פסקי דין על יהודה שמואל | פסקי דין על יהודה שושן

34903-01/15 א     05/07/2015




א 34903-01/15 יהודה שמואל נ' יהודה שושן








בית משפט השלום בעפולה



ת"א 34903-01-15 שמואל נ' יהודה שושן




תיק חיצוני:




בפני

כבוד השופטת
תמר נסים שי


התובע/ המבקש

יהודה שמואל
באמצעות ב"כ עוה"ד א. ממן


נגד


הנתבע/ המשיב

יהודה שושן
ת.ז 053659544
באמצעות ב"כ עוה"ד ש. כביר



החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשה להותיר על כנו צו מניעה זמני שניתן במעמד צד אחד ביום 18.1.15, במסגרתו נאסר על המשיב לבצע כל דיספוזיציה בנכס הידוע כמשק מס' 52 במושב רחוב (ולהלן: "הנכס"), עד לסיום בירור התובענה בתיק העיקרי, שהוגשה בד בבד עמו.

רקע כללי וטענות התובע

עסקינן בתובענה כספית חוזית וכן בתביעה לאכיפת הסכם, בגדרה עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 1,034,328 ₪.

על פי האמור בתביעה, ניהלו הצדדים עסק משותף לגידול ושיווק ירקות, ולשם כך פתחו חשבון עסקי משותף בבנק מזרחי טפחות. עקב קשיים כלכליים החליטו הצדדים לסיים את עסקי השותפות. כן החליטו, כי כל החובות שהצטברו בחשבון המשותף ישולמו על ידם באופן שווה.

ביום 31.1.12 נכרת הסכם בין הצדדים בנוגע לסיום השותפות ולפירעון החובות וההלוואות שניטלו מהבנק. במסגרת ההסכם התחייב הנתבע, לצורך הבטחת פירעון חובו, לשעבד את זכויותיו בנכס.

התובע סילק זה מכבר את חובו לבנק, והדברים אף הועלו על הכתב בהסכם עצמו. אולם, הנתבע טרם עשה כן, ובכך הסב לתובע נזקים כבדים, לרבות שעבוד זכויות התובע בבנק בו מנוהל החשבון המשותף ותשלומים גבוהים שנאלץ לשלם לצורך כיסוי ההלוואות שהצדדים נטלו במשותף. סופו של דבר, לתובע לא נותרה ברירה אלא לשלם לבנק גם את חלקו של הנתבע בחוב שנצבר. בין היתר מומשו ערבויות שניתנו על ידי התובע להבטחת פירעון החוב.

התובע פנה פעמים רבות לנתבע לצורך פירעון חובו אך כל פניותיו לא נענו.

התובע שילם את חלקו של הנתבע בחוב בסך של 1,014,328 ₪ ובסכום זה עתר לחייב את הנתבע.
כן עתר לפסוק לו בגין עגמת הנפש שנגרמה לו ויתר הנזקים סך של 20,000 ₪.

במסגרת הבקשה נשוא החלטה זו, עתר התובע כי יאסר על הנתבע לבצע כל דיספוזיציה בנכס. זאת, לצורך הבטחת קיום ההסכם ופירעון החוב.

נטען, כי קיים חשש רציני כי הנתבע ינסה להבריח את הנכס לאחר בכדי לחמוק מתשלום החוב.

ואלה טענות הנתבע

לבקשה למתן הצו הזמני לא הוגשה תגובה, ואולם מכתב ההגנה שהוגש עולה כי הנתבע מכחיש שהפר את ההסכם.

הנתבע מודה כי הוא חב לתובע סך של 400,000 ₪. לדבריו, בשום שלב לא התכחש לחוב ואף פנה לא אחת לתובע על מנת להסדירו, כך שייפרס לתשלומים. הנתבע אף פנה לבנק המזרחי לצורך נטילת הלוואה כנגד שעבוד דירתו, אולם הבנק סירב לבקשה.

לטענתו, התובע, שידע על מצוקותיו הכספיות, גבה על פני השנים 50% מהרווחים שנצברו לטובת השותפות ללא כל עמל מצדו, למעט השקעה כספית.
במשך השנים אף לא דרש הנתבע מהתובע את הוצאותיו בכל הנוגע למימון דלק וביטוח, עלות המסתכמת בכ-500,000 ₪.
לדבריו, ציפה כי התובע יביא עובדות אלה בחשבון בכל הנוגע לפריסת החוב כפי שיפסוק ביהמ"ש, וביהמ"ש מתבקש לפסוק מחצית מהוצאות אלה על התובע.
עוד נטען, כי הנתבע העביר סך של 100,000 ₪ לתובע והסכום לא קוזז מהתביעה.
כן נתבקש לקזז מהסכום הנטען סך של 15,000 ₪, שהינם חלקו של הנתבע בכספים שהתקבלו עבור השותפות במסגרת תובענה אחרת.

יצוין, כי בכתב הגנתו, נתן הנתבע הסכמתו להותרת הצו על כנו עד לתום ההליך.

דיון והכרעה
:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו לפניי, אני מותירה את הצו שניתן על כנו עד לתום ההליך המשפטי. אנמק החלטתי.

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי מתירה לבית המשפט ליתן סעד זמני בתובענה בכפוף לבחינתם של אלה – קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה ומאזן הנוחות. כן יבחן בית המשפט האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין.

לעניין סיכויי התביעה, הלכה היא כי די
"אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה"
. לעניין מאזן הנוחות, עסקינן בהערכת הנזקים העלולים להיגרם לצדדים כתוצאה מההליך הזמני, היינו, "
אם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק למבקש שיהיה גדול מנזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו
"
ראה רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל נ' אמר ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים).

עוד נקבע באותו עניין כי:

"
בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית
באורח לכאורי בלבד, ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי השני היא בעיקרה מעשה של איזון אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול-
דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור
".


ומן הכלל אל הפרט -

קשה לחלוק על קיומן של ראיות לכאורה לעילת התביעה, שעה שהנתבע עצמו מודה בחוב בסך של 400,000 ₪ לתובע.

במסגרת ההסכם שנערך בין הצדדים ביום 31.1.12, מאשר הנתבע כי ידוע לו שהבנק שיעבד את זכויות התובע להבטחת סילוק היתרות בחשבון, וכי התובע נותר צד לחשבון בבנק אף שהתובע כבר סילק את מחצית החוב בעצמו.
היתרה במועד חתימת ההסכם עמדה ע"ס של כמיליון ₪, כאמור בהסכם וכמוכח מדף שערוך יתרות מאותו מועד שצירף התובע.
לנתבע הוענקה בהסכם תקופה בת 12 חודשים לסילוק החיובים בעו"ש, וכן ארכה לסילוק ההלוואות בהתאם ללוח הסילוקין שלהן .
הנתבע אישר כי בחלק מהזמן עלה בידו להשיב את ההלוואה, אולם אין הוא מתכחש לכך כי נותר חוב בסך של כ – 400,000 ₪.

הצדדים הוסיפו וציינו בהסכם, כי הנתבע מתחייב להקפיד על ביצוע התחייבויותיו כמפורט בהסכם, שאם לא כן הוא יתבע על ידי התובע בגין כל סכום שתשלומו יידרש ע"י הבנק מהתובע. עוד התחייב הנתבע לצורך כך לשעבד את זכויותיו במשק.

בשים לב לאמור, הרי שהונחה תשתית ראייתית לכאורית, איתנה דיה לצורך הליך זה.

טענת הנתבע לראשונה בסיכומיו כי לא הבין את מהות ההסכם עליו חתם, לא נשמעה מפיו בכתב ההגנה, ואף בעדותו בביהמ"ש לא טען טענה זו. בנסיבות העניין, אין לייחס לה, לכל הפחות לשלב זה, משקל כלשהו.

טענות הנתבע הנוגעות לתשלומים ששילם על חשבון דלק וביטוח שיש, לטענתו, להביאם בחשבון לצורך קיזוז סכומים מהחיוב הנטען, עומדות בניגוד להסכמות שבכתב כפי שאלה עולות מההסכם ואף לגופן נטענות בעלמא, ואינן נתמכות בראייה כלשהי.

הנתבע אישר כי לא עלה בידו להשיב את ההלוואות לבנק ואישר כי התובע שילם את חלקו של הנתבע (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 20).

לא נעלם מעיניי כי התובע לא הגיש אישור יתרות המעיד כי נכון להיום אין כל חוב לבנק, ראיה אשר תתמוך בטענתו כי הוא עצמו שילם כספים לבנק. ואולם, מדובר בשלב מקדמי של ההליך. בשלב זה, התובע אינו צריך להביא ראיות לכלל רכיבי התביעה, בעיקר כאשר הנתבע עצמו מאשר את הדברים.

גם לעניין מאזן הנוחות לא קשה מלאכתי.
הנתבע מאשר כי התובע שילם עבורו ובמקומו את הכספים וכן הוא מאשר כי הממון אינו מצוי בכיסו.

אין לנתבע נכסים אחרים היכולים להבטיח את פירעון החוב, ככל שיינתן בסופו של הליך

פסק דין
לטובת התובע. מכל מקום, הנתבע אינו מציין נכסים כאלה.

יתרה מכך, בשים לב לעובדה שבהסכם עצמו התחייב הנתבע לשעבד את הנכס לצורך הפירעון, הרי שדיספוזיציה בזכויותיו לא תאפשר אכיפת ההסכם שהינו סעד מבין סעדי התביעה, ואף מטעם זה יש להיעתר לתובע.

מכל האמור לעיל הבקשה מתקבלת.

הצו שניתן ביום 18.1.15 יוותר על כנו עד לתום ההליך.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך של 2,500 ₪.

אני קובעת ישיבת ק"מ ליום 15.12.15 שעה 10:15

המזכירות תודיע לצדדים ותזמנם


ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 34903-01/15 יהודה שמואל נ' יהודה שושן (פורסם ב-ֽ 05/07/2015)