאשרה (נספח טז/1 לעתירה). ערר שהוגש על החלטת הוולקחש"פ נדחה על ידי ועדת הערר ביום 20.11.06 (נספח טז/2 לעתירה).

בהחלטתה הוסיפה ועדת הערר והדגישה כי מדובר בתכנית המציעה פיתוח ובינוי בשטח פתוח, בעל רגישות נופית וסביבתית גבוהה (מרקם שמור משולב על פי תמ"א/35) ועל פי המדיניות התכנונית, תוספת שטח לבינוי באזורים אלה תעשה רק אם הינו צמוד דופן לבינוי קיים. הוועדה דחתה את הפרשנות שהוצעה על ידי העותר למונח "צמוד דופן" משום שפרשנות זו מרוקנת מתוכן את עיקרון צמידות הדופן, המבקש לצמצם את מוקדי הפיתוח בשטח הפיתוח ולרכזם סביב מוקדי פיתוח שכבר קיימים.

בנוגע לצמידות למטווח הקיים, נקבע כי זה איננו צמוד לשטח התחנה המוצע, ובכל מקרה, ספק אם ניתן לראות בו מוקד בינוי שראוי לפתח סביבו בינוי נוסף.

ועדת הערר דחתה גם את הטענה, כי התכנית נועדה להסדיר סטטוטורית, בין היתר, את הדרך למטווח והצומת במפגש עם כביש 73, וסברה כי, ככל שהדבר נדרש, ניתן להסדיר זאת באמצעות הסדרי תנועה.

4
.
בשנת 2012 הגיש העותר את התכנית מושא העתירה. הוועדה המקומית המליצה ביום 17.1.12, בדעת רוב, ובניגוד לדעתו של יו"ר הוועדה המקומית, להפקיד את התכנית בתנאים (נספח ד' לעתירה). במסגרת דיון שנערך בוועדה המקומית ביום 23.1.12, פורטו הדרישות והאישורים הנדרשים כתנאי להפקדה (נספח ה' לעתירה). בין יתר התנאים, נדרש אישור הוולקחש"פ.

5.

ביום 29.1.13 הובאה התכנית בפני
הוולנת"ע, שאישורה לתכנית נדרש בהתאם לסעיף 6.1.3 לתכנית מתאר הארצית מספר 35 (להלן: "תמ"א 35") ובהתאם לסעיף 62(א)(10) לחוק התכנון והבניה. הולנת"ע בחנה את התכנית, והחליטה לדחותה לאחר שהגיעה למסקנה, כי אין מקום לאשר את הפגיעה בשטחים בעלי רגישות סביבתית, וכי לא קיימת הצדקה לפגיעה הנופית הכרוכה בביצוע התכנית המוצעת.


בהחלטתה קבעה הוולנת"ע כדלקמן:

"בפני
הועדה הוצג יחס התכנית לתמ"א 35 ולקרקע חקלאית ושטחים פתוחים. הועדה, לאחר שדנה בתכנית ושמעה את המוזמנים ובעלי העניין בתכנית, סבורה כי לא הוצג בפני
ה מידע חדש וכי שיקול כלכלי בלבד, על פיו מובטחת סלילת הדרך למטווח על ידי היזם, אינו יכול להוות שיקול יחיד להחלטה תכנונית. בכל הנוגע לאישור התוכנית, לעניין הסדרי התנועה למטווח, הרי שאין הצדקה להסדרתם באמצעות הקמת תחנת התדלוק, הוועדה סבורה שאין מקום להקמת תחנת תדלוק שאינה צמודת דופן בקרקע חקלאית, במרקם שמור משולב ובסמיכות לנחל. צמידות דופן לכביש הקיים ולמטווח אינם מהווים מוקדי בינוי שראוי לפתח סביבם בינוי נוסף. לפיכך מחליטה הוועדה שלא לאשר את התוכנית לפי סעיף 6.1.3 בהוראת תמ"א 35".

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן.

תמצית טענות הצדדים
:

6.

לעמדת העותר, דינה של ההחלטה להתבטל בשל היותה חורגת ממתחם הסבירות. חוסר סבירותה של ההחלטה מתבטא באי התייחסות למלוא התשתית העובדתית, זאת משלא עיינה הוולנת"ע במסמכי התכנית ובמסמכים מרכזיים נוספים, עובר למתן החלטתה; בשקילת שיקולים שאינם ענייניים, ומתן משקל בלתי הולם לשיקולים רלוונטיים; בסירובה של הוולנת"ע לבקר במקום בו מיועדת לקום תחנת התדלוק, ובהפליה פסולה של העותר על רקע החלטות אחרות שניתנו במקרים דומים על ידי הוולנת"ע. עוד נטען, כי החלטת הוולנת"ע לוקה בפרשנות המשפטית שנתנה למושג "צמידות דופן".

7.

מנגד, סבורה הוולנת"ע, שההחלטה מושא העתירה הינה החלטה סבירה ונכונה בנסיבות העניין, ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. עוד נטען כי בבחינת התכנית על ידי הוולנת"ע נשקלו שיקולים של טובת הכלל, ובכלל זה השלכות סביבתיות וכן שיקולים תכנוניים, בהתאם לתכניות החלות על המקרקעין, אשר חייבו את דחיית הבקשה.

8.

הוועדה המקומית ביקשה אף היא לדחות את העתירה שהוגשה כנגדה. בכתב התשובה שהוגש מטעמה נטען כי העתירה אינה מגלה כל עילה כנגד הוועדה המקומית, שכן המלצתה להפקיד את התכנית בתנאים, איננה עומדת לבחינה בעתירה זו. התנאים שהוצבו בהחלטתה, ובכלל זה, קבלת אישור הגופים המוסמכים במועצה הארצית לתכנון ובניה, לא מולאו, ועל כן טרם ניתנה החלטת הוועדה המקומית בתכנית לגופה.

בטיעוניה המשלימים הוסיפה הוועדה המקומית כי בחנה את המסמכים שהעביר העותר לבדיקתה, לאחר שהתקיים הדיון בעתירה, ומבדיקתה עולה כי העותר לא מילא אחר מרבית התנאים שנקבעו בהפקדה, ובנסיבות אלו לא הוכחה כל התקדמות במצב התכנוני אשר תצדיק
מתן הודעה מתוקנת מצידה או העברת נתונים חדשים לידי הוולנת"ע, בכדי שתשקול מחדש את החלטתה.

אעיר בעניין זה, כי לאחר הדברים הללו, ביקש העותר להגיש מסמכים נוספים, מהם עולה, לעמדתו, כי אושרו לו תנאים נוספים שנקבעו בהחלטה.

דיון
והכרעה
:

9.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהן, ונתתי דעתי לכל טענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין העתירה להידחות.

היקף התערבותו של בית המשפט בשיקולים תכנוניים

10.

ככלל, בית המשפט נמנע מהתערבות בשיקול דעתה של רשות ציבורית, ונטייה זו גוברת ביתר שאת, מקום שבו ההחלטה הנבחנת מצויה בתחום מומחיותה המקצועית של הרשות, או שהיא מהווה בחירה בין מספר עמדות מקצועיות נוגדות.
התפקיד והסמכות לקדם את האינטרס הציבורי מוטלים, על פי חוק,
על הרשויות המוסמכות אשר בידיהן המומחיות והניסיון, הן המוסמכות לקבוע מדיניות ובידיהן הכלים לבצע את המדיניות.

11
.
כידוע, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו שם עצמו כרשות תכנונית נוספת על אלה הקבועות בחוק או כטריבונל תכנון עליון, ואף אין הוא יושב כערכאת ערעור על החלטות ועדות התכנון והבניה. בית משפט לעניינים מנהליים יתערב בהחלטה שהתקבלה במוסד תכנון רק אם ייקבע כי ההחלטה התקבלה שלא כחוק, שלא בסמכות או כי היא חורגת ממתחם הסבירות (
בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פד"י נ
(3) 441 (1996);
בג"ץ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד מח
(3) 678
(1991)).

12
.
הדברים נכונים בפרט, כאשר מדובר בשיקול דעתה של הוולנת"ע, הנמנית עם הגופים התכנוניים העליונים והפועלת מכוחו של סעיף 6(א) לחוק התכנון והבניה, שתפקידה העיקרי הוא לייעץ ולהמליץ למועצה הארצית לתכנון ולבניה ולדון בנושאים אשר הסמכות לדון בהם הואצלה לה על-ידי המועצה הארצית (עע"מ 7926/06
אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (24/06/2009) (להלן: "

פסק דין
אדרי - אל")).

13
.
כפי שיפורט להלן, התייחסות זו נכונה בכל הנוגע להפעלת שיקול הדעת המקצועי שיש לרשות בקבלת החלטות, ואולם שונה המצב בכל הנוגע לפרשנותו של מונח או ביטוי בתוכנית המתאר. במקרה זה החלטת הוועדה מבוססת בחלקה על פרשנות מונח בו נוקטת התכנית, אולם משולבים בה גם היבטים תכנוניים מקצועיים.

המצב התכנוני

14
.
על המקרקעין מושא העתירה חלות שתי תכניות מתאר - תכנית מתאר מקומית ג/6540 ותכנית מתאר מחוזית תמ"מ 9/2, המייעדת את המקרקעין לשטח חקלאי/נוף כפרי פתוח. בנוסף, על פי תמ"א 35 המקרקעין מצויים במרקם שמור משולב, ובאזור בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה.

15
.
בהתאם לסעיף 7.4.2 לתמ"א 35 "תכנית מקומית במרקם שמור משולב המשנה את ייעודו של שטח שאינו מיועד לבינוי לשטח המיועד לבינוי, תופקד רק אם השטח ששונה ייעודו הינו צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי".

16
.
כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים בשאלה האם קיימת במקרה זה צמידות דופן, המאפשרת אישור התכנית, ולחלופין, האם יש להחיל אחד החריגים, שבהתקיימם ניתן לאשר את התכנית גם ללא צמידות דופן, לפי סעיף 6.1.3, הקובע כי:

"על אף האמור בסעיפים 7.4.2 ו - 7.5.2, במקרים חריגים רשאי מוסד תכנון להפקיד תכנית מקומית הכוללת תוספת שטח לבינוי אף אם אינה צמודת דופן לשטח המיועד לבינוי באותו מרקם אם התקיימו התנאים הבאים:
1. המטרות והשימושים של תוספת השטח לבינוי מחייבים את מיקומה בשטח הפתוח.
2. התכנית תואמת לקבוע בתכנית מתאר מחוזית.
3. מוסד התכנון־ שוכנע שהבינוי המוצע ובכלל זה שטחו, גובהו, ועיצובו משתלבים באופן הסביבה ואינם פוגעים בערכי טבע, חקלאות, נוף ומורשת וברציפות השטחים הפתוחים.
4. הובטח קיומה של התשתית ההנדסית הנדרשת לצורך התכנית, לרבות נגישות.
5. קבע מוסד תכנון בהוראות התכנית כי שימוש אחר במבנה, שלא למטרה ולייעוד שנקבעו, יהווה סטייה ניכרת.
6. נימק מוסד תכנון את החלטתו.
7. התקבל אישור המועצה הארצית."

17
.
אישורה של הוולנת"ע לצורך מתן אישור להפקדת התכנית נשוא העתירה נדרש מכוח
סעיף 6(א)(2) לתוספת הראשונה בחוק התכנון והבניה, שזו לשונו:




"6
(א)
בכפוף להוראות סעיף 9, לא תאושר תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת, החלה על קרקע חקלאית המיועדת בתכנית מיתאר מחוזית למטרה חקלאית או לסוג של שטחים פתוחים, אלא אם כן מתקיים בה אחד מאלה:




(1)
....




(1א)
...




(2)
התכנית אושרה על ידי המועצה הארצית או ועדת משנה שלה, ובלבד שאישור התכנית כאמור נדרש לפי הוראות תכנית מיתאר ארצית או מחוזית, וצוין במפורש בהחלטת המועצה או ועדת המשנה שלה, לפי הענין, כי האישור ניתן גם לצורך תוספת זו".

18
.
כמפורט לעיל, טענת העותר הינה, כי נפל פגם בשיקול דעתה של הוולנת"ע, בכך שלא שקלה נתונים רלוונטיים, נתנה משקל לשיקולים לא ענייניים, החלטתה נגועה בשיקולים זרים ופסולים, והפרשנות שנתנה להוראות התמ"א הינה שגויה. בכל אלה יש לשיטתו, כדי להצדיק התערבות בהחלטתה.

19
.
לאור המפורט לעיל, מהלך בדיקת הטענות הינו כדלקמן:

א)

האם התכנית מתייחסת למקרקעין המצויים במרקם שמור משולב, כהגדרתו בתמ"א
35, שאז חלה עליה הוראת סעיף 7.4.2 לתמ"א 35?

ב)

אם התשובה על השאלה לעיל הינה חיובית-
הואיל והתכנית משנה את ייעודו של שטח שאינו מיועד לבינוי לשטח המיועד לבינוי, האם השטח ששונה ייעודו הינו צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי?

ג)

אם מתקיימת צמידות הדופן, ניתן להפקיד את התכנית.
אם לא מתקיים התנאי של צמידות הדופן – האם התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 6.1.3 לתמ"א 35, המאפשר במקרים חריגים לאשר הפקדת התכנית גם ללא צמידות דופן.


האם המקרקעין מצויים במרקם שמור ומשולב

20
.
במסגרת העתירה טען העותר, כי המקרקעין מצויים במרקם כפרי ולא במרקם שמור משולב. העותר הוסיף כי לצורך העניין הוא מסכים כי הדיון יערך מתוך הנחה כי המקרקעין מצויים במרקם שמור משולב.
בטיעוניו המשלימים הסכים העותר כי הקרקע נמצאת במרקם שמור משולב
.

הנחת המוצא הינה, לפיכך, כי המקרקעין אכן מצויים, על פי תשריט המהווה חלק מתמ"א 35, באזור המוגדר כ"מרקם שמור משולב", כפי שטענו המשיבות בכתבי התשובה שלהן וכעולה מהחלטות ועדות תכנון. מסיבה זו אין
לקבל את הטענה כי החלטת הוועדה פגומה בשל כך שלא שקלה את העובדה שמדובר בשטח במרקם כפרי.

21
.
המסקנה מן האמור היא, כי לאור הוראת סעיף 7.4.2 לתמ"א 35, והואיל והתכנית מיועדת לשנות את יעוד השטח החקלאי, הרי אין לאשר הפקדת התכנית, אלא אם כן השטח הוא "צמוד דופן" לשטח המיועד לבינוי על פי תכנית תקפה.

שאלת צמידות הדופן

22
.
הסוגיה העיקרית בה עוסקת העתירה הינה, האם שגתה הוועדה כאשר קבעה כי לא מתקיימת "צמידות דופן" כהגדרתה בתמ"א.

23
.
כאמור, הוראת סעיף 7.4.2 לתמ"א 35, שלשונה הובאה לעיל, מונעת שינוי ייעוד של שטח שאינו מיועד לבינוי, לשטח המיועד לבינוי, אלא אם השטח ששונה ייעודו, הינו צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי בתכנית בתוקף, אלא במקרים חריגים שנקבעו בסעיף 6.1.3 לתמ"א 35.

24
.
על פי סעיף 5, הוא סעיף ההגדרות בתמ"א 35 הגדרת "צמוד דופן" הינה:

"בהמשך ישיר לשטח המיועד לפיתוח או בינוי, לפי העניין, למעט צמוד דופן למבנה בודד או למקבץ מבנים בודדים שאינם מצויים בהמשך רציף לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי".

25.
"שטח המיועד לבינוי",
הוגדר בתמ"א 35 כ- "שטח שניתן להקים בו, לפי תכנית מקומית, מבנים וכן שטח המיועד על פי תכנית כאמור לשצ"פ, שפ"פ, שטחי נופש ופנאי המהווים חלק מיישוב, ולמעט שטח המיועד לאחת מן התכליות המפורטות בהגדרת שטח פתוח, אף אם ניתן להקים בו מבנים".

26.

לטענת העותר, תכניתו מקיימת את דרישת צמידות הדופן, בהיותה צמודה לשטח המיועד לבינוי, שהוא מטווח גניגר, אשר הוקם על פי תכנית מפורטת, (ג/12676). לשיטתו, החלטת הוולנת"ע לוקה בפרשנות המשפטית שנתנה למושג זה, והתשתית העובדתית על פיה התקבלה ההחלטה מבוססת על שני נתונים עובדתיים שגויים:

א.

שאלת המרחק מהתכנית לתחנת התדלוק - המרחק בין תחנת הדלק המתוכננת לבין מטווח גניגר הוא 500 מטרים בלבד ולא קילומטר כפי שטוענת הוולנת"ע.

ב.

אופיו של מטווח גניגר - לעמדת העותר, טענת הולנת"ע לפיה שטח מטווח גניגר אינו אלא מבנה בודד שאינו בהמשך רציף לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי, הינה שגויה מאחר ומטווח גניגר אינו מבנה בודד ואף אינו "מקבץ מבנים בודדים" כי אם מכלול של מבנים הקשורים זה לזה ומהווים ביחד את מטווח גניגר בהיקף נרחב של כ- 15 דונם בנוסף לדרכי גישה וחניות.

27
.
על בסיס נתונים אלה מבקש העותר לקבוע כי התכנית מושא העתירה מקיימת את צמידות הדופן, הן לפי הפרשנות המילולית והן לפי הפרשנות התכליתית. נוכח המרחק הקצר מהמטווח והעובדה שתחנת התדלוק תישען על כביש הגישה אליו, הרי שהיא נמצאת בהמשך ישיר לו. עוד נטען כי קבלת הפרשנות התכליתית מחייבת את פירוש המונח צמידות דופן באופן זה שלא יפגע בזכויותיו הקנייניות של העותר.


על פי טיעוני העותר, יש ליתן את הדעת בהחלטה, גם למגמה של החקיקה שנועדה להביא לפריסת תחנות תדלוק ופתיחת שוק תחנות התדלוק לתחרות, לאינטרסים כלכליים, שיקולי פיתוח ופגיעה בקניין.

28
.
עמדת הוועדה המקומית לעניין צמידות הדופן הובאה בתמצית בכתב תשובתה לעתירה, ולפיה התכנית עומדת בדרישת צמידות הדופן, מאחר ותחנת התדלוק המתוכננת נשענת על הכניסה מדרך 73, המאושרת, למטווח פועל, שאושר במסגרת תכנית ג/ 12676 וסמוכה למתקני המטווח.

29
.
מנגד, טוענת הוולנת"ע כי התוכנית אינה מקיימת את דרישת צמידות הדופן. לטענתה, המקרה שבנדון נופל לגדר החריג המנוי בהגדרת צמוד דופן בתמ"א 35, בהיות שטח התכנית מצוי בלב שטח פתוח, וכזה שאף אינו צמוד (אלא מצוי בסמיכות בלבד), לשטח המטווח (שאינו אלא מבנה בודד שאינו בהמשך רציף לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי).

לטענתה, פרשנות העותר למונח צמידות דופן- כסמיכות לשטח המיועד לפיתוח או בינוי – עומדת בניגוד גמור למהות תמ"א 35 ולאמור בה, מאחר ואם תתקבל פרשנותו של עותר משמע כי כל מבנה שיאושר בשטח פתוח מטעמים כאלו או אחרים, ייחשב כמוקד בינוי אשר יוכלו להמשיך ולבנות בצמידות דופן אליו. משכך, נדרש אישור הוולנת"ע לפי סעיף 6.1.3 לתכנית.

30
.
בכתב התשובה טענה הוולנת"ע בתחילה כי המטווח מרוחק כ- קילומטר מהתחנה המוצעת והיא אינה צמודה לו כלל. לאור טיעוני העותר, כי המרחק בין התכנית למטווח נמוך יותר,
אישרה הוועדה בטיעוניה המשלימים כי בבדיקה שנערכה על ידה עולה כי המרחק בין המטווח לבין גבול הבינוי של התחנה, הוא כ- 650 מ'. יחד עם זאת, לעמדת הוועדה, אין בנתון זה כדי לשנות או לפגוע בהחלטת הוולנת"ע. הוועדה הוסיפה כי אין לקבל את הנתונים העובדתיים לעניין המרחק, שנטענו על ידי העותר לראשונה בטיעוניו המשלימים, אשר מהוות הרחבת חזית, ואף לא נתמכו בתצהיר ערוך כדין.

31
.
מקובלת עליי עמדת העותר, לפיה באשר לפרשנות מונח בתכניות מתאר, בית המשפט הוא הפרשן המוסמך של הדין ובכלל זה של תכניות מתאר: "תוכנית בנין עיר היא חיקוק. הסמכות לפרש תוכניות בנין עיר ותשריטיהן מסורה לבית המשפט" (עע"מ 6486/10
ברגר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון (25/12/2011) וראה גם

פסק דין
אדרי-אל וע"א 8797/99 אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית חיפה, פ"ד נו(2) 466, (20/12/2001).

32
.
פרשנותו של חיקוק, לפי ההלכה הפסוקה, מבוססת על בחינת לשון החוק ותכליתו, כאשר מבין מגוון האפשרויות הלשוניות על בית המשפט לבחור את הפרשנות המגשימה את התכלית, ובכל הנוגע לדיני התכנון והבניה יש לקרוא את המונח אותו מפרשים בהתאם להקשרו ומיקומו (עע"מ 1446/06 הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מרכז נ' השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ
(21/09/2010).

33
.
כאשר המונח איננו ברור דיו מבחינה מילולית, יש ליתן לו את הפירוש המתיישב עם המשמעות ההגיונית והטבעית של האמור בו והמגשים באופן מיטבי ככל הניתן את המטרה שנועד המסמך להשיג. (

פסק דין
אדרי - אל, פסקה 17).

34
.
מן ההיבט המילולי, המונח "צמוד דופן" יכול להכיל תכנית ששטחה מצוי במרחק של כ- 650 מ"ר משטח המטווח, כל שכן, 500 מ"ר כפי שטוען העותר (לנתון זה אתייחס בהמשך), אין מניעה לראות בה המשך ישיר למטווח, שנבנה על פי תכנית מאושרת. השאלה העיקרית הינה, האם פרשנות זו מגשימה את התכלית החקיקתית של ההוראה.

35
.
הוולקחש"פ סברה כי פרשנות כזו, בנסיבות העניין, איננה מגשימה את תכליתה של הוראת תמ"א 35, שכן צמידות לכביש הקיים ולמטווח אינם מהווים מוקדי בינוי, שראוי לפתח סביבם בינוי נוסף. עמדה זו הוסברה גם על רקע העובדה שמדובר בקרקע חקלאית, במרקם שמור משולב, ובסמיכות לנחל.

36
.
תמ"א 35 הינה תכנית מתאר ארצית, שמטרותיה העיקריות הן ליתן מענה לצרכי הפיתוח הצפויים בטווח התכנון מחד, ושמירה על שטחים פתוחים ועל ערכי טבע, חקלאות, נוף ומורשת מאידך, כפי שהיא מעידה על עצמה בדברי ההסבר.

שפת התכנית עושה שימוש בהבחנה בין מרקמים שונים, כאשר המרקם הרלוונטי לענייננו הוא "מרקם שמור משולב", שמטרתו לאחד ברצף ערכי טבע, חקלאות, נוף, התיישבות ומורשת, תוך יצירת שדרה ירוקה מצפון לדרום וחיצים פתוחים לאורך ערוצי נחלים ראשיים במרכז. המרקם מיועד להשיג שילוב מירבי של הערכים המאפיינים עם פיתוח מוגבל במרכז הארץ ופיתוח זהיר באזורי הפריפריה.
עוד מסבירה התכנית, כי, בעוד שבמרקמים "עירוני ו"כפרי" בולטות מגמות הפיתוח העירוני או הכפרי, הרי שבמרקמים "שמור ארצי", "שמור "משולב" ו"חופי" בולטות מגמות השימור והטיפוח.

בנוסף, שטחים בעלי ערך נופי סביבתי גבוה הוגדרו בתמ"א 35 כשטחים ברגישות נופית סביבתית גבוהה (שבעניינם מחייבת תמ"א 35 הגשת נספח נופי), ומטרתם לשמור על משאבי הקרקע, המים והאוויר, "תוך פיתוח זהיר ומבוקר המשתלב בסביבתו" (דברי ההסבר לתמ"א 35).

37
.
מן האמור לעיל עולה, כי בפרשנות הגדרתו של המונח הקבוע בתמ"א 35, ובאיזון בין התכליות שפורטו לעיל, ובשים לב להקשרו של המונח "צמוד דופן", הכף נוטה לטובת פרשנות מצמצמת, העולה בקנה אחד עם המגמה, להבטיח שימור וטיפוח של אזורים במרקם שמור משולב, בפרט כאלה שהם בעלי רגישות נופית סביבתית, וזאת על פני האינטרס שבפיתוח וקידום יזמויות כלכליות. למרות שפרשנות הדין נתונה לבית המשפט, בשל עמימותו של המונח "צמידות דופן" ולצורך פרשנותו על פי תכליתו, יש בכל זאת מקום למקצועיותו של גוף התכנון, האמון על שמירת מטרותיהן של תכניות המתאר ועל הגשמת תכליתיות החקיקה הסביבתית, תוך איזון ראוי עם יתר השיקולים הרלוונטיים.

38
.
ככל שהעותר מבקש לבסס את פרשנותו למונח "צמוד דופן" על פסק הדין שניתן בעע"מ 2534/11 עובדי אדמה גן השומרון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח' נ' הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים שליד המועצה הארצי (07/11/2012), (להלן: "

פסק דין
גן שומרון"),
הרי אין בקביעותיו של בית המשפט העליון שם, להועיל לו.
ב

פסק דין
גן שומרון,
(בסעיף 17 לפסק דינו של כב' השופט י. עמית), אימץ בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי, כי לא התקיימו רצף וצמידות דופן, למרות צמידותם של המקרקעין למבנה בודד, ששימש מוסך חקלאי. נקבע, כי תכלית הוראת סעיף 7.4.2 לתכנית הינה לאפשר המשך רציף של בניה בשטחים הסמוכים לאזורים מבונים, על מנת לאפשר הרחבה טבעית לאזור הבינוי
וכאשר מדובר בבינוי בודד, אין לעשות שימוש בסעיף 7.4.2 ולהתיר את הרחבת השטחים המבונים.

באותו עניין, על סמך שורה ארוכה של שיקולים, (הנתונים המיוחדים של המקרקעין שנותרו ללא אפשרות ניצול, אף לא לשימוש חקלאי, בהיותם שטח קטן הכלוא בין כבישים; בהתחשב בכך שאין מדובר בשטח פתוח אלא בשטח הצמוד למבנה של מוסך חקלאי ולמתחם מקורות, שהוקמו על פי תכניות מאושרות, כשהדרך חוצצת בינו לבין בתי הישוב גן שומרון; בהתחשב בכך שהוולקחש"פ סברה כי אין צורך באישורה לתכנית; בהתחשב בכך שהשטח מיועד לאזור פיתוח כפרי על פי תמ"מ/6 המופקדת; בהתחשב בכך שנתקבלו האישורים מכל הגורמים המוסמכים להקמת התחנה; בהתחשב בעמדתם של הוועדה המקומית והממונה על המחוז; ונוכח החשש שלא כל המידע והאישורים הרלוונטיים עמדו בפני
הוולנת"ע), הוחלט להחזיר את הדיון לוולנת"ע על מנת שתשוב ותבחן על פי שיקול דעתה, ובמסגרת החריג הקבוע בסעיף 6.1.3 לתמ"א 35,
האם ניתן לאשר הפקדת התכנית. כלומר, הקביעה כי לא מתקיימת צמידות דופן נותרה בעינה, והדיון הוחזר לוועדה בכדי שתבחן האם ניתן לעשות שימוש בסעיף המאפשר חריגה מהכלל, על סמך שיקולים שנקבעו בסעיף 6.1.3.

39
.
פרשנות זו, שניתנה למונח צמידות דופן ואושרה ב

פסק דין
גן שומרון, מלמדת כי הפרשנות שניתנה על ידי הוועדה למונח בענייננו, הינה נכונה ותואמת את תכלית ההוראה. גם כאן, בחנה הוועדה את כל השיקולים הסביבתיים, וקבעה כי הסמיכות למטווח או לכביש, אינם מוקדי בינוי שראוי לפתח סביבם בניה נוספת.

40
.
בכל הנוגע למרחק בין התכנית למטווח- הוועדה לא התייחסה בהחלטתה למרחק המדוייק בין השניים ודומה כי קיבלה את הטענה כי הם סמוכים זה לזה.
הצדדים חלוקים היום ביניהם בשאלה מהו המרחק המדויק- 500 מ"ר (כפי שטען העותר בטיעונים המשלימים) או 650 מ"ר. בפני
הוועדה עמדו התכניות הרלוונטיות והיא התרשמה בעצמה מן המרחקים, אלא שלאור תכלית ההוראה, סברה כי המטווח או כביש הגישה אליו אינם מוקדי בינוי, שראוי לפתח סביבם בניה נוספת. אין לקבל, לפיכך, את הטענה כי החלטת הוועדה התבססה על נתון שגוי. גם אם אצא מתוך הנחה שהוועדה התייחסה למרחק כ- קילומטר, (שהוא טווח מוערך הנותן ביטוי גם לאפשרות שהמרחק הינו קצר יותר מקילומטר), אינני סבורה ניתן לומר שהחלטתה התבססה על נתון מהותי שגוי, שיכול היה להשליך על ההחלטה.

בעניין זה יש לציין כי כאמור, כי הטענה הועלתה על יד העותר בדרך זו, רק בטיעונים המשלימים, להם צירף תצלום אויר, שעליו סומן כי המרחק הוא 500 מ"ר בלבד. טענה זו לא נטענה כלל בעתירה ולא הוכחה די צורכה. יש לומר כי המשיבות התנגדו להרחבת חזית במסגרת הטיעון המשלים
ולהוספת עובדות שלא נתמכו בתצהיר. כך שאין בסיס לקבוע כי המרחק הוא קצר מ- 650 מ"ר.

41
.
באשר לטענה כי הוועדה שגתה כאשר סברה שמדובר במבנה בודד, אין כל בסיס בהחלטת הוועדה לקבוע כי לא הייתה מודעת לכך שהמטווח כולל מספר מבנים. בפני
הוועדה התקיים דיון, בו שטח כל אחד מהצדדים בהרחבה את נימוקיו, היא דנה במשמעות תכנית המטווח שאושרה בעבר, והייתה מודעת לקיומה.

תכנית המטווח (נספח כ"ג לעתירה), מלמדת כי זו נדונה בשנים 2001- 2002 ומטרתה הייתה לשנות ייעוד שטח
המשתרע על כ- 15 דונם, מאזור חקלאי לאזור ספורט מיוחד למטרת מטווח, תוך הסדרת אזור ששימש בעבר כמטווח לגופי הביטחון. בתכנית נאמר כי היא לא עומדת בסתירה לתכניות מתאר ארציות או מחוזיות.

לטיעון המשלים צירף העותר צילום אויר, הממחיש, לטענתו, כי שטח המטווח כולל כארבעה מבנים. תצלום זה, שלא היווה חלק מן העתירה המקורית, ממחיש גם כי המטווח והתוכנית המוצעת, מצויים בלב ליבו של שטח פתוח, נרחב, אשר לא בכדי הוגדר כבעל רגישות נופית גבוהה, וגם אם הוא כולל מספר מבנים, אין הוא עונה, בפרט נוכח אופי המתחם, על הגדרת "צמוד דופן", וניתן להתייחס אליו כאל מקבץ מבנים בודדים, שאינם נמצאים בהמשך רציף לשטח המיועד לבינוי או לפיתוח.

42
.
גם הטענה כי נפל פגם בהחלטה, כיוון שהוועדה לא ראתה לנכון לבקר במקום, איננה יכולה להתקבל. בפני
הוולקחש"פ עמדו התכנית על נספחיה, והיו לה נתונים מספיקים על מנת לבחון את הדברים לגופם ולהגיע למסקנה אליה הגיעה, גם מבלי לבקר בשטח.

43
.
די באמור לעיל, כדי לדחות את הטענה, כי הפרשנות שניתנה למונח, על ידי הוועדה היא שגויה, ולכן יש לבטלה. כמפורט לעיל, העותר מיקד טיעוניו בטענה כי הוועדה שגתה בפרשנות המונח "צמוד דופן" וטען רק בקצרה וללא פירוט, כי היה מקום להחיל את החריגים לכלל, ולאשר את התכנית לפי סעיף
6.1.3 לתוכנית. הטענה כי הוועדה התעלמה ממסמכים שונים, הינה רלוונטית לכל היותר, לשאלת שיקול הדעת לפי סעיף 6.1.3 לתכנית ולא לקביעה בנוגע להעדר צמידות דופן, וכך גם ההפניה למסמכים הנוספים אותם ביקש העותר לצרף.

אישור במקרים חריגים לפי סעיף 6.1.3 לתמ"א 35

44
.
הוראת סעיף 6.1.3 מונה, כמפורט לעיל, רשימה של תנאים, שבהתקיימם, ובמקרים חריגים, הוועדה רשאית לאשר הפקדת תכנית מקומית, הגם שאיננה צמודת דופן לשטח המיועד לבינוי באותו מרקם.

45
.
העותר לא הראה כיצד עניינו נכנס לגדר אותם מקרים, ולא פירט בעתירה מדוע הוא סבור כי תנאים אלה חלים בעניינו. לאחר הדיון בעתירה, הגיש העותר בקשה לצרף מסמכים שונים, רובם נוגעים לעמדת גופים שונים, שאישורם נדרש כחלק מתנאי האישור של התכנית ואחרים עניינם השוואה בין החלטת הוולנת"ע
כאן לעומת מקרים דומים.

46
.
אחד המסמכים שאת צירופו ביקש העותר, הוא החלטת הוולנת"ע ביחס לתכנית להקמת תחנת הדלק שפיה. לעמדתו, אישור התכנית הנ"ל ממחיש כי ההחלטה בעניינו איננה סבירה, שכן אין הצדקה לאבחן בין המקרים ואישור התכנית בעניין שפיה אף מוכיח מקל וחומר, כי היה על הוועדה לאשר את התכנית שיזם.

המשיבה התנגדה להוספת הטיעון והמסמכים, ולמען הזהירות, הבהירה בתגובתה, מדוע היה מקום לאבחן בין התכניות, ואין בהחלטה בעניין שפיה כדי להשליך על המקרה דנן.

47
.
לאחר עיון במסמכי ההחלטה ופרוטוקול הדיון של הוולנת"ע מיום 24/06/14, בעניין תחנת הדלק בשפיה, לא שוכנעתי כי יש בהם כדי ללמד שהחלטת הוועדה בעניינו של העותר לא הייתה סבירה, או לקתה בפגמים, בהיותה נגועה בשיקולים לא ענייניים או בשרירות.

ראשית, מדובר באישור לפי סעיף 6.1.3 לתכנית, כלומר אישור לתכנית שאיננה צמודת דופן. טענתו העיקרית של העותר הינה, כי לגביו התקיימה צמידות הדופן. העותר אמנם ציין (בסעיפים 87 + 88 לעתירה), כי גם אם יוחלט כי התחנה איננה צמודת דופן, הרי היא עומדת בתנאי סעיף 6.1.3 לתכנית, אך לא פירט מעבר לכך דבר באשר לתנאים אלה.

48
.
בעניין תחנת הדלק שפיה, פרטה הוועדה אחד לאחד את השיקולים המפורטים בסעיף 6.1.3, והתייחסה אליהם.

כבר מהשיקול הראשון, ניתן להבין כי לא מדובר במקרים דומים. הוועדה קבעה, כי המטרות והשימושים של תוספת השטח לבינוי מחייבים את מיקומה בשטח הפתוח.
הוועדה התייחסה בקביעה זו לכך שהתחנה המוצעת נועדה לשרת את התנועה הנוספת לאחר חיבור מחלף עירון למחלף תות בכביש 6, ולכך שאין על הדרך בה היא מתוכננת חניה מספקת לרכב כבד לצרכי ריענון ומנוחה. הוועדה קבעה, כי התכנית תואמת תכנית מתאר מחוזית, ומשזו הייתה עמדתה ביחס לאמור לעיל, היא נזקקה לבחון לעומק את מידת הפגיעה של תכנית תחנת הדלק שפיה באופי הסביבה וערכי הטבע.

גם בעניין זה, ישנו הבדל משמעותי בין שתי התחנות, תחנת הדלק שפיה מתוכננת בשטח חקלאי, יחד עם זאת, נקבע לגביו, כי לא מדובר בשטח פתוח רציף ובלתי
מופר, שכן קיימת הפרה של השטח הפתוח המשתרעת לאורך שטח נרחב, על ידי מחצבות ומפעלי אבן וסיד. בנוסף, השטח הוא בעל חשיבות שימור טבע בינונית.

בטיעוני התשובה של המשיבה מס' 1, הובהר עוד, כי באזור בו הוצע להקים את תחנת הדלק שפיה, יש כ-15 תחנות דלק ואילו בסביבת התחנה המוצעת הנדונה כאן, כ-40 תחנות תדלוק.

49
.
מתוך האמור לעיל, ניתן להיווכח, כי כמו ב

פסק דין
גן שומרון, גם במקרה הנ"ל בעניין שפיה נקבע שלא מתקיים התנאי של צמידות הדופן, יחד עם זאת, הוועדה מצאה כי התמלאו התנאים לחרוג מן הכלל, תנאים שאינם מתקיימים בענייננו. העותר לא נימק בעתירתו מדוע לדעתו שגתה הוועדה כאשר קבעה כי התנאים לפי סעיף 6.1.3 לתמ"א 35 לא התקיימו במקרה דנן.

אי התחשבות במלוא הנתונים העובדתיים
:

50
.
העותר סבור כי נפל פגם בהחלטה מאחר והיא לא התחשבה במסד נתונים מלא. טענה זו נסמכת על כך שלטענת העותר הוכן נספח נופי סביבתי, על ידי גוף מקצועי העוסק בהנדסה סביבתית, תכנון אקולוגי לתעשייה ומניעת זיהום סביבה (להלן: "הנספח הנופי").

על פי הנספח הנופי (נספח יא/1 לעתירה) לא צפויה פגיעה בנוף, בהנחה שהתחנה תוקם על פי הנחיות מסוימות. גם חוות דעת הידרולוגית סביבתית שהוכנה על ידי אותו גוף (נספח יא/2 לעתירה), קובעת שתחנת הדלק איננה מהווה פוטנציאל לפגיעה בסביבה.
הוועדה, לפי הנטען, לא נתנה דעתה לחוות הדעת הללו ולמסקנותיהן.

51
.
משקבעה הוועדה כי אין צמידות דופן ולא ראתה כי מתקיימים התנאים לפי סעיף 7.4.2 (למשל התנאי שהמטרות של התכנית מחייבים את מיקומה בשטח הפתוח), היא לא נזקקה לבחון את מידת הפגיעה בנוף ואת התאמת התכנית ליתר הדרישות בתמ"א 35, לאור היות המקרקעין באזור בעל רגישות נופית גבוהה.

52
.
בעתירה נטען בנוסף כי "נראה, שחברי הוועדה לא עיינו בהוראות התכנית" (סעיף 133 לעתירה). השערה זו נסמכה על כך שלא היה דיון ענייני בשאלה מה הוא מרקם הקרקע. לטענת העותר, לו היו חברי הוועדה מעיינים בהוראות התוכנית, הם היו מקיימים דיון באפשרות שמדובר במרקם כפרי. כאמור, העותר עצמו אישר בהמשך כי הטענה שמדובר במרקם כפרי
איננה נכונה. מכאן, גם השערתו, שהועלתה בעלמא, כאילו לא עיינו חברי הוועדה
בהוראות התכנית, איננה מבוססת.

53
.
העותר קובל על כך שהחלטת הוולנת"ע נשענת באופן לא סביר על החלטות קודמות של רשויות התכנון, אשר דחו את התכנית נשוא העתירה. לעמדתו, יש בכך פגיעה בעצמאותה ובשיקול הדעת שלה.

הוועדה נתנה דעתה להחלטות קודמות של גופי תכנון שדנו בתכניות קודמות שהגיש העותר, ולנימוקיהן. יחד עם זאת, הפעילה את שיקול דעתה והוסיפה נימוקיה, מדוע איננה רואה לנכון לשנות מהחלטות אלה והיא מאמצת אותן.

האם הוכחה אפליה פסולה

54.

טענה מרכזית נוספת הנטענת על ידי העותר הינה כי החלטת הוולנת"ע נגועה באפליה פסולה. טענה זו נסמכת על השוואה בין עניינו של העותר לאחרים, שעניינם נדון בוועדה, כמו בעניין גן שומרון או בהשוואה לתחנות דלק אחרות שהוקמו בשטחים פתוחים.

בכל הנוגע לתחנת הדלק בגן שומרון התייחסתי לעיל, ואינני מקבלת את טענת העותר, כי מדובר במקרים זהים, שההבחנה ביניהם נעוצה בשיקולים זרים. הוולנת"ע החליטה בסופו של דבר לאשר את הפקדת התכנית, לאור הנימוקים המיוחדים שפורטו
בפסק הדין, וזאת בהתאם לסעיף 6.1.3. לתמ"א 35.

55
.
באשר לשני המקרים האחרים, אליהם התייחס העותר (סעיפים 80- 85 לעתירה), הנוגעים לתחנות תדלוק על כביש 65, סמוך לצומת מגידו. העותר לא פירט בעתירתו מתי הוקמו התחנות ומה היה המצב התכנוני בעת שקיבלו את אישורן.
לטענת המשיבה מס' 1, שתי התחנות אושרו
קודם לאישורה של תמ"א 35, (בשנים 1988 ו -2001), וסביר להניח כי במידה ותכניות אלו היו נבחנות כיום בפני
הולנת"ע הן לא היו מקבלות אישור. די באמור, בכדי לדחות את הטענה.

56
.
בטיעון המשלים מפנה העותר להחלטות נוספות של הוולנת"ע מן השנים 2009 ו- 2010 ביחס לתחנות דלק שהוקמו בחדיד ובשדה אילן. בטיעוניה המשלימים עמדה המשיבה על ההבחנה בין המקרים הללו לבין עניינו של העותר.

עיון בהחלטת הוועדה מלמד, כי ההבחנות שעורכת המשיבה מבוססות ומעוגנות בהן.
תחנת חדיד הינה תחנת תדלוק מדרגה ב', שהוקמה על כביש הגישה למושב, במרחק של 150 מ' מבתי המגורים. היא צמודת דופן לשטח המיועד לפיתוח, ולכן נדרשה החלטה לפי סעיף 6.1.3. הוועדה מצאה, כי מיקום התחנה הוא נחוץ וכי מתקיים איזון נדרש בין ריחוקה ממקום מגורים מחד ומציר תנועה ראשי, מאידך.

ההחלטה ביחס לתחנת שדה אילן, אישרה הקמת תחנה אחת בלבד (בדחותה תכנית לאישור שתי תחנות ואזורי מסחר). התחנה המוצעת נמצאת על כביש הגישה למושב שדה אילן, על גבול מכלול נופי, הגישה אליה היא מדרך הכניסה ליישוב, ומיקומה בסמוך למחלף מתוכנן.

57
.
כפי שניתן לראות, בשני המקרים הללו, לא מדובר היה בתכנית שמטרתה הקמת תחנת תדלוק בלב לבו של שטח פתוח, המצוי במרקם שמור משולב באזור בעל רגישות נופית גבוהה, בסמיכות לנחל. שתיהם תוכננו סמוך לכביש גישה ליישובים, לא הרחק מבתי המגורים ובמקום בו הייתה נחיצות בהקמת תחנה.

סיכומו של דבר

58
.
טענות העותר כוונו כנגד החלטת הוולנת"ע, משיבה מס' 1.
אין לו למעשה טענות כנגד החלטת המשיבה מס' 2, אשר מצידה תמכה בהקמת התחנה ומצדדת בפרשנות שנתן להוראות תמ"א 35.

שוכנעתי כי דין העתירה להידחות משלא לא מצאתי כי נפל פגם
בשיקול הדעת של הוולנת"ע בעת קבלת ההחלטה מושא העתירה המצדיק את התערבות בית המשפט
.

בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהעותר משקיע שנים מאמצים וממון רב במטרה לקדם את תכניתו ועתירה זו נועדה לברר, בין היתר, שאלות משפטיות, לגביהן חלק העותר על עמדת המשיבה מס' 1 (בעוד המשיבה מס' 2 הייתה שותפה לדעתו), אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, בהקדם
.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ה, 01 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
















עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 32349-04/13 עזמי מוחמד קאסם אבו אחמד נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים(ולנת"ע), ועדה המקומית לתכנון ובניה "יזראעלים" (פורסם ב-ֽ 01/07/2015)