פסקי דין על ברטה בתיה סדיקוב | פסקי דין על ענת סרור |

16437-01/14 פ     05/07/2015




פ 16437-01/14 מדינת ישראל נ' ברטה בתיה סדיקוב, ענת סרור








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"פ 16437-01-14 מדינת ישראל
נ' סדיקוב ואח'




תיק חיצוני: פלא 111306/2011 מרחב דן




בפני

כבוד השופטת
לימור מרגולין-יחידי


מאשימה

מדינת ישראל


נגד


נאשמים

1. ברטה בתיה סדיקוב

- הסתיים
2. ענת סרור



החלטה

כתב האישום בו הודתה הנאשמת מייחס לה החזקת מקום לשם זנות, בכך שעובר ליום 17.3.11 וביום זה החזיקה הנאשמת ביחד עם אחרת, שאף היא הואשמה באותו כתב אישום, בדירה לשם עיסוק בזנות, וכי במועד הנזכר נכחה הנאשמת בדירה למטרה זו.

לאחר שנרשמה הודייתה, העלתה ההגנה את הטענה שיש לזכות את הנאשמת מחמת הסייג של זוטי דברים.

לשיטת ההגנה, מדובר בפעילות מתוך דירת מגורים, ללא הפרעה לשכנים וללא יצירת מטרד, כשהכניסה לדירה משביל צדדי. נטען שהעבירה נחשפה בעקבות פעילות יזומה כלפי הנאשמת האחרת ללא קשר לנאשמת. הודגש כי המעשים בוצעו מחמת מצוקה כלכלית, והשיתוף בין הנאשמות בהחזקת הדירה לא היה למטרת יצירת בית בושת אלא לשם הפחתה בהוצאות. ההגנה מדגישה כי לא נלוו למעשים עבירות נוספות והם נעשו בדיסקרטיות. לשיטת ההגנה היות שהזנות לא נאסרה, מידת הפגיעה באינטרס הציבורי בהחזקת דירה, בהעדר מטרד ועבירות נלוות היא מועטה, להיפך, לציבור יש אינטרס כי שירותי הזנות ינתנו במקום נקי מסודר שאין בו הפרעה לציבור. עוד נטען כי ההרשעה פוגעת בחופש העיסוק. לשיטת ההגנה שילוב כל הנתונים מוביל למסקנה שרמת הפליליות של המעשים נמוכה והפגיעה באינטרס הציבורי זעומה עד כי יש לראות בהם זוטי דברים.

המאשימה מתנגדת לעתירה. היא מדגישה את העובדה שמדובר במקום שהושכר לתכלית של עיסוק בזנות, ושהוחזק על ידי שתיים, בבניין מגורים כשבהתאם להנחיות פרקליט המדינה חזקה שנוצר מטרד במצב כזה. היא מפנה לפרשנות המרחיבה שניתנה למונח מקום ככולל גם מקום שהחזקתו לשם עיסוק בזנות הוא רק אחת ממטרותיו ומצביעה על חומרת העונש המלמדת על חומרת העבירה. המאשימה מתנגדת להתייחסות ההגנה לעובדות שאינן נזכרות בכתב האישום ומבהירה כי היא חולקת על העובדות שהוצגו. לשיטתה אין מדובר במעשה קל ערך.

הסייג של זוטי הדברים
הסייג של זוטי דברים חל על אותם מעשים שבשל אופיים הם קלי ערך עד כדי כך שאין אינטרס ציבורי בנקיטת הליך פלילי ובהטלת כתם של הרשעה בגינם. המבחן לתחולתו של הסייג הוא "אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך."

תכליתו של הסייג היא ליתן בידי בית משפט כלי לזיכויו של אדם, שמתנהל נגדו הליך, אשר מבחינה פורמלית הוא אמנם מתיישב עם הגדרת העבירה בחוק, אך בנסיבות העניין, אין במעשה אף לא מידה מינימלית של פגיעה באינטרסים הציבוריים ובערכים המוגנים, שלשם שמירה עליהם נועדה אותה עבירה. לשם הכרעה אם מתקיים הסייג יש לבחון את טיבו הקונקרטי של המעשה, הנסיבות הקונקרטיות של ביצועו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי.

בע"פ 7829/03 מ"י נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ הבהיר בית המשפט:
"המגמה העולה מן הפסיקה היא שיש להחילו בזהירות תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בבואו לבחון מעשה שנתמלאו בו כל יסודות העבירה ישאל בית המשפט את עצמו, אם מעשה העבירה הצמיח מידה מינימאלית של סכנה לציבור. תשובה שלילית תחייב את המסקנה שהשפעתו של המעשה על החברה היא כה מזערית, עד שאין זה ראוי להכתים את מבצעו בהרשעה בפלילים. לשיטתי, מגמה זו ראויה היא. אל לנו לשכוח כי הכלל בדבר זוטי דברים מהווה אך סייג לאחריות הפלילית, ומשכך, אין הוא בבחינת הכלל, אלא החריג. ובלשונו של סעיף 34ה לחוק העונשין - "מלבד אם נאמר בחיקוק אחרת, חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית".

התנאי של הפגיעה באינטרס הציבורי הוא בדרך כלל בעל המשקל הכבד ביותר, כדברי בית המשפט:

"בגוף הסעיף 34יז מפורטים ארבעה תנאים מצטברים ליישומו והם: "טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי". בחינתו של מעשה לאור התנאים הללו אמורה להוביל למסקנה אם במעשה קל ערך עסקינן. ניסוחו הכללי של הסעיף מעלה את השאלה בדבר המשקל הסגולי של כל אחד מהתנאים, וכיצד לערוך את השקלול הסופי ביניהם. נראה, שלא ניתן לקבוע מראש את המשקל המדויק שיש לייחס לכל תנאי, שכן לכל מקרה הנסיבות המיוחדות לו. עם זאת, הגישה הרווחת היא כי משקלו של התנאי האחרון, בדבר האינטרס הציבורי, רב יותר מזה של השאר".
הנה כי כן, על בית המשפט לבחון אם מתקיים סף הפליליות, בהתחשב בתנאים המפורטים בהוראת החוק הכוללים את טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי.

בטרם יישום הקריטריונים שצוינו, יש להבהיר מה הן העובדות על סמכן ניתנת ההחלטה.

בתיק שלפניי הועלו טענות שונות, לרבות כאלה הנוגעות לנסיבות העבירה שאינן מופיעות בכתב האישום, הטענות בוררו והוכרעו. לאחר מכן, בחרה הנאשמת להודות במיוחס לה בכתב האישום. בשום שלב לא התבקש בית המשפט לאפשר הבאת ראיות ביחס לעובדות ונסיבות, מעבר לאלה המפורטות בכתב האישום ובכלל. להשקפתי, לא ניתן לטעון לעובדות ונסיבות שלא בא זכרן בכתב האישום בו הודתה הנאשמת, ואשר הצדדים חלוקים לגביהן, מבלי לבססן בתשתית ראייתית כדין, כפי שנדרש ביחס לכל עובדה ונסיבה שבמחלוקת בעת שמיעת הראיות (וראו בהיקש בשינויים מחוייבים לעניין הוכחת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש:

סעיף 40י לחוק העונשין,

ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל
)
. זאת לא נעשה, ומשכך אותן עובדות לא הוכחו, ואין להתבסס עליהן. לפיכך, ההכרעה אם מדובר בזוטי דברים אם לאו תנתן על סמך עובדות כתב האישום בהן הודתה הנאשמת.

בחינת העובדות המפורטות בכתב האישום מעלה כי אין לראות במעשים כקלי ערך, לא מבחינת טיב המעשה, לא מבחינת נסיבותיו, לא מבחינת תוצאותיו ולא מבחינת האינטרס הציבורי.

זאת, משום שמדובר בדירה בבניין מגורים, שנשכרת על ידי שתי נשים למטרה יחידה של עיסוק בזנות. העובדה שהעיסוק בזנות הוא על ידי שתיים מגבירה את פוטנציאל המטרד והחומרה במעשים. בנוסף, הפעילות של עיסוק בזנות מבוצעת בדירה על פני תקופה מסוימת, לא מוגדרת, עד ליום 17.3.11, ואין מדובר בארוע יחיד או נקודתי. זאת ועוד, כעולה מעובדות כתב האישום, הפעילות בדירה מביאה להתערבות יזומה אקטיבית של המשטרה, להגעה לדירה וביום מול הנאשמת האחרת. אכן, בכתב האישום לא נכלל אישום ביצירת מטרד, ואין גם ציון מפורש שהגעת השוטר לדירה הייתה בעקבות תלונת הדיירים, עם זאת, עצם העובדה ששוטר הגיע לפעילות יזומה מלמד על אופי ההתנהלות במקום, ועל קבלת מידע על הפעילות שנעשית בדירה.

בנסיבות אלה, אין מדובר במעשים קלי ערך עד שאין אינטרס ציבורי בנקיטת הליך פלילי בגינם.

אשר לטענות ההגנה הנוגעות לעבירה גופה, בין מחמת העובדה שהזנות כשלעצמה אינה עבירה ובין מחמת פגיעה נטענת בחופש העיסוק, טענות אלה חורגות להשקפתי מן ההכרעה שלפניי, שכן בבחינת התנאים להתקיימותו של סייג זוטי דברים, אין בית המשפט מסווג את העבירות הקיימות לעבירות קלות שאין הצדקה לקיומן והן בבחינת זוטי דברים, לעומת עבירות חמורות שמקומן בספר החוקים, אלא בוחן את טיב המעשה הקונקרטי, נסיבותיו, תוצאותיו ופגיעתו באינטרס הציבורי. כך או כך, גם אם הייתי נדרשת להתייחס לעבירה גופה, לא הייתי רואה בעבירה זו כעבירה קלת ערך, וברי כי המחוקק לא התייחס אליה ככזו.

אשר על כן, העתירה לזיכוי מחמת סייג של זוטי דברים נדחית. בדיון הקרוב תנתן הכרעת הדין והצדדים יטענו לעונש.

ההחלטה תשלח לצדדים בפקס.






ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.













פ בית משפט שלום 16437-01/14 מדינת ישראל נ' ברטה בתיה סדיקוב, ענת סרור (פורסם ב-ֽ 05/07/2015)