פסקי דין על אביב ראובן | פסקי דין על נטע ברסט ראובן | פסקי דין על זוהר טולציס ואח' | פסקי דין על אייל אוריון

13088-11/12 א     14/07/2015




א 13088-11/12 אביב ראובן, נטע ברסט ראובן, זוהר טולציס ואח' נ' אייל אוריון








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 13088-11-12 ראובן ואח'
נ' אוריון ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כב' השופט עבאס עאסי


התובעים
נתבעים שכנגד
1.
אביב ראובן
2.
נטע ברסט ראובן
3.
זוהר טולציס
4.
אושרית טולציס

ע"י ב"כ עוה"ד
א. חנין ואח'



נגד

הנתבע
תובעים שכנגד
אייל אוריון
ע"י ב"כ עו"ד מ. אלגאלי




פסק דין


תביעה בגין הפרת הסכם בנייה קבלני וליקויי בנייה, ותביעה שכנגד בגין אי-תשלום שכר קבלני.

רקע כללי
1.
ביום 14/6/2007 קיבלו התובעים 3 ו-4 להלן: "משפחת ראובן") היתר לבניית בית ביישוב "בית אריה" שבשומרון. ביום 29/8/2007 קיבלו התובעים 1 ו-2 (להלן: "משפחת טולציס") היתר לבניית בית בישוב "בית אריה".

ביום 15/8/2007 חתמו משפחת ראובן ומשפחת טולציס, כל אחת בנפרד, על הסכם לביצוע עבודות בנייה, עם הנתבע, יחד עם קבלן פלשתיני בשם עסאם. על פי ההסכם, התחייב הנתבע, יחד עם עסאם (להלן: "הקבלנים") לבנות את הבתים עד לשלב המפתח, ולסיים את בנייתם בתוך 8 חודשים מיום חתימת ההסכם, היינו עד 15/4/2008.

טענות התובעים
2.
לטענת התובעים, הנתבע התנהל בצורה קלוקלת בקיום ההסכם, שבאה לידי ביטוי בחוסר בחומרי בנייה, בכח אדם ובידע מקצועי בסיסי; בשלב מתקדם של ההסכם, כשראו כי הנתבע אף אינו עומד בזמן המסירה של הבתים, כפי שהתחייב בהסכם הבנייה, נחתמו נספחים להסכם שהגדירו מועדי תשלום חדשים לפי התקדמות הבנייה; עקב התנהלותו הקלוקלת של הנתבע, הם נאלצו ללוות בעצמם את עבודות הבנייה ולפקח והפסידו ימי עבודה רבים; בעקבות איחור במסירת הבתים, הם שלחו לנתבע התראה על הפרה יסודית של ההסכם מיום 23/5/2008; בעקבות כך, לאחר התערבות של אחותו של הנתבע, התקיימה פגישה בין הצדדים שלפיה התחייב הנתבע לסיים את הבנייה ולמסור את הבתים עד ליום 6/6/2008;

למרות זאת הנתבע לא עמד גם הפעם בהתחייבות זו, וביום 28/7/2008 שלחו לו הנתבעים הודעה על ביטול הסכם הבנייה ודרישה לפינוי האתר באופן מיידי; הנתבע סירב למסור להם את מפתחות הבתים והם נאלצו להחליף את המנעולים בעלות של 800 ₪.

3.
עוד נטען על ידי התובעים כי, הנתבע נטל ללא רשות אריחי קרמיקה שנרכשו על ידי התובעים בשווי של 557 ₪, ובכך מנע מהתובעים אפשרות לערוך תיקון של אריחי הקרמיקה בשירותי האורחים, ואילץ אותם לקנות אריחי קרמיקה חדשים במקום הישנים, כולל פירוק והרכבה מחדש.

התובעים מודים כי הנתבע השאיר כלי עבודה ישנים בביתם, ששוויים מוערך ב- 1,000 ₪ ואשר הוחזקו על ידם כנגד השבת מפתחות הבית והקרמיקה שנטל הנתבע ללא רשות.

4.
התובעים צירפו חוות דעת הנדסיות מטעם המהנדס ג'ק סודאי, שנערכו סמוך לביטול ההסכם, שמפרטות את ליקויי הבנייה בבתים ומעריכות את עלות תיקונם בסך של כ- 271,000 ₪.

לטענת התובעים, הם נאלצו לבצע השלמת עבודות הבנייה ותיקון הליקויים מכיסם: משפחת ראובן בסך של 29,750 ₪ ומשפחת טולציס בסך של 40,603 ₪.

בנוסף לכך, הם סיפקו בעצמם, במקום הקבלנים, חומרים ואביזרים לבתים: משפחת ראובן בסך של 28,735 ₪ ומשפחת טולציס בסך של 19,455 ₪. לטענתם, יש לקזז סכומים מהתמורה על פי הסכמי הבניה.

5.
עוד נטען על ידי התובעים, כי הם זכאים לפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, על פי סעיף 1 לפרק "

הפרת החוזה והתרופות
", בסך 15 דולר לכל יום איחור בגמר העבודות ומסירת הבתים, וכן פיצוי מוסכם בשיעור 10% מעלות הבנייה הכוללת, בגין הפרת ההסכם לפי סעיף 5 לפרק "
הפרת החוזה והתרופות
" בהסכם.

בנוסף לכך הם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.

טענות הנתבע
6.
מנגד, נטען על ידי הנתבע כי התובעים הפרו את הסכמי הבנייה ולא שילמו לו את המגיע לו במועד; גזלו כלי עבודה שלו; מנעו ממנו ליהנות מפירות עבודתו בעתיד; תמורת ההסכם שסוכמה עם התובעים היתה על הצד הנמוך ביותר; הבנייה היתה אמורה להתבצע בליווי של התובעים, כפי שאף מצוין בהסכם; הנתבע פעל על פי ההסכם, אך התובעים לא שילמו לו את המגיע לו; התובעים הפרו את ההסכם ברגל גסה ופעלו בעורמה, על מנת להימנע מלשלם לו את המגיע לו, תוך הפעלת לחצים פסולים; הם המתינו לשלב שבו רוב רובה של העבודה הסתיים, על מנת להפסיק את ההתקשרות עמו ולהימנע מלשלם את המגיע לו; הם מנעו ממנו לסיים את בניית הבתים, לבצע את התיקונים לאחר סיום הבנייה ולמסור את הבתים בהתאם להסכם;

עוד נטען על ידי הנתבע כי, התובעים נותרו חייבים לו בגין תמורת ההסכם סך של כ- 196,000 ₪, ובנוסף לכך הם נטלו ממנו ללא רשות כלי עבודה בשווי 18,000 ₪; התובעים חייבים לשלם לו הפרש בגין שכר ראוי בסך של כ- 165,000 ₪, וכן פיצוי מוסכם לפי סעיף 5 לפרק "
הפרת חוזה ותרופות להסכם
" בשיעור 10% מהעלות הכוללת של ההסכמים בסך של כ- 77,000 ₪; סה"כ התובעים חייבים לשלם לו סך כ- 492,000 ₪.

דיון והכרעה
7.
התובעים תמכו את גרסתם בתצהירים מפורטים של התובעים 1 ו-4, שכללו אסמכתאות וחישובים מפורטים.

8.
מאידך, הנתבע הגיש תצהיר כללי ולקוני שאינו כולל פירוט סכומים ואסמכתאות כלשהן.

גם עדותו של העד מטעם הנתבע, הקבלן עסאם, היתה כללית, ללא פירוט וללא אסמכתאות.

9.
מחומר הראיות עולה, ודומה כי אין חולק על כך, כי הנתבע לא השלים את הבנייה במועד כפי שנקבע בהסכם, ביום 15/4/2008; מאוחר יותר ניתנה לנתבע הזדמנות להשלים את הבנייה ולמסור את הבתים ביום 6/6/2008; הנתבע לא עמד אף במועד זה, וביום 28/7/2008 הודיעו לו התובעים על ביטול ההסכם.

10.
חוות הדעת ההנדסיות שהתובעים צירפו לחומר הראיות שלהם (נספחים י"ד ו-ט"ו), מתייחסות למצב הבתים כפי שהיה סמוך לביטול ההסכם ובטרם ביצוע השלמת העבודות על ידי התובעים; לאחר הפסקת העבודה, התובעים ביצעו השלמת עבודה בבית של משפחת ראובן בסכום כולל של 29,750 ₪ (נספח י"ז2), ובבית של משפחת טולציס בעלות של 40,603 ₪ (נספח י"ז1).

התובעים לא ערכו בדיקה ולא צירפו חוות דעת הנדסית שמתארת את מצב הבית לאחר השלמת העבודות ותיקון הליקויים לאחר ביטול ההסכם עם הנתבעים. בנסיבות אלה, סבורני כי אין בחוות הדעת שהוגשו על ידי התובעים כדי להוכיח כי הליקויים המפורטים בהן נשארו גם לאחר השלמת העבודות על ידם, כמפורט לעיל.

מחומר הראיות גם עולה כי, התובעים רכשו בעצמם חומרים ואביזרים שאמורים להיות מסופקים על ידי הנתבע במסגרת התמורה שסוכמה בהסכמי הבנייה. משפחת ראובן בסך של 28,735 ₪ (נספח י"ז4) ומשפחת טולציס בסך של 19,455 ₪ (נספח י"ז5).

11.
על פי חישוב התובעים, משפחת ראובן נשאה בתשלום עבור בניית הבית, לרבות עבודות ההשלמה והתיקונים לאחר ביטול ההסכם, והזיכוי בגין החומרים שסופקו על ידה במקום הנתבע, בסך של 381,226 ₪, זאת כאשר התמורה שסוכמה בהסכם הבניה עמדה על 391,000 ₪, כך שבסופו של דבר שילמה משפחת ראובן פחות מתמורת ההסכם המקורי, בסך של כ- 10,000 ₪. לעומת זאת, משפחת טולציס נשאה בעלות בגין השלמת ביתה, לרבות תשלומים שבוצעו לאחר הפסקת ההתקשרות וזיכויים בגין חומרים שנרכשו על ידם, בסך של 349,589 ₪, כאשר תמורת ההסכם עמדה על 324,170 ₪; יוצא, אפוא, שמשפחת טולציס שילמה תשלום יתר בסך של 25,419 ₪ (ראו

סעיף 24 לסיכומי התובעים).

12.
אין חולק כי התובעים החליפו מנעולים בעצמם, לטענתם בעלות של 800 ש"ח. סבורני כי סכום זה סביר, ולפיכך הם זכאים לזיכוי בגין סכום זה, בחלקים שווים, 400 ש"ח לכל משפחה.

13.
אין גם חולק כי העובדים מטעם הנתבע נטלו שאריות קרמיקה ממשפחת טולציס ללא רשות, בשווי של כ- 560 ₪ במעוגל, ולפיכך משפחת טולציס זכאית לזיכוי בגין סכום זה.

אינני מקבל את טענת התובעים לפיה הם זכאים לפיצוי בגין החלפת כל הקרמיקה לרבות פירוק והרכבה, שכן, לא הוכח על ידי התובעים כי הם אכן החליפו את הקרמיקה רק משום שניטלו שאריות הקרמיקה על ידי הנתבע.

14.
אינני מקבל את טענת התובעים שלפיה נגרם להם הפסד ממוני בגין ימי עבודה כתוצאה מהליווי והפיקוח על עבודות הבנייה; שכן, מחומר הראיות עולה כי התובעים התכוונו להתקשר בהסכם הבנייה עם עסאם, קבלן פלשתיני שאין חולק שהוא לא קבלן רשום; הנתבע צורף להסכם על פי בקשתו של עסאם דווקא, ובעיקר לצרכים טכניים וביורוקרטיים, לסיוע בכניסת עובדים וחומרים לאתר הבנייה. בנסיבות אלה, ממילא היתה חובה על התובעים, בתור מזמיני העבודה,
למנות מנהל עבודה שיפקח על העבודה בשטח.

הדבר אף עולה במפורש מהסכם הבנייה שבו צוין במבוא כי "
המזמין והמבצע מקבלים על עצמם להקים את הבית עבור המזמין
...". מנוסח זה עולה כי המזמינים היו אמורים ליטול חלק בקיום ההסכם, וסביר להניח שחלק זה כולל ליווי ופיקוח על ביצוע ההסכם. לפיכך, התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין הפסד שנגרם להם עקב ליווי ופיקוח זה.

15.
מהאמור עד כה עולה כי למשפחת ראובן לא נגרם הפסד ממוני עקב ביטול הסכם הבנייה, אלא ההיפך, הם יצאו מורווחים בסך של כ- 9,000 ₪. לעומת זאת, נגרם למשפחת טולציס הפסד ממוני בסך של 26,500 ₪ במעוגל (כולל מחיר הקרמיקה והמנעול).

הפיצוי המוסכם
16.
מההסכם עולה כי קיימות שתי הוראות לפיצויים מוסכמים, רלבנטיות לענייננו, ואלה כלולות בפרק "

הפרת חוזה ותרופות
". סעיף 1 לפרק זה קובע:
"
במקרה והמבצע יפר חוזה זה ולא יקיים התחייבויותיו לפי חוזה זה על כל נספחיו יהיה רשאי המזמין להודיע בכתב על הפרה ולדרוש קיום ההתחייבויות, ואם תוך 10 ימים ממועד ההתראה לא תיקן המבצע את ההפרה הרי ייחשב כמפר ההסכם והמזמין יהיה זכאי לעכב כספי תשלומים וכן לדרוש פיצויי מוסכם וקבוע בשיעור של 15$ לכל יום של פיגור או עיכוב."

סעיף 5 קובע:
"במקרה ומי מהצדדים מפר הפרה בוטה את החוזה יהיה רשאי הצד הנפגע מהפרה בוטה זו להודיע בכתב על הפרה בוטה ולדרוש קיום ההתחייבויות, ואם תוך 10 ימים ממועד ההתראה לא עמד הצד המפר בהתחייבויותיו יהיה רשאי הצד הנפגע לדרוש פיצוי מהצד המפר בסכום של 10% מעלות הבנייה הכוללת ללא תלות בעלות הכספית של ההפרה הבוטה
."

17.
סוגית הפיצויים המוסכמים מכח חוזה מוסדרים בהוראת סעיף 15 לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], תשל"א-1970,

אשר קובע:

15.
(א)
הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.
הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה."

על פי הפסיקה, שאלת הזכאות לפיצוי מוסכם ושיעורה הינה שאלה של פרשנות החוזה ושואפת את תוקפה מהסכמת הצדדים; הפרשנות תיעשה על פי כללי הפרשנות הרגילים של חוזים, המושתתים בראש ובראשונה על אומד דעתם של הצדדים. השאלה הפרשנית שנבחנת היא: האם מהלשון המפורשת, או המשתמעת, של ההסכם, או מנסיבות כריתתו, עולה כוונה להחיל את הוראות הפיצויים המוסכמים על הפרה מסוימת ואם כן, מהו שיעור הפיצויים שיש לפסוק (שלו- אדר, 489; ע"א 1514/04
שיכון עובדים השקעות בע"מ נ' יון חניה נכסים בע"מ,
נבו 2006; ע"א 439/85
חברת הרשפינקל ובנו בע"מ נ' גולדשטיין,
פד"י מב(1) 286; ע"א 433/79
גלסמן נ' מוהדב,
פד"י לה(2) 160).

בהתאם לסיפא של סעיף 15 (א) לחוק, בית המשפט מוסמך להפחית פיצויים מוסכמים, אולם סמכות זו מנוסחת ומופעלת הלכה למעשה במשורה ובזהירות יתירה (שלו- אדר, 493; ע"א 79/80
ולנר נ' טל-ניר,
פד"י לו(3) 162).

עם זאת, בית המשפט נוטה להפעיל הסמכות להפחית פיצוי מוסכם שלא ניתן להצדיקו במונחים של הערכת נזק, ואשר נראה כקובע סנקציה לכפיית ביצוע מזורז של ההסכם ולאו דווקא הערכה סבירה, הוגנת והגיונית של הנזק הצפוי (שלו- אדר, 494; ע"א 524/83
קן-תור נ' אלון
פד"י מ(2) 533).

המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת סבירות הפיצוי המוסכם הוא: האם ניתן להניח שבעת כריתת החוזה יכלו צדדים סבירים לחוזה, אילו נתנו דעתם מראש לאפשרות שהחוזה יופר באופן שבו אכן הופר, להעריך כי הפרה מסוג זה תסב לנפגע נזק בשיעור הפיצוי המוסכם? תשובה חיובית לשאלה זו תשלול התערבות מצד בית המשפט. תשובה שלילית תקים את סמכות ההפחתה על ידי בית המשפט (שלו- אדר, עמ' 496; ע"א 3745/92
פסקל נ' מזרחי,
פד"י מח)2) 359; ע"א 126/84
יצחקי נ' שור,
פד"י לח(3), 620).

בית המשפט יתערב בפיצוי המוסכם כאשר הוא נקבע בשיעור בלתי צפוי "
ללא כל יחס סביר
" לנזק הצפוי. היינו, לא כל פיצוי מוסכם המשקף נזק בלתי צפוי חשוף לסמכות ההפחתה, אלא רק פיצוי מוסכם המשקף חריגה ברורה וניכרת ממבחן הצפיות (שלו, 498; ע"א 300/77
רוזנר נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבניין ופיתוח בע"ימ,
פד"י לב(3) 682; ע"א 311/78
הווארד נ' מיארה,
פד"י לה(2) 505).

עוד נקבע בפסיקה כי "
פיצוי בסכום קבוע שנקבע בגין נזקי הפרות שונות – גדולות כקטנות – אינו עומד בתנאי של סבירות היחס בין הפיצוי לנזק שנקבע בסעיף 15 א' סיפא
." ע"א 53/86
סולל נ' צוקרמן,
פד"י מב(2) 625, 634). מכאן שתניה גורפת מקימה חזקה לכאורה כי הפיצוי המוסכם הוא מופרז וראוי להפחתה, זאת מבלי שהמפר יידרש להביא ראיה נוספת כלשהי שתתמוך בטענתו (שלו-אדר, 513).

18.
בענייננו, עיון בהוראות הפיצויים המוסכמים מעלה כי קיימת ביניהם חפיפה, שכן שתיהן מתייחסות למצב של הפרת ההסכם. יחד עם זאת, מלשון ההוראות, ניתן להבחין כי התניה שבסעיף 1 מתייחסת לפיצוי מוסכם במקרה של הפרה לא יסודית, שאינה מביאה לביטול ההסכם, בעוד שהתניה שבסעיף 5 מתייחסת להפרה יסודית- "

הפרה בוטה
", אשר יכולה להביא לביטול ההסכם, כפי שאירע במקרה דנן. בנסיבות המקרה, ועל מנת למנוע חפיפה בפיצוי בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, סבורני כי הוראת סעיף 5 היא הרלבנטית והבלעדית שתחול בענייננו.

אשר לשאלת הפחתת סכום הפיצוי המוסכם: מדובר בתניה גורפת שאינה מבחינה בין סוג ההפרות, עיתוין והיקפן, ולפיכך קיימת חזקה לגביה שהיא מופרזת ומצדיקה התערבות מטעם בית המשפט. בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שההפרה אירעה בסוף ההתקשרות, לקראת סיום ההסכם, להיקף עבודות ההשלמה שנעשו, שמתברר שהיו בהיקף מצומצם יחסית להיקף ההסכם הכולל, הן לעניין מהות ההשלמות והתיקונים והן לעניין עלותם, והן נוכח ההתרשמות הבולטת שבסופו של דבר, התובעים השלימו את בניית ביתם בעלות נמוכה יחסית, וזאת גם בשים לב למחיר שבו נמכר ביתם של משפחת ראובן, כפי שעלה מחומר הראיות; ומאידך בשים לב להיקף האיחור והעיכוב בהשלמת הבתים ואכלוסם במשך של כ-4 חודשים, סבורני כי סביר להעמיד את הפיצוי המוסכם על 20,000 ₪ לכל משפחה.

19.
אינני רואה מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין נזק לא ממוני, שכן, סבורני כי הפיצוי המוסכם כולל בתוכו פיצוי בגין נזק לא ממוני.

התביעה שכנגד
20.
כאמור, הנתבע מבקש לפסוק לו תשלומים בגין יתרת תמורת ההסכם שלא שולמה לו; בגין הפרשי שכר בין השכר הקבלני המוסכם לבין השכר הראוי; בגין הפיצוי המוסכם על פי ההסכם כמפורט לעיל; ובגין שווי כלי עבודה שנטלו התובעים.

כאמור, תצהירו ועדותו של התובע היו כלליים ולקוניים ביותר; הם נעדרים כל פירוט או אסמכתאות.

21.
בדיון שנערך לעיל לגבי התביעה העיקרית, התייחסתי למכלול ההתחשבנות בין הצדדים, ונקבע כי התובע הפר את ההסכם ונותר חייב לשלם למשפחת ראובן פיצוי מוסכם, ולמשפחת טולציס פיצוי בגין נזק ממוני ובגין פיצוי מוסכם.

בנסיבות אלה, הרי התובע אינו זכאי לתשלום בגין יתרת שכר על פי הסכם הבנייה, או בגין פיצוי מוסכם. כך גם אין בסיס לתביעתו של התובע לתשלום בגין ההפרש בין התמורה המוסכמת לבין המחיר הראוי.

22.
אשר לשווי כלי העבודה: התובעים מאשרים כי הם נטלו את כלי העבודה וזאת כנגד אריחי הקרמיקה שפועלי הנתבע נטלו מביתם. להערכתם, שווי כלי העובדה עומד על 1,000 ₪, בעוד שלהערכת התובע, שווי הכלים עומד על 18,000 ₪.

כאמור, גם בעניין זה לא הובאו ראיות ע"י הנתבע / תובע שכנגד. עם זאת, לנוכח הודאת התובעים כי הם נטלו את כלי העבודה, סבורני כי סביר להעריך את שווי כלי העבודה על דרך האומדנה בסך של
5,000 ₪. הנתבע זכאי לסכום זה מהתובעים.

סוף דבר
23.
התביעה מתקבלת באופן חלקי. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים 1 ו-2 סך של 20,000 ש"ח, ולתובעים 3 ו-4 סך של 46,500 ש"ח. לסכומים הנ"ל יצורפו הוצאות משפט שכוללות עלות חוות הדעת והחזר אגרה יחסי בשיעור 2.5% מהסכומים שנפסקו, ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20%.

24.
התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט שכוללות החזר אגרה באופן יחסי בשיעור 2.5% מהסכום שנפסק, ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20%.

25.
הסכומים שנפסקו ניתנים לקיזוז.

ניתן היום,
כ"ז תמוז תשע"ה, 14 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 13088-11/12 אביב ראובן, נטע ברסט ראובן, זוהר טולציס ואח' נ' אייל אוריון (פורסם ב-ֽ 14/07/2015)