פסקי דין על גוליית שוקחה | פסקי דין על רימון שוקחה | פסקי דין על אררט חב' לביטוח |

405/04 א     01/03/2005




א 405/04 גוליית שוקחה נ' רימון שוקחה, אררט חב' לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 000405/04
בית משפט השלום בית שאן
01/03/2005
תאריך:
כב' השופט אשר קולה
בפני
:

גוליית שוקחה

בעניין:
תובעת
עו"ד נאסר עימאד

ע"י ב"כ
נ ג ד
רימון שוקחה

אררט חב' לביטוח בע"מ


נתבעים
עו"ד ניר עמוס

ע"י ב"כ
פסק דין
העובדות וטענות הצדדים:

1. בפני
תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן:"החוק").

2. התובעת הינה אשה כבת 60 לערך אשר הייתה בעת קרות התאונה בת 54 שנים.

3. הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") הינו בעלה של התובעת והנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") הינה מבטחת הרכב בו נסעה התובעת, שהינו ככל הנראה רכב של המעביד של הנתבע.

4. התובעת, טוענת, כי ביום 30.10.99 בשעות אחר הצהריים ובעת שחזרה עם בעלה מקניות "פתחתי את הדלת, לפני שהוא עצר עצירה מוחלטת, הורדתי את הרגל הראשונה והיו לי גם כאבים ברגל השניה, הרגל השניה שרציתי להוריד מהמכונית נתקלה או בחגורה או במשהו אחר בתוך המכונית ואחר כך נפלתי..... אני נפגעתי מאחר ומיהרתי לצאת מהאוטו לפני שהוא עצר עצירה מוחלטת נשארתי על הריצפה בחוסר הכרה עד שהאמבולנס הגיע" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 6-12).

5. הנתבעת אשר מטבע הדברים אינה יודעת את נסיבות התאונה, מכחישה באופן גורף את טענות התובעת.

6. הנתבע, שהינו כאמור בעלה של התובעת, מודה בנסיבות התאונה, אם כי הוא עצמו לא ראה את אירוע הנפילה עצמו ולעדותו ולסבירותה אדרש להלן.

7. בנוסף הוצגו בפני
י המסמכים ת/1 ו-ת/5 שהינם אישורי משטרה , דו"ח חדר מיון ודו"ח ניידת טיפול נמרץ שפינתה את התובעת .

8. הדיון שבפני
נקבע בשלב ראשון בשאלת החבות בלבד, אולם מהכותרת אשר ניתנה למסמך זה , ניתן להבין כבר עתה, כי החלטתי לדחות את התביעה ולהלן אנמק קביעתי זו.

דיון ומסקנות:

9. כאמור לעיל, מטעם התובעת, העידו התובעת ובעלה שהינו כאמור הנתבע מס' 1 בתיק זה ואילו, מטעם הנתבעת לא נשמעו עדים.

10. הנתבע, תומך בגירסת התובעת וטוען אף הוא, כי התובעת נפלה מהרכב שהיה תוך כדי חניה .
הנתבע לא ראה את אירוע הנפילה עצמו ומעיד איפוא בחקירתו הראשית כך: ".... רציתי להחנות את האוטו, אשתי רצתה לרדת, לא ראיתי אותה יורדת כי אני הסתכלתי על הנייר כדי לדעת איזה מכונות אני צריך להפעיל , פתאום שמעתי צעקות , אני מסתכל על הדלת והדלת פתוחה ואשתי במרחק של 2 או 2.5 מטר מהאוטו צועקת.... " (עמ' 6 שורות 1-4).
בחקירתו הנגדית מוסיף ומבהיר הנתבע "....קראתי נייר שאני מקבל ביום שישי מהעבודה.....".
ומוסיף ואומר "אני לא ראיתי את הנפילה". (שם שורה 18).
למרות זאת מדגים הנתבע לבית המשפט כיצד נפלה התובעת ואומר כך: " ... אני מדגים לך איך אשתי נפלה, היא יושבת על הכסא ולא יכולה לרדת בגלל שהיא שמנה, שמה רגל אחת וקמה ולא יודע במה נתקלה ברגל שמאל, הסתובבה ונפלה. אני לא ראיתי איך היא נפלה, אני לא יודע איך היא נפלה על צד שמאל, מה שהיא סיפרה לי זה מה שאני יודע"
(עמ' 7 שורות 16-18).

11. עדות הנתבע הינה עדות בלתי סבירה לחלוטין , לא סביר כלל שהבעל הנמצא במרחק של כחצי מטר מאשתו (לכל היותר , שכן התובעת ישבה על יד כסא הנהג) לא מבחין בהליך כל כך מסורבל לדבריו, דהיינו אשה שלא יכולה לרדת "בגלל שהיא שמנה , שמה רגל אחת וקמה" וכו'......
לא מדובר בהליך ירידה רגיל, אלא כתיאור הבעל עצמו, תהליך ירידה ארוך יחסית. האם במשך כל הזמן הזה לא הבחין הנתבע כיצד אשתו יורדת גם אם קרא "נייר שקיבל מהעבודה......" (?!).

12. זאת ועוד, הנתבע לקה בחוסר זכרון סלקטיבי, וכך הוא מעיד לדוגמא : "אני לא זוכר אם אשתי איבדה את ההכרה, אני חושב שקצת איבדה את ההכרה, נראה לי שאיבדה את ההכרה ל-5 או 10 דקות עד שהבאנו לה מים" (עמ' 7 שורה 21) הנה כי כן, שלוש גירסאות במשפט אחד! ובהמשך שם "אני לא זוכר אם אמרתי בבית חולים שהיא איבדה את ההכרה, אני לא זוכר אם אשתי אמרה בבית חולים שהיא איבדה את ההכרה"
ועוד בהמשך "אני לא זוכר אם אשתי נפגעה ברגל" (עמ' 7 שורות 21-28).
ועוד קודם לכן: "אני לא זוכר מתי היא אמרה לי למה היא נפלה, אולי בבית חולים, אולים אחרי שנים , אני לא זוכר" ( שם שורה 4).
גם את שאירע בעת הנפילה , הנתבע לא זוכר וכך הוא מעיד בחקירתו הנגדית "כשקראתי את הנייר אני לא זוכר האם האוטו היה בעצירה מוחלטת, באתי להחנות את האוטו, לא יודע אם כיביתי את האוטו או לא, אולי לא לקחתי את הרגל מעל הקלאץ' כנראה האוטו קפץ, ...... האוטו נסע או קפץ אני לא זוכר.......". (עמ' 6 שורות 19-24).
כתירוץ לאי זכרונו המופלג אומר הנתבע , "בשנת 2002 עברתי כמה ניתוחים ואין לי זכרון"(עמ' 7 שורה 21 ) אלא שלטענה זו לא היו כל תימוכין והיא נטענה בעלמא .

13. לאור כל האמור וכפי שכבר קבעתי לעיל , איני יכול לקבוע כלל ממצאים על סמך עדות הנתבע - בעלה של התובעת.

14. כאן גם המקום להבהיר, כי מדובר בעדות יחידה כמשמעותה של זו בסעיף 54 לפקודת הראיות (נ"ח) הקובע לאמור :
"פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים הבאים על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, ..... יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו ואלה המקרים: .......
(2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו.....
לעניין עדות בעל ואשה קובע השופט י. קדמי בספרו על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי מהדורת תשס"ד ושם בעמ' 1247, כי "בנסיבות מתאימות אפשר שבית המשפט יתייחס לעדותו של בעל ואישה -כאשר זו טעונה הנמקה כעדות אחת".
לעניין זה יפים הדברים של כב' ממלא מקום הנשיא, השופט חיים כהן אשר כך קבע:
"יש כאן לאמיתו של דבר, עדות אחת שיצאה משני פיות, ואין לה סיוע, ושני הפיות הם לא רק של בעל דין ובן זוגו כי אם אף של שני בעלי דין שתביעתם אחת. טעמה של הוראות סעיף 54 היא למנוע ולסכל תביעה מבוימת, שיקשה על נתבע לסתרה או להזימה ותביעה מעין זו שלפנינו היא ממין התביעות, שיקשה מאד על נתבע לסתרן או להזימן בראיות משלו, תביעות, המתבשלות בין בני זוג לבין עצמם, בעדות הטבחים לא סגי להוכחתן, אם קיימות נסיבות מיוחדות המקנות לעדותם משקל מיוחד, יפה כוחו של בית המשפט להיענות לתביעתם ובלבד שינמק זאת כדבעי, אך חוששני , שעצם מהימנותה בלבד של עדות בני הזוג אינה מגיעה לעולם לכדי נסיבה מיוחדת אשר כזאת, שהרי בלעדי מהימנות שום עדות אינה יכולה לעמוד בלאו הכי"
(ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פ"ד ל"ה (2) עמ' 48 ושם בעמ' 55-56)
דומה, כי חרף חלוף הזמן מאז אמרתו זו של כב' ממלא מקום הנשיא , לא נס ליחם של דברים אלו וכוחם יפה גם לעניין שבפני
נו!

15. גם אם לא אתייחס באותה חומרה בה יתייחס כב' מ"מ הנשיא השופט חיים כהן לעדות בני זוג, הרי שהנתבע כלל לא ראה את התאונה, כך לדבריו ולפיכך, עדותו ובהתחשב גם באי סבירותה וכמפורט לעיל, אינה יכולה להוות משום סיוע או, הנמקה להעדפת עדות התובעת.

16. כאמור , עדות התובעת בין כך ובין כך, עדות יחידה היא , על מנת לבסס את פסק דינו על עדות יחידה, על בית המשפט לנמק נימוק של ממש וליתן טעם אמיתי להעדפתה של עדות זו (ראה בפירוט י.קדמי שם עמ' 1243-1245).

17. בנדון שבפני
נו, לא רק שלא מצאתי נימוק אמיתי אשר יש בו לשכנעני להעדיף את עדות התובעת (ובעלה) אלא שדומני שבעדויותיהם נתגלו סתירות מהותיות ואי סבירות באופן שלא ניתן לקבוע, כי בהסתמך על עדויות אלו, הרימה התובעת את נטל השכנוע המוטל עליה.

18. ראשית אקדים ואומר, כי הגם שהתובעת ובעלה טענו, שהיו עדים נוספים שראו את התובעת שרועה על הקרקע ליד המכונית ואף טענו שבן אחיו של הנתבע הוא זה שהזמין אמבולנס, הרי שהתובעת לא טרחה לזמן עדים אלו או, למצער את בן אחיו של בעלה, למסירת עדות.
בתשובה מדוע נמנעה מלזמן עד זה השיבה התובעת "לא הבאתי את בנו של גיסי להעיד כי הוא בעבודה היום" (עמ' 5 שורה 11) .
כבר נקבע לא אחת, כי "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן לפסוק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו....." (ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח' , פ"ד מ"ז (2) עמ' 605).
נכון הוא שעדות זו , לא הייתה מתייחסת לאירוע התאונה, אבל היה בה כדי לחזק את גירסת התובעת, לו למשל היה מעיד עד זה, כי התובעת נמצאה בסמוך לרכב וכי מיד לאחר האירוע סיפרה לו שנפלה מהרכב.
עד זה לא הובא להעיד, לפיכך המנעות התובעת מלזמנו לעדות, בהכרח פועלת נגדה.

19. עוד יובהר, כי התובעת טענה ובתוקף, כי הייתה באיבוד הכרה עד שהגיע האמבולנס.
האמבולנס הגיע לדברי הנתבע לאחר כ-20 דקות (עמ' 6 שורה 9) ואילו, הנתבע בגירסתו השלישית(!) אמר שאיבוד ההכרה היה בין 5-10 דקות.
יתר על כן , התובעת עצמה מעידה : "....הם רצו להרים אותי מהריצפה ואני צעקתי להם הם ביקשו להזמין אמבולנס...." (עמ' 5 שורה 9).
הנה כי כן , התובעת מודה שהייתה בהכרה עוד לפני שהוזמן האמבולנס כלל.
גם הנתבע העיד ששמע את התובעת צועקת מיד לאחר נפילתה (עמ' 6 שורה 3 ) לפיכך, איפוא, אין כלל סבירות של אובדן הכרה.
גם בתעודת חדר המיון ת/2 נאמר מפורשות "אין סיפור של איבוד הכרה".
אין חשיבות לשאלת איבוד ההכרה, פרט לבעייתיות אותה יש בעדות התובעת, ובמפורט לעיל.

20. גם בגירסת התובעת לכשעצמה יש משום אי סבירות, כיצד זה "עפה " התובעת למרחק של 2.5 -3 מטר מהאוטו? וכיצד זה נפגעה התובעת דווקא בצידה השמאלי בעוד שברור לכל הדעות כי היא יצאה מצידו הימני של הרכב?

21. עוד נקודה העומדת לה לתובעת לרועץ, היא הדרמטיות היתרה בתיאור נסיבות התאונה ואי הבהירות הנובעת מכך, כלום נפלה התובעת כיוון שהרכב המשיך בנסיעה כפי שנמסר בגירסתה במשטרה (ת/4) ואף במהלך עדותה בפני
, או, שמא נתקלה בחגורה או, בסף הדלת? והאם בהכרח יש קשר בין המשך נסיעת הרכב, וככל שכלל הייתה כזו, לבין התקלותה של התובעת בחגורה או בסף הדלת, וככל שכלל הייתה גם כזו? ומדוע בת/2 נאמר מפי התובעת "נפלה מרכב חונה" ואילו בת/4 נטען לראשונה שנפלה מרכב שהמשיך לנסוע! יש לזכור כי ת/4 היא עדות שניתנה במועד מאוחר מאד לאירוע הנטען, אומנם על ת/4 5אין תאריך ואולם, אישור המשטרה ת/1 הינו מיום 29.7.01 ולפיכך סביר להניח שת/4 הינו ממועד סמוך לכך.

22. טוען ב"כ התובעת, כי המסמכים ת/1 עד ת/5 תומכים בגירסת התובעת וביחס לכך כבר הבעתי דעתי לעיל, שדווקא ת/2 אינו תומך בגירסת התובעת ואילו, המסמכים האחרים, למעט ת/4, הינם מסמכים נייטרלים שאין בהם כל תמיכה לגירסת התובעת, פרט לכך שהיה לה אירוע תאונתי כלשהו בתאריך 30.10.99.
ת/4 אינו יכול להוות חיזוק כלל לגירסת התובעת, מדובר באמרת חוץ שאינה מהווה חיזוק ובכל מקרה מדובר בגירסה מאוחרת בהרבה לקרות התאונה.
עוד טוען ב"כ התובעת, כי הנתבעת לא הביאה כראיה מטעמה את חוקר הביטוח ולכן אי זימונו פועל בהכרח כנגדה.
טענה זו , הייתה נכונה לו היה מוטל נטל השכנוע על הנתבעת , משהנטל מוטל על כתפי התובעת ומשקבעתי, כי התובעת לא הרימה נטל זה, אין באי הופעת חוקר הביטוח מטעם הנתבעת כדי להעביר את הנטל אליה, מה גם שב"כ הנתבעת נתן הסבר סביר לאי הופעת חוקר הביטוח (ראה עמ' 11 שורה 27).
זאת ועוד, על מנת לבסס

פסק דין
על עדות יחידה אין די בהעדר עדות מפריכה(י.קדמי שם עמ' 1243) .

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל , אני דוחה את התביעה בעיקר משום שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה.

בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהנתבעת לא הביאה עדים מטעמה, אני מחייב את התובעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד מופחתים בסך כולל של 5,000 ש"ח ובתוספת מע"מ בלבד.
התובעת תישא ביתרת האגרה הנדחית.

ניתן היום כ' ב אדר א, תשס"ה (1 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

_______________
אשר קולה, שופט
000405/04א 117 זיוה שמעון









א בית משפט שלום 405/04 גוליית שוקחה נ' רימון שוקחה, אררט חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/03/2005)