פסקי דין על ריקושט 3000 | פסקי דין על בעז וקסמן | פסקי דין על אייל ויסמן | פסקי דין על א.ע. ציוד מחנאות | פסקי דין על אייל וענבל מחנאות ואח' |

18906-03/15 א     05/07/2015




א 18906-03/15 ריקושט 3000 בע"מ, בעז וקסמן נ' אייל ויסמן, א.ע. ציוד מחנאות בע"מ, אייל וענבל מחנאות בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 18906-03-15 ויסמן ואח' נ' ריקושט 3000 בע"מ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
5

בפני

הרשמת
- כבוד השופטת
שלומית יעקובוביץ



המבקשים

1
.
ריקושט 3000 בע"מ

2
.
בעז וקסמן
ע"י עו"ד איזי הולדשטיין ואח'


נגד


המשיבים

1. אייל ויסמן

2. א.ע. ציוד מחנאות בע"מ

(בכינוס נכסים)

3. אייל וענבל מחנאות בע"מ
(בכינוס נכסים)
4. עדי מחנאות בע"מ
5. איתי מחנאות בע"מ

ע"י עו"ד רוני שניידר ואח'


החלטה

1.
עסקינן בבקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") להורות לתובעים (להלן: "המשיבים") להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיהם.
הבקשה סומכת על הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") וסעיף 353א. לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

2.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך 10,000,000 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו, על פי הנטען, למשיבים כתוצאה מהתנהלותם של המבקשים, עימם היו בקשר חוזי – עסקי -
"התובעים יטענו כי הנתבעים התנהלו מולם בחוסר תום לב קיצוני ו/או בעורמה ו/או בהטעיה ו/או ברשלנות, תוך הפרת כל חובות הזהירות ו/או חובות ההגינות ו/או חובות האמון ו/או חובות תום הלב החלים עליהם מתוקף חובתם להתנהל בתום לב ובהגינות במערכת היחסים העסקית בינם לבין התובעים, וכי כתוצאה ישירה מהתנהלות הנתבעים ו/או מי מטעמם נגרמו לתובעים נזקים כבדים ביותר"
(סעיף 100 לכתב התביעה)

3.
המבקשים הכחישו בכתב הגנתם את כל המיוחס להן והעלו טענות מקדמיות – "היעדר עילה כלפי וקסמן
(המבקש/הנתבע 2 – ש.י.); היעדר יריבות בין וייסמן (המשיב/התובע 1 – ש.י.) לבין מי מהנתבעים; היעדר יריבות בין התובעות 3-5 לבין מי מהנתבעים; התביעה הוגשה בחוסר תום לב על מנת לעקוף הליך אחר והסדר פשרה (תיק פר"ק בבית המשפט המחוזי מרכז – לוד – ש.י)"


(פרק א' לכתב ההגנה)

4.
בבסיס הבקשה שלפני מונחת טענות הנוגעות למצבם הכלכלי של המשיבים, המעלה חשש כבד לא יוכלו לשאת בהוצאות ההליך, ככל שיחויבו בו, כמו גם לסיכויי הקלושים של התביעה.

5.
המשיבים בתגובתם עותרים לדחיית הבקשה.
לשיטתם "התביעה דנן הנה בעלת תשתית מוצקה הואיל והיא מבוססת על פסקי דין חלוטים של בימ"ש השלום ובימ"ש המחוזי בת"א", אינה הליך סרק מובהק, ומשכך אין לחסום בירורה "גם אם המצב הכלכלי של מי מהתובעים (המשיבים – ש.י.) אינו טוב".


המסגרת הנורמטיבית

6.
הבקשה שלפני סומכת על הוראת תקנה 519 לתקנות שעניינה חיוב "תובע" בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע וכן על הוראת סעיף 353א. לחוק החברות שעניינו בחיוב "חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת", בהפקדה כאמור.

7.
חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות מכוח הוראת תקנה 519 לתקנות

"519.
ערובה לתשלום הוצאות
(א)
בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע"

7.1
"הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות" (
רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן)
.

7.2
"החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד – מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו"
(רע"א 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל).

על שיקולים נוגדים אלה שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) לאחרונה ברע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין-
"עסקינן בתקנה המזמנת מפגש והתנגשות בין ערכים חשובים. מן העבר האחד, החיוב בערובה עלול למשל לחסום את דלתות בית המשפט בפני
תובע דל אמצעים ולחרוץ את גורל ההליך בטרם קיבל התובע את יומו בבית המשפט. בכך טמון פוטנציאל פגיעה ממשי בזכות הגישה לערכאות של התובע רק בשל עוניו. מן העבר האחר, תכליות התקנה הן למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי באם תידחה התביעה, יהא לנתבע ממי לפרוע את הוצאותיו"

ובהתייחס לשיקולים שעל בית המשפט להביאם בחשבון עת נדרש הוא לקבוע אם המקרה שבפני
ו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה הוסיף ומנה ארבעה שיקולים, אותם מצא לחלק לשני אשכולות –
"האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע"

7.3
באשר לסיכויי תביעה קלושים – נקבע כי
"במסגרת בקשה כאמור, נדרש בית המשפט לבחון על פניו את סיכויי התביעה בשלב מקדמי זה של ההליך, ואינו נדרש לניתוח מעמיק שלהם. נפסק כי אף שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה, "אלא במקרים שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק" (
רע"א 6353/12
אברהם נ' יגרמן [פורסם בנבו] (16.1.2013) [להלן: פרשת יגרמן]; וראו גם:
רע"א 5738/13
אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (14.11.2013)). במקרה שכזה יגבר אינטרס הנתבע שלא להיות מוטרד מההליך והאינטרס הציבורי שלא לבזבז את זמנו של בית המשפט לריק. לצד זאת יש לזכור את "המגמה שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות אלא במקרי קיצון" (רע"א 3462 גנאם נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (17.9.2014))"
(רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין)



ובאשר למצב כלכלי ירוד של התובע – נקבע כי
"שיקול זה מעורר בעייתיות. בוודאי כשיקול יחיד, ולטעמי אף כשיקול מן המניין. כאשר עסקינן בתובע השרוי במצב כלכלי ירוד, מתעורר ביתר שאת החשש שמא לא יוכל לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בתום ההליך. חרף זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי אין מטילים על תובע חיוב בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד 647,650 (1990); פרשת יגרמן, לעיל). אף נקבע כי כאשר עסקינן בתובע שהוא תושב הארץ, מצבו הכלכלי לא צריך להוות שיקול בבחינת השאלה האם לחייבו בהפקדת ערובה. התפיסה היא שהימצאותו של אדם בארץ, אפילו אם מצבו הכלכלי ירוד, משמעותה שהוא אישיות כלכלית שניתן יהיה להיפרע ממנה ברבות הימים (עניין אבו קבע, לעיל). לגישתי, שיקול זה מחייב את בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בטרם הפעלתו. על שערי בית המשפט להיות פתוחים בפני
כל מתדיין, עני כעשיר, אביון כאמיד, ואוי לנו אם ייווצר הרושם כי צדק הוא נחלתם הבלעדית של בעלי הממון"

(רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין).

8.

חיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות מכוח הוראת סעיף 353א. לחוק החברות



"353א
.


הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין"

מיום 17.3.2005
תיקון מס' 3
ס"ח תשס"ה מס' 1989
מיום 17.3.2005 עמ' 251 (

ה"ח 3132
,

ה"ח 54
)
הוספת סעיף 353א

מיום 15.12.2010
תיקון מס' 13

ס"ח תש"ע מס' 2253
מיום 27.7.2010 עמ' 618 (
ה"ח 484
)
353
א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.
8.1
הוראה זו יוצאת מנקודת מוצא לפיה חיוב חברה בהפקדת ערובה הוא הכלל (ראה: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ) ובית המשפט ימנע מלעשות שימוש בסמכותו בהתקיים אחת משתי חלופות, אשר הנטל להוכיחן מוטל על החברה.
הראשונה
-
אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין;
השניה

- אם בית המשפט סבור כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה;
(ראה: רע"א 10905/07 נאות אאוזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי ) זיסר, רע"א 10376/07
ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ)

8.2
בית המשפט נדרש, איפוא, לבחון בקשה מכוח הוראת סעיף 353א. לחוק החברות הבאה בפני
ו במספר רבדים
וככל שמגיע הוא לידי מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין-
"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את
מצבה הכלכלי של החברה

, בהתאם ללשון הסעיף. זהו
שלב הבדיקה הראשון
. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו:
פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו
שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:
(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים
(ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד
מבטא את הכלל והפטור הוא
החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "
אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק).
זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו:
פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי
החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו:
פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו:
the white book, 624
)
שמסתיים
שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע
שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את
גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה
מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים

(השוו:

the white book, 620 para. 25.12.7
).
הנה כי כן,
בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי ..."

(רע"א 10376/07
ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ)
(ראה בנוסף: רע"א 857/11
מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ)

מן הכלל אל הפרט

9.

חיוב המשיבות 2-5 מכוח הוראת סעיף 353א. לחוק החברות

9.1
לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, לרבות ובמיוחד לתצהירו של המשיב 1 מיום 15.6.2015, אשר הוגש בתמיכה לתגובת המשיבים לבקשה (המצהיר לא נדרש לחקירה), באתי לכלל דעה כי המשיבות 2-5 לא השכילו להוכיח כי בעניינן יש לחרוג מן הכלל ולהימנע מלעשות שימוש בסמכות המסורה לבית המשפט לחייב חברה - תובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע.

9.1
יגעתי, טרחתי ולא מצאתי בתצהיר התומך בתגובה התייחסות לחוסנן הכלכלי של המשיבות 2-5, לבד מאמירה לאקונית -
"גם אם המצב הכלכלי של מי מהתובעים
(המשיבים – ש.י.) אינו טוב"
(סעיף 18 לתצהיר)

המאוששת ולו בלשון רפה את שנטען על ידי המבקשים בבקשה בעניין זה-
"תובעות 2-3 בכינוס; תובעות 4-5 הן חברות לא פעילות"
(סעיף 1 לבקשה)

משנטל הוכחת חוסנן הכלכלי מוטל על המשיבות 2-5, באופן הפוטר את המבקשים מהבאת כל ראיה בעניין זה (ועל כן לא נדרש כלל תצהיר מטעמם בעניין זה), הרי שאין מנוס מלפני אלא לקבוע כי לא הונחה על ידן התשתית הצריכה לקביעה כי תוכלנה לשאת בתשלום הוצאות המבקשים ככל שיזכו בדין וממילא לא הוכחה כדבעי אותה "חלופה ראשונה" שנקבעה בעניין רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ .




9.2
המשיבות 2-5 השליכו יהבן על הטענה כי נסיבותיה החריגות של התביעה מצדיקות שלא לחייבן בהפקדת ערובה
- "החלופה השניה" שנקבעה בעניין רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ.


לשיטתן "סיכויי התביעה גבוהים ביותר !", באשר זו "מבוססת על מסכת עובדתית שכבר נבחנה ע"י 6 שופטים שונים, שנבחנה באמצעות 2 הליכי הוכחות ... שנבחנה ב- 2 ערעורים, ואשר לגביה ניתנו 4 פסקי דין והחלטות – ע"י שופטים שונים – אשר בכולם נכללו קביעות חריגות ונדירות ביחס לחוסר תום לב של ריקושט (המבקשת 1 – ש.י.), ביחס לשימוש לרעה בהליכי בית משפט וביחס לניסיון ההשתלטות על עסקיו של וייסמן (המשיב 1 – ש.י.)"

9.3
למקרא כתב התביעה וכתב ההגנה, כמו גם תגובתו של כונס הנכסים שמונה למשיבות 2 ו- 3, עו"ד הופטמן, השופכת אור על ההליך המתקיים בפני
בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (פר"ק 20699-05-13), לרבות תביעה שהגיש כנגד המבקשת 1 בעילות נשוא תביעה זו (ראה בעניין זה תצהירו של המשיב 1 שניתן בתמיכה לתביעה שהוגשה על ידי הכונס וכן בקשה לאישור הסכם פשרה שהגיש הכונס בה סקר, בין השאר, את השיקולים לאישור ההסכם, לרבות השיקול המשפטי הנוגע לסיכויי התביעה), דומה עלי כי אין בעת הזו מקום לקבוע כי סיכויי התביעה של מי מהמשיבות 2-5 "גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד".

סיכויי התביעה וההגנה, לרבות טענות הסף שהועלו על ידי המבקשים בכתב הגנתם, ייבחנו בהליך העיקרי ואין בהם כדי להכריע בהליך זה.

10.
חיוב המשיב 1 בהפקדת ערובה להוצאות מכוח הוראת תקנה 519 לתקנות

10.1
המשיב 1 נמנע בתצהירו מלהתייחס למצבו הכלכלי וממילא לא סתר את טענת המבקשים
לפיה
הוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בהוצאות ההליך, ככל שייפסקו כנגדו ( המשיב 1 אף התחייב לשאת בהוצאות בהן תחויבנה המשיבות 2-3 שהינן בכינוס נכסים).


טענת המבקשים באשר למצבו הכלכלי של המשיב 1 אומנם לא נתמכה בתצהיר אך היא זוכה זוכה לאישוש ולתימוכין במסמכים שצורפו לבקשה, אליהם מצא המשיב 1 כלל לא התייחס ודומה כי שתיקתו דוברת בעד עצמה.


די , לדידי, באותן צרופות לבקשה מהן עולה כי המשיב 1 הוכרז כ"חייב מוגבל" בהוצאה לפועל על כל הנובע ומשתמע מכך וכנגדו "קיימים הליכי הוצל"פ בסכומים של למעלה מ 8 מליון ₪" (סעיף 28 לבקשה לאישור הסכם פשרה בתיק פר"ק 20699-05-13 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד).

משכך סבורתני כי הונחה התשתית לקביעה כי המשיב 1 דל אמצעים.

10.2
עם זאת, אין לחייב תובע (המשיב לפני) בהפקדת ערובה רק בשל עוניו,
אך אין בעוניו כדי למנוע חיובו בהפקדת ערובה במקרה המתאים.
על פי הפסיקה הנוהגת, עליה שב בית המשפט העליון ברע"א 1572/14 דוד עזר נ'
אמריקה - ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ) ניתן לחייב תובע בהפקדת ערובה מקום שסיכויי התביעה נמוכים או כשמדובר בתביעת סרק "גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית", זאת מש"העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק".

10.3
למקרא כתב התביעה ומבלי לקבוע מסמרות באשר לטענת הסף שהועלתה על ידי המבקשים בדבר העדר יריבות, דומה עלי כי, על פני הדברים, סיכויי תביעתו של המשיב 1 נמוכים, באופן המצדיק חיובו בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים.

10.4
עיקרה של התביעה פיצוי בגין נזק נטען לחנויות שהופעלו כולן וללא יוצא מן הכלל על ידי חברות ולא על ידי המשיב 1 (בענין זה יפה ההפרדה שבין האישיות המשפטית הנפרדת של חברה ממנהלה ומבעלי מניותיה) (ראה סעיפים לכתב התביעה).
הנזק הנטען, הנתמך בחוות דעת כלכליות (ראה נספחי כתב התביעה), נזקף לאותן חברות (ראה חוות הדעת), אשר המשיב 1 היה מנהלן ובעל מניות בהן.
המשיב 1 מבקש לייחס את אותם נזקים לו עצמו, מבלי שצרף לכתב התביעה ולו ראשית ראיה לקשר ישיר, חוזי או אחר, בינו לבין המבקשים.
טענת המשיב 1 כי ערב לפעילותן של כל המשיבות 2-5 ומשכך חייב בחובותיהן, תוצאת המעשים המיוחסים למבקשים, נטענה באופן כללי, לא פורטה ואינה נתמכת בעת הזו במסמכים.

10.5
כאן המקום לציין כי ניסיונו של המשיב 1 לנכס לו את התביעה כולה ("התביעה דנן מבוססת על טענותיו של אייל וייסמן, אשר הפעיל את החנויות השונות באמצעות חברות שבבעלותו. בפועל כל התובעים הם למעשה מקשה אחת כאשר התובע המהותי הוא וייסמן (המשיב 1), והחברות (המשיבות 2-5) הן הגופים הטכניים שבאמצעותם הופעלו החנויות השונות" – ראה סעיפים 19-20 לתצהירו של המשיב 1) דחוק וקשה בנסיבות בהן אין חולק כי המשיב 1 אינו צד לקשר החוזי - העסקי שבבסיס התביעה דנן.

11.
שיעור הערובה


בהינתן כל האמור לעיל נדרשת אני עתה לקביעת גובה הערובה שתופקד.
לאחר איזון כלל האינטרסים ובחינת כל השיקולים הצריכים לעניין
- זכות המשיבים - התובעים לפנות לערכאות וזכות המבקשים - הנתבעים להיפרע את הוצאות המשפט, אשר יפסקו לטובתם ככל שהתביעה כנגדם תדחה, הכל מתוך הערכה גסה של
עלויות ניהול
ההגנה – מוצאת אני להעמיד את הערובה שתופקד על ידי כל אחד מהמשיבים על סך של 40,000 ₪ .

סוף דבר

כל אחד מהמשיבים יפקיד בתוך 30 יום סך של 40,000 ₪ (מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד) כערובה להבטחת הוצאות המבקשים.
בהעדר הפקדה על ידי מי מהמשיבים
- תדחה התביעה כנגדו.

המשיבים ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המבקשים בבקשה זו ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים













א בית משפט מחוזי 18906-03/15 ריקושט 3000 בע"מ, בעז וקסמן נ' אייל ויסמן, א.ע. ציוד מחנאות בע"מ, אייל וענבל מחנאות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 05/07/2015)