פסקי דין על ארז לחמן | פסקי דין על עופר ניימן | פסקי דין על רונית ניימן |

30068-07/12 בעק     06/07/2015




בעק 30068-07/12 ארז לחמן נ' עופר ניימן, רונית ניימן








בית משפט השלום בפתח תקווה



בע"ק 30068-07-12 לחמן נ' ניימן ואח'



בפני

כבוד השופטת
ליאת הר ציון
ה
תובע
ארז לחמן
עלי ידי ב"כ עו"ד מזרחי מוריה


נגד

ה
נתבעים
1
.עופר ניימן

2.
רונית ניימן
על ידי ב"כ עו"ד מזל
בן אם




פסק דין



1.
בפני
בקשה לאישור עיקול זמני על פי תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי").


תקנה זו קובעת



:

"(א)
לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.

(ב)
דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחויבים לפי הענין"






רקע עובדתי:

2.
התובע הגיש תביעה כספית (ת. א. 13309-06-12) בסך של 729,207 ש"ח כנגד אורן דיארי, חוות הגבעה בע"מ וכהן מזל (להלן: "הנתבעים"). ביום 7.6.12 התובע הגיש בקשה לעיקול זמני אצל צדדי ג' ובין היתר המחזיקים בתיק שבפני
(להלן : "המחזיקים").

3.
ביום 11.6.12 נעתר בית המשפט לבקשת המבקש להטלת עיקול זמני על כספים ו/או זכויות אחרות, המצוים בידי צדדי ג' והמגיעים לנתבעים.

4.
ביום 21.6.12 בוצעה מסירת בקשת העיקול, צו העיקול והודעה למחזיקים על הטלת העיקול.
עד אותו המועד,
המחזיקים נהגו להעביר מדי חודש בחודשו כספים כתשלום עבור סוס בבעלות המחזיקים הנמצא בפנסיון אצל הנתבעים.

5.
ביום 2.7.12 מסר הנתבע מס' 1 מר עופר ניימן
, הודעה לבית המשפט. בהודעה זו נאמר כי : "הודעה מטעם המחזיק מס' 33 בשם רונית, שיר ועופר ניימן
. הריני להודיע בזאת כי עד למכתב זה ובכלל אין ברשותי כספים או נכסים השייכים לאורן דמארי או לחוות הגבעה. אני מתחייב לפעול על פי צו העיקול ובאם יגיעו כספים עתידיים לפעול לפי הוראות בית המשפט".

6.
ביום 15.1.13 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת הבכירה איריס ארבל-אסל (כתוארה אז) בבקשה לביטול העיקול הזמני, ובה נקבע כי:

"אין לבטל את צו העיקול. עם זאת, אשר להיקף העיקול, ולאחר עיון בטיעוני הצדדים בסיכומיהם בכתב שבנדון, הרי שבמקרה דנן, מצאתי לנכון כי צו העיקול יחול על כספים שנתפסו בעת הטלת הצו ולא יחול על כספים ו/או זכיות עתידיות וזאת בראי עקרון המידתיות ולאחר עריכת האיזונים הנדרשים בנסיבות תיק זה"

7.
על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי על ידי התובע. התובע ערער על כך שבית משפט סייג את החלטתו בכך שקבע כי לענין היקף העיקול, העיקול יחול על כספים שנתפסו בעת הטלת הצו ולא יחול על כספים או זכויות עתידיות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ביום 13.3.13 וביטל את הסייג לפיו לא יחול העיקול על זכויות עתידיות.




טענות התובע:

8.
לטענת התובע, יש לחייב את המחזיקים בסך של 19,800 ש"ח - כספים אשר שולמו על ידי המחזיקים לידי הנתבעים בניגוד לצו העיקול. לטענת התובע, כפועל יוצא של פסיקת בית המשפט המחוזי ממרץ 2013 עולה כי המחזיקים היו מנועים מלהעביר סכומי כסף לידי הנתבעים, עם קבלת צו העיקול ביולי 2012 וגם לאחר מתן החלטת בית המשפט מינואר 2013.

טענות הנתבעים:

9.
לטענת המחזיקים אין מקום לחייבם. בכתב ההגנה אישרו המחזיקים כי הם משלמים לחווה תשלום בסך של 2,200 ₪ לחודש בגין אחזקת סוס שמירתו האכלתו והטיפול בו. התשלום נעשה מדי חודש בחודשי ביום 1 לחודש.

כיוון שכך וכיוון שמדובר בתשלום עיתי, בעת קבלת צו העיקול ביום 21.6.12 לא היו המחזיקים חייבים כספים כלשהם לנתבעים. צו העיקול על פי לשונו איננו צופה פני עתיד. צו העיקול חל על נכסים של הנתבעים המוחזקים על ידי המחזיקים במעמד קבלת צו העיקול.
וכאמור נכסים שכאלו לא היו. על כן, לא נפל פגם בהודעה שמסרו המחזיקים לבית המשפט.

לטענת המחזיקים הם פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט מינואר 2013 אשר קבעה כי העיקול לא חל ביחס לכספים עתידיים.

דיון והכרעה:

10.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ולאחר ששמעתי את חקירות הצדדים אני סבורה כי יש לדחות את התביעה.
תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, מאפשרת למבקש צו עיקול להגיש תובענה לבית המשפט, מקום בו המחזיק אינו מודה שנכסי משיב מצויים בידו, או אינו משיב להודעה על הטלת העיקול שבידי המחזיק בתוך המועד שנקבע בדין.

11.
בבקשה לאישור עיקול מוטל על התובע לשכנע, כי עמדו בידי המחזיק, במועד הקובע - מועד תחילתו של צו העיקול - נכסים או זכויות של החייב (ע"א 287/04
דלק בלסקי שותפות לשיווק דלקים ושמנים נ' נאדר ריאן ואח'
).

כידוע, במסגרת הליכי עיקול זמני, "תופס" צו העיקול את נכסי החייב במועד הטלת צו העיקול, זאת להבדיל מהליכי הוצאה לפועל, בהם צו העיקול מתייחס גם לנכסים אשר יגיעו למחזיק שלשה חודשים לאחר מתן הצו (
(רע"א 10826/05 אדר גלוב בע"מ נ' בנק הדואר).

12.
אני סבורה כי התובע לא הוכיח כי בעת מסירת
צו העיקול – יום 21.6.12 - היו נמצאים כספים בידי המחזיקים שהועברו שלא כדין לידי הנתבעים. המחזיק מס' 1 העיד בהקשר זה כי רשם שאין ברשותו כספים "כי אני משלם חודש מראש לחווה, ובעת קבלת צו העיקול זה היה לאחר שכבר החודש הזה שולם מראש" (ר' בעמ' 44 לפרוטוקול שורות 24-25).
טענה זו לא נסתרה.

13.
יחד עם זאת, התובע הוכיח כי הועברו לנתבעים כספים במועד מאוחרים להטלת העיקול ביוני 2012. כך, עולה מעיון בקבלות המצורפות כנספחים לתצהיר המחזיקים כי הועברו כספים לנתבעים בחודש אוקטובר 2012, וכן לאחר ההחלטה בינואר 2013. עובדות אלה אושרו בחקירתו של המחזיק מס
2 (ר' בעמ' 47 לפרוטוקול שורות 16-31, בעמ' 48 לפרוטוקול שורות 1-6).

14.
בהחלטה זה אדון בשאלה האם יש לחייב את המחזיקים בגין העברת כספים אלה לידי הנתבעים, תוך שאפריד בין הכספים שהועברו לפני החלטת כב' הרשמת איריס ארבל-אסל בינואר 2013 , לכספים שהועברו לאחר ההחלטה בינואר 2013.

הפסיקה הדנה בחבות שיש להחיל ביחס לצד ג':

15.
תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת
:
"הוראות

חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967



יחולו

על

ביצוע

עיקול

זמני

לפי

סימן

זה,

ואם

זכה

התובע

בתביעת,


ימשיכו

בפעולות

לפי

אותו

חוק
"
מכאן עולה כי המבחן בדבר "הצדק סביר" הקבוע בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ח-1968 לבחינת התנהגותו של צד ג', המחזיק, רלוונטי וניתן ליישום לענייננו.

16.
כב' השופט רובינשטיין בענין ע"א 1016/08 ע.א.מ. קונדוס בע"מ נ' אגס ירוק מסחר ושירותים בע"מ התייחס
לנורמות ההתנהגות המצופות מצדדים שלישיים בהליכי הוצאה לפועל בפרט ובהליכים משפטיים בכלל:

"... צד שלישי המקבל צו עיקול הופך, אם גם בעל כרחו, לגורם מעורב בהליך - וככזה מוטלות עליו חובות שונות, ובצדן אחריות. בראיה נקודתית ניתן לומר, כי צד שלישי נקלע לסיטואציה רבת סיכונים ונטולת סיכויים: "הצד השלישי נדרש לפעולה במסגרת סכסוך אזרחי, שאין הוא צד לו ואין הוא זוכה, על פי הדין הקיים, להחזר הוצאותיו" (דברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 21), תש"ס - 2000, הצעות חוק תש"ס 355, 359; לנסיבות המצומצמות בהן מפוצה צד שלישי, ראו סעיף 49א לחוק ההוצאה לפועל).

... אף שלצד שלישי המקבל צו עיקול אין אינטרס אישי בהליך, אין הוא פטור ממילוי החובות המוטלות עליו בדין, וחובות - כידוע - יש לקיים בתום לב. ... ברי כמובן כי לא הרי המשא המוטל על בעלי חוזה,

למשל, כזה המוטל על צד ג'. .. בענייננו עסקינן בהתנהגותו של מקבל צו העיקול כלפי הנושה, הזוכה בהוצאה לפועל. בכל הנוגע לעיקול, מדובר בשתי חובות עיקריות: החובה למסור הודעה לאחר קבלת צו העיקול (סעיפים 45-44 לחוק ההוצאה לפועל; השוו גם תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984), והחובה המהותית יותר: "למסור לידי מנהל לשכת הוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים" (סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל).
...
על מנת להבטיח את "יעילותו של העיקול אצל צד שלישי, אף הרחיק המחוקק לכת וחשף את הצד השלישי לסיכון של חיוב אישי, היה ולא יקיים את הוראות החוק 'המגייסות' אותו בעל כורחו לסייע לנושה בגביית החוב" (ע"א 1167/מנ01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 13 - השופטת חיות).

אכן, אם מצביע צד שלישי על "הצדק סביר" פטור הוא מהסנקציה הקבועה בסעיף. הסעיף אינו מגדיר "הצדק סביר" מהו, אך כך מפי הפסיקה:
"המחוקק לא מצא לנכון להגדיר 'הצדק סביר' מהו והשופט ד. בר אופיר בספרו מוצא 'כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו'. הוא מוסיף עם זאת כי נקיטת המונח 'סביר' - 'מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל המוציא לפועל, כלומר: מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל בנסיבות שבהן פעל הצד השלישי'... השקפה זו אכן מקובלת עלי" (ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי נ' ולך, פ"ד מ"ג(2, 864, 875 - השופט ד' לוין; ע"א 1796/90 פירר נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3) 866; ע"א 4/84 שטאל נ' עמידר, החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ, פ"ד מג(1) 265).
"כלומר, מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל הצד השלישי " (בש"א (מחוזי ירושלים) 5820/01 פודים נ' אלדר [פורסם בנבו] – השופטת -כתארה אז- הכט). לכך מצטרף עקרון תום הלב, בתחולתו לגבי סיטואציות כגון אלה, שיסודו הגינות בבחינת "דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה שעליך שנוא לחברך אל תעשה), כדברי התנא הלל (בבלי שבת ל"א א')"

17.
כן נפסק בע"א 1167/01 עירית ראשון לציון נ' בנק פועלים:

"בצד יתרונות מובהקים אלה של הליך העיקול אצל צד שלישי יש ליתן את הדעת גם על הבעייתיות הקיימת בהרחבה זו של הליכי גבייה ובנקיטתם כלפי צד שלישי שאין לו כל נגיעה לסכסוך שבין הנושה לחייב, ושהסיבה היחידה שבגינה הוא נקלע אל "שטח האש" שבין שני אלה היא העובדה שהוא מחזיק בידיו נכס של החייב. הבעייתיות בעירוב צד שלישי זה בהליך הגבייה האמור להתקיים בין הנושה לחייב מתחדדת נוכח ההוצאות שעלול אותו צד שלישי לשאת בהן כדי לקיים את החיובים שמטיל עליו המחוקק עם המצאת צו העיקול לידיו, וכן נוכח הסנקציה שצפוי לה הצד השלישי, שהיא מרחיקת לכת למדי, ולפיה אם לא יפעל כהוראת המחוקק ללא הצדק סביר, הוא עלול למצוא עצמו מחויב באופן אישי לשאת בחובו של החייב כלפי הנושה (ראו: סעיף 7ב(2) לפקודת המסים וסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.
להסדר שונה במעט בהקשר זה ראו תקנות 380-378 לתקנות סדר הדין האזרחי
). על הבעייתיות הרבה

הכרוכה בהליכי עיקול אצל צד שלישי בהיבט ההוצאות, ובייחוד ככל שהדבר נוגע לגופים מוסדיים דוגמת בנקים, ניתן ללמוד מתוך דברי ההסבר להצעת
חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס'
21), תש"ס-2000, המתייחסים, בין היתר, לתיקון שהוצע בדרך של הוספת סעיף 49א לאותו חוק.

...
"
הנה כי כן, מכשיר העיקול בכלל ומכשיר העיקול אצל צד שלישי בפרט, כפי שהוסדר בהוראות
חוק ההוצאה לפועל
ובהוראות פקודת המסים והאכרזות שמכוחה, נועד לייעל ולהחיש את גבייתם של חובות פסוקים וחובות מסים. כדי להגשים מטרה זו ולהבטיח את יעילותו של העיקול אצל צד שלישי, אף הרחיק המחוקק לכת וחשף את הצד השלישי לסיכון של חיוב אישי היה ולא יקיים את הוראות החוק ה"מגייסות" אותו על כורחו לסייע לנושה בגביית החוב. אך בצד האינטרס הציבורי להעמיד לרשות הנושה, ובכלל זה רשויות המס, אמצעים מהירים ויעילים לגביית חובות, עומד האינטרס של הצד השלישי, שהמחוקק עירב אותו בסכסוך לא לו, כי זכויותיו שלו לא "תוקרבנה" במידה העולה על הנדרש לצורך הגשמת אינטרס ציבורי זה. כמו כן מן הראוי הוא שזכויותיו של החייב לפרטיות וּלחיסיון בנקאי לא תיפגענה שלא לצורך ובמידה העולה על הנדרש לשם הגשמתו של האינטרס הציבורי הקיים בגביית חובות. ההתנגשות בין מכלול האינטרסים הללו מחייבת אפוא עריכת איזונים ראויים המביאה בחשבון באופן סביר את השיקולים השונים הצריכים לעניין בבואנו לבחון את תחום התפרסותו של העיקול אצל צד שלישי ואת הפירוש הנכון שיש ליתן להוראות בפקודת המסים הנוגעות לעיקול זה
.


לאור עקרונות אלה אשר נקבעו בפסיקה להלן אדון בחבותו של צד ג'.
החלטת כב' הרשמת הבכירה איריס ארבל-אסל לענין היקפו והגדרתו של צו העיקול

18.
מהחלטת כב' הרשמת הבכירה איריס ארבל-אסל מינואר 2013 עולה כי כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) הכריעה כי העיקול לא חל על זכויות עתידיות אלא על כספים ו/או נכסים במועד הטלת העיקול. כך קבעה כב' הרשמת בהחלטתה:

"לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול העיקולים נדחית ומשלא הציעה המבקשת הצעה
אחרת, אין לבטל את צו העיקול. עם זאת, אשר להיקף העיקול, ולאחר עיון בטיעוני הצדדים בסיכומיהם בכתב שבנדון, הרי שבמקרה דנן, מצאתי לנכון כי צו העיקול יחול על כספים שנתפסו בעת הטלת הצו ולא יחול על כספים ו/או זכויות עתידיות וזאת בראי עקרון המידתיות ולאחר עריכת האיזונים הנדרשים בנסיבות תיק זה".

19.
לא הוכח כי בעת הטלת צו העיקול, ביום
21.6.12 היו נמצאים כספים בידי המחזיקים שהועברו שלא כדין לידי הנתבעים.
ביחס לתשלום שנעשה לאחר ינואר 2013 הסתמך המחזיק על החלטת כב' הרשמת איריס ארבל- אסל:



"אומרים לי לשלם אני משלם לא אומרים לי לשלם אני לא משלם... נכון ששילמתי לו. כי לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע".

(עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 1-3)

20.
איני סבורה כי קמה חבות ביחס למחזיקים ביחס לכספים שהועברו לאחר מועד החלטת כב' הרשמת הבכירה.

21.
כאמור, ולאור הפסיקה האמורה לעיל יש לבחון את התנהגותו של צד ג במשקפי תום לב וסבירות. יישום מבחן זה לענייננו מלמד כי אין לקבוע חבות ביחס לכספים ששוחררו ממועד החלטת כב' הרשמת איריס ארבל-אסל ואילך.

22.
אכן, התוצאה המשפטית מקביעת בית המשפט המחוזי ממרץ 2013 היא כי הכספים אשר התקבלו על ידי הנתבע (בתיק האזרחי) מהמחזיק לא התקבלו על ידיו כדין. כלומר יש להחיל את החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור בדיעבד מהמועד שבו הוטל צו העיקול אצל המחזיקים.

23.
האם כפועל יוצא של החלטת בית המשפט המחוזי והחלתה לענין זכאות הנתבע לכספים שהתקבלו מהמחזיקים, נמצא כי צד ג' פעל שלא כדין?

נקודת המוצא העקרונית היא כי הלכה שיפוטית חדשה חל הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית. בית המשפט העליון דן בשאלת השלכת הלכה זו על אינטרס ההסתמכות של יחידים וגופים אשר ניהלו ענייניהם על בסיס ההלכה השיפוטית הישנה.

24.
בית המשפט קבע כי :

"קיומו של אינטרס הסתמכות ופגיעה בו הם תנאים הכרחיים לתחולה פרוספקטיבית בלבד של הלכה חדשה. אין הם תנאים מספיקים. יש להמשיך ולבחון אם לא ניתן להתגבר על בעית ההסתמכות בלא לנקוט בתחולה פרוספקטיבית בלבד של ההלכה החדשה. אכן, אינטרס ההסתמכות זוכה להגנה רחבה במשפט. באותם מקרים בהם הדנים הכלליים מגינים על אינטרס ההסתמכות, אין מקום להעניק לאינטרס כל הגנה נוספת בדמות התחולה הפרוספקטיבית."
ר' דנא 8925/04 סולל בונה נ' עזבון המנוח אחמד.

25.
בית המשפט העליון מפרט כדוגמא תביעה שעניינה השבת מס
שנגבה על ידי הרשות מכוחו של חיקוק שבוטל. השבת המיסים פוגעת באינטרס ההסתמכות של הרשות אשר גבתה את המס בהסתמך על החיקוק . תוקף החלטת הביטול רטרואקטיבי. יחד עם זאת, הגנה על אינטרס ההסתמכות ניתן למצוא מכח הדין הכללי – דיני עשיית עושר ולא במשפט - בטענה כי הגוף השלטוני זכאי להסתמך על ההגנה בדבר השבה לא צודקת .

26.
דוגמא נוספת אשר ניתנה בפסק הדין מתיחסת לדוקטרינה של עובד ציבור "דה פקטו". על פיה כאשר עובד ציבור פעל במקום שהאמין בתום לב כי הוא פועל מכוח חיקוק אשר בית המשפט הכריז עליו כבלתי חוקי, יש ליתן תוקף לפעולות שביצע בתקופת אי החוקיות.

27.
בית המשפט פסק כי: "בדוגמאות אלה ורבות אחרות, אין למקום להיזקק לביטול פרוספקטיבי בלבד כדי להגן על אינטרס ההסתמכות, שכן דוקטרינות משפטיות אחרות יש בהן כדי להעניק הגנה מספקת לאינטרס זה" .
(ר' פסקאות 20 -21 לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו אז) ברק).

28.
ליישום בענייננו ותוך אנלוגיה למקרה שבפני
, יש להחיל את החלטתו של בית המשפט המחוזי רטראקטיבית על אף אינטרס ההסתמכות של הצדדים להליך. יחד עם זאת, במקרה זה, הדין הכללי החל בעניננו של הצד השלישי, מגן על הסתמכותו.

כאמור, הפסיקה קובעת כי יש להתייחס לצד ג' כזר להליך ועל האינטרסים שיש לבחון בבואנו לחייב את צד ג', תוך בחינת משקפים של תום לב וסבירות. לפיכך, אני סבורה כי על אף התוצאה בפועל כי צו עיקול חל על זכות עתידית, ופועלה היוצא כי הנתבע לא היה זכאי לכספים, יש להקנות הגנה לאינטרס ההסתמכות של צד ג'
על החלטת כב' הרשמת איריס ארבל-אסל.

29.
יש להוסיף בהקשר זה כי התובע לא עתר לסעד זמני בערעור, לא הובאה כל ראיה כי צד ג' ידע על כך שקיים הליך של ערעור. כמו כן, אין ראיה או טענה לכל פניה שנעשתה לצד ג' עם הגשת כתב הערעור. לו ביקשה בא כח התובע למנוע את העברת הכספים היה עליה ליידע את המחזיק בהגשת כתב הערעור.
עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי שבפני
ו נדון הערעור על החלטת כב' הרשמת, מלמד כי המחזיקים בפועל לא היו צד להליך בבית המשפט המחוזי.

30.
על כן, לא ניתן לטעמי לצפות מצד ג' אשר מקבל החלטה ברורה המלמדת כי העיקול חל רק על הכספים ביום קבלת העיקול
להשהות את העברת הכספים או לנקוט בכל פעולה שיפוטית נוספת שהמשמעות שלה היא בין היתר נטילת יעוץ משפטי והוצאות נוספות, כמי שזר להליך ומסתמך על החלטה שיפוטית אשר ניתנה. יש לזכור כי צד ג' אשר זקוק לשירות מהנתבע, אף צפוי לתביעה מהנתבע בשל אי העברת כספים להם הוא זכאי.
31.
בפסק הדין בענין אלתית (ע"א 323/80 אלתית בעמ נ' בנק לאומי לישראל) קבע בית המשפט:
"... בהקשר זה של פרשנות צו עיקול ראוי להזכיר, שעל הבנק מוטלת חובת זהירות מצד אחד לקיים את הצו כלשונו, ומאידך גיסא, שלא לפרשו מעבר לאמור בו, על-מנת שלא יעביר כספי לקוחו, אשר הצו על-פי לשונו אינו חל עליהם, על כל האחריות במקרה כזה, שתוטל עליו כלפי לקוחו.

32.
ככל שכך נפסק ביחס לצו העיקול אשר איננו ברור בפרשנותו- הרי שכאשר ניתנת החלטה שיפוטית וברורה לצד ג' בנוגע לתחולתו של צו העיקול - יש לאפשר לצד ג' הגנה ככל שהסתמך על החלטה זו.

עוד יצוין כי ככל שהפסיקה אימצה כלל זה ביחס לבנק אשר מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת , הרי הציפיה לפרשנות מהמחזיק שהינו אדם מן היישוב , צריכה להיות אף פחותה מאשר זו החלה על הבנק.


הכספים אשר הועברו טרם החלטת כב' הרשמת ארבל-אסל

33.
מחקירת הנתבע 1 עולה כי הוא העביר כספים באוקטובר 2012 לידי הנתבעים:

"ש.
למעשה התחלת לשלם באוקטובר 2012
.
ת.
כן.
ש.
על איזה חודשים
ת.
איני זוכר....
....
ש.
איך זה שאני רואה פה קבלה מחודש אוקטובר 2012' אם ההחלטה ניתנה בינואר 2013'.
ת.
כי הקבלה הזו הוצאה בדיעבד. אז כנראה שהיה איזה שהוא מסמך שקובע אחרת, כי לא לפי התצהיר אני פעלתי. כנראה שהיתה החלטה אחרת שאני פעלתי לפיה. אין מצב בעולם שאני הייתי פועל אחרת. כשאני שילמתי באוקטובר 2012 לא שילמתי על נובמבר על שילמתי אחורנית מה שעצרו. זה מה שאמרו לי. אני פעלתי לפי צווים, התקשר אלי עוה"ד שלי ואמר לי תקשיב, אין נגדך שום דבר יותר. לא צריך להעביר, אתה כן צריך להעביר, מה שאמרו לי עשיתי.
ש.
אם פעלת לפי צווים ואתה מאשר שבאוקטובר 2012' זה היה התשלום הראשון ששולם לאחר שעוכבו הכספים, על איזה צו אתה מסתמך ששילמת באוקטובר.
ת.
הצווים אצלך ולא אצלי, אין לי יכולת לראות אותם. מה לי ולצווים האלה? אני נתבעתי על ידי עו"ד של אורן שאם לא אשלם אז יוציאו את הסוס ויהיה בלגן, קיבלתי ממנה מכתב.
...
ש.
יכולת בכל זמן נתון לבוא ולהוציא את הסוס, למה לא עשית זאת.
ת.
היות ויכולתי ולא הוצאתי, החלטתי שאני לא מוציא את הסוס, כי הבת שלי מקבלת טיפול נפשי תראפי שמחזיק אותה עם הראש מעל המים במשך כל תקופת הגירושין שלי ושל גרושתי, זה היה הבית שלו לכל דבר ודבר, היה הכי קל בעולם לקחת את הסוג ולשים אותו בחווה אחרת. אני אוהב להסתבך? לא ראיתי את זה לנגד עיני, אלא את שיר שלי ואת הטיפול שהיא מקבלת.

(עמ' 47 שורות 23-31 וכן עמ' 48 שורות1-26)

34.
מעדותו של נתבע 1
עולה כי באוקטובר 20120הוא שילם כספים לחווה (הנתבעת בתיק האזרחי),
וזאת בהתאם ליעוץ משפטי שקיבל ביחס להחלטות שניתנו במועד הרלוונטי,
וכן לאור רצונו להמשיך ולקבל את שירותי החווה מטעמים הקשורים לביתו והטפול הנפשי אשר קבלה.

אני סבורה כי יש בטעמים אלה לבסס הצדק סביר מטעמו של הצד השלישי.

35.
עיון בצו העיקול אשר נמסר בידי המחזיקים מלמד כי הצו חל ביחס ל"כספים של הנתבע המוחזקים בידי עופר ניימן
".
מצו העיקול לא ניתן ללמוד כי הצו חל על זכויות עתידיות ו/או כספים עתידיים, כנטען על ידי בא –כח התובע.

לטענת בא כח התובע, היה על המחזיקים לדעת כי הצו אשר אושר חל גם לזכויות ונכסים נוספים. וזאת מלשון הבקשה אשר אושרה על ידי כב' הרשם סעדון (תוך הפנייה לסעיף הרלוונטי לבקשת העיקול). איני מקבלת את הטענה. ראשית, לא מצאתי כי הוכח שהבקשה עצמה נמסרה לידי המחזיקים (להבדיל מהצו עצמו) . כמו כן, ובהקשר זה, אני סבורה כי יש לנקוט בפרשנות המקלה עם המחזיק.
36.
בפסק הדין בענין אלתית אשר אוזכר לעיל,
התייחס בית המשפט לנושא של פרשנות צו עיקול וקבע:
"כשבאים לפרש צו עיקול, מן הראוי לתת לו פירוש דווקני, ואין לייחס למוציא הצו כוונה להחילו מעבר למה שנחזה על פניו... לפיכך, אם פעל הבנק על פי פירוש סביר, העולה בקנה אחד עם לשון הצו, גם אם ייתכנו פירושים אחרים, אך אלה אינם חד משמעיים – אין לבוא עמו בטרוניה... במקרה שהצו סובל פירוש כפי שניתן לו על ידי הבנק – ולו מחמת אי בהירות או קיום ספק סביר באשר לתוכנו – זכאי הבנק ליהנות מאי בהירות וספק אלה" (שם,בעמ' 678).
37.
מאחר שאני סבורה כי צו העיקול ניתן לפרשנות כמו זו שניתנה לו על ידי המחזיק, מאחר שעל פני הדברים מנוסח הצו אשר התקבל אצל המחזיק לא ניתן ללמוד כי הצו חל על זכויות עתידיות, אלא ביחס לכספים המוחזקים במועד קבלת צו העיקול, ומאחר שלכל הפחות ניתן לומר כי הצו איננו בהיר דיו – יש לאפשר למחזיק ליהנות מאי הבהירות.
38.
אציין כי ביום 2.7.12 מסרו המחזיקים באמצעות המחזיק 3, הודעה לבית המשפט. בהודעה זו נאמר כי
"הודעה מטעם המחזיק מס' 33 בשם רונית, שיר ועופר ניימן
. הריני להודיע בזאת כי עד למכתב זה ובכלל אין ברשותי כספים או נכסים השייכים לאורן דמארי או לחוות הגבעה. אני מתחייב לפעול על פי צו העיקול, ובאם יגיעו כספים עתידיים לפעול לפי הוראות בית המשפט".

39.
כלומר, מבחינת אומד דעתו של המחזיק, המחזיק הודיע כי אם יגיעו כספים עתידים, יפעל בהתאם להוראה של בית המשפט.
אין הדבר מלמד כי המחזיק הבין כי צו העיקול חל ביחס לכספים עתידיים, אלא כי המחזיק ציפה לקבל הוראות נוספות מבית המשפט, ביחס לכספים העתידים. כך גם עולה מכתב ההגנה אשר הוגש על ידי המחזיק בתיק זה שם נטען כי צו העיקול על פי לשונו אינו צופה פני עתיד (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה).

40.
אשר על כן, הפסיקה אליה הפנתה בא כח התובע בסיכומיו אינה רלוונטית. אכן הפסיקה הכירה כי במסגרת צו עיקול זמני ניתן לעקל אף זכויות עתידיות כטענת בא כח התובע, אשר התגבשו בעת הטלת צו העיקול (ר' סעיפים 19-24) . השאלה היא כיצד המחזיק, אשר קיבל את צו העיקול, סבר שעליו לנהוג, והאם התנהגות זו נעשתה תוך הצדק סביר ובתום לב?
לאור האמור לעיל, אני סבורה כי חל הצדק סביר גם ביחס לכספים אשר שולמו על ידי המחזיק בחודשים הקודמים לחודש ינואר 2012.

41.
אני אף סבורה כי אין מקום לחייב את צד ג' בגין כספים אלה מטעם נוסף.
אני סבורה כי יש בהחלטה שניתנה בינואר 2013 להשליך גם לענין הכספים שהועברו באוקטובר 2012.

42.
לכאורה, ואף אם היו מעוכבים הכספים שהועברו בחודש אוקטובר 2012 לידי הנתבעים עד לחודש ינואר 2013 על ידי המחזיקים, כפי שטוען התובע שהיה עליהם לעשות כן, כאשר ניתנה החלטה מפורשת על ידי בית המשפט המלמדת על משמעותו ומהותו של צו העיקול, הרי שבמועד זה היו רשאים המחזיקים להעביר הכספים לידי הנתבעים (ר' מסקנתי לעיל).
בהקשר זה יש להבהיר כי לא ניתנה כל החלטה אחרת של בית המשפט אשר חייבה את המחזיק להעביר כספים לקופת בית המשפט ממועד מתן הצו אלא להותיר את הכספים בידיהם.

43.
נקודת הבדיקה של בית המשפט לענין אחריותו של צד ג' היא אינה רשלנותו של המחזיק בלבד, אלא על בית המשפט לבחון מהי הפגיעה הכלכלית אלמלא הופר צו העיקול,
בע"א (ים) 9293/06 רם שם שירותים והשקעות נ' בנק מסד בע"מ

נפסק:
"... פרשנות הקובעת שעצם אי מתן תשובה על ידי הצד השלישי לצו העיקול שהומצא לו אינה מטילה עליו חבות, תואמת את הוראת תקנה 369(א) לתקנות (כיום – תקנה 378 לתקנות), שעל פיה אי מתן תגובה על ידי ה"מחזיק", שהומצא לו עותק צו העיקול, עדיין אין בה כדי לחייב את המחזיק בתשלום כלשהו, כל עוד לא נקט התובע בהליכים המתאימים המנויים בתקנות (ראה גם: בר-אופיר, שם, בעמ'
623-625). מטעמים אלו נקבע בפסיקה, כי אין לחייב צד שלישי בתשלום החוב הפסוק, ללא הוכחה פוזיטיבית כי החזיק במועד הקובע בכספים המגיעים לחייב ונתפסו בצו העיקול, גם אם הצד השלישי התרשל בכל הקשור לחובתו לשתף פעולה בהליכי ההוצאה לפועל. ביחסים שבין הזוכה לבין צד שלישי בהליכי הוצאה לפועל, עצם קיומו של צו עיקול אין משמעותו כי צד שלישי חב לזוכה בחובו הפסוק של החייב ובכל מקרה יש להוכיח כי הצד השלישי אכן חייב בתשלום ("עניין קוטב" הנ"ל; והשווה גם:
רע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא, אגודה שיתופית מרכזית לשיווק, פ"ד נב
(1) 644 (1998)). דברים אלו נאמרו בפסק הדין ב"עניין קוטב", שם אי שיתוף הפעולה של הצד השלישי בא לידי ביטוי בכך שהצד השלישי כלל לא טרח להתייצב לחקירה אליה הוזמן, והם יפים, מקל וחומר, גם לענייננו..."

44.
כלומר, ככל שהיה נקבע כי צד ג' התרשל, אין די במסקנה לפיה צד ג' התרשל כדי לקבוע חבותו. לאור אינטרסים העומדים בבסיס הגנה על זכות הקנין של צד ג' למול זכות הקנין של הזוכה, יש לבחון במבחן התוצאה מהו הנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלות זו. לנוכח החלטת כב' הרשמת ארבל-אסל מינואר 2013 התוצאה המתקבלת בפועל היא כי צד ג' רשאי היה לשלם הכספים בינואר 2013, לרבות הכספים מחודש אוקטובר 2013, גם אם החזיק כספים אלה בידיו כפי שהיה עליו לעשות כטענת בא כח התובעים.

45.
ברע"א 5211/97 חיטים נ' טנא פ"ד נ"ב (1) 645 נפסק:

"הצד השלישי הוא צד חיצוני לחזית שבין הזוכה לבין החייב, ובדרך כלל גם מרוחק ממנה. אין הצדקה משפטית או מוסרית להפוך אותו, שלא בטובתו ושלא ברצונו , "למעין ערב" לחייב. טעם זה כוחו יפה, על אחת כמה וכמה, כאשר נמצא הנכס בידי החייב עצמו והזוכה מעדיף מטעמים השמורים עימו, לגבות את שוויו מידי הצד השלישי במקום להוציאו מידי החייב עצמו... לאור הקביעה כי 'אין פוגעים בקניינו של אדם שבסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אם לו הינו סבורים שיש פנים לכאן או לכאן לפתרון השאלה שלפנינו מן הדין הוא שנפרש את הוראות חוק ההוצאה לפועל הרלבנטית באופן שזכות הקנין של הצד השלישי לא תפגע"

לאור השיקולים המנויים לעיל, אני סבורה כי יש לדחות את הטענות כנגד הצד השלישי. ככל שלתובע טענות כלפי הנתבעים בגין כספים שניטלו שלא כדין, עליו לפנות בהליכים כנגדם.

46.
סופו של יום – התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות המחזיקים בסך של 5,000 שח.
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יזקפו הפרשי הצמדה וריבית.

ניתן היום,
י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.














בעק בית משפט שלום 30068-07/12 ארז לחמן נ' עופר ניימן, רונית ניימן (פורסם ב-ֽ 06/07/2015)