פסקי דין על אהוד ניישטיין | פסקי דין על רשות מקרקעי ישראל מחוז צפון

39988-07/14 תק     05/07/2015




תק 39988-07/14 אהוד ניישטיין נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז צפון








בית משפט לתביעות קטנות בצפת



ת"ק 39988-07-14 ניישטיין נ' ישראל מחוז צפון


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם בכיר
מוהנד חליאלה


תובעים

אהוד ניישטיין


נגד


נתבעים

רשות מקרקעי ישראל מחוז צפון




פסק דין


תביעה קטנה ע"ס 16,800
₪.

כתב התביעה:

בכתב התביעה נטען כי ביום 8.12.2005 ניתן

פסק דין
שאישר הסכם פשרה שהוציא אל הפועל הסכם חליפין שנחתם בין הצדדים בשנות ה 60. בסעיף 12 להסכם הפשרה נקבע כי :


"המנהל יישא בכל ההוצאות הנדרשות על פי כל דין לשם רישם הזכויות על פי הסכם זה".

לטענת התובע, הנתבעת נמנעה משך שנים מלהשלים את הרישום בהתאם להסכם הפשרה. כל פניותיו אילה לעשות כן נפלו על אוזניים ערלות. לאחר שפקעה סבלנותו , הוא פנה לקבלת עזרה משפטית.

ברם, גם לאחר שפנה לייצוג משפטי, המשיכה הנתבעת להערים קשיים. לאחר שנים של סחבת במהלכן שלח התובע לנתבעת למעלה מ-
70 מכתבים, הצליח
בא
כוחו להביא את הנתבעת להשלמת הרישום ביום 5.2.2013.

לאחר השלמת הרישום, מסרבת הנתבעת לערוך מדידות לצורך סימון גבולות החלקות הרלוונטיות.

התובע מבקש לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 11,800 שהם שכר טרחת בא כוחו,
ובנוסף תובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 5,000 ₪.

בנוסף, ביקש התובע בכתב התביעה לחייב את הנתבעת לערוך מדידה בשטח לסימון גבולות חלקה 15.

כתב ההגנה:

בכתב הגנה שמחזיק 7 עמודים טענה הנתבעת ,בין היתר,
כי
:

א. הצדדים הסכימו כי הרשות תישא בכל ההוצאות הנדרשות על פי כל דין לשם רישום הזכויות על פי ההסכם.

ב. הרשות לא התחייבה לשאת בשכר טרחת עורך דין הכרוך ברישום הזכויות אלא בהוצאות על פי כל דין , והכוונה היא לאגרות, מסים וכיו"ב. הדבר מקבל משנה תוקף שעה שאין חובה שבדין לשכור שירותי עורך דין בכדי לבצע רישום זכויות במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין.

ג. התובע השתהה בהגשת התביעה כאשר הגיש את תביעתו בשנת 2014 בחלוף 9 שנים ממתן פסק הדין.

ד. התובע לא ביקש הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין במסגרת הליכי המשפט.

ה. טענות התובע לחיוב המדינה בהוצאות משמעה הלכה למעשה ערעור על קביעות פסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר ניתן בהסכמה ובמסגרתו בית המשפט לא חייב מי מהצדדים בהוצאות ההליך.

ו. במסגרת הסכם הפשרה הרשות לא התחייבה לרשום את הזכויות על שם התובע בחלקה 15 כי אם התחייבה לשאת בהוצאות הנדרשות על פי כל דין לשם רישום הזכויות.

ז. ההוצאות הנדרשות על פי כל דין הן אגרות, מסים וכיו"ב ואינן כוללות שכר טרחת עורך דין אשר אין חובה על פי הדין לשכור את שירותיו לצורך ביצוע הרישום.

דיון והכרעה:

בדין שהתקיים ב 11.6.2015 חזרו הצדדים על טענותיהם. בהמשך
,הוריתי לצדדים להמציא לתיק תוך 15 יום את כל חלופי המכתבים בנוגע לנושא המחלוקת. הנתבעת לא הגישה מסמכים. התובע הגיש אסופה של מכתבים שלא מצאתי בה כדי להוסיף או לגרוע כהוא זה מהתמונה שעלתה בדיון ומכתבי הטענות.

כתב ההגנה של הנתבעת ,שמחזיק 7 עמודים, חוצה את גבול המחלוקת. המחלוקת מתמקדת בשאלה אחת והיא האם האמור בסעיף 12 להסכם הפשרה חל על שכר טרחת עורך הדין שטיפל מטעם התובע בהעברת הזכויות.

הנתבעת טוענת ,כאמור, כי הסעיף חל אך ורק על מסים ואגרות. התובע טוען כי
גם שכר טרחת עורך הדין במשמע. הפשרנות של הנתבעת אינה בלתי מתקבלת על הדעת אך אני מעדיף את הפרשנות של התובע שבעיני יותר סבירה וזאת משני טעמים:

ראשית-
אם הכוונה היא רק למסים ואגרות מה יותר פשוט מלכתוב "מסים ואגרות"? הביטוי "הוצאות" הוא ביטוי הרבה יותר רחב והוא כולל גם שכר טרחת עורך דין.

שנית
- אשר לטענת הנתבעת כי שכירת שירתיו של עורך דין אינה בגדר חובה ועל כן אינה בגדר הוצאה שנדרשת על פי דין,
התשובה היא שהרישום במקרה זה לא היה רישום
פשוט כולי האי שכל אדם יכול לעשות ללא צורך בשירותיו של עורך דין. משכך, הרי שהוצאות שכר הטרחה היו חלק אינטגראלי והכרחי מהוצאות הרישום.
זאת גם זאת, אני מקבל את הפרשנות של בא כוח התובע במכתבו נספח ה' לכתב ההגנה בו ציין כי שכר הטרחה המבוקש קבוע בכללי לשכת עורכי הדין ( התעריף המינימאלי המומלץ ( התש"ס 2,000) ומכאן שתשלום שכר הטרחה נדרש על פי דין. סבור אני כי העובדה שהתובע נצמד ונסמך על התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין מחזקת את עמדתו.

אשר ליתר טענות הנתבעת, סבור אני כי אין בהן הגיון ומוטב היה אלמלא נטענו. כך ,למשל, אין קשר לוגי בין אי דרישת הוצאות בהליכי המשפט עצמו לבין הדרישה להכללת שכר טרחת עורך הדין
שטיפל בהעברת הזכויות בהוצאות אותן התחייבה הנתבעת לשלם על פי הוראת סעיף 12 להסכם. מדובר בשני דברים שונים. מכאן שגם הטענה כי הדרישה להחזר שכר טרחת עורך הדין בגין הליך הרישום מהווה "ערעור" על פסק הדין היא טענה מרחיקת
לכת.

גם טענת השיהוי נדחית. יום מתן פסק הדין אינו רלוונטי לטענת השיהוי ואילו היה רלוונטי הייתה הנתבעת טוענת להתיישנות שכן מדובר ב 9
שנים של " שיהוי" . דא עקא,
לפי שהמקלדת סובלת הכול אין מניעה להעלות גם טענה זו.

אשר לתביעה בגין נזק לא ממוני, התרשמתי ,אל נכון, כי התובע לוקח את העניין בצורה קשה ביותר וכי נגרם לו צער עמוק . יחד עם זאת, אני סבור כי הנתבעת ניסתה להתגונן בטענה לגיטימית שלא ניתן לדחותה בקש. אינני רואה ,אפוא, בסיס לחייבה בגין נזק לא ממוני.

סוף דבר הוא שאני מוחק את התביעה ככל שהיא נוגעת לצו עשה ( ביצוע מדידות)
בהסכמת התובע ( פרוטוקול עמוד 1) וזאת מחוסר סמכות תוך שמירת זכותו של התובע לפנות לערכאה המוסמכת בעניין זה.

אני מקבל
את התביעה בסעד הכספי הממוני . הנתבעת תשלם לתובע סך של
11,800 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1,500
₪.

ניתן היום,
י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 39988-07/14 אהוד ניישטיין נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז צפון (פורסם ב-ֽ 05/07/2015)