פסקי דין על מלכה אבלסון | פסקי דין על שמואל סעדיה

18398-05/14 תט     12/07/2015




תט 18398-05/14 מלכה אבלסון נ' שמואל סעדיה








בית משפט השלום בירושלים



ת"ט 18398-05-14 סעדיה נ' אבלסון

ת"ט 32002-08-14 סעדיה נ' אבלסון




תיק חיצוני: 0120549140



בפני

כבוד הרשמת בכירה
יהלום בלהה

מבקשת

מלכה אבלסון
ע"י ב"כ עו"ד ליטל פרלמוטר


נגד

משיב
שמואל סעדיה
, עו"ד
בעצמו וע"י עו"ד עמית המפל




החלטה

בפני
י שתי התנגדויות לביצוע שטר שאוחדו בהחלטתה של כב' הש' גרוסמן ביום 4.9.14.

השטר נשוא ההתנגדות והבקשה להארכת מועד להגשתה בת"ט 18398-05-14 הינו על סך 6,250 ₪, מתוארך ליום 15.2.14 ומספרו 0852 (להלן: השטר הראשון).
השטרות נשוא ההתנגדות בת"ט 32002-08-14 שלגביהם נקבע בהוצל"פ שהוגשו במועד, הינו על סך 6,250 ₪ כל אחד. מספרי השקים הם 0853 ו-0854 והם מתוארכים לימים 28.3.14 ו- 1.6.14, בהתאמה.
עוד יצוין כי עד כה התקיימו שלושה דיונים, התיק הועבר מבית משפט השלום בתל אביב לבית משפט זה, ולאחר חקירת המבקשת ביום 15.4.15 הוגשו סיכומים וסיכומי תשובה.

עיקרי טענות הצדדים

1.
בתצהיר התמיכה לבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות לשטר הראשון, נטען כי האיחור בהגשת ההתנגדות נבע מבעיות ראיה, וניתוח קטרקט שהיא עתידה לעבור, ועקב כך לקח זמן עד שהצליחה להתפנות ולהיפגש עם עו"ד שיטפל בעניין. לגופם של דברים טענה כי ייצוגו של המשיב היה לקוי והסב לה נזקים, תוצרי עבודתו לא הועברו אליה עד היום, ובסופו של דבר היה זה המשיב שהחליט באופן חד צדדי על הפסקת הייצוג.

2.
בתגובתו, דחה המשיב את טענות המבקשת מכל וכל. לטענתו, המבקשת מסלפת את האמת שכן עורך הדין המייצג אותה כעת, מייצג אותה מזה חודשים רבים, ולפיכך טענתה כי עקב מצבה הרפואי לא התפנתה להיפגש עם עורך דין שיטפל בעניינה, אינה טענת אמת. המשיב מפנה את תשומת הלב לתאריך שעל גבי תצהיר המבקשת (מציין, את התאריך 14.04.14 כנראה בטעות, שכן התאריך המופיע הוא 8.4.14, ב. י.) . המשיב טוען כי אמנם המבקשת הינה אישה מבוגרת, אך גילה לא הפריע לה לנהל הליכים משפטיים במשך שנים. לגרסתו, מדובר באישה שמסתכסכת עם עורכי דינה כ"שיטה", וטענת הגיל הינה "טענת קש" במקרה זה ואין לראות בה טעם מיוחד להארכת מועד.

3.
באשר לטעמי ההתנגדות, המשיב טוען כי המבקשת קיבלה תמורה בדמות ייצוג משפטי בגין השטר, וההתנגדות אינה מעלה כל עילה בדיני השטרות ואינה עולה בקנה אחד, לשיטתו, עם חובת הפירוט הנדרשת כשמדובר בהתנגדות לביצוע שטר. בנוגע לצוואה, המשיב טוען כי הצוואה משקפת את רצון המצווה ואין בטענות המבקשת דבר. כן הוא טוען כי טענת הקיזוז שהעלתה המבקשת, נטענה בעלמא ואינה מנומקת ומפורטת כלל. לטענתו, על הנתבע המבקש רשות להתגונן להיכנס לפרטי הגנתו, ולא כך עשתה המבקשת.


לבקשת המשיב התקיים ביום 15.4.15 דיון ובו נחקרה המבקשת על תצהירה, לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים.

דיון והכרעה

4.
מצויים אנו בשלב מקדמי ביותר של תובענה המנוהלת זה למעלה משנה עוד בטרם עברנו את טרקלין הרשות להתגונן ואשר כידוע, בחינת הבקשה להארכת המועד קשורה בקשר הדוק עם טעמי ההתנגדות, שהרי ככל שהאחרונים אינם מגלים עילת הגנה, ממילא אין מקום להאריך המועד.

המדובר בהתנגדות לשלושה שטרות אשר אחד מהם הוגש באיחור. נסיונותי להבין את
משך האיחור העלו מספר תאריכים אפשריים, מקום שעל טופס ההתנגדות לא מופע תאריך. ברי כי ביום 12.5.14 התקבלו המסמכים בבית משפט זה. משכך נכונה אני לקבל את הטענה כי הבקשה הוגשה סמכוך למועד זה, ככל הנראה ביום 4.5.14. אוסיף כי אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי לאחר ההתנגדות הוחזרה אליה מטעמים פרוצדורליים. ראשית, המכתב שצרפה בעניין זה מתוארך ליום 30.6.14 ושנית, החובה להגיש הבקשה במועד מותנית בהגשת הבקשה כדבעי.

5.
המועד להגשת בקשת רשות להתגונן קבוע בתקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). לפיכך, חלה על הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות תקנה 528 סייפא, המאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו".

הטעמים המיוחדים הנדרשים בתקנה 528 לתקנות אינם עשויים מעור אחד. הדרישה בקשר אליהם יכולה להשתנות באופן מהותי בין עניין אחד למשנהו, בהתאם לטיב וסוג ההליך, עבורו מבוקשת הארכת המועד, כפי שמציין הרשם ב. אוקון (כתוארו אז) בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח' (החלטה מיום 15.03.01; פ"ד נ"ה(2) 904):

"טעם מיוחד כמוהו כשקית – היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו משהו?... קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה".

6.
בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, ובית המשפט נטה להיענות לבקשות בעניין זה, רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו כגון במקרה דנן (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209, 211). אך במהלך השנים הגמישה הפסיקה מאוד
את עמדתה, וכיום קיימת נטייה להקל במידת האפשר בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132).

זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית העומדת בסיס מערכת המשפט הדמוקרטית וכפי שהוכרה לכל אורך שנות הפסיקה (ויפים דברי הש' ברק (כתוארו דאז) בבג"צ 910/86
רסלר נ' שר הביטחון
"יכולת הפניה לבית המשפט היא אבן הפינה לשלטון החוק" ודברי הש' גולדברג בע"א 733/95

ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ
: "מדיניות ראויה היא זו שאינה נועלת דלת בפני
מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית... זאת בין אם הסכסוך הוא בין הפרטים לבין עצמם, ובין אם הסכסוך הוא בין פרט לבין רשויות השלטון"). משכך איני רואה למנוע מהמבקשת את יומה בבית המשפט מניה וביה, אך ביחס לשטר אחד, מקום שביחס שלני השטרות האחרים תזכה ליומה אך משום שהגישה הבקשה במועד. ודוק. אין מדובר באיחור של חודשים ארוכים, לא כל שכן שנים, אלא באיחור בן מספר שבועות, אף אם המחדל נעוץ בטעות או באי הבנה שלה, מבכרת אני האפשרות המעניקה למבקשת את יומה בבית המשפט, תוך איזון בדרך של פסיקת הוצאות לטובת המשיב.

"ההלכה היא שבבחינת בקשת רשות להתגונן, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות" (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, ההדגשות שלי ב.י.).

7.
המבקשת בת למעלה מ-80 ומהתרשמותי בדיון - אינה בקו הבריאות. אכן, בחקירתה השיבה המבקשת תשובות שלא תמיד עלו בקנה אחד זו עם זו, אולם אני מוצאת כי אם היו תשובותיה של המשיבה מעט סתורות, יתכן כי הדבר נבע מבלבול טבעי הנובע מהשילוב של גיל, מצב רפואי ואופן ניהול הדיון שגם מצא את ביטויו בהחלטות בית המשפט בדיון עצמו. כפי שפורט לעיל, ממילא בהליך זה אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות.

8.
המבקשת טוענת כי שכרה את שירותיו המשפטיים של המשיב לטיפול בתיקים משפטיים לרבות עריכת צוואה, אשר לטענתה מסרב המשיב להעביר לידיה עד היום. מכיוון שהמשיב הפסיק את עבודתו באורח חד צדדי ולא סיפק את השירות שסוכם וכן גרם לה לנזקים רבים, מקום שבאחת מן התביעות בה ייצג אותה, קבע המותב שדן בתביעה כי יש לתקן את כתב התביעה מחמת שאינו נהיר דיו, ביטלה את השיקים נשוא התובענה. עוד טוענת היא כי שילמה זה מכבר 100,000 ₪ למשיב וכי מסירת השיקים היתה תשלום נוסף שהועבר בלית ברירה, מתוך רצון להציל את מה שכבר שולם.

כידוע, ההלכה הינה כי יש ליתן רשות להתגונן כל אימת שיש בפי מבקש "ולו קצה חוט" כדברי כב'
השופטת פרוקצ'ה בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו. ניתן ביום 15.06.09).

9.
לאחר עיון בטענות הצדדים, ומתוקף סמכותי מכוח הוראת תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, והואיל וטענות המבקשת אינן "הגנת בדים" וככל שתוכח גרסתה מתחילתה ועד סופה יהיה בה להוות הגנה, אני מאריכה המועד להגשת ההתנגדות ומורה על קבלתה תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב בסכום של 1,000 ₪ בגין האיחור, אשר ישולמו בתוך 30 יום וללא קשר לתוצאת ההליך. לעת הזו לא מצאתי לפסוק הוצאות בשלב זה בגין הדיונים שהתקיימו עד כה, והצדדים יטענו לכך בפני
המותב שידון בתיק לגופו.

10.
נוכח סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר.

הצדדים יפעלו להסבת כתבי הטענות בהתאם להוראות פרק ט"ז1 לתקנות.

התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו- 214ח בתוך 30 יום מהיום, וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על פי דין.

הנתבעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים אותם יש לצרף לכתב ההגנה כמפורט בתקנות 214ג ו- 214ח, וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת מסמכי התובע.


ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ה, 12 יולי 2015, בהעדר הצדדים.













תט בית משפט שלום 18398-05/14 מלכה אבלסון נ' שמואל סעדיה (פורסם ב-ֽ 12/07/2015)