פסקי דין על זוהיר אבו אחמד | פסקי דין על עיריית נצרת

6191-07/15 ברע     05/07/2015




ברע 6191-07/15 זוהיר אבו אחמד נ' עיריית נצרת








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 6191-07-15



ניתנה ביום

05 יולי 2015


זוהיר אבו אחמד
המבקש


-

עיריית נצרת
המשיבה

בשם המבקש –
עו"ד סלאח קאסם


החלטה


השופט אילן איטח
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בנצרת מיום 18.6.15 (השופט טל גולן ונציגי הציבור מר שמעון ניזרד ומר דב רוזנברג; פ"ה 948-10-14), בה נדחתה בקשת המבקש לסעד זמני כנגד הפסקת העסקתו בתפקידו הנוכחי במחלקת הגביה במשיבה.
2.
בקליפת אגוז יצויינו עובדות הרקע הבאות:
א.
המבקש עובד במשיבה מזה כ- 32 שנה כפקיד במחלקת הגביה ואחראי קבלת קהל. עבודתו מתבצעת בבניין שכור הסמוך לבניין העירייה.
ב.
בחודש נובמבר 2013 התחלף ראש העירייה. בראשית שנת 2014 פעלה המשיבה להעברת המבקש לתפקיד אחר ובשל כך פנה המבקש לבית הדין (השופט מירון שוורץ; פ"ה 10224-02-14).
ג.
ביום 10.7.14 נמחק ההליך לאור חזרת המבקש לתפקידו. לאחר מכן פעלה שוב המשיבה להעברת המבקש מתפקידו לתפקיד אחר ואף הפעם פנה המבקש לבית הדין האזורי (פ"ה 948-10-14).
ד.
ביום 28.10.14, בדיון לפני השופט מירון שוורץ, הגיעו הצדדים להסדר הביניים הבא:
"מבלי שצד יודה בטענות משנהו, ומתוך רצון הדדי למצוא פתרון, מוסכם כי בית הדין יכריע בשאלה בדבר מקום מושבו של התובע בעבודתו, זאת בהתאם להצעות הצדדים בהקשר זה. בהתאם לכך מוסכם, כי בתוך 10 ימים מהיום יגיש כל אחד מהצדדים הודעה ובה הצעתו לפתרון, בה יציין את מקום מושבו המוצע של התובע בעבודתו, ובית הדין, במסגרת של פסיקת ביניים על דרך הפשרה יבחר אחת מן החלופות הקיימות. מוסכם כי בחירתו של בית הדין אשר תינתן על דרך הכרעה שיפוטית מחייבת, בהחלטה, תהווה פתרון ביניים למשך שישה חודשים מיום הינתנה. ככל שמי מן הצדדים, יסבור בחלוף שישה חודשים, כאמור, כי אין מקום להותיר את המצב כפי שנקבע בהחלטה השיפוטית, יהיה רשאי אותו צד להגיש הודעה לתיק בית הדין במסגרתה יבקש הכרעה שיפוטית במחלוקת בהליך. במצב דברים שכזה, ייפתח התיק ובית הדין יכריע בו לגופו, ללא קשר להסדר הדיוני המוסכם כעת ולתוצאותיו. הכרעה במקרה כזה, תינתן במסגרת התיק העיקרי לאחר שיתאפשר לצדדים להגיש כתבי טענות ותצהירים משלימים.
"
ה.
בהחלטת בית הדין האזורי (השופט מירון שוורץ) מיום 20.11.14 נקבע כי המבקש יעבור למשרד שנמצא במבנה מחלקת החינוך לשעבר של המשיבה, והמשיבה תעמיד לרשותו משרד ראוי ואת האמצעים הדרושים למילוי תפקידו.
ו.
בקשת המבקש לביטול ההחלטה מיום 20.11.14 נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 10.2.15 (השופט מירון שוורץ). בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה בהחלטה מיום 23.2.15. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית דין זה על ההחלטה מיום 10.2.15 נדחתה ביום 18.3.15 (בר"ע 47351-02-15; סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה).
ז.
ביום 20.4.15 פנה המבקש לבית הדין האזורי וביקש לקדם את ההכרעה בתיק העיקרי זאת נוכח הסיום הצפוי של ההסדר הזמני בהתאם להחלטה מיום 20.11.14. ביום 26.4.15 החליטה הנשיאה ורד שפר כי נוכח יציאתו של השופט מירון שוורץ לשבתון יעבור הטיפול בהליך לשופט טל גולן.
ח.
ביום 21.5.15 התקיים דיון ובמהלכו ניתן צו לגילוי מסמכים הדדים ונקצבו מועדים קרובים להגשת תצהירי עדות ראשית. המבקש התנגד להמשך המצב הזמני פרי ההחלטה מיום 20.11.14, ביום 26.5.15 שב המבקש למשרדו הקודם אך נתקל בהתנגדות המשיבה, ומאז – ככל הנראה – שוהה המבקש בביתו.
ט.
ביום 28.5.15 הוגשה בקשה לסעד זמני ובה עתר המבקש להשיבו למקום עבודתו עד להכרעה בתיק העיקרי. ביום 11.6.15 נערך דיון בבקשה ונחקרו עדים. ביום 18.6.15 ניתנה ההחלטה מושא הבקשה שלפניי.
3.
בהחלטתו הדגיש בית הדין האזורי כי קביעותיו הן לכאוריות בלבד. להלן עיקרי קביעות בית הדין האזורי בהחלטתו הארוכה והמפורטת: העברת המבקש אינה גחמה שבוצעה בחופזה או בחטף; למבקש ניתנה זכות טיעון; החלטת המשיבה מידתית, ענינית וסבירה ובמסגרתה התפקיד החדש שהוטל על המבקש חשוב וראוי; לא ברור מדוע מיקום משרדו החדש של המבקש פוגע בכבודו; טענות לפגיעה בבריאות בשל רטיבות במשרד החדש הן הרחבת חזית ויש לדחותן אף לגופן; מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. בית הדין אף הוסיף והדגיש, בין היתר, כי הלכה למעשה מדובר בבקשה לצו עשה. שכן, בהסדר מיום 28.10.14 הוסכם כי שינוי הסדר הביניים יעשה בתיק העיקרי.
4.
במסגרת הבקשה מעלה המבקש שלל טענות. בין היתר טוען המבקש כי ההחלטה מפרה את הסדר הביניים; המותב החדש שדן בתיק הביע עמדתו כשהוא אינו בקיא בעובדות; בית הדין האזורי התעלם מכך שהחלטת המשיבה הונעה ומונעת משיקולים פוליטיים ורדיפה פוליטית. המבקש אף טען טענות רבות לגופו של עניין ולגופם של השיקולים בבקשות לסעד זמני ומאזן הנוחות.
5.
לאחר שעיינתי בכלל חומר התיק נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות גם מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. ואלה טעמיי בתמצית:
א.
הלכה היא כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בבקשה לסעד זמני תהא רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן[1]

. לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.
ב.
אכן רצוי כי מותב אחד ידון בכלל ההליכים בתיק, אך אין חובה שכך יהיה. בנסיבות העניין, כאשר אב בית הדין הקודם מצוי בשבתון, אין פגם בעובדה כי ההחלטה בבקשה לסעד זמני ניתנה על ידי המותב הנוכחי ולא על ידי המותב הקודם.
ג.
על פני הדברים נראה כי המבקש הוא זה שמבקש לסטות מההסדר אליו הגיעו הצדדים ביום 28.10.14, ולפיו ככל שבחלוף שישה חודשים יסבור מי מהצדדים כי אין להותיר את הסדר הביניים על כנו הרי שבית הדין יכריע בבקשה בתיק העיקרי. די בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה גם מבלי להיזקק ליתר הטיעונים שצריכים להתברר בתיק העיקרי, ובכללם הטענה לשיקולים פוליטיים.
ד.
מעיון בהחלטת בית הדין האזורי מיום 21.5.15 עולה כי נקצבו מועדים קרובים להגשת תצהירי הצדדים. לפיכך, כך יש להניח, ההליך העיקרי יתברר בקצב מתאים לנסיבות התיק. בנסיבות העניין עדיף "להשקיע" את משאבי הצדדים ובית הדין בהכרעה בתיק העיקרי ולא לכלות את הזמן והמשאבים בהליכי ביניים. מאזן הנוחות במקרה זה אינו נוטה לטובת המבקש, ודאי לא לאור ההסדר מיום 28.10.15.
6.
סוף דבר זמני

– בקשת רשות הערעור נדחית.
7.
טרם נעילת דבר

- ערכאות שיפוטיות יכול ויטעו בהחלטותיהן. לשם כך קיימים הליכי השגה. כל בעל דין רשאי להשיג על החלטות. אך חובתו הבסיסית היא לשמור על כבוד יתר הצדדים להליך, ובכלל זה כלפי בית הדין עצמו. ב"כ המבקש התבטא בצורה לא ראויה כלפי החלטת בית הדין האזורי כאשר בבקשתו כינה את ההחלטה, במספר מקומות, בכינוי חסר תקדים שאין לו כל מקום ושלא מצאתי מקום לחזור עליו. על פני הדברים מדובר בסגנון בלתי ראוי המנוגד לחובות המוטלות על צד מתדיין וקל וחומר על מי שמייצגו. בנסיבות אלה עולה שאלת חיוב המבקש או בא כוחו בהוצאות לאוצר המדינה[2]

.


טרם מתן החלטה סופית בעניין ניתנת למבקש ולבא כוחו האפשרות להגיב לאמור בסעיף זה וזאת עד ליום 12.7.15.

לעיוני ביום 13.7.15.
ניתנה היום,
י"ח תמוז תשע"ה (05 יולי 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.




[1]

ע"ע (ארצי) 215/03 ענבר – יישום, חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, (6.11.2003); דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – פרט, פד"ע כט 244 (7.11.1995).

[2]

השוו: רע"א 4553/14 סיני ליבל נ' פרטנר תקשורת בע"מ, (22.8.14); רע"א 61/15 שלמון זאב זיו נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (10.5.15); רע"א 4331/15 יורם הופטמן נ' אליעזר משה שטרן, (23.6.15).







ברע בית הדין הארצי לעבודה 6191-07/15 זוהיר אבו אחמד נ' עיריית נצרת (פורסם ב-ֽ 05/07/2015)