פסקי דין על רמי כהן | פסקי דין על בתיה כהן |

8277-06/15 עח     06/07/2015




עח 8277-06/15 מדינת ישראל נ' רמי כהן, בתיה כהן








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ע"ח 8277-06-15 מדינת ישראל
נ' כהן ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
דבורה עטר


עוררים

מדינת ישראל


נגד


משיבים

1. רמי כהן
2. בתיה כהן



החלטה

1.
בעניינם של המשיבים מתנהלת חקירה בחשד לביצוע עבירות שוחד והלבנת הון. החקירה הפכה גלויה במהלך חודש דצמבר 2014 ובמסגרת הליכיה ניתנו צווים להקפאת חשבונות בנקים (להלן: "הצווים").

2.
ביום 11.2.15 דן בית משפט קמא בבקשה שהוגשה לביטול הצווים והורה על ביטול הצו שהוטל על חשבונם של המשיבים בבנק מזרחי טפחות (להלן: "הבנק") באופן שיושב לידיהם כלל הסכום המופקד בו, 267,000 ₪. שני הצדדים עררו על ההחלטה וביום 25.2.15 קבע בית משפט זה כי יושב לידי המשיבים סך של 100,000 ₪ (להלן: "ההחלטה בערר הראשון").

3.
ביום 3.5.15 הוגשה בקשה לבית משפט קמא, מטעמם של המשיבים, לבטל את הצווים הנוגעים לכספי קרן חיסכון של המשיב 1 בסך של 220,000 ₪ וכספי קרן הפנסיה של המשיבה 2
בסך של כ-90,000 ₪ (להלן: "הבקשה").

בבסיס הבקשה עמד הצורך לאפשר למשיבים צרכי מחיה סבירים וכן נטען כי נוכח מהות הכספים המבוקשים, אף לא קמה עילה לתפיסתם.


ביום 31.5.15 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה. במסגרתה הורה כי יתרת הכספים המצויים בבנק, בסך של 167,000 ₪ (להלן: "הסכום"), יוחזרו לידי המשיבים (להלן: "ההחלטה").

4.
בהחלטה קבע בית משפט קמא "שאכן קיים חשד סביר, ואולם עילת התפיסה והחילוט היא בעייתית: ככל שחולף הזמן, והמבקשת אינה מתמקדת בעילה מבוררת, לפי פקודת סדר הדין הפלילי או חוק איסור הלבנת הון, אלא בוחרת ליצור לעצמה דין חילוט המכיל את ההוראות הפוגעות בזכויות אדם, תוך התעלמות מיישומן של ההוראות שנועדו להגן
עליהן, באופן שרירותי, ייטה בית-המשפט לשנות את נקודת האיזון (דנ"פ 3384/09 אברם נגד מדינת ישראל
– 26.7.09).

ככל
שחולף הזמן, וההליך החקירתי אינו מגיע לנקודת ציון, כאשר המבקשת אינה מוסרת הערכת זמן עתידית לסיום החקירה, יש להעניק משקל נכבד יותר לזכותו של אדם לקניינו ולחירות הפרט."

כמו כן הדגיש בית משפט קמא את הזמן הניכר שחלף, מאז הוצאו הצווים, בלא שחלה כל התקדמות בחקירה וכן את העובדה כי סיומה אינו נראה לעין. בנוסף הדגיש את התעצמות הפגיעה בקניינם של המשיבים, נוכח תחולת הצווים גם על זיכויים כספיים ממקורות לגיטימיים, תוך הסתמכות על עילת חילוט "בשווי".

משכך ואף בהסתמך על ההחלטה בערר הראשון, קבע בית משפט קמא כי יש בחלוף הזמן כדי להוות טעם להורות על שחרור הסכום, כדי לאפשר למשיבים לכלכל את חייהם והורה כאמור.

על ההחלטה הוגש הערר שלפני.




5.
ב"כ העוררת הפנה לחומר החקירה שנאסף עד כה וטען כי החקירה הועמקה וקם יסוד לחשד המיוחס לשני המשיבים, אשר היקפו עולה בהרבה על סך הרכוש התפוס על פי הצווים.


עוד טען ב"כ העוררת כי המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, לבסס בראיות, את טענתם להיעדר אמצעי מחיה סבירים ועל כן לא היה מקום להורות על שחרור הסכום, מטעם זה. כן טען בהקשר זה כי הסכום, עולה באופן ניכר על השיעור שנקבע בפסיקה, כאמצעי מחיה סביר. ביתר שאת, תוך מתן הדעת לאמצעי הקיום החודשיים שיש למשיבים ולהחלטה בערר הראשון, על פיה אך 4 חודשים קודם לכן, שוחרר לידיהם, מנימוק זה, סך של 100,000 ₪.


ב"כ העוררת הדגיש את ההלכה הפסוקה, על פיה, קמה לעוררת הסמכות, בשלב בו מצויה החקירה, לעתור לבית משפט קמא, לתפוס רכוש, לרבות לצורך חילוט "בשווי", הן מכוח
פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)
התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה") והן מכוח
חוק איסור הלבנת הון תש"ס-2000
(להלן: "החוק") (ולהלן: "הלכת המסלולים המקבילים")

לאור סך האמור עתר ב"כ העוררת לבית המשפט להורות על קבלת הערר.

6.
ב"כ המשיבים הדגיש מנגד כי כאמור בבקשה, התבקש משפט קמא להורות על השבתם
של כספים ממקור לגיטימי, שהופקדו בחשבונם של המשיבים זמן רב טרם המועד הרלוונטי לחשדות. לדבריו, בנסיבות אלה, נוכח חלוף הזמן והתמשכות החקירה, בדין קבע בית משפט קמא, כשהפגיעה בזכויות המשיבים לנגד עיניו, כי תקום לעוררת העילה להמשיך ולהחזיק בכספים אלה, רק אם תעמוד בתנאי החוק.


באשר להגדרת "אמצעי מחיה סבירים" אבחן ב"כ המשיבים את הפסיקה עליה סמך ידיו ב"כ העוררת, וטען כי מלוא הסכום נדרש על מנת לאפשר למשיבים לכלכל את מחייתם, לשאת בתשלום שכר טרחת בא כוחם ואף להקים עסק, על מנת להשתלב במסלול העבודה.

ב"כ המשיבים עתר לבית המשפט לדחות את הערר.

דיון והכרעה

7.
בבש"פ 1001/15 פלוני נגד מדינת ישראל
(8.3.2015) שב עמד בית המשפט העליון על תחולת הלכת המסלולים המקבילים.
מכוחה פתוחה הדרך בפני
העוררת לעתור לבית משפט קמא, להפעיל את סמכותו להורות על תפיסת רכוש ועל המשך החזקתו, בהתאם למסלול הפקודה, לצורך אפשרות חילוטם העתידי, גם אם עסקינן, בהתאם לחוק, ברכוש שמקורו לגיטימי- קרי רכוש "בשווי".

8.
עם זאת,
תוך מתן הדעת לפגיעה הטבועה בזכויות חשודים, נוכח התפיסה, נקבע כי הבחירה במסלול זה או אחר, אינה שרירותית. אלא תעשה באופן ההולם את נסיבותיו הפרטניות של כל עניין ועניין ותוך מתן הדעת
לזכויות בעלי הרכוש התפוס והימנעות מפגיעה בהן, שלא לתכלית ראויה ובמידה העולה על הנדרש ( ר'
בש"פ 6686/99
עובדיה נ' מדינת ישראל


,

דנ"פ 3384/09
אריה אברם נגד מדינת ישראל
,

(
26.7.09),
בש"פ 3190/14
ארזון שמעון נגד מדינת ישראל

,(25.6.2014) וכן בש"פ 1001/15 פלוני נגד מדינת ישראל
(8.3.2015), דלעיל).

9.

בע"ח 35902-04-14
(מחוזי מרכז) ארזון נגד מדינת ישראל
, נדרש בית המשפט לשאלת אופן הפעלת שיקול הדעת של העוררת, שעה שפנתה למסלול הראשון מכוח הפקודה, נוכח ההשלכות שיש לכך לפגיעה בזכויות בעלי הרכוש וקבע כדלקמן:

"אשר לטענה שבחירת מסלול הפסד"פ פגעה בזכויות העוררים, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. שוכנעתי כי בחירת המשיבה באפשרות זו נעשתה מטעמים ענייניים, כשהנימוק לבחירה הוא השלב שבו הייתה מצויה החקירה המסועפת: פתיחת חקירה גלויה, והצורך להמשיך את החקירה בטרם תחליט הפרקליטות אם להגיש כתב אישום. בשלב זה לא ניתן היה לעשות שימוש בדרך הקבועה בפקודת הסמים (כאמור, על פי סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים, תוקפו של הצו הזמני פוקע אם לא הוגש כתב אישום תוך 90 ימים מיום שניתן). בנוסף, יביא הדבר לחשיפת חומר חקירה בטרם עת, דבר שעלול לפגוע בחקירה. זאת ועוד, ממילא ביקשו העוררים לבטל חלק מצווי ההקפאה, ובית משפט קמא קיים דיון במעמד שני הצדדים, כך שהוענקה לעוררים הזכות להשמיע את טיעוניהם."

10.
ערר שהוגש על החלטה זו, נדחה על ידי בית המשפט העליון, בבש"פ 3190/14
ארזון שמעון נגד מדינת ישראל

(25.6.2014) ונקבע כדלקמן:

"לא נעלמה מעיני טענתם של המבקשים לעניין אופן הבחירה בין שני המסלולים
,
וטענתם כי בתי המשפט אינם מתייחסים הלכה למעשה לאופן בו יש לבחור בין שני המסלולים
.
לעניין זה אפנה לדבריה של הנשיאה ביניש
:

"כמובן, הנקיטה בהליך לפי הפקודה או לפי
חוק איסור הלבנת הון
או
פקודת הסמים המסוכנים
אינה שרירותית, ועליה לתאום את נסיבותיו הפרטניות של כל עניין ועניין. בבחירה בין החלופות הרלוונטיות, על המדינה לפעול בהתאם לחובתה לבחור באפשרות הפוגעת פחות בזכויות האדם" (דנ"פ
אברם
, פסקה 3).


בר
ם
,
לא זה המקרה בו על בית המשפט לפתוח ולעיין מחדש בקווים המנחים שהתווה ולהתערב בקביעת בית משפט קמא
.
במקרה דנן
,
בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשאלת ההכרעה בין המסלולים השונים וציין במפורש כי שוכנע שהבחירה במסלול הראשון נובעת מטעמים ענייניים
,
שעיקרם השלב בו מצויה החקירה המסועפת בדבר החשדות נגד המבקשים
."

11.
כך גם בענייננו. העוררת מחזיקה בתפוסים מכוח הצווים, החל מחודש דצמבר 2014, עת הפכה החקירה לגלויה. המדובר בחקירה מסועפת, במסגרתה מבצעת העוררת פעולות חקירה לשם מיצויה וכלל חומר החקירה שנאסף עד כה, מצביע על קיומו של חשד סביר, אשר היקפו עולה סכום על התפיסה.


בשלב זה אם כן, לא מצאתי כי בחירת העוררת
בהחזקת התפוסים, מכוח מסלול הפקודה, לצורך אפשרות חילוטם העתידי, על פי החוק, גם בהקשר לרכוש "בשווי", מונעת מטעמים בלתי ענייניים, באופן המטה את הכף, לשחרור הסכום לידי המשיבים, מטעם זה בלבד.

10.

באשר לשחרור הסכום, על מנת לאפשר למשיבים לכלכל את חייהם באופן סביר, חלוף הזמן אכן יכול ויבוא במניין השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו להכרעה בעניין זה. ואולם יש לתת את הדעת בנוסף, לאמות המידה שנקבעו בפסיקה שהוצגה לעיוני, באשר לבחינת
"אמצעי מחיה סבירים". אלה הנלמדים בין היתר ממדדים סטטיסטיים אובייקטיביים, באשר להכנסות והוצאות של משק הבית, לאמצעי הקיום החודשיים העומדים בפועל לרשותם של המשיבים, העולים על שיעור זה ואף לסך של 100,000 ₪ אשר הועבר לידיהם, במסגרת ההחלטה בערר הראשון, כ-4 חודשים טרם מתן ההחלטה.


מסך כל האמור לעיל ונכון למועד בו ניתנה ההחלטה, לא נמצא מקום להורות על שחרור הסכום, גם מטעם זה.

11.
אשר על כן אני מורה על קבלת הערר.

המזכירות תעביר עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.


ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.













עח בית משפט מחוזי 8277-06/15 מדינת ישראל נ' רמי כהן, בתיה כהן (פורסם ב-ֽ 06/07/2015)